יותר מחודש שלא עידכנתי... טאכלס, זה לא שבאמת מישהו התגעגע הרי.
בואו נתחיל בעדכונים ממה שהיה ואז, ואז נדבר...
לפעמים אני מסתכל על בחורות סביבי, לפעמים גם לא בא לי, מבין שכל זה כבר לא משנה...
אבל יום אחד בתל אביב דווקאט שהייתי עם אימא שלי עברה לידי בחורה יפנית ממש ממש ממש ממש יפיפיה! וואו! כאילו... לא לבושה חושפני או משהו, לא איזה חזה גדול או משהו, פשוט ממש ממש יפה...
אני עדיין משכנע את עצמי שיום למרת כשעברתי אותה שעה אותו מקום לבדי לא באמת עברתי כדי לנסות לחפש אותה...
חייב להודות שהיא די סיבבה לי את הראש וחשבתי שזה יתניע דווקא את ההכנה לטיול הבא בל...
בכל אופן זה הביא לרגשות מעורבות הייתי אומר.
עם כל החידוש של הארון בחדר, המזגן, ופה ושם דברים מסביב, הלך לא מעט כסף... לא יודע זה קצת הפחיד אותי האמת לרוב אני ממש מחושב וכשאני בא להוציא סכומים אני יודע טוב מאוד מראש בדיוק כמה וכמה אני מתחיל ביד וכמה יישאר, הפעם די איבדתי את החישובים ולא הייתי מרוצה מכל העניין אבל עברנו את זה אני מניח...
ואז הגיע הארוע שהאמת די חיכיתי לו, שוק האוכל השנתי הגדול... רק שלא כזה היה לי עם מי ללכת... הבחור מהעבודה הקודמת שלרוב אני הולך איתו אמר שהוא הולך עם חברה שלו וניסיתי לשכנע אנשים ולא הלך עד שאחד החברים לפתע די זרם כזה, היה לי קצת מוזר הוא אשכרה רצה להגיע עם הקורקינט שלו ולהכנס איתו, זה לא משהו שממש יתנו לו ולא כזה נחמד להגיע לשם עם דבר כזה... אז הוא התחיל לבדוק איך להגיע עם אוטובוס ולא כזה נהנה מהרעיון עד שלפתע החבר שהיה אמור ללכת עם חברה שלו אמר שהוא יבוא איתי ואז החבר ההוא עם הקורקינייט לפתע ויתר...
אז זללנו שם כל מיני דברים וביזבזנו כסף וקניתי אוניגירי כמובן וגם חטיפי אצות יפניים שעד עכשיו נשאר לי ולשמחתי כבר מצאתי איפה מוכרים אותם במקום נוח. ללא ספק זה היה ארוע נחמד מאוד למרות שגם לא זול... היו שם כמובן לא מאט בחורות יפות בארוע אבל מה לי ולהן?
סולמית החליטה להגיע למרכז כדי לקנות דיסקים, כרגיל, היא רצתה גם להפגש לספר על איך עברה לה הטיסה לארוויזיון וכל מה שהיה שם, מה שהיא לא כזה הצליחה לעשות...
ואני, לא יודע אם עשיתי נכון אבל הצעתי לה לקרוא לעוד מישהו שאנחנו מכירים, הוא די עיקב אותנו ביום ההוא בכל דבר! עד כדי כך שהיא כמעט פיספסה את הרכבת חזרה... ולי זה ממש לא טוב, רק חסר לי שהיא תיתקע ואז לא תהיה לי ברירה אלא להיות נחמד ולהציע לה לישון אצלינו מה שאומר שאני אשן בסלון ואימא שלי תשגע אותי עליה וחוץ מעצבים זה לא היה מביא כלום, אבל הספקנו בסוף...
בכל אופן אחרי הדיסקים הלכנו לטייל קצת ואז הם נהיו רעבים אבל למרות שהתחשק לי המבורגר טוב הם רצו משהו אסיאתי...
היינו קרובים למקום של הראמן הטוב, אבל המקום די צפוף ולא כזה נוח לדבר שם...
אז קצת מחשבה ונזכרתי בגוגל מפות שמסומן לי מקום יפני שלא יצא לי לבקר בו, הוא פשוט צץ! לפתע שם, המחירים לא נמוכים אבל גם להם יש ראמן והוא מבחוץ נראה מגניב, אחרי התלבטויות נכנסנו וראינו שיש גם שף יפני אומנם נראה שהוא לא מכין את רוב המנות... אבל המקום בנוי בצורה יפה ומגניבה לכל מי שחובב יפן, התפריט מגוון השרות טוב והם גם מרימים מדי פעם כוסית לחיים עם כולם ביחד אז הם מביאים לכל השולחנו סאקה חינם...
הסושי שם לא אכלתי השאר אמרו טעים אך המחיר תמורת הכמות לא כזה טוב, אבל הוא נראה טוב! והראמן שאני אכלתי היה נהדר! לבסוף היה קצת פאשלה ומשהו קטן שהזמנתי בסוף נשכח אז ויתרתי וכבר הזמנו חשבון ואז לפתע באה המלצרית ואמרה "מכאן לא יוצאים בלי לאכול קינוח" והביאה לנו קינוח קטנטן וממש טעים על חשבון הבית, היה ממש נחמד! מה שבטוח, הקוקטיילים שהם שתו עלו כמעט כמו המרק שלי חחח
אותו יום גם נכנסנו לחנות שיש בה חולצות וכל מיני דברים מגניבים לרוב של להקות מוזיקה וכו אבל גם דברים אחרים, ואני לא כזה מתלהב מזה אבל אז גיליתי שיש שם שורה שלמה של חולצות של Marvel ו... של ריק ומורטי!! מצאתי שם חולצה שממש ממש רציתי, המחיר שיכנע אותי אחרת אבך בסוף ביקשתי מהמוכר את המידה שלי שמסתבר שאיננה כבר בחנות, באסה, אבל אולי זה טוב שכך ולא אבזבז על זה כסף... צילמתי את החולצה ושמתי באיזו קבוצת גיקים בטלגרם בשביל הקטע ואז מצאתי את עצמי מביט בחולצה, ואז בטלפון, ושוב ו.... אמאזון!! מוצא את החולצה בכ15 שח פחות, בא להזמין אבל אין משלוח לישראל, בסוף הזמנתי אותה מאיביי ב20 שקל פחות :) מאז היא כבר הגיעה ואכן מקורית כמו בחנות וכבר הלכתי איתה פעם אחת לעבודה.
פה ושם מתאוררות לי מחשבות על חופשה, לפעמים זה משהו גדול ליפן בתקופה קצת מאוחרת יותר... ולפעמים משהו קצר קרוב ולא יקר לממש בקרוב... אבל בסופו של דבר אני חוזר ומבין שלא בא לי לעשות את זה יותר לבד! ואני מוותר... כמו על כל החיים האלה... אז בנתיים אני לא טס לשום מקום ולא כלום...
המשכורת נכנסה ואיזה יום בלי קשר הלכתי לאיזו חנות במתחם אחד לקנות כבל מאריך לנתב של הוט כדי להעביר אותו וגם כמה דברים מסביב כמו מתאמים ושטויות...
ליד הייתה חנות חשמל והחלטתי להכנס להציץ על טלויזיות, ואז המוכר ניגש שאל אם אני מחפש משהו ואמרתי בוא נראה מה הוא יעשה... לרשת הזו יש את הטלויזיה היחידה בארץ שהיא בגודל המתאים לנו לסלון אבל היא כן 1080p אז בוא נראה...
הוא גימגם, קצת כיוונתי אותו ואז הוא אמר שאין להם משהו כזה החלטתי לנסות לזרוק לו עצם ולפתע הוא נזכר בדגם המדובר ולהפתעתי הוא גם נזכר שיש לו אותו בסניף...
להפתעתי העוד יותר גדולה הוא אכן היה שם והראה לי אותה... חשבתי לקחת אבל אבא שלי גם רוצה טלויזיה לחדר אז אמרתי נבדוק מה קודם מתאים לו ואולי נקבל הנחה, מפה לשם יום למרת חזרתי לאותה חנות וקניתי את הטלויזיה הזו!
חששתי עדיין שאולי זה יהיה גרוע ואולי לא כזה יראה טוב כמו הטלויזיה הישנה וכו...
בבית אחרי כמה משחקים אצלי בחדר די נדלקתי על הרעיון ולבסוף שמנו אותה בסלון והכל טוב כרגע!
אין דבר יותר מגניב מלבקש מגוגל להדליק ולכבות את הטלויזיה או לבקש מגוגל להראות משהו ספציפי ביוטיוב על הטלויזיה, הדגמתי את זה לאימא שלי והיא לפתע ביקשה מגוגל לנגן ביוטיוב איזה צמד של פעם שכלל לא הכרתי, אמרתי לה ישר שזה כנראה לא יזהה את הקול שלה אבל לא הספקתי לסיים את המשפט כשגוגל נענתה לבקשה והפעילה בדיוק מה שאימא שלי ביקשה... אני לא בטוח מי מאיתנו היה יותר שמח אותו הרגע...
אבל לא סיימתי עם הטלויזיה וגם לא עם המזגן, אני עדיין לא שולט בהם מספיק טוב וכל זה יתוקן בעוד כמה ימים ע"י חבילה קטנה שכבר הגיעה לארץ...
לעינייני יוטיוב... הגיע היום והתחלתי לראות לא מאט ערוצים בקהילות שמדווחים שהופעל להם חזרה המונטזציה והם התחילו להרוויח מחדש, לי זה לא קרה אבל החודש עוד לא נגמר אז חיכיתי ודווקא ראיתי את כמות הצפיות עולה אצלי אבל ללא רווחים מה שביאס אותי, והשבוע באחד הימים בדרך לעבודה קיבלתי את המייל!! וזה הופעל גם לי... סוף סוף! עכשיו לחזור להרוויח כי יש הרבה דברים שבא לי לרכוש אבל על חשבון הערוץ כי הוא די המטרה שלהם.
ועכשיו בואו נדבר על זה...
תגננתי בעבר שאפסיק את הבלוג הזה כנראה כשאהיה כבר עם מישהיא ונקים משפחה, אחרי שאחשוף אותה גם כן לבלוג הזה אם היא תרצה, די כאילו הבלוג עשה את תפקידו ועזר בהתמודדות עם הלבד והביא אותי ללא לבד ואז הפסקתי איתו אחרי ההשלמה...
אבל הרי ויתרתי כבר על זוגיות וכל זה כבר לא יקרה ואני לא מרגיש יותר שום הקלה מכתיבה פה ולא שום צורך במה שקורה פה פשוט כי זה לא עוזר לי כבר... אין גם מה לעזור אני ויתרתי על כל זה ודי על החיים האלה...
אני גם מפרסם פה פחות ופחות... אז אני מתחיל לחשוב שאני צריך להפסיק בכלל... כלומר אני רק מתבאס לפעמים שלא הספקתי לעדכן פה וכו...
לא יודע, לשאול כאן מה אתם חושבים זה גם לא נכון כי היחידי שבאמת נראה לי קורא פה הוא מכיר אותי מחוץ לבלוג ועד שהוא יקרא פה אולי אגיע להחלטה כזו או אחרת...
תקווה, כבר אין לי....
אני מניח שאם אחליט להפסיק אפרד כאן לפחות, אבל בנתיים קבלו טראק ממש מגניב לדעתי...
סוף.