לא ננאו, לא מחשב רק צבא, עייף.

אך...

מה אני אגיד לכם...

עייף, זה הכל...

זוכרים אז שסיפרתי שכתבתי לננאו הודעה בפייסבוק?

אז חיכיתי ליום שני שהיא תצא הביתה. ואז אכן היא ענתה.

כלל לא שאלה איך מצאתי אותה לא כלום...

היה התכתבות נחמדה קצרה...

סתמית כזו...

אבל היה משהו שעיצבן אותי! פשוט שיגע אותי!

היא הצליחה!!!

באוגוסט היא מתחילה קורס! ויוצאת מהבסיס המזדיין הזה!

ואני? כלום! תקוע! זה כבר עולה לי על העצבים! מעבר למה שאפשר לתאר!

כשהגעתי הביתה רק אז הסתכלתי כמו שצריך בפרופיל של ננאו.

דווקא נראה כאילו היא ילדה בסדר אבל היא כן שותה וכן הולכת לפאבים, יש לה איזה חבורה די קבועה... רובה מורכבת מהתיכון שהיא למדה בו...

בחיי! אני צריך להיות בלש! אני ממש מרכיב פרופיל עליה!

בכל מקרה זה לא נראה שיש לי ממש מה לחפש בקרבתה.

והילדה ששינתה את השם לא עונה. כנראה לא מתחברת כלל לפייסבוק.

 

המחשב... אתמול אנדריי הגיע עם חברתו... הביאו מחשב!

יוצא שאיזה חבר שלו היה לו מחשב נורא ישן שהוא לא השתמש בו שנועד לאורחים (כמה שזה נשמע הזוי)

אז פירקנו הכל לחתיכות...

והרכבנו הכל לתוך המחשב שלי...

בעצם זה נגמר בדבר משונה!

לוח אם מעפן של אסוס, מעבד אינטל עם סוקט משונה לחלוטין! הפנטיום 4 הראשון שיצא אם אני לא טועה. מהירות 1.5 ג'יגה הרץ או משהו כזה...

זיכרון? RDRAM! מכירים בכלל כזה??? 500 מגה זיכרון! בטאכלס במחשב זה פחות אפילו! לאחר כמה שעות הצלחתי להעלות את הווינדוס הישן שלי בלי לפרמט וכל זה...

וכבר לפני קלטנו עם אנדריי...

כרטיס קול אין על הלוח אם, הוצאתי את הישן ששכב לי מאז פנטיום 3 אבל הוא כנראה מת כבר אז...

וכרטיס רשת... גם אין!

אז כרגע יש לי מחשב נכה שאומנם עובד אבם בלי קול ובלי רשת... ככה שבעצם אין לו כל שימוש! כרטיס רשת אפשר לקנות ב 25 שח אבל מה זה כבר שווה?

קול אין ככה שאני אמשיך בקושי להתעורר עם השעון מעורר בפלאפון.

אבל כרגע זה די סגור... ההדממה הקרובה שתתחיל ב 20 לאוגוסט תשמש אותי בעיקר לבניית מחשב חדש... הבעיה שניזכרתי בה לפני כמה ימים זה שגם אם ב 21 ביום שישי אחליט ואזמין מחשב יקח לפחות איזה שבוע עד שהוא יגיע! מה שאומר ששוב לא יהיה לי זמן!!!!!!!!!!!!!!!

לפחות יש לי מפרט מוכן!

נתון פה ושם לשינוי לפי מה שיהיה זמין בחנות וביחס למחיר...

מה שעדיין לא סגור זה המעבד!! מצד אחד אני יכול לקחת Core2Quad Q8200 או Q8400

מצד שני אולי עדיף רק 2 ליבות אבל עם מהירות שעון גבוהה יותר קצת וזיכרון קאטש גבוהה יותר? כלומר Core2Duo E8500 או משהו?

אני ממש מבולבל כאן ולא יודע מה להחליט... גם ככה וגם ככה אבל לדעתי יוצא מחשב נהדר שעל ההתחלה יקבל שוק ע"י הרצה אולי במקביל עם XP ישן לווינדוס 7!

בכלל אני חושב כבר מחר להריץ גיבוי בנייד ולשים 7 קצת לשחק בו... גיליתי שאפילו מחשב אטלון מריצים בכיף אותו אז בשביל הנייד שלי זה משחק ילדים...

 

הצבא הזה גומר אותי... הקצין טכני שלנו התחלף... ביום חמישי הזה עשו את הטקס והכל... ועשו גם מסדר...

אוקיי נגיד בגלל חוסר מקום (שגם לא היה) אז סידרו אותנו בחמישיות ולא בשלשות, אבל מסדר עם משקפי שמש????? מה זה הביזיון הזה! חוסר כבוד! בושה!

וכל החיילים האלה! לא יודעים לעמוד במסדר לא כלום! אוף!!! זה היה כזה מעצבן!

ובקרוב ה 21.9

שנה! שנה מאז שהגעתי לבסיס ולטייסת הזו...

אני חושב שהיום הזה לא יעבור רגיל! אני לא יודע מה אבל כנראה שאצטרך כן לעשות משהו...

או שאהיה נפקד, או אתחיל להשתכר עד מוות!, או שאלך לזונה, או אאנוס מישהי, או אתאבד, או ארצח מישהו

אני פשוט חייב לעשות משהו כבר!

חשבתי בעיקרון פשוט להפסיק הכל... לשבת בדת"ק... לבקש סליחה מכולם ולא לעשות כלום! לא לעבוד!

אני פשוט גמור עם זה כבר...

 

 

עוד 755 ימים...

 

סוף.

הסוד

אז קודם כל עלי לציין שאני באפטר.

 

כל מה שקרה לי מאז שבת בערב אני גם לא יודע איך להסביר או לפרט...

אבל ה"קסמים" האלה קרו כולם בגלל שגיליתי והשתמשתי בסוד!

 

זוכרים שסיפרתי על רביעי שעבר שלאחר פסטיבל היין אנדרי נסחף עם כל הקטע של איך לחיות נכון וזה?

אז לא נתתי לזה חשיבות גדולה אבל באמצע חברתו זרקה הצעה שאימא שלי תראה את הסרט הסוד.

היא אמרה את זה ברוסית אבל ישר ידעתי במה מדובר...

ידעתי על קיומו של ספר וסרט שמסבירים כביכול איך לחיות נכון... אך מעולם לא העזתי לראות או לקרוא את זה.

ידעתי בכללי במה מדובר... לא רציתי להאמין וחשבתי יבוא יום אולי אראה...

הפעם חשבתי לי לראות אכן...

שבת בערב ישבתי כבר לראות את הסרט לאחר שהורדתי אותו!

מאז! ועד רגע זה חיי בשיא הרצינות השתנו! פשוט כך!

הבנתי מהסרט כל כך הרבה, למדתי הרבה, והבנתי איך קרו הרבה מהדברים שעשיתי טוב בחיי.

בלי לדעת, כשהשגתי את אותם הדברים השתמשתי בסוד!

תקשיבו! השבוע הזה, עד כה זה פשוט...

ואני עוד רק לומד!

אבל הסרט לא הספיק לי. אז נזכרתי שלפני מספר חודשים נתקלתי בספר אצל אחד מהאנשים בטייסת בחדרו.

ביום ראשון הוא במקרה נכנס לחדר של חבר מהקורס כשהייתי בו. שאלתי לגבי הספר, כעבור כרבע שעה ישבתי בחדרי כבר קורא את הספר!

אני כרגע לא אפרט הרבה... אני עייף קצת ועוד לא ראיתי בליץ'. (לצערי צריך להוריד כל פרק שוב כי המחשב השני עוד מת, וגם כאן יש כבר סיפור שלם!)

אני רק אוסיף שהשבת הקרובה אני רשום ברשימת סוגרי השבת. האם תראו אותי ביום חמישי רושם פוסט מהבית כי הוצאתי את עצמי מהשבת בעזרת הסוד?

 

אני ממליץ לכם מאוד לראות ולקרוא את הסוד. ההמלצה היא קודם לראות את הסרט ולאחר מכן להרחיב אם ברצונכם עם הספר, הספר נכתב מבוסס על הסרט אך יש מספר קטעים חשובים מאוד שהוא אינו מצליח להעביר כמו שהסרט מעביר. אך עלי לציין שעוד לא סיימתי את הספר עד הסוף.

אפילו אם אתם לא תצליחו בהתחלה, או לא תאהבו את העניין אני ממליץ לכם לנסות, מקסימום תיהנו לפחות קצת מזה.

 

היום ביציאה הביתה לאפטר (שגם הוא תוצאת הסוד) ננאו הייתה בשמירה... היא הסתכלה לכיוון שלי אבל לא אמרה כלום! זה בסדר, בנות אחרות העסיקו אותה יותר,

אבל ה"עונש" שלה הוא שכשהגעתי הוספתי אותה ורשמתי לה הודעה בפייסבוק! חח

כעת השאלה שנשאלת על ידי ומופנית לחברי, ליקום ולכל היא...

מי באמת המתאימה לי? האם זו ננאו? אנג'ל? הדמיונית? או הילדה ששינתה את השם?

הסוד חברים... הסוד...

 

 

765 ימים...

 

סוף.

הילדה ששינתה את שמה

שוב בפעם המיליון אני לא זוכר מה עדכנתי לאחרונה...

סקלירוזיק שכמוני! חחח

אה כן...

אנדרי התפנה והסביר לי יותר לעומק איך לבדוק את הספק...

זה נגמר בזה שפתחתי את הספק ואכן ראיתי קבל... לא שמיש נגיד...

האמת אותו רגע שמחתי קצת...

התקשרתי לטכנאי והוא תמך בזה שאני אבוא עם הספק אכן גם הוא ראה את זה...

כשיצאתי מהבית ראיתי ישר את הדף הזה מבצבץ... בתיבת הדואר היה הדף הזה שיש חבילה...

ישר בדרך נכנסתי לדואר וקיבלתי את 2 הסוללות לפלאפון שהזמנתי!

בחיי החיקוי מדויק! אפילו המדבקות תלת מימד! וכרגע הסוללה מראה ביצועים לא פחות טובים מהמקורית.

הלכתי אליו ברגל, כהרגלי, לקחתי ספק חדש וקיוויתי שהכל יסתדר...

בדרך חזרה חשבתי לי לעבור בחנות בה קניתי את הפלאפון שלי ולבדוק אם יש להם את האוזניות כמו ב N85 וחבריו.

להם שלא כמו לשלי יש בשלט שליטה על כל הנגן... אצלי יש רק כפתור מענה לשיחות ווליום וזהו.

היה מלא דרכים ללכת לשם אבל בחרתי במשהו משונה... דרך שבה אני עובר את המקום בו גרתי לפני כיתה א'...

נוסטלגיה... בחיי כמה נוסטלגיה! שנים שלא עברתי שם ככה בכיף שלי...

כל המעברים האלה הבתים כל חור אני הכרתי שם! כל הזיכרונות האלו...

הרגשתי כזה שלם עם עצמי כל כך טוב...

הגעתי לחנות שאלתי את המוכר... הוא לא לגמרי זכר מה יש ל 85 אז הוא הביא משהו שיש לרוב עכשיו...

הביא בדיוק מה שרציתי!

כששאלתי כמה זה עולה הוא אמר את המחיר והוסיף שבשבילי זה מחיר אחר (הוא זוכר שקניתי פלאפון ולא מאט דברים שם)

המחיר שהוא אמר היה כמעט חצי ממה שיכולתי למצוא במקום אחר! אז ברור שקניתי ואני שמח על כך...

חזרתי הביתה וניגשתי לעבודה!

לאחר החלפת הספק... נתקלתי במזל הרגיל שלי...

לצערי נאלצתי בצער וביגון רב לקבוע את מותו של לוח האם!

(כדי שלא אחזור לנושא המחשב אחר כך) כרגע אני ואנדריי די בויתור על חיפוש שבנתיים כשל אחר לוח אם תואם יד שנייה.

ואני ואימא יותר בכיוון של לקנות מחשב חדש, רק עוד לא בדקתי האם ההארדיסקים חיים... אולי מחר...

אז כרגע אני קצת לומד על לוחות האם והמעבדים השולחניים של היום... ומחפש חנות אמינה וזולה שתספק לי מחשב על מבחינתי

במחיר כמה שפחות מ 3000... ודווקא יש דברים שגם לא חלמתי... רק אני עדיין מתקשה להחליט על מפרט... כי כרגע עולה לי בראש GTA4

וזה ישר מעלה את המפרט!

טוב אז אחרי שכל זה נגמר ומצד אחד הייתי עייף מכל זה ולא רציתי כלל להתעסק בזה... מצד שני הייתי מבואס!

אבל המחשבה שהטרידה אותי ועדיין מטרידה זה שאימא שלי תתחיל להשתמש (כבר התחילה) בנייד שלי!!!

כבר התקרב לו הערב וליד הבית שלנו יש חנות משקאות חריפים... אז הם עשו פסטיבל יין שם...

אנדריי וחברתו תכננו להיות שם וכך אני ואימא שלי בשבילם...

אז לבסוף אימא שלי התעקבה מאוד בעבודה אז נסעתי אליה...

משם חשבנו לסוע לטייל ליד הבית... אבל לפני שנסענו משם...

אנדריי התקשר אמר שהם עוד שם... אז הצטרפנו...

ואז אחרי כל היין הזה (אני כרגיל לא שתיתי אבל אימא שלי טעמה גם)

אנדריי נסחף לשיחה מעניינת על דרך חיים... וכל מיני כאלה שאני מנסה ומנסה ליישם אבל לא מצליח...

זה היה נחמד כזה נתן לי כזו הרגשה טובה נחמדה...

 

אז היום...

אחרי התארגנות נסענו עם אימא שלי לראשון... המטרה לראות שוב את השואב ששמנו עליו עין כאשר בנתיים אנחנו לא קונים כי חברתו של אנדריי ביום ראשון תבדוק לנו מחיר לבעלי ויטמין P חח...

אז כמובן בין היתר גם אולי לבדוק מפרט מחשב מה שלא ממש הלך... צריך לעשות את זה בהדממה הקרובה אם תהיה... למרות ששלחתי מייל לכמה חנויות שאני מכיר ואני הולך כנראה לעבוד מהמייל ככה...

אחרי שטיילנו וזה הלכנו שוב למקס ברנר!! אין! פשוט אין על המילקי של מקס ברנר! חח...

משם נסענו לסבתא שלי כרגיל ואז הביתה...

אימא שלי חרשה על המחשב על הנייד!!!!!!!!!! חח... זה די מפחיד...

ועכשיו אני לפני כמה שעות יושב לי מול הפייסבוק... כרגיל עם הקטע הזה של...

מי נחפש היום?

ישר קופץ שם... הפעם זה היה משונה כזה... חיפשתי אותה לא מזמן... לא מצאתי...

מדובר במישהי שלמדה איתי עד כיתה ד' והייתה מאוהבת בי ההורים שלנו היו חברים ואני אז לא סבלתי אותה... אז עוד אהבתי את בלונדה א' ההיא...

בקיצור זאתי היא... מן גאונית כזו הייתה באיזה פרויקט כזה באוניברסיטה עוד במהלך התיכון וזה... ובדרך היא גם שינתה את השם הפרטי שלה...

בקיצור היא מדי פעם עולה לי ראש מזכירה לי כמה מפגר הייתי!

אז הפעם ישר נמצאה מישהי... כל המידע חסוי... רק תמונה שאולי יש משהו במבט... אבל ככה מישהי חמודה כזו וזהו...

רשימת חברים בהם אני לא מכיר איש אבל כולם מצביעים על כך שמי שמצאתי אכן מישראל, אכן מפרויקט אוניברסיטה כלשהו...

אז לאחר שילוב של חיפוש אחר ו"עקיפת סמכויות" בפייסבוק...

עלו עד מספר פרטים שוליים שהראו שהיא גרה באזור כנראה... בקיצור אני מניח שזו כן היא...

שלחתי לה הודעה אם זו היא (בצירוף השם הפרטי הישן שלה) והוספתי לחברים...

מקווה שהיא תענה... התמונה שלה העלתה לי כזה... לא יודע... רגש שכזה...

זהו כרגע אני סתם... נראה עכשיו שוב בליץ' כנראה (לאחר שהורדתי שוב כמה פרקים כי כולם היו במחשב השני!)

ומחר שוב בטח נלך עם אנדריי להטיס!...

 

 

עוד 769 ימים...

 

סוף.

טופס 55V2

הנה עוד שבוע עבר לו.
כואב לי בטירוף, מבין שכנראה אין באמת דרך לצאת מהבסיס הזה, שעלי לסבול שם עוד כשנתיים, חסר אמונות או תקוות.
ובכל זאת יש שם משהו נראה לי בפנים... בכל מקרה אני הולך להגיש בתקופה הקרובה לא מאט טפסי 55...
השבוע הגשתי את השני. ממש יש לי תיקיה במחשב של טפסי 55... והולך להיות שם לא מאט כאלה כנראה, אם כל טופס לוקח נגיד כחודשיים, אז יהיו שם כ 12 טפסים?
את התור למשקית ת"ש נזכרו לקבוע לי רק יום רביעי... גם לא הצקתי על זה יותר מדי כי אני מבין שזה סתם כדי שארגיש עם עצמי שאני עוד נלחם.
ראיתי עוד איזו מישהי חמודה בבסיס אבל אין לי שום קשר אליה גם לא יודע איפה היא בבסיס... ננאו אני חושב אולי באמת להוסיף אותה בפייסבוק להגיד שראיתי אותה כשחיפשתי חברים...
לא יודע...
שום דבר לא זז איתי פשוט... כנראה שכן... אני מת לפחות לשנתיים הקרובות! אני חי רק כשאני בבית! וכשאני פה! וגם לזה לפעמים אין לי כוח.
אני עייף ואין כל מושיע כל עזרה... כמו שכבר אמרתי... הפעם לקום בעצמי לא אוכל כבר... הפעם אם אקום זה יהיה רק אם חברים יעזרו לי או מישהי מיוחדת...
בכל אופן הגיע לו יום רביעי... לפני צהריים עוד... המפקד דת"ק הודיע לי שיש לי תור למשקית ת"ש בשעה 3.
בערך ב 2:15 הוא קרא לי למשרד והזכיר לי ששבוע הבא יש לי תורנות (משהו משונה של אבטחת מידע או ליווי קבלנים) הוא הראה לי אימייל שהוא קיבל ובקצרה היה רשום שיום חמישי (כלומר היום) יש לי תדריך לזה... אמרתי אוקיי ואז הוא אמר זה לא טוב מחר... עכשיו אין לנו כלום לא טיסות לא כלום יום חמישי רק איזה משהו דבילי לעשות וזה לא משהו שאני חייב להיות בו אם יש לי תדריך... ישר התקשר לזה שמעביר את התדריך הזה וקבע איתו שאגיע ב 3!!!!
חחחח הוא עושה לי אתה תספיק אתה יכול להצליח להיות בשני מקומות ביחד (והאמת אני יודע שהוא צודק) אז 2:50 בערך באתי ל"תדריך" שזה סתם היה להגיד לי מה השעות ובקצרה מה זה ולחתום על דף... חחח סתם אני אמור להתלוות לקבלנים שעובדים בבסיס ולראות שהם לא מסתובבים סתם ולא מצלמים... וככה מיום ראשון עד חמישי.
אצל המשקית ת"ש הגשתי את ה 55 והפעם היא מעבירה את הטופס בין כולם... מעניין איפה הוא יעלם בדרך והאם הקצינים שעכשיו יחתמו עליו או החדשים (כולם מתחלפים לנו בקרוב!)
לאחר המשקית ת"ש הייתי בטוח שכבר יגידו לי להישאר במגורים אבל אמרו לי לחזור. לא היה הסעה אז הלכתי ברגל בחום (החום לא מפריע לי) הגעתי ובאתי לראש צוות שידע שחזרתי ישר איך שהוא ראה אותי הוא אמר "או! איך שכחנו, אתה תהיה ****" (המפקד טייסת) בקיצור הם מארגנים איזה הצגה דבילית שכל אחד מהדת"ק הוא מישהו מקבע או קצינים ועושים שטויות לא יודע מה קיצר אני לא אכפת לי! מצידי שיקראו לזה סירוב פקודה אני לא אשתתף!
עכשיו הקטע של הסירוב פקודה מזכיר לי את שבוע הבא... אם אני לא טועה שבוע הבא יש את הטקס סיום תקופה של הבסיס ומצד אחד אני שמח שאני לא אהיה בו! מצד שני זה באסה כי שם יש יותר סיכוי לראות את ננאו. אבל אם אני אהיה בסיום תקופה שוב ינסו לשכנע אותי ללבוש איזה משהו מגעיל כזה עם הסמל טייסת לרשום את המספר על הפנים ואין מצב אני עושה את זה! ופעם קודמת איזה אחד שבגלל הצבע (ענייני כדורגל) לא רצה לשים כלום אז הראש צוות איים עליו בשישי בשבת בשליש הפוך ומה לא... כמובן הוא לא עשה לו כלום...
בקיצור בסוף התברר למה הקדימו לי את התדריך ולמה החזירו אותי לדת"ק... יצאנו אתמול ולא היום!
בדרך כבר אימא שלי התקשרה ורק אז סיפרתי לה שאני בדרך הביתה... ואז היא אמרה "ואצלנו המחשב לא עובד" אז אני כבר כרגיל אומר עכשיו יעבוד...
אבל לא ידעתי מה מצפה לי הפעם!!! אני עוד לא סגור אבל או שספק הכוח שלו מת או שהלוח אם... אני ממש ממש מתפלל שזה ספק כוח! אם כן זה עניין של 150 ₪ מקסימום והעניין מתוקן...
אם זה לוח אם... אני אסתדר עם המחשב נייד ואימא שלי אם תרצה תגיד לי ואני אחשוב על להרכיב מחשב חדש...
ועוד עם כל זה צריך לקנות שואב אבק הביתה...
אז יש איזה טכנאי אחד שהכרתי בתקופה שאנדריי לא היה לצידי אז התקשרתי אליו אתמול ב 10 בלילה (הוא לרוב ב 11 עוד בחנות!) הפעם הערתי אותו משינה... ביקשתי סליחה והתכנון היה להתקשר עכשיו ב 11 בבוקר אבל אנדריי התחיל להסביר לי איך לבדוק את הספק ולדעת בדיוק איפה הבעיה אז דחיתי את זה הקטע שאנדריי בעבודה וכרגע הוא קצת עסוק.
ככה שהכל בדיליי...
בחיי אני כזה אצלן...
עייף... מותש... מדוכא... חסר חיים...
ורק מיץ אומץ חסר לי כדי להתאבד וזהו!
מה יהיה גורלי? חשבתי שאני יודע אבל כעת נראה כאילו אין לי כלל גורל!

והינה לכם שיר שבהתחלה הכרתי אותו בתור סתם שיר יפה אבל היום הוא ממש מסביר את המצב שלי...



עוד 771 ימים...

סוף.

שקיעה

אתמול בערב צילמתי את זה ביחד עם אנדרי. אצלו במצלמה המקצועית זה כמובן נראה יותר טוב. ועכשיו אני פה בבסיס. מחכה כבר ליום חמישי. עברו לי מחשבות... מה יקרה אם אני אוסיף את ננאו סתם כך ואגיד שבמקרה מצאתי אותה כשחיפשתי חברים?
אוף אין לי על מה לכתוב אין לי מה לעשות ובכלל אני מרגיש חסר חיים.

עוד 775 ימים...

סוף.

הפסילה של פסילת המקצוע

שוב בית.

הייתי אמור לסגור אבל שוב הוציאו אותי... לא יודע אם באמת כמו שהם אמרו זה היה בתכנון או שזה לאחר מה שקרה יום רביעי...

הרגשתי על דרך המלך... הרגשתי כבר את זה... פוסל מקצוע ואז יהיה מה שיהיה...

אפילו ניחשתי את השעה המדויקת של התור לקפ"ס...

יום רביעי כשהלכתי אליו כבר ידעתי שאת הקפ"סית שהתעסקה איתי כבר כנראה לא אראה כי היא השתחררה...

רעדתי! רעדתי מפחד כמו שנראה לי מעולם לא פחדתי אבל ידעתי שזה זה או כלום! לאחר שיחה קצרה עם הקפ"ס והפסיכיאטר ביחד... הגענו להחלטה לפסול לי מקצוע...

ביקשו ממני להמתין כמה דקות בחוץ. ואז הם ביקשו את המספר של המפקד/ קצין שלי לחוות דעת...

הקצין דיבר איתם ואחרי כמה דקות הם קראו לי והפסיכיאטר אמר: "אנחנו לא פוסלים לך מקצוע!, אנחנו רואים שאתה דווקא כן מסתדר בתפקיד שלך"

וזהו כאן זה נגמר! התקווה האחרונה שהייתה לי מתה! לדת"ק לא תכננתי לעלות בכלל, הפאצ'ים מהסרבל שכבו להם כבר זרוקים בחדר קרוב לפח, אני יושב זרוק כמו מת, מסתכל לכיוון הארון שם מדי ה-א' שלי ומוכן להתלבש לעוף משם ולא לחזור!

לאט לאט... אני מבין הרי שלי זה לא יעזור לעולם עם המזל שלי הגחלת לא תגיע וספק אם אשרוד בכלא! הם שברו אותי לחלוטין! ניצחו,

אם נראה לכם שהפוסט הזה מתקדם למהפך שעוד רגע אגיד שמצאתי דרך חדשה ושיש לי תקווה או משהו אז אני מבקש מכם סליחה, אבל לא! הפעם אני כן גמור באמת ורק בלילה כבר כשהלכנו לישון נכנס לי לראש משהו שלא יעזור ככל הנראה, אבל זה ישגע אותם כל כמה זמן! ומצידי אני אמשיך לעשות את זה כל השנתיים וקצת שנשאר לי! אני פשוט הולך להגיש טופס 55... ואז כשיסרבו לי, עוד אחד! ועוד אחד! ועוד! ועוד! ולא איכפת לי אם זה יהיה אותו המכתב אותו נוסח או משהו חדש, בכלל אני אשב מחר לכתוב כמה ביחד! אחד אחרי השני! ככה יצא לי כל חודשיים סירוב? אז כל חודשיים טופס חדשה! זה לא יעזור אולי אבל זה ישגע אותם לפחות!

אני מבין שזה דבילי כבר אבל הגעתי למצב שאני נואש ואין לי מה לעשות... זה הדבר היחיד שאני הולך לעשות...

כנראה אין לי גורל... או שהוא שונה... האמונות שלי שבורות, החלומות שבורים, ורק תגידו לי איפה מוכרים מיץ אומץ! אני כבר אדאג לקבור את כל הבסיס הזה יחד איתי! אני גמור אנשים!

 

 

סוף.