דמדום

נכתב מהפלאפון בתאריך 28.12.2009 בלילה.

יומני היקר... כמה שהתחלה זו אינה אופיינית לי. אולי יותר נכון היה לכתוב: "קוראי היקרים". אני רוצה להתנצל על כך שמזמן לא עידכנתי. אתם יודעים איך זה.. עד שאני בבית או שאין זמן או שאין מצב רוח לכתיבה. כרגע (28.12.09 12:00 AM‏)‏ ‏אני יושב לי על המיטה בבסיס ומתחיל פוסט משונה במקצת.
אשתדל לספר לפי הסדר על מה שקרה לי.
שבוע שעבר הייתי בתורנות, שוב שמרתי על פועלים בדואים שבאו לעבוד בבסיס. בין היתר כמובן שהעלו אותי לדת"ק. אז ביקשתי על הדרך אפטר, ואכן יום שלישי יצאתי. בתחנה בתל אביב פגשתי חבר מהכיתה שמזמן לא דיברנו.. היה נחמד ככה לדבר ולהעביר את זמן הנסיעה. ואז נסענו דרך יפו ופתאום כמה ילדים זרקו אבנים על האוטובוס. לא היה אפילו שריטות על החלון גם זה לא הפחיד היינו שקועים בשיחה וזה יותר הצחיק.
עוד לפני זה גיליתי שחבצלת נפרדה מחבר שלה והיא כל פעם דיברה על זה שהיא לא בקשר עם אנשים ואין לה עם מי לצאת... אז בסוף החלטתי לנסות לארגן יציאה. התחלתי לכתוב לאנשים ולדבר והכל ככה על הדרך מהפלאפון. לצערי כל אחד היה לו תירוץ אחר, וכל אחד רצה שזה יהיה בזמן אחר. ביום חמישי בדרך הביתה המשכתי לנסות ובסוף נמאס לי ורק התעצבנתי על כל זה. בסוף החלטתי לעזוב את כל זה ולנסות פעם אחרת. גם בן שיחק שם תפקיד חשוב וניסה לעזור. בכלל לאחרונה חבצלת כאילו רק מחפשת בנים... לא יודע... אז בסוף הרגשתי רע מכל זה וכשלונות רק נוספו. אבל למרות הכל הרגשתי שהסוף שבוע הזה יגמר טוב. יום שבת הקמתי את עצמי לצלילי השעון המאורר במחשב כרגיל וראיתי שהתוכנה הזמנית שמצאתי, גירסת הניסיון שלה הולכת להגמר הייתי חייב למצוא תחליף והפעם אכן מצאתי משהו טוב. זה כבר שיפר את המצב רוח.
ואז אנדריי התקשר אמר שהוא הולך לגבעה... הפעם התלבשתי יפה והלכתי. היינו הפעם ליד המקום ועם עוד חבר שלהם שגם אני כבר הכרתי. אחרי מעשינו שם נסענו לראשון לאכול סושי! אך זה היה מעולה! משם שוב נסענו לעיר שלנו לטיילת. שם שוב צילמתי מלא שקיעות. כמובן כל זה לווה בהמון צחוקים! הרגשתי בעננים! ואז אחרי שחזרתי הביתה נסענו עם אימא לקניון לקנות בגדים. ואז גם מצאתי 50 שח על הרצפה.
Sent via Nokia N82

אז עוד במהלך השבוע מה היה? האמת היה שבוע די נחמד. לא קשה מדי. היה איזה לילה שראיתי בטלויזיה לילה כלכלי והבנתי שאני ממש מבין מה מתרחש... אני ממש מסוגל להבין במה להשקיע במה לא ובכל העניינים האלה... וזה כל כך מורה לך על העתיד... ומעבר לכך המחשבות של עצלנות מה יהיה איתי והכל שנעלמות תוך רגע כשאני נזכר שביום אחד כבר הציעו לי עבודה בשני רשתות מחשבים מוכרות בארץ... אז יש לי מה לדאוג?

גם הפעם העברנו ארוחת שנה חדשה אצל סבתא כרגיל... וכרגע זה שוב נראה שאשב עד חצות ומאוחר יותר על המחשב אבל אני לא שולל אפשרויות יציאה שיצוצו פתאום... אחרי הכל היום קמתי וזכרתי חלום שבהק בו משהו שכמובן ישר פירשתי בעזרת אתר לפירוש חלומות וגיליתי שצפויה לי הצלחה ודברים טובים מפתיעים ממקור מפתיע...  ואכן דברים עד כה הלכו לא רע... נראה נראה איך זה ימשיך!


אני מתכנן קצת מאוחר יותר לפרסם פוסט על השנה החדשה אז יש למה לצפות, ואם מישהי כאן מאזור המרכז ואין לה מה לעשות היום או מחר אני פתוח להצעות בהחלט...

ולסיום שיר נחמד ומקפיץ

עוד 596 ימים.... (עוד קידומת שונתה!)

סוף.

מעבר לחוק

זה התחיל כעוד שבוע רגיל שהיה אמור להיות בלי טיסות עם ערב דת"ק ביום רביעי בערב.
הראש צוות תכנן מראש מי יצא מתי לאפטר ואני הייתי צריך לצאת יום שלישי. מהר מאוד השבוע הפך לשבוע עם לא מאז טיסות העבודה. כמעט אף אחד לא יצא לאפטר והערב התבטל. יום שלישי הרגשתי כבר חרא, פשוט שוב הרגשתי עייף ושנגמר לי הכח מהטייסת הזו. הראש צוות לא הרגיש טוב וקיבל גימלים. גם אני כמובן לא קיבלתי שום אפטר. במרפאה רק המשכתי לחכות לקבלת ההפניה שביקשתי מהרופא במרפאה שנתקע ללא מחשב בגלל בעיות רשת. תור לקפ"ס נשאר רק הבטחה. כל זה פשוט שיגע אותי ובנוסף יצאה רשימה של סוגרי שבת והדממה בזמן חנוכה. כיכבתי שם ככונן עד יום שלישי! ואם זה לא מספיק אני תקוע בלי אגורה בארנק! בנוסף הראש צוות עלי הייתה מישהי מטומטמת שאני לא אוהב בלשון המאטה. חמישי בבוקר כמעט הלכתי הביתה. באמת שהיה חסר שם רק פוש אחד קטן. הספקתי לריב קצת עם הקצין שלי ועם ומפקד דת"ק. בסוף כן הגעתי לדת"ק הכוננות והשבת עברה לא כזה גרוע למרות ששמו אותי כחותם למרות שמעולם לא בחנו אותי. גם היה לי מלא בעיות בפלאפון שאילצו אותי לפרמט אותו. טוב שהצלחתי לשחזר את רשימת אנשי הקשר. וגיליתי שההגדרות של האינטרנט שהשגתי לא טובות מה שאומר שהעלתי את חשבון הסלולר בהמון.
אז עכשיו אני תקוע בדת"ק במוצאי שבת ללא כסף ללא כח כבר לכל זה ללא אפטר ללא הפניה ללא תור לקפ"ס עם פלאפון כמעט ריק אפילו ללא חיבור נורמאלי לאינטרנט. אבל כל זה גרם לי לגבש תוכנית משודרגת שתוציא אותי מהטייסת הזו! והפעם היא כוללת שקרים! התעלמות מהמצפון שלי! עבירה על החוק! עוקץ! ומה לא! אז כעת אני יושב ומחכה רק ליום שלישי לצאת הביתה ומקווה שיהיה לי מספיק כח עד סוף התוכנית הלא קצרה הזו.
מחר (יום ראשון) אני מניח שאשיג הגדרות נכונות לאינטרנט. אבל הרשומה הזו כנראה תעודכן בהמשך ואפרסם אותה כבר מהבית.

מה שכתבתי בבסיס שישאר ככה. אפילו לא הולך לקרוא את זה שנית! מה שקרה מאז בבסיס לא היה מעניין.
הפלאפון שלי המשיך לקרטע ואתמול בערב הרשתי לעצמי להגדיר את מצבו כצמח!
לאחר מחשבה נוספת הבנתי איפה עלול להיות מקור הבעיה... כרגע הוא עובד במלואו כמו שצריך עם מלא דברים חדשים והכל... האמת אני חושב שהסוד השפיע על כל זה כי המחשבה בזמן האחרון הייתה: "אני רוצה פלאפון חדש" כרגע אני לא יכול להגיד שאני לא רוצה אבל שלי בהחלט שמיש! וגם החלטתי שוב לנסות להחליף את שאר חלקי הפאנל שלו לשחור...

יום רביעי התכנון היה ליסוע עם אימא לקניון כלשהו סתם לטייל... קצת לפני שהתחלנו להתארגן צילצלה חברתו של אנדרי אמרה שהיא צריכה לבוא לאזור שלנו בגלל משהו ושאלה אם נרצה לטייל קצת איתה ועם התינוק... כמובן הסכמנו והחלטנו שניסע לקניון אחרי זה... (חשבנו סתם טיול) בסוף מצאנו את עצמנו לא לבושים מתאים ובלי ארנקים נוסעים איתה ליפו לאיזה פארק חדש שבנו שם... משם נסענו גם ביפו לאכול חומוס אצל ערבים... בחיי אם זה היה קורה לפני הגיוס אני מניח שלא הייתי מאז להכנס לשם! אבל היה נחמד וטעים... ואז קנינו איזה כל מיני מטעמים ערביים שאנדרי אוהב ונסענו אליו לעבודה... הוא עובד במחסן ספרים ברוסית שהאמת יותר נראה כמו חנות ענקית! היה איזה קטע שהוא אמר לאימא שלי מה אפשר לתת לך לקרוא... ואז לי עלה ישר הספר הסוד! חחח זה לא בעיה לשאול את אנדרי איפה הספר במיוחד שהוא יודע על מה אני מדבר אלא יותר כיף לתת לסוד להוביל אותי אליו... רגע אחרי החזקתי אותו ביד שלי והראתי לאימא שלי... ואז התחלנו אני ואנדרי לדבר על הספרים סביבו שהיו על אותם נושאים חחח. אחרי זה החלטנו שבערב ניסע לאסוף את אנדרי ונלך לאכול באיזה מסעדה... לבסוף זה נדחה להיום (חמישי). בגלל שכבר לא היינו בטוחים עם אימא אם הם ירצו עדיין חשבנו ליסוע לקניון קרוב בבוקר ואז לחזור לקראת הערב... לבסוף הכל החלטנו ליסוע מחר והיום לעשות את כל הסידורים שלזה לקחת את הכלבה לוטרינר, לי ללכת להסתפר, לבקר את סבתא... וכך עשינו וכשיצאנו מהבית של סבתא כבר קיבלתי מאנדרי SMS שנוסעים למסעדה שנקראת פראג הקטנה! לא יצא לי עוד להיות שם אבל ידעתי שמדובר במקום בשרי שבשר וגבינה הולכים שם תמיד ביחד...
עד היום אם אכלתי בשר עם גבינה זה היה בטעות או משהו... אף פעם לא הצלחתי להבין את השילוב הזה אבל תמיד רציתי לטעום צ'יזבורגר או משהו... בואו נגיד שעכשיו אני חושב שבשר וגבינה נועדו זה לזה ולא קולט איך אפשר לאכול אותם בנפרד! בחיי זה היה כזה טעים והאווירה כזו חמה כרגיל והמלצרית כזו חמודה! וכמה שולחנות מאיתנו גילינו עוד חבר שלהם חחחח בקיצור מסעדת בשרים מעולה! ואני ישר חושב... "חברה שלי צריכה לאכול לא כשר!" חח זו תהיה מסעדה חובה... ואז כמובן עבר בי החשק הזה... המשיכה הזו לאיזה חיבוק, תשוקה... עמוק בפנים הרגשתי איזה סוג של ריק... כאב... אבל האווירה שם הקלה מאוד וזה נשכח די מהר...
מחר שוב התכנון ליסוע לאיזה קניון כשכבר יש סיכוי לנסיעה לאנשהו עם אנדרי וחברתו... ושבת כבר בתכנון הגבעה!
אה כה... יום שלישי קיבלתי לפלאפון המקרטע שלי אימייל לא מוכר באנגלית לפי הכתובת מדובר במישהי רוסיה... בכל מקרה שלחתי הודעה ושאלתי מי היא... כשהגעתי הביתה התברר שהיא התבלבלה בכתובת ורצתה לשלוח למישהו עם שם כמו שלי וכתובת ממש דומה הודעה... התכתבנו איזה יום שלם... חחח היא מניו יורק עלתה מרוסיה אכן והיא בת 28... חח איזה הזוי זה יצא...

טוב אז זהו... יום ראשון יש לי תורנות לשבוע ואז אני כן יוצא הביתה... השאלה היותר מעניינת זה האם אני סוכר בחג המולד ואם לא היש עוד צ'אנס לחמוק יום אחד ולהצטרף לאנדרי וחברים לצימר!

הממ עוד משהו שעלה בדעתי... עם הזמן קצת איבדתי את הקטע של לעלות כל תמונה שאני מצלם לאתר איחסון תמונות... את רוב הנופים וכל זה אני מעלה פה ושם לפייסבוק או לבלוג או משהו... אבל חשבתי לי עכשיו לקחת אולי וליצור סוג של בלוג תמונות! פוטובלוג! זה יכול לעבוד מושלם ישר מהפלאפון בקלות ובנוחות... הבעיה היא איפה לעשות את זה והאם לעשות את זה אכן כבלוג או לאחסן במקום כלשהו תמונות כאלה ולתת לכולם קישור? מה שזה לא יהיה התנאי העיקרי שלי לזה זה שאותו אתר או איחסון יוכל להציג בצורה נוחה את מיקום צילום התמונה. הרי הפלאפון שלי לא סתם רושם בפרטי התמונה איפה היא צולמה...
אשמח עם מישהו יוכל לעזור לי במציאת איחסון נוח כזה...

ורגע לפני סיום... שיר!

עוד 609 ימים....

סוף.

כיפה אדומה

Du hast den schoensten arsch der welt!
אז מה משמעותו של משפט זה?
עזבו אתם תקבלו תשובה בסוף אז כרגע אין טעם לרוץ לבדוק בגוגל או משהו...

אני מנסה להזכר אם בכלל עידכנתי בסוף שבוע הקודם... אה כן... אכן עידכנתי רק רביעי בלילה.
אז הדודות הגיעו והיה דווקא די נחמד ולא מאט צחוקים. שמתי לב שאני דווקא יכול להסתדר נפלא עם בת דודה שלי! במיוחד אהבתי את התאוריה שלה... "אם יש מילה מסוימת שאתה לא יודע איך אומרים אותה ברוסית תגיד אותה באנגלית בצורה רוסית. ברוב המקרים זה עובד!" וזה אכן ככה!
בלי לשים לב אני מדבר באנגלית או רוסית חחח למרות שהיה קטע שממש נתקעתי בין השפות חחח...
בכל מקרה שבת הלכנו לבקר כולנו את סבא. ואז בת דודה שלי די דחפה לי את העבודה השחורה שלה חחח להחליט איזה מסעדה אנחנו נלך בסוף שבוע הזה... הרעיון היה שאני אחזור יום חמישי היום וישר נלך לאיזה מקום כולנו ועם סבתא. היא הביאה איתה איזה רשימה של מסעדות יוקרתיות שהיא הדפיסה המלצות עליהם באינטרנט... אבל היחידה שבאמת ידעתי איפה היא זה מאנטה ריי... מסעדת דגים על חוף הים בתל אביב (קרוב יותר לכיוון יפו, בין הדולפינריום למוזיאון האצ"ל)
אז למרות שהיו כמה קטעים בבסיס במהלך השבוע אני אקפוץ להיום...
היום קיבלתי ביחד עם כל הקורס חוץ מאחד סמל. אני לא יכול להגיד שאני שמח או משהו. אחרי הכל התפללתי שאקבל אותו כבר במקום אחר אבל... שיהיה כרגע... אחרי זה חזרנו לדתקים ואחרי כמה ניסיונות של אנשים בכלל לחשוב עם לשתוף אותי וכמה בעיטות שנפסקו מיד כשראו שהחזרתי בלי בושה גם לראש צוות בקבע! חחח אז אחרי זה יצאתי... כשהגעתי לתחנה המרכזית בתל אביב הם כבר היו באזור המסעדה... אמרו שהם ירדו בדולפינריום והולכים משם ברגל...
ואז כרגיל החל המסע! אימא שלי ואני לא יודעים איזה קו מגיע מהתחנה לשם. הלכתי למודיעין של אגד כרגיל והם שלחו אותי לקומה למעלה למודיעין דן... שם אמרו לי לרדת 3 קומות ולעלות על קו 16... וזה היה סיפור בפני עצמו! ירדתי לקומה והתחלתי לחפש... בקומה הזו אני מכיר את רוב הקווים כבר ואיפה כל אחד... בקיצור לפי כל השלטים לא ראיתי את הקו ובדרך עצר אותי איזה אחד עם מבצע של רשת פלאפון. אמרתי לא תודה ובאתי להמשיך אבל אז החלטתי לפי הסוד שהוא זה שפנה אלי אפילו... הוא ממש רוצה לעזור לי למצוא את הקו אז שאלתי אותו והוא אמר לי לנסות בצד השני ום לא לצאת החוצה לנהגים לשאול שם... הגעתי לקצה השני וגם שם לא היה. בסוף יצאתי והתחלתי לחפש... זה נגמר רק בזה שהגעתי לאוטובוס אלי הביתה ושאלתי שם את הנהג... לבסוף נפל לי האסימון שהקו בצד השני ברחוב בכלל וזה מבחינתי לא חלק מהתחנה... אז הלכתי לשם והינה התחנה של הקו... ואז הקו הגיע ואני כבר שמח עולה (תזכורת לעצמי לספר על כיפה אדומה!) ושואל רק למקרה חרום את הנהג והוא אומר לי שזה בצד השני של הכביש ... אז ירדתי ועברתי את הכביש עם הרמזור הדפוק שם! ורק אז עליתי... וזה אחרי שהסתכלתי לרגע בפלאפון ב GPS.... תהייתי אם אני עושה את הדבר הנכון... כלומר אני באזור מלא פקקים וכבישים מעפנים וקוי אטובוס שנוסעים בסיבובים והGPS מראה לי בקו כמעט ישר ממני את המקום במרחק פחות מ 3 ק"מ... האם באמת שווה לעלות על אוטובוס או לעבור את זה ברגל?? לבסוף עליתי ובחיי הצטערתי! הקו בקושי מגיע לדולפינריום ושם אימא שלי צילצלה והתחילה לבלבל את המוח איך אני עוד לא רואה אותם! חחח לבסוף עצרתי אותה ואמרתי שאני אגיע יותר מהר לפי הGPS מאשר ההסברים שלה... אחרי עוד כמה דקות הגעתי... חחח הן כבר היו בסוף הארוחה אבל נשאר לי לא מאט דברים... טוב בכל מקרה הזמנו קינוח... התפריט קינוחים היה כזה הזוי! הכל שמות מוזרים! לבסוף אני הזמנתי משהו הזוי שהיה רשום שזה עם וויסקי או משהו אבל הבנתי שזה בלי... (אני מניח שאם זה היה עם הייתי מרגיש אחרי זה לפחות...) הקינוח הזה ממש פיצץ אותי... ואז היה שם איזה חתול שהסתובב ממש במסעדה ובת דודה שלי התחילה כזה לצלם אותו ולקרוא לו... בסוף הוא פתאום קפץ לה לברכיים והתישב לו! זה היה כזה מצחיק חחח... אה וכה! גם שם צילמתי שקיעה... לא מי יודע מה אבל גם נחמדה. אחרי כל זה מחר כנראה אנחנו עוד ניסע לראשון למקס ברנר... יאמייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!! חח אני פשוט מרגיש מעולה...
כלומר היי... יש לי דרך שאני אנקוב בה כדי לצאת מהטייסת, יש לי פאקינג אמונה שמוחיכה את עצמה לפחות פעמיים ביום!, אני מתכתב עם ידידה מהיסודי שהיא הילדה הכי יפה שאי פעם יצא לי להכיר, אני מעבר לזה מתכתב עם עוד מישהי חדשה בפוקס מצרפת שהיא דלוקה עלי כבר בכלל, ואם כל זה לא מספיק אז חבצלת נפרדה מהחבר שלה! זה היה די הזוי אבל היי... בשביל זה יש פייסבוק! היא כבר שמה כמה תמונות שם שרק מבליטות שבה לה חבר חדש.... בכל אופן מהמסעדה אני נסעתי עם הסבתא והדודה על מונית אליה הביתה ואימא שלי עם הבת דודה המשיכו לסבא... בדרך ליד הבית המונית עצרה באיזה רמזור ובמעבר חציה עמדה "כיפה אדומה"! מישהי יפיפיה! שער די בהיר עיניים כאלו חמודות... רזה ודקיקה לבושה אדום עם שחור... MP3 תלוי ככה מקדימה ואוזנים מהגדולות האלו ועליהן מצוירים פרחים! אני ממש לא מסוגל להסביר אבל היא הייתה כזו יפה כזו מהממת!
הממ זהו נחזור למה היה במהלך השבוע??

כבר חשבתי ברצינות לכבול את הקצין ואז יום שלישי פתאום קראו לי למשרד של המפקד והם ישבו שם! שני הקצינים, הראש צוות והמפקד דתק.... כולם איתי בשיחה! חפירות לא נורמליות שלא הוביאו לשום מקום! הגעתי למצבים שהם מדברים ואני מחייך! פשוט מחייך ושימותו! חחח נשכתי כל הזמן את הלשון כדי לא לפלוט את מה שאסור...
אחרי זה בערב בחדר כבר ככה בלילה האנשים בחדר גילו שהערוץ אגו פתוח... קיצור פורנו! ואני חשבתי נראה סרט טוב שהיה באחד הערוצים עם וונדאם... חחח זה היה כזה הזוי שהם הדליקו את זה...

אז מה עוד? אממ זהו! אני סמל ועכשיו היציאות קצת אמורות להשתפר... יש לי תורנות קלה שוב בסוף החודש. שבוע לפניה יש כנראה שבוע חופש. בנתיים מובטח תור לקפ"ס ובכל מקרה ב 24 לינואר יש לי בדיקת מעקב ללב... אני לא שאנן... אבל כרגע למצוא חברה זה נראה דבר קשה יותר מלצאת מהתפקיד...

הכל בדרך! ושום קצין שבעצמו מעולם לא היה באזרחות לא יגיד לי איך זה שם! בכל מקרה הפסקתי להקשיב להם! אני לא גזען אבל אני נרתע מבלונדות וקצינים!... חח

ונחזור למשפט שפתח את הפוסט! זה שיר בגרמנית! שיר ממש נחמד.
וכמובן כדי שתבינו מה המשפט אומר אני אשים גם קישור לשיר בגירסה האנגלית! וכן זה אותו הפירוש!

עוד 623 ימים....

סוף.

פרויקט חזרה לאחור

הידד! עוד רבוש! או איך שכותבים את זה.
בכל אופן זה שאני לא אסגור שבת כבר ידעתי. הקטע שהראש צוות הקבוע שלי יצא לאבט"ש וכרגע במקומו מתפקד ראש צוות שהיה תחתיו ובקרוב יוצא לקצונה. אז היום הוא כזה בא שואל אותי "תגיד היית יומיים בבית השבוע?" לא הבנתי בהתחלה מה הוא רוצה אבל הוא התכוון אם קיבלתי אפטר, כלומר את התש 2 שלי... אז אמרתי שלא והוא אומר אז צא הביתה... אני כזה לא קלטתי מסתכל על השעה רואה כבר די מאוחר, אז אני אומר לו אני כבר אצא מחר כי עכשיו מאוחר ומחר שוב לחזור... ואז הוא כזה אומר צא עכשיו תחזור יום ראשון... חחח זה היה נחמד... בקיצור כמו שהנכם מבינים אני בבית... אני מניח שהשבת הזו לא יהיו תמונות כמו שבת הקודמת. בכל אופן מחר אולי אזכור להחליף את הסוללה בשעון וגם להתקשר ליבואן של המחשב הנייד לבדוק לגבי הבעיה שלו... אבל רוב הסיכויים אני אשכח הכל...
מה שכן היום אותו ראש צוות קרא את הספר "הסוד"... נראה לי אני בלי לשים לב גרמתי לכל הרבוש הזה... טוב נו כמובן שגם היום קרו לא מאט דברים...

אז מה עם המחשב השולחני? את דיסק המשחקים והלא נודע ההוא לא הצלחתי לשחזר... אז מה איבדתי? נו את המשחקים עצמם כשיש לי את ההתקנו עדיין אני חושב... חוץ מניד פור ספיד... הורדה מחדש לא תהווה כל בעיה רק באסה עם השמירות הלכו...
בכל מקרה מה עכשיו?
עכשיו אני מנסה ליצור את מה שאני קורא לו "Project Backstep" (כן, הפלצתי חתיכת שם, אבל הוא לקוח מסדרה ישנה ובעל משמעות!) מה זה אומר? זה אומר שיותר לא יופיע כנראה במחשב דיסק שניקרא גיבויים כמו שהיה לי עד כה. לחילופין הוא יהיה בלתי נגיש ע"י הווינדוס בכלל ורק תוכנת הגיבוי עצמה תדע לגשת לשם. תוכנת הגיבויים תגבה את המערכת וכל מה שאבחר לאותו דיסק ייעודי. המערכת תגובה בתדירות גבוהה שהתוכנה קובעת כעיקרון ובנוסף לכך גיבוי מלא לקובץ שיעשה אחת לחודש (למקרה חירום) ברגע שמשהו משתבש, מספיק שאעשה ריסט למחשב ואלחץ כפתור אחד בהפעלה וישר תפתח תוכנת הגיבוי (גם אם הווינדוס מת!) כל מה שנשאר לי זה לבחור... האם אני משחזר מקובץ הגיבוי שמקסימום מחזיר אותי חודש אחורה או... לבחור בשורת הזמן את הגיבוי האחרון שבוצע לפני הבעיה שנוצרה במחשב. זה הכל! פשוט וקל שגם אימא שלי תצליח!!
ואם זה לא מספיק... אין יותר סיכון בפתיחת מיילים וכל מיני דברים מסוכנים! למה? כי ברגע שאני מבין שאני הולך לנסות לעשות משהו שעלול לסכן את המערכת בלחיצת כפתור אני מפעיל את מה שניקרא בתוכנה "נסה והחלט" מה שאומר שמרגע שזה פועל אני יכול להפעיל חופשי וירוסים במחשב! ולהחליט אחרי זה שזה לא התאים לי וישר הכל חוזר לרגע שלחצתי על האפשרות!
כל זה בהחלט אפשרים וברגע זה אני מתקין את זה... יש כמה בעיות קלות אבל אני מאמין שהכל יסתדר עוד רגע...
לילה טוב!


עוד 631 ימים....

סוף.

שבת קצרה אך נפלאה

אך... איך מכל הדברים אני שוכח לעדכן בבלוג? חח
בכל מקרה... די התלהבו מהמטען הסולארי שלי... שזה היה מהנה מאוד. אה וכה... שחררו אותי השבת הזו ושבת הבאה אני גם בבית ופוגש את הדודה והבת דודה מאמריקה...

אז היום כמתוכנן כבר... קמתי והשתדלתי ישר לנקות את הבית... ואז אנדרי הודיע שהוא בדרך לצאת וכנראה הפעם לא נהיה לבד... הכוונה הייתה שיבואו עוד אנשים מטיסים...
הגעתי לגבעה ועוד כשהייתי בדרך למיקום אנדרי כבר ראה אותי והטיס את הטיסן מעל הראש שלי בסיבובים חחח...
לאחר כמה זמן הגיע עוד בחור נחמד שגר בעיר... יוצא שהוא בקבע בצריפין... הבן אדם כבר נשוי והוא חולה על טיסנים... הוא כאילו כמעט כל יום מטיס ובכלל הוא וכמה חברים אוהבים לעשות קרבות טיסנים בלילות... (טיסנים שמחוברים להם לדים שיראו אותם בחושך) הסיפורים שהוא סיפר היו כאלה מצחיקים חחח... כל מיני קטעים וזה... בסוף היה קטע ששלושתינו יושבים ומדברים על מחשבים ישנים בירוף נזכרים בדברים ומה לא... אחרי זה גם היה עוד אחד שהגיע עם טיסן שהוא בנה לבד ורק אתמול סיים אותו... יצא נחמד...
באמצע גם הגיע אורח משוויץ ומעצבן! מכירים את האלה שעל מצנח כזה עם מנוע? אז אחד כזה הגיע עשה לנו דווינים טס סביבנו ובסוף גם נחת אצלנו! משהו מטורף אבל שיהיה... זה היה מצחיק לראות את זה...
אנדרי גם הטיס טיסן גדול יותר חדש שהוא עם מנוע... הוא חיבר לו מצלמה קטנה מיוחדת שצילמה הכל מהמטוס... ראיתי את זה כבר ביו טיוב ולמרות שהאיכות חרא יחסית ולמרות שזה נגמר בהתרסקות קלה בגלל תקלה בסוללה זה עדיין לדעתי מגניב ביותר! לראות את כל האזור מלמעלה ככה...
השלב הבא באמת אולי להרכיב את הדבר המשוגע ביותר! טיסן שיש עליו מצלמה טובה ומלא אלקטרוניקה... המטיס יושב לו בנחת למטה עם משקפיים מיוחדות שמראות את הצילום מהמטוס והוא יושב לו בנחת שולט על טיסן שנמצא בגובה שכבר אי אפשר לראות בעין בלתי מזוינת במסך הוא רואה נתוני סוללה גובה ועוד... משהו מטורף! ושתבינו כל זה קיים!
כשהתחיל לאט לאט להחשיך הפסקתי לסיים את כל הטיסנים וכל הארוע הזה חח והתחלתי לעבור לצילום האהוב עלי... שקיעות! גם בדרך הביתה כשהלכנו אז המשכתי והמשכתי! יצאו לי הפעם כמה שקיעות מהממות ביותר!!! אבל מה אני מדבר? ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן!!

אשמח לתגובות! זהו עד כאן...
לילה טוב ושבוע טוב לכולם! אה לגבי המחשב... הוא עובד קצת בלאגן בדיסקים הקשיחים ואני עדיין מנסה לשחזר את השניים שנשארו אבל זה כבר לא הכי קריטי... מה שכן אוכל להמשיך לעבוד על זה גם מהבסיס!

עוד 635 ימים....

סוף.

עכשיו גם המחשב?

אז לפני הכל עידכנתי שוב בשבת מהפלאפון. למי שפספס שיכנס: כמעט מת

מאז לא היה כמעט כלום חדש... הגיכאון שלט בטירוף! בכל אופן באתי הביתה די רגוע כבר... בראש הייתה תוכנית מתוכננת לחלוטין כמו שצריך איך לתקן את התקלה במחשב השולחני. באתי ולאט לאט התחלתי...
אני מוכרח להודות שבמה שקרה עוד לא נתקלתי מעולם! אבל בואו נגיד ששום פטנט שראיתי באינטרנט, שום שיטה שלי, שום דבר! כלום לא הצליח! לבסוף אני ממש אבל ממש לא יודע מה קרה אבל איכשהו... אני אפילו לא בטוח אם זה קרה הסיוט הזה... אבל אם כן אז כנראה שאיכשהו כל שלושת הדיסקים הקשיחים (660 ג'יגה!) פורמטו!!!!
זה אומר שהדברים היחידים שכן נשארו לי זה המוזיקה והתמונות (אולי!) במחשב הנייד!
כרגע תוכנה משונה של חברת אקרוניס (התחלתי להשתמש בתוכנת הגיבוי שלהם גם) מנסה לעשות משהו שאולי יצליח להחזיר הכל... זה די הזוי אבל אם מה שזה כותב עד כה זה מה שהיא הצליחה אז הדברים הכן חשובים יותר כבר יצאו מסכנה... המשחקים לא כזה נורא... האמת... הקטע היותר מפחיד בכל הסיפור זה שאני לא זוכר בדיוק מה איפה היה! מה שאומר שאם אתחיל הכל מהתחלה אז לא אזכור להוריד  הכל! אז כרגע אני רק בוהה במסך המשונה הזה ומתפלל לטוב!

אה כן... אני באפטר! אני לא מפסיק לשמוע Infected Mushroom וזה רק עושה לי טוב...
היום יצאתי די מוקדם לאפטר... חבל שהוא מבוזבז ברובו על התקלה המחורבנת!
התקשרו גם מחיל הרפואה או כבר לא יודע מאיפה... קיצר כנראה שההחלטה אם להוריד לי פרופיל הפכה להיות תלויה ברופא שאצלו אני במעקב כל שנה... מה שאומר שאני כבר בחוץ כאילו... ואחרי הכל יש לי את התוכנית הסופית... אבל עליה לא מדברים!
אה ודרך אגב היום הגיע המטען הסולארי שהזמנתי לפני כמה זמן. הזמנתי בסוף בארץ... הוא לא הכי טוב אבל הוא בין הנפוצים... ואני כבר די אוהב אותו... בחיי אני בזמן האחרון כזה עייף נפשית וזה משפיע עלי פיזית! אני רק עולה על סולם ואני כמעט מאבד שיווי משקל! נרדם בכל שניה שרק אפשר, בקושי מתאורר ולא יודע מה... ואני לא בטוח מה מחזיק אותו כי בימים האחרונים גם החלומות שלי לא החזיקו כבר...
אולי רק הסוד... אבל זה לא מספיק?? חח...
ומחר אני חוזר לבסיס בכלל אמור להגיע רק בצהריים... שזה כבר מעולה. ואממ יש סתם יום החרא שאמורים לצאת יום שישי... אבל הקטע הוא ש... במקום לצאת הביתה אני רוצה לבקש לסגור שבת ואז השבת אחרי לצאת (להחליף שבתות) ואז אני אצא לפגוש את הדודה והבת דודה מאמריקה... זוכרים את הקטע שלי? אני כלל לא מי יודע מה נמשך לחברתן אבל היום שישי הנחמד הזה של לקום בבוקר לסוע באוטובוס לרכבת ועליה לשדה תעופה... זה עושה לי את זה! לא מוסבר אבל ככה זה...
אה וקלטתי עוד משהו! תזכירו לי בשבת הבאה שאצא למדוד את הגובה שלי... אני חושב שגיליתי היום משהו מדהים נוסף על עצמי...
אמ אז... הנה אני רואה את הפוסט הזה קרוב לסיום והחרא שלא הספקתי להוריד למחשב הזה את הפרק שנעצרתי בבליץ'... כלומר אוקיי המחשב נדפק וכל זה אבל זה לא אומר שאני מוותר על פרק של בליץ' מלווה במשהו מתוק! כשאני חושב על זה תמיד אפשר לראות ביוטיוב ולהתפשר קצת על האיכות... למרות שאני יכול גם לחכות!

אז על מה עוד אפשר לחפור לכם?? חח... לא יודע מה להגיד כבר... אבל יש לי תחושה מחודשת... שוב התחושה של משהו טוב קרב ובא! או שאולי זה הטראקים של אינפקטד גורמים לזה?? נו שיהיה זה גם טוב!


עוד 639 ימים....

סוף.

כמעט מת

כרגע גם לחיות לא מי יודע מה בא לי. להסביר את כל מה שקרה השבת יהיה קשה.
קודם כל רביעי יצאתי לאפטר. אולי הייתי מעדכן אבל גיליתי במחשב השולחני וירוס. לאחר מלחמה איתו החלטתי שנמאס לי (פשוט הייתי חייב להספיק גם לראות בליצ') ושיחזרתי את המערכת עם תוכנת הגיבוי החדשה. לראשונה גיליתי שאפשר לשחזר מערכת גם ב 10 דקות! אבל אז גיליתי שהמערכת לא עולה כי זה לא שיחזר את מה שניקרא מאסטר בוט רקורד. בקיצור זה מה שאומר למחשב איפה יש מערכת הפעלה. העלתי אותה בעזרת דיסק ולא השקעתי זמן לתקן את זה ישר. היום המחשב עשה הפעלה מחדש האימא שלי כבר התקשרה שהמחשב לא עובד.

אז מה קרה בשבת?
אנחנו בדת"ק הכוננות והפעם אני גם כונן. כלומר ברגע שיש משהו אני משתתף. ובסוג הכוננות הזו תמיד יש משהו! אז ביום שישי היה משהו מתוכנן שהיה תרגיל ולמרות שהכל היה ידוע מראש די נכנסתי לשוק. הרגשתי ממש לא טוב עם זה.
לאחר כל זה כשכבר נרגעתי הכל המשיך די כרגיל. ואז ישבנו לנו דיברנו בצד ואני התחברתי מופלאפון לתוכנת האי סי קיו וכל זה וגם לא העברתי אותו לשקט. ואז שוב היה משהו הפעם אמיתי! רצנו למקומות ויש כמה דברים שמי שלא נמצא בטייסת לא יבין אבל בסוף מה שקרה זה שיש למטוס בשני הצדדים מעצורים כאלה ולא הספקתי ממש להוציא אותו והמטוס כבר התחיל לזוז. ברגע מסוים הבנתי שאני לא מצליח וזזתי מהר אחורה. אם לא הייתי זז כנראה כבר לא הייתי מעדכן כאן יותר.
עזבו שהפעם הייתי עוד יותר בשוק. הבנתי שאני כונן לא יכול להיות! בסוף התברר שזו הייתה טעות של הטייס בכלל והוא כמעט דרס עוד אחד שם וממש עשו על זה ארוע. מאוחר יותר בא הקצין הראשי ודיבר איתי לראשונה. כמובן חוץ מלהסביר לו את אהבתי לטייסת לא היה לי מה להגיד. הוא הבטיח ביום ראשון לטפל בזה ושאני אדבר איתו ועם הקצין השני ביחד. אם זה לא קורה אני אלך הביתה כנראה על דעת עצמי. נשבר לי מהם לגמרי! ומחר בשיחה אני ממש הולך לצעוק על שניהם!
היום בערב גם הראש צוות שלי התקשר.. לא היה לי מה להגיד לו. מחר כבר בפנים הכל. ובצורה הכי מגעילה שרק אצליח!

את גיל 22 אני חוגג כאזרח או בתפקיד שאני כן רוצה בו! ועם קצת אמונה גם עם מישהי!

סוף.

מחבט טניס במלוא התחושה

נו מה אגיד?
אתמול היינו אצל סבתא ואז היא לא הרגישה טוב. אימא שלי כמובן נכנסה לפניקות והחליטה להשאר שם עד שבת בבוקר. ואותי שלחה הביתה מהר שאלך לבקר את סבא...
זה ממש הרס אותי... כלומר ידעתי שזה ידפוק את כל הסוף שבוע אבל למרות זאת זכרתי את הקטע של הסוד ומה שבן אמר... כל הזמן לחייך... וניסיתי לעשות כך.
לבסוף בבית הייתי צריך לסדר משהו ואז נגלו לעיני המחבטי טניס שלי! לקחתי ליד את אחד מהם שהיה המחבט שלי... ובאותו רגע זה היה הרגשה כאילו לתקוע את היד בשקע חשמל! זה ממש נתן לי זרם של אנרגיה של חיוביות של זכרונות טובים ומה לא! זה פשוט גרם לי להעביר את כל הסוף שבוע כמו שצריך! שום דבר כאילו מיוחד ממש אבל עדיין... בכל אופן קלטתי עוד משהו... בשבת שעברה בבסיס ראיתי חלקית איזה סרט די מעניין... גם משהו בסגנון היורוטריפ וכאלה אבל לא ידעתי איך קוראים לו. בבית כשניכנסתי לאתר ההורדות הקבוע שלי קלטתי ברשימה את הסרט הזה! (יוצא שהוא נקרא בשמה של הבחורה שעליה הסרט) וזה פשוט יוצא היה עוד קטע של הסוד!
ובקיצור... מי יודע... הדברים מתעניינים להם חח...
טוב אממ אני חורש על טראנסים של אינפקטד משרום כעת... הורדתי כמה חדשים ועכשיו אלך לראות בליץ' ולישון... אז אממ לילה טוב לכולכם! ואני מצפה לתגובות מאנשים חדשים גם כן הפעם!


עוד 649 ימים....

סוף.

עוד יום זוהר

היום בבוקר קמתי ליום נוסף שאני חושב שהייתי צריך למלא לוטו...
זה התחיל מזה שעליתי על מדי ב' והלכתי למרפאה לתורנות המוזרה שהייתה אמורה להיות... אני לא יודע להסביר את זה אבל זה כאילו כבר ידעתי מה יקרה... הם אמרו לי שם שזה התבטל! חח... עכשיו הייתי צריך להצטרף לכל שאר הטייסת כלומר לחזור לחדר לעלות על א' ולהגיע לדתק הכוננות שם עשו הדרכות... בסוף מה שיצא שהספקתי לעלות על א' להכין תיק הביתה ועוד לעלות ביחד עם כולם בזמן!
בהפסקה יצאנו החוצה ליד ויש שם מכונת שתיה. עכשיו במכונה הזו יש חבילה כזו שעולה 10 שקל שמקבלים בה פחית קולה, שקית בוטנים וחטיף.
הכנסתי לי 4 שקלים ולחצתי על פחית פאנטה. כשהוצאתי את הפחית שלי גיליתי לידה עוד קופסאת פלסטיק שקופה ובה... שקית בוטנים וחטיף קיט קט מריר בדיוק כמו שאני אוהב! זה היה כזה מהנה! לא בטוח מה יותר... העובדה שאכלתי לי בדיוק מה שאני אוהב או העובדה שפשוט קיבלתי משהו מעבר... בסוף ההדרכות עשינו סוג של מבחן כזה שכולם מעתיקים מכולם... הקטע שלא היה מספיק עטים וכשהביאו לי עט כולם כבר סימו ונתקעתי עם מבחן גמור של מישהו שהכתב שלו לא משהו... כשסיימתי גיליתי שאין ממש כבר דרך לצאת לש"ג משם... האוטובוס כבר נסע... ואז במקרה אחד הראשי צוות קרא לי ועליתי איתו עד לש"ג תוך רגע... שם גיליתי מלא אנשים כשחצי מהם מהטייסת... היה אמור להיות אוטובוס מהבסיס עד התחתנה המרכזית אבל עם כמות אנשים כזו הבנתי שאצטרך לחכות לאוטובוס הבא... אותו רגע כשחשבתי על זה מישהו צעק לי מאחורי "בוא תעלה!" הסתובבתי וראיתי בתוך אוטו את הראש צוות שלי! עליתי איתם ותוך כמה דקות כבר הייתי בתחנה! משם המשכתי כרגיל הביתה וזה גם נמשך חלק ומהר מאוד יחסית!
הכל פשוט הלך... והתחושות האלה עמוק בפנים... זה פשוט משגע כמה שזה טוב! אני מרגיש כאילו כל רגע ואני אתקל באחת, כאילו כל רגע אני אקבל צו העברה לבסיס קרוב לבית לתפקיד חלומי... זה פשוט הרגשה שאי אפשר לתאר!


עוד 651 ימים....

סוף.

הפטור

קודם כל למי שפיספס אני רוצה להפנות אותכם לפוסט שרשמתי בשישי בלילה מהפלאפון שכולל גם תמונה מדהימה:http://denji1.blogspot.com/2009/10/blog-post_31.html

ועכשיו אני אשתדל חלקית להשלים מה שהיה מאז.
אז קודם כל אני באפטר.
בכל אופן ביום שבת בערב נסענו לכל הדתקים לבדוק איזה משהו על המטוסים (משהו שיגרתי שתמיד מישהו נשלח לעשות). שמו אותי בדתק שלי (שצמוד לעוד אחד) ואחד אמר לי תצעק לשומרות שאתה מהטייסת שלא ירו עליך בטעות חחחח למרות שזו גם דרך לצאת מהטייסת...
הקטע ששכחתי שאחת השומרות אני מכיר אותה. היא ידידה של ביג'ו ופעם הוא הכיר לי אותה באיי סי קיו או משהו כבר לא זוכר. קיצר היא שיגעה אותי שאני אשאר איתן עד סוף השמירה... בקיצור זה נגמר בזה שנסעתי וחשבתי לי למה לא היא? כלומר היא חמודה אנחנו גרים אותה עיר, היא נמוכה ממני... והאמת לראשונה לא חשבתי על זה שיש לה חבר כבעיה... החלטתי לאט לאט לחקור אותה (מה שנזכרתי לעשות כרגע ואני הכנסתי את עצמי לבור עמוק עוד יותר!!!) כמובן את המספר פלאפון שלה השגתי ישר במחשב בבסיס חח... בכל מקרה כבר חשבתי די ירדתי ממנה אבל בכל מקרה כרגע החלטתי לראות מה אפשר לגלות עליה בפייסבוק. בקיצור עזבו את הקטע שהיא וחבר שלה זה נראה כקטע רציני... באיזה תמונה היא מופיעה עם מישהי כל כך כל כך יפה שפשוט יצאו לי העיניים! אז... מה עכשיו??? אני פשוט הכנסתי את עצמי לבור כרגע... בכל מקרה הבור לא מעניין! הקטע המעניין זה יום ראשון!!!

יום ראשון אנחנו עובדים לנו כרגיל... פתאום הפקיד כלים קורז לי שיש לי טלפון! ממי? מה עוללתי? מה קרה? הלכתי לברר...
התקשרו מהמרפאה! ביקשו להגיע בשעה X לדוקטור הראשי ולא זה שמקבל את חילי הסדיר... עלו לי רק שני רעיונות לראש וזה אושזה תדרוך על התורנות שיש לי יום חמישי, או שנזכרו במכתב שאימא שלי שלחה להם לפני יותר מחצי שנה כבר! ואכן זה היה המכתב!
זה כאילו אלוהים קם בבוקר ואמר... "למי נעזור היום? לדנג'י!"
זה היה 40 דקות מוזרות עם רופא טמבל שמחשבים לא יודע ועברית יודע עוד פחות! גם לדייק במדידת גובה ומשקל הוא לא! אבל זה נגמר ביציאה שלי עם חיוך מסופק ו... פטור ממשקל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואם זה לא מספיק אז התור למעקב השנתי שיש לי לגבי הלב בסוף ינואר השנה... התשובות שלו אני צריך להביא לרופא הזה ואז הוא ישלח אותי איתן לרופא תעסוקתי!!! פשוט מדהים!!!
בנתיים הקצין החדש די פארש! פשוט לא מזיז כלום כנראה... יום שני המזג אוויר הנוראי לא גרם להם כרגיל להפסיק טיסות וזה עלה להם ביוקר! חחח היו צריכים לנחות בסוף בבסיס אחר! חחחח בערב אחרי הפסקה ענקית חזרנו לדתק ואין לי מושג בעצמי מה קרה לי אבל פשוט הייתי עליז שכזה... הצחקתי שם כל אחד והתנהגתי כמו איזה מסומם! לא יודע מה היה לי... ואז הראש צוות עושה לי מחר אתה תצא לאפטר... אז שאלתי אותו "מה הפחדתי אותך עד כדי כך?" וזה רק הוסיף! היה צחוקים נון סטופ! ולא יכול להגיד שהיום זה נרגע! חחחח

פאק אני סגור על זה ששכחתי לעדכן על משהו...
בכל מקרה בנתיים לקחתי סימנתי את התמונה ההיא של הידידה ההיא עם היפה ב "LIKE" ושאלתי בתגובה מי זו... מעניין מה יקרה! חחח אז מחר חזרה לבסיס ליממה...


עוד 653 ימים...

סוף.

קיץ נגד חורף

אז הינה אני שוב כותב מהבסיס. כנראה כי יש מה לעדכן.

אז בנוסף לכל החרא שהיה אוזן ימין שלי בבעיה. אני מרגיש כאילו נכנסו לשם מים שלא יוצאים. במקרים כאלה לרוב למחרת בבוקר הייתי שוכח אבל הפעם זה עוד לא עובר. אתמול אחרי הצהריים במקום לעלות ישר לדת"ק הכוננות החזירו אותי שוב לעזור בדת"ק ליד. וזה בגלל תקלות נגמר רק בשעה 7 בערב בערך! שוב בלי אוכל. למזלנו נשאר אוכל בדת"ק הכוננות. אבל למרות שביקשתי מזה שאיתי בחדר שישמור לי מקום הוא לא שמר. הייתי עייף מבואס ולא יכולתי למצוא לעצמי מקום. ואז פתאום מאחד החדרים קורא לי אחד שהיה איתנו בחדר ועבר לדת"ק כוננות. יוצא שהוא לבד בחדר ויש לי מקום. כשהכנסתי את התיק שלי לחדר ראיתי גם מחשב נייד, רמקולם טובים והמצב רוח ישר התחיל להשתפר. בלילה ראינו שנינו סרט במחשב וכמעט נרדמנו והיום סתם היו דברים די מצחיקים וגם הייתי תורן שקם (אחד נוסע לשקם וקונה בשביל כולם) אישית אני אוהב את זה. המזג אוויר כאן היה שמש וטיפה עננים. ואז אימא שלי התקשרה! סיפרה שסבא מרגיש יותר טוב והם מחכים כבר שיבואו לקחת אותו חזרה לבית אבות! זה היה כזה משמח! סיפרתי לה על מזג האוויר ואחרי שעה כבר ירד כאן מבול! חח צילמתי את התמונה כשזה די נרגע. תהנו.

למחשב הנייד כאן כמובן אין חיבור לאינטרנט אבל ידעתי שאפשר לחבר נוקיה כמו מודם. לצערי זה לא הלך דרך הבלוטוס. אבל לא ויתרתי והורדתי לפלאפון תוכנה שהופכת אותו לנתב. יותר נכון זה נקודת גישה לכל דבר. הכל עבד רק הבעיה שאין כאן קליטה טובה אז זה עבד נורא לאט. גם חיברתי לראשונה את הנגן דרך חיבור HDMI‏ ‏לטלויזיית הפלזמה כאן וראינו סרט באחת האיכויות הגבוהות ביותר שקיימות היום. כרגע די נחמד פה. רק הבעיה שהקצין החדש עדיין שותק. ואם זה ימשיך אני אצטרך לקחת את החוק בידיים שלי מה שנקרא.

מה שבטוח אני מת כבר להגיע הביתה. והראש שלי כל הזמן במחשבות על האחת. יש לי תחושה שהמפגש קרב ובא. ואני מתכוון ממש קרוב!

זהו עד כאן. (אני מתקשה לעקוב לפי ימים כמה נשאר לשחרור מהפלאפון אז אני לא כותב)

סוף.

בואו נעשה רגע פאוז למה שקורה. בפוסט הזה אני ממש לא עושה כלום אפשר להגיד! אני לא משחזר בראש את מה שקרה לאחרונה לפי הסדר, אני לא מודאג לגבי משהו שעובר בראש, אני גם לא צריך לאמץ את הדמיון ליצור משהו, אני נטו שולף מהדימיון משהו שכבר קיים שם! אני פשוט אתאר כאן כמה שאני יכול את האחת והיחידה! בעצם ננסה לבנות כאן פרופיל של מישהי אידיאלית. 

אזהרה: אני הולך להתפרע ולהגזים כאן ככה שעל תבואו לי במשפטים מפגרים כמו "טוב שלא ביקשת שהיא תגור במזי פינת מאפו" 

ראו הוזהרתם! 

מראה חיצוני:

גובה: 162 ומטה 

מבנה גוף: רזה 

צבע עיניים: כהה! 

צבע שיער: שחור 

אופי: 

עישון: לא מעשנת בכלל 

אלכוהול: לא שותה בכלל 

לבוש: רגיל, לא זנותי! 

ארץ לידה: לא בישראל 

אזור מגורים: במרכז הארץ 

דת: מבחינתה חופשיה מכל דת

גיל: בהבדל של עד שנתיים ממני

תחביבים: יפן, אנימה, מחשבים. ואחרים לא משנה 
איי קיו: 135 ומעלה 

תיאור כללי: מישהי שקטה, רגועה. שלא מתנהגת כמו זונה. מלאת דמיון. 

נחמדה לא שותה לא מעשנת. אך כשצריך יודעת להיות קשוחה ומסוגלת ממש להרוג! 

ואם היא יפנית אז מושלם!

שוב אני מתחיל פוסט בלי כותרת...
אבל למה בכלל אני מוצא זמן לכתוב באמצע שבוע ועוד מהבית? אממ הלוואי והסיבה הייתה סתם אפטר!
אז כמו שכבר סיפרתי סבא שלי היה בבית אבות וכל זה... אז יום שבת בערב כשבאנו לבקר הוא היה במיטה ולא בחדר האוכל עם כולם ואז אמרו לנו שהוא כנראה הצטנן כי היה לו חום קיצר הם טיפלו בו וזה... מה שכן היה לו כמו הזיות והוא לא ממש דיבר לעניין... אחרי כמה זמן הלכנו ואמרנו להם שאם מה שיתקשרו... בערך ב 11 אם לא אחרי התקשרו באמת! קיצור אמרו שהוא נורא לא מרגיש טוב שהחום שוב עלה והם רוצים לשלוח אותו לבית חולים... אימא שלי מיד רצה לשם ואני הייתי צריך ללכת לישון כי למחרת אני קם מוקדם לבסיס...
בערך ב 4 לפנות בוקר היא חזרה הביתה... רק למחרת לפני שהלכתי לבסיס היא סיפרה שיש לו דלקת בדרכי השטן או משהו כזה... קיצר בבסיס כמובן הייתי נורא מבואס אבל לא רציתי לדבר עם אף אחד... בסוף הוציאו את זה ממני ואז הראש צוות ישר אמר לי לך הביתה ותתקשר אלי נראה מתי תחזור... קיצר אני חוזר מחר רק...
סבא שלי בנתיים בבית חולים וזה התפתח כנראה לספסיס או משהו כזה שזה זיהום בדם וכל זה... וגם זה כבר די נרגע אבל בלילה היה לו התקף לב! ואת זה לא ידענו עד היום בצהריים כשהרופא הגיע! בקיצור המסכן בנתיים שם אבל כבר רוצה ללכת הביתה! (תמיד הוא היה ככה) מקווה שיהיה טוב...
אממ זהו מחר יש לאימא שלי יום הולדת וכרגיל אבא קנה פרחים בשם שנינו והחביא אותם בחדר שלו עד מחר... הפעם גם קנינו כרטיס ברכה אבל היה רק אחד יפה ריק... אז אחרי חיפוש ממש מהיר באינטרנט מצאתי ברכה יפה ברוסית ותמונה הזויה של כלב מהגזע של הכלבה שלי קופץ באוויר לעבר עוגת יום הולדת עם סכין ומזלג חחחח אז הברכה נגמרת באיחולים שתהיי כך וכך... וכאלה אז הוספתי שורה ושהכלבה תהיה כרגיל ואז בעמוד מאחורה התמונה הזו כי הכלבה שלנו באמת מתנפלת על כל דבר! חחח אני מקווה שלמרות כל הבאסה הזו היא תהנה מזה.

מה שבאמת היה חסר לי ביומיים האלה זו חברה שתתמוך ותעזור אפילו סתם במילים טובות וחיבוק...
האמת טוב שהיה לי לפחות את בן! כל הזמן אנחנו מעודדים זה את זה... ועכשיו כשהסוד בשימוש... התגובות חזקות ביותר!

אז אממ... אני חושב צריך תזכורת כאן... לשים פוסט מוקדש להסבר את מי אני מחפש! טוב אולי עוד היום...


עוד 662 ימים...

סוף.

ווינדוס 7 קיים אך מעולם לא יהיה? (ועוד)

שמעו... זה היו שבועיים ארוכים! אני בקושי זוכר מה מתי היה אבל אנסה לפחות לספר חלק...

אז תחילה עבר לו שבוע רגיל ומעפן בלי שום דבר מיוחד כמעט... אה כה... שישי היה את הטקס של רון ארד... אז הוא היה אצלנו בדתק הכוננות משום מה ועשו מזה ממש ארוע עם אוכל וכל מיני... הקטע שבכלל חיילי סדיק לא היו שם... מה שקרה זה שכשסימנו לעבוד אז אחד החליט להסיע אותנו לשם שנאכל... אז הגענו ממש לקראת הסוף והתפוצצנו באוכל כמו שצריך! ואז הם התחילו לזרוק כל מה שנשאר אז לקחנו ואספנו הכל שיהיה לנו אוכל לשבת! (וזה אחרי שלקחנו את שאריות השוקו והדני מהדתק שלנו!) בקיצור אספנו מלא אוכל ואז... פתאום צצה השלישה שלנו ואומרת שהיא הכינה בצד אצלה אוכל בשבילנו... כמובן לא ויתרנו ולקחנו גם את זה...
התוצאה הייתה ששני מקררים במגורים היו מפוצצים בכל האוכל הזה! ואני בנתיים במשך כל השבוע מתי שמתחשק מתחבר למחשב בבית ישירות מהפלאפון וכמעט שוכח שאני מחובר מרחוק!
ואז יום ראשון התחילה התורנות...
מה שהיה אמור להיות: אני מתקשר ב 7 בבוקר לאיזה נגד של הבינוי בבסיס והוא במידה וצריך מסיע אותי לשער שבו נכנסות משאיות (בונים שם משהו, כנראה כביש או מסלול) ואני מלווה אותם פשוט...
מה שכן היה: התקשרתי אליו כמה פעמים והוא לא ענה ואז התקשרתי לזה שאחרי על התורנות הזו והוא אמר שזה בסדר שבנתיים אמתין. רק יום שני התקשר אלי בערך ב 7:40 איזה קבלן בכלל ולקח אותי לאזור בניה אחר בכלל ומשם נסעתי עם איזה 2 בדואים!!! (מכניסים גם ערבים לבסיס!!!!) למקום שבו הם בונים מדרכה קטנה... ונחשו איפה? ממש ליד התדק שבו אני! וככה כל יום... אבל ערבים די נחמדים למרות שהם די מפחידים...

אז בכל מקרה כל יום כמעט עליתי אחרי התורנות לדתק לעבוד...
הקצין הישן כבר עזב סופית ובלי לעשות איתי דבר! שוב אני עם תש 2 שלא מבוצע, אין תור לקפס ואין כלום!!!! מה נראה לכם אני אעשה?
הלכתי לדבר עם הקצין החדש! הוא כל הזמן רק אומר לי שהאם אני אכן רוצה לעשות את כל המלחמה הזו כשבסוף זה כנראה יגמר בתפקיד שאני לא רוצה בכלל ואתחיל הכל מחדש... הוא צודק כמובן רק ש... אני כל הזמן במלחמה בטייסת הזו ולרוב גם מלחמה ממשית מול עזה וכאלה! בקיצר זה נגמר בזה שהוא רשם במחברת שלו כמה דברים בקשר אלי ובינהם לקבוע לי תור לקפס, לברר לגבי טופס 55 האחרון שהגשתי, לקבוע לי שיחה עם הקצין שמעליו, ולדרבן קצת את המפקד דתק על התש 2 שלי...
עכשיו... אחרי שיחה עם הקצין הקודם הייתי יוצא תמיד עייף מרוט עצבים כועס וחסר חשק לכל דבר...
אחרי השיחה עם הקצין הזה יצאתי אומנם עייף כי זה היה די מאוחר בערב... אבל עם תחושת הקלה נחמדה עם חיוך כזה... לא יודע...
עכשיו נראה האם הקצין הזה אכן יעשה את כל זה ומה יהיה... בכל מקרה אני לא סובל את כל זה! ועלתה לי עוד תוכנית... לתוכנית יש תאריך ואני אשתדל ממש ממש להמנע ממנה כי היא נוגדת לכמה עקרונות שלי... והיא עלולה לעלות לי ביוקר... אבל היא... תעבוד 100 אחוז!

בנתיים החלו בעיות בבית... סבא שלי הועבר לסוג של בית אבות (ולמרות זאת זה מקום על רמה גבוהה ליד הבית שהוא נכנס רק בפרוטקציות כי אבא שלי עבד שם כל השנים!) אימא שלי דפקה את הפלאפון איכשהו שנדפק לה המסך הפנימי ועל הפומית!
וכשהייתי בדרך הביתה אבא שלי סיפר לי בטלפון שטייל עם הכלבה ואיזה חתולה קפצה עליה ושרטה אותה!
בנתיים סלקום כבר תיקנו את הפלאפון לאימא. השריטה התגלתה כשריטה קלה שפשוט ירד הרבה דם וזה נראה רציני אבל זה לא והכלבה בסדר. וסבא מרגיש לא רע בבית אבות הזה והוא גם באמת נראה על רמה יחסית... רק יש שם איזה סבתא שכל הזמן שואלת שאלות מעפנות כאלה וזה מעצבן...
היה גם איזה קטע כשהיינו שם... אימא שלי כמובן כבר מכירה את כל המטפלות אז היא דיברה עם איזו אחת וכשהיא הבינה שאני הבן שלה... אז היא פתאום אמרה משהו כמו אני מתגעגעת לשלי... באה ופתאום חיבקה אותי ככה בצורה מוזרה... לא הבנתי ממש מה הקטע אבל היה לי סוג של הרגשה... אולי קריאת מחשבה או רגש אבל ידעתי שמשהו קרה ובנה רחוק מאוד... אחרי זה אימא סיפרה לי שהבן שלה כל הזמן חלם על אופנוע... וליום הולדת כלשהו הם קנו לו... והוא נסע לטייל ונהרג...

אז מעבר לזה נחזור לענייני מחשבים... ווינדוס 7 יצא ואני עוד בתסביך למה אין הורדות עדיין של הגירסה האחרונה באמת שעל הדיסקים ורק את זו שהייתה כבר חודשיים! בקיצור אחרי מלא מלא דברים התגלה לי שהבעיה שהייתה לי בלהתקין אז את 7 לא הייתה בעיה בווינדוס אלא במחשב הנייד ואין לי שמץ מה לעשות... אני מבואס מאוד מזה כי זה אומר שאני לא אוכל כנראה להתקין עליו את 7 מעולם!
מה שקורה זה שכשאני מפעיל את ההתקנה או דיסק שחזור גיבוויים של תוכנה חדשה שמצאתי... אז בשלב מסויים הכל פתאום נמרך ויש מסך פיקסלים פסים כזה שכלום לא ברור ואי אפשר לעשות כלום רק ריסט! אני ממש לא יודע מה לעשות! 7 דורש בכלל פחות ממה שויסטה והנייד הזה נועד לויסטה בכלל! ואני לא אוכל להתקין?!?!?! אוף...

בכל מקרה... מה עוד כבר יש לי לספר? הכל כזה מעפן לא יודע... חראי כזה... אין זמן לכלום והשבוע הקרוב יש יומולדת לאימא שלי ויומיים אחרי לאבא שלי ואני כלל לא יודע מה לקנות להם שגם לזה אין לי זמן!

במהלך השבוע גם באו מילואימניקים... ובא אחד שהשתחרר לפני כ 9 שנים כבר... זה נורא מתסכל!!! כלומר הוא השתחרר מזמן והוא עוד בא לשם??? חייב לצאת מהטייסת הזו! חייב!!!! בכל מקרה הבן אדם לומד עכשיו... הוא בא עם ספר עבה של איזה... לא יודע אולי 1000 עמודים! כולו באנגלית... על ניורולוגיה או איך שזה נקרא... בחיי ראיתי את זה טיפה עיינתי והוא קצת הסביר לי בשפה של שנינו (גם הוא למד הנדסאי חשמל) וזה ממש עניין אותי והייתי רוצה גם ללמוד ככה...

אוי מה יהיה איתי... אני כזה עייף כבר מכל זה...


עוד 664 ימים...

סוף.

הכל הולך לפי רצוני

אז מה שלומכם?
יום שישי עבר מוזר... אימא תכננה לסוע לאנשהו וכל מיני ורצתה שנקום מוקדם בבוקר ואני לא שמתי שום שעון כי אם אני אשים אז אני יודע שאקום לפניה אז בסוף היא האירה אותי רק ב 12 וחצי חחח אז הכל היה לחוץ אבל היום הזה היה בדיוק היום שהייתי צריך למלא לוטו כנראה! כל דבר פשוט הלך ויהי מה! רציתי שבן יכתוב לי הודעה, כתב! רציתי שיגיבו לי בבלוג, רגע אחרי זה הייתה תגובה. רציתי שהנהג מונית יסע בדרך אחרת ששום נהג מונית לא נוסע בה כי זו דרך מעפנה ומסורבלת אז הוא פנה ונסע בדיוק בה! רציתי למצוא סרט כלשהו מצאתי, רציתי כתוביות מצאתי. פשוט הכל הלך! רציתי שלמרות שקמתי מאוחר כן ניסע לאנשהו וכן נספיק לטייל... גם זה הלך! לא יודע איך אבל הזמן כאילו נעצר בשבילי! ושבת זה רק המשיך!

בכל אופן... אנדרי תיקן את הטלויזיה שפעם הוא הביא לנו ואז היא התקלקלה... בהזדמנות הוא הביא לי שלט וכבל שהוא השיג... מה שחסר עכשיו זה התוכנת סימולטור ו 8 סוללות AA ואני יכול להתחיל להתאמן בסימולטור לעוף... (זה דבר נחוץ עם לא רוצים להתרסק בטיסה הראשון...) בקיצור אנדרי גם הפעם סוחף אותי לתחביב שלו! (ואני לא יכול להגיד שיש לי עם זה בעיה כלשהי) חשבתי גם על איזה סידרת אנימה שאהבתי לאחרונה... והופ! ברלין שולח לי הודעה שמתחילה עונה שניה!
יצאה גירסה חדשה לאיזה תוכנה לפלאפון שבעזרתה אני בוחר בהתחברות לאינטרנט בפלאפון בחיבור המיוחד שלה... כל עוד היא מזהה רשת אלחוטית בסביבה שהיא מכירה היא תתחבר דרכה... במידה ואין רק אז היא תתחבר באינטרנט של סלקום... התוכנה תמיד עבדה מעפן ועשתה לא מאט בעיות אבל היא הייתה מספיק טובה לדעתי... לאחר עדכון הגירסה ולאחר שהבנתי שאיש לא ידאג לפרוץ אותה לגמרי אלא רק אני אז אחרי שהסתדרתי גיליתי שהפעם גם החיבור שלה לא בדיוק מופיע בקיצור סתם הכל נדפק... ואז כשחיפשתי להוריד את הגירסה הישנה הגעתי לתוכנה דומה אחרת חינמית... וזו עובדת מושלם עוד יותר! מעבר לזה שהיא עושה את כל מה שהישנה לא עשתה טוב, בצורה מושלמת... היא גם מראה בצד לאיזה חיבור היא התחברה בסוף. ויש הגדרות טובות ומה לא! ככה שעכשיו אני הולך לחסוך המון מהתעבורה באינטרנט של סלקום ולדעתי אני עוד אגיע למצב של לבטל את חבילת הגלישה!
לצערי גם הסיליקון של הפלאפון התחיל להיקרע אז הזמנתי חדש ועל הדרך מטען סולארי אולי אני אזמין...
אני אפילו לא יודע להסביר את זה  אבל אני חש כזה טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
והיום עם אנדרי אז יצא לי לשחק לא מאט עם התינוק ו... אני לא יכול להסביר את זה אבל זה פשוט נותן לך השראה אחרת לגמרי וחיובית ביותר על החיים!

אז מה עוד?
אממ בנתיים עוד לא העזתי לכתוב באמת את מה שאמרתי לגבי הסוד...
ויש לי כבר תכנון לשבת הבאה שאני אצא... אני הולךצ לחרוש על מוזיקה יפנית! להכיר שירים ואמנים חדשים ולנסות ללמוד יפנית ברצינות יותר! וכל זה... אני הולך למצוא בתפוז! בפורומים יש מלא דברים טובים... אוי אני צריך להיות יותר אקטיבי בפורומים האלה... זה פשוט מעולה מה שהולך שם! גם לפעמים הם עושים מפגשים וכאלה.. שווה ביותר!
טוב אז זהו... עוד חג עבר עוד סוף שבוע... ומחר מתחיל עוד שבוע/שבועיים של גיהנום שבעצם... בדרך אמור להיות טיול לירושליים ותדריך לתורנות מעפנה חדשה ושבוע אחרי התורנות עצמה...

ולסיום שיר נחמד...

עוד 678 ימים...

סוף.

לכתוב את הסוד

אני מתחיל את הפוסט בלי כותרת... נראה לאן זה יתגלגל ואז נשים כותרת.
אז היום כרגיל פשוט לא קורה כאילו כלום... נסענו עם אימא לטייל באיזה קניון ולפני זה נכנסנו לאיזה מרפאת שיניים... זה כרגיל היה די מפחיד אבל הפעם העסק היה לגבי הלשון. אימא שלי פחדה שזה איזה זיהום או משהו מוזר לא יודע... ישר הם בדקו ואמרו שזה סתם פצע... שמו לי איזה ספריי בדומה למה שאימא כבר קנתה ורשמו מרשם לאיזה תרופה לשטיפת הפה נגד פצעים כאלה ואנטיביוטיקה...
ומי שעוד לא יודע... אז אנטיביוטיקה זה לא דבר בריא! ועדיף לקחת את זה רק במקרים באמת חמורים! וזה כרגע לא נראה כמו אחד כזה...
כמובן בסוף הן אמרו שגם יש לי כמה חורים והציעו לקבוע תור כשיהיה לי זמן... (בכל זאת יש לי את הרופא הנאמן שאני תמיד אצלו)
אני כבר רואה את עצמי בא ביום ראשון לבסיס וישר מבקש שיחה עם הקצין טכני... זה מעסיק אותי יותר מדי אולי... אבל זה גם נמשך יותר מדי! בכל אופן יש עוד משהו...
בעצם... הכל כזה... טוב אז מאיפה להסביר את זה? נו אז... אני הרי עדיין לבד... כלומר מבחינת זוגיות... והפנטזיה היא בעצם לפגוש את האחת והיחידה שגם בדרך זו או אחרת תגרום להעברה שלי מבחינה צבאית...
ו... הכל מתאחד לדבר אחד מסוים שכבר מזמן אמרתי שאני לא מספר לאיש וגם לא כאן בנתיים... וכל זה גם מאוחד יפה עם "הסוד"...

(כאן מופיעה בראש הכותרת הלא משהו שלי לפוסט לא משהו זה...)

אחד הקטעים בסוד הוא שבעצם מחשבה אחת איננה מספיקה כדי להגשים משהו... צריך להפוך את המחשבה למוחשית... ואחת הדרכים הטובות ביותר שמומלצות שם זה לכתוב! פשוט לכתוב את העתיד אותו אנו רוצים בהווה... וזה משהו שעד כה לא העזתי לעשות לגבי הדבר הגדול... ואני חושב לכתוב אכן, אבל... האם אני אמור גם לקחת דף ועט? או שבמקרה שלי אני צריך לכתוב כאן? אני די מבולבל... ודי פוחד לכתוב את זה...

הזוי אבל כרגע בא לי לסיים את הפוסט הזה וישר להתחיל אחד חדש בנושא אחר... אבל אין לי שום נושא אחר כרגע...


עוד 679 ימים...

סוף.

מאז יום כיפור

Scotty doesn't know!

וואו! עוד שבוע...
יום שלישי חזרתי לבסיס ורק עכשיו (שבוע אחרי) הגעתי הביתה...
השבוע היה לא קל... ההכנה לפריסה בחו"ל דרשה החלפה של כל מיני דברים במטוסים... וזה הוביל לכך שאני והחייל החדש שאני חונך שלו כרגע לפרפר ממקום למקום עם כל מיני דברים כבדים!!! בהמשך יצאה הרשימה שכולם חיכו... רשימת הסוגרים בסוכות וכל זה... ידעתי שזו שבת שאני אמור לסגור (הבנתי כבר ששבתות כן החליפו לי!) אז אכן הופעתי בשבת עד יום שלישי... כלומר חלק נשארים עד שלישים ואז הולכים הביתה וחלק באים שלישי וסוגרים שבת... לא מתלונן זה די סביר... הקטע המכוער זה שכל השבוע של סוכות (הדממה!) החייל החדש המסכן קיבל שמירה כל השבוע וסגירת שבת ראשונה! זה כזה מגעיל ודוחה! ככה מתיחסים לחייל חדש על ההתחלה???

הגיע לו יום חמישי... המטוסים מוכנים ליציאה לפריסה שמתוכננת יום ראשון... היום די נגמר ו... פתאום תרגולים של הבסיס נגד תקיפות וכל מיני שטויות... ואז איזה קטע שאסור לצאת מהבסיס... כבר היה ממש ערב ואנשים התחילו לצאת הביתה... הגעתי לחדר התישבתי ולא עברה חצי שעה... דפיקה בדלת! ראש צוות אחד שנשאר שבת שבתכנון היה אמור להכנס לחדר להנות איתי ועוד אחד מהחדר עם סרטים ועוגיות...
אבל הדפיקה הייתה... בקיצור... קדימה בו אל תיקח פלאפון! זה הכל...

הבלאגן התחיל! הגענו לדת"ק הגדול... שהוא כבר כולו מוכן לכוננות... מה שקורה זה שמשנים הכל! התחלנו בלי שום הסבר... אנשים שהיו אמורים לצאת ולא הספיקו נדפקו ונשארו!!!!!! ובאמצע שוב היה צריך להחליף הכל!!!! 4 לפנות בוקר הלכנו לישון לחדרים...
6:27!!!!!!!!!!!!!! בבוקר שישי... קדימה על הרגליים! נוסעים לעבוד!!! המטוסים יצאו אבל חזרו בלי לעשות כלום! כמו טיסת אימון... כשהם יצאו המפקד טייסת קצת הסביר מה קרה וסיפר שבעצם חמישי בערב הוא קיבל טלפון שככה וככה... שום דבר לא על נייר שום דבר לא במחשב כל מה שהיינו צריכים לעשות נמסר לו בטלפון ויוצא שבעצם תוך שעתיים וחצי עשינו את כל זה (השינוי האחרון שצץ זה פנימי מהטייסת כי דחו הכל ליום שישי, אז למה לא להעביד אותנו עוד קצת???)
אחרי שכל העבודה נגמרה... התחילו להעלות אותנו למגורים כדי להביא ציוד שינה בדת"ק... (כן הלכה השבת הרגועה עם הסרטים והעוגיות) אבל לפחות התקבלה הוראה מהקצין טכני שבערב נאכל את ארוחת הערב (חג) בסוכת הבסיס... באמת עשו ארוחה נחמדה שם... רק שלא היה ממש מקום לכולם אבל הטייסת נכנסה כמו שצריך! אחד ההרגלים בארוחות שישי הוא העוגה! לא יודע אם זה בכל בסיס ככה אבל אצלנו יש קצין בדרגה גבוהה שהוא כמו מפקד בסיס תורן או משהו והוא מנהל את הארוחה כאילו... אז לקראת הסוף הוא שואל שאלה כלשהי לרוב לגבי חיל האוויר... מי שעונה נכון מקבל את העוגה... היה איזה מיטוס שהטייסת מעולם לא מצליחה לקחת את העוגה (הגענו למסקנה שאנחנו פשוט יושבים רחוק ולא שומעים את השאלה חח) הפעם! זה היה שונה!!! היה לאחד האנשים יום הולדת אותו יום! ואמרנו כולנו... היום אנחנו לוקחים את העוגה! הפעם היה עוד משהו... היו 2 עוגות! והפעם השאלות היו על חג הסוכות! הוא שאל שאלה ולאחר שכנוע מידי של אחד דתי אצלנו הוא ניסה לענות... התשובה לא הייתה לגמרי מלאה ולכן מישהו אחר זכה... אבל היה את העוגה השניה!!! ולשמחתנו הקצין החליט שהראשון ינסה לענות הדתי שלנו כי הוא כן ענה תשובה חלקית... הפעם הוא שאל שאלה שגם אני ידעתי לענות עליה... וכן גם הדתי! הידד... חברנו בעל יום ההולדת קיבל עוגה!! חחחח
השבת עברה משעממת כמובן... טוב נו לפחות ראינו את הסרט גבריאל...
שבת בערב היה צריך לחתום את המטוסים לפריסה... זה היה ממש משימה!!! בכל אופן עשינו את זה ואז איכשהו אני וזה שמהחדר שלי זרמנו לשיחה סתם על כל מיני דברים עד 3 וחצי לפנות בוקר כאשר ידענו שיום ראשון קמין שוב באיזה 6 וחצי בבוקר...  בקיצור ראשון עבדנו וכל זה ואז לאחר הצהריים הגענו סוף סוף חזרה למגורים! עייפים גמורים!
אה כה... משהו שצריך להזכיר... בשבת עצמה ביקר אצלנו הקצין טכני סיפר קצת על הדרך לקצונה כי אחד בטייסת יוצא בקרוב לקצונה כנראה... לי לא היה איכפת מכל החרא הזה...
אבל יום שני דיברתי עם ברלין... התקשרתי סתם לפטפט איתו והוא ישר שאל! למה לא הייתה בהסברה לקצונה??? בקיצור הוא זיין לי בשכל הרבה לגבי כל זה אבל משהו סחף אותי... אתה מתרתר כמה חודשים טובים ואתה מחוץ ליחידה שלך ואפילו ביום האחרון בכל התהליך אתה יכול לחתום על ויתור... הדבר הזה גרם לי לחשוב... זו באמת דרך! זו אכן עוד דרך לצאת מהטייסת!!! הקטע שיצא לי גם קצת להכיר את הקצין הטכני החדש הזה...
ואני חושב... אם הקצין ההוא שתמיד אני מדבר איתו רק מבטיח קפ"ס... כדאי לגשת לקצין הטכני שהוא מעליו! גם כדי לסדר את הקטע גם לדבר על הקצונה... וגם לספר לו שאני חושב להגיש עוד טופס 55... הקודם אולי לא הסכים אבל הקצין הזה אולי!

נחזור ליום שני... בערב אכלנו אני, זה שאיתי בחדר והחייל החדש שגם איתנו בחדר בורגר קינג... היה כדורגל וכדורסל שהם ראו ובאו עוד שניים... בקיצור היה איזה קטע דפוק שם שקרה וכולנו היינו על הרצפה מרוב צחוק... החלטתי שזה הזמן לבחור סרט מהנגן שלי ולראות... חיברתי ואז התחיל בלאגן של איזה סרט רואים... היה אחד שישר רצה איזה משהו... אבל אני משום מה רציתי לזרום על הסרט Grandma's Boy ולמרות שהחדש אמר לי תקשיב לו אחרת הוא יילל לנו כל הסרט בחרתי בסרט שרציתי... ואמרתי לו "עוד 5 דקות כולכם תרצו את הסרט הזה!" מי שמכיר את הסרט יודע שלא טעיתי! חחח... אז אחרי שהסרט נגמר ובמשך כל הסרט צחקנו ללא הפסקות והיינו על הרצפה... הגיע הקטע של ה... בוא נזרום! אז זרמנו לעוד סרט! חחחח מה לעשות יש כמה אנשים בינהם אני... שלא ראו עד כה יורוטריפ!!! (ולכן השורה הראשונה בפוסט!) וכל זה למרות שידעתי שלמחרת בשלישי כשאצא הביתה בערב אלך עם אימא לברית של חברה מהעבודה שלה... זה היה קטלני הסרט הזה...

והיום בברית נהניתי למרות שלא הכרתי שם איש.... כולם בוכרים כאלה אבל נחמדים כאלה... ולמרות שכואבת לי הלשון כי יש לי פצע כנראה כי נשכתי אותה... ואני בקושי אוכל... עדיין נהניתי... והחיוך שלי רק עלה כשהביאו בסוף את העוגה! בדיוק שוקולד! חחח...
מה שמשגע אותי זה... נכון יש את הצלמי שמצלמים אותך ובסוף מוכרים לך את התמונה? אז אימא שלי קנתה אותן ובחיי... התמונה שם... ממש יצאתי לא רע...! הקטע עכשיו איך לוקחים את החרא הזה עם הניילון הפלסטי וסורקים באיכות טובה??? חחחח

בכל מקרה... אני רק רוצה להגיד שיש לי איזה... תחושה כזו באוויר... משהונ טוב! קרב ובא... אני ממש מרגיש את זה...

אה ו... אני מצד אחד מתכנן לקראת סוף אוקטובר לנסות את ווינדוס 7... הכל טוב ויפה... אבל העולם הטכנולוגי היום יותר מכוון לטכנולוגית ה"ענן" (Cloud) ומידורי של מיקרוסופט עוד רחוקה אפילו מאלפא... אבל לעומת זאת... עוד מחר כנראה יצא לי לנסות בכבודי ובעצמי את הגירסה הראשונית של... Google Chrome OS! כן כן! מערכת הפעלה מעולם אחר לגמרי! עוד לא עברה חצי שנה מאז שגוגל הכריזה רשמית שמתחילה לעבוד על מערכת הפעלה וכבר קיימת גירסה ראשונית!!!

אז כרגע אני מאחל לכם חג שמח ותהנו מהקליפ שאתם בטח כבר הבנתם מהו...

עוד 681 ימים...

סוף.

אני פשוט קורן מרוב שמחה שמצאתי את זה שוב!
עברו מאז 3 שנים...
אני לא לגמרי זוכר איך זה היה... אני מאמין שמצאתי את זה לאחר חיפוש מרובה על מידע על סגנון ה"עבודה" של נמרוד הראל.
אז אתר הסרטונים Youtube עוד לא היה בבעלותה של גוגל שהיה לה אתר סרטונים פשוט משלה... פשוט אך בעל תוכנת צפיה שמורידה סרטונים למחשב בקובץ מיוחד לצפיה נוחה יותר ובלי הגבלה ל 10 דקות!
אז בקיצור איכשהו הגעתי לסרטן לפני כשלוש שנים גם ביום הכיפורים... בסרטון בן אדם בשם דרן בראון (Derren Brown) שהוא סוג של נמרוד הראל הבריטי... לוקח קבוצת אנשים לסמינר... סמינר בוא הוא מבטיח להם ללמד אותם טריקים מהידע שלו שיעזרו להם בעסקים שלהם... במישור הסמוי התוכנית שונה לגמרי! התוכנית היא לגרום לכל אחד ואחד מאותם אנשים, לנסות לשדוד מכונית אבטחה ובה המון כסף של הבנק!!
כעת, אני גאה ושמח להכריז שהרגע הצלחתי למצוא שוב את הסרטון הזה והרי הוא לפניכם! תהנו!

Derren Brown - The Heist from Tom Jansen on Vimeo.

עוד 690 ימים...

סוף.

שנזרום לעוד פוסט חסר נושא?
טוב פשוט אין לי נושא עיקרי או משהו לכתוב כרגע... סתם חשק לכתוב...
אז לגבי ההיא מירושלים... היא בהחלט רוצה להפגש... נראה מתי יהיה זמן...
מה חוץ מזה? אה שכחתי נראה לי לחלוטין לספר איזה משהו שקרה עוד... יש תוכנת GPS מתקדמת ביותר לפלאפונים נקראת SYGIC אז איזה לפני כמה חודשים יצא לי לאסוף גירסה חדשה של התוכנה ביחד עם מפות כנראה חדשות והוספה של נקודות עניין כולל בנקים... ושחררתי את זה לאינטרנט...
היה קטע שאחד מהחדר שלי בצבא חיפש תוכנת GPS והגיע לאיזה אתר בכלל לא ברור איזה שפה ומצא את זה שם ובסוף היה קישור לבלוג שלי לכתבה על התוכנה חחח...
אז בקיצור קיבלתי השבוע אימייל ממישהו שבמקור מדנמרק! כרגע הוא ב... וואו! גם הוא בירושלים חח... והוא נהנה להשתמש בתוכנה הזו והיה לו בעיה קטנה אז הסברתי לו מה לעשות והתכתבנו קצת... ככה שאפשר להגיד שרכשתי עוד חבר כתב... באימייל הראשןון הוא כל כך הודעה לי וציין משהו כמו אני מוכן לתרום לך וכל מיני... כמובן לא ביקשתי ממנו כסף... (האמת שבסוף ביקשתי תמונות יפות של דנמרק והוא שלח לי כמה) אז חשבתי לי ועכשיו בבלוג הלא אנונימי שלי הוספתי כפתור תרומות חח מי יודע...
אז חוץ מכל זה... חשבתי לא מזמן איך להרוויח קצת כסף... וצץ לי אכן רעיון... מה אם אכן אכתוב סוג של ספר... כלומר אספר בוא על עצמי... בן אדם כזה שרואה את החיים לא קלים ולא טובים פה ושם ואיך הוא מסתדר פה ושם איפה הוא מאבד את עצמו וכל מיני טיפים כאלה...
ולבקש על הספר הזה (בקובץ PDF) דולר נניח... חושבים שזה יעבוד אולי?
בכלל לא מאט אני חושב על לקחת גם את הבלוג הזה ולאסוף לספר... לא דווקא כדי להרוויח כסף אלא יותר שישמר בשבילי.
יום כיפור מתקרב... אני מניח שאצום הפעם... לפחות אנסה...
גם אם אצום על בטוח אהיה במחשב... אז אני מניח שאעדכן ביום כיפור עצמו. מפריע למישהו? אני יכול להמנע מזה...
בכלל מה אעשה ביום כיפור... הממ אני זוכר לפני כמה שנים מצאתי סרטון של איזה פסיכולוג או משהו כזה מאנגליה... לקח חבורה של אנשי עסקים והעביר להם סדנה שבמישור הנסתר הייתה בעצם לגרום להם בסוף לגנוב כסף ממשאית של בנק! זה היה מדהים! ממש בסגנון של נמרוד הראל. אולי אקרא ספר? אם אצא אז בטוח עם הבולגרי. מי עוד יבוא? הבולגרי מסוגל ביום כיפור לצאת עם סנדוויץ' עם חזיר וחלב! חח חבל אין לי רולר... הייתי נוסע לי להנאתי..
הממ... צריך לחשוב על משהו ולעשות פוסט בבלוג הלא אנונימי... מזמן לא עשיתי את זה...
אוקיי אז אחרי 1617 מילים אני מסיים (הווריטר של ווינדוס לייב סופר מילים)


עוד 691 ימים...

סוף.

אנסתי את הקצין מרוב שיחות

שבוע מעניין ולא רע עובר על כוחותינו! חחח
הבא נתחיל?
אז בקצרה היה לי את התורנות...
המון בלאגנים... לא רוצה לפרט אבל יום שני עד שהבינו איפה אני מי מו מה ונזכרו להעביר לי תדריך מעפן בטלפון... שלישי המוטורולה שהביאו מתה ובאו רק אז כל העובדים לאיש אין את האישור שלי אמרו שיהיה אלא רשימה שלהם שחתומה ע"י כל הגפים הנחוצים מהבסיס ואז למזלי הגיע קצין בינוי וסידר איתי את הבלאגן ומסכן שלא הופיע ברשימה. רביעי היה עיקוב כי הביאו אותי ושכחו את המפתח של השער. חמישי... הביאו לי מוטורולה מהממת! משהו מעולה באמת ועובד טוב! אבל המפתח לשער נאבד!!! לבסוף העובדים בעצמם פרצו את המנעול בשתי דפיקות קלות עם פטיש חחח (אמרו להם לפרוץ) חוץ מזה? עד הרגע האחרון כרגיל לא ידעתי אם התורנות היא גם יום שישי או לא. התברר למזלי שלא. התורנות הייתה כל יום מ 6 וחצי בערך עד 9 כמובן מעולם הם לא דייקו! ולאחר מכן כל יום עליתי לדת"ק. יום רביעי היה יום דרג א' ו"כולם" נסעו לימית 2000. כמובן אני וכל מי שבתורנות ועוד מלא אנשים לא נסעו. גם אותו יום ביליתי בדת"ק והראש צוות העניק לי מטלות הישר מהבריכה הבן זונה! חח. אז מה הקשר הקצין? 2 דברים... האחד הוא שהוא מתחלף עוד רגע והשני הוא שיום שני היה ה 21.9! בדיוק שנה מאז שהגעתי לבסיס... הרגשתי לקראת סוף היום נורא והוא ראה אותי והתחלנו לדבר... והוא ביאס אותי לא מאט עם כל הכלום שהוא אמר... לאחר שהוא הלך החלטתי שלפחות עד סוף אותו יום אני לא עושה כלום מסרב לכל מה שיגידו לי! ואכן באו טייסים ואני נשארתי לשבת... אחרי זה הראש צוות שחרר אותי לחדר לישון כביכול בגלל התורנות למחרת... כמובן במקום לישון הלכתי ישר למשרד של הקצין! ואז זה התחיל!!! לא יודע כמה שעות דיברנו שם... לבנתיים זה נראה שהוא קובע לי תור לקפ"ס והפעם אשמש את זה לצאת מהצבא והוא כן יודע את זה... הבעיה שאתו ערב היה קטע בשיחה בסגנון הבא:
הקצין: אתה חייל מצוין ומתקדם טוב
אני: איזה מתקדם עם הינה למשל X קורס אחרי, יש לו את כל הבדיקות כבר כשלי אחת עוד אין והוא גם חונך חייל חדש.
הקצין: אתה רוצה להיות חונך?
אני: לא....... (פירטתי מלא דברים אבל כבר לא היה משנה)
לאחר כמה משפטי שכנועים...
הקצין: אתה החונך של החייל החדש ההוא, הוא עושה כל מה שאתה אומר לו. לשרותים אפילו ילך איתך... (קיצר לא הפסיק לזיין את השכל) ואמר שהוא ידבר עם המפקד דת"ק וכולם שאני אהיה החונך... ביקשתי שלא וככה בערך נגמרה השיחה...
למחרת קראו לי לחדר של המפקד דת"ק והודיעו לי את זה וגם הראשי צוות יודעים לזיין בשכל... התחרפנתי שם לגמרי ואמרתי שארצח את הקצין...
בקצרה דיברתי איתו ממש כל יום לפחות פעם ביום לרוב זה היה יותר מפעמיים...
כל הימים הוא הסתובב עם הקצין החדש אבל כשדיברנו היינו בלעדיו...
ביום רביעי... דיברנו כבר גם איתו... הכרות כזו ואז כשהשיחה נגמרה זרמנו אני והקצין החדש לשיחה ביננו...

בקצרה מה שקורה כרגע זה שאני לא אכנע!! והם או שינסו לעזור לי באמת הפעם ומהר אחרת השיחה עם הקפ"ס תקבע את הפרופיל החדש שלי!!! נגמרו המשחקים!! יהיה אשר יהיה!

בטאכלס זה מה שקרה השבוע... אבל זה עוד לא החלק הטוב שקרה היום (שישי)

די מזמן נרשמתי לאיזה אתר הכרויות מעפן חינמי שמושך כסף ע"י הרשמות לדברים מהפלאפון שכמובן לא חובה... אתר שממנו ראיתי הודעות רק מהמנהלת או מישהי שרק שולחת שטויות מיו טיוב בלי קשר ובוטים... מדי פעם אם ההודעה הייתה נראת נחמדה הייתי עונה...

היום בבוקר התקבלה באתר הודעה ע"י מישהי מירושלים גם מזל שור כמוני בת 20 כינוי שמצביע על שמה תמונה וזהו... רצתה מסנג'ר. עניתי והבאתי למרות שלי היה די ברור שזה יגמר בעוד ספאם!...
כעבור כחצי שעה צירפה אותי באמת הבחורה במסנג'ר לתדהמתי... היא לא הכי יפה אולי וגרה בירושלים ואני עוד לא יודע מה הגובה שלה... אבל מעבר לזה היא לחלוטין כמוני ממש! כבר יש לנו את המספרים זה של זה ואנחנו רוצים להפגש... באסה גם שאין לה שיחות יוצאות... בכל אופן נראה לאן זה ילך... אני מה שנקרא זורם חח... באמת נחמד לפטפט איתה אבל... מי יודע... אולי בקרוב החברה הראשונה שלי ואולי האחת?


עוד 693 ימים...

סוף.

כתוביות בע"מ

הפעם לכותרת יש משמעות והכל...
אז קודם כל אני רוצה להגיד שאני עוד כשעה כבר אמור להיות בתחנת האוטובוס בדרך לבסיס... מצד אחד זה ממש באסה מצד שני... לא יודע סתם שבוע תורנות כשמחר כבר יום שני כשאני כמעט סגור על זה שישחררו אותי אם לא חמישי או שישי אז יום ראשון ליום כיפור... (הנה הלבטים עולים האם אני צם או לא...) בכל אופן... אני בא לבסיס מתארגן ומחכה שאחד מהחדר יחזור מהשמירה... ואז נראה מה נעשה כי מחר ב 6:15 בבוקר אני אמור להתחיל את התורנות במקום שונה מהרגיל לפי דבריו של המפקד דת"ק... הזוי אבל שיהיה...

נחזור לענייני הכותרת... יום שיש התקשרתי לזה מהחדר שבשמירות ודבר איתו שישאיר את המפתח שלי מעל הדלת שאוכל להכנס... וסתם דיברנו והתחלנו לדבר כרגיל על סרטים... אחרי זה באתי להוריד סרטים כרגיל ויצא לא מאט אבל מקום יש, אינטרנט יש והכל טוב ויפה... ואז נזכרתי שיש לי כמה דיסקים שהכנתי מזמן כדי להעתיק מהם סרטים ישנים טובים... הקטע הוא הכתוביות! על הסרט הראשון שניסיתי 
(Wasabi) נתקעתי בשתי בעיות... הראשונה יש בעיות עם אתרי הכתוביות בארץ... משום מה איזה ארגון החליט שגם Funsub זה לא חוקי! הזוי לגמרי!!!!!! פשוט מוגזם כבר!!! בכל מקרה מהר מאוד מצאתי אתר שעוד לא סגר את ההורדות של הכתוביות... מצאתי אכן כתוביות לסרט לגירסה אחרת ממה שהיה לי... אמרתי ננסה אולי יתאים... לצערי זה לא! אז במקום לחפש עוד אתר שאולי יהיה בו כתוביות מתאימות לגירסה שלי או להוריד מחדש את הסרט בגירסת הכתוביות... עשיתי חיפוש למדריך התאמת כתוביות...
לא האמנתי כמה זה פשוט!!! תוכנה קלילה בלי בעיות... בקיצור תוך כמה דקות חשתי מומחה לסנכרון והתאמת כתוביות! ורגע לפני השמירה של הכתוביות של הסרט הראשון לאחר ההתאמה... נזכרתי שהרבה אנשים הוסיפו בכתוביות שלהם שורה בסגנון "סונכרן והותאם ע"י XXX" אז למה שאני לא אעשה ככה? בקיצור עשיתי כמובן ועוד עם התלהבות כתב מודגש וכאלה חחחחח משהו יפה יצא... ואז גיליתי שיש איזה 5 סרטים שבמחשב הכל טוב אבל בנגן עושים בעיות... והדרך היחידה היא להטמיע כתוביות לתוך הסרט! שזה עניין גם לא קשה והאמת הוא יתרון... גם הסרט מותאם לנגן מבלי לאבד איכות וגם לא צריך לסבול מהפונט הלא משהו שיש בנגן לכתוביות בעברית... בקיצור אחרי כמה זמן... הגעתי ל 30 סרטים בנגן שכולם עם כתוביות מותאמות בצורה מושלמת! ואולי חצי מהם סונכרן והותאם וחלקם גם הוטמע ע"י חברכם הנאמן! חחחח אני ממש חש טוב עם עצמי... זה גם העביר את הזמן בכיף... גם שימח אותי וגם לימד אותי דברים... ועכשיו אני יכול להכריז בזאת בגאווה... שאני בעל ידע מספיק רב וכלים מספקים ביותר בכדי להתחיל כבר בפעם הבאה שאהיה בבית את כתיבת הכתוביות שלי לסרט The Real Macaw! ואז אולי נשחרר את זה בטוררנט או משהו...
אז זהו אני כבר אכתוב בהזדמנות...


עוד 698 ימים... (כן! החלפנו קידומת, סעמק עוד כל כך הרבה לסבל?)

סוף.

חופש ראש השנה המתקצר

נגמרו לי כל הרעיונות לכותרת...
טוב אז מה בעצם היה אתמול? כבר כשבוע שהיה לאימא שלי תכנון לסוע באוטובוס התיירות הזה בתל אביב... אז זה מה שעשינו אתמול... ודווקא היה נורא נחמד ויצאו לי תמונות לא רעות אבל באמת התחלתי להבין ש 5 מגה פיקסל זה לא כל מה שחשוב במצלמה ושפשוט הפלאפון לא מספיק טוב... בכל מקרה הטיול עבר נחמד... וכשהגענו בסוף לסופר... זה כאילו שידעתי באיזה סופר אין תור! כאילו מישהו שמע שאני מגיע ולקח משם כמעט את כל האנשים!
היום התחיל רגיל בלי שום דבר מיוחד... ואז פתאום ראיתי בפלאפון שפיספסתי שיחה מהמפקד דת"ק... התקשרתי אליו אבל ישר כמעט הוא ניתק כנראה היה עסוק... כעבור כמה דקות קיבלתי ממנו הודעה של חג שמח וזהו... די נרגעתי... ואז הלכתי לטייל עם הכלבה וסתם בדרך חשבתי לי על הסוד... ורגע אחרי זה סתם קלטתי על איזה ספסל מישהי חמודה שיושבת שם עם עוד אנשים או משהו... הייתי שקוע במחשבות אז לא כל כך עניין אותי ואז מאותו כיוון מישהו קרא לי! הסתובבתי וקלטתי את הנהגת של הטייסת... היא די חדשה ויוצא שהיא גרה כמה בתים ממני... סתם איזה רוסיה כזו מהמעפנות האלו... סתם דיברתי איתה טיפה וקלטתי שאותה אחת שנראתה חמודה היא לא כזו חמודה ושלידה יש עגלה עם ילד שזה הבן שלה בכלל חחח... בכל מקרה הנהגת סיפרה שהיא חוזרת לבסיס יום ראשון בערב ומשום מה הקטע הזה נתקע לי בראש לצער... למה לצערי? אז זהו! כשחזרתי הביתה צלצל שוב המפקד דת"ק וסיפר שאני צריך להיות בתורנות ביום שני באיזה 6 ורבע בבוקר!! כלומר אני חוזר יום ראשון בערב! קצת מבאס אבל שיהיה... מה שהכי דבילי שזה יום השנה מאז שהגעתי לטייסת... והמחשבה על נפקדות... פשוט עולה על גדותיה! אני חושב מה נהיה ממני בשנה הזו... וזה פשוט קטסטרופה...
ולמרות הכל... יש לי תחושה הזויה טובה כזו... תחושת בטן... משהו יקרה! זה יותר נכון כבר קורה! משהו באוויר לא יודע...
אחרי הצהריים נסענו לסבתא... כרגיל אין אצלנו ערב חג אלא צהרי חג! זה ממש הורס הכל... כי כשכולם רק יוצאים לכיוון קרובי המשפחה או משהו לחגוג אנחנו כבר חוזרים הביתה... ואז במהלך ערב החג כמו עכשיו אני מרגיש איזה דביל אידיוט! ובכלל אימא שלי היום שתתה קצת יותר מדי לדעתי... אבל כשהיינו אצל סבתא השתעממתי בשלב מסוים והעברתי ערוצים בטלויזיה... ונעצרתי על טניס... במקרה בדיוק שיחק דודי סלע נגד פררו או איך שקוראים לשחקן הספרדי ההוא... ובחיי אני לא זוכר שאי פעם התלהבתי ממשחק כלשהו בצורה כזו ובכלל מספורט... זה היה כזה משחק יפה... וזה כל כך נותן חשק לשחק טניס!! בחיי... אילו רק היה לי עם מי... יש לי בבית הכל! כדורים מחבטי טניס... נראה לי אפילו בגדים כאלה כמו שהם תמיד לובשים חחח... יש לי איזה 3 מחבטים... אחד קטן מעפן שקיבלתי כשנרשמתי לחוג פעם... אחד שאבא שלי קנה ממישהו של חברת HEAD אם אני לא טועה שהוא די כבד גדול אבל טוב... ואחד מקצועי ממש בגודל די בינוני קליל כזה ומאמריקה! ה WILSON שלי! חחח...
ועכשיו אני שוב יושב עם הקטע של הלבד הזה... הפעם חושב איפה למצוא איזה אתר הכרויות חדש או רשת חברתית שאולי שם אמצע חברים חדשים או מישהי... עד לרגע זה לא עלה שום אתר עוד... אשמח אם תעזרו קצת בעניין...
אה כן... במקרה קלטתי עונות חדשות של שתי סדרות אנימה יפניות... Fullmetal Alchemist Brotherhood ו... Dragon Ball Kai! פול מטל עוד סביר שתצא עוד עונה... אבל דרגון בול??? סדרה שנגמרה עוד נראה לי לפני שנולדתי ואני לא מגזים??
בכל מקרה התברר ששתיהן מראות את הסיפור הישן בסצנות קצת שונות וזהו... וזה ביאס מאוד...
נו! שיקרה כבר המשהו הטוב הזה שאני מרגיש... אני אט אט פה... מתחיל לוותר על מה ומי שאני נראה לי למרות ההתפתחותץ... משהו כזה הזוי ובכל מקרה... אני חייב לעשות משהו לא?


עוד 700 ימים....

סוף.

החופש המובטח

ביום ראשון לתדהמתי היו טיסות לילה... ואז בערב היה איזה קטע שהקצין קרא לי לדבר קצת... שאל איך אני מרגיש וטען שהתקשר אלי...  אמר שגם הוא קצת חולה... שאל גם אם אני עוד ממשיך טיפולים אצל הקפסית... אז אמרתי שהיא עזבה כבר ואין מי שיטפל בי, הקפס השני שם סתם ובכלל בבעיה שלי הם לא יכולים לטפל גם ככה... שנינו הסכמנו שיש לנו הרבה על מה לדבר והוא אמר שעוד נדבר לפני שהוא יעזוב. שאל איפה אני בראש השנה ואמרתי שאין לי מושג ואז תקע שאלה לא קשורה אם אני בן יחיד, אמרתי שכן ואז הוא אמר שאני לא סוגר ראש השנה ושאם יגידו לי אחרת שאבוא להגיד לו. ניסיתי להסביר לו שיש לי תורנות שבוע הבא וכל זה אבל הוא לא הגיב לזה... ובכלל... קצת לפני השיחה הזו הייתה לי מן תחושת בטן... שעוד אפשר להגיד נמשכת... תחושה טובה...
ואכן...
יום שלישי בערך ב 9 פתאום הראש צוות אומר לי לך הביתה תחזור יום ראשון. לאחר שהזכרתי לו שזה בלתי אפשרי הוא אמר שיברר עוד רגע... כעבור כמה דקות הוא אמר לי לצאת ושיתקשר אלי כבר אחרי זה להגיד מתי לחזור ושכנראה אחזור יום שני... (התורנות מתחילה גם יום שני בגלל ראש השנה) בקיצור הם עצמם כרגיל לא יודעים כלום... אז הינה אני בבית. הבעיה שיום שני זה יום השנה להגעתי לבסיס והטייסת האלה... ואני בכל אופן רוצה לעשות משהו... וזה כזה מתאים להיות נפקד... כלומר... אני כבר בבית וזה בדיוק שנה... אבל נראה מה יהיה... יש לי עדיין תחושת בטן טובה...

ולגבי משהו קצת שונה... כבר די מזמן אימא שלי ביקשה ממני להשיג את הכתובת של הקצין שהיא רוצה לשלוח לו משהו כביכול על זה שכן עזר לי פה ושם והיחס... אני כמובן יותר בקטע של לשלוח לו במשלוח מטען חבלה! בכל אופן בין היתר התגלה כי אותו יום שלישי זה יום ההולדת שלו... בקיצור ישבתי לי בערב ו... טוב האמת לא היה לי מה לחשוב! היו 2 ערים שאמרו שהוא גר בהן... ולמרות ששם המשפחה שלו הוא נפוץ וגם יש זמר עם שם משפחה כזה... בקיצור... תבינו! אם יש לכם אזרחות בארץ זה הרבה יותר ממספיק בשבילי כדי לדעת הכל!
ואכן כעבור כמה דקות ידעתי בדיוק את הכתובת שלו, מספר תעודת זהות, שמות הורים, שנת לידה שכמובן איש לא יודע, טלפון בבית, כל המספרים הניידים מכל החברות שרשומים על שמו, ועוד...
אימא שלי יכולה לשלוח לו מה שבא לה... ואני... חחחחח יש למטוסים פצצות מונחות GPS ותמונה... מה אם אקח את תמונת הבית שלו ואת נקודת הציון של הבית שלו ואכניס לנתוני הפצצה? חחחחחחחח כאילו ברצינות יש לי פשוט את כל המידע! חחח...
בכל אופן היום אימא שלי התקשרה על הבוקר אמרה ששכחה את הדף שבו רשמתי לה את הכתובת... ושאלה אם אני יכול לשלוח פקס כדי שלא תצטרך להעתיק את הכתובת שלא יהיו שגיעות... כעבור כמה דקות חובר קן הטלפון הביתי אל המודם של המחשב הנייד ובתוכנת הפקס של אקס פי הכל הוגדר ונשלח הפקס... האמת התפלאתי שהוא אכן הגיע ליעד על הניסיון הראשון... הקצין כבר קיבל גם את מה שאימא שלחה... מעניין מאיפה הוא יחשוב שלאימא שלי יש את הכתובת שלו...

בנתיים אני נורא מסתקרן ומתעניין בכל נושעי השקעות בבורסה מסחר במט"ח ומניות וכל זה... ולאט לאט נכנס גם לתוכנות במחשב למסחר... לאט לאט אולי נתחיל קצת לסחור... מי יודע... אני אולי לא יכול לחזות את העלייה או הקריסה הבאה של הדולר אבל אני בהחלט יכול לדעת בוודאות כמעט מה יקרה בתאריכים X Y Z למניית מיקרוסופט או גוגל וכו.

מעבר לזה יש לי כרגע 3 בעיות במחשבים שלא ממש פתרתי עדיין...
1. אני מעוניין לעשות סוג של מולטי בוט בזיכרון הפלאש שלי. כלומר יש עליו את תוכנת הגיבוי שניתן להעלות ממנה את המחשב אז אני רוצה לשים גם לינוקס ועוד כמה דברים... וליצור בסך הכל תפריט שבעליה מהפלאש אוכל לבחור מה להפעיל שבסך הכל יפנה להפעלה של הבחירה שנבחרה... וממש אין לי שמץ איך לעשות דבר כזה... 
2. יש לי את ספריית התמונות שלי... שכל כמה זמן אני מוסיף תמונות מהפלאפון... עכשיו הספרייה תמיד מועתקת בצורה ידנית גם בנייד גם בשולחני וגם בפלאש... אני רוצה שזה יעבוד אוטומטית! אז כרגע ה Windows Live Sync עושה עבודה לא רעה (למרות שזה עובד לא ממש מהר דרך האינטרנט) אבל הוא לא מסוגל לסנכרן גם לפלאש עצמו! אז אני מחפש משהו דומה/זהה שיוכל לעשות את זה גם לפלאש. מה שמזכיר שאפשר לעשות אותו דבר גם לתיקיית המוזיקה...
3. אני זוכר שפעם ניסיתי וזה לא עבד. אני מעוניין באפשרות (תוכנה או הגדרה בווינדוס) שאם אקנה מודם פשוט למחשב השולחני ואחבר את הקו הביתי אז אם נכנסת שיחת טלפון אוכל לענות ולדבר דרך המחשב (מה שיאפשר בקלות רבה להקליט שיחות) ובמידה וזה פקס אז המחשב יזהה לבד שזה פקס נכנס ויקבל אותו לבד... אני מאמין שזה אפשרי רק לא עליתי על זה עוד...

אשמח אם מישהו יכול לעזור במשהו מהשלוש האלה...


עוד 702 ימים....

סוף.

הורדת המשחקים הגדולה

אז אחרי שאתמול ישבתי יום שלם רק על ניסיון לשחזר את הווינדוס הישן... לבסוף הצלחתי... ולאחר שדרוגים של המערכת ותוכנות מסוימות התגלה רק פאק אחד! מערכת ג'אנק פילטר של התוכנת אימיילים שבה אני משתמש נדפקה ועדיין לא הצלחתי להשיג חדשה... בכל מקרה הלייב מייל של מיקרוסופט התגלה די מעפן...
אז אחרי כל זה היום התחלתי לחשוב איך מחלקים את הדיסקים הקשיחים... אוקיי אז כבר נתתי מראש 65 ג'יגה לדיסק C שאמור להכיל את הווינדוס, והתוכנות שאני מתקין מה שגם נראה לי במקצת מוגזם. אז הבאתי כ 80 ג'יגה לדיסק D שעשמש למשחקים (כרגע אני שוקל להגדיל אותו) ההארד דיסק הישן של ה 40 ג'יגה כמו שנועד לגיבויים כך ישאר כבר הוחלט מראש... עכשיו מה עושים עם שארית של כ 245 ג'יגה? +הארד דיסק ישן של 120 ג'יגה? להורדות תכננתי את כל הישן אבל החלטתי שהחדש יותר מהיר אז הוא עדיף... אז לבנתיים כל ה 200 ומה שנשאר שם זה להורדות... בקרוב מאוד בטח חלק יהיה למשחקים וחלק אולי למערכת הפעלה נוספת בשביל הקטע... אה ושכחתי... לקחתי עוד 80 ג'יגה להארד דיסק שקראתי לו מדיה... כנראה גם אותו אגדיל... כי הוא יכיל מדיה שזה כולל מוזיקה סרטים תמונות ו... אנימה! חחח ההארד דיסק של ה 120 קראתי לו אחר... כל השטויות שלי שאני לא יודע איפה לזרוק חחח כמו הפרויקט של המכללה... כמובן שכבר בזמן שחילקתי אותם לא התאפקתי והתחלתי בהורדת המשחקים הכי גדולה שהורדתי אי פעם!!! התחלתי בהתחלה בסימס 3 ורד אלרט 3... רציתי להתחיל בקטנים שיהיה לי מה לשחק עד שהדבר האמיתי יורד... ואז נזכרתי שלא שיחקתי גם בניד פור ספיד האחרון... אז גם הוא הוסף... בנתיים בן הזכיר לי משחק ערפדים שמעולם לא יצא לי לשחק בוא הרבה אז שמתי גם אותו שהוא כרגע הקטן בחבורה... רק 2.3 ג'יגה... ואז הייתי אצל הבולגרי והוא המליץ על משחק בשם פרוטוטייפ... אחרי 10 שניות של סרטון ביו טיוב הבנתי שזה משחק שאני אחרוש עליו הרבה... אז עוד 7.6 ג'יגה הצטרפו להורדות... וכרגע אני רק מתאפק! כי המשחק הגדול באמת זה GTA4! וזה כ 15 ג'יגה... אה ודביל מיי קראי 4... בקיצור... בזק כנראה בקרוב יחפשו אותי כדי להמליץ על הגדלת רוחב פס כי בטח אני לא ארד להם מהמקסימום מהירות שלי למשך כמה שבועות! חחח אה ו... הרי לא הורדתי אנימה בצורה סדירה כמה חודשים אז גם כאן צריך להשלים פערים...
הקטע שעכשיו בא לי לשדרג למחשב את הרמקולים, מסך, מקלדת ועכבר...

אז מה אתם אומרים כמה זמן יקח לי עד שאראה הודעה שאין מספיק מקום כשיש לי 660 ג'יגה??


עוד 707 ימים...

סוף.

עוד גימלים

אתמול בערב התקשר אלי פתאום המפקד דת"ק וזה אחרי שהיחידים שהתקשרו לשאול מה איתי זה החבר מהקורס שעבר לגף אחר בבסיס ועוד אחד שכמוני לא סובל את כל זה... בקיצור עד שעניתי הוא כבר ניתק... פעם התקשרתי אליו חזרה ולא ענו לי! זה הלחיץ! לא ידעתי למה הוא התקשר מי ומה... לבסוף הוא שלח הודעה אחרי איזה שעה שאל איך אני מרגיש אז התקשרתי אליו... סך הכל רצה לדעת איך אני מרגיש חח... שכחתי איך זה המפקד דת"ק שלי... בקיצור אמרתי שכנראה למחרת (היום) אלך שוב לרופא כי החום לא יורד אז הוא ביקש שאעדכן אותו איך אני ואם הלכתי.
היום כמתוכנן אחרי כמה שעות של שאננות (החום לא עלה בטאכלס מאז אתמול בצהריים! נתנו לי אדוויל במקום אקמול!) בקיצור נסענו עם המחשב...שם אימא שלי אפשר להגיד פתחה פה על הטכנאים המסכנים... חח... אמרה למה אתם לא בדקתם כשהרכבתם והכל... קיצר הם כן בדקו לטענתם וכל זה... ולאחר בדיקה מהירה כשהטכנאי ראה שיש בעיה בספק אז הוא החליט בחזרה להאשים אותנו שאולי הייתה לנו הפסקת חשמל או משהו! חחח לבסוף בהחלט משהו היה כאן מוגזם... הבית שלנו עתיק והכל אבל עדיין... המחשב עבד כמה שנים טובות! ובכל זאת... הבעיה במחשב הקודם נבעה מהספק, המחשב הזה אם הם אכן בדקו אותו הספק גם הלך אצלנו... ובאמת החשמל פה... לא הכי נחמד...
בקיצור הגיוני שהבעיה בבית... משם נסענו הביתה ללא המחשב כי הם לא מתקנים ישר אבל הבטיחו שינסו לסדר את זה עוד היום... אחרי שאימא שלי התרחקה משם אני עוד שאלתי אותו כמה דברים והראתי קצת יחסי אנוש כלפיו ונימוסים... שירגע רק! חח... לבסוף בערב... בעצם עוד לפני 4 אפילו נסענו לביקור רופא שנפתחים רק ב 5!! רגע לפני כבר ציפיתי שזה יקרה התקשרו שהמחשב מוכן (ביקור רופא והחנות נמצאים ממש צמוד!) הגענו לביקור רופא למרות שהחום כבר די ירד... הפעם אני חייב להודות שאני די הכנסתי את עצמי ללחץ וכל זה... אחרי הכל המטרה העיקרית זה עוד גימלים בעצם... לאחר כחצי שעה כשהם פתחו כבר אז כולם התנפלו על המספרים... בפוקס אימא שלי חטפה מאיזה חוצפנים את המספר הראשון חח... ישר נרשמתי ונשלחתי לאחות קודם שמדדה לי חום... אני לא בטוח אם המד חום המוזר הזה אצלה היה דפוק או שאני לחצתי עליו יותר מדי או שבאמת הצלחתי אבל החום היה 38! אחרי זה נכנסנו לרופא... הפעם היה זה רופא רוסי כזה שדפק לי שאלה הזויה על ההתחלה... "יש לך טיפול קבוע?" לא הבנתי מה הוא רצה ממני ממש... ואז הוא ישר התחיל נו מה אתה עד כדי כך חולה שאתה מבולבל לגמרי ולא עונה על שאלה פשוטה? קדימה תבריא קצת! היה הזוי כזה לא נראה נחמד בהתחלה... הוא התכוון בסוף אם יש לי טיפול קבוע כלשהו שאני מקבל בגלל הניתוח בלב... בקיצור איבחן אותי די בקצרה כזה במהירות ממש כאילו נכנסתי לטירונות! חח... בסוף התחיל לדבר שהצבא מטומטם! מה הוא לוקח חיילים שיש להם תת משקל ובעיות רפואיות כאלה... אפילו המליץ לעשות פרופיל 21 ולהגיע למצב שיהיה כתוב שהשתחררתי בשל סיבות רפואיות... שאם כבר שירתתי שנה שזה אפשרי בהחלט... חח... בלי בעיה הדפיס עוד תרופות... אקמול וקלגרון... ועוד 3 גימלים!!!!!! (יש מישהו שהצליח לקבל 6 גימלים ברצף???) אחרי זה התקשרתי למפקד דת"ק אמר תנוח ושיתקשר אלי מחר ישאל איך אני... נכנסנו לקניון ליד עוד היה מספיק זמן להספיק לקחת את המחשב... ואז ראינו שוב משהו שתכננו לקנות לסבתא... ראינו שם מקום שמדפיסים תמונות על כל מיני דברים ובינהם כוס שחורה כזו שכשממלאים בה משהו חם השחור נעלם ונחשפת תמונה... ואז אימא אמרה חבל ששחכנו לקחת תמונות... ואז נזכרתי בדיסק און קיי שלי! חחח כעבור כמה דקות הזמנו כוס עם תמונה וכיתוב ולוח שנה... אמרו יהיה מוכן עוד שעה מה שכבר דפק את הלקיחת מחשב... החלטנו שניקח אותו מחר והלכנו להסתובב בקניון... חזרנו לפני שעברה שעה ויצא שהיה מוכן כבר... אז לקחנו הכל והלכנו ברגע האחרון לקחת את המחשב! והספקנו! הפעם הוא הראה שהוא עובד... ושאלתי לגבי ההארד דיסקים הישנים שלי כי הרי יש אליו מדבקה שאם מסירים אותה אז... אז זהו שכאן הוא אמר לי שהיא נועדה להרחיק אנשים שלא יודעים מה הם עושים והכוונה שאין אחריות על נזק פיזי ושבעצם אני מוזמן לפתוח אותו ולנקות ולשים הארד דיסקים וכל דבר שבא לי...

הקטע שאכן יש בעיית חשמל בבית... וגם קווי טלפון... אצלי בחדר האינטרנט ADSL מחובר באופן הבא... מגיע כבל מהנטב ומהטלפון למפצל המיוחד של בזק שמחובר ל... לא לקיר כמו לכולם! אלא למעביר לתקע עגול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הישן ביותר שיש! וזה נכנס לשקע שהוא בולט מהקיר ורופף ועליו אין בזק! אלא לא תאמינו... יש דואר ישראל!!!!!!!!!!! חחחחח אם פותחים את השקע מגלים משהו שחור מעפן חלוד כזה משונה רופף והכבל שבע מהקיר שדרך אגב בא בזווית עקומה בכלל! הוא לא בתעלה לא כלום! ו... יש לו רק 2 גידים!!!!!!!!!!!!! ועם החשמל הסיפור די זהה פרט לשקעים עצמם שאותם כן החלפתי... רק שאחד צריך שוב כנראה להחליף... בקיצור מחר על הבוקר צריך לשבצר את השקע איפה שהמחשב, לקנות מפצל חדש כי מצאתי פגם בישן ובטור הנדסאי חשמל החלטתי שהוא לא שמיש יותר!, ולקנות כנראה גם שקע מגן כזה... אומרים שהוא סתם שטות אבל חלק אומרים שהוא כן מגן... עדיף שיהיה... עד אז המחשב לא יחובר לחשמל בבית... מה שאומר שכרגע הוא עדיין לא בשימוש!!!!!!!!!! חח... כמה זמן!

זהו אז מחר המחשב יכנס לשימוש ויהיה כיף... מתי אני חוזר לבסיס בכלל אין לי מושג! כנראה אין לי כבר חופש שבוע הבא ככה שאני בטח אחזור יום ראשון או משהו... דרך אגב כשחזרתי הביתה מהביקור רופא וזה... לפני המדידת חום אמרתי לאימא שלי אני בטוח שהחום יהיה עכשיו מקסימום 37.2! כי הייתי משוכנע שאני אחראי להאלעה של החום בביקור רופא... כשמדדתי את החום התוצאה הייתה... אכן! 37.2! בדיוק!!!

ולסיום קבלו לכם שיר חמוד שלאחרונה נכנס לי במוח... אוך כמה שהזמרת דומה לבלונדה השנייה בקליפ הזה... (דרך אגב התחלתי להתכתב איתה שוב בפייסבוק...)

עוד 709 ימים...

סוף.

גימלים

אממ... טוב אני בהחלט חש חולה אז הפוסט אולי לא יהיה משהו...
בכל אופן... נסענו אתמול לביקור רופא... אפילו הייתי קצת מופתע כשגיליתי שאכן הבנתי על המפה את המקום המדויק שלהם...
עוד בכניסה כבר הבנתי שיש מלא אנשים... ואז ראינו באמת די הרבה אנשים... לא הגזמה מיוחדת אבל בהחלט הרבה! מספיק כדי לבלות שם 3 שעות לפחות... אחרי כמה שניות (או דקות!) שהבנתי מה הולך שם, לקחתי מספר וחיכיתי... בנתיים שמעתי שיחה של מישהי... סיפרה בפלאפון שהייתה בים לפני זה ועכשיו היא באה לנסות להוציא גימלים... בקיצור אחרי כמה שינויי מקום מושב בהמתנה שם עם אימא פתאום מישהי שישבה לידי הביאה לי מספר שהוא איזה 10 מספרים לפני מה שהיה לי... בקיצור אחרי כ 2 דקות כבר רשמו אותי ואחרי עוד כ 15 דקות או משהו כבר הייתי אצל הרופא... איפא שלי כרגיל ישר דחפה את הדפים לגבי הניתוח לב שהיה לי וכל זה... הוא היה נראה כזה אדי כשהוא קרא אותם חח... לבסוף שאל קצת מה יש לי התחלתי ככה להגיד משהו ואימא שלי השטלתה ואמרה הכל ואת החום עוד רגע הכפילה ממה שהיה לי באמת חחח... בקיצור הוא קצת בדק אותי באמת די אדיש... אבל היה רגע שהאדישות נטשה אותו... זה כשהוא ביקש שארים את החולצה שישמע עם הסטטוסקופ... אז הוא ראה את הצלקת מהניתוח... בקיצור אחר כך הוא הדפיס 2 דפים בלי להסביר בלי להגיד... אחרי ששאלנו יצא שהוא הדפיס 3 ימי גימל ותרופה כלשהי להקלה על צינון וכאלה... רשם שם שיש לי איזה משהו בסגנון שפעת (רגילה כן!) וזהו... בקיצור אני חשבתי אני אשב לי שם עד הלילה! אבל יצאנו משעה אחרי בערך שעה וכמה דקות... התקשרתי לראש צוות... הוא דיבר איתי בצורה כזו יבשה אבל ידעתי מה עובר לו בראש! הוא בפנים הרגיש עצבים שיש לו פחות חייל לתרגיל וזכר שהבטיח לי גם חופש והכל התבלגן לו... מאוחר יותר כבר הייתי בבית הוא התקשר שוב אחרי שדיבר עם המפקד דת"ק... היה קצת יותר רגוע כזה והכל רק דפק לי משהו... אצל הרופא שאלתי מתי אני אמור לחזור לבסיס אם הוא הביא לי 3 גימלים והוא אמר יום רביעי... והראש צוות קבע שזה שלישי! קיצר הוא אמר שהוא ידבר איתי במהלך השבוע ונראה מה נעשה שאולי יקדימו לי את החופש או משהו שלא אצטרך לחזור או מה... מה שבטוח אין לי מושג מתי אני אמור באמת לחזור אם קיבלתי בשבת בשעה 6 בערב 3 גימלים... הזוי!
היום סתם עבר לי מתרופה לתרופה ממדידת חום למדידת חום ומנוחה... התקשרתי כמובן לגבי המחשב קצת בכעס ככה... נראה לי עוד רגע היו מנתקין לי בפרצוף! בקיצור כנראה מחר ניסע לשם ונראה... מה שבטוח כנראה הם הולכים לקבל תגובה שלילית בזאפ וגם תלונה אצלם באתר!
היום קצת החום ירד גם... לא מספיק אבל קצת... אז בנתיים המשכתי לי קצת לחפש קצת באתרי הכרויות ורשתות חברתיות... הכל רגיל... לבסוף חשבתי לשמח את עצמי עם רקע חדש בשולחן עבודה... כמובן הדבר הראשון שעובר בראש זה יפנית חמודה... הקטע שאני רוצה משהו צנוע עם בגדים! וזה בקושי קיים בחיפוש פשוט בגוגל! הכל כמעט בלי בגדים ובקיצור דברים ממש לא צנועים... בסוף שמתי תמונה שמצאתי של זמרת יפנית טובה וזהו... ואת הראש זה ישר שוחף לדימיונות חיוביים וזה טוב כשחולים...
נו טוב... זהו... דווקא בא לי לכתוב על משהו רק שאין על מה כרגיל... אבל הפעם אעצור כאן.


עוד 712 ימים...

סוף.