The roof is on fire

לא משעמם, זה בטוח...

האמת היא שהייתי מעדיף שלא היה לי בכלל מה לעדכן כמו שחשבתי לפני כשעתיים ככה...

אז נפגשנו שוב עם הדודות כרגיל, ישבנו במסעדה די יקרה הפעם וסתם... האוכל לא כזה טעים וגם הבטן אחריו לא הכי בסדר, אבל שיהיה.

חזרנו הביתה, הכל כרגיל... אימא שלי קראה לי רגע לסלון, לא זוכר מה היא רצתה בהתחלה אבל...

היה ריח של משהו שרוף, עכשיו אני לא נבהל מזה בהתחלה כי קורה באזור שמשהו נשרף וכל מיני, במיוחד עם מה שהולך לאחרונה במדינה אז זה לא הפתיע.

אבל הריח היה חזק,הלכתי להסתכל בחלון של הסלון וכשהתקרבתי חששתי שהשריפה אצלינו בבית כי ראיתי קצת עשן או משהו, ואז הבנתי שזה מבחוץ... נו כנראה משהו באזור... אבל זה החריף החלטנו לרדת רגע למטה לראות מלמטה מה קורה, פותחים את הדלת למדרגות וסוגרים מיד!!!!

מחדר המדרגות הגיע עשן שחור וחלקיקים שרופים, בלי לחשוב הרבה אני מתקשר לכיבוי אש פותח חלון אצלי בחדר סוגר את החלון בסלון, בצד של החדר שלי נקי, יש אוויר, מחכים שהם יגיעו, עוד שכנים שמעתי מתקשרים ואז היה מה שהכי הפחיד אותי...

העשן הגיע גם לאזור של החלון של החדר שלי, עיזבו רגע שזה אומר שאין עוד חלון עם אוויר נקי ובמקרי חירום פתח מילוט, אלא שזה אומר שהשריפה ייתכן וקרובה מאוד לבלוני הגז!!!!!

הגיעו מכבי האש, ביקשו מהר לסגור חלונות בבית מכולם, סגרנו ונצמדתי כדי לשמוע קצת מה קורה... אחרי ממש כמה דקות בודדות הפעילו איזה משהו שעשה רעש, זה לא היה נשמע כמו צינור מים או סוג של מטף אבל לא ידעתי מה זה עד שזה התחיל להשפיע...

הם הפעילו משהו ששאב את העשן, הצצנו מבעד העינית של דלת הבית וכבר אפשר היה לראות את כל החדר מדרגות שחור! הם התחילו לעלות בבניין ולדפוק על כל הדלתות, רק לא לדפוק ברגיל אלא לדפוק בקטע של עוד רגע פורצים את הדלת, עניתי להם במהרה פתחתי הוא ראה שאנחנו בסדר ושנבהלתי מהחרא השחור שנכנס ואמר לסגור, סגרתי ורק שמעתי את הדפיקות וראיתי בעינית, וואו איזה חוסר רגש! כלומר אפשר להביא למישהו התקף לב רק מהדפיקות שלהם! אני מבין את החשיבות והכל, אבל תנו בהתחלה דפיקות רגועות שניה, אולי כבר מחכים לכם ולהוראות...

בכל אופן לא עבר עוד הרבה זמן שכבר אמרו לנו לפתוח חלונות, לפי מה שנאמר לנו, היה שריפה בפח אשפה והעשן נכנס פנימה לחדר מדרגות.

עכשיו הכל נגמר, רק כשפותחים את הדלת של הבית כל החדר מדרגות שחור! בכניסה נכנסו טיפה חלקיקים שרופים והכי באסה זה שהכלבה, כל הצבע הלבן שלה נהיה שחור! אוף... היום היא לא ישנה איתי למרות שכל הידיים שלי גם שחורות!

הצתה או לא אני לא יודע... גם לא יודע מה לעשות עם זה...

בכיקר הכל נגמר כאן וכולם בסדר...

עכשיו בקטע הזה הבנתי משהו אבל, אחרי שניתקתי את השיחה עם הכיבוי אש, בראש שלי עלו ממש הוראות שזכרתי מכל מיני מקומות,

לשים מגבת רטובה על הרצפה איפה שפתח הדלת לבית, לסגור חלונות איפה שיש עשן ולפתוח איפה שנקי ולהשאר שם, להכין למקרה חירות מה שצריך (תעודות, חפצים חשובים והכל) ללבוש בגדים ארוכים, להתגלגל על הרצפה במידה והאש עליכם, וכו...

עכשיו במקום שתקשיבו לי, אני מבקש, וזה לא המלצה אלא די חובה! תיכנסו לאתר כיבוי האש ותקראו שם הוראות מפורטות ומקצועיות יותר: http://www.102.gov.il

זהו עד כאן, שיהיה לכולם לילה טוב ורגוע ושקט.

סוף.

מכשפה בבית

לא, לא הולך לי עם לעדכן יותר... סורי...

אז נאסף המון, ממש המון דברים ובטח כרגיל אשכח מלא...

אז עוד בחור אצלנו בצוות פוטר, האמת זה היה צפוי, הוא אחד החדשים דווקא והוא... הוא לא הכי רציני..

כשזה קרה אומנם התבאסנו אבל אף אחד לא היה צריך לשאול למה או לבקש הסברים.

דווקא הבחור ניסה להגיע לשימוע מוכן וביקש את אחד החבר'ה להוציא דו"ח על הקריאות שהוא עשה, הבעיה שהוא יכול לדבר יותר טוב מלהראות דו"ח מבזה כזה... ואומנם כרגע הלחץ בעבודה גבוהה הוא לא הסיבה לכך דווקא.

בכללי היו לא מעט פיטורים ולא ברור ממש לאן החברה או התחום הולכים כרגע למרות שיש כיוונים יפים...

אז חגגנו לאימא שלי יום הולדת במסעדה, זו מסעדה די קבועה כזה, היה נחמד מצד אחד, מצד שני הייתי כל כך מנותק, זה היה כיומיים אחרי שנחתתי והרגשתי פשוט לא שם, הרגשתי שהכל נגמר, גם לא מוצא מטרה גם אין יותר בחורות יפות וגם שהסיכוי לזוגיות גמור... בסופו של דבר היה נחמד, אימא הכינה עוגה שהייתה די טעימה וכרגיל מושקעת ומקצועית, טוב לא כרגיל... יש איזה עוגה שידועה במשפחה מלפני מלא זמן והיא דווקא לא כזה מושקעת ולא כזה יפה ומבחינתי ממש לא טעימה אבל זו לא הייתה היא הפעם.

הבחור שפיטרו אצלינו לפני כחודשיים התחיל עבודה חדשה ונפגשנו כמה מהחברים של העבודה איתו, היה נחמד לשמוע ממנו... הוא די חסר לי בכל זאת...

יום שלישי, יצאנו לאכול אני, עוד בחור מהצוות, המנהל החדש והאיש אבטחת מידע...

מחכים לאוכל מדברים ולפתע המנהל אבטחת מידע שואל אותי "הסתכלת איפה בדיוק הקורס?" ואז המנהל שלי תופס את הראש "יו שכחתי להגיד לו בכלל" מסתבר שיש קורס על מערכת כלשהיא אצלינו שקשורה באבטחה והאיש אבטחת מידע הולך ו... אני! 

אז למחרת ויום חמישי לא הייתי בעבודה אלא במכללה שנראית מתפרקת בכיתה מאובזרת במחשבים לא רעים ומקרן והכל ומרצה שהוא גם מנהל חברה קטנה שנותנת שרותים של החברה הזו של המערכת ועובד גם איתנו.

האמת היה נחמד מאוד היומיים האלו, ללמוד דברים מעניינים שחלקם אני מכיר אולי אבל להתעמק וכו.

המכללה מלאה ערבים לכל הרוחות, המרצה שלנו הביא בשני הימים בורקסים וכל מיני ולצהריים קיבלנו שוברים שכללו ארוחה לבחירה בקפיטריה ושתיה...

בחיי, עלאק ארוחות חחח היה סנדוויצ'ים, ארוחות מוזרות וסושי קפוא בקופסא... 

אז ביום השני לקחנו סושי וידעתי שזה יהיה רע לא משנה מה כי הפעם האחרונה שאכלתי סושי עוד הייתה ביפן... אבל לא חשבתי שאפשר לעשות סושי בטעם מסטיק או גומי או לא יודע מה זה היה חחחחח

האמת לא עבר הרבה זמן מאז הקורס, לא ידעתי כמה הוא יועיל לי אבל אז לפתע הגיע חומרה חדשה לאחד הסניפים של המערכת הזו, היה כזה כיף וקל במחשבה לעשות את ההעברה של הקונפיגורציות ולאחר מכן כשבוצעה ההחלפה הפיזית לא היו שום תקלות! ממש שמחתי.

נפגשתי לאחרונה עם בן, די לשם שינוי השיחות על בחורות והצרות שלי איתן כמעט לא עלו, רק בסוף קצת פיטפטנו על זה אבל הבנתי כבר הרי שזהו אני לא בכיוון הזה. אני די מעביר את זה כרגע איך שזה וזהו, פשוט לא בראש שלי לחשוב על בנות וזוגיות וזה...

דווקא מושפע יותר מאחד בצוות בעבודה שמתכנן בקרוב להביא זונה הביתה... האמת אני חושב שזה הכיוון שלי מדי פעם לבקר כאלו וזהו... הרי זה הסיכוי היחידי שיש לי עם בחורות...

בזמן שהייתי ביפן, אימא שלי החליטה להביא מדי פעם מנקה הביתה. אני די בפארנויות מזה... כלומר מישהי זרה מנקה לי את החדר, יש לי מחשב, לפטופ, כסף, תלושי משכורת, מידע אישי, שוקולד וכו... 

בקיצור, המצלמת אינטרנט שלי יש לה פיטצ'ר חבוי שמאפשר להדליק אותה בלי להפעיל את הלד שלה... ובשילוב תוכנה שמקליטה בזמן שיש תנועה... אמרתי נשים את זה למקרה...

אז בנתיים המנקה לא עשתה שום דבר רע, אבל האמת היא נראית די טוב והיה לה אחלה מחשוף בזמן שניקתה ליד המצלמה חחח

אז... הגענו לסיפור המכשפה...

יש לנו שכנים בבניין, זוג צעיר עם ילד קטן כשהאישה היא סוג של גוטית כזו קצת... שנה אם לא יותר הם גרים פה, היא נראית טוב כזה...

קיצר רק לפני כמה זמן מה מתברר? היא חברה טובה של בת דודה שלי, עכשיו אבא שלי בקשר סבבה איתם ואימא שלי גם חחח

עכשיו אני יושב לי בסלון בספה, אימא גם בספה, אבא ישן בחדר, כולם בבית.

לפתע צלצול בדלת, לא רואה בבירור בעינית אבל רואה אישה עם כובע מוזר, שואל מי זה ותקבל תשובה ברוסית "השכנה" אני לא מבין מי זו ואז היא באה להגיד עוד משהו אבל זיהיתי כבר לפי הקול, פותח את הדלת והיא כולה עם עוד איזה מבוגרת מחופשות ממש איכותי למכשפות!! מה הקטע?

זוכרים את אנדרי? ההוא שהיה לי לאח והיום אני יותר מאשמח לראות אותו מת או משהו? אז ראשית אימא שלי מתכתבת איתם שוב וזה משגע אותי ממש! אבל מה שקרה זה שהחברה שלו אירגנה איזה מפגש מכשפות ומסתבר שצירפה לשם את אימא שלי גם, אז השכנה חשבה שאימא שלי גם הולכת ולכן באה לבקר לפני ועל הדרך להראות את התחפושת... הזוי...

פינת הצחוק

סוף.

החזרה הקשה מיפן בפעם השניה

טוב בו ננסה לכתוב...

לא קל לחזור מזה, לא הכתיבה, לא העריכת תמונות לא הסרטונים שלא התחלתי איתם אפילו ועוד הרבה...

זה מתחיל אבל ממשהו שפשוט לא יוצא לי מהראש...

שעתיים לפני הנחיתה ביפן קורזים במטוס "האם יש רופא בין הנוסעים? אחד הנוסעים שלנו לא מרגיש טוב וזקוק לטיפול דחוף"

המחשבה שעוברת לך זה האם נוחתים בסין או בקוריאה וכמה זה יעקב הכל...

אבל, שעתיים אחרי זה נחתנו בארץ השמש העולה.

האמת היא שאני לא בטוח מה לכתוב... בבלוג הזה אני אמור לכתוב את כל מה שאני לא יכול לכתוב עליו בבלוג הראשי ולשפוך הכל, אבל כמה באימת אני אמור לכתוב אחרי שהוצאתי שם חתיכת פוסט שזכה לדי הרבה אהדה ומלווה בכ2000 תמונות מטורפות?

האמת יש מה לכתוב, יש לא מעט... ישנם דברים שאפילו כאן לא קל לי לשתף אבל חלק כן...

ראשית, זה ממש לא קל לתאר את ההרגשה שאתה יוצא בבוקר בחולצה קצרה ומזג האוויר דווקא כזה שגם ג'קט חמים היה טוב... אתה מרגיש רגע קל של קור שעובר מהר מאוד!! אבל הוא לא עובר כי נהיה חם יותר או משהו, הוא עובר ברגע שאתה רואה את כל הבחורות הפצצות שעוברות שם כל רגע!! אתם לא מבינים את ההרגשה הזו שכל רגע עוברת מישהי שהיית מוכן לתת בשבילה הכל ולהתחתן איתה...

אני אנסה לתאר את זה במשהו אחר, והינה עוד חשיפה...

מכירים את זה שמישהו או בין חברים בסרטים עומדים מסתכלים על כל מיני בנות ומשהו כמו "אותה הייתי עושה, זו כן, זו לא" וכו? אז יש לי סוג של משחק עם עצמי כזה דומה... אני פשוט בדרך הביתה מהעבודה מנסה לספור כ10 בחורות יפות. מדובר בנסיעה של כשעה ברחובות שלרוב עוברים בהם לא מעט בחורות צעירות וכו... אבל אני רק לרוב מגיע ל10 וגם על זה תודה...

ביפן הליכה של כ5 דקות שרובה ברחובות צדדיים עד לתחנת הרכבת הייתי סופר במחצית הדרך את הבחורה ה30 וזה אחרי שהייתי גם מדלג מפספס וכו!

בכלל אני עם גובה ה160 שלי מרגיש טוב שם, אני נכנס לחנות בגדים ואני לא צריך לחפש הרבה את המידה שלי כי שם המידה שלי היא הסטנדרט כלומר הבגד הראשון במדף זה המידה שלי, ברחובות כמות גדולה מהאנשים בגובה שלי וכו.

אוכל טרי זול וטעים בכל מקום ברובו גם בריא!

כשאתה נכנס לאנשהו אתה לא מרגיש שמי שנותן לך שרות לא סובל אותך או עושה את עבודתו אלא אתה מרגיש שהוא שמח לראות אותך וישמח לשרת אותך, אפילו שלרוב זה גם זיוף אבל זה זיוף מושלם שעובד! הרחובות נקיים, תחבורה לא מאחרת, ב2 לפנות בוקר בחורה יכולה חופשי ללכת ברחובות צרים עם חצאית מיני וארנק פתוח ולדעת שהיא תגיע ליעדה בלי שיאנסו אותה או שיקרה לה משהו, האנשים בכלל נראים כל אחד כאילו שעברו במכון יופי, לא רק נשים אפילו... זה פשוט מדהים...

ובכלל, הנה עוד משהו הזוי, אני מסתכל על זה עכשיו וזה כאילו לא הייתי אני...

יצאתי שם עם אנשים בכמות די גבוהה...

כלומר, נפגשתי עם בחור יוטיובר יפני מגניב שגם מבקר בישראל מדי פעם וטיילתי איתו כאשר בערב נפגשנו עם עוד חברים שלו ואכלנו במסעדה מגניבה מאוד כמו שיש בהרבה סדרות אנימה.

נפגשתי עם בחור קנדי שבמקור מהודו שטס במקרה בתאריכים כמו שלי ומצא אותי באיזה אתר הזוי, טיילנו עד הלילה בקיוטו וכו.

נפגשתי עם חבר ישראלי מהארץ שבהתחלה חשבנו לטוס ביחד ולא כזה הסתדר אז ביליתי איתו ביום האחרון והיה ממש כיף.

הלכתי למאין חוג חילופי שפה שבאים לשם אנשים ומתרגלים שפות שונות, במקרה שלי היה שם הבחור המארח שהיה אפריקאי מארצות הברית עם אנגלית טובה כמובן והוא חי ביפן ועובד כמורה לאנגלית והיה שם בחור יפני נוסף מגניב שיודע אנגלית, נכנסנו לשיחות ממש ממש מעניינות ואז הלכתי עם הבחור היפני לתחנת הרכבת, רציתי לאכול משהו והוא היה בדרך הביתה אבל החליט לאכול איתי והיה ממש כיף.

והנה הקטע הכי לא אני...

הייתי בספיד דייטינג ביפן!

כן ניסיתי להתחיל שוב בקטנה עם בחורות ברחוב, לא הלך.

בספיד דייטינג זה היה הזוי, לצערי היו שם 2 ש... בואו נגיד הייתי מעדיף לראות אותם בסוריה או משהו בבית שלהם, היו אמריקאים, היה רוסי ועוד...

אבל הבנות יותר מעניינות הרי לא? היו כמה מבוגרות ולא קשורות, היו כמה מעניינות פשוט, חלק למדו/חיו בארצות הברית והאנגלית שלהם טובה, חלק היו סתם, אחת הייתי שם לה טבעת שם במקום מצידי, אחת ויאטנמית ממש חמודה קצת מוזרה אבל חמודה, אחת סינית שהייתה עם שם בדוי (אני עדיין בפטוח שמרגלת חח).

כשכל זה נגמר נשארנו אני והרוסי לפטפט, היה הזוי לשבת עם מישהו די לא מוכר לדבר בשפה לא קשורה למדינה ופשוט לפטפט על החיים וכל מיני...

האמת...

הספיד דייט היה די התקווה האחרונה...

התוצאות היו האמת גרועות ממה שחשבתי, לאכול עוגה ושוקו מריר של Lindt לא עזר לי הרבה אפילו...

פשוט הבנתי שאחרי זה אחזור לארץ, מה יישאר לי? הרי לא אוכל לפחות חצי שנה להסתכל על כל המכוערות פה בארץ... ודי זה פשוט לא זה ו...

פשוט הבנתי שהגעתי לנקודה שכנראה צריך להגיד שזהו, הבנתי ולעזוב את זה...

אבל האמת, שמאז שחזרתי, לא זה מה שמטריד אותי אלא ההרגשה הזו שלא נחתית כולי, משהו נשאר שם... כלומר... אני מלבד ללהקים משפחה שעל זה אין לי כבר מה לחשוב, הגשמתי את החלומות שלי.

אני מרגיש כאילו אני חי עכשיו בלי מטרה בחיים, אני לא מוצא עניין פשוט...

ועוד משהו, אני כמובן מת לחזור ליפן, אבל אני לא רואה את עצמי עושה שוב טיול ליפן לבד, כלומר זו הסיבה שכשעזבתי התחלתי לצאת מתוך הנחה שזו הפעם האחרונה שביקרתי ביפן...

ביקרתי פעמיים בגן עדן בזמן שאני חי... מה אני אמור להגיד כבר?

על יפן אפשר לדבר המון, אינספור זמן, לטייל עוד יותר... אבל נראה לי זה לא המקום, זה גם לא המקום לספר על מסאג'ים מוזרים או פינק סלון וכו... ועל זה איך ראיתי במו עיני את בנו של הקיסר בפעם אחרת גם כן.

הבטחתי התערבות כספית בפייסבוק לגבי המצב שלי, נראה לי שהגיע הזמן לסגור את זה...

האמת יש לי עוד דברים לספר עליהם שקרו כבר פה אחרי, אבל בפעם אחרת כנראה...

סוף.