בחזרה לנוסטלגיה

די כבר לא יכול עם הבדידות הזו! לא סובל את זה שגם בפייסבוק וכל האלה לא עונים לי… מה אני כזה רע? אני כזה מציק??? מה הבעיה???

וזה כואב וכואב ומוגזם כבר!
זה ישתנה אי פעם???

אימא שלי שיגעה אותי כבר, לאן אתה רוצה לטוס אחרי הצבא? שאני אסע איתך? סבתא מוכן לעזור בכסף…
די! לא רוצה לטוס איתה! זה לא שיש לי בעיה אבל זה רק נותן תחושה מעפנה!  והיא כזה ביחד עם הדודה חושבות כאילו כבר בטוח אני טס לארה"ב… הדודה כבר שואלת אותי מה אני רוצה לראות כדי שהיא תבדוק לי טיולים מאורגנים שם וכאלה… אני לא רוצה ככה! אני רוצה לסוע עם חבר או חברה או יותר! ותאמינו לי שאני אסתדר מעולה בכל מקום בעולם גם בלי טיולים מאורגנים! הבעיה שלי זה רק רישיון רכב ויש מספיק תחבורה ציבורית בכל העולם! מכל המקומות שאליהם אני רוצה להגיע רק ישראל זה הבעיה הגדולה למצוא תחבורה ציבורית מהפלאפון שלי!
לא רוצה לטוס לבד! לא רוצה להיות לבד מה הבעיה להבין את זה? אז מה שאני נמוך חא שרירן ואולי לא כזה יפה! אז מה שאני לא שותה ולא מעשן??? אז מה??? למה תמיד אני לבד!?!?!????????

היום אימא שלי שוב משגעת אותי שאני אחליט לאן אני טס. חשבתי לי בראש… זה או איתה או לבד או להשאר בבית שזה בכלל כבר יהרוג אותי…
אז הבנתי שיש רק מקום אחד שאני מוכן לטוס לשם לבד… נכנסתי ישר לכל חברת טיולים מאורגנים שהצלחתי למצוא מגוגל וכאלו שאני מכיר… וקדימה לחפש טיולים ליפן! לא איכפת הקרינה לא איכפת שום בעיה שיש שם מאז פוקושימה והצונאמי!

ואז ראיתי את הנורא מכל… המחיר!
פעם זה עלה חצי! ממש חצי! עכשיו המחירים כבר קרובים ל 5000 דולר כמעט! ולי אין… לא משנה מאיפה אגרד… פשוט אין!

או שקורה נס ויהיה עם מי לטוס או שאני גומר את חיי לבד בבית מנסה ללמוד מחשבים ולאט לאט כנראה סתם הופך לאיזה עובד מעפן חסר חיים חסר הצלחה ומהר מאוד כנראה מוצא את מותי כי לבד רק יגמור אותי…
והפוסט הראשון לעתיד בקרוב יראה איך גורלי מת כנראה מזמן… יש באמת טעם למשהו בחיים שלי? אין לי מושג כבר…

ונשים רגע הכל בצד… אתמול התכתבנו עם סולמית ואיכשהו הגענו לשירים עתיקים נוסטלגיים כאלה… אז למה שלא אשים כמה כאן?

Toy-Box - Tarzan & Jane

טרזן וג'יין מזכיר את הימים הטובים של פעם שגם שמעתי רק אקווה כמעט… ואם כבר מדברים על להקה מדהימה שעד היום שני האלבומים הרשמיים שלהם לא עזבור את הפלייליסט שלי אז בואו ניתן כמה קליפים שלהם…

Aqua - Dr Jones

ואם כבר התחלנו עם אקווה… אז קבלו בבקשה את השיר הכי מפורסם שלהם שכנראה רק בזכותו תבינו על איזו להקה אני מדבר… השיר ששמעו בכל חור!

Aqua - Barbie Girl

זוכרים את הצעצוע הזה טמאגוצ'י? שנראה כמו מחזיק מפתחות עם מסך ארבע כפתורים וחיה קטנה בפנים שהיינו צריכים לגדל והיא לא משנה מה בסוף מתה? אז קבלו את השיר…

Daze - Tamagochi

אני לא יודע איך לקשור את השיר הבא אך הוא תמיד היה קשור איכשהו! והיא תורגם לכל מיני שפות ובכל מיני גירסאות… ידעתי לדקלם אותו בכל שפה וכל גירסה נראה לי חחח

Carrapicho

ועל השיר הבא בכלל אין מה להרחיב…

Paradisio - Bailando

אין מצב שמישהו לא מכיר את זה:

Scatman John: Scatman

בסוף תמיד תמיד יופיע גם האגדה של הקאובואים!

Rednex - Cotton Eye Joe

וכעת אני מתנצל שאני מביא את הגירסה הארוכה שאפשר לקרוא לה כבר פרק של סידרה ולא קליפ לשיר אך ככה זה המקור… ושמישהו ינסה לעשות הליכת ירח כמוהו… כמו מייקל ג'קסון זכרונו לברכה! עד היום לא מעכל שהוא איננו…

Michael Jackson–Thriller

ונסיים עם עוד אגדה שהרוב (כמוני) בטח עדיין זוכרים את הריקוד הרשמי של השיר!

Macarena - Los del Rio

זהו כולי תקווה לנס כלשהו! עם מישהו מכיר עוד שיר נוסטלגי תנו לינק.

ואם מישהו מכיר מישהי שעונה לדרישות בפוסט האחת תנו לדעת גם!


עוד 40! ימים….

סוף.

תרגיל דביק

מסתבר שכל הארץ הייתה בתרגיל… ככה שזה לא סוד.

כמה שטויות וצחוקים היום בתרגיל הזה… כרגיל היה בתרגיל הכל חוץ מקריעת תחת כמו שמבטיחים לנו הקצינים כל תרגיל…

היה אמור להיות תרגיל חימוש רציני באמצע… בסוף כשקיבלנו מה עושים שעה עמדנו חשבנו שזה בדיחה! בשבתות אנחנו מכינים דברים קשים יותר…

ביום ראשון אבל לקחתי איזה כלים או משהו שהיו מתחת למטוס וכשבאתי לצאת משם לראשונה לא שמתי לב לאיזו אנטנה אחת שנראית כמו סנפיר של כריש או משהו… מצאתי את עצמי מיד מתושתש יושב על הרצפה! זה כל כך כאב אותו רגע ואז ראו שגם יורד לי דם… זה היה כזה מעצבן! אבל עכשיו זה קצת כואב אבל נראה לי כבר אין לזה זכר.

יום שני עברנו בין המטוסים עשינו איזה משהו ואז באמצע באו אלינו בחור ובחורה לבושים בגדים עם הסמל של רשת בתי הקפה illy כשהבחורה מחזיקה מגש עם כוסות חד פעמיות ופחיות של קפוצ'ינו ומקיאטו לטה קפואות. בקיצור נתנו לנו לטעות. האמת אני לא שותה בכלל קפה, פשוט לא אוהב. רק את הריח אני אוהב. אבל תמיד רציתי להבין מה זה מקיאטו לטה ומלא סוגים כאלה משונים… והיה חם והקולר רחוק אז זה נורא שימח אותי שהם באו. טעמתי את המקיאטו לטה ודווקא היה נחמד. לפי מה שהבנתי זה כנראה ימכר ככה בקרוב אז אני בטח אתחיל קצת לשתות כאלה. מעבר לכך, הבחורה ממש נראתה טוב! פשוט היה כיף להסתכל עליה!

השבוע גם חזרה פקידת הכלים (מותר לי בכלל לרשום את זה? ששוב האחרת לא תמצא את הבלוג! חחחח) שלנו שהייתה במיוחדת. היה מלא צחוקים איתה ובכלל אנחנו כל הזמן מציקים אחד לשניה כזה בצחוק והיא נהייתה ממש דביקית כזו… מבחינתי זה כיף… אבל זה הולך ככה… "נו תחתום קבע, בבקשה, לא בא לי שכל החברה הטובים ילכו" וזה מתלווה בסוג של חיבוק כזה מטורף ממש… זה כמובן לא גורם לי אפילו לחשוב על קבע אבל זה נעים כזה ובאותו זמן מוזר כי יש לה חבר וככה היא נידבקת לאחרים?
במהלך התרגיל היינו גם עם מסכות מגן האב"כ האלו… אז הצטלמנו אני והיא עם המסכות חחח בחיי איזה חיבוק היא נתנה שם זה באמת משונה חחח…

טוב די על התרגיל הזה.

בטאכלס אין לי על מה לספר חחח
היום בתכנון היה ללכת לסלקום ולקנות קצת בגדים… אבל התאוררתי נורא מאוחר לאחר חלום נוראי!

היינו כולנו כאילו בסוג של דתק שונה וכאילו היו שם ערבים לידנו שהם בסדר נחמדים כאלה והיה לילה או משהו ואיש קבע אחד בכיר ביקש ממני לבדוק משהו בדברים כאלה שהם כמו מזגנים של מטוסים... הלכתי וכשהגעתי לראשון שמעתי שריקה נוראית וראיתי מלמעלה משהו טס במהירות ופוגע באדמה מתפוצץ... ואז הייתה סירנה של אזעקת טילים והתחלתי לרוץ למקום מחסה וזה היה נראה לי רחוק מדי אז נשכבתי על הרצפה ולא יודע מה היה וזה כאילו התחילה עופרת יצוקה חדשה או משהו... ואז הערבים שהיו לידנו ירו באוויר משמחה וכל מיני אחר כך כנראה הרגו אותם או משהו והרגשתי פשוט נורא... בסוף חזרנו לדתק שלנו כאילו וזה שוב לילה וכזה יצאתי החוצה והרגשתי כאילו זה קצת נרגע אבל הייתי כאילו פסיכופט מזה ואז בא אלי אחד שהוא מהדתק שלי וכנראה יש לו בעיות בראש הוא קצת דפוק כזה (זה אמיתי שהוא כזה) ואז לא יודע הוא הציק לי או משהו ונזכרתי כמה פעמים אמרתי לו (גם במציאות) יבוא יום אני פשוט אהרוג אותך! ואז לא יודע הרמתי אותו כזה וזרקתי לרצפה סתם אבל איכשהו הוא נפל בצורה כזו שזה היה נראה כאילו הוא נחת על הראש ושבר את המפרקת או משהו... ואז כאילו כולם נכנסו פנימה ושמעתי אמבולנס או משהו וההרגשה שלי נוראה וכולם כזה מסתכלים עלי ודיברתי שטויות ואז נמאס לי מהכל כאילו פתאום חזרתי לעצמי ואמרתי לכולם שם Fuck you all! ובאותו רגע התאוררתי!

אני מרגיש היום די רע לא יודע הבדידות כזה שולטת ואני אם לאחרונה התעלמתי זה פתאום נהיה כאב חזק כזה בחזה פיזי משהו מטורף גורם לי ממש להוציא קול משונה מהגרון וכמעט מקפל אותי! לא יכול עוד והזמן קרב ובא! והגורל…
דבר אחד בטוח…
ייתכן שניתן לעקוף את הגורל (ואת זה אדע בקרוב) אבל הזמן הוא מעל הכל!

ולסיום במיקרה בדיוק היום מצאתי שיר חמוד וקצבי חדש של אבריל אז תהנו:

Avril Lavigne - Smile

עוד 41 ימים…. (2 שבתות לסגור!)

סוף.

ניסיון גניבת פלאפון

מזמן לא עדכנתי מהפלאפון.
היה איזה קטע שאחת פה חשבה שהיא בהריון... בקיצור היא בלי בעיה מדברת על זה עם אנשים וסתם דיברה על גלולות וכאלה ואנשים מבינים הכל ואני מה? מאיפה לי לדעת בכלל משהו... אולי זה נכון בשבילי להיות לבד לא יודע... מרגיש אדיוט האמת.
לא יכול לסבול כבר את כל זה...
מה יהיה איתי?

שישי בערב, אנחנו בדתק כוננות הפעם זה חרא יותר! בפסח גנבו כאן ממיר יס והקצין החליט שזה מישהו מהטייסת והמועדון סגור עד שמישהו יחזיר אותו. ככה שאין פה כלל מה לעשות.
אז ישבנו בערב אחרי שאכלנו על האש ואחד השאיר את הפלאפון שלו על השולחן וקיצר שכח אותו לרגע או משהו כזה ואז הוא נעלם... התחלנו לחפש כולם, להתקשר עליו ומה לא. יש כאן כל הזמן גם שומר שמתחלף אז שאלנו אותו והוא כמו כלום בביטחון עושה לא ראיתי אתם יכולים לחפש עלי גם...
המשכנו ואחד החליט שזה חשוד שהשומר הגיב ככה... התארגנו שם כולם והלכנו אליו... הוא עבר לשבת בצאת הדתק כי היו אמורים כבר לאסוף להחליף אותו אבל הוא ישב במקום שונה מהאחרים... קיצר חיפשו עליו קליל ולא מצאו... ואז כשניסו להתקשר למכשיר החייל בעל המכשיר קלט אור מבצבץ משיח ליד! קיצר השומר הבן זונה ידע שיחפשו עליו וזרק אותו לשיח ליד ותכנן לקחת אותו אחרי... באותו רגע נפתחו שם קללות ברמה מטורפת ובקושי החזיקו את החייל... כמעט היה מכות. כמובן הוא לא. זז עד שלא לקחו לו פרטים וכאלה הביאו קצין ומה לא...
אני מת לגלות מה השם שלו... להשמיד אותו... להכנס בעילום שם לפייסבוק שלו לכתוב מה אני חושב עליו להתקשר אליו בלילות וכה... חחח כזה אני...
נו לפחןת זה נגמר די טוב...

הראש צוות הביא מחשב נייד וכל היום הוא משחק במשחק טנקים און ליין מגניב... קיצר אני מת להגיע הביתה וגם לשחק... הכל שם טקטיקות קלאנים ובלאגנים מגניב ביותר!

זהו השבוע הקרוב מלא עבודה... תרגיל אחרון לשרות שלי...
היה גם קטע... שאולי מצביע על הנס שאני כל כך מחכה לו. אך לא יודע...

בקרוב אולי אגלה דבר מה על ספירת הימים שלי.

עוד 47 ימים....

סוף.

ים מחשבות במלח

אין לי כח למחר!

חזרנו מים המלח… היה נחמד כזה… משעמם קצת אבל נחמד… וכולם הסכימה שזה לא מספיק כדי לנוח… היה באמת צריך עוד לילה.

יצא לי קצת לשקוע במחשבות… להגות כמה רעיונות… סתם משהו להפחתת תאונות דרכים, רעיון לניסוי באור כדי להבין טיפה יותר צילום ופעולת העיניים…
וכמובן כמה לצערי החיים שלי מעפנים…

בנסיעה לשם קלטתי שמשהו לא בסדר… כבר לא מאט פעמים אימא שלי התקשרה או אני אליה כשאני עם אוזניות והיא לא שמעה אותי… והתחילו עכשיו בעיות עם השליטה בנגן המוזיקה… זה בטוח לא בתוכנה… ככה שלצערי כנראה האוזניות נדפקו… האמת ראיתי כבר אתר שמוכר כאלה אבל לך דע האם זה מקורי או מה… שלחתי להם הודעה נראה אם יענו…

זהו מחר לחזור לשבועיים… כלומר עד יום חמישי הבא ולי בכלל אין כוח אפילו למחר! לא רוצה יותר! חחחח הספיק לי… ננסה להתחפשן כמה שאפשר… בקרוב אמור להיות תרגיל בתרגיל יהיה לי קצת בעיה להתחפשן אבל אולי המילואימניקים יעזרו חחח


עוד 52 ימים….

סוף.

The Boondock Saints

"Now you will receive us.

We do not ask for your poor, or your hungry.

We do not want your tired and sick.

It is your corrupt we claim.

It is your evil that will be sought by us.

With every breath we shall hunt them down.

Each day, we will spill their blood till it rains down from the skies.

Do not kill, do not rape, do not steal, these are principles which every man of every faith can embrace.

These are not polite suggestions, these are codes of behavior and those of you that ignore them will pay the dearest cost. There are varying degrees of evil, we urge you lesser forms of filth not to push the bounds and cross over, into true corruption, into our domain.

For if you do, one day you will look behind you and you will see we three. And on that day, you will reap it.

And we will send you to whatever god you wish.

And shepherds we shall be, for Thee, my Lord, for Thee. Power hath descended forth from Thy hand, that our feet may swiftly carry out Thy command. So we shall flow a river forth to Thee, and teeming with souls shall it ever be.

In nomine Patri.

Et Fili.

Spiritus Sancti."

הרגשתי שאני חייב להביא את הציטוט הזה!
החלטתי שאולי שמוזיקה אפית וקיצונית יכולה להעלות לי קצת את המוזה בכתיבת הסיפור שלי… אז החלטתי לחפש כמה ובסוף חזרתי לאחד הסרטים האהובים עלי שניקרא The Boondock Saints יש לו כמה מנגינות טובות כאלה ממש חזקות. אז הינה גם כתבתי משם את הציטוט החזק הזה שלקראת סוף הסרט הראשון (יש 2) הקדושים מוציאים להורג את אחד מבכירי המאפיה הגדולים לעיני המון צופים והטלויזיה… כדי להבין מה הולך שם פשוט תראו את הסרט. הוא ממש שווה!

טוב אז מה חדש? בעצם כלום… הכל די אותו דבר… עשיתי היום סדר בתיקיית המוזיקה שלי… היה לי בלאגן ענק גם במחשב גם בפלאפון… ומ 3100 שירים שאת רובם אני לא שומע ירדתי ל 1402 שירים שאני שומע. כעת מחקתי את השירים מהפלאפון ואני מעביר עליו את התיקיה החדשה… ובגלל שיש לי ווינאמפ גם במחשב וגם במכשיר… פעם הבאה שאוסיף שיר חדש באחד מהם הוא יועתק לבד דרך הרשת האלחוטית בבית לאן שהוא חסר. ככה שהיה שווה לעשות סדר.

זהו מחר יומיים של ים המלח… אמור להיות משעמם אולי קצת מצחיק עם הילד הגרוזיני אבל אני פתוח להפתעות… הסוד נורא משפיע לאחרונה…

ראיתי גם איזה דף תורנויות חדש בבסיס עד חודש יוני, לא יודע עד כמה הוא מעודכן ולא ממש התעמקתי בו אבל השם שלי לא מופיע… מה שאומר שאני כנראה גמרתי עם תורנויות!

בחיי אני צריך עכשיו לעבוד על שני כיוונים… כיוון אחד זה למצוא מישהו שיטוס איתי לחו"ל. כיוון אחר זה לתכנן טיול שאני אוכל ואשמח לצאת אליו לבד. בקיצור לכסות את כל האפשרויות… לא חייב טיול ארוך לדעתי… העיקר משהו שאני אהנה בו ואוכל להרשות לעצמי לקנות עדשה… אחרי הטיול ללימודי המחשבים ורישיון!

עם כל יום שעובר אני מתחיל להרגיש את הסוף… הן אם זה שירי שחרור הן אם זה עידוד חברים הן אם זה הדף תורנויות ההוא או כל דבר אחר… זה אומנם יביא כנראה לסוף של משהו חשוב מאוד בחיי שגרם לי להחזיק מעמד לא מאט פעמים אבל עדיין… שחרור זה כיף…

טוב זהו אלך לי לראות אנימה ולישון מוקדם… או שאולי אראה שוב את הסוד? חחח נראה מה ואיך יזרום… לילה טוב… בקרוב לדעתי אפתח חזרה את הבלוג לכל העולם…


עוד 54 ימים….

סוף.

כמובן שראש של צלם מקצוען עובד אחרת מראש של צלם חובבן כמוני או כמו הרוב שעמדו שם סביבי היום בתל אביב.

קמתי די מאוחר בסוף, פשוט לא הצלחתי לקום. אבל בסוף לקחתי את עצמי בידיים ובסביבות 12 וחצי הייתי כבר בין ההמון באזור בית האופרה בתל אביב… כשהגעתי בדיוק לחוף מתחנת האוטובוס בדיוק הגיעו 4 מטוסי עפרוני (בתור אחד שמשרת בחיל האוויר ועובד על מטוסים יש לי יתרון ואני מכיר את רוב הזבל המעופף הזה). אני מוכרח להודות שהעפרונים דווקא הפתיעו לטובה, לא ציפיתי ממטוס עם רוטור לאוירובטיקה כזו. מהרגע שבכלל קירבתי את עינית המצלמה לעין שלי כבר הבנתי שאני בבעיה רצינית! לא מספיק שעוד לא הגעתי למקום טוב לצלם אז אני גם מוגבל בעדשת 55 מ"מ כאשר המינימום לצילומים כאלו צריך 200 וגם זה נחשב לא מספיק! כל עוד העפרונים עשו את שלהם ואני המשכתי לצלם בידיעה שכל התמונות שלי הולכות לעבור חיתוך הגעתי לסוג של מצפה לעבר הים ושם היום מלא צלמים אחרים גם כן… אני לא אפרט כל דבר אבל לא מאט דיברנו שם אחד עם השני יעצנו וכל מיני… היה ממש נחמד זה באמת הפך את זה להרבה יותר כיף ולסוג של סדנת צילום…

אבל למרות שלאלו שהיו שם עם עדשות שמגיעות ל 200+ וגם אלו שהיו עם עדשות הL (אלה לרוב העדשות הלבנות שנחשבות לאיכותיות יותר) כולם לא חשבו על מה שחשב צלם אחד שאני מתכתב איתו הרבה באינטרנט…
שעת הצילום! מה הקשר? לא משנה אצל מי אצל כולם סביבי התמונות נראו לא בעלות הרבה צבעים ולא מי יודע מה יפות… ואילו התמונות של הצלם ההוא בפייסבוק נראות שונות לחלוטין! מלאות צבע, בהירות יפות וחדות… אז נכון שהוא צילם עם עדשת 400 אבל הסוד העיקרי הוא שהוא לא צילם בצהרי היום… לפי מה שהבנתי ממנו הוא לא היה בתל אביב אלא במקום אחר ששם המטס עבר בשעה מוקדמת או מאוחרת יותר… מה הרעיון? בצהרי היום השמש למעלה… מה שאומר שבכל מקום יש שמש באופן שווה ואין צל. אומנם הרבה אור זה טוב אבל לא כשהוא בכל מקום…
ואילו בשעות אחרות השמש בצד מסוים וכל עוד השמש מאחורי הגב שלך התמונות נהדרות! משום מה כן זכרתי את החוק הזה היום כשזוג מסוים ביקש ממני לצלם אותם… בחיי זה נהיה כזה מגעיל לצלם במצלמה קומפקטית אבל כיוונתי אותם בצורה כזו שהתמונה יצאה כמה שיותר טוב…

למדתי לא מאט היום… ואם ארצה לחסוך כסף אך בכל זאת לא לוותר כרגע על עדשה אז הראו לי היום שתי אלטרנטיבות לא ראות שמחירן לא מגיע ל 1000 שח שזה יחסית זול.

זהו מחר שוב לבסיס וממש אין לי כוח… הפעם אנחנו יוצאים שישי כי יש טיסות. אבל אחרי זה לבסיס אחזור רק ביום שלישי. ביום ראשון אני נוסע עם אימא ליומיים לים המלח. היא נוסעת עם העבודה והכריזה לי ישר שאני בה איתה וזהו… אז למזלי המפקדים הסכימו לי ישר…
יהיה משעמם אבל קצת מנוחה… יהיה שם אחד בן של אחת מהעבודה של אימא שלי שהוא די סבבה כזה… גרוזיני מטומטם אבל אני מאמין שיהיו צחוקים…

גם היום תחושת הלבד החזיקה בי קשות… אבל הרעב החזיק בי לא פחות… כל העולם ממנגל ואני אוכל את הבשר הטעים של אימא שלי אך לא ממנגל אלא מתנור מעפן… אני פאקינג צריך להוציא רישיון ולקנות אוטו… זה יצא לי נראה לי יקר מאשר לכל אחד אחר… כי ברגע שאני קונה אוטו זה עסקת חבילה של מנגל וכל הציוד הנלווה!

קלטו סיפור… אני לא בטוח אם סיפרתי או לא אבל הינה…
אני ועוד אחד מהטייסת יוצאים הביתה מהבסיס ומתחילים להתערב מי מאיתנו יגיע מהר יותר הביתה…
כל אחד נוסע בדרך שונה וכל הזמן בכל חלק מסוים אנחנו נפגשים וזה נורא מעצבן! בסוף אנחנו נפגשים שוב ונמאס לנו מזה אז התחלנו ממש לריב על זה… אז אני כזה בעצבים עושה לו "רוצה לראות איך עכשיו מיד אני מגיע הביתה?"
ואז אני פותח עיניים! קולט שאני קמתי משינה במיטה שלי בבית והשעה איזה 5 בבוקר ואני מתפקע מזה מצחוק!

נו מה עוד אפשר לספר? אין כרגע כלום… מניח שאלך להתארגן לבסיס ואז קצת אנימה בליווי גלידת Ben&jery…


עוד 58 ימים….

סוף.

דבר ראשון, חג עצמאות שמח!

האמת שתכנון ממש לצאת הפעם לא היה לי… אבל לפני כמה ימים הבולגרי דיבר איתי שנצא אז כמובן שמחתי והסכמתי… האמת היום גם חשק וכוח לא ממש היה לי… אבל לוותר על זה? למה לי? אז אחד שאנחנו מכירים קרא לנו לחולון לעוד חברים קיצר כשיצאנו רק אז הבולגרי הסביר לי שהוא בדק במפה איך הולכים לפארק כלשהו… הוא הסביר לי וזה נורא נשמע לי כמו פארק ידוע אחד בחולון אבל לא הייתי בטוח… בסוף פיספסנו איזה רחוב שהוא אמר שהיינו אמורים לפנות בו ונמאס לי אז שלפתי את הפלאפון והמפות של גוגל תוך רגע הבהירו את הכל… והופ הגענו לפארק שחשבתי אבל בסיבו לא קטן… חבל שהוא לא אמר לי על ההתחלה את השם של הפארק… בכל אופן נתקענו גם אז כי הבולגרי הביא איתו אלכוהול ואסור היה להכנס לשם עם זה… אז הוא שתה בחוץ ואז רק נכנסנו לחפש אותם שגם זה לקח זמן… בסוף היו שם איזה 7 אנשים כשמתוכם הכרתי אחד ואת חברה שלו. עשו על האש ושתו מלא אלכוהול… חחח תחמנים באו לפני הכל כדי להכניס לשם אלכוהול… אבל היה נחמד… צחוקים קצת ואוכל על האש אז למה לא?

אבל עוד מלפני שיצאתי ידעתי בוודאות שהערב הזה יגמר כרגיל בעיר שלי בטיילת ומשום מה תחושה כלשהי אמרה עם מישהו על הכתפיים שלי במהלך הזיקוקים…

אז לקראת השעה 11 מצאתי את הסיבה לחזור לטיילת שאני כל כך אוהב… נזכרתי שאנדרי אמר שהוא אולי יהיה שם… ואכן הוא ענה לי ב SMS שהם שם… אז נפרדתי מכולם ולקחתי מונית לשם… היינו שם איזה כמה זמן שיחקתי עם התינוק וברגע שהתחילו הזיקוקים באמת אוטומטית לקחתי אותו על הכתפיים! ממש מימוש הגורל… זה ממש סגירת מעגל מבחינתי… פעם כשהייתי קטן אנדרי סחב אותי על הכתפיים במהלך הזיקוקים, והנה היום אני סוחב את בנו… מסתבר שמחר הם מתכננים לנסוע לתל אביב אז אולי הם יקפיצו אותי אני אישית מתכנן לצלם מהחוף שם את המטס והמשט.

אחרי שהלכנו הבנתי מה הפריע לי כל הערב… הבדידות! כלומר חברים כבר הבנתי שאין לי ואני לא ממש צריך אולי איכשהו… הסתדרתי עם אלה שהיו שם למרות האלכוהול… אבל העובדה שאין לי אף אחת…

ועכשיו… מאט זמן נשאר לשחרור… הפוסט הראשון לעתיד מתחיל להיות באמת דבר משמעותי… זה או שדברים איכשהו, בזמן הממש קצר הזה יקרו בנס כלשהו או שאני אשתחרר לחיי בדידות טוטאלית וזה חד משמעי…

אבל אם זה יהיה ככה אני אם אשרוד לבד אשאר כנראה לגור עם ההורים איכשהו ולאט לאט אלמד אתחיל לעבוד ונאסוף כסף שמטרתו רק לדבר אחד…

לקנות ציוד צילום מטורף ולטוס למלא מקומות לבד לצלם… אני כלל לא אוהב את הרעיון של הלבד אבל מה באמת עוד יכול לקרות… הפוסט הראשון לעתיד הולך למעוך הכל… אלא אם איכשהו זה ישתנה…

זהו די… מחר לקום מוקדם אז שיהיה לילה טוב…


עוד 58 ימים….

סוף.

בעקבות ניתוח הלב

אני לא מפחד!
אומנם כרגע לבלוג יש גישה רק לי ולמר קצין… אך זה זמני מטעמי בטיחות וסודיות בלבד.

אז מה בעצם קרה? חחח ננסה בקצרה… קיבלתי בלילה כשכבר ישנתי הודעה דרך הפייסבוק מאחת מטומטמת מהטייסת עם שאלה האם זה אתה וקישור לפוסט ספציפי בבלוג כאן! כלומר כן, עלתה עלי סוג של…
בהתחלה התכנון היה לפרוץ לה למחשב ולהשמיד הכל… אך ההשקעה גדולה מדי… אז סגרתי את הבלוג לאנשים מוזמנים בלבד, העלמתי את כל הפוסטים זמנית מגירסאת התפוז וכרגע אני מחכה לאישור מגוגל להעלמת המטמון של הפוסט בגוגל…
התקווה גם שהיא אכן לפי היום והשעה הייתה שיכורה ותשכח מהעניין… אני מכוון לשחק שלא קיבלתי ממנה שום הודעה ולהכחיש את הבלוג…
במילא כבר לא יהיו לה הוכחות בקרוב…

מקווה שזה יעבור חלק ונסתדר… זה קרה כבר בעבר ואני כבר יודע איך לצאת מזה… בכל מקרה חודשיים נשארו…

אתמול באופן ספונטני לגמרי כמו כל יום ניסיתי לחייג לבן… הוא כבר כמה שבועות הפלאפון שלו מנותק והינה אתמול פתאום הוא ענה! לפי הקול שלו קרה משהו לא טוב… הוא אמר שהוא עייף ולא ישן אבל אני מכיר אותו כבר… נו העיקר הוא חי. זה נורא משמח כבר

אתמול בלילה איכשהו פתאום התעורר החשק ללכת קצת בעקבות העבר שלי…
בגיל כמעט שנתיים עברתי ניתוח בלב באמריקה… מה שמשונה בחיים שלי שאני זוכר הכל מאז שהתאוררתי מהניתוח… לפניו אני לא זוכר כלום! כאילו נולדתי רק בניתוח… עד כמה שאני יודע אני באמת כמעט ומתתי שם אצלם… בקיצור יש מלא שאלות חידות וגם סתם בא לי לדעת מידע ובכלל להודות לרופאים…

ביקשתי מאימא את השם של הרופא והיא מצאה לי שם מדויק מהמסמכים שנשארו משם… 5 דקות אחרי זה כבר קראתי את כל המידע על הרופא הזה ומצאתי דברים ותמונה שלו… אך לצערי פרט ההתקשרות היחידי זה טלפון של משרד או בית לא בטוח… אז בסוף שלחתי מייל לבית החולים עצמו… הוא כיום סוג של ראש אגף מחלקת הלב שם או משהו בסגנון… נקווה שהם יעזרו לי ליצור איתו קשר… עבר בי ממש צמרמורת כזו והתרגשות כשעשיתי את כל זה… חחח… חחח… זה מוזר שזכרונות מגיל שנתיים משם אני לא צריך לשמוע רק מהסיפורים של אימא אלא גם זוכר חלק לא קטן בעצמי…

טוב שניתן שיר נחמד שלאחרונה רץ בראש…

Britney Spears - Till The World Ends ft. Nicki Minaj & Kesha (Remix)

אני חוזר כפי הנראה ביום שני הביתה ואז רביעי חזרה עד יום שישי… אז זהו שיהיה לילה טוב…


עוד 60!!!!!!!!!!!!! ימים….

סוף.

פרפרים בפריים

בסוף הצלחתי לצאת ברביעי… אבל לא חשבתי שאני אצא מהבסיס רק בשעה 6 בערב!! במהלך השבוע התקשרו שההארד דיסק מוכן וכמובן לא הספקתי להגיע…
המזג אוויר היה בכלל נוראי… בדרך הביתה לא הרגשתי טוב… ועוד רגע נראה לי הייתי מתעלף בכלל! היה לי כאב ראש והחום השפיע וגם קצת כאבי בטן… הגעתי הביתה גמור איכשהו
אימא נתנה לי כדור ואחרי כמה דקות נרדמתי על הספה… התעוררתי ב1 בלילה עברתי למיטה וזהו…

בבוקר ביום חמישי התעוררתי וכמובן שנסעתי כמעט על הבוקר לחנות המחשבים וגם לקנות לכלבה תכשיר נגד פרעושים דרך קופון שמצאתי באינטרנט… רגע לפני שיצאתי סולמית רשמה לי בפייסבוק שהיא פשוט רוצה למות וכאלה… אמרתי לה שברגע שאעלה לאוטובוס אני אתקשר אליה..
כשהתקשרתי היא סיפרה שרוצים להעביר אותה פלוגה לבסיס אחר שהוא סגור ולא יומיות ויש לה בעיות וכאלה קיצור עשו לה בלאגן נוראי והיא בכלל משתחררת שבוע אחרי…

כשהגעתי לחנות היה להם בעיה עם הקופונים ואז נזכרתי על הדרך שאחת שהייתה אצלנו בטייסת סוג של היא פירסמה מלא את החנות הזו אצלה בפייסבוק אבל מעולם לא ענתה לי איך היא קשורה לזה…
אז שאלתי את המוכר עם הוא מכיר אותה ומסתבר שהיא הבת שלו! חחח עולם קטן… אבל דקה אחרי זה גיליתי עד כמה הוא קטן!
נכנס מישהו לחנות ושואל אותי כזה "אה מה קורה? מה אתה עושה פה?" אני מסתובב קולט את שכן שלי…
מסתבר שהוא עובד בחנות הזו! חחחחחחחחח
משם המשכתי לחנות המחשבים שנמצאת רחוב ליד ודיברתי גם שם עם הטכנאי מהמעבדה שדי פתח את הלב איך הוא הגיע לעבוד שם וכל מיני כאלה… משם חזרתי הביתה כשידעתי כבר שאימא והדודה הולכות לקניון של העיר שלנו ולי לא מתחשק להיות בקניון המעפן הזה…

כשהגעתי הביתה הסתבר שהן נסעו לקניון בעיר אחרת… שבמקרה… זה הקניון שממש מול החנות חיות והמחשבים שהייתי שם… אז אחרי כמה דקות נסעתי לשם שוב! חחחחח זה היה באמת אחד המצחיקים…

בערב כשחזרתי הכל כאילו הסתדר לו… ההארד דיסק חזר למקומו, סולמית נרגעה כי לא מעבירים אותה בסוף וזהו…

היום אימא רצתה לנסוע עם הדודה לאיזו מסעדה רוסית בתל אביב… שם מצחיק יש לה ואני כמובן איתן…
בדרך אבל ביקרנו במתחם התחנה הישנה בתל אביב… זה היה המקום הראשון שצילמתי בו עם המצלמה והחזרה לשם הייתה בשבילי משמעותית הפעם חזרתי עם קצת יותר ניסיון וידע… והתמונות בהחלט מוכיחות את הכל. ההבדלים אדירים… אולי לא הרבה באיכות התמונות אבל המחשבה המושקעת בתמונה בזווית הצילום בשימוש האלמנטים ועוד ועוד…

משם המשכנו למסעדה… פתחתי את התפריט ו…
ברוב המסעדות המנה הכי יקרה זה פילה סלומון שעולה בסביבות 78 שח… כאן המנה הזו גם עולה ככה… רק הבעיה היא…

זו המנה הכי זולה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
במשך כל הארוחה ירדתי על אימא שלי בלי סוף שהיא מביאה אותנו למסעדות כאלה ואז צועקת שאין כסף!
בכל מקרה צילמתי גם שם חחח…

משם נסענו לבקר את סבא… יצאנו איתו לגינה של הבית אבות ופתאום קלטתי שם שני פרפרים…הם פשוט עשו לי את היום! רדפתי אחריהם מלא שם אבל התמונות שיצאו שוות את הכל!!!!!

טוב את התמונות אני כרגע לא שם פה וגם אני עייף… חוזר אחר השורשים שלי… אסביר פעם אחרת…

פינת צחוק:

עוד 61 ימים….

סוף.

חוגר פחות או יותר

הגיע לו יום שישי ולפני שנוסעים לשדה תעופה לפגוש את דודה שלי הייתי צריך לקחת משהו לסבתא… אז לבשתי מדים כבר לנסוע בחינם ונסעתי לסבתא שלי… בדרך חזרה כבר התקרבתי לתחנה הביתה ואימא שלי התקשרה אלי… עניתי ואז כבר יצאתי מהאוטובוס ורצתי הביתה לקחת את המטען של הפלאפון כי אימא שלי כבר יצאה לתחנה… כשכבר התקרבתי לבית קלטתי שבכיס שלי חסר החוגר!!! לא הייתי בטוח אז בבית הפכתי הכל והבנתי אחרי רגע שכשאימא שלי התקשרה והוצאתי את הפלאפון זה משך את החוגר החוצה והוא נפל!!!!!!!!!! יצאתי לתחנה וסיפרתי לאימא שלי, התקשרתי כבר לחברת האוטובוסים והכל וקיצר בלעגן… החלטתי לחכות לקו בצד השני כי הוא אמור בקרוב לעשות עוד סיבוב והתחנה הסופית שלו יחסית קרובה… הגיע הקו אבל עם נהג אחר ואוטובוס אחר… בקיצור תפסתי מונית לתחנה הסופית של הקו חחח… ברמזור לפני התחנה קלטתי את האוטובוס עם הנהג יוצא לדרך לתחנה הראשונה שלו! ברגע שהיה אור ירוק הנהג מונית למזלי חתך ממש את האוטובוס מלפנים והראיתי לנהג חכה רגע וטסתי אליו! חחחח נכנסתי ולמזלי הענק מצאתי את החוגר בדיוק במקום שישבתי ברצפה… משם המשכתי עם הקו לתחנה שבה יש לי אוטובוס לכיוון הרכבת ועליתי על אוטובוס שנסע ממש מאחורי האוטובוס שעליו אימא שלי הייתה… זה מה שנקרא תזמון מושלם! ככה הייתה לי שעה שלמה של סיוט עם החוגר הזה… מעולם זה לא קרה לי ככה… משם היום המשיך די כרגיל…

בערב יצאתי עם הכלבה ושוב פגשתי את אנדרי רק הפעם עם התינוק חבר שלו הבן שלו וחברה של אנדרי ואימא שלו שהגיע לבקר מרוסיה… הפעם ישר צילמתי את השלישיה חחח הבן של החבר של אנדרי התינוק של אנדרי והכלבה שלי הם כזה בפוקס נעמדו ביחד והסתכלו למצלמת הפלאפון חחח כן הפעם לקחתי את הפלאפון וישר שלחתי את התמונה לאימא… בקיצור היום נסעתי איתם לירושלים ממש לכל היום חחח לא היינו בכלל בכותל אלא רק בחלקים הנוצריים במיוחד בשביל אימא של אנדריי… האמת היה ממש יפה וצילמתי הרבה אך אני עייף ולא אשים הפעם את התמונות כאן…

זהו מחר חזרה לבסיס… ואז אני מקווה מאוד שכן יתנו לי לצאת ברביעי ומשם ישר לנסוע לקחת כבר את ההארד דיסק…

אז שיהיה לילה טוב ושבוע נחמד…


עוד 67 ימים….

סוף.