FlashForward

דקות אחרי ההודעה הקודמת התחילה להתכתב איתי מישהי באיי סי קיו… מזמן זה לא קרה… שלא אני מחפש אלא מחפשים אותי… מישהי מאזור המרכז בערך רוסיה נראית לא רע למרות התמונה המטושטשת והגרועה מהפלאפון אבל כרגע אני כבר יודע שהגובה שלה 1.73 אז למרות כל המסתורין איתה שלא יודע עליה כלום לא מישהי שיהיה לי איתה משהו ונראה לי שעכשיו בכלל היא אמרה מספיק כדי שכבר אפסיק לדבר איתה.

סיימתי עכשיו לראות את הסדרה Flashforward. סדרה חזקה מאוד רק הסוף היה מבאס כזה במיוחד מבאס שכנראה לא תהיה עונה שניה. זה דווקא נגמר בקטע שאפילו לא הייתי מסיים איתו עונה!
זה בסדר יש לי עוד סדרות שרק מחכות שאתחיל!

היום שלחתי הודעה לראש צוות שלי לשאול איזו כוננות יש בשבת. בסוף קיבלתי תשובה שהוא רצה לדבר איתי בדיוק שאני לא סוגר שבת אלא חוזר יום ראשון. לטוב ולרע הלכה לה השבת האחרונה! חח…

אבל את האמת, אני לא יודע איך לכתוב את זה… או אם בכלל אני צריך לכתוב על זה… אבל אם הגורל יסדר את כל דבר במקומו… אזרח לא אהיה בקרוב…

אז, או שאני מפספס משהו והכל יסתדר, או שניסים קורים והכל יסתדר, או שהגורל שלי הלך כפוט וכך משמעות הפוסט הראשון לעתיד וכל חיי!


עוד שבוע!

סוף.

מכונת גילוח, כי שאר הפוסט דיכאוני!

האמת הייתי יכול לעדכן בימים האחרונים בתדירות של לפחות פעם ביום! אבל זה רק לזעוק כמה חרא ונורא הכל! אולי אז פחות הייתי מפספס כמה דברים פצפונים נחמדים שקרו אבל הם באמת מועטים!

הכל אצלי ממש טוהו ווהו! אני מבין פתאום שאין לי חשק וכוח לכלום בחיים! אין לי מטרה אין לי שאיפות וזה לא שלגמרי אני לא רואה לעצמי עתיד אבל אני לא מקבל מאיש עידוד בכלל… וההורים? גרוע עוד יותר! רק מנג'סים כמו לא יודע מה! כבר כל כך נמאס מכל זה!
רשמתי ללא מאט אנשים בפייסבוק שאלה אם הם מכירים מישהי שמתאימה לי… הרוב לא ענו, חלק אמרו לקיים דבר כזה או לא מכירים. אחת ניסתה לעזור אבל היא מכירה רק כל מיני מוזרות ומרוקאיות שלא קשורות אלי לגמרי אבל תודה לה.

חברים לצאת או משהו שלא נדבר על לטוס איתם לחו"ל אין לי וגם אלה שיש או שלא יכולים לצאת בגלל כל מיני סיבות או שפשוט לא עונים.

לחו"ל ישבתי כבר ממש תכננתי די עם מחירים טיול שכולל את פריז ואת לונדון בצורה יפה…
הרי לאמריקה בעצם לא רציתי לטוס כי אני יודע שאז אימא שלי תנסה להצטרף וגם אם לא אז אני אתקע שם עם דודה שלי והיא גרה בניו יורק כשאני מת גם לטוס לקליפורניה לבקר גם את אנג'ל וזה לא ילך.
אז עכשיו דוד שלי מהולנד צץ לי! רוצה שאבא שלי יטוס אליו ואני גם ומשם הוא יקח אותנו לפריז וכאלה… גם ניסה להוציא לי מהמחשבה את רכבת היורוסטאר! זה לא שיש לי בעיה עם דוד שלי אבל זה מגוחך! כאילו מה אני תקוע עם המשפחת מוזרים האלה לעד ובכל העולם??? אני רוצה לטייל! אני מנסה לארגן משהו לבד כי אין עם מי אז לא בא לי בכלל לטוס לבד בטאכלס אבל אני מנסה כי אין אם מי…

נראה לי בסוף אני פשוט לא אטוס לשום מקום!

בין היתר נדפק לי העכבר של המחשב שהיה יחודי מאוד וכבר לא מיצרים כאלה… ונאלצתי לקנות עכבר חרא אלחוטי שנטען לפחות…
גם סוף סוף קניתי היום מכונת גילוח שעובדת כמו שצריך ולא מקרטעת כמו הקודמת…

בחיי המצב שלי נוראי ואני לא רואה כבר איך לצאת ממנו… עוד רגע השחרור ושום נס… הפוסט הראשון לעתיד באמת ילך לפח? החיים שלי ילכו לזבל איתו… אני בהחלט שוב עם מחשבות על התאבדות… לא שיש לי אומץ אבל זה שוב נכנס לראש… במילא הכל אבוד ואין יציאה מזה…


עוד 10 ימים!

סוף.

רוח הזמן

נתחיל מזה שהתחלתי לראות נארוטו שיפודן וזה מגניב!! חח אני שמח על כך.

ולפני כמה זמן (במידה ולא סיפרתי) (אוקיי, למה עוד אין לנו הקראה למחשב בעברית? נמאס לכתוב במקלדת) ראיתי סרט… סרט נחמד סוג של דוקומנטרי. הוא מסביר על תאוריה נוספת שאנחנו כביכול אולי צאצאים של חייזרים ושהם ביקרו כאן. הסרט בסך הכל מראה אתרים היסטוריים ידועים כמו הפירמידות במצרים, קווי הנסקה בפרו, מצ'ו פיצ'ו ועוד. ובכל אתר מסביר ומכיח, בצורות משכנעות למדי איך זה מתקשר לחייזרים. אתן לכם דוגמא הוא מסביר על איך כל העיר לוט (מסיפורי התנ"ך) הושמדה בבת אחת… לפי התיאורים שידועים ההסבר היחידי לזה זה משהו בסגנון פצצה גרעינית. ישנם עוד הרבה תיאורים ודברים מעניינים… שווה צפייה לטעמי. הסרט נקרא בעברית מרכבות האלים.

ועכשיו לעניין הרציני של פוסט זה…
לאחרונה חיי נכנסו כמו שכבר הסברתי למעין בלבול משונה… סוג של חוסר ידע… לא יודע… והינה יושב אני בחפש"ש שלי ודי משתעמם. ואז נזכר בשיחה שהייתה בדת"ק על כל מיני קונספירציות וחייזרים וכה ועל כך איך שארצות הברית עם כ 500 מטוסים מוכנים בכל רגע לא הצליחה למנוע את אסון התאומים? ומשם אחד האנשים הזכיר את הסרט מרכבות האלים שמשם לקחתי אותו. ואחד אחר הוסיף שם של סרט ששכחתי למה בכלל הוא הוזכר ולא ידעתי על מה מדובר, לסרט קראו Zeitgeist!

כמובן כשחזרתי הביתה אז, ישר הורדתי את הסרטים. לZeitgeist מסתבר 3 סרטים.
אז אם כבר משעמם לי ויש זמן נראה מה זה הסרט שאני כלל לא זוכר את הנושא שלו…

לאחר שראיתי את הסרט שהולך כשעתיים… לא ידעתי כבר איך להמשיך בחיי הרגילים, מה עלי לעשות. הצטערתי שבכלל ראיתי את הסרט! כעסתי! וזה לא שלא ידעתי את חלק מהדברים עוד לפני… אך לא האמנתי עד כמה הדברים הללו הם בסדר גודל שכזה… ולמרות זאת רציתי לראות את השני.

את הסרט השני שגם הוא מתפרס לכשעתיים ראיתי היום. וזה לא שאני לגמרי יודע כעת איך עלי להמשיך אבל אני מרגיש קצת רגוע יותר ויודע שאני רוצה להיכנס לזה עוד! בתקווה שאם לא אני, אם לא ילדי, אז לפחות אולי נכדי יזכו לחיות במציאות זו.

את הסרט השלישי עוד לא ראיתי. אראה כנראה מחר אחרי שאסיים להוריד אותו מחדש באיכות טובה.

והינה אחרי שני הסרטים אני מוצא את עצמי נרשם לתנועת ה Zeitgeist העולמית כמו גם למקומית, הישראלית וכמובן שאני רשום לעדכונים אודות פרויקט הדגל של כל זה כרגע, פרויקט ונוס.

אז על מה בעצם כל הבלגן? בטח לא הבנתם אז אנסה להסביר בקצרה…
מישהו מתוך כל מי שקורא כאן וכל מי שלא, מרגיש שהעולם כמו שהוא היום בסדר וטוב? שהכל כשורה? אז זהו, כולם! כולם מרגישים שמשהו כאן לא בסדר, שמשהו דפוק, איך בכל העולם יש מלא עניים, חסרי השכלה, אסונות, טרור, מלחמות, ועוד.
וזה נכון! רק מה שאתם עוד לא מבינים כנראה… זה שכל זה זו בעצם מציאות שאותה יצרו לנו… אני יודע, זה נשמע דומה למטריקס, וזה אכן דומה! אבל זה אמיתי… הכל עניינים של כסף… עולם שפועל על חובות כלכליות! הכל תרמית אחת גדולה כדי שהאנשים הגדולים ירוויחו… ראשי הממשלה אינם השולטים במערכת אלא האנשים שמאחורי החברות הגדולות ובעיקר הבנקים! אל קאידה מעולם לא הייתה קיימת! וטרור זו רק הפחדה לאזרחים שגורמת להם להאמין שצריך להכניס עוד כסף למערכות הביטחון!
זה נורא מסובך להסביר הכל… אני לא מפרט טוב כמו שמפרטים בסרט…

אז כל מי שרוצה להבין באיזה עולם אנו חיים כיום מוזמן לצפות בשלושת הסרטים ולהחליט בעצמו מה טוב לו!
את שלושת הסרטים (ובעתיד גם הרביעי) ניתן לראות בחינם בצפייה ישירה באתר הבית של הסרט או להוריד את קבצי ה DVD או להזמין אותם על DVD.קיימות כתוביות כמעט לכל שפה אפשרית!
אני מזהיר! זה לא כזה קל לצפייה!

לאתר הסרט: http://www.zeitgeistmovie.com

יבוא היום, ונחיה תחת פרויקט ונוס, אמן!

עוד 16 ימים….

סוף.

יום הורים

הינה אני, בחפש"ש… או ש? בכל אופן חוזר לבסיס עוד שבועיים לסגור שבת אחרונה ושבוע אחרון!
משום מה ההרגשה הזו מלווה בהמון פחדים, חוסר ידע ועוד.

עלו לי הרבה מחשבות על משהו… על הצבא, העתיד, אני והפוסט הראשון לעתיד ודברים מסוימים שיגעו אותי.

אתמול היה לנו יום הורים. אימא שלי בהתחלה חשבה לבוא ולנסות לגרור את אבא שלי. בסוף כשנודע לה שאני יוצא לחפש"ש היא החליטה שעדיף לקחת חופש כשאני בבית ולא באה.
הרבה אנשים לא הביאו הורים אבל עדיין ההרגשה הייתה לא מי יודע מה.
חשבתי לי היום הזה יהיה משעמם ומעצבן… ואז מי קורא לי?
יש איזה צלם שאני מתכתב איתו הרבה שהוא היה אצלנו בטייסת, הוא באמת אמר שיש מצב שיאשרו לו לבוא ואכן הרי הוא קורא לי! זה היה כזה כיף לגלות שהוא בא… חחחח כמעט כל היום הייתי איתו… הסביר לי מלא לימד הראה ובכלל הסתכלתי איך הוא עובד… זה מדהים! הוא קודם כל מכיר את המצלמה שלו כל כך טוב שהוא בקושי מסתכל על התפריטים ומגדיר הכל מהר מאוד! הוא בכלל מצלם במצב ידני כלומר המצלמה לא קובעת כלום בעצמה! שלא נדבר על זה שעל המצלמה מורכב פלאש מקצועי שהוא השתמש בו בלי סוף (צלמים מקצועיים משתמשים בפלאש יותר ביום מאשר בלילה) הוא רק הרכיב ופירק כל הזמן כמו מכסה לבן על הפלאש שמרכך אותו. בשלב מסוים הייתה שיחה עם המפקד טייסת והוא עמד רחוק… בלי לשים לב פתאום קלטתי אותו מצלם עם עדשה אחרת לגמרי! עדשת L לבנה גדולה כזו… ואז הסתקרנתי עוד יותר… חחח הוא נתן לי קצת להרגיש אותה ולצלם… הוא מחליף עדשות ממש ממש מהר!
בשלב מסוים הכל די נגמר ובעיקרון אנשים עם הורים התפזרו כל אחד לדת"ק שלו להסתובב שם… את השאר די סינג'רו לסדר שם הכל… אז די התחמקתי והתקשרתי לראש צוות לשאול מה הלאה והוא אמר לי לצאת הביתה… ואז קלטתי שזה בערך ההזדמנות האחרונה… לתת לגורל צ'אנס… לנסות משהו הזוי אולי כמו לחתום עסקה עם השטן… וכך מצאתי את עצמי חוזר לדת"ק שלי כולי לחוץ מרוט רגשות וכל דבר… לא יודע מה איתי בכלל… חיכיתי שההורים שנשארו ילכו והתישבתי לדבר עם המפקד דת"ק על המשהו שכל כך אין לי מושג איך בכלל לכנות את זה כי לספר אני לא אספר לא כרגע… זה כבר הפוסט הראשון לעתיד… אבל מצאתי את עצמי סומך יותר על המפקד שלי מאשר על החברים או קרובי משפחה או אפילו אימא…

ואז קרה קטע די נוראי!
הביאו איזה מטוס לדת"ק כדי לעשות לו הרצה (כלומר מניעים את המנועים כדי לבדוק כל מיני דברים) אז אני והמפקד יושבים ומדברים במשרד והאנשים ממקצוע אחר הלכו להריץ… היה שם נגד אחד תותח שכולם מכירים יודע המון במטוס… קצין שלהם שהוא הודי שחום כזה… חייל סדיר ועוד איש קבע…
הנגד הראשון והקצין היו למטה והנגד השני היה בתא טייס והחייל בתא השני שהוא לא עושה כלום אלא רק לומד ומסתכל… אז הם התחילו בהרצה ושמענו את הרעש הרגיל ואחרי כמה שניות כיבו… והמפקד ואני חשבנו שיש איזו תקלה אז הוא טקטק לקצין והוא לא ענה… אחרי כמה שניות הוא בא אלינו כולו נראה לבן ולא שחום! אמר "תזמין אמבולנס יש פגיעת ראש" קיצור החייל סדיר גם הגיע אלינו גם לבן… הקצין ביקש שנביא זריז מים ונייר. רצתי עם בקבוק מים וזה היה נוראי… האזור מלא בדם והנגד שוכב בצד וכל הראש שלו כולו דם! הבאתי את המים והנגד הזה כולו צועק כל מיני דברים "אני לא רואה כלום" "למה אני לא רואה?" "אני מת" "אני רוצה עוד ילדים בחיים" וכולם ממש צועק ובוכה כזה והאחרים מרגיעים אותו… הגיע גם קצין נוסף שלהם… כולם ניסו להרגיע אותו ואז הוא אמר לקצין משהו שהוא שכח להוריד והקצין ישר הסכים איתו…
אחרי זה רצנו לכוון את האמבולנס וישר פינו אותו משם… חזרנו למשרד והמפקד דתק ביקש שאשגיח על החייל סדיר שבכלל היה נראה כמו מת… קיצר דיברנו קצת… הוא מספר שאיך שהם הטניעו הוא הרגיש כמו לחץ כזה בפנים… מסתבר שכנראה היה שם איזה מפסק שגרם ליצירת לחץ או משהו והוא שמע אז איזה פיצוץ כאילו ואז הנגד התחיל לצעוק שהוא לא רואה ואז הוציאו אותו משם… גם כל האזור של התא במטוס היה בהמון דם! בקיצור אחרי זה הגיעו למסקנה שכנראה בגלל הלחץ הנגד הרגיש מעורפל ולא ראה אז מהלחץ הוא ניסה לקום וכנראה חבט את הראש בחופה או משהו… אחרי כמה זמן הנגד הראשון שלח למפקד דתק שהוא בסדר או משהו… נקווה שבאמת הכל יסתדר…

באיזה 5 יצאתי מהבסיס רק… ועד שהגעתי הביתה כבר הייתי מצונן… ועכשיו אני ממש מרגיש קצת חולה כזה… בקושי היה לי כוח לכתוב את הפוסט… והינה אני בשבועיים חפש"ש גם…


עוד 20 ימים….

סוף.

עייפות הסף

פשוט עייף מדי! כל הזמן רוצה לישון אין כוח לכלום…

כבר כמה ימים הייתה לי תחושה כאילו… ששוב אני ובן ניפגש רק שנינו בעיר שלו לפטפט…
ואכן כמו שעון שוויצרי… אתמול הוא התקשר וזה בדיוק מה שהוא רצה (הסוד או לא?)
בהחלט נפגשנו ודיברנו על כל מיני דברים… האמת הוא די דיכא אותי כזה… סתם דיברנו על החיים וכל מיני… ובאמת המצב הרי נורא במדינה ובעולם… טכלס לא יודע מה יהיה איתי ועם העולם… לא חושב שבאמת מישהו במצב שלי עם דרישות כמו שלי יכול למצוא מישהי מתאימה. אז מה בסוף זה יהיה? או לבד לגמרי או המון פשרות של שני אנשים שסתם לא מסתדרים אך לא רוצים להשאר לבד? זה כזה פטטי… בשביל זה אני חי?

בסוף הגיע עוד חבר עם חברה שלו והם התחילו לתכנן לאסוף אנשים ללילה ומה עושים…
אני הייתי עייף ופשוט פרשתי משם לאט לאט… לא היה לי כוח לזהו ולא מצב רוח… כלומר אני הרי יודע שאולי יהיו צחוקים אבל זה לא מה שימצא לי מישהי מתאימה או חברים אמיתיים חדשים… בטוח לא כשהם שיכורים!

הגעתי הביתה נראה לי עוד לא היה 11:30 בערב… אבל לישון הלכתי רק ב 2 וחצי לפנות בוקר איכשהו…
וקמתי בכלל ב 12 בצהריים ועוד הייתי עייף… משהו פשוט לא בסדר איתי…

אבל אתמול בשיחה הבנתי שיש סיבה טובה אחת להשאר בקבע… (אני גם לא מאמין שאני אומר את זה!)

אבל בואו נחשוב בהיגיון… אין לי דרך להוציא פטור ממילואים ככה שברגע שיהיה משהו אז יקראו לי! ואילו אם אני איכשהו אשאר בקבע בתפקיד מעפן ורגוע ומשני אז זה סוג של פטור… אבל מה אני מדבר… הגורל בכלל קיים? כי אתמול בן גרם לי לפקפק בהכל לגמרי…

GOD! let me please, somehow, find the one…

שוב מרגיש עייפות וכבר צריך להוציא שוב את הכלבה לטיול… אז לבנתיים הלכתי…
עוד פחות מחודש! הסיוט הזה נגמר! לטוב ולרע ולפוסט הראשון לעתיד…


עוד 29 ימים….

סוף.

חמת גדר

בחיי אני מרגיש כה רענן! חמת גדר עשה לי טוב. גם נהניתי גם נחתי גם צברתי כוחות וגם מצאתי עוד מקום נפלא ליום שבו אולי תהיה לי מישהי. יש שם כמו מלון צימרים כזה שהוא נהדר לזוגות שרוצים שקט!

היו רק שני דברים מעצבנים, בעצם 3. בהתחלה הגענו עם האוטובוס כבר לעיר סמוכה ואז הם נזכרו שצריך לאסוף עוד כמה מהעיר שלי אז הם חזרו וזה בזבז זמן.
זה שאימא שלי הזמינה אצלו את הנסיעה הזו הוא קימבן לה את זה עם ארוחת צהריים במחיר של ללא (האיש הזה הוא זה שהולך לנסות בקרוב לשכנע אותי לא לנסוע ליפן בגלל הבלאגן שם וחוסר ההיענות כרגע, יצליח או לא הוא כנראה יעזור לי לבנות ולהזמין לי את הטיול לחו"ל) אז הארוחה הייתה ממש מעפנה יחסית… מסעדה גם מעפנה ממש והכי עיצבן אותי שהושיבו את כל הקבוצה בשולחן אחד מחובר… למה שאשב עם אנשים שאני לא מכיר?? בע… פעם הבאה ללא ארוחת צהריים! יש שם אלטרנטיבות טובות מאוד דווקא.

ובדרך חזרה, איך לא, נתקע האוטובוס! היינו צריכים לחכות לאוטובוס חלופי.

בדרך לשם וחזרה עברנו את הרצליה פיתוח והיה נחמד להסתכל על בניני כל החברות האלו בינהן גם זו שעובד בה המילואימניק משבוע שעבר.
ואז האוטובוס אסף אנשים בנתניה אז הוא ניכנס ממש פנימה… אני מודה די התאהבתי בעיר הזו. ממש יפה. גם בדרך ראיתי איזה מקום שם… שוב זה קרה! מעולם לא הייתי שם במציאות! אבל פעם חלמתי על המקום הזה!

ניצלתי היום לא מאט ידע בצילום שעזר לי. התמונות מהיום יצאו ממש נחמדות וגם היה כיף להציץ לאנשים אחרים למצלמות הקומפקטיות שלהם ולראות כמה זה יוצא להם נוראי! כל חיה שהם צילמו בחמת גדר הייתה אצלם מאחורי סורגים… אצלי מתוך המון חיות רק איזה 3 עם סורגים! טוב נו יש עוד מלא הבדלים חח

זהו בעצם נראה לי… אי אפשר להעביר הכל במילים…

אני לא זוכר אם סיפרתי… אבל פעם גלשתי לי באיזה צ'אט או משהו והתחילה מישהי להתכתב איתי ועברנו למסנג'ר… נראית די נחמד אבל ישראלית כזו פשוטה… בקיצור יש לה בעיה נוראית… אימא שלה עברה תאונת דרכים לפני מספר שנים… מאז היא בקומה… האימא נשלחה לצרפת כי שם לפי מה שאמרו להם הרופאים הכי מומחים בנושא והמשפחה אחרי כמה זמן חזרו לארץ… אבל היא נשארה! היא גרה שם אצל דודה שלה שגרה שם והיא כבר כמה שנים לא נהנית לא כלום… פשוט כל הזמן הולכת לבית חולים להיות עם אימא שלה… ולקוות לנס…
הקטע איתה שהיא דלוקה עלי… כלומר לא התאהבה אלא דלוקה על המראה החיצוני שלי… היא טיפה מטורפת אבל כיף לפטפט איתה… זה גם די נחמד לשמוע מילים טובות… חחח היא ממש מתכוונת לזה במשפט "אם ניפגש אני אאנוס אותך!" והאמת לא חושב שיש לי בעיה… היא בסדר כזו לא יודע… אני מקווה רק שהעניין עם אימא שלה יסתדר כבר…
מזמן לא יצא לי להתכתב איתה והיום היא התחברה ודיברנו בגלל זה סיפרתי על זה…

טוב לילה טוב! חחח חוזר שלישי בבוקר.


עוד 32 ימים….

סוף.

בדרך לחתונה עוצרים בבנקוק

אני קורא לזה הצלחה!

פטתי או לא אך זה מה שהיה לבנתיים. הסוד הרי כבר שוב התחיל להכנס אלי לא? אז ככה אמרתי לעצמי אני סוף שבוע הזה רוצה לראות סרט בקולנוע מהיר ועצבני 5 או בדרך לחתונה עוצרים בבנקוק.
אז יו לא ענה לי לSMS כללי כזה, בן כרגיל לא ענה גם אך אם היה רוצה היה עונה ונשאר רק אחד שהיה אצלנו בטייסת ועבר לבסיס אחר שהוא גם די בודד כזה וכמוני רק טיפה מטומטם כזה לפעמים. ולבסוף זה הצליח!

נפגשנו בסביבות 4 וחצי בקניון איילון והחלטנו בקלות על הסרט בדרך לחתונה עוצרים בבנקוק! זה היה פשוט חזק! גם הסרט חזק גם המקום שבחרתי למרות הכרטיסים! והכל היה כמו שצריך. משם הוא היה רעב אז הוא אכל מקדונלדס ואני פינקתי את עצמי בגלידה. ואז התחלנו טיול… לאורך הירקון הלכנו ברגל עד נמל תל אביב ומשם על הטיילת עד בית האופרה ששם היו לו מוניות שרות לבית שלו. אני נאלצתי לקחת מונית רגילה. הגעתי הביתה בסביבות 11. כשבדרך בן צלצל וגם סולמית.

אבל האמת היום הזה כולל 2 דברים לא משהו…
בשעה 4 הייתי אמור להיות אם לא עם אימא אז לבד לפחות בפיקניק אצל אנדרי. התינוק שלהם בן שנתיים והם חגגו כמו שנה שעברה. אימא שלי לא רוצה ממש לדבר איתם כי החברה שלו פעם אחרונה ניתקה את הטלפון לאימא שלי בפרצוף כי אימא שלי טיפה בילבלה את המוח. ואני האמת גם לא ממש רציתי… על האש וקצת שימחה זה סבבה אבל אני לא מכיר את רוב האנשים, אני צעיר מהרוב, פחות קשור ולא שותה. וגם אני קצת עצבני עליהם על כל הקטעים לאחרונה.
אז האלטרנטיבה של הסרט הייתה נהדרת אבל אלה בטח קצת נפגעו ורשמו לי בתגובה SMS די עוקצני… האמת זה מגעיל!

והדבר השני הוא שכבר בתל אביב… התחלתי להרגיש את הבדידות את החוסר חברה וחברים… החבר הזה לא מי יודע מה. רוב השיחות איתו מסתכמות בנושאי האנדרואיד והגאדג'טים לצערי… אז כנראה בראש שלי יש צד אפל… הצד הזה שכמעט וכבר החליט… כשהוא נסע החבר הזה בקושי הצלחתי לעלות למונית… אין לי מושג איך הצלחתי אבל עוד רגע כנראה הייתי מוצא את עצמי עם מישהי בתשלום! אני חש רע לא בגלל שמנעתי את זה לא בגלל שהיה לי מחשבות וחשק כזה אלא בגלל שבעצם אין לי אף אחת בכלל… זה די הורג וזה עוד לא הקטע המפחיד… כי הקטע המפחיד זה השילוב בין הפוסט הראשון לעתיד לבין…


עוד 33 ימים….

סוף.

שבוע חזרה לסוד

תנו קצת תזכורת לסוד והוא ישמיד את כל הגבולות שמפריעים לכם.
שבת האחרונה חשבתי לי לראות את הסוד ושמתי אותו להורדה ובמקרה באותו זמן השתמשתי בסוד עצמו!
כבר מזמן חשבתי לי… לראות שוב את הסוד בבית לא הולך ולהביא את הסרט לבסיס גם לא ילך ולקרוא אין לי כח… אז הסוד פשוט הביא לי הורדה של כל הסוד באודיו! אז עכשיו זה בפלאפון שלי!
אחרי שהורדתי את זה זה קצת סחף אותי והקשבתי לקצת מזה עוד במחשב.
מסתבר שזה היה מספיק כדי להפוך את כל השבוע הזה לחלוטין!

השבוע לא היה כזה שונה אבל איכשהו הייתי שמח יותר, דברים זרמו יותר וכאילו שהכל היה מכור לטובתי חח.
הפתעול לא איחרו לבוא, למשל הודעה רשמית שאני משתחרר בבקו"ם ולא בבסיס כמו הרוב, נשלחה רשימה מעודכנת של כמות ימי חופש שנשארו לכל אחד מבלי שאני אנסה בעצמי לברר, מילואימניק שתרם לי המון מידע ועובד כיום כמתכנת, מצאתי 10 שקל, חלום שמביא בשורות טובות ותקווה ישירה לגבי הפוסט הראשון לעתיד (לא מבין איך בכלל).
החלטתי גם לברר איפה יו משתחרר אז שלחתי הודעה לאחד הקצינים מהטייסת שלו שהיה לפני זה הראש צוות שלי שיכתוב לי את המספר פלאפון שלו. אבל קיבלתי ממנו רק מספר מטכלי לדתק שלו.
החלטתי שאני רוצה את המספר פלאפון שלו ויהי מה! אז פשפוש קל יחסית ברשת הצבאית וכל מספר שרק רציתי היה מול עיני כולל שלו! חח והבסיס שלו עוד מתגאה באבטחת מידע???? חחחחח דפוקים!

אתמול בלילה נגמרה לי הסוללה בשעון יד שלי לצערי. מחר אלך לסדר כנראה.
והיום סימנו ממש מאוחר והייתי בעצבים שאני שוב לא מספיק להגיע לסלקום.
אני חושב שבסוף אפילו אלוהים עצמו לא מבין איך, אבל הספקתי! סלקום תמיד ישארו חרא!
התחלנו מזה שרצינו לבטל לאימא שלי את חבילת הדור 3 של האינטרנט שהיא משלמת איזה 20 שח בחודש ומסתבר שזה פשוט לא ניתן לביטול. שכל עוד יש לה סים דור 3 זה בא איתו. כאן הבנתי ישר שאם אני רוצה סים דור 3 אז יעשו לי גם 20 שח כל חודש רק על הסים כאילו… אז שאלתי ומסתבר שלפי החוקים החדשים אני לא אהיה מחויב בזה אבל על אימא החוקים הישנים תקפים… טוב זה חוצפה! מה שכן, העובד של סלקום שישב ליד היה במקרה בן של מישהי שעבדה עם אימא שלי פעם והוא זיהה אותנו דיבר איתנו קצת והוא כזה קלט מה קורה ועשה לנו סוג של מתנה זיכוי של 30 שח כל חודש במשך שנה… תודה לו אך זה לא הפתרון הרי. בכל אופן לפחות עשו על המספר שלי ייפוי כוח אז עכשיו אני לא צריך את אימא שלי לשום דבר בעצם.
לאחר מכן אימא שלי יצאה קצת ואני המשכתי לגבי הקו שלי ובלאט איתם… חבילת הדקות שלי די מתאימה ואם אני עובר אותה לפעמים המחיר לא מוגזם… ה SMS דווקא חבילה משתלמת שאני כלל לא מנצל. אבל האינטרנט זה פשוט חרא! ולעשות עם זה משהו אפשר רק אם אני לוקח מהם מכשיר! מעולם לא! לכל הרוחות למה הם לא יכולים לעשות חבילות גם לאנשים שמביאים מכשיר משלהם?????
בסוף היא לא עשתה לי כלום שם… אבל אז באה לי השאלה הכי שימושית! אם אני רוצה לעבור לאורנג', מה אני משלם? מה ההתחיבויות והקנסות שלי?
וכאן הגיע התשובה הכי מתוקה ששמעתי מסלקום אי פעם… "בגלל החוק החדש, כלום!"

יש לי חבר שעובד באורנג'… אני משתחרר טיפה מתאפס על עצמי ועובר! נגמר הסיפור! גם ככה אני אוהב כתום! חחחחחחחחחח

אה וגם איכשהו הצלחתי לקנות גם סנדלים היום… ונהיה לי טיפה דודה ללכת לקורסי תכנות למרות שזה לדעתי קצת גדול עלי.

זהו נשאיר קצת לפוסטים הבאים. לילה טוב.


עוד 34 ימים….

סוף.