התקף דיכאון

יש לי שוב סוג של התקף דיכאון היום... 

לא מסוגל אפילו להסביר את זה... פשוט התקף שכזה...

אימא שוב חופרת על אנדרי ואלה וכל מיני שטויות וזה מעצב כל כך שבא לי ללכת לפגוש אותו ולתת בו אגרוף... הרי מה יקרה? או שהוא לא יעשה כלום, או שהוא יחזיר ואז המשטרה אוטומטית בעזרתי תחזיר אותו למדינה שממנה הוא בא! 

איפשהו בא לי לעשות את זה, לא האגרוף ספציפית אלא שיעוף מפה, לא יודע אולי זה מהדיכאון או מלא יודע מה...

כל המגשים ההם שהיו לאחרונה בקבוצה ההיא, די עברו לאינטרנט, השתתפתי פעם אחת וזה פשוט הרגיש כבר סתם... לא קשור כזה... אז פשוט ויתרתי לבנתיים לא יודע אין לי כוח אני מרגיש כאילו אני מחוץ למסגרת גם שם... אחרי הכל כל הפרויקט הזה גם הוא לא יביא לטובתי, אני כן בעדו כן רוצה שזה יקרה אבל זה גם לא יעזור לי כנראה כבר...

מבין שאני הולך לעד להיות לבד, קלטתי לאחרונה שאני לא מסוגל באמת להתאהב יותר, זה סתם הכל חשק מיני או שמישהי סתם יפה... אין יותר כלום מעבר לזה...

בכלל יש לי כל כך גועל מכל האנושות הזו... אוף...

אני חושב שלצאת לים או לסרט או סתם לאנשהו עם אנשים בחוץ בשמש היה מקל אבל אין לי ממש עם מי... שוקל אולי לעשות איבנט בפייסבוק לשבוע הבא לקרוא לכל מי שנראה לי לים אבל מצד אחד יש מצב שאיש לא ירצה, מצד שני יש מצב שאנשים יקחו את זה לכיוונים שלא ממש בא לי, מצד אחר יש מצב שיבואו הרבה שלא מכירים אחד את השני וזה יצא מצב לא בסדר...

אולי פשוט לקראת סוף השבוע הבא אתקשר לכמה נפרדים, מספיק לי שאחד יבוא וזהו... 

יו אני רק חושב על זה וזה גורם להרגיש עוד יותר בודד ומסכן... פאק!

הנה זה זוחל שוב למעלה... הכאב ההוא מבפנים שם שכבור עמוק... אני מצד אחד מרגיש אותו שהוא שם מצד שני לא מזיז לי מרוב שהתרגלתי להרגיש אותו... אבל זה רע... זה פשוט רע!

הגברתי את המוזיקה... לא מקל בנתיים... 

בעבודה בנתיים הכל בסדר, נחמד כזה... כל מיני דברים כאלה ואחרים... 

בקרוב גם כנראה אנחנו עוברים לבניין ליד אז אני הולך ללמוד ולהתנסות הרבה במעברים... זה אכן נשמע לא קל אבל המנהל שלי כששמע על זה ממש נהיה בבאסה ולא מרוצה... אבל אני הולך להשתדל לקחת את זה בהכי קל וכיף שיש...

אתמול נסעתי עם השכן הדתי להטסות טיסנים... 

התרגלתי לדברים כאלה רק עם אנדרי...

היו שם אני, השכן, ילד בכיתה ג' שבא עם אימא עם טיסן גדול שבנה לבד ולא הטיס עדיין בשביל טיסת ניסוי...

ילד קטן נוסף שבא עם אבא שלו שבעצמו חובב, ועוד ילד שבא איתם סתם בכיף...

הכל שונה כאן... זה לא ה"בדיחות" של אנדרי...

בהתחלה הילד שהיה עם האבא שלף טיסן שהזכיר משהו שהיה לאנדרי... חיבר את הכל, מדדו עם האבא כיווני רוח, שמו סטופר, קבעו נחיתות ויאללה!

אנדרי היה מעלה גבוה את הטיסן טופס מקום טוב למעלה ועושה לופ אחד אולי שניים נדיר ושוב עולה... הילדון...

עולה מאט... דופק לופ, עוד לופ, טס הפוך... צולל לאדמה קצת לפני עולה חזרה חותך הקפות בלאגנים ומה לא! האבא בנתיים מודד את הזמן כדי להשאיר מספיק סוללה לחזרה, מסתבר הם יודעים תמיד בדיוק את זמני הסוללות שלהם!

אחרי זה השכן עשה טיסת ניסוי לטיסן שהילד בכיתה ג' בנה... ראיתי מהירויות כאלה רק ביוטיוב אצל טיסנים! זה היה מפחיד! משם הילד עם האבא הרימו סוג של מסוק עם 4 פרופלורים משהו מגניב מאוד!

אחרי זה שוב הטיסן הקודם ואז השכן ניסה איזה כדור מרחפ שהוא הכין לבד וזה לא היה ממש מוצלח...

בקיצור אנדרי עם כל הניסיון שלו לא רמה לא בציוד, לא בטיסות ולא כלום... אולי בהדבקות ואסטטיות...

פאק גם זה לא העיף את הדיכאון הזה... דאמן שיט!

קצת נוסטלגיות של ערוץ הילדים קצת מרככות את זה...

אך עדיין לא מספיק...

פינת הצחוק:

סוף.

נוף ניו יורקי מהמשרד

חח... שוב אין לי ממש מה לעדכן...

עבר לו שבוע נוסף. אני נהנה בעבודה החדשה, כל מיני הפתעות פה ושם, אנשים נחמדים ואני חושב שאני כבר קצת פחות מאבד את הראש כשאני ליד היפניות...

באחד מהימים הגעתי הביתה והספקתי להוציא את הכלבה! זה נתן תחושה ממש נהדרת!

צילמתי את הנוף מהמשרד גם איזה יום... זה ממש מזכיר לא מעט את ניו יורק אפשר להגיד.

בקיצור אני בהחלט חש שיפור ממה שהיה במקום הקודם.

הבעיה רק שאני משתגע, אני מוקף מלא בחורות יפות, רובן נראה לי נשואות וכל זה אבל בכלל זה מטריף...

היום אני לאחר הרבה שיקולים נסעתי וקניתי SSD למחשב הנייד.

הוצאתי את הדיסק הקשיח ושמתי במתאם שהוכנס במקום קוראה הדיסקים ובמקום המקורי שמתי את ה SSD לאחר העברת המערכת, אני חש בהחלט שינוי אדיר במהירויות...

טוב וואו... ממש נהיה משעמם פה... אוף... צריך לעדכן... ולחזור לראות אנימה כי לאחרונה אני ממש רוצה, או שאולי זה בגלל היפניות...

פינת הצחוק:

סוף.

שבוע בעבודה החדשה

אני לא סגור שמה שעשיתי אכן היה נכון ונחוץ... כלומר המעבר עבודה...

הכל כזה שונה, לטוב לרע להכל...

כן עברתי מארגון די ענק עם מלא מערכות חזקות אך ארגון שגוסס, שלא נותן לי להמשיך לגדול כבר...

לארגון קטן חדש עם פחות מערכות נראה לי אך עם גישה להמון דברים...

בכל אופן, עבר לו שבוע ראשון.

בהתחלה זה היה סוג של הלם כזה...  לאט לאט התחלתי להבין מה הולך איפה... למצוא את עצמי...

זה מוזר פתאום לשבת בלי לעשות כמעט כלום ולהבין שהכל בסדר בעצם...

פתאום אני יכול לגשת למישהו להעלות לו את המחשב כשהוא לא עולה... 

פתאום אני עושה בדיקות טלפוניה, פיירוול וכל מיני...

במהרה למדתי שהחברה ברובה בעצם אנשים מכירות שמחולקים לפי שפות... כל צוות שפה אחרת וזוהי לרוב אצלם שפת אם או רמה מתאימה לשפת אם...

אז חברי שבא כשבועיים לפני עשה לי קצת סיבוב קטן, האמת לא סיבוב מוקפד מספיק... אבל...

זה היה סוג של... כאן הטורקים, כאן האנגלים, כאן אלה כאן אלה... וכאן ה.... עיזבו... הוא לא היה צריך להמשיך! אני שומע את השפה, מזהה וגם בלי לשמוע אני רואה טוב מאוד מי יושבות לי מול העיניים!!!!! יפניות!!!!

האמת בנתיים אצלן נראה לי יש לי הכי פאשלות, היום כמעט ניכנסתי בקיר... נו מה לעשות, אני מסתכל עליהן ולא על משהו אחר... זה לא שהן כולן כאלו יפות או משהו אבל זה פשוט מעניין ממש לראות אותם... לא יודע להסביר אפילו... 

בעבודה הקודמת האנגלית שלי נדפקה בגלל מלא הודים עם משפטים במבטא מפגר כמו: actually i have a problem, yes tell me, what is your good name ועוד...

לפתע נאלצתי כאן לדבר אנגלית וזה כאילו הכל חזר לחיים בבת אחת! בבום! הכל טוב ויפה יצאה לי אחלה אנגלית...

היום ניגשתי ממישהו לבקש משהו באנגלית וקלטתי שאני לא יודע איך זה נקרא כשהייתי לידו ובשלוף המילים הנכונות יצאו! חחח

הכל באמת שונה ומשונה... צוחקים עלי שהפלאפון שלי על שקט ושאני לא עונה לשיחות אישיות וכאלה...

אפשר להסתובב לפטפט עם האנשים וגם הראש צוות, אפשר גם להציע דברים...

האמת היה מישהו עם תקלה באופיס, אני ישר טענתי שתיקון קל ברג'יסטרי יסדר את זה אבל הראש צוות לא אהב וניסו כל מיני דברים ופעם הבאה שיהיה לאיש זמן ינסו עוד משהו ארוך כשאני פותר את זה ב5 דקות... חבל...

אינטרנט אקספלורר מנודה בחברה! מתקינים לכולם כרום ופיירפוקס...

המיילים מגיעים מהשרות הארגוני של גוגל...

האנשים בחברה נחמדים... חצי יום ישבתי איזה יום אצל אנשים לידנו לנסות לטפל להם במשהו מוזר שעירב אופיס 2013 והם כיבדו אותי בעוגה ופיטפטו וכל מיני... יפנית אחת במטבחון קצת פיטפטה איתי...

אתמול לפתע הסמנכ"ל שקשור אלינו נכנס עם שקית ארטיקים שחילקו לכולם, היום גיליתי שכל סוף שבוע בצהריים יש כמו ארועון כזה עם בורקסים וכל מיני... ממש נחמד...

בנוסף הבנתי שיש כאלה שיש להם מחשב עם מסך, יש כאלה עם מסך גדול, יש כאלה עם שניים...

אבל, מסתבר שגם יש כאלה עם 4 מסכים!!

במקביל, המחיר ירד מספיק! אני מוכן, אבל אני רוצה לחכות שיצא הגירסאת נקסוס ואז רק לקנות. עד אז הוא ירד עוד... זה ירד כ50 שח ביום והיום קפץ ב100!

ככה שבקרוב אני אפרד קצת מהנקסוס 1...

פינת הצחוק:

סוף.

יציאה ועבודה חדשה

עייף גמור אבל חחיב לעדכן!

נראה לי הסיפור על אנדרי גמור!

יום שישי היה לי חשק לנקום, רציתי לצאת ולהציף על כך את הפייסבוק או משהו... לא יודע סתם קצת רעש...

ובאמת בסוף בן קרא לי...

הגעתי לעיר שלו ישבנו באיזה פאב מעפן עם עוד אחד שיכור כבר מעט שהיה איתנו גם פעם קודמת ואז חיכינו שיבוא עוד אחד שלמד איתנו בכיתה פעם...

כשהוא בא יצאנו משהו ופגשנו עוד בחור שהדבר היחידי שדומה לשינינו זה השם הפרטי...

רק שהבחור מלא קעקועים פריסינגים ומה לא כל הגוף!

לקחנו מונית לתל אביב...

שם החלטנו להכנס לפאב שפעם קודמת מאוד אהבתי עם אחלה מוזיקה ואווירה... גם הפעם היה שם נחמד אבל מהר מאוד הם החליטו להמשיך ופגשו עוד כמה חברה...

כשיצאנו די התפזרנו כזה ואז במקרה פגשתי מישהי מהמפגשים...

בסוף החבר מהכיתה והפירסינגים הסתבר המשיכו לפאב באזור מוכר מאוד...

התחלנו ללכת לשם אני בן והשיכור שקצת התקשה ללכת רגיל פה ושם....

בן משום מה היה חייב לשאול אם אני יודע איפה האזור ואותו רגע הניווט שלי במוח בולבל... הוצאתי את הפלאפון מבט למפה ויאללה בואו... אבל בן החליט לפנות לאנשהו בשלב מסויים ואז נאלצתי להדליק ניווט מלא! זה לקח המון זמן וגם לא ידענו איפה הפאב עצמו... המציק שלמד איתנו לא יכל לתת כתובת ואמר תשאלו את השיכור הוא מכיר... הוא בקושי ידע איך קוראים לו!!! חחחחח בסוף ציפצף לנו רכב כלשהו והסתבר שזה חבר משותף שלי של בן והבולגרי... הקפיץ אותנו קצת אך המשיך... אנחנו המשכנו לחפש ולבסוף מצאנו... שם היינו קצת יותר זמן ומשם כבר הביתה...

המצחיק זה שלמחרת כשנסעתי באזור באור יום קלטתי שאני יודע בדיוק איפה היינו וכמה סיבובים עשינו לחינם וגם שאני מכיר ממש את הרחובות ושהמרצה שלי מהקורס גר רחוב ליד.

היום התחלתי בעבודה החדשה... נפל עלי המון דברים שונים... לא שאני לא מכיר, פשוט הכל שונה פתאום כל הנהלים כל הצורת עבודה ההגיון של הסיסמאות והכל... בנתיים הכל נראה בסדר... אנשים טובים והכל...

בערב כמובן הלכנו לסושיה עם אימא קצת לחגוג את זה ונכנסנו לשיחה די עמוקה עם אחד המלצרים העוזרים שם... בחור ממש נחמד שעוד נראה לי יצורף למפגשים בסוף...

טוב די לילה, לישון! אין גם זמן לפינה אז פעם אחרת סורי...

סוף.

מחשבת חו"ל וסיום עבודה

חבר בעבודה החליט שהוא רוצה לטוס לחו"ל לפתע, מצא דיל טוב לצרפת לכמה ימים.

הוא התחיל לחפש איך להגיע ממקום למקום ולסדר תוכנית טיול וראיתי שהוא ממש מתקשה לעשות את זה במסודר... אז הצעתי את מה שעשיתי בארה"ב... לסדר מפה משלך על המפות של גוגל במחשב, ואז היא מסתנכרנת והוא יוכל להשתמש בזה בפלאפון או בכל מקום... הוא החליט לנסות והתאהב בכל האפשרויות ונתן השקעה מטורפת במפה טובה!

אך לאחר מכן, כשהוא רצה לראות את זה בפלאפון התברר שלאייפון אין אפשרויות כאלה! אומנם גילינו שוובית הוא יכול לראות את זה אבל זה לא קרוב לדבר האמיתי. כעת, בלי שבכלל ניסיתי, גרמתי לאוהב של אפל לרצות לעבור לאנדרואיד! וזו עוד רק אפשרות אחת שהראיתי לו... הוא בהתחלה כל דבר שרצה יצא מהמפות של גוגל לחפש... ואז כשהוא שאל אותי אז החזרתי אותו למפות להראות שיש שם גם את מבוקשו.

אז מחר הוא טס, אני הרווחתי מזה מפה מסודרת לטיול בצרפת, ואוהד אנדרואיד חדש. 

אני כרגע לא הולך לבזבז ימי חופש וגם לא ממש יהיה לי כרגע, אך עלה לי רעיון נהדר!

לעשות טיולים קצרים בסוף שבוע לחו"ל... אני פשוט אהיה דרך לדילים טובים וזהו... נראה אולי יצא מזה משהו...

האמת אני מסתכל קצת כרגע... נראה לי שאכן עליתי על משהו! וואו!... אוקיי... בעוד קצת אולי אכן ננסה את זה... רק מקווה שאצליח לגרום למישהו לזרום איתי על זה!

אימא חזרה מאיטליה השבוע, שוב לא ישנתי לילה אבל שיהיה...

היא סיפרה מלא דברים והפעם לשם שינוי המצלמה הייתה יחסית מפוצצת בתמונות! זה אולי גרם לי לא מעט עבודה במחשב עליהן אבל שמחתי שהיא צילמה ואפילו לפי התמונות ניתן לראות שהיא נהנתה. האמת כלל לא ציפיתי שהמצלמה הקומפקטית תחזור שלמה ועוד אחרי שהיא טענה אותה... שאפו!

היא אמרה מראש שהכל יקר שם ולא תקנה כלום אבל היא קנתה ממתקים...

שוקולד די טוב, M&M הכחולים מהדיוטי פרי בארץ שלא קיימים יותר בשום מקום בארץ!

וסיגרים משוקולד!!! עוד לא טעמתי אבל זה היה הזוי ועבר זמן עד שנפל לי האסימון...

עוד היה איזה קופסת עוגיות קטנה יוקרתית של חברה איטלקית... לא מבינים מילה אבל קראתי רכיבים ו... אם איטלקים הצליחו לעשות ממה שרשום שם עוגיות אני לא מבין כלום בעוגיות והם אלופים בניצול ושימור משאבים!

כשפתחתי את הקופסא הסתבר שמדובר בסוג של חתיכות שוקולדיות משונות... לקחתי ביס מאחת...

אני מנסה לחשוב על השוקולד הכי מריר שאכלתי אי פעם... הוא תמיד היה מעובד מאוד, בכל זאת מסוכר או משהו...

פה מדובר היה בקקאו מסוג שונה וללא כלום כמעט!!! מריר באמת!!! זה פשוט הכניס אותי לספידים למשך יום שלם נראה לי...

סיפור אחד אבל של אימא בהחלט הפיל אותי לרצפה!

היא טסה הביתה עם חברה איטלקית, ורוב הנוסעים היו ישראלים.

איזה ישראלי דוס בא לדיילת ואומר "Buonasera" (ערב טוב באיטלקית). הדיילת מעט התבלבלה וענתה...

"Shukran"!!!!!!!!!!!! (ולמי שלא מכיר, תודה בערבית!)

יום ההולדת של הבן של אנדריי מגיע... והוא... שוב לא יודע מה נכנס בוא התחיל לכתוב בצורה ממש מגעילה לאימא שלי לפגוע ממש ואני סוג של התערבתי כבר ובאמת שזה כבר עבר כל גבול... עוד טוען שהוא לא היה שיכור...

כרגע מבחינתי אין לי שוב מושג מי זה בכלל והוא לא קיים בשבילי... קצת באסה לי אבל אני כבר יודע הרי איך למחוק אנשים מהחיים שלי...

ועוד האידיוטים האלו שוב בהריון... אין להם באמת איך להסתדר ולגדל את זה שיש להם אז הם רוצים עוד אחד...

לא, ילדים לא יהיו לי. ספק שבכלל בת זוג אבל ילדים לא!

לאחר כשנה וחצי, הגיע יומי האחרון בחברה הזו... זה היה כזה משונה...

כלומר בצבא לא סבלתי הכל פשוט הלכתי ושישרף המקום...

וכאן? עד הרגע האחרון ניסיתי לעזור ולהדריך והכל... ואז פשוט מחקתי מהמחשב שלי את כל המידע שלי והכיבוי... זה פשוט היה משונה... ואז במשך איזה שעתיים עברתי קרוב ל40 אנשים להיפרד מהם וכמה פשוט כבר הלכו הביתה וכל מיני... 

מה שבטוח הזמן הזה עבר לי שם לא רע ממש לא רע... למדתי המון והתקדמתי המון לדעתי... גם הכרתי אנשים וחברים...

אני לא לגמרי בלב שלם אך הגיע הזמן להתקדם...

באחד הימים נכנסתי לחנות כלשהי לראות את ה HTC One. 

למוכר היה להראות רק את שלו האישי... קלטתי מיד סוג של פגם בעיצוב, שאלתי אם ככה זה הגיע והוא ענה שזה מה שקורה כשלא שומרים על המכשיר והולכים ללא כיסוי. חשבתי כדי לגרום לי להתלהב יותר והכל אבל כשקירבתי אותו אלי קלטתי שהמכשיר עבר מלחמה!! זה כאילו הוא שרד Drop test או משהו...

לא שיחקתי יותר מדי כי המכשיר שלו אישי... אבל ראיתי בדיוק מה שחיפשתי לראות... פחדתי שהוא יהיה כבד לי וגדול ביד... אבל החזקתי ביד מכשיר שנכנס נהדר ביד במשקל מדהים כל כך שמטעה לרגע האם אכן מאחורה זו מתכת בכלל...

כעת אני לא בטוח האם אני רוצה כסוף או שחור... המחיר התחיל לרדת קצת יותר מהר בימים האחרונים... יש לי כבר איזה רף שברגע שהוא תחתיו אני מבחינתי ניגש קונה!

הבעיה ששוב יש לי תחושה שאני יכול לעשות מספר דברים עם הנקסוס 1 שלי שיגרמו לי לשרוד איתו אם ארצה עוד שנה גם!

פינת הצחוק:

הבת של צ'ק נוריס

סוף.

עיצוב מחודש

עוד מאז שפתחתי את הבלוג האישי שלי מחדש (שמזמן לא קיבל עדכונים גם)

רציתי לעדכן את העיצוב של הבלוג הזה.

העיצוב בבלוג הזה עבר מעט שינויים בעבר אבל ראיתי בו כבר כלא אקטואלי ושהגיע זמנו.

היה פה ושם תקלות בעיצוב ולא אהבתי את זה. הוא לא היה נראה כה מרשים כמו בבלוג השני...

אז השוותי!

מקווה שהעיצוב החדש נראה לכם טוב :)

אני רק עוד לא סגור אם טוב להשאיר ככה את הלוגו... (דעתכם בנושא תועיל)

לאחרונה אני שוקל עד כמה באמת העתק הבלוג שבתפוז עדיין רלוונטי... לא בטוח שאני צריך אותו... לא אומר שאני הולך לסגור אותו אבל פשוט מחשבה...

אתמול ראיתי ממש אחלה סרט.

הסיבה שהוא היה אחלה ממש, דווקא הייתה כי לא ידעתי על מה הוא מדבר.

לפי השם והטריילרים שראיתי, ספינות קרב בלאגנים וזהו...

לא ציפיתי לראות גירסאת ארמגדון עם חייזרים וכו...

הסרט מסוכם בצורה יפה מאוד לדעתי בוידאו קליפ הבא תחת השיר של AC/DC - Thnderstruck:

אתמול דיברתי עם אחד החברים מהמפגשים, דיברנו על אותה בחורה שגם אני הייתי קצת דלוק עליה...

סיפר שלו זה ממש לא עובר... סיפרתי לו איך אצלי זה בעצם עבר ותמיד עובר...

הרי אצלי זה עניין של להבין שזה לא מתאים לי ואז להפנות קלות את המחשבות לכיוון האחת מהדימיונות שלי וזהו...

הוא שאל אם יש לי תמונות לתאר איך היא ניראית אז הבאתי לו כמה... דיברנו על זה עוד קצת...

כנראה שזה בדיוק היה אחד הטריגרים לחלום שלי הלילה...

-- לאחרונה אני עורך יומן חלומות באתר www.dreamboard.com

לכן אין לי את הצורך לעקוב כאן בצורה לא הכי מסודרת אחר כל החלומות שלי...

אבל הלילה היה חלום משונה... פיספסתי הזדמנות ממשית להפוך אותו לחלום צלול לצערי...

ואז הייתי בדרך אליה! אל האחת! מיהרתי והייתי באיחור... קיבלתי ממנה הודעה איפה אני אז הגבתי שאני מאחר ועוד מעט מגיע... משום מה הרגשתי מהצד שלה אכזבה איכשהו...

הגעתי לבניין כלשהו יוקרתי מאוד (וסימן מסוים שהוא נמצא בעיר שלי די קרוב!) שם ישב לו בלובי איש מוכר מאוד... Stan Lee ושאל למי אני, עניתי, ואז הוא שאל איזו קומה ואמרתי שאני לא זוכר, אז שלחתי לה משום מה מייל! וחיכיתי לתשובה... דברים מיוחדים לא היו שם כמעט יותר אבל החלום קצת אחרי נגמר מבלי שקיבלתי תשובה או נפגשתי איתה לצערי :(

סוף.