רשתות

קודם כל הבלאגן עם היום צילומים ההוא נגמר ועבר סוג של… לפחות עם חברה של אנדרי אני בסדר.
האמת שאתמול הצלם המקצועי העלה 6 תמונות לפייסבוק… ואז התחילה השוואה מעמיקה ביותר! ואני רוצה להגיד שיש לי מספר יתרונות… התמונות שלו יפות מאוד! אחת רק לדעתי יצא לה צד חשוך השאר בהחלט יפות וערוכות בצורה יפה מאוד… לא יותר מדי אפקטים לא יותר מדי משחקים באחת הוסיף את מה שניקרא וינט באחרת עשה צבעים קרים וצלולים יותר אני מאמין שעם קצת לימוד בפוטושופ וציוד צילום טוב יותר אני מגיע לתוצאות זהות ואף יותר… עדיין יש לי מספר תמונות שלדעתי בגללן הוא התעצבן אז…

ואני בנתיים עסוק בלימודים… עסוק זה לא מילה אני בודק מידע מדבר עם אנשים אוסף נתונים ועוד נון סטופ כמעט! באמת שכבר הגזמתי אבל זה הניב את התוצאות הנדרשות…

הייתי באחת המכללות (נקרא להם ככה למרות שהם יותר חברת קורסי מחשבים לדעתי) הם עברו לא מזמן למבנה חדש… המבנה עוד בכלל בסיומי בניה מבחוץ ובפנים הכל חדש ממש מהנילונים! הכל עם טכנולוגיה ומה לא… שלחו אותי לעשות מבחני התאמה והסתבר שהם כוללים לא מאט מטמתיקה… כולי נלחצתי וחשבתי כבר שזהו שהלך עלי… בסוף חזרתי ליועצת הקורסים והיא הפנתה אלי את המסך עם התוצאות מסבירה לי שכן אולי היו לי כמה טעויות אבל זה תוצאות גבוהות מאוד יחסית ובהכל ואני בנתים כזה כולי בשוק בכלל שיש לי טעויות בחלק של אנגלית!!!! חחחחחחח היא אמרה שעם תוצאות כאלה אפשר לדבר על כל קורס שרק מתחשק לי… העניין אבל היה בעיקר על 4 קורסים כבר… האחד היה קורס חדש פיתוח אפליקציות לאייפון ואנדרואיד והוא ישר ירד מהפרק כי אין לזה תעודה בינלאומית ויותר מכך בגלל שהוא חדש אי אפשר ללמוד מהפיקדון של הצבא. ה3 שנשארו זה QA מנהלי רשת MCITP (של מיקרוסופט) ומנהלי רשת CCNA (של סיסקו) הקורס של סיסקו די ירד לאחר שהיועץ בנושאי רשתות טען שהוא קשה יותר ולרוב באים אליו אנשים שהם כבר בעסק עובדים בתחום או עם רקע יותר נרחב… הוא כלל לא הפחיד אותי כמובן אבל כשראיתי את החומר הנלמד הבנתי שעדיף בנתיים לא ללכת על זה… הרשתות ומעכשיו אקרא לו MCITP נשמע לי טוב יותר וגם שבסופו עושים התמחות באחד מכמה נושאים בינהם מערכות סיסקו ומשם אפשר עצמאית דרך המכללה לגשת למבחני CCNA וזה כנראה מה שאעשה כבר. ה QA לאט לאט מורידים לי לגמרי את החשק ממנו…
יצא לי לדבר עם לא מאט אנשים כבר… המתכנת שלמדתי אצלו פעם תכנו שגר שוב קרוב אלי, אחד מקנדה, חבר דפוק מהלימודים שבקומבינה עובד בחברת הייטק גדולה שקישר אותי למישהו שלמד QA, חבר של אנדרי שלא מזמן עשה קורס דומה ברשתות, ובוגרי קורס שביקשתי מהיועצת במכללה ועוד.

הרוב הסבירו לי ש QA לא כזה צריך קורס, בלי ניסיון קשה להגיע לעבודה בתחום, אין הרבה לאן להתקדם, עבודה משעממת ועוד…

אז כפי הנראה וכבר די ברור שאלך ל MCITP.

הכי קטע יום למחרת שהייתי במכללה אני יושב מסתכל במודעות דרושים באינטרנט של MCITP ומוצא מודעה של מכללה אחרת שפעם יצרתי איתם קשר והם גם שלחו לי את כל המידע והכל די דומה אבל שלא כמו במכללה הראשונה הם לא שמרו על קשר ומאז לא שמעתי מהם… 2 דקות אחרי זה קיבלתי טלפון מהם! משהו הזוי לגמרי חח…
בקיצור יום ראשון הקרוב אני הולך גם אליהם… למה שאשלול אותם? למרות שכבר יש סיבות…

ולפי תאריכי פתיחת הקורסים יש מצב עוד אעשה גיחה לחו"ל לפני!

בקיצור אני רואה את עצמי בעוד כשנה וקצת (סוג של מטרות) עם כל תעודות ה MCITP עם רישיון נהיגה בדרך לעבודה שניה לאחר עבודת התנסות בתחום לפחות קרוב לרשתות.

בתקווה מעבר לזה עם מישהי, התקדמות בצילום ואולי בדרך לרכישת רכב גם…

זה אני, מנסה להעמיד את עצמי על הרגליים ולהתחיל את חיי!


סוף.

יום צילומים

עברו עלי יומיים עמוסים במיוחד! אבל מלאי כיף לא נורמאלי שההפסקה היחידה שהייתה בו זה קצת פחות מ 6 שעות שינה.

יום שישי עוד לא ידעתי בכלל אם אני הולך או לא עם החברה של אנדרי לצילומים וכבר בראש התחלתי לוותר אך למרות זאת הייתה לי תחושה שאני כן אהיה שם.
ואכן בשעה 1 בצהריים בערך התקשרה החברה של אנדרי ואמרה שיש לה מקום באוטו ואמרה לי להיות מוכן בסביבות 15:30 היא הגיעה בכל מקרה אלינו מתחת לבית כי היא הייתה צריכה להשאיר לאימא שלי את התינוק אז פשוט הוצאנו את הכיסא שלו מהאוטו ואז התיישבתי באוטו. במושב הקדמי ישבה מישהי די ברור רוסיה לבושה באחת השמלות של חברה של אנדרי ולידי ישבה הילדונת מהסושיה גם בשמלה של חברה של אנדרי כשכולה כבר מאופרת באיפור כבד ולדעתי יותר מדי כבד אך כמובן לא הייתי פותח על זה פה במיוחד לא כשבצד השני ישבה גם המאפרת!
הגענו ליפו העתיקה וכשמצאנו חניה החברה של אנדרי והמאפרת עשו על הדוגמניות הכנות אחרונות עד שיגיעו הצלמים. כל מי שעבר שם בנתיים לא הבין מה הולך שם והסתכל עלינו זה היה די מצחיק.
ואז הם הגיעו, שני צלמים האחד המקצוען ששמעתי עליו כבר לא מאט וראיתי תמונות מאוד משונות שלו השני כנראה חבר שלו ואיתם מישהי כנראה בגיל שלי בלונדינית עם משקפיים שעזרה עם תאורה קצת והלכה עם הרפלקטור ועוד אחת מבוגרת יותר שעד עכשיו אני לא בטוח מה היה התפקיד שלה כנראה חברה של הצלם הראשי היא כל הזמן החזיקה את העדשות שלו וידעה לא רע איך את מי למקם ומה לייעץ. וככה אני וצוות צילום שלם שמורכב מ 8 אנשים יצאנו לדרך!
כשהמצלמות שלהם יצאו החוצה כבר לא הייתי בכלל בטוח אם שווה להוציא את שלי… עוד לפני שיצאתי לא הייתי בטוח לאני אני מכניס את עצמי כלומר צלמים מקצועיים עובדים על סוג הצילום שאני לא ממש אוהב ולגמרי לא טוב בו כשאני בכלל חובבן עם ציוד פשוט יחסית. אז בן די הרגיע אותי ניסה לתת לי קצת אופטימיות והצלם החבר שגם צילם בטייסת עוד נתן לי כמה טיפים אבל הזהיר אותי מהתאורה שלהם… אני שמח שלפחות הם לא הביאו איתם תאורה נוספת ומיטריות כי אז בכלל הייתי יכול ללכת הביתה! אבל היה לי קלף אחד מתחת לשרוול שעשה את שלו והוציא לי כמה צילומים לקראת הסוף שהיו ממש לא רעים לטעמי.
הצלם הראשי השתמש בציוד של קנון כמוני. הוא כמובן היה עם האגדה שנקראת 5D שזו מצלמה מקצועית ביותר וכשהגענו הייתה עליה עדשת L לבנה 70-200MM USM IS II שעולה בסביבות ה 13 אלף! פלאש חיצוני ה 580 II עם מרכך מפזר בצורת פנס מתכוונן.
הצלם השני היה עם ציוד ניקון ובו פחות התעמקתי אך הציוד גם כלל עדשה רצינית מצלמה רצינית ופלאש עם מרכך כמובן.
עם כל הצחוק שבדבר ביקשתי מהם מראש לא לצחוק עלי… ורק אז הוצאתי את המצלמה שלי… ואז התחלנו!
הילדונת החצי יפנית וחצי מסתבר מרוקאית בת 17 מסכנה… כולה מוקפת אנשים שהיא לא ממש מכירה וכולם מדברים רוסית והיא לא ורוצים שהיא תדגמן ותעשה פוזות שהיא לא ממש מבינה אותן כאשר היא בכלל די נרגשת ממצלמות… היאה לה נורא קשה אבל היא די כזו צנועה קטנה רגועה… ודרשו ממנה ממש ההפך! אז אני והצלם השני עברנו לצלם אותה מדי פעם מבלי שהיא תראה. השניה הייתה רוסיה וכבר יצא לה לעבוד בדוגמנות ועם אותם צלמים. היא ידעה מה מבקשים ממנה מה לעשות והכל… ודי התנהגה בצורה זנותית אך נחמדה…
בשלב מסוים הצלם הראשי עבר לצלם עם עדשה אחרת עם זווית רחבה. אז איכשהו אפילו לא שמתי לב מצאתי את עצמי עם המון חוצפה מבקש רשות לנסות לחבר את העדשת L שלו למצלמה שלי ולנסות לצלם טיפה… אני כרגע לא מבין איך אבל הוא הסכים ויצא לי לצלם איתה קצת וההבדל נראה בקלות רבה גם למי שלא מבין בצילום כלל! זה הי פשוט אדיר! אני עד עכשיו בהלם וכולי מתרגש.

בסוף חזרנו לטיילת שם אימא שלי הייתה עם התינוק אנדרי וחברים ומשם הביתה… עד כ 4 לפנות בוקר עבדתי על התמונות בעודי גם לומד להשתמש בפוטושופ וכאלה… השקעתי כמה שיכולתי ומה שידעתי… לבסוף למחרת נסענו עם חברה של אנדרי לחנות כלשהי ומשם לנס ציונה לחנות חיום ענקית ביותר… ממש גן חיות! מודה אפילו בהולנד לא ראיתי כאלה! אז היה שם איזה תוכי מדבר ועשינו כמה תמונות משם היינו קצת בבית של אנדרי ואז בערב שוב יצאנו לטיילת למקות הקבוע ועשינו על האש…

לפי חברתו של אנדרי ושאלתי אותה! הבנתי שמבחינתה יש לי אישור להעלות את התמונות אז כמובן העלתי… פה ושם לייקים תגובות וכאלה וכרגע בעודי כותב את הפוסט היא התקשרה ומסתבר שחשבה שאני העלתי רק שלה יהיה גישה וכאלה והיא די כעסה והתבאסה וביקשה שאמחק… הפייסבוק עשה בעיות אך בסוף כמובן מחקתי וכרגע אני נורא מבואס בעצמי האמת ומרגיש אידיוט ובן אדם חרא!

מקווה שיעבור… אחרת כל ההנאה הזו לא הייתה שווה כלום ומצידי אני מפסיק לצלם…

סוף.

על קורסים וחצי יפניות

נכון שזו הזנחה מצידי? שוב מלא זמן לא עידכנתי! וזה לא שהייתי עסוק או משהו.
קודם כל הבראתי (ככה זה נראה) ויצא לי להיות בלשכת התעסוקה בעיר לבדוק אם מגיע לי קורסים… לתדהמתי האמת הייתי שם לא יותר מחצי שעה כשבזמן הזה רשמו אותי קבעו לי תור ליועצת תעסוקתית רשמו לי תביעת אצבע והייתי אצל היועצת ישר… בקיצור ללא שום ויכוח היא פשוט הביאה לי רשימה של קורסים פתוחים ומידע על כל אחד… בנושאי מחשבים היו לצערי רק 3 ואחד מהם כלל לא מתאים לי. השניים האחרים לא רעים במיוחד אם זה חינם מסובסד ע"י המדינה למה לא? הבעיה היא שהם אי שם בכפר הירוק! ופשוט אין לי דרך להגיע לשם בבקרים בזמן שלא נדבר שזה לחלוטין מבטל לי את הקורסים שאני רציתי כי אין מצב אני מספיק משם להגיע אליהם…

עשיתי גם באחד הימים בדיקות דם… אני פחדן! אני אפילו כשמראים מישהו בסרט מצויר מקבל זריקה מסיט את הראש ולא מסוגל להסתכל! אימא שלי אמרה לי מראש למי לנסות ללכת שהיא עושה את זה הכי מהר וטוב. כשהגעתי היה בעיה במחשבים ולא היה מספרים… אז הם התחילו לקרוא בשמות ופתאום יצאה זו שאימא שלי אמרה לי והקריאה שם של מישהי שאמרו שהיא הלכה או משהו… ואחריה אני!! אז מצד אחד היה לי מזל שאני אצלה מצד שני הייתי די בשוק שכבר הגיע תורי! חחח… לא עבר הרבה זמן באמת וכבר הייתי אחרי כל זה… אותו ערב, ואני עד עכשיו בתדהמה מזה קיבלתי מייל מהקופת חולים שהתוצאות מוכנות… כלומר בקושי עברו 12 שעות הם כבר הספיקו לבדוק את הכל להעביר את זה גם למערכת האינטרנט ולשלוח לי על זה מייל! פאק פעם כל זה לא היה ככה! גם בצבא זה לא ככה!

מעבר לזה לא ממש קרו דברים האמת… הכל די משעמם כזה לא זז לי הכל אותו הדבר! אבל מה שאולי ישנה זה העובדה שיום שני הקרוב יש לי פגישה במקום הזה שבו אני רוצה ללמוד ונראה מה אבחר יש מלא קורסים טובים כולם מעניינים ולכולם יש דרישות גבוהות בשוק! הבחירה כנראה תהיה סיוט אך בסופו של דבר כנראה בערך אמצע אוגוסט אני מתחיל ללמוד פעמיים בשבוע לימודי ערב (ככה רוב הקורסים שלהם)

אבל באמת שכלום לא זז לי כאילו…

אה ו…
לא זוכר סיפרתי או לא, טוב כן! שוב היינו באותה סושיה קטנה ונחמדה. הפעם היה שם מלא אנשים והיו שתי מלצריות חדשות שעשו מלא טעויות (ועל חשבונן קיבלנו בטעות 2 מנות לא נכונות! חח) הפעם את הסושי הכין הבעל היפני… היה מעניין קצת להסתכל… ואז חברה של אנדרי דיברה עם האישה עוד מפעם קודמת… היא לומדת עיצוב והיא עושה פרויקט גמר בסגנון יפני… ושאלה אם הבנות שלה ירצו להצטלם… בקיצור הבת הכנראה קטנה שלה לפי מה שהבנתי הייתה שם והיא קראה לה… תוך מספר דקות נעמדה די לידי מאחורי כזה מישהי עם טלטלים צבע עור די שחום עיניים יפניות חמודה כזו וכל כך משונה לדעת היא חצי יפנית חצי ישראלית… פשוט משהו משונה ויפה! לדעתי אבל היא בטח באזור גיל ה 15 אז לא מתאים לי. מה שכן… חברה של אנדרי כבר הזמינה אותי להצטרך מחר ליום צילומים כששתיהן באות ומאפרת ושני צלמים… הבעיה שזה ביפו!! שישי בצהריים… היא אמרה שאולי לא יהיה לה מקום באוטו. לשם אני אגיע באוטובוס בלי בעיה אבל חזרה? אם לא אמצע פיתרון אצטרך לוותר…

זהו בעצם אין לי מה לעדכן עוד! פטתי אה?

בבלוג השני שלי פירסמתי מדריך חדש להתקנת תוכנת ניווט למכשירי אנדרואיד עם מפות חדשות ועשיתי גם מדריך וידאו די מושקע. יצא נחמד אבל לא עברה יממה וכבר כמה אידיוטים לא מצליחים להתקין! ולעומת זאת גם קיבלתי מייל על הבוקר שנכנסה אלי משם תרומה לפי פאל בסך של 10 דולר! זה פאקינג נחמד!


סוף.

מחלת שחרור

המחלה הזו ממש חירפנה לי את השכל! שבוע כמעט לא עדכנתי!
מה? כן! הייתי חולה! משהו הזוי אני התחלתי להרגיש את זה רק בשישי לקראת הערב כאב בצד שמאל של הראש שזה לא ברור האם הראש כואב או האוזן או הלסת או השיניים או מה. פה ושם זה בא פה ושם הלך אבל ההרגשה לא משהו. בסוף הרגשתי אחרי איזה לילה שאימא נתנה לי כדורים חלש ועייף. חשבתי זה בגלל הכדורים אבל זה נמשך יותר מדי אז החלטתי למדוד חום ואז הכל היה ברור!
מה שטוב שאתמול בערב החום חזר לעצמו וזהו כנראה נגמר. הבעיה שאני מפחד שזה היה סוג של זיהום או משהו מאיזו שן שיש לי עליה כתר. כשלא הבנתי מה כואב לי ניסיתי לגעת בכל דבר לנקות את האוזן חזק והרגיע את הראש וגם קצת לנענע שיניים… והשן של הכתר נראה לי הזזתי אותה חזק מדי והיא די סוג של… לא יודע היא כאילו כואבת אבל זה לא כזה כאב… אני מקווה שיירגע אחרת אני בדרך להוציא עוד הון לרופא שיניים שאני לא בטוח איך אשרוד טיפול בלי הרדמה הפעם.

מה שכן נחמד זה שהחזירו אותי איכשהו לרופאת משפחה שלי, יותר נכון רופאת ילדים. טוב שיהיה היא הרופאה הכי טובה שם אז טוב לי ככה היא כבר יודעת בדיוק מה הבעיות שלי והכל.

היה לי לפני כמה ימים חלום. שוב היא הופיע שם, הגורל כבר לא גורל אבל היא הופיע זה כה מוזר… והכי משונה ששאלתי אותה מאיפה היא והיא ענתה מירושלים! היה שם חלום די מורכב הרבה אנשים אחרים חלקם אני מכיר חלקם לא והיינו באותה כיתה או משהו ובסוף התעוררתי כי מישהו נורא נורא הצחיק אותי!

היום בצהריים הייתה לי תחושה משונה שלא משנה מה מחר אני הולך לקום ב 7 בבוקר או משהו!
אני חייב להגיד שמאז שהשתחררתי בעיקרון אפשר להגיד שאין לי גורל ולא עתיד ואני לא ממש מסוגל יותר להאמין לכל הבולשיט הזה…

אבל בערב התקשר אנדרי שאל אם נשאר לי בפלאפון נקודת ה GPS של איזו כנסי בירושלים שניסינו להגיע אליה פעם קודמם ומצאתי אותה ישר במפות של גוגל במחשב ושלחתי לו במייל. הוא אמר שמחר הם נוסעים לירושלים ואם אני רוצה אני יכול להצטרף. ואז אחרי כמה דקות אימא שלי קראה לי לאכול ועל הדרך אמרה שמחר בבוקר היא נוסעת איתם לירושלים. מסתבר שהחברה של אנדרי הזמינה אותה ואין יותר מקום באוטו בשבילי אז זהו נתקעתי! זה די ביאס ועיצבן אבל אני לא מראה את זה. ורק אז הבנתי שזה התקשר נורא לחלום שלי ההוא וגם למחשבה של הלקום מחר מוקדם… אבל הכל הלך. או שלא? בחיי כמה שנמאס לי מהתקוות המגרות האלו!

אה ולגבי טיסה לחו"ל, זה נהיה מוגזם! תכננתי טיול נחמד עם קצת פריז והמון אנגליה! הכל מתוכנן כולל חישובים כספיים ואז בא דוד שלי מהולנד ורוצה שקודם אבוא אליו ומשם אסע לפריז ואנגליה… זה עוד סבבה אבל אז הוא מתחיל לצרף לי באמצע טיול איתם ביחד לגרמניה קצת ואז בחזור אולי אעבור בכלל בבודפשט לבקר את בן דוד שלי והמשפחה. כל זה באמת סבבה לי אבל מוגזם! ואז הוא טוען שעדיף לי לקחת טיול מאורגן מאצלם ברוסים לפריז ואז גם לאנגליה וגם אבא שלי תפס טרמפ רוצה להעביר דרכי איזה כל נגינה לדוד שלי ו4 ספרים כבדים וזהו! כאן כבר נשבר לי! בסוף הבנתי שאני יכול לעשות כרגע רק דבר אחד וזה לבטל הכל! אז אמרתי שאני כרגע לא מצליח להחליט ואני מעדיף ללכת ללמוד ולטוס אחרי זה. אני כבר מבין שכבר לא אטוס בכלל והחיים שלי גמורים והכל אבל… בואו נמשיך להעמיד פנים שהכל בסדר לא? אחרי הכל ככה עושה כל העולם! הרי זה לא שיש לנו בעיות אקלים או רעידות אדמה או סכסוכים מלחמות מיותרות וכל דבר כמעט בעולם המפגר הזה!

קצין חבר יקר, אם אתה קורא את זה בטח כבר חזרת מהטיול שלך. מקווה שנהנית ולא נהיית יותר מדי מאמין בגלל זה. ואם כן… יש לי משהו שכבר כתבתי עליו מקודם… הפוסט על רוח הזמן. החומר הזה עלול לגרום לך לקחת מספריים ולחתוך את שרשרת הצלב שבטח נמצאת על צווארך!

ולבנתיים קליף נחמד של קשה:

Ke$ha - Blow

סוף.

השחרור

וואו! מאז הפעם האחרונה שכתבתי עבר שבוע וזה היה שבוע עמוס בדברים…

אז קודם כל, לטוב ולרע! תמו להם 9 שנים בהן הייתי על מדים! ועכשיו לאחר כל הרבה זמן אני שוב אזרח!

הגעתי לבסיס כולי רענן ומבין שהסוף כבר קרב ובא. באמת שנהניתי! כל ערב ראינו סרט בחדר וראינו סרטים טובים! לא ממש עבדתי הרבה והרוב היה מיוזמה שלי. לכנס משתחררים בסוף לא הגעתי. והקלירנס התחלתי בשלישי. כשהגעתי גיליתי שהראש צוות שלי עובר שוב לדת"ק הכוננות אבל כנראה שבוע אחרי. בסוף ממנו הבנתי שהוא עובר לשם בעצם כשאני הולך בדיוק! אז יום שלישי פשוט נסעתי איתו לדת"ק כוננות שלידו השלישות שלנו כדי לקחת את הקלירנס שלי מהבסיס! לפני שנסענו דיברנו במשרד והתחלנו לדבר על היום הראשון שהגעתי איך הוא ועוד ראש צוות שהיה אז מעליו וחבר טוב שלו קיבלו אותי וסתם שאלתי אם הוא מדבר איתו ומה שלומו. כשהגענו הלכתי לדת"ק גם להגיד לכולם שלום ואז מי הגיע??? הראש צוות השני שקיבל אותי בהתחלה! ממש תזמון נהדר! הבן אדם כבר איזה שנה בלימודים לא בבסיס ודווקא ברגע הזה הוא בא במקרה לבקר ולסגור ממש מעגל. גם יום לפני המטוס האחרון שחתמתי היה המטוס הראשון שחתמתי! התוכנית של המפקד שלי הייתה שאני נשאר שלישי בבסיס ויום רביעי היה יום ספורט אז אני איתם ואז הולך וחמישי נוסע לבקום. אבל הכל השתנה קצת. כשלקחתי את הקלירנס מהשלישות בגלל קומבינות ישר הוציאו לי צו לבקום. ואז חזרתי לדתק שלי ומשם לטייל עם הקלירנס… ואז הכל נתקע! הכל בגלל האפסנאות! מסתבר שצריך להחזיר את כל המדים והקיטבג והמעיל והכל בבסיס ולא בבקום כמו שכולם אמרו לי. אז נסעתי לי הביתה יום שלישי להביא הכל… ובגלל שלמחרת היה יום ספורט אז כל הזמן נתקעתי אבל בסוף יצאתי מאוחר יחסית מהבסיס בכל מקרה כדי להספיק קצת להצטלם עם האנשים במגורים לדבר עם אנשים ועוד. ואז נסעתי את נסיעתי האחרונה מהבסיס כבר על אזרחי ללא המדים (למרות שנשאר לי את כל הציוד כי היה לי מלא שהצטבר מכיתה ט' והיה לי זוג מלא שלם עם הכל בתיק אצלי!)

היום קמתי ונסעתי לבקום. ולמרות שהקו שהיה תמיד נוסע לשם נשאר הוא השתנה במסלול וזה נהיה סיוט גדול! לקח לי יותר זמן נסיעה מאשר בבקום עצמו.
בדרך ישבה מולי מישהי נורא חמודה… ניסיתי כל הזמן לקרוא הפוך מה היא לומדת חח.
בבקום לאט לאט מצאתי את המדור משתחררים והתחלתי חח… בעיקרון זה היה דפוק באפסנאות הייתי צריך להביא רק מספר שהביאו לי עוד מהבסיס ואז המשכתי לשאלון דפוק שעושים אלה שהמספר אישי שלהם נגמר ב… קיצור אני! חחח שאלון על מחלות מין וסמים וכאלה… מצאו את מיל לשאול! בעצם זו הייתה התחנה היחידה שבאמת עשיתי משהו. משם הגעתי לאיזו קצינת מיון ואיך שנכנסתי היא לקחה את החוגר ומסתבר שלא גוזרים אותו והוא סתם נזרק לאיזה תיבה שכל החוגרים שם חחח היא הקלידה את המספר אישי במחשב אמרה לי שאני עושה מילואים ביחידה שלי ואמרה לאן להמשיך… עד שהגעתי (וזה בערך חדר ליד) כבר החייל שם הביא אלי איזו סוג של תעודה, שאלון מעפן שכבר אמרו בבסיס שלא צריך, צו הצבה של מילואים ותעודת מילואים… אני שואל מה עכשיו? והוא עונה זהו אתה משוחרר!

חחחחחחחחחחחחח כל זה פחות מחצי שעה נראה לי…

אז אני אזרח… די שמח אבל… מבולבל… אחרי 9 שנים על מדים אני בלעדיהם בלי נסיעות חינם בלי מסגרת כלשהי ולא יודע ממש מה הלאה. אימא שלי התקשרה כשהייתי בדרך חזרה ואמרה אל תחשוב על כלום תבוא תנוח תיסע לחול ואז תתחיל… הבנתי שאם אחזור מזה ישר הביתה אני לא אצליח לא לחשוב… אז המשכתי עם הקו לתחנה הסופית שהיא ליד סוף הטיילת בעיר שלי. וכשהגעתי נזכרתי שבאזור יש תחנה שעושים בה רב קו. אז הלכתי לעשות ומשם הלכתי את כל הטיילת לראות מה השתנה והאמת לא מאט! יש גם איזו תחרות צילום של הטיילת שם אז אני מניח שאני אשלח גם צילומים שלי…

וזהו… עכשיו אני איכשהו מרגיש בסדר… אבל בטאכלס אני מתחיל להבין כמה כולם טעו… ואני מדבר על הפוסט הראשון לעתיד שזהו כבר לא שווה כלום! זה נגמר וכך הגורל שלי והחיים! יצאתי מהצבא בלי עתיד בלי חברה בלי חברים ובלי כלום.
אני מניח שאני אפרסם את הפוסט הראשון לעתיד ברגע שהחבר הקצין שקורא כאן יחזור לארץ…

בנתיים משום מה אני דובק במשפט אחד מתוך פרסומת! הפרסומת של קוקה קולה:

Do what feels good!

זהו אז… אממ אין יותר ספירה בסוף הפוסטים… בואו רק ניתן לכם שיר נחמד

The Messenger - Linkin Park (Lyrics)

סוף.

סוף מתוק עם סושי

האמת היא שהיום היה יום די נוראי… בכלל לאחרונה כל הדיכאון הזה…
בבוקר קמתי עם אימא שלי ביחד ללכת איתה לסופר שליד סבתא שלי ואז לקפוץ לטיב טעם שהמטרה היא שם גלידת Ben & Jerry's. כולי בהרגשה שהיום הולך להיות יום נפלא. יצאנו ואז כל הבלגן עם האוטובוסים החדשים. לקחנו קו שאמור להגיע לאזור והוא… הגיע לקיבינימט! אז משם הלכנו ברגל ועד שהגענו כמובן כבר היה מלא אנשים בסופר. וכשהגענו לקנות את הגלידה אז בכלל לא היה את הטעם שרציתי! זה כאילו כל הבוקר הזה כל הטרחה הייתה לחינם! ואז הגענו לסבתא ואימא שלי הלכה איתה ביחד לאיזה טיפול רפואי שם ואני כמו מפגר החלטתי להישאר בינתיים שם לחכות לאימא וללכת בינתיים טיפה לישון!
ואז אני מקבל SMS מאחד מהחדר בבסיס "מתי ההקרנה של הסרט?" בקיצור התחלנו להתכתב ואז לדבר על כך שהוא רוצה ללכת לסרט ובסוף הסתבר שהוא אצל החבר שהשתחרר כבר בתל אביב. ואז קלטתי מה הבעיה! אני תקוע אצל סבתא שלי כשהיא עם אימא שלי בטיפול ואומנם אני יכול לצאת אבל אין לי מפתח לנעול את הדלת. וזהו ככה הכל נתקע! פעם אחת, פעם אחת שמישהו נזכר בקיומי אני תקוע ככה! הרגשתי הכי חרא שבעולם אבל עדיין עם תקווה שאולי בעזרת מוניות איכשהו אספיק. בסוף הן חזרו והלכתי עם אימא הביתה. משם התקשרתי אליהם כשאני מתחיל להתלבש זריז והם מסתבר עוד בכלל לא החליטו איזה סרט ואיפה בדיוק חחח החלטנו שבעוד כמה דקות הם יתקשרו ואני אתלבש ואז הם יגידו לי לאן לנסוע…
אני כבר לבוש בג'ינס והכל כמו שצריך מוכן אפילו הספקתי לברר איפה אני לוקח קו לכל כיוון… ואז אני מדבר איתם והדפוקים האלה החליטו לוותר ואולי! ללכת לים או משהו בכלל… אחרי שהבנתי שהם בכלל לא יודעים מה הם רוצים ושאין לכל זה טעם ויתרתי… אימא שלי בינתיים יצאה לכיוון אנדרי שהיה באזור עם אימא שלו החברה וכמובן התינוק. התקשרתי אליהם והצטרפתי… אחרי כמה זמן הם נסעו הביתה ואנחנו גם אחרי שקבענו בערב להיפגש כשהם יבואו לטיילת.

והנה בערב אחרי כל החרא הזה אחרי כל ההרגשה הנוראית הצטרפנו אליהם והתינוק משחק עם כל מיני חברים שכבר יש לו שם באיזו גינה ואחד מהם בן של החבר של אנדרי שהיה איתנו ואז הלכנו מהגינה לאזור שפשוט יש בו מלא דשא וכולם שם יושבים בכיף כזה… היה די נחמד ומצחיק שם ואיכשהו למרות כל הזוגות וכל מיני כאלה תזכורות מעצבנות מסביב היה רגוע… בסוף בכלל נשכבתי שם על הדשא והסתכלתי לי על הכוכבים עם חלום ישן כבר שיבוא היום אהיה שם ולצידי תהיה מישהי גם…
בסוף כבר הייתי האמת ממש רעב והחברה של אנדרי חזרה עם חברה אחרת שלה שם אחרי שקנו אוכל אצל מישהי שהחברה ההיא מכירה… אחרי שהם התיישבו גיליתי שהיה מדובר בסושי! למזלי הביאו לי לטעום חח… ואז כבר חשבנו ללכת אני ואימא ובעצם אז קלטנו שם שכולם עד האחרון רעבים! אז הלכנו למקום ההוא של הסושי… התברר שזה איזה מקום שנפתח די לא מזמן בטיילת… משהו קטן אבל היה מאוד מסקרן תמיד… הבעלים היא מישהי ממש ממש ממש נחמדה כזו… כיף לפטפט איתה… בעלה מסתבר יפני ולפי מה שהבנתי יש לה גם איזה 2 בנות יפניות… אז בסוף אני מוצא יפנים אצלי בעיר הא? חחח הסושי שם ממש נחמד ואיכשהו התחברתי קצת לשיחות שלהם הפעם… היה ממש נחמד! ומלא צחוקים והתינוק הזה פשוט מדהים! בצהריים עוד אימא שלי מראה לו בטלפון שלה תמונה של הכלבה שלנו והוא בן שנתיים וקצת בקושי מדבר כמעט… במקום לעשות איזה קול של כלב או סתם להצביע או מקסימום להגיד כלב מה הוא עושה? פשוט אומר בכיף את השם של הכלבה! חחחחחחחחחחחחחח

זה די הרגיע אבל בטאכלס אני עדיין בבאסה רצח… אין לי חברים לחלוטין ואני רואה שלא הולך לי מבחינה חברתית אפילו כשבסוף כן נזכרים בי… אז די… אני יודע שאני כנראה לא אוכל אבל  אני מבחינתי מוותר על כל חיי חברה שהם! הספיק לי עם הכישלונות האלה כרגע זה רק אנדרי ואלה וזהו!
ובשל כל התקריות והפוסט הראשון לעתיד מבחינתי לגורל/ אלוהים / לי יש אולטימטום! או שאני פוגש את האחת ב 5 ימים שנשארו או שביי! אני לבד וזהו! די כבר עם זה! הספיק לי!


עוד 5 ימים!

סוף.