FINE! FINE.... I'LL WRITE!
להגיד שבא לי לכתוב, לא יכול...
העורך פה שוב השתנה?
אם אני כתוב פה זה אומר שמשהו כנראה עובר עלי, לטוב או לרע, הפעם, לרע... כאילו... כן ולא?
זה תקופות, אני מכיר הרי את עצמי ויודע שיש לי תקופות שפשוט דברים לא הולכים לא זזים ולא כלום, הרבה עבודה דברים מסביב כאילו תקועים וכו...
אני משתדל לא לחשוב על זה ופשוט להתמקד בזה שעוד מעט בתחילת ספטמבר אני סוף סוף למרות הקורונה טס!
לא, זה לא הטיול שתוכנן לפני הקורונה ובוטל בגללה, זה דווקא טיול מאורגן שוב עם אימא שלי ואתה מדריכת טיולים הפעם למדינה קטנה עם הרבה טבע...
אז הקדמתי קצת עקב מבצע רכישת עדשה חדשה, האמת הכי יקרה שרכשתי אי פעם ואני לא מצטער לרגע! רכשתי גם סוללה מקורית נוספת ועל הדרך כרטיס זיכרון ממש טוב וגדול...
על הרחפן אין מה לדבר כי הוא כבר נמכר, קצת לא ניצלתי אותו מספיק ועקב מגבלות בארץ ובעולם החלטתי שכשארצה ממש אקנה במקומו משהו קטן יותר שעדיין יהיה לי מספיק טוב וזול יותר.
אבל פני כמה שבועות משהו כאילו... לא יודע... דברים התחילו להדפק בעבודה ומחוצה לה, תקופה קשה בהחלט...
אז כן אני קצת מדוכא אבל זה משהו שקורה לי פה ושם...
ואז הגיע עוד יום, בוקר רגיל בעבודה, כמה דקות ו........
אז ככה, אני לא יכול לפרט את מה שקרה אז אבל זה גדול, זה כולל גורם מחוץ לעבודה שמעורב וזה גרם לנו ממש לעבוד קשה בצורה לא נורמאלית במשך מספר ימים וכנראה לא נגמר לצערי, להגיע לכל מיני מקומות שלא בא לי ואומנם זה לא נראה ככה כרגע, יש איזה סיכוי שזה יפגדע בעתיד החברה אפילו...
זה די שבר אותי כל זה, גם לחץ נפשי גם פיזי וכל המצב הזה ממש לא נעים ובעייתי ואני מניח שגם יצא פה ושם שלא התנהגתי יפה כלפי אנשים סביבי בגלל כל זה וזה גם מבאס...
אז עברו עוד כמה ימים, המצב לא השתפר וקמתי לבוקר שפשוט אפשר היה להבין שזה עוד יום מחורבן לגמרי הולך להיות, אני מנסה לזרום עם מה שיש ובין כל העבודה שיחה בטלפון, הטרוקולר מזהה מי זה ואני מחליט שזה יכול לחכות, אבל ישר אחרי זה שוב הם מנסים אז עניתי....
זוכרים שאמרתי בהתחלה שהנה אני מנסה להתמקד בטיסה בקרוב? קצת חופשה לאחר שלא הייתי בחופשה כבר... מה שנתיים? יותר!?!
אז לא.... גם הפעם לא תהיה חופשה... בוטל....
אותו רגע האמת קמתי, תפסתי פטיש והתחלתי לחפש משהו (או מישהו) לרסק!!! לצערי לא מצאתי אבל אני מניח שלראות אדם עצבני במסדרון עם פטיש זה קצת לא נורמאלי...
משם זה באמת שבר אותי כבר לגמרי, אני עד עכשיו עם התקפי עצבים ולטענת חבר טוב כנראה אני צריך טיפול...
הבעיה שפעם אחרונה שהייתי אצל פסיכולוג הבנתי שזה חסר תועלת ורק עולה כסף לעומת הבלוג פה, זה לא שהבלוג עוזר אבל הוא עושה אותו דבר בערך רק בחינם...
אז הנה אני נמנעתי מלרשום פה אבל הנה זה קרה... סעמק!
להגיד את האמת כלל לא מרגיש יותר טוב כרגע... קחו בחשבון שאני כן יוצא פה ושם להסתובב עם חברים, לאכול אוכל טוב, שוקולד וכו וכל זה פשוט לא מועיל כרגע, קצת לפעמים עוזר אבל הכל חוזר ואני מוצא את עצמי גם בטעות וגם במכוון שוב נכנס לפרופילים בפייסבוק של אנשים מהעבר וזה חונק אותי מבפנים...
וזוגיות? נו ברור... הנושא הממש עיקרי אצלי לא?
לא, לא התעייפתי לכתוב, אבל פשוט אין לי מה לכתוב! זה רק נהיה רע יותר, אני כבר ממש נדיר אפילו רושם "היי" לבחורות באפליקציות הכרויות, אני סתם לפעמים מזפזפ בהן ללא כל מטרה באמת ואם יש כבר התאמה עם מישהיא לרוב אני מתחרט ישר שעשיתי לייק וסוגר את זה...
יש משהו שאני לא משותף פה... אולי כי אני מרגיש שזה מעל הרמה של מה שאני לרוב משתף פה, אולי כי אני מפחד מג'ינקס... אולי כי סתם אני מנסה להשלות את עצמי שעוד יש תקווה בזה...
אולי רשמתי מספיק להיום...
ואם משהו יקרה שם ואיכשהו נמצאה מישהיא שסמכתי עליהם מספיק שהבאתי לה לראות את הבלוג הזה...
אין לי מושג איך הצלחת לעשות את מה שהצלחת... אבל או שאת חשובה לי, או שחיסלת אותי סופית... משום מה כרגע בזמן הכתיבה יש לי תחושה שזה השני... מקווה שלפחות סיימת את העבודה לגמרי שכבר לא כואב לי מכל החרא מסביב...
אין לי מושג איך הצלחת לעשות את מה שהצלחת... אבל או שאת חשובה לי, או שחיסלת אותי סופית... משום מה כרגע בזמן הכתיבה יש לי תחושה שזה השני... מקווה שלפחות סיימת את העבודה לגמרי שכבר לא כואב לי מכל החרא מסביב...
יאי, אני מרגיש כאילו אני כותב לעתיד לדמות בכלל דמיונית או משהו, טאכלס מה זה שונה מהרגיל?
נו מה? נזרוק לכם שוב שיר קצבי של להקה שלפתע נכנסה לי בפלייליסט ועניתי ליוטיוב "More please!"
איזה שיר אבל שלהם? אן דן דינו..... זה...
סוף.