בלאט... 2 ארונות חצי ריקים, ומה? כלום הכל אותו דבר כי למה לוותר על אחד מהם? לאימא היו כמה רעיונות אבל למה לעשות כשאפשר רק לדבר? אוף...
והדיכאון גובר לו וגובר לו... הוא כזה ברקע אבל כל דבר קטן משפיע עלי כאילו...
הסוף שבוע הגיע לו ולאימא היה רעיון יום ראשון לעשות סדר בארון של אבא כדי לנסות לצמצם דברים ולפנות לי משהו בחדר... כמובן שמהר מאוד זה נעלם איכשהו ומחר כנראה סתם ניסע קצת לטייל (מחר אני לא עובד, במקום זה שישי)
יום חמישי בערב חיפשתי מה לקנות בין כל מבצעי ה Black Friday המטורפים והמגניבים האלה, הפעם מבחינתי אפשר להזמין גם מחו"ל אפילו מה שלא שולחים לארץ... מתחיל לחפש ולבדוק... זה לא בא לי, זה לא במבצע, זה יוצא יקר מדי, זה לא שווה, פשוט שום דבר... בנתיים הדיכאון מציק וכבר שישי...
כבר ויתרתי על הGoogle Chromecast אבל כן בא לי משהו טוב, כן! הגיע הזמן להחליף את הקופסאת אנדרואיד שלי למשהו טוב... הלכתי לאינטרנט לחפש ואחרי כמה זמן מצאתי משהו נהדר שיעשה בדיוק מה שבא לי כמו שבא לי! משהו ממש טוב גם די מוכר ואיכותי. הבעיה שאין עליו שום מבצע והוא די יקר! נו טוב... בואו נתחיל למכור דברים, בסידור הארונות בשבת הכנתי לי מדף שלם שהוא כולו דברים שאני לא רוצה לזרוק כי אפשר למכור את כולם, התחלתי בקטנה לפרסם כמה דברים וקיבלתי תגובות ממש מציקות שכנראה לא אצליח למכור ככה כלום...
מאז שקיבלתי מעביר מיוחד מHDMI לRCA בדקתי אותו רק בטלוויזיה הקטנה במטבח כי שם קל לנתק את הממיר, לא היה לי פשוט כבל RCA מסתבר... שישי לקראת הערב נפל לי האסימון לעשות קצת קומבינה עם הכבלים ואחרי כמה דקות יצאתי עם כבל RCA מיותר, קצת עזרה מאבא להזיז את הגוש הכבד הזה שניקרא טלוויזיה בסלון, מחבר הכל מחזירים את הטלוויזיה, רק מוודא שזה עובד 2 דקות עם הפלאפון ואני מזמין את הקופסאת אנדרואיד החדשה! מחבר את הפלאפון, נותן לו חשמל והחרא הזה מהבהב ומרצד!!!!!!!! בודק כבלים, בודק הגדרות בודק הכל... לא הולך... טוב נו, אולי הפלאפון לא מבין מספיק מתח, מחבר את הקופסאת אנדרואיד הישנה דרך המעביר, אותו סיפור! מחבר כבר את הלפטופ! כלום בכלל איבד את האות... משהו דפוק בטלוויזיה הזו לחלוטין! כבר כמה כעסתי שצריך להעיף את החרא השמן הזה ואני ישר שם טלויזיה דקיקה קלילה עם חיבורים ואיכות...
אבל לא! עזוב, הטלוויזיה עובדת אז לא צריך בנתיים להחליף... זה משגע אותי!!
הדירה הזו נראית כמו איזו חורבה, חוץ מהטלוויזיה יש מקרר אנטיקה יחסית שאומנם עובד אבל הגומי בין הדלת למקרר כבר מתחיל להתפורר מה שדופק את כל העבודה שלו, יאללה! אני אקנה מקרר! מחר מצידי מזמינים רק בואו נבחר מה שרוצים ולא איכפת לי מה המחיר! לא, הוא עובד בנתיים לא צריך...
אבא שלי כל הזמן מקמבן כל מיני סוללות ורמקולים כדי לנגן לעבודות וכאלה... הכל בצורה חרא מהתחת... כבר אמרתי לו בוא ניסע תבחר משהו טוב קל עם סוללות טובות נרכיב ביחד אני אקנה, גם לא!
בואו נעשה שיפוץ בדירה, לא צריך אנחנו לא צריכים,
המים באמבטיה לא זורמים, הם מטפטפים!! לא לא צריך לתקן זה בסדר גם ככה...
אני מבין את הרצון הזה שלהם לאפשר לי לחסוך שיהיה לי לעתיד ואת הצניעות הזו... אבל די כבר! אי אפשר יותר ככה... הרי טאכלס גם אם יבוא היום ואני אכיר מישהי מעולם היא לא תיכנס לבית הזה...
לא אני לא חושב לפתע לעבור לגור לבד... אני גם ככה בודד אז דירה לבד אני בכלל אשתגע ואמות...
העיקר אימא הסכימה מחר ללכת לבנק לדבר לגבי המשכנתא ביחד איתי, נהדר! למה לא? למה לא ללכת כבר אחרי שכל הכסף הגדול שלי שבעבר חשבתי לסגור איתו את המשכנתא בבת אחת כבר נמצא בחסכונות בבנק... ממש נהדר...
הבדידות משגעת אותי, להשאר כאן אני כבר לא מסוגל, לעבור לבד אני אשתגע... פשוט לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי...
בנתיים גם הרשת מלאה בשטויות מפגרות, הפוליטיקה בעולם אותו הדבר...
ואני לפחות מנסה למצוא להכיר מישהי להיות איתה בכל הטירוף הזה...
רק ש... בכל אתרי ההכרויות שאני מסתובב בהם אין שום דבר חדש, אני כבר אפילו לא נכנס לשום פרופיל של בחורה כי כברתי ביקרתי בכולם... בפייסבוק בכל מיני קבוצות הכרויות יש רק מבוגרות או כל מיני משונות ישראליות צבריות כאלה... אני לא מבין את האנשים שם, רושמי עם שגיאות כתיב ברמה ששום ילד לא רושם, שמית תמונות לא קשורות ומדביקים בצד בהדבקה נוראית ביותר את הפרצוף שלהם וכולם מתלהבים איזה יופי... וכנ"ל לגבי אינספור תמונות ללא פוקוס ותאורה בכלל, כלומר סבבה אתם לא יודעים לצלם לפחות תנו לפלאפון לעשות את שלו לצלם אותכם בתמונה בינונית... אז גם זה לא!
יש איזה מקום להכיר בנות נורמאליות? איפה מכירים היום בחורות לקשר רציני בכלל? הרי כולם יוצאים רק לפאבים ושם זה רק בנות ללילה אחד וכאלה... מה אני מפספס אני לא מבין כבר, ברצינות אני עייף מכל זה והכי דפוק שאין איך לצאת מזה או לשנות משהו... עיזבו שלפעמים סתם בא לי לשפוך את הלב ואני קולט שגם זה אין למי בכלל... יש לי חברים אבל כל אחד בחיים שלו בדברים שלו ומה אני עכשיו אתחיל לדבר על הבעיות שלי כשרובם בכלל לא מכירים אותי כבר על הפן האישי...
אתמול כהרגלי ראיתי סרט, ראיתי הפעם סרט ישן שלעולם לא יצא לי לראות מההתחלה עד הסוף כמו שצריך... Fight Club, סרט מגניב וחמוד שרובכם בטח ראה ולא מדבר עליו (חוק ראשון ושני הרי) ואני מסתכל על הדמות שם בסוף ואני מבין שאני לא רחוק כנראה מלהדפק בכלל נפשית ושכלית ואם יצא מזה משהו כמו בסרט המצב שלי עוד יהיה נהדר...
לא מזמן ניסיתי להזכר מתי בעצם יצאתי לבלות, כאילו ממש לצאת עם חברים בלילה לאנשהו לא סתם להפגש לשבת איפשהו אלא ממש לצאת כאילו...
ואם אני לא כולל את המסיבה של העבודה... אני לא מצליח להזכר בשום דבר כזה לפחות בשנה וחצי האחרונות...
פינת האירוניה כי זה כבר לא מצחיק...
תסתכלו במרכז התמונה כ15 שניות ותראו מה יקרה |
דברים מעצבנים |
סוף.