התאריך של כתיבת הפוסט באמת איננו משנה. זהו פוסט לעתיד שאני כותב על העתיד על דברים שעוד לא קרו ואפרסם אותו רק לאחר שהדברים יקרו.
במידה ואתם קוראים את ההודעה הזו זה אומר שדברים התגשמו או שנפלתי סופית או שמישהו פרסם את זה בשמי לאחר מותי.
הנבואה, זוהי אחת הסיבות הכי חזקות שגורמת לי לא מאט לחוסר פחד, ללהשאר במסגרת הצבאית, אי נפילה עם כל בת שרק תבוא ואי הליכה למישהי בתשלום.
הוא טיפל בסבתא שלי בדרכו שלו… שבעצם הייתה להעביר יד מולה ולהסתכל בעיניים לפי זיכרונה של סבתא שלי. מאז אותו יום סבתא שלי ברוך השם לא זכרה בכלל את החשד הזה.
אך כאן לא נגמר אותו יום. צריך להעסיק את הילד במשהו הרי בינתיים… הוא פתח מגירה בשולחן והוציא משם אקדח עם כדורים. באקדח הוא לא נתן לי לגעת אך הכדורים היו לי לחיילי צעצוע למשך כל אותו הערב.
כל מה שסיפרתי עד כה היה אך ורק מזיכרוני האיש שלי! זיכרון שנראה צלול מאוד כאילו היה אתמול למרות שזה קרה כשהייתי בן 4! את הנבואה, סיפרו לי אימא וסבתא בהמשך, בחלקים ועד היום אני מנסה פה ושם לגרד מאז עוד!
אני רואה שהוא ילבש מדים בהירים של צבא בגיל מוקדם מאוד. למרות זאת הוא יתגייס לצבא מאוחר. הוא יפגוש מישהי במהלך הצבא והיא תהיה משלנו (רוסיה וכנראה עולה חדשה), הוא ימשיך בצבא ויעבוד במחשבים, אני רואה אותו עובד בחוץ לארץ בשביל הצבא והוא יתחתן מוקדם.
עלי רק לציין שחלק לא קל מהנבואה החלטתי למרות הכל, לא לכתוב. הדברים החשובים כן נכתבו.
לאחר מכן מיד התחילו לקרות דברים שהובילו עד מהרה לפיטורין של אותה מנהלת והגעה של מנהלת שאותו גם אני טיפה זוכר שגם הייתה חברה טובה לאימא שלי.
יום למחרת הוא התקשר ואני לא ברור לי אם הוא וידא שאני בסדר או שהוא פשוט קבע לאימא שלי שאני בסדר… מה שהיה ברור שהוא היה מעורב!
אני מבקש סליחה אך אני מחליט שגם הפעם אשמור את התאריך אך ורק לעצמי. מה שכן, מיום כתיבת הפוסט ועד לתאריך… נשארו מספר חודשים בודדים!