סיכום 2016

כמדי שנה, ללא דברים חדשים מדי...

האמת שאני חושב שהשנה עברה לי מאוד מוצלחת בסך הכל ומהנה.

כמו שנה שעברה אני אשתדל לא לציין ממש פוסטים אלא לקצר, השנה בסופו של דבר זכיתי בדברים, טסתי טיילתי ומה לא. שידרגתי את המצלמה והחצובה ובסוף כמעט כמעט טסתי שוב לסניף בחו"ל (הפעם מנעתי את זה כי לא רציתי).

השנה למרות שזה היה נראה שלא נחגוג ממש, וחשבתי שאעבוד בראשון לינואר, דברים די ברגע האחרון השתנו ושוב נחגוג אצל הקרובי משפחה. לצערי הפעם יהיה משונה, אימא שלי לא ממש מסוגלת לאכול דברים מאז הניתוח קיצור כיבה, הדודות שומרות איזה סוג של צום נוצרי ולא אוכלות בשר וחלב ככה שיהיה משונה, אני עדיין מנסה להבין איך אני הופך את עוגיות השוקוצ'יפס שלי לטבעוניות חח.

השנה התחדשתי לאחר כ14 שנה במקלדת חדשה שאיתה אני כותב עכשיו ובעוד דברים. מסתבר שהנקסוס 6P שלי לא ישן עכשיו אני נזכר, אני מאוד מרוצה ממנו ולא רואה צורך לשדרג אבל הלוואי הייתה לי גישה למכשירים רבים חדשים רק כדי לעשות עליהם קצת סרטונים לערוץ היוטיוב שלי.

אז מה בעצם היה לנו השנה?

• שדרוג לנקסוס 6P
• זכיה בגרין קארד חסר תועלת לחלוטין לטעמי כרגע
• טיילתי הרבה! כלומר ממש הרבה אפשר להגיד! אני לא חוזר הרבה הביתה מהעבודה אלא נפגש עם חברים או בסופי שבוע ומעבר לכך היה את הטיול לארצות הברית וכמובן גולת הכותרת, יפן בפעם השניה! שהיה ממש מדהים!
• התחדשתי בלפטופ די מגניב דקיק קל איכותי וקטן
• זכיתי לגעת פה ושם בגאדג'טים די מגניבים לדעתי
• התחלף המנהל בעבודה, והשבוע היה לנו ערב צוות ראשון איתו, קצת קשה לספר על זה כי בזמן שאני כותב את הפוסט הזה זה יום לפני הערב צוות :)
• אני חושב שלמדתי קצת יותר לקחת יוזמה ולהוביל דברים
• די ויתרתי והפנמתי שלא אמצא את האחת וכל זה... אני די כבר החלטתי על תקופה שהחל ממנה כנראה שהקשר היחידי שלי עם בחורות יהיה אך ורק עם בחורות בתשלום ועל זה אשקיע בכיף כסף להינות. לא אחפש ולא אחשוב יותר על שום זוגיות.
• שריפה בבית
• ניתוח קיצור כיבה של אימא

בכללי אני חושב שהיו לי לא מעט שינויים השנה, כאלה שהם קטנים ובקושי נראים אבל הם שם...

מה שכן הטיול ליפן השאיר לי טעם נהדר מהשנה הזו...

ובקרוב אולי בקצב הזה אכתוב כאן על חבר עם כינוי חדש, הפעם מישהו מהעבודה... נראה...

אז זהו, אני כרגיל מאחל לכם שנה אזרחית טובה ומוצלחת! שנה של אושר, עושר, בריאו, שמחה, הצלחה ואם זה אכן קיים אז גם אהבה.

נתראה בקרוב בשנה הבאה!

סוף.

כמעט קרוב לשגריר הרוסי בטורקיה

כמעט מצאתי את עצמי בחו"ל השבוע במדינה לא בדיוק נחמדה באזור אירופה...

אבל כשמסתכלים לאחור, אני לא בטוח מה היה עדיף...

הסיפור הוא שיש לנו סניף, סוג של חברה נפרדת שנותנת לנו שרותים, במדינה שהיא לא משהו נגיד את זה...

ושם יש מסתבר עוד שני סניפים קטנים אותו אזור ועוד סניף קטן במדינה צמודה...

הכל לא ברור שם עד כדי כך שאפילו השם של האיש IT שם לא כזה ברור...

וזה כולל גם את הפיירוולים שהם משתמשים בהם שאיש מעולם אצלינו לא הצליח להבין אבל איכשהו הצלחנו לחבר אותם למשרד שלנו.

הקטע שעכשיו נכנסת מערכת חדשה לתוקף שיושבת בשרתים מסוימים, לשם חיברנו אותם אבל יש להם עוד רשת פנימית שאותה לא יכולנו לחבר ביחד בגלל חוסר תמיכה והמון בלאגן לא ברור בפיירוולים שלהם.

אז עכשיו לאחר שכשנתיים צעקנו שהם צריכים פיירוול טוב, הסכימו שנזמין להם.

הרעיון היה שה4 פיירוולים יגיעו אלינו למשרד, אנחנו (אני) נגדיר אותם ונשלח.

אבל עכשיו כשהמערכת הזו נכנסת לתוקף והם רוצים אותה דחוף.... זה היה רק עניין של זמן עד שאקבל מהמנהל הודעה "אתה רוצה לטוס ל****?" 

בשל המדינה, לא מיהרתי להסכים ואמרתי שאני מעדיף שלא אז הוא שאל בחור אחר והוא טס...

מסתבר אבל שאין לשם טיסה ישירה, אז הוא עצר נחשו איפה? טורקיה, מתי? בדיוק כשרצחו את השגריר הרוסי! ומכיוון שהטיסה שלו לשם איחרה, הוא איחר לטיסת ההמשך.

רק למחרת הוא הגיע לשם ורק בערב יכולנו להחליף פיירוולים...

ההגדרות שהגדרתי היו בסיסיות אבל הרוב היה אמור לעבוד, אכן הרוב עבד אבל טלפוניה לא... הבחור שם היה גמור מעייפות ולכן בשלב מסוים החזרנו הכל והחלטנו להמשיך למחרת, ביום למחרת היינו כולנו מחוברים כולל המנהל בשיחת סקייפ ועוד עירבנו בשלב מסוים עוד בחור מהצוות, בסוף הכל התחיל לעבוד! הידד! אבל......

בשעה כמעט 2 לפנות בוקר אני והמנהל פרשנו כשאנחנו יודעים שאחד הסניפים הקטנים סגור ואי אפשר להכנס לבצע החלפה ומשרד במדינה הצמודה עוד לא מצליח להתחבר לטלפוניה כי הם נשארים בנתיים עם פיירוול ישן כי את שלהם שלחנו בנפרד כי הבחור לא יספיק להגיע גם לשם...

סיכמנו שאם זה לא ילך למחרת בבוקר נגדיר להם שיטה שונה לעבוד שלא תצריך חיבורים מסובכים, אבל מסתבר שאחרי שהלכנו הם החליט שוב להחזיר הכל אחורה! זה עיצבן נורא ממש...

וכך הגיע לו חמישי... לילה שלישי ברצף שאני נאלץ לעבוד...

הפעם הסניף הסגור היה נגיש, סידרנו מהר הכל ונשאר רק הטלפוניה במדינה הסמוכה...

אחרי כמה זמן של מלחמה עם הפיירוול שם, שלחתי הודעה למנהל שנעשה ביחד איתו את השיטה האחרת, עד שהוא התחבר התחיל משהו לזוז שם...

אחרי עוד המון דברים משונים והתקדמויות ושטויו של הקוף שם, בחיי יש שם קוף אידיוט ולא בן אדם...

לפתע גילינו שבעצם הכל עובד חוץ מהמחשב עליו ישב הקוף...

בזמן הזה הבחור שטס כבר היה בטיסה חזרה לארץ...

בקיצור היה שבוע הזוי ומטיש מעט...

אבל מהמחשבה שעוד אולי אטוס לשם בשבת שעברה, אימא שלי קראה לי בראשון להפגש איתה לקנות מעיל...

כבר די מזמן שמתי עין על מעיל של The North Face שהוא כפול כזה, כלומר יש מעיל חיצוני שהוא לא עבה ומגן מגשם טוב מאוד, ויש מעיל פנימי שהוא ממש חם. הבעיה שזה עולה המון!!

אבל הצטברו לי כמה תווי קניה מהעבודה שממש מכסים את רוב המחיר, רציתי לקנות את המעיל לפני הטיסה ליפן אבל לא היה מלאי ולא מידות טובות, הפעם היה מלאי ומידות ואכן בחרתי מעיל למרות שבמחשבות נוספות לא בטוח כמה אני צריך דבר מטורף כזה, לא מספיק קר פה לזה...

ואז אימא שלי הייתה חייבת לנסות לשכנע אותי לבדוק עוד דברים, נעליים לא כזה אהבתי, המבחר ביפן היה הרבה יותר אדיר וגם זה לא נעליים ליום יום ממש...

ומכנסיים חמימות דווקא עניין אותי, המוכר הראה מכנסים כמו שהוא בדיוק לבש... 

המראה אחלה, חגורה משונה קצת אבל מגניבה, בד משונה כזה ויפה... נראות טוב...

הלכתי למדוד וכששמתי אותן הבנתי שמי שתפר אותם אמר לעצמו, את המכנס הזה נתפור בדיוק בגודל של דנג'י...

בחיי זה הרגיש מושלם! המחיר היה יקר אבל לא היה קשה לשכנע אותי... היי, מכנס חמים וטוב שתפור בדיוק עלי...

אז כל חודש אני מחליט בערך מה הקו האדום של התקציב שלי בחשבון בנק, הפעם חרגתי ממנו כמובן...

זוכרים מה יש אוטוט? נובי גוד!!

האמת היא שלמרות שאני כבר עם מצב רוח חגיגי כמה זמן, ידעתי שהשנה יהיה לא טוב, בת דודה שלי עובדת ב1.1 וכלל לא הייתה בקטע של לחגוג אז הבנתי שכבר לא ממש נחגוג כנראה...

החלטתי שאני אעבוד ב1.1 אבל השבוע שיניתי את דעתי, אין סיבה שבגלל בת דודה שלי אני אעבוד ואוותר על היום הזה...

אז ביקשתי לא לעבוד ביום הזה ויום אחרי זה לפתע בת דודה שלי הודיעה שהיא לא עובדת ב1.1!! חחח יצא טוב בסוף...

זהו לילה טוב לכם, וצחקו קצת...

סוף.

אז זוכרים שיש לנו בעבודה צוות של יפניות? כבר מזמן שהן התרחקו ממני ועברו לקומה אחרת...

אבל בשל שינויים רבים שקורים, הוחלט להעביר אותן חזרה לקומה שלנו הישר לתוך חדר המכירות הראשי...

מצד אחד אני מאוד שמח שהן קרובות אלי וכל יציאה שלי למסדרון, למטבח, לשרותים או לחדר המכירות זה מפגש איתן... אך מצד אחר, הן בחדר הגדול איפה שכולם.... הן עובדות בצורה שקטה ורגועה והפעם שמו אותן בנקודה הכי הכי רועשת שיש בכל החברה! בזמן שאנחנו מרכיבים להן את המחשבים אני אומר "מי המטומטם שהחליט על הדבר הטיפשי הזה" ואחד החבר'ה עושה לי שקט כי אותו מנהל ראשי שהחליט על זה עמד שם באזור, הבעיה שלא היה לי איכפת לבוא להגיד לו את זה בפנים כי אני הרי יודע שזה עניין של זמן שנשמע את המנהלת שלהן צועקת עליו על ההחלטה הזו, אני נתתי לשיחת הצעקות הזו שבועיים.

אבל טעיתי, כמה שעות לאחר מכן שמעתי אותה אצלו בחדר צועקת עליו בדיוק על זה!

יום למחרת אחת היפניות הייתה צריכה משהו, לא זוכר מי או מה, אני רק זוכר שחזרתי מהתקלה ממש שמח, כל הזדמנות להיות סביב יפנים ועוד לתקשר איתם זה טוב בשבילי...

אבל רגע לפני שהלכתי המנהלת שלהן קצת ריכלה איתי...

אז מסתבר שלאחר שהוחלט שאנחנו נשארים במשרדים הללו, שוב יש תכנון לעבור והכל חוזר לפרק...

זה אומנם עבודה קשה אבל זה עבודה מאוד מעניינת, התוכניות מרשימות וזה ניסיון נהדר... אני בעד! 

ואז היא השלימה את השמועה שהצוות שלנו כנראה יעבור חדר והן בעצם יכנסו לחדר שלנו... הגיוני מאוד, החדר שלנו בקומה הזו אבל שקט ומופרד...

אבל הדבר לא ילך בשל התעקשויות מסוימות של כמה אנשי הנהלה...

לאחרונה אני מבין שזו שוב עונת החתונות? אז החלטתי לאחרונה על משהו... כל עוד זה לא אחד מהחברים החשובים לי באמת, אני לא הולך יותר לחתונות! זה גורם לי יותר לצער מאשר שמחה כל עוד אני לבד אז אם כבר השמחה אמורה לבוא בשביל אותו אדם שמתחתן כי הוא חשוב לך ואתה רוצה לשמוח איתו, בוא נסנן את זה...

אז התגלה שמתחתן מתישהו בחור שעבד איתנו בעבודה הקודמת, לא חושב שהוא יזמין אותי אבל הוא גם מתחתן.

מתחתנת בת של חברה של אימא שלי מהעבודה שלה, הרבה שנים כבר היו להם מספיק מחשבות שאם היא לא הייתה כזו דתיה או אני הייתי דתי היו משדכים בינינו... סורי! לא! היא נראית אחלה אבל היא גבוהה והראש שלה בעולם אחר הרי, כשאני מזמין המבורגר בתוספת בייקון וזה יותר בשביל הבייקון מאשר ההמבורגר...

אבל, שתי החתונות האלו כלל לא הזיזו לי, לא הן כלל לא השפיעו זה כזה סבבה שיהיה וזהו... אבל אז אימא שלי הנחיתה לי משהו שכן צוות...

אנחנו חיים בבית הזה מאז שעליתי לכיתה א' אבל ממש לפני גרנו במקום אחר בעיר, שכונה חמודה שבין כמה בתים יש גינה שבה כל הילדים שיחקו, אני וגם הוא... החבר הכי טוב שלי לאז... אם כילדים יש לנו את הקטע הזה של חבר שהוא הכי טוב והוא זה שתספר לו את כל הסודות והכל אז זה מה שהיינו, היינו רבים ועדיין ידענו שנעבור את זה, היינו תמיד מבלים ביחד וגם ההורים שלנו התחברו לא רע...

עד שאנחנו עברנו, התראינו קצת פחות ואז הם עברו לעיר אחרת, אומנם צמודה אבל כילד גם היא רחוקה לך מאוד... ואז הקשר התחיל לדעוך לא... ונותק בערך...

הוא התעורר יום אחד לאחר חלום מאוד הזוי שהוא היה שם וביום למחרת נתקלנו אחד בשני, אך לאחר מכן רק כשהיינו בצבא ניסינו איכשהו להיות שוב בקשר... שם כבר שנינו ראינו שכל אחד הלך בדרך שונה, שמרנו קצת על קשר אבל זה היה די סתם ואז נותק...

אימא שלי לעומת זאת לפני כמה שנים פגשה את אימא שלו ומאז הן די שומרות על קשר טלפוני פה ושם...

אז לפני כשבועיים היא סיפרה לי שהיא דיברה איתה, שהוא מתחתן ושאלה אם אני בא איתה לחתונה...

האמת... אם לפחות הוא היה בעצמו פונה אלי ומזמין אותי... הייתי מבין, אבל ככה, די, הקשר נותק וזה סתם כבר...

אבל האמת זה צוות לא מעט... לא יודע גדלנו ביחד והכל... והנה הוא גם מתחתן הצליח מבחינת זוגיות...

"עדיך להירטב במקום כיסא מאשר להיות מנוצל ע"י זוג עיניים יפות"

אני לא הולך לחפור על מאיפה המשפט הזה בא או מה המשמעויות שלו, אבל בקצרה הוא מקשר אותי למשהו שפעם ניסיתי להבין על עצמי וגם להעלות לדיון בין כמה אנשים, האם עדיף להשאר לעד לבד כי לא מוצאים את האדם הנכון, או להתפשר ולחיות כל החיים עם האדם הלא נכון בידיעה שהוא לא האדם הנכון?

אז לאחרונה עם כל החתונות הייתי הפכפך בקטע הזה עד ש...

יום אחד אימא שלי קוראת לי לסלון, "שב, צריך לדבר ברצינות, רק אל תכעס, תקשיב טוב ורק אז תדבר" זו הייתה הכנה שפשוט רציתי אותו רגע להרביץ למישהו רק מההכנה הזו...

ואז מה מסתבר? לאבא שלי יש איזה חבר, יש להם בת בערך בגיל שלי... מתחילה לתאר לי עליה קצת וזה היה מספיק לייצר לי די בחילה לבן אדם, מסתבר שהם רוצים להכיר בינינו, זרקה לי את השם שלה, ואמרה לי בפקודה לכתוב לה בפייסבוק...

אני התנגדתי אבל רק כי מה אני יודע באנושות אמרתי נציץ... האמת כל זה התחיל מזה שכשהגעתי הביתה והגעתי למחשב, הפרופיל של אימא שלי היה כרגיל פתוח, הפעם על פייסבוק אבל הפעם על תמונה של איזו בחורה מוזרה די צעירה נוראית ועם סיגריות על השולחן וכוס שתיה כלשהיא.... כשנכנסתי לפייסבוק עוד לפני שרשמתי את השם שלה כבר הבנתי שאותה אני הולך לראות עכשיו...

היה קצת משונה מצאתי מישהיא קצת שונה, כנראה פייסבוק ישן ופייסבוק חדש, הטיפוס שאימא שלי תיארה זה בדיוק הטיפוס ששוכח סיסמא ואז פותח חשבון חדש כי הרי אם שכחת סיסמא אין מה לעשות...

אני באמת צריך להמשיך? לא רשמתי אבל איפשהו היה לי המחשבה, אולי זה טרף קל? אולי דווקא זה יוביל למשהו זמני כזה סתמי? ואז הבנתי שוב שעדיף לבד מאשר עם האדם הלא נכון...

ויודעים מה עוד הבנתי? מקס ברנר, או בעצם כל בית קפה שונה... הרי אין לי ממש מה ללכת עכשיו עם אימא לזלול שם וכו... היא הרי לא יכולה לאכול דברים כאלה וכמיות כאלה...

מה שאומר שיותר אין לי עם מי ללכת, מה שאומר שאין יותר מקס ברנר... אין... הכמות דיכאון מתוך צחוק שזה הביא לי...

ואז בא אנדרי..... זוכרים את ה"אח" האבוד? זה שפגע באנו שוב, ושוב, ושוב.... זה שפעם אחרונה אמר לאימא שלי מילים כאלו שאני לא ממש אומר לאובים שלי אפילו.... 

אז מסתבר שאיכשהו אימא שלי כל כך נקנית ע"י ילדים שהיא די חזרה לתקשר איתם, עד כדי כך שזה התחיל להפריע לי, היא חופרת עליהם היא מספרת לי דברים לגביהם ואז אני מגלה שהילדים מבקרים אצלינו בבית... זה כבר עיצבן אותי ברמה לא נורמאלית! אז אמרתי לה שתחליט אני או הם! ואז יום אחד חשבתי כבר לגמור עם זה לפוצץ הכל ולא לחזור אותו יום הביתה כי זה הגיע למגעיל מדי בשבילי... די מהר דווקא התעלינו על עצמינו אני ואימא שלי וזה נגמר בזה שהיא תנתק איתם את הקשר והלכנו לסושי אותו ערב...

אבל האמת... מאז אותו מקרה ממש רציתי לנקום בוא איכשהו, לפגוע איכשהו... משהו... ו...

טיפונת social engineering, tor ועוד כמה... לא מספר מה עשיתי אבל הוא קיבל מכה קטנה מתחת לחגורה מה שנקרא ואיש לא יודע מי או מה...

על כל פנים אני לא חושב שאימא שלי תפסיק בכזו קלות לדבר איתם ככה שאצטרך קצת לעזור לה ולהעלים לה אותם מכל פייסבוק וואטסאף או כל דבר כזה בעצמי... ניתן לזה עוד יום יומיים... אני עוקב... 

על כל פנים, ישבנו שבוע שעבר בבית קפה שוב אני אימא הדודה והבת דודדה, בת דודה שלי בעניין הזה טענה שצריך לדעת לסלוח לאנשים, אני מסכים, צריך, אבל לא לאנשים שכבר כמה פעמים ביקשו סליחה רק בשביל אחר כך לפגוע עוד יותר, זה לא שווה את זה... דודה שלי דווקא הסכימה איתי פה...

ולדבר אחרון...

לאחרונה מצאתי משהו שקצת עוזר לי לעלות את הגראפים בערוץ היוטיוב, לא כזה הולך לי עם סרטונים האמת אבל סטטיסטיקות כן... נראה איך יימשך...

פינת הצחוק

סוף.

וואו, סורי שנעלמתי ככה... הרבה עבוד מעט זמן ועוד...

אבל כמה טוב שיש דברים כמו גוגל קיפ שאפשר יהיה לזכור את כל מה שאני רוצה לכתוב עליו. האמת אני רק זוכר שקרו דברים ולא זוכר כמה ומה, רק עכשיו אציץ ואכתוב אבל לא יודע לכמה פוסטים זה יתפרס אם בכלל.

אז אני לא זוכר אם רשמתי על כך בעבר או לא, אבל אימא שלי כבר הרבה זמן בתהליכים לקראת ניתוח קיצור כיבה.

עכשיו, לכל אחד היו מחשבות שונות בעניין, אישית אני הייתי נגד אבל, לא התערבתי יותר מדי. יום הניתוח הגיע בכל אופן...

אמרו לאימא שלי להגיע בצהריים ואני החלטתי ליסוע מהעבודה לשם בצהריים.

המנתח הראשי הוא רופא בכיר שכבר לא ממש עושה ניתוחים כאלו אבל בת דודה שלי עובדת בבית חולים הזה ודי דאגה לזה ושהכל ילך כמו שצריך.

כשהגעתי לבית חולים, בעודי מנסה להבין בהודעות עם אימא איפה היא שם לפתע שמעתי שקוראים לי מאחור, כמובן זיהיתי את הקול, פוקס לחלוטין בת דודה שלי קלטה אותי בדיוק גם רצתה ללכת לאימא שלי.

אימא שלי חיכתה בחדרון המתנה בחוץ כי כלל לא היו עוד מיטות פנויות.

לאחר בדיקות דם וקבלת מיטה והכל, ההמתנה המשיכה לבסוף לקחו את אימא שלי לניתוח וגם שם היה המתנה לא קצרה, הכניסו אותי בשלב מסוים לכמה דקות בודדות לאימא שלי למקום שממתינים כבר לפני ניתוח ולאחר מכן שלחו אותי חזרה לחדר המתנה, שם זה רק אתה, הטלויזיה שמעדכנת ומלא אנשים אחרים שגם ממתינים... רוב הזמן השתדלתי לעמוד מחוץ לחדרון אבל במסדדרון המוזר הזה יש לא מעט תנועת רכבים.

בת דודה שלי שרצתה להיות נוכחת במהלך הניתוח (לאחר שקיבלה אישור גם מאימא וגם מהמנתח) לא הספיקה בזמן.

למרות שכל הזמן אימא שלי רצתה שאלך לאכול, עד אותו שלב (כ5 וחצי בערב) לא אכלתי כלום, ואז החלטתי לעשות הליכה מהירה לזלול משהו קטנטן. זללתי ומהר חזרתי, מאיפה לי לדעת כמה זמן באמת כל זה לוקח הרי? בכל אופן לאחר כמה זמן בת דודה שלי באה, אמרתי לה שתלך הביתה אבל היא התעקשה לחכות לפחות שהרופאים יסיימו ויודיעו מה המצב.

לאחר כמה זמן המסך עידכן ונעמדנו כמו ילדים טובים ליד דלתות חדרי הניתוחים, בת דודה שלי טכנית יכולה להעביר כרטיס ולהכנס אבל זה לא התחום שלה... 

כל עוד אנחנו מחכים בזווית העין קלטתי דמות שבאה מאחור ונגעת קלות בכתף של בת דודה שלי, היא הסתובבה והופתעה אני לא הכרתי אבל היה זה המנתח הראשי, לא ברור איך הוא הספיק לצוץ מאחור ואפילו כבר ללא בגדי ניתוחים וכו. בכל אופן, לא הוא זה שאמור למסור פרטים אבל הוא אמר לנו הכל, הכל עבר טוב והסביר קצת על ההמשך...

אנחנו עומדים מדברים בינינו ואז באה בחורה בגובה שלי עם תלבושת מנתחים והיא זו שהייתה אמורה להודיע הכל, קצת לא הבינה את הבעת הפנית שלנו עד שלא אמרנו לה שהמנתח הראשי כבר דיבר איתנו :)

עוד לא ידעתי את שמה... לא לא, לא כי היא נראית טוב או משהו אלא שבהתחלה צחקתי על שם המשפחה שלה אבל מסתבר שלא ידעתי כמה אני קרוב...

היה לה שם משפחה של דמות מפורסמת היסטורית לישראל, אז צחקתי שהיא זה הוא... אבל האמת שלא טעיתי הרבה, מסתבר שהיא הנכדה שלו! שזה היה הזוי אבל מגניב...

כל זה היה יום שלישי, והשעה הייתה נראה לי לקראת 8, בת דודה שלי הסכימה ללכת הביתה אז ליוויתי אותה החוצה כי הרופאה אמרה שהתאוששות זה מינימום שעה ויכול להיות הרבה יותר, הייתי צריך את הרענון הזה במיוחד שבדרך גיליתי כפיטריה יותר טובה וגם מכונות שמוכרות שתיה וסנדוויצ'ים בזול למקרה שאצטרך...

בשלב מסוים קראו לי להכנס לחדר ההתאוששות, אימא שלי הייתה חצי ערה, דבר ראשון שהיא הייתה חייבת לשאול זה אם אכלתי משהו... כל הצוות מסביב ערבים היו... לאחר כמה דקות ביקשו שאצא משם. לאחר עוד כמה זמן לקחו אותה למחלקה שעליה דיבר המנתח הראשי. שם העבירו את אימא שלי בעדינות למיטה של החדר טיפלו בה ולאחר לא מעט זמן נכנסתי אליה, היא הייתה עייפה אבל כבר בסדר יחסית, הבאתי לשם בעצמי את כל הציוד שלה מהמחלקה הקודמת ולאחר מכן הלכתי הביתה.

למחרת ברביעי אחרי העבודה נסעתי אליה, היה לה המון פירות שאסור לה לאכול מהחברות לעבודה שכל היום באו לבקר אותה, היא הרגישה בסדר אבל קצת התעייפה מכל האורחים. לקחתי את הפירות והכל הביתה ועם כמה שרציתי שיבוא חמישי, עוד לא ידעתי כמה אצטער על החשק הזה...

חמישי קצת לפני הצהריים אימא שלי רשמה בהודעה שאבא שלי בדרך לבית חולים, לא הבנתי מה קרה כבר, מסתבר שהיה לו דלקת בשטן ושלחו אותו למיון, אימא בבית חולים אחד, הוא באחר... אימא ביקשה שאחרי עבודה אלך אליו כי היא בסדר... כולי לא יודע מה לעשות משתגע כל כשעה מתקשר לשניהם לבדוק מה המצב, כולי גמור עייף... בשלב מסוים אימא שלי מספרת שהעבירו אותו למחלקה עם שם ממש מפחיד שבכלל כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...

לאחר כמה זמן בת דודה שלי הסבירה שהמחלקה בסדר זה סתם שם מפחיד כי המחלקה בעיקרון מיועדת לדברים אחרים אבל כשרגוע זה מחלקה טובה להחלמות...

את אבא שלי בנתיים העיפו הביתה עם אנטיביוטיקה ואמרו שאם המצב לא משתפר אז לחזור, גבילי מאוד...

כשיצאתי מהעבודה חשבתי בהתחלה עקב מזג אוויר לעלות על אוטובוס שעוצר ממש מתחת לבניין של העבודה ולא לעבור באזור שאני תמיד עולה... אבל ראיתי שהטפטוף קל מאוד והחלטתי כן ללכת...

בדרך חילקו חינם חטיף חדש של חברת אנרג'י, מהחטיפים הבריאים האלו הדלי סוכר וקלוריות, לקחתי אחד ובהמתנה לאוטובוס הסתכלתי וראיתי שזה שוקולד עם פצפוצי אורז, זה היה בערך הדבר המשמח היחיד בכל היום הזה והחלטתי לנסות... זה נגמר בזה שבשישי חיפשתי את החטיף הזה בשתי חנויות! חח

בכל אופן המצב של אבא לא השתפר יותר מדי אבל היה סביר, אבא שלי החליט לחכות לבוקר שישי ואז להחליט...

עד שישי בבוקר אבא שלי הרגיש כבר הרבה יותר טוב ונסעתי לאימא שלי, שם פגשתי את דוד שלי כבר שאחרי זה הסיע אותו הביתה לצערי...

למה לצערי? כי מאוד בניתי על הנסיעה הביתה במזג אוויר גשום קצת כשאני לא ממהר לשום דבר וכבר רגוע יותר פשוט לשים אוזניות ולשקוע... 

הבעיה שכשיצאנו איתו מהבית חולים... הוא הרי עם נכות והולך לאט, אז הייתי בטוח חנה ליד הכניסה אז העובדה שהחל לרדת גשם לא צריכה להפחיד...

לא, הוא חנה כ2,3 רחובות מהבית חולים!!!!!!! ואז הצורה שבה הוא נסע...

כל זה גרם לי לתהות כמה מערכת של רכבים אוטונומיים בלבד הייתה מייעלת את כל זה, כמה שרכב פרטי זה בעיה בכל מיני צורות וכמה שלא בא לי דבר כזה...

שבת אחרי הצהריים כבר גם אימא שלי הייתה בבית... אני חייב להודות שהדבר הזה הביא לי הקלה מטורפת ונורא שמחתי...

אימא שלי בכללי מרגישה יותר טוב מאז הניתוח למרות שעדיין אסור לה לאכול כמעט כלום.

שנמשיך בפוסט נפרד? טכנית זה היה הדבר הארוך והמסובך, השאר יהיה כמה דברים אבל קצרים יותר...

פינת הצחוק...

סוף.

The roof is on fire

לא משעמם, זה בטוח...

האמת היא שהייתי מעדיף שלא היה לי בכלל מה לעדכן כמו שחשבתי לפני כשעתיים ככה...

אז נפגשנו שוב עם הדודות כרגיל, ישבנו במסעדה די יקרה הפעם וסתם... האוכל לא כזה טעים וגם הבטן אחריו לא הכי בסדר, אבל שיהיה.

חזרנו הביתה, הכל כרגיל... אימא שלי קראה לי רגע לסלון, לא זוכר מה היא רצתה בהתחלה אבל...

היה ריח של משהו שרוף, עכשיו אני לא נבהל מזה בהתחלה כי קורה באזור שמשהו נשרף וכל מיני, במיוחד עם מה שהולך לאחרונה במדינה אז זה לא הפתיע.

אבל הריח היה חזק,הלכתי להסתכל בחלון של הסלון וכשהתקרבתי חששתי שהשריפה אצלינו בבית כי ראיתי קצת עשן או משהו, ואז הבנתי שזה מבחוץ... נו כנראה משהו באזור... אבל זה החריף החלטנו לרדת רגע למטה לראות מלמטה מה קורה, פותחים את הדלת למדרגות וסוגרים מיד!!!!

מחדר המדרגות הגיע עשן שחור וחלקיקים שרופים, בלי לחשוב הרבה אני מתקשר לכיבוי אש פותח חלון אצלי בחדר סוגר את החלון בסלון, בצד של החדר שלי נקי, יש אוויר, מחכים שהם יגיעו, עוד שכנים שמעתי מתקשרים ואז היה מה שהכי הפחיד אותי...

העשן הגיע גם לאזור של החלון של החדר שלי, עיזבו רגע שזה אומר שאין עוד חלון עם אוויר נקי ובמקרי חירום פתח מילוט, אלא שזה אומר שהשריפה ייתכן וקרובה מאוד לבלוני הגז!!!!!

הגיעו מכבי האש, ביקשו מהר לסגור חלונות בבית מכולם, סגרנו ונצמדתי כדי לשמוע קצת מה קורה... אחרי ממש כמה דקות בודדות הפעילו איזה משהו שעשה רעש, זה לא היה נשמע כמו צינור מים או סוג של מטף אבל לא ידעתי מה זה עד שזה התחיל להשפיע...

הם הפעילו משהו ששאב את העשן, הצצנו מבעד העינית של דלת הבית וכבר אפשר היה לראות את כל החדר מדרגות שחור! הם התחילו לעלות בבניין ולדפוק על כל הדלתות, רק לא לדפוק ברגיל אלא לדפוק בקטע של עוד רגע פורצים את הדלת, עניתי להם במהרה פתחתי הוא ראה שאנחנו בסדר ושנבהלתי מהחרא השחור שנכנס ואמר לסגור, סגרתי ורק שמעתי את הדפיקות וראיתי בעינית, וואו איזה חוסר רגש! כלומר אפשר להביא למישהו התקף לב רק מהדפיקות שלהם! אני מבין את החשיבות והכל, אבל תנו בהתחלה דפיקות רגועות שניה, אולי כבר מחכים לכם ולהוראות...

בכל אופן לא עבר עוד הרבה זמן שכבר אמרו לנו לפתוח חלונות, לפי מה שנאמר לנו, היה שריפה בפח אשפה והעשן נכנס פנימה לחדר מדרגות.

עכשיו הכל נגמר, רק כשפותחים את הדלת של הבית כל החדר מדרגות שחור! בכניסה נכנסו טיפה חלקיקים שרופים והכי באסה זה שהכלבה, כל הצבע הלבן שלה נהיה שחור! אוף... היום היא לא ישנה איתי למרות שכל הידיים שלי גם שחורות!

הצתה או לא אני לא יודע... גם לא יודע מה לעשות עם זה...

בכיקר הכל נגמר כאן וכולם בסדר...

עכשיו בקטע הזה הבנתי משהו אבל, אחרי שניתקתי את השיחה עם הכיבוי אש, בראש שלי עלו ממש הוראות שזכרתי מכל מיני מקומות,

לשים מגבת רטובה על הרצפה איפה שפתח הדלת לבית, לסגור חלונות איפה שיש עשן ולפתוח איפה שנקי ולהשאר שם, להכין למקרה חירות מה שצריך (תעודות, חפצים חשובים והכל) ללבוש בגדים ארוכים, להתגלגל על הרצפה במידה והאש עליכם, וכו...

עכשיו במקום שתקשיבו לי, אני מבקש, וזה לא המלצה אלא די חובה! תיכנסו לאתר כיבוי האש ותקראו שם הוראות מפורטות ומקצועיות יותר: http://www.102.gov.il

זהו עד כאן, שיהיה לכולם לילה טוב ורגוע ושקט.

סוף.

מכשפה בבית

לא, לא הולך לי עם לעדכן יותר... סורי...

אז נאסף המון, ממש המון דברים ובטח כרגיל אשכח מלא...

אז עוד בחור אצלנו בצוות פוטר, האמת זה היה צפוי, הוא אחד החדשים דווקא והוא... הוא לא הכי רציני..

כשזה קרה אומנם התבאסנו אבל אף אחד לא היה צריך לשאול למה או לבקש הסברים.

דווקא הבחור ניסה להגיע לשימוע מוכן וביקש את אחד החבר'ה להוציא דו"ח על הקריאות שהוא עשה, הבעיה שהוא יכול לדבר יותר טוב מלהראות דו"ח מבזה כזה... ואומנם כרגע הלחץ בעבודה גבוהה הוא לא הסיבה לכך דווקא.

בכללי היו לא מעט פיטורים ולא ברור ממש לאן החברה או התחום הולכים כרגע למרות שיש כיוונים יפים...

אז חגגנו לאימא שלי יום הולדת במסעדה, זו מסעדה די קבועה כזה, היה נחמד מצד אחד, מצד שני הייתי כל כך מנותק, זה היה כיומיים אחרי שנחתתי והרגשתי פשוט לא שם, הרגשתי שהכל נגמר, גם לא מוצא מטרה גם אין יותר בחורות יפות וגם שהסיכוי לזוגיות גמור... בסופו של דבר היה נחמד, אימא הכינה עוגה שהייתה די טעימה וכרגיל מושקעת ומקצועית, טוב לא כרגיל... יש איזה עוגה שידועה במשפחה מלפני מלא זמן והיא דווקא לא כזה מושקעת ולא כזה יפה ומבחינתי ממש לא טעימה אבל זו לא הייתה היא הפעם.

הבחור שפיטרו אצלינו לפני כחודשיים התחיל עבודה חדשה ונפגשנו כמה מהחברים של העבודה איתו, היה נחמד לשמוע ממנו... הוא די חסר לי בכל זאת...

יום שלישי, יצאנו לאכול אני, עוד בחור מהצוות, המנהל החדש והאיש אבטחת מידע...

מחכים לאוכל מדברים ולפתע המנהל אבטחת מידע שואל אותי "הסתכלת איפה בדיוק הקורס?" ואז המנהל שלי תופס את הראש "יו שכחתי להגיד לו בכלל" מסתבר שיש קורס על מערכת כלשהיא אצלינו שקשורה באבטחה והאיש אבטחת מידע הולך ו... אני! 

אז למחרת ויום חמישי לא הייתי בעבודה אלא במכללה שנראית מתפרקת בכיתה מאובזרת במחשבים לא רעים ומקרן והכל ומרצה שהוא גם מנהל חברה קטנה שנותנת שרותים של החברה הזו של המערכת ועובד גם איתנו.

האמת היה נחמד מאוד היומיים האלו, ללמוד דברים מעניינים שחלקם אני מכיר אולי אבל להתעמק וכו.

המכללה מלאה ערבים לכל הרוחות, המרצה שלנו הביא בשני הימים בורקסים וכל מיני ולצהריים קיבלנו שוברים שכללו ארוחה לבחירה בקפיטריה ושתיה...

בחיי, עלאק ארוחות חחח היה סנדוויצ'ים, ארוחות מוזרות וסושי קפוא בקופסא... 

אז ביום השני לקחנו סושי וידעתי שזה יהיה רע לא משנה מה כי הפעם האחרונה שאכלתי סושי עוד הייתה ביפן... אבל לא חשבתי שאפשר לעשות סושי בטעם מסטיק או גומי או לא יודע מה זה היה חחחחח

האמת לא עבר הרבה זמן מאז הקורס, לא ידעתי כמה הוא יועיל לי אבל אז לפתע הגיע חומרה חדשה לאחד הסניפים של המערכת הזו, היה כזה כיף וקל במחשבה לעשות את ההעברה של הקונפיגורציות ולאחר מכן כשבוצעה ההחלפה הפיזית לא היו שום תקלות! ממש שמחתי.

נפגשתי לאחרונה עם בן, די לשם שינוי השיחות על בחורות והצרות שלי איתן כמעט לא עלו, רק בסוף קצת פיטפטנו על זה אבל הבנתי כבר הרי שזהו אני לא בכיוון הזה. אני די מעביר את זה כרגע איך שזה וזהו, פשוט לא בראש שלי לחשוב על בנות וזוגיות וזה...

דווקא מושפע יותר מאחד בצוות בעבודה שמתכנן בקרוב להביא זונה הביתה... האמת אני חושב שזה הכיוון שלי מדי פעם לבקר כאלו וזהו... הרי זה הסיכוי היחידי שיש לי עם בחורות...

בזמן שהייתי ביפן, אימא שלי החליטה להביא מדי פעם מנקה הביתה. אני די בפארנויות מזה... כלומר מישהי זרה מנקה לי את החדר, יש לי מחשב, לפטופ, כסף, תלושי משכורת, מידע אישי, שוקולד וכו... 

בקיצור, המצלמת אינטרנט שלי יש לה פיטצ'ר חבוי שמאפשר להדליק אותה בלי להפעיל את הלד שלה... ובשילוב תוכנה שמקליטה בזמן שיש תנועה... אמרתי נשים את זה למקרה...

אז בנתיים המנקה לא עשתה שום דבר רע, אבל האמת היא נראית די טוב והיה לה אחלה מחשוף בזמן שניקתה ליד המצלמה חחח

אז... הגענו לסיפור המכשפה...

יש לנו שכנים בבניין, זוג צעיר עם ילד קטן כשהאישה היא סוג של גוטית כזו קצת... שנה אם לא יותר הם גרים פה, היא נראית טוב כזה...

קיצר רק לפני כמה זמן מה מתברר? היא חברה טובה של בת דודה שלי, עכשיו אבא שלי בקשר סבבה איתם ואימא שלי גם חחח

עכשיו אני יושב לי בסלון בספה, אימא גם בספה, אבא ישן בחדר, כולם בבית.

לפתע צלצול בדלת, לא רואה בבירור בעינית אבל רואה אישה עם כובע מוזר, שואל מי זה ותקבל תשובה ברוסית "השכנה" אני לא מבין מי זו ואז היא באה להגיד עוד משהו אבל זיהיתי כבר לפי הקול, פותח את הדלת והיא כולה עם עוד איזה מבוגרת מחופשות ממש איכותי למכשפות!! מה הקטע?

זוכרים את אנדרי? ההוא שהיה לי לאח והיום אני יותר מאשמח לראות אותו מת או משהו? אז ראשית אימא שלי מתכתבת איתם שוב וזה משגע אותי ממש! אבל מה שקרה זה שהחברה שלו אירגנה איזה מפגש מכשפות ומסתבר שצירפה לשם את אימא שלי גם, אז השכנה חשבה שאימא שלי גם הולכת ולכן באה לבקר לפני ועל הדרך להראות את התחפושת... הזוי...

פינת הצחוק

סוף.

החזרה הקשה מיפן בפעם השניה

טוב בו ננסה לכתוב...

לא קל לחזור מזה, לא הכתיבה, לא העריכת תמונות לא הסרטונים שלא התחלתי איתם אפילו ועוד הרבה...

זה מתחיל אבל ממשהו שפשוט לא יוצא לי מהראש...

שעתיים לפני הנחיתה ביפן קורזים במטוס "האם יש רופא בין הנוסעים? אחד הנוסעים שלנו לא מרגיש טוב וזקוק לטיפול דחוף"

המחשבה שעוברת לך זה האם נוחתים בסין או בקוריאה וכמה זה יעקב הכל...

אבל, שעתיים אחרי זה נחתנו בארץ השמש העולה.

האמת היא שאני לא בטוח מה לכתוב... בבלוג הזה אני אמור לכתוב את כל מה שאני לא יכול לכתוב עליו בבלוג הראשי ולשפוך הכל, אבל כמה באימת אני אמור לכתוב אחרי שהוצאתי שם חתיכת פוסט שזכה לדי הרבה אהדה ומלווה בכ2000 תמונות מטורפות?

האמת יש מה לכתוב, יש לא מעט... ישנם דברים שאפילו כאן לא קל לי לשתף אבל חלק כן...

ראשית, זה ממש לא קל לתאר את ההרגשה שאתה יוצא בבוקר בחולצה קצרה ומזג האוויר דווקא כזה שגם ג'קט חמים היה טוב... אתה מרגיש רגע קל של קור שעובר מהר מאוד!! אבל הוא לא עובר כי נהיה חם יותר או משהו, הוא עובר ברגע שאתה רואה את כל הבחורות הפצצות שעוברות שם כל רגע!! אתם לא מבינים את ההרגשה הזו שכל רגע עוברת מישהי שהיית מוכן לתת בשבילה הכל ולהתחתן איתה...

אני אנסה לתאר את זה במשהו אחר, והינה עוד חשיפה...

מכירים את זה שמישהו או בין חברים בסרטים עומדים מסתכלים על כל מיני בנות ומשהו כמו "אותה הייתי עושה, זו כן, זו לא" וכו? אז יש לי סוג של משחק עם עצמי כזה דומה... אני פשוט בדרך הביתה מהעבודה מנסה לספור כ10 בחורות יפות. מדובר בנסיעה של כשעה ברחובות שלרוב עוברים בהם לא מעט בחורות צעירות וכו... אבל אני רק לרוב מגיע ל10 וגם על זה תודה...

ביפן הליכה של כ5 דקות שרובה ברחובות צדדיים עד לתחנת הרכבת הייתי סופר במחצית הדרך את הבחורה ה30 וזה אחרי שהייתי גם מדלג מפספס וכו!

בכלל אני עם גובה ה160 שלי מרגיש טוב שם, אני נכנס לחנות בגדים ואני לא צריך לחפש הרבה את המידה שלי כי שם המידה שלי היא הסטנדרט כלומר הבגד הראשון במדף זה המידה שלי, ברחובות כמות גדולה מהאנשים בגובה שלי וכו.

אוכל טרי זול וטעים בכל מקום ברובו גם בריא!

כשאתה נכנס לאנשהו אתה לא מרגיש שמי שנותן לך שרות לא סובל אותך או עושה את עבודתו אלא אתה מרגיש שהוא שמח לראות אותך וישמח לשרת אותך, אפילו שלרוב זה גם זיוף אבל זה זיוף מושלם שעובד! הרחובות נקיים, תחבורה לא מאחרת, ב2 לפנות בוקר בחורה יכולה חופשי ללכת ברחובות צרים עם חצאית מיני וארנק פתוח ולדעת שהיא תגיע ליעדה בלי שיאנסו אותה או שיקרה לה משהו, האנשים בכלל נראים כל אחד כאילו שעברו במכון יופי, לא רק נשים אפילו... זה פשוט מדהים...

ובכלל, הנה עוד משהו הזוי, אני מסתכל על זה עכשיו וזה כאילו לא הייתי אני...

יצאתי שם עם אנשים בכמות די גבוהה...

כלומר, נפגשתי עם בחור יוטיובר יפני מגניב שגם מבקר בישראל מדי פעם וטיילתי איתו כאשר בערב נפגשנו עם עוד חברים שלו ואכלנו במסעדה מגניבה מאוד כמו שיש בהרבה סדרות אנימה.

נפגשתי עם בחור קנדי שבמקור מהודו שטס במקרה בתאריכים כמו שלי ומצא אותי באיזה אתר הזוי, טיילנו עד הלילה בקיוטו וכו.

נפגשתי עם חבר ישראלי מהארץ שבהתחלה חשבנו לטוס ביחד ולא כזה הסתדר אז ביליתי איתו ביום האחרון והיה ממש כיף.

הלכתי למאין חוג חילופי שפה שבאים לשם אנשים ומתרגלים שפות שונות, במקרה שלי היה שם הבחור המארח שהיה אפריקאי מארצות הברית עם אנגלית טובה כמובן והוא חי ביפן ועובד כמורה לאנגלית והיה שם בחור יפני נוסף מגניב שיודע אנגלית, נכנסנו לשיחות ממש ממש מעניינות ואז הלכתי עם הבחור היפני לתחנת הרכבת, רציתי לאכול משהו והוא היה בדרך הביתה אבל החליט לאכול איתי והיה ממש כיף.

והנה הקטע הכי לא אני...

הייתי בספיד דייטינג ביפן!

כן ניסיתי להתחיל שוב בקטנה עם בחורות ברחוב, לא הלך.

בספיד דייטינג זה היה הזוי, לצערי היו שם 2 ש... בואו נגיד הייתי מעדיף לראות אותם בסוריה או משהו בבית שלהם, היו אמריקאים, היה רוסי ועוד...

אבל הבנות יותר מעניינות הרי לא? היו כמה מבוגרות ולא קשורות, היו כמה מעניינות פשוט, חלק למדו/חיו בארצות הברית והאנגלית שלהם טובה, חלק היו סתם, אחת הייתי שם לה טבעת שם במקום מצידי, אחת ויאטנמית ממש חמודה קצת מוזרה אבל חמודה, אחת סינית שהייתה עם שם בדוי (אני עדיין בפטוח שמרגלת חח).

כשכל זה נגמר נשארנו אני והרוסי לפטפט, היה הזוי לשבת עם מישהו די לא מוכר לדבר בשפה לא קשורה למדינה ופשוט לפטפט על החיים וכל מיני...

האמת...

הספיד דייט היה די התקווה האחרונה...

התוצאות היו האמת גרועות ממה שחשבתי, לאכול עוגה ושוקו מריר של Lindt לא עזר לי הרבה אפילו...

פשוט הבנתי שאחרי זה אחזור לארץ, מה יישאר לי? הרי לא אוכל לפחות חצי שנה להסתכל על כל המכוערות פה בארץ... ודי זה פשוט לא זה ו...

פשוט הבנתי שהגעתי לנקודה שכנראה צריך להגיד שזהו, הבנתי ולעזוב את זה...

אבל האמת, שמאז שחזרתי, לא זה מה שמטריד אותי אלא ההרגשה הזו שלא נחתית כולי, משהו נשאר שם... כלומר... אני מלבד ללהקים משפחה שעל זה אין לי כבר מה לחשוב, הגשמתי את החלומות שלי.

אני מרגיש כאילו אני חי עכשיו בלי מטרה בחיים, אני לא מוצא עניין פשוט...

ועוד משהו, אני כמובן מת לחזור ליפן, אבל אני לא רואה את עצמי עושה שוב טיול ליפן לבד, כלומר זו הסיבה שכשעזבתי התחלתי לצאת מתוך הנחה שזו הפעם האחרונה שביקרתי ביפן...

ביקרתי פעמיים בגן עדן בזמן שאני חי... מה אני אמור להגיד כבר?

על יפן אפשר לדבר המון, אינספור זמן, לטייל עוד יותר... אבל נראה לי זה לא המקום, זה גם לא המקום לספר על מסאג'ים מוזרים או פינק סלון וכו... ועל זה איך ראיתי במו עיני את בנו של הקיסר בפעם אחרת גם כן.

הבטחתי התערבות כספית בפייסבוק לגבי המצב שלי, נראה לי שהגיע הזמן לסגור את זה...

האמת יש לי עוד דברים לספר עליהם שקרו כבר פה אחרי, אבל בפעם אחרת כנראה...

סוף.

הלופ המשולש

אז השבוע הייתה מסיבת החברה...

האמת, לא הייתה המסיבה הכי משהו...

תחילה 2 מהצוות שלא עבדו אותו יום לא זכרו בכלל מתי ההסעה ולא כלום, שני המעופפים שלנו... אז כשכתבתי להם, אחד מהם קם מהר התארגן והגיע בזמן להסעה...
השני, קבעתי אבל להסתפר וזה ופה ושם... קיצר לא הגיע...

כשהגענו עם ההסעה, ידענו רק שהחוף שנהיה בו הוא צפונית לאיפה שהיינו פעם קודמת. האוטובוס עצר בחניה וכולנו הלכנו לכיוון ו... אין כלום! אז אחרי כמה בדיחות לא משהו, מישהו אמר שזה לא פה וצריך לחזור לאוטובוס, יצאנו לחניה רק ש... גם האוטובוס כבר לא היה שם, בסוף מסתבר שמארגנת המסיבה דפוקה יותר ממה שחשבתי, החוף הוא דרומית ולא צפונית לחוף של שנה שעברה, כמה מטרים משם הייתה עוד כניסה והיא הייתה הנכונה...

האמת אין לי ממש מה להתלונן על המסיבה, זה שהביאו זמר מזרחי מפורסם שאני לא אוהב זה לא בעיה של כולם (למרות ששל רבים) אבל זה שמהזמן שהגענו ועד שהיה אוכל עברו כמה שעות, זה היה סיוט!!! היה סתם פירות כל מיני וצ'יפס וגלידות/ארטיקים פשוטים... 

מה שכן, מתנפחים במים זה אחלה דבר...

אני רוב הזמן בכלל הצצתי לשלום היפניות... זה הרי ברור לא?

חוץ מהמסיבה לא קרה השבוע הרבה... עד יום חמישי...

אני לא יכול לפרט יותר מדי אבל אגיד בקצרה שהיה לנו לופ ברשת... למי שלא מכיר, מדובר במקרה שכבל רשת מחובר בקצה אחד לסוויטצ' ובקצה השני לאותו סוויטצ' או לאחד אחר שמצפה לציוד קצה ולא עוד סוויטצ'...

במקרים מסוימים יש סוויטצ'ים שברגע שזה קורה ינעלו את הנקודות והכל בסדר, במקרים אחרי שיש גישות לכל הסוויטצ'ים אז לא קשה מדי למצוא את מקור הבעיה, אבל במקרה שלנו... זה לא כזה פשוט, ולמרות זאת השתמשתי בכמה טריקים שאני מכיר בסיסקו ותוך כמה דקות מצאתי בחדר המכירות טלפון שמחבר בין שני כבלים לשני סוויטצ'ים, ניתקתי והלכתי מרוצה למשרד... גאה בעצמי שפתרתי לופ תוך כ5 דקות...

רק ש... לא עבר הרבה זמן ומישהו התלונן על בעיות, ואז עוד בחור שהיה הראשון עם הבעיה, ועוד...
בדקתי וגיליתי בסיסקו שיש לוף עם סוויטצ'ים אחרים הפעם... מה הסיכוי ומה ההגיון?? עבר עוד זמן...

טיילנו בכל הקומה עוד 2 מהצוות עד שמישהו קלט עוד טלפון עם מצב דומה... רק שהבעיה המשיכה...

אחרי התייעצות עם עוד מישהו ואחרי מחשבות החלטתי שאני מנטרל סוויטצ' שלם ואז מחבר אחד אחד את מי שיבקש לאחר בדיקה של העמדה שלו, אני עומד לי בחדר שרתים מול הסוויטצ' וחושב לפתע...

מה היה עושה המנהל הקודם שלי? הוא לא היה פותר את זה בעצמו בשלוף גם, זו לא ההתמחות שלו אבל תמיד הוא ידע להנחות למחשבות הנכונות או לדרכי חשיבה יעילות וזה לדעתי הגדולה שלו ומה שהופך אותו למנהל מצוין... מה הוא היה אומר עכשיו? ואז נזכרתי במקרה קצת דומה ומה הוא אכן אמר "בוא ננתק את כל הנקודות המתות ונעיף את הכבלים שלהן, זה לא יפתור את הבעיה אבל זה יקל עלינו לראות מה שקורה"

ניתקתי את הנקודות המתות וקלטתי שיש לי טווח נקודות לא גדול מול העיניים שאם אני מוצא את האזור שלו בחדר המכירות, אני עובר רק כמה עמדות עד שאני מוצא את המקור!

מספר דקות אחרי זה, עמדתי ליד עובד חדש מסכן שיושב בכלל ללא מחשב אלא עם טלפון ואיזניה כדי להאזין וללמוד מהאחרים כאשר מהטלפון שלו יוצאים שני כבלי רשת לשתי נקודות... הוא לא זה שחיבר את המכשיר ולא ברור מי, אבל ברגע שניתקתי את הכבל ופשוט זרקתי אותו כמה שיותר רחוק משם...

זה נגמר! הכל חזר לעבוד בלי שום בעיה!

רק חבל שזה היה כשעה וחצי אחרי שהייתי אמור לצאת מהעבודה...

ואיפה היה המנהל החדש בכל הסיפור הזה?

הוא בהתחלה רק העניין מה קרה ומאז כלל לא התערב, לא שאל מה הולך לא ניסה לעזור ולא כלום, בשלב מסוים גם הלך הביתה...

אני לא מבקש שיישאר עד שהתקלה תגמר, גם לא מבקש לדעת איך לפתור אותה לא כלום... אבל תתעניין ותהיה שם לתמוך או לעזור קצת עם קו המחשבה... אני מקווה שזה בגלל שהוא עוד לא לגמרי נכנס לתפקיד אבל לא יודע...

זהו נראה לי לא היה עוד כלום מעניין השבוע...

עוד כשבועיים יפן!!

פינת הצחוק...

סוף.

אייפון 7

אז ראשית, אבא שלי מרגיש יותר טוב...

התלהבתם מהכותרת? חחח לא באמת יש לי משהו לגבי זה אבל זה משך אתכם אז כבר יופי חחח

לא היה יותר מדי השבוע, המנהל החדש הגיע! מי היה מאמין... קצת לפני שהגיע גיליתי שהחברה שהוא עזב אחד העובדים שלו היה אחד שהיה איתי בצבא ובתיכון...

אבל הכי מצחיק שכשהוא הגיע הוא מסר לי ד"ש ממנו ו... עוד אחד! 

מסתבר שיש עוד בחור שם שהיה איתנו בשכבה והוא עובד שם... צחוקים כמה העולם הזה לפעמים קטן...

המנהל הזה רק התחיל אז עוד קשה להגיד איך איתו, אבל בנתיים למרות שהוא ישראלי ושם קשה שכזה ותחביבים די מרעישים זה נראה שהוא מופנם... כלומר, מישהו יושב שם במקום של המנהל הקודם אבל לא מגיע משם מספיק רעש ולהט או משהו חחח...

מה שכן קצת אחרי שהוא התמקם בעמדה, שלף מהתיק משטח עכבר מעוצב, עכבר גיקי מאוד ואקשיון פיגור של דמות מסרט מפורסם! אז איכשהו אני חושב שיהיה בסדר איתו...

אימא שלי ויתרה על הלפטופ ההוא שאירגנתי אז מהעבודה, אז עכשיו אני מנסה למכור אותו, ככה בזו בקטנה, זה יקל דווקא טוב על הכסף לקראת יפן... אה שיט! צריך למשוך מלא כסף בשביל זה בקרוב כדי להמיר לין יפני... ולראות כמה נשאר לי מפעם קודמת...

שמתי לב לאחרונה שמשהו בי שוב קצת השתנה... אני מצליח להיות מעט יותר פרודוקטיבי, מוצא את עצמי עושה דברים, לפעמים עובד קצת על דעת עצמי מהבית או עושה דברים לבלוג הראשי... 

אז יפן מתקרבת אה? חח.... 

לא יודע זה די פוסט ריק כזה אבל משום מה זכור לי שרציתי לכתוב על משהו ואני לא זוכר מה...

מחר יש מסיבת חברה, מביאים איזה זמר ישראלי מפורסם ומצחיק שאני רחוק מלהיות היחידי שישמח אם הוא לא יגיע חחח

אה כה, יצא האייפון 7, כמובן לא מעניין אותי אבל כן בדקתי מה שינו/עשו שם... 

אואז הבנתי שאני צריך לצחוק בעצמי בדף הפייסבוק של האתר שלי על האייפון הזה, אז במשך שבוע העליתי כל יום פוסט תמונה שצוחק על האייפון 7 כשחתמתי את זה עם ממה שעשיתי בעצמי שבעוד לדעתי כחודש אולי יעלה לא רע בכותרות כי... אפל... אבל לא נפתח את זה כאן.

אז יאללה, אזוז לי לעשות עוד איזה פוסט/סרטון לבלוג הראשי...

פינת הצחוק

סוף.

טיפול נמרץ

אני יכול כבר עכשיו לשים כותרת אבל אשים בסוף בתקווה שיבוא לי משהו קצת יותר קליל ויותר נעים...

אז השבוע הזה פשוט לא היה קל, בכלל לא קל!

יום ראשון בערב לפתע אבא שלי בעבודה לא הרגיש טוב והיה לו לחץ דם גבוהה, הוא חשב בהתחלה ליסוע למיון אבל בסוף נסע הביתה באוטובוס והייתי צריך לרדת לעזור לו עם העגלה שלו כשהוא מגיע, בגלל זה נשכבתי אבל לא נרדמתי על המיטה... הוא הגיע ונראה שהיה בסדר,

למחרת הלך לרופאה נתנה לו תרופה שונה וזה היה נראה שהכל בסדר, חזרתי מהעבודה ונשכבתי קצת לנמנם ואז הוא האיר אותי... שוב לא מרגיש טוב שוב לחץ דם וביקש שניסע למיון וכבר דיבר עם אימא, לשמחתי בזמן שהתארגנו הוא היה נראה שסתם בפאניקה, הוא הרבה פעמים ככה ואני מעדיף שזה יהיה סתם פאניקה ושהכל יהיה בסדר...

במיון אחרי הבדיקה הראשונית כשהכניסו אותו למיון אפשר היה רק מלווה אחד אז נסעתי הביתה.

אחרי זה אימא שלי אמרה שהרופא בדק אותו, לקחו לו בדיקות והוא אמר שהכל בסדר יחסית וממליץ רק לעשות דיאטה ולשמור על תזונה ועוד מעט יחזרו הבדיקות ותלכו הביתה...

אימא ואבא שלי יושבים להם מפטפטים להם מחכים כשלפתע באים רופאים עם בגדי בית חולים, "קח תתלבש" משכיבים אותו על מיטה, מובילים לטיפול נמרץ ומחברים למוניטורים... הלם טוטאלי!! 

מסתבר שהבדיקות לא היו טובות ולמחרת הוחלט שהוא צריך לעבור צינטור...

אני לא הולך לפרט, כי האמת זה גורם לי לאיזה הרגשות מעפנות אבל בכללי הוא עבר ניתוח צינטור כשהיה לו 3 סתימות, 2 פתחו מיד והשלישית בגלל שהלכה לא קל החליטו לעשות בעוד כחודש...

יום למחרת היו אמורים לשחרר אותו אבל החליטו לדחות בעוד יום למקרה כדי להשגיח עליו... בחמישי הוא השתחרר ונראה שבסדר... 

היום הוא שוב קצת היה לו לחץ גבוהה אבל נרגע אחרי כדור... מקווה יהיה בסדר...

עבר עלי שבוע לא קל והייתי גמור...

אתמול אימא שלי לא רצתה שהוא יהיה לבד בבית אז ביקשתי לצאת מוקדם מהעבודה וכשראיתי שהוא בכלל הספיק לאכול לבד והכל בסדר החלטתי קצת לנמנם אבל מכל הבלאגן והלחץ לא כזה היה לי טוב...

ואז בערב לפתע קרתה תקלה הזויה בעבודה... זה די נעל את כל מי שלא בעבודה ללא גישה פנימה... אז לא היה לי איך להתחבר ולא מצאתי שום דרך עקיפה במיוחד לאחר הדרישות של האיש אבטחת מידע החדש...

בסוף הוחלט לעשות משהו ובשביל זה השאירו מישהו במשרד עד הערב, ואז היה בעיה נוספת אחרת אז ביקשתי שיחבר אותי דרכו, ואם לא הפחדנות שלהם קצת וכל מיני חששות, זה היה נגמר תוך רגע אבל הם חששו עד הרגע שהפסקתי להקשיב פשוט כמעט לחצתי בלי רשות אבל אז החליטו שכן לעשות את זה ורגע אחרי זה הכל חזר לעבוד...

הקטע הזה האמת דירבן אותי ונתן לי הרגשה ממש טובה ששוב הצלתי את המצב ככה...

השבוע גם הגיע הכרטיס רכבות של יפן שהזמנתי, רק שבגלל הבלאגן לא היה איש בבית רוב הזמן אז הצלחתי לבקש מהם לשלוח את זה לעבודה, גם אם אני לא בעבודה שאר הצוות יוכל לקבל לי את זה... אז זה יצא טוב דווקא...

אז האמת די סיכמתי את זה לא רע, אני מניח שמספיק וכרגע לא בא לי להמשיך לכתוב אז פשוט נסיים פה בנתיים ואולי מחר או מתישהו אכתוב עוד...

שתהיו בריאים ונתראה :)

סוף.

מוותר על Airbnb

ווהו! סתם התחשק לי לכתוב את זה... 

טוב דברים כרגיל, כן זה מסוג הפוסטים ללא בשר באמת או לפחות לא משהו מתוכנן...

רק אציין שהטיול ליפן יצא כנראה יקר ממה שחשבתי... מלונות וזה לא זולים...

חשבתי הרבה ולא פעם הייתי עם אצבע על העכבר להזמין Airbnb במקום מלון שהיה מוזיל לי את זה... אבל מצאתי מלונות ממש נחמדים ומפנקים במחירים די סבבה באזורים נהדרים... רוב האייר בי אן בי ללא טלוויזיה, לא שצריך אבל עדיין סוף יום זה נחמד שיש.

מה שאבל באמת גרם לי לוותר על אייר בי אן בי זה דווקא מקרה של מישהו באחת מקבוצות הפייסבוק, הוא קיבל לפתע חודש לפני הטיסה הודעה ממש קצרה שההזמנה שלו בוטלה, בעלת הדירה רק רשמה שביטלו לה את החוזה והיא נורא מצטערת. אז אני חושב שאשאר עם המלונות, רק מדי פעם אמשיך להציץ, אולי יתפנה מקום במשהו טוב אחר ואולי זול יותר...

היפניות שאני מתכתב איתן, האחת ההתכתבות די נרגעה כזה... השניה כבר יותר משבוע פשוט נעלמה, לא יודע מה הקטע, הלך איתה נהדר דווקא...

אני לא אופטימי האמת...

אז זהו להיום, האמם אין לי חשק לפינת הצחוק, יש לי עוד לא מעט עבודה בבלוג השני האמת ואני מוכרח למצוא לעשות כמה סרטונים כאלה ואחרים...

סוף.

חלומות לא נועדו כדי להגשים אותם רק פעם אחת

האמת, אני מאוד שמח שלא היה לי את הזמן לעדכן קודם...

אז מה נהיה? טוב בכללי, שום דבר ייחודי באמת חוץ מאיזה רגע של ניצוץ, סוג של "Now or never!"

כמה ימים אחרי ואני מוצא את עצמי בקצב מטורף פסיכוטי שכרגע מעט נרגע אבל לא סתם אלא שיש לי טיסות ומלונות כבר!

כן... אני עושה את זה.... 

חלומות לא נועדו כדי להגשים אותם פעם אחת אלא כדי לשוב אליהם עוד ועוד בצורות שונות כאלה ואחרות אם הם אכן טובים....

אז 5 לאוקטובר אני עולה למטוס, וב6 לאוקטובר רגליי שוב ידרכו על אדמת ארץ השמש העולה!

יפן, אני בא!

אז זה התחיל בדבר די מייגע, אני כן יודע שאני רוצה לעשות את זה באוקטובר בערך ויש לי רשימה בסיסית של מקומות שבא לי לבקר בהם כשחלקם הייתי פעם קודמת והם בעיני חובה שוב אבל החלק המטריד היה שיש לי במייל תיקיה שלמה של דברים הקשורים ליפן, חלק המלצות חלק כתבות ומה לא, התחלתי לעבור על זה ומהר גיליתי שבחורה אחת שעקבתי אחר הבלוג שלה הכתבות שלה החילו אחלה תמונות נושא לכל פוסט אחלה כותרות אבל כתבות ברמה מעפנה עם המון טעויות, חלק היו סבבה אבל סך הכל כיומיים ועברתי על הכל.

ואז הגיע החלק הקשה יותר...

בערך מסוף הטיול הקודם התחלתי לעשות שמירה לכל דבר מעניין על יפן שראיתי בפייסבוק, זה מופיע לך בצורה נוחה אחרי זה בפייסבוק ותמיד נגיש בלי צורך לחפש בכל הקיר וכו, הבעיה שעבר המון זמן מאז ו... היה עלי לעבור על כ500 דברים!!!!!!!!!!!!!! חלק יכלו להיות סתם פוסטים מעניינים בנושא יפן, חלק משהו קצר או סרטון וחלק 80 הדברים שאסור לפספס בטוקיו וכו... זה לקח לי המון!!!!!!!!!!!!!

אחרי שסיימתי את זה כשאני תוך כדי מוסיך הכל לרשימה מסודרת, השגתי קישור מידע לכל מקום ומחיר כניסה במידה ויש, משם לשים הכל לפי קטגוריות שנראות לי על מפה של גוגל, אחרי זה לפי האזורים וכמות דברים בכל מקום להבין איפה הכי נוח יהיה לי להשאר בלי להתרוצץ יותר מדי (בכל זאת אני עם מזוודה, לא תרמילאי) ואז לפי כל זה לחלק הכל לפי ימים, משם אני אמור לדעת כמה זמן אני צריך איפה ולצערי זה היה הרגע שהבנתי שלא משנה כמה אני אנסה, אי אפשר להכניס כמות שמספיקה לחודשיים לתוך 20 יום! אז התחלתי לוותר והאמת יש לי עוד דברים שיאלצו לצאת מהרשימה, כלומר, לעבור לרשימה של הטיול השלישי...

אז, יש תוכנית, יש אופציות של airbnb כי הבנתי שמלונות יצא לי יקר וקשה כבר להשיג...

הגיע הזמן לחפש טיסות...

אז מסתבר שהטיסות הזולות הרוסיות הן אחלה, אבל להתקע יממה בכל כיוון במוסקבה זה לא בתוכנית שלי וגם מבזבז לי המון זמן שהיה יכול ללכת ליפן... אז מה עוד אפשר?

הכל יקר! אפילו שכבר מזמן אמרתי שאטוס לטוקיו וגם אחזור מטוקיו ופשוט על היום הראשון אסע לצד של קיוטו עדיין הטיסות יקרות, שום דבר לא הלך... אולי נטוס ונחזור לאוסאקה? גם לא... כלום! לא משנה כמה אני משחק עם זה...

למה פעם קודמת היה לי פשוט יותר? התחלתי להזכר מה עשיתי ופשוט חיפשתי במקביל...

טסתי לטוקיו חזרתי מאוסאקה, הפוך היה ממש יק...... WTF??????? למה גוגל פלייטס נותן לי מחיר בלתי אפשרי לטוס לאוסאקה לחזור מטוקיו? זה אמור להיות הדרך היקרה! מה הולך פה? אוי, הזמנה דרך אתר לא מוכר...

מחפש עליו ביקורות, בריטי במקור... בוא נחפש דרך עוד אתר חיפוש, עוד פעם האתר הזה ואקספדיה! ענק הם אחלה, נזמין מהם, הולך לאתר שלהם עושה אותו חיפוש מקבל מחיר גבוהה יותר... מה הולך פה??? מה זו ההזיה הזו? מה אני עושה לא נכון שגוגל פלייטס וסקאיי סקאנר עושים נכון??

בואו נחזור כמה חודשים בערך אחורה שניה... אני רוצה להזמין חצובה מהאינטרנט, יקרה מאוד יחסית, אמאזון ארה"ב יקר, איביי ביחד עם המכס והכל יקר...

מגיע לאמאזו בריטניה שבדיוק יצאו מהאיחוד האירופי... אוי אני אוהב את הבריטים מחוץ לאיחוד! חסכו לי כסף!

ונחזור לטיסות... לאחר כמה רגעים הבנתי שמה שגוגל וסאיי סקאנר מצאו היה מאתרים בריטיים!!! הלכתי ל expedia.co.uk במקום com, אותו חיפוש, המרה לדולר ו.... הרי לכם טיסה זולה יותר גם לאחר הוספת ביטוח טיסה!

טיסות יש!!!!!!!!!! ועוד ישירות לאוסאקה וחזרה מטוקיו ועוד מה HND ולא NRT...

עכשיו איפה ישנים? מחפש בנרות מלונות, לא מצליח כלום בקיוטו, עובר ל airbnb, מוצא כמה מקומות ממש אחלה, אחד מהם אהבתי דווקא מאוד ואפילו פניתי לאיש שרושם שישמח גם להפגש עם אנשים ולשבת איתם ולהראות קצת את האזור... האיש ענה ואכן נחמד אבל הביטול מפחיד שם וזה מוזר לי ככה ולמרות המחיר הדי מפתע פחדתי, גם אין טלויזיה, לא כזה איכפת לי אבל בא לי לפעמים בערב להרגע עם סידרה או משהו שתופעל מהפלאפון דרך פלקס או משהו...

נעשה רגע חיפוש בטוקיו...

עושה חיפוש לא כזה מניב תוצאות, יש מקומות אבל דווקא במלונות היקרים...

הולך לראות את המצב במלון שהייתי פעם קודמת, תפוס... אבל... כמה מטרים ממנו יש עוד מלון די דומה ברמה ובהכל במחיר סבבה והוא סבבה... זה בבוקינג אז הזמנתי בלי לחשוב כי אפשר לבטל...

ואז בחור אחד שטס בזמן די דומה לשלי סיפר לי שבטוקיו הוא לקח דירה בשינג'וקו, פאקינג מרכז מטורף... אולי יש שם משהו בשבילי? והופ! קצת יותר יקר אבל מלון ממש נהדר וגדול וטוב באזור מטורף... הזמנתי גם...

לגבי קיוטו עדיין מתלבט למרות שאימא כבר אמרה לי, אתה טס כבר והכל, תיקח משהו טוב שתהנה... אז מצאתי גם שם מלון לא יקר מדי גדול טוב וכמעט צמוד לתחנה המרכזית, אני חושב שהחלון שלי שם ישקיף בערך על יודובאשי חחחחחחחחח בקיצור, אני די סגור עם הכל, רק לשפר מעט את המסלול, מחר תסתיים העברת הכספים לויזת הדואר ויהיה לי עוד כסף שם כדי להזמין את הכרטיס רכבות, הוא יקר ולא כזה משתלם כספית אבל כל כך פשוט איתו שהוא כן שווה את זה.

בכללי מה קורה? יש כנראה בקרוב מנהל חדש לצוות שלנו, הבחור שעבר תאונה היום כבר קפץ לבקר, מחר כולנו נפגשים לעל האש אצל המנהל הקודם.

שבת האחרונה הספקתי לא רק להזמין את הטיסה אלא גם ללכת לים גם לטייל מלא עם עוד חבר גם לנקות ועוד...

ורוב הזמן לאחרונה תקוע לי שיר והוא הפעם יהיה במקום פינת הצחוק...

סוף.

הגרוזינית

לא הייתי אומר שאני מרוצה מהעדכון הזה...

אבל זה מה שקורה... 

ראשית, שבוע שעבר עוד, או שכבר עברו שבועיים? איבדתי קצת את הזמן...

אחד מהצוות שלנו עבר תאונה, הוא אומנם בסדר אבל כל הגוף כואב לו והוא יעבור פיזיוטרפיה וכו ויעברו עוד כמה שבועות עד שיחזור כפי הנראה... מבאס וגם קצת מקשה מבחינת כמות האנשים בצוות...

באחד הימים די משעמום נכנסתי לאפליקציה משונה קצת שיש לי שמוצאת מישהו רנדומאלי מהעולם להתכתב איתו, כמובן אני גם שם מנסה לצוד יפניות אבל שם מסומן לי גם מישראל כי לך דע...

לפתע התחלתי להתכתב עם ילדונת, כלומר 22 משהו כזה... שם רוסי... התיחסתי לזה בהתחלה כהתכתבות ממש מעפנה ומפגרת, זה גם היה נראה שמדובר במישהי סתם... אבל לאט לאט התברר שמדובר בבחורה גרוזינית שנראית דווקא טוב, לא כזו טיפשה למרות שמאוד שונה ממני. לא היה לה פייסבוק ולמרות שהיא בכלל לא זרמה ואני רציתי לישון פשוט הבאתי לה את המספר שלי אם תרצה להתכתב בוואטסאף ואכן היא הוסיפה אותי, מה שאומר שהיה לה עניין...

למחרת גם התכתבנו, האמת השיחה איתה זרמה אפילו אם זה לא היה על משהו עמוק וחכם זה פשוט זרם טוב...

אבל היא התחילה להדגיש את השוני בינינו וכל מיני עד שהיא פשוט החליטה שעדיף לנו להפסיק להתכתב...

אם ככה פתאום... הפסקנו, אני די דיברבנתי אנשים להתכתב בוואטסאפ כדי שהשיחה איתה תרד ברשימה למטה ולא אראה אותה כל הזמן מול העיניים... זה ביאס, באמת שכבר לא יודע כמה החרא הזה צריך לקרות לי אבל טאכלס נראה לי שאני בסיטואציה שאני לא שם לב אבל נראה לי שהתחלתי להתעניין בבחורות רק בשביל סטוץ זה מרגיש כאילו איפשהו בפנים קצת עזבתי את כל זה... אולי? 

באחד הימים אירגנו מפגשון, רק בודדים באו אבל נפגשנו עם המנהל הקודם שלנו ודווקא באזור העבודה שלו.

היה כרגיל מצחיק ונחמד, לשמוע מלא דברים הזויים גם אצלינו גם אצלו ובתקווה בקרוב לעשות אצלו על האש אם יצא...

האזור הזה שלו מלא בכל מיני מקומות אוכל באמת, עוברות לא מעט בחורות יפות ובעיניים שלי כן קלטו שם גם אוניגירי באיזה סוג של בר של דברים יפניים אבל בסוף שכחתי להכנס לבדוק את זה...

בכל אופן היה נחמד...

ואז למחרת קרה הדבר שאני לא מבין עד עכשיו!!

הבחור הכי ותיק בצוות, יותר ותיק ממני... לפתע נקרא לאנשהו ואחרי זה פשוט קם אמר בי והלך, כאשר למחר יש לו שימוע!!!!!!!!! האיש קצת כבד מבחינת אישיות אבל הוא אחלה בן אדם, הוא עושה כמות עבודה פי3 ממה שכל שאר הצוות עושה ביחד הוא הכי ותיק ומכיר את רוב הדברים היטב!

המנהל הזמני שלנו כלל לא ידע מראש כלום והופתע מזה גם, המנהל שמעליו נכנס אלינו לשיחה ביחד עם איש כח אדם וזו הייתה שיחה ריקה מתוכן, רק תירוצים חסרי הגיון היו שם למה שקורה...

בסופו של דבר הבחור פוטר ולא הוא, לא אנחנו לא יודעים מהי הסיבה האמיתית ולא מבינים מה לכל הרוחות... קיבלנו אחרי כל זה שיחת מוטיבציה והסבר אבל מלבד והרגיע אותנו ולתמוך הלאה, הסברים לא היה שם כלל...

אז כן, הכל ממשיך אבל הלב לא שקט... ממש לא...

אז הלילה הקודם ועכשיו, יש מטר מטאורים, אירגנו בפייסבוק הסעה מתל אביב ומעוד ערים באזור ומאוד רציתי... אני בסופו של דבר חובב אסטרונומיה מאז שהייתי ילד וצילום וזו ממש אחלה הזדמנות, אבל אני לעולם לא אראה כנראה כוכב נופל בצורה שכזו, גם כי אין לי בכוחות עצמי איך להתרחק מכל מקורות האור בלילה מבחינת תחבורה וגם כי טיולים שכאלו ממש לא מתחשק לעשות לבד... אז אחרי ניסיונות שכנוע של כל מיני חברים, איש לא רצה ולא זרם ופשוט ויתרתי... 

רק הפנטזיה הזו לשבת/לשכב איפשהו בדרום עם בחורה ולראות כוכבים נופלים וההבנה שזה מסוג החלומות שישארו רק בדימיון אני באמת לא מוצא בזה את הכוח להמשיך, שלא נדבר על החוסר הצלחה הטוטאלי עם הטיול ליפן... אני פשוט עייף מכל זה כבר ושום דבר לא משתנה ולא מתקדם, אני לא מרוצה מזה לגמרי...

אני רוצה ליפן! ואפילו זה לא מצליח, אפילו לבד לא....

פינת הצחוק

סוף.

BABYMETAL

כמה שלפעמים כל פוסט שונה מקודמו....

ראשית אני מבין שאין לי את האפשרות שלא להתייחס לפוקימון גו, כלומר אני לא יכול להתעלם מזה לגמרי. אז כה, גם אני הורדתי גם אני שיחקתי קצת פה ושם, נמאס קצת מחוסר הדברים בסביבה, התקנתי אמולטור במחשב עם יכולות זיוף GPS, טיילתי קצת בטוקיו תפסתי פוקימונים נדירים קצת ונראה לי די לא? מיצינו? חבר שלי היום כל רגע כשטיילנו שיחק קצת ואז קלט שהמשחק הביא אותו עוד רגע לים עצמו בגלל משהו... כמה דקות אחרי זה הוא לחץ על כפתור הקסם Uninstall ששיחרר אותו לחופשי! :)

האמת משחק חמוד, אני וחברים אחרים מסתכלים עליו כהחייאה מגניבה של נוסטלגיה, אחרים לצערים רואים את זה כאובססיה גמורה וחלקם אכן מתים מזה.

יש גם ילדים די צעירים שמשחקים בזה, הם ראו את הסדרה? יודעים בכלל מה כל זה? מעניין....

ראיתי גם אדם מבוגר בן כ50+ משחק בזה! העולם השתגע ללא ספק, כמובן שאני רק חיכיתי שזה יצא ביפן לראות כמה שטויות יקרו שם, יום ראשון עבר ויוטיובר יפני שאני עוקב אחריו פירסם תוצאות ליום הראשון, בו הוא עבר לרמה שלא ראיתי עוד איש מגיע אליה, עם כמות ורמות פוקימונים שלא נראו כמותם פה חחחח

האמת יצא לי לראות לאחרונה המון ממים וסרטונים ממש ממש טובים בקשר למשחק ומזה בהחלט אפשר להינות.

על כל פנים אני לא רואה את עצמי ממשיך לשחק בזה אפילו את המעט שעד כה שיחקתי.

יום שלישי התחלתי את הטיפול הראשון של השיניים, לא היה קל... ממש לא! אבל כנראה זה היה הכי קשה...

שמו לי כתר זמני, עכשיו צריך לקחת מידות, להכין ולשים כתר קבוע, ולסתום שני חורים שאחד מהם ממש מציק לי באכילה... בקיצור עוד ג3 או 2 טיפולים...

אגב, זוכרים את השוקולד הסופר מריר 80 אחוז הרוסי?

אני לא בטוח מה לעשות עם כמות הקופסאות שיש לי בארון... קצת הגזמתי חחחחחחחחחחחחחחחח

אם כבר שוקולד....

לפני כ... לא יודע, שנה? יותר? נתקלתי בקליפ, מהופעה חיה של מה שאז לא הכרתי....

3 ילדות, על במה ענקית עם כמות קהל בלתי נתפסת, תפאורה מרשימה, לבושות בשחור עם אדום מעט גוטי בקטנה, יפניות! מוזיקת מטאל טובה מאוד ושרות להן על שוקולד ביפנית!

מיותר להגיד שהשיר עשה את דרכו אותו רגע לפלייליסט שלי...

ידעתי שיש להן עוד שירים, ידעתי שהן כבר מפורסמות לא רק ביפן אבל איכשהו לא נכנסתי לזה יותר מדי...

עד שלפני כמה ימים בפרק של הסדרה שאני רואה (Limitless) שמו בקטע מסוים ברקע את השיר הזה ספציפית... 

הסדרה יחסית חדשה ולא קשורה ליפן והם שמו את השיר הזה... קצת נדלקתי...

אז... הלהקת 3 בנות האלו שהגדולה כרגע בת 18 לא נמצאות הרבה ביפן מרוב ההופעות בעולם כולו!

הגיע הזמן להוריד את הדיסקוגרפיה שלהן....

ומאז ועד עכשיו לא מתנגן לי כלום לא בראש ולא בפלייליסט חוץ מהשירים שלהן!!!!!!!!!!!!!!

בקיצור אני לחלוטין מעריץ של BABYMETAL

ואם כבר יפן,

הטיול לא ממש מתקדם מי יודע מה בנתיים...

אני ממשיך להתכתב עם הבחורה היפנית ההיא די רגיל...

אימא שלי יודעת בערך מה היה, סיפרתי לה בקצרה כי הייתי כמה ימים פשוט גמור והיא שאלה...

ואז היא באה לי באיזה יום סיפרה שיש איזו בחורה אוקראינית חצי עוד משהו, היא מגיעה מדי פעם לארץ לקרובי משפחה ומעוניינת להשאר פה למצוא מישהו להקים משפחה, היא ביישנים היא נמוכה וכו...

היא פעם הבאה תגיע עוד כ5-6 חודשים, נראה אולי אפשר יהיה לקשר בינכם בפייסבוק או משהו...

אז עשיתי וי לעצמי ואחרי עוד כיומיים שאלתי אותה לגביה, כמובן כלום, ממי אני מצפה כבר לישועה? חחחח

היום לא יודע מאיפה היא הביאה, שלחו לה פרופיל פייסבוק של בחורה אחורת לא קשורה שגרה אי שם בצפון הרחוק, תמונת פרופיל של ילדה בלונדה מעפנה סטנדרטית, שום פרטים מעניינים שום כלום, כאילו עשתה טובה שבכלל יש לה פייסבוק, אפילו לא טרחתי לנסות לשלוח הודעה...

אתמול ככה יצא לא היה בערב מה לאכול בבית והייתי צריך להזמין, הייתי עם האצבע כבר ללחוץ על הזמן לפיצה מעפנה אבל עצרתי...

לא אפרט יותר מדי אבל החלטתי להזמין משיפודיה כלשהיא שיש להם סניף בעיר, אמרו לי בעבר שיש להם אוכל טוב אך לא יצא לי לנסות אף פעם, הזמנתי, לא זול... אבל לעומת ההבטחה שהמשלוח יגיע תוך כ45 דקות....

19 דקות מביצוע ההזמנה דפיקה בדלת!

הגיע שליח עם שקית חמה של מה שהזמנו עם הרבה סלטים תוספות וכו, האוכל היה גם טעים! בהחלט הופתענו לטובה!

אז הדבר הבא אני לא אפרט יותר מדי כי בבלוג השני יהיה לי על זה פוסט וגם סרטון בהמשך, אבל בקצרה, קיבלתי מגנטים מיוחדים ששמים על נעליים ואז לא צריך יותר לקשור שרוכים. וכמה שהתלהבתי מהרעיון בסרטון ובאתר שלהם, ברגע ששמתי את זה על אחת הנעליים ההתלהבות הוכפלה! והיום כבר טיילתי איתם וזה ממש ממש טוב!

אה ורגע לפני שהעדכון לווינדוס 10 פג תוקף, עשיתי עדכון... בנתיים סבבה.

הפעם במקום פינת צחוק, תקבלו כמובן שיר :) ברור של מי נכון? 

סוף.

3 אפליקציות אחרונות

אחלה, אז עכשיו אני כותב פוסט סתם כי אני מבין שצריך לעדכן? זה כבר לא כיף אפילו פה...

טוב על איזה כיף אני מדבר? אני זה שהגיע למצב שכשמשהו כואב ומציק לי המקום היחידי שאני מסוגל לשפוך הכל וגם אולי לא תמיד זה פה!

אז כה, נגמר הפאן, נקצר את זה... היפנית ההיא שאני מתכתב איתה לפתע סיפרה שמצאה מישהו והיא מעוניינת לנסות להשיג אותו ורוצה שנמשיך לדבר כקשר של ידידית ולא מעבר אם זה בסדר מבחינתי...

אז בשבילה כן, זה בסדר שנמשיך לפטפט כידידים והכל ובהצלחה לה ודי רשמתי בגלוי שאני מקנא גם...

אבל בטאכלס הכאב הזה שוב...

עד שאני מוצא מישהי שנראית די טוב, לא סתומה, נחמדה, נמוכה, לא מעשנת, מצחיקה, מעניינת ועוד יפנית.... לאבד את זה זה פשוט קשה לי בטירוף...

ההזמנה הזו לחתונה של אחת שעבדה אצלינו בעבר יושבת לי פה ליד, כנראה שלא אבוא... לשם להגיע לא כזה סיוט... אבל בחזור אין לי איך וזה כלל לא הסיבה, הסיבה היא שעם הכאב שכרגע אני חווה, ללכת לחתונה שכל מי שאני מכיר שיהיו שם יהיו עם בני זוג זה רק יכאיב יותר, האמת כשחושבים על זה, אפילו שאני לא מוזמן להרבה חתונות, אני כנראה צריך ללכת לפחות כאלו, רק לאנשים שחשובים לי באמת.

אז המצב מעפן כרגיל...

אני מניח שהשורה של אין לי יותר מה לכתוב זה מה שאני בא להגיד אבל הלב רוצה לשפוך עוד וכאילו אין מה... כואב וזהו! 

על הבנות בארץ כבר מזמן ויתרתי, להתחיל עם בנות במציאות ויתרתי, שמישהי תתחיל איתי זה סתם חלום מפגר שלא יקרה, ואני מסתכל על 3 האפליקציות הכרויות שנשארו לי בטלפון ורואה את היום קרב ובא כבר לא בשנים לא בחודשים ואולי לא בשבועות שאני פשוט מוחק את שלושתן וזהו...

גם ככה אף אחת לא עונה לי וכשכן רוב המקרים המוחלט או נגמר מהר סתם או בכאב כמו עכשיו... מה הטעם?

הרי כבר אמרתי שאני לא חוזר על הטעות של ההורים שלי ועם עד גיל 31 אין לי ילדים אני מסרב אחרי זה! אני לא רוצה שלילדים שלי יהיה אבא מבוגר שההפרש גילאים כזה גדול שאין בינהם מספיק הבנה ובכלל יכולת לשחק וכו...

ואני כבר בן 28, תוסיפו הריון של 9 חודשים וחתונה וכו ונשארנו עם שנתיים עד חתונה... אפשרי? ברור שכבר לא...

אז מה הטעם בכל זה? הגעתי כנראה לנקודה של די.

ולגבי הטיול ליפן? לא הולך, לא יודע לא מצליח לתכנן כלום הטיסות יקרות המלונות מלאים ועם כל מה שמסביב נראה לי שאטוס ליפן רק בחלומות גם...

טוב הטיול ליפן האמת עוד לא לגמרי ויתרתי, אני מנסה עוד אבל זה לא נראה שזה ילך כבר...

האמת, היה מתאים לי לצאת עם מישהו סתם לטייל אבל לא פה בעיר, בעיר הקרובה או איפשהו, השבוע טיילתי איזה יום לבד, היה ממש טוב אבל אם היה לצידי חבר או מישהי והמצלמה זה היה ממש מושלם!

כרגע אם היה לי עם מי עדיפות ראשונה כנראה מועדון חשפנות, כה זה ממש לא הקטע שלי וזה אבל האמת פעם קודמת זה ממש ניער אותי מכל החרא של הג'ינג'ית ההיא (שאגב כרגע ורודה חצי ראש גלח בעעעע) קיצר כה... אין לי עם מי אבל we are way past complaining about that one...

and here I go... English... my brain got more used to shift between languages duo to work... so... whatever... lets end this stupid post...

ו...

סוף.

אין להתעלות על השבוע הקודם

טוב גם לא ציפיתי להשוות למה שהיה שבוע שעבר כמובן...

אז נקצר כנראה כי האמת פשוט אין הרבה...

אני כן ממשיך להתכתב עם היפנית אבל אני מחפדש שזה לא יימשך יותר מדי וכבר מתקשה למצוא על מה ממש לדבר. זה לא נראה מבטיח כזה כרגע.

קיבלתי השבוע את החצובה, נהדרת רק צריך להתרגל לפתוח אותה.

קניתי גם נעליים השבוע, תכננתי ללכת למדוד ואז לקנות מחו"ל בזול אבל 2 הדגמים שאהבתי האחד לא היה שווה להזמין באינטרנט השני פשוט התקשיתי למצוא בכלל... בסוף קניתי בארץ ובגלל שהמידה שלי לא הייתה בסניף אחד של החנות אז נסענו עם אימא ביום אחר למקום אחר ושם צילמתי גם כמה תמונות שפשוט הזוי שזה מה שיצא לי בפלאפון, זה תמונות של מצלמה מקצועיץ לפחות אבל יצא לי... היה רק חסר שתהיה שם לצידי בחורה אבל זה מה שתמיד חסר...

לגבי יפן, אין חדש אני על סף כניעה שום תאריך לא יוצא לי טוב ומה שכן אין טיסות ולא יודע מה לעשות.

בנתיים חבר מהעבודה אתמול נדלק לגמרי על יפן בעצמו והתעניין לטוס איתי, אבל לא חושב שייתנו ל2 אנשים לצאת לחו"ל בו זמנית וגם לא נראה לי שיש לו את התקציב לזה באמת...

האמת הייתי מקשיב לקרובי המשפחה וטס לקצת לאירופה איפשהו אבל זה לא מקומות שבא לי לבד אלא עם עוד מישהו/מישהי... לא סגור מה יהיה עם זה.

ושווה בכלל לדבר על Pokemon GO? זה סובב אותי כמו בטח את כולכם בכל מקום, אני לא חובב גדול של הסדרה בכללי אבל לאחר שהם הוציאו עדכון גירסה שעובד על הבטא של אנדרואיד נוגט התקנתי ופה ושם אני מוצא את עצמי משחק קצת...

חבר שלי מהעבודה הקודמת גם משחק בזה וזה מה שהזוי, זה ממש לא מתאים לו אבל ככה זה. יצאנו לטייל ובאיזה מקום מצאנו משהו במשחק ואז קלטנו מכמה מטרים שתי ילדות עם טלפונים באזור הזה בדיוק מאותה הסיבה...

מה שכן, תגידו מה שתגידו על המשחק הזה, אם הוא גורם לאנשים לצאת מהבית החוצה להסתובב ואפילו אולי להכיר אנשים, אני מאוד בעד המשחק הזה!

זהו, פינת הצחוק...

סוף.

An amazing week

יו! מה המצב?

טוב האמת עבר עלי שבוע הזוי לחלוטין! בצורה חיובית אבל לא סתם חיובית אלא סופר חיובית!

אולי זה השוקולד המריר החזק מדי? אולי הטראק הזה שתקוע לי בראש? אולי הטראק האחר? אולי היפנית? או הישיבה ההיא בים? או המלח של הצ'יפס?

שנתחיל?

......

יאללה!

אז כן אני באיזה מצב אטרף הזוי ולא נורמאלי לחלוטין!

יום ראשון הייתי אצל הרופא שיניים, למזלי אין לי משהו גרוע מדי אבל הוא הוריד לי את הכתר כי שוב היה בוא חור...

עכשיו לחכות לטיפול הבא, צריך לשים חדש ולעשות סתימה באיזו שן מעצבנת...

כמה כסף כל זה יהיה? לא יודע אבל מבחינת תקציב אני לא חושב שיפגע לי ביפן.

החצובה החדשה בדרך אגב!

יום שני קורים להם כמה דברים שמטניעים את כל זה או לא יודע באמת מה...

רגע!!! נחזור שניה לשישי!!

לשעת ההרגל שלי לראות בערב שישי סרט עם ממתקים...

ראיתי את הסרט Gods of Egypt סרט חמוד יחסית, דווקא די אהבתי...

מבין הממתקים היה חפיסת שוקולד שקניתי באותו יום עם המתנה למנהל...

שוקולד מריר משובח עם שבבי קקאו ממש...

ביס אחד ו... אני לא בטוח כמה דקות אבל מרוב מה שהתרחש אותו רגע בגוף בראש ולא יודע מה אני חושב שלא הייתי באמת שם... זה סם לחלוטין!!! אה כה, לקחתי עוד ביס לפני כמה דקות.......................

אז... שני כן....

אחד החברים בעבודה שם איזו מנגינה... הוא שם לרוב אחלה שירים אפילו כשזה קלאסיקה, ואז לחבר אחר זה הזכיר איזה טראק...

הוא שם, הטראק מתחיל ואחרי כמה רגעים אני כבר דלוק על זה! שאזאם, שיתוף לקיפ ושיהיה שם עד שאזכר...

חוזר לי הביתה בקו שאני אוהב, לא בטוח מה בתוכנית, איש לא זורם לטייל ולא בא לי הביתה... מתחיל כבר על המיטה להרדם טיפה ואז הבולגרי צץ, רוצה ללכת לשבת בחוף או משהו, סתם כזה...

יוצאים, נכנסים לפני לחנות ואני כזה לא ממש אכלתי משהו אותו יום, גלידה או חטיף? גלידה סתם יקרר טיפה ואז נשב ואתחמם שוב וזהו... צריך חטיף...

העין קלטה איפשהו פרינגלס, לקחתי פרינגלס כחול, מלוח עם חמוץ... נשמע הזוי אבל בוא ננסה...

הולכים לים, הבולגרי מתעקש לקחת כיסאות, אז מתישבים ודי מהר אני קולט מהצד בחורה יפה יחסית...

הים יפיפה השמשיה מסתירה בקטנה את השמש המזג אוויר כמו שצריך, פותח את הצ'יפס, אחד הטעמים הכי הזויים!!! לדעתי הייתי עדיין אוהב אותו ממש אם לא הייתי מסיים את החבילה אותו יום... קצת היה יותר מדי נראה לי.

אני כהרגלי בא לקחת תמונה וקולט שהצבעים... כאילו האור והכל פשוט מדהים יותר מהרגיל...

מצלם את אחת התמונות הטובות ביותר שצילמתי עם הפלאפון לדעתי...

משם הביתה...

דברים לא מעניינים אבל מישהו בעבודה של אימא הביא איזה קופסאות מרובעות של שוקולדים בטעמים, לא יודע נראה כמו מסוג הקופסאות שהשקיעו בטירוף בעיצוב האריזה בשביל שוקולד גרוע, טעמתי בהתחלה אחד עם שבבי תפוז שהיה פשוט בעעעעעעעעעע

ואחריו סוג של אגוזים שדווקא היה ממש נחמד! הייתה עוד חפיסה שהשארתי ליום אחר... 80% קקאו היה רשום...

מגיע שלישי...

לא בטוח מה יש לי על הבוקר אבל בא לי לשמוע על הבוקר מוזיקה, שם אוזניום נזכר בטראק מיום לפני מוריד לפלאפון אותו ועוד אחד... שומע ונדלק לחלוטין!!

בנתיים בנסיעה מתחילה להתכתב איתי יפנית מאתר הכרויות אחד שאני משתדל לאחרונה לצוד רק יפניות... סוף סוף ענתה מישהי באמת יפנית והשיחה זורמת, וזורמת וזורמת ועברנו כבר לLINE המוכר והאהוב ביפן...

וזה זורם וזורם...

ויום שלישי מתחיל וכולי שיגעון! 

שלישי בערב מנסה את ה80% קקאו ההוא... נוגס בקוביה... או נחמד מריר ו...................................

WTFFFFFFFFFFFFFFFFF??????????????????????????????????????????????????????

זה אחד המרירים ביותר שיש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה חזק!!!!!!!! אין שום סוכר בכלל!!!!!!!!!!!!!! מה זה??????????????????????????

ואז בכלל נכנסתי להלם כשקראתי מה רשום על הקופסא!

זה פאקינג שוקולד רוסי!!!!!!!!!!!!!!! ובעטיפה יש גם רשימה של שאר הסידרה, התפוז ההוא, האגוז, 77 אחוז קקאו של אקוודור או משהו, ארביקה ועוד סוגי קקאו ו....... 

97.77% של משהו שאני כלל לא בטוח להגות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איפה????????????????????????? אהההההההההה אני חייב לשים את היד עליו! אז לא עוד לא עשיתי מאמץ אבל אנסה... מסתבר גם שמדובר באיזה שוקולד טבעי כזה, באתר ממש מפרסמים ערכים תזונתיים וכאלה ספירוט...

אז המצב רוח היום טיפונת נרגע אבל גם היה למעלה לחלוטין! הטראקים נותנים לי בראש השוקולד צריך בכלל לציין?? חח

והיפנית... די בא לי להתחתן איתה!!!!!!!!! השיחות בנתיים ממשיכות... צריך אולי לנסות איכשהו לפטפט איתה גם עם קול או משהו...

בואו...

נוותר על פינת הצחוק הפעם למען שני הטראקים...

הראשון הוא כזה מזמן שמעתי אותו אבל לראשונה עם שירה... הוא איכשהו נוגע לליבי כזה...

והשני... אני מקווה שהוא יעשה לכם לפחות טיפה ממה שהוא עושה לי...

תהנו!

סוף.

אתה יכול לטוס לסניף היום בלילה?

וואו!!! כמה דברים, כמה בלאגן....

האמת עוד שבוע שעבר השמועה חמקה לידי אבל לא הייתי בטוח,

אז בקצרה ובלי הרבה חפירה... ידעתי כבר לתזמן הכל בצורה כזו שהיפנית החדשה בקושי הספיקה להכנס לHR על הבוקר כשכבר אמרתי לה שלום חחחחי...

עיזבו שעוד הרבה לפני שהיא הגיעה כבר ידעתי מי היא והכל...

אבל בואו נקצר את זה... הפעם פשוט שאלתי את זו שיושבת לידה מה היא עושה בארץ ולמרות שהחדשה גבוהה ממני קצת היא נראית טוב כמו ילדונת אבל מסתבר שכמו כולן... נשואה!

אבל טוב שגיליתי את זה מספיק מהר.

הרגשתי אחרי זה כרגיל קצת אבוד שכזה... אף אחת לא עונה לי באתרי הכרויות ולא כלום לא הולך לי... אז חשבתי לשאול את אחת היפניות אם אולי היא מכירה איזה אתר הכרויות יפני או משהו... 

וכך נכנסתי די לשיחת נפש עם אחת היפניות מהעבודה שמבחינתי אגב היא הכי יפה למרות שלא הכי צעירה... מצחיק לפטפט איתה... סיפרה לי כל מיני דברים...

יש ימים שאני פשוט מוכן לעשות עיסקה עם השטן כדי למצוא את האחת...

האמת השיחה הזו איתה... זה לא צריך להיות משהו משפיע כלפי מה שעוד רגע אספר אבל זה גם משהו לחשוב עליו... 

זה לא שורות מתוכננות אבל...

אני מסתכל אחורה קצת...

מי היה מאמין לפני כמה שנים שאני אגיע לעבוד בחברה עם משרדים בכלל עם אנשים מכל קצוות העולם בכל מיני שפות כולל היפניות, מי היה מאמין שבאמת אלך ואגשים את אחד החלומות שלי ואטוס ליפן, שאכן אעבוד במחשבים, שיטיסו אותי למקוומות על חשבון העבודה, שאהנה כל כך ואפילו אחכה רק למסיבות וכו....

החברה הזו לא משנה מה הביאה לי המון! 

ראינו השבוע לראשונה תוכניות של המשרד החדש שלנו...

מגניב יפה יש כמה דברים מעניינים יש כמה שממש נראה לי לא בסדר...

אבל הכי נוראי זה שהיפניות כנראה לא עוברות בכלל אלא נשארות עם כל מיני צוותים אחרים שלא עוברים...

אני עדיין מקווה שזה טעות או משהו אבל ייתכן שזה המצב...

אז איפשהו הבדיחות הפכו השבוע קצת למציאות שמטלטלת לי שוב את הכל למרות שאני די כבר החלטתי...

שיחת הטלפון הגיע.... המנהל שלי לשעבר התקשר אלי והציע בעצם לעבור אליהם...

קצת קשה לי לפרט פה הכל כי אני לא רוצה לחשוף איפה הוא עובד כרגע ולמה הדברים האלו עושים לי התלבטויות כאלו אבל יש שם הרבה כן והרבה לא...

מצד אחד אני עוזב את הצוות המגניב שלנו, אנשים טובים שכן יש פה, הכיף, הדברים המוכרים, חברה כה מגניבה עולמית ומשתנה, היפניות!, נסיעות די נוחות לעבודה, הרבה סניפים בחו"ל ועוד...

מצד אחר, שם יש תנאים טובים יותר, שוב לעבוד עם המנהל המגניב שלי, הכל שם אופן ספייס שאני לא אוהב, כנראה שכר גבוהה יותר, משרה שתתחיל אולי כהלפ דסק וסיסטם וכל דבר אבל מהרגע שיהיה צוות אהיה נטו סיסטם, משלמים על ארוחות ויש תוספות בנסיעות, האנשים נראים סולידיים יותר, מקום רגוע יותר, שעות עבודה קבועות, הנסיעה לשם ארוכה יותר ולא רק באוטובוס אחד וזהו, אפשרות של כן להתקדם...

אז חמישי הייתי שם בראיון עבודה אצל הכוח אדם שלהם המנהל של המנהל שלי והמנהל הישיר שזה המנהל שלי שזה היה יותר שיחת כיף ומידע וכאלה וניסיון שיכנוע...

אז כרגע אני לא רואה את עצמי עובר, אני חושב שאם ארצה אכן לעבור זה יהיה כמו שתכננתי אחרי שנעבור משרד ולמקום שאכן ארגיש בנוח ולא כמו כאן יש יותר מדי הרגשות של התפשרות...

אני פשוט מרגיש שעוד לא הגיע הזמן לחתום את הפרק הזה...

זוכרים את הסניף שהייתי בוא פעם אחרונה בחו"ל? 

אז השבוע אני מקבל בערב שיחת טלפון מהמנהל שמעל המנהל שלי שמתחילה ב"אתה מסוגל היום בלילה או מחר על הבוקר לטוס לסניף ההוא?"

אז... מצד אחד מגניב למרות שמלחיץ ככה בבום, מצד שני למה בכלל? אז התחלתי להרגיע אותו בעצם ואז ישבנו כמה שעות כשאני מהבית עם הבחור שזמנית מחליף את המנהל וניסינו להבין מה הבעיה... הם היו בטוחים שיש בעיות תקשורת שיש לופ ברשת אז הפעלתי הגנות וכל מיני בכל הציוד תקשורת שם אבל לא ראינו כלום! הבעיה שהבעיות שידועות לנו שם יותר היו לכיוון המרכזיית טלפונים או השרת שלה אבל כבודו היה בטוח שלא...

למחרת לא ראינו בעיות שכאלו והטכנאי של חברה שאנו עובדים איחתה שם היה בדרך עם ציוד חלופי למקרה... הוא אכן סידר שם כמה בעיות אבל זה לא היה לופ ובסוף הבעיות המשיכו...

המנהל שוב היה אצלינו במשרד ושוב זרק את המשפט "יכול להיות שעוד מעט אשלח אותך הביתה לארוז" חחחחחחחח

ואז במקרה היה איזה בחור אצלינו בחברה מחברת טלפוניה שאנו עובדים איתה אז הוא בא להציץ... עם הקלדה סופר מהירה הוא מהר מאוד מצא בעיות במרכזיה ואכן הציע לעשות שינוי מסוים שאכן פתר את הבעיה בסוף...

אבל הסניף הזה... זה כאילו סניף הבית של מרפי! הייתה עוד תקרית איתו השבוע שגרמה לטיפול קטן מהיר מתוכנן שם בקו האינטרנט להפוף לקרייסיס עד למחרת בבוקר! חחח

ואז הדובדבן שבקצפת...

נכנסים אלינו למשרד מנהל פרויקטים אחד ובחורה שעזבה את החברה לפני יותר מחצי שנה, מסתבר שהיא הקימה חברת ניהול פרויקטים ובאה כיעוץ או משהו... נכנסים ושואלים "מי רוצה לטוס לסניף ההוא?" שוב אותו סניף....

מסתבר שהם החליטו לגדול עוד ולכן עוברים משרד ובאו אלינו כדי להתחיל לבנות תוכנית ולתכנן הכל נכון, סוף סוף לשם שינוי!

אז יש מצב שאני עוד אטוס לשם ביחד איתה או איתו... אני לא בטוח מי עדיף... היא סבבה אבל היא לסבית (כן לא קשור זה לא שיש לי סיכוי כלשהוא גם אם היא לא) והוא... הוא עלול להיות קרציה חחח אבל סבבה יהיה מגניב זה בטוח, מחר יש לי הרבה עבודה על כל זה ועוד דברים... אבל אני יודע שזה דברים מעניינים ויוצא מהם משהו...

חפרתי מספיק, פינת הצחוק...

סוף.