סוף 2010

אז הנה שוב, כמו שנה שעברה אני מנסה לסכם את שנת 2010.
אני יושב פה מכין יחסית מראש את הפוסט הזה. כי באמצע היום תקוע לי הקטע שאנחנו שוב הולכים לסבתא. בערב צריך להוציא את הלוח שנה שהזמנתי אז מלופה.

אז אני מסתכל על פוסט הסיכום של שנה שעברה ואני שוב רואה סוג של מהפכים… הפעם יש לא מאט לא טובים…

האמונה נעלמה, נשארתי בלי חברים, כל המטרות ששמתי לעצמי לא בוצעו…
ולעומת זאת… פתחתי השנה את הצד האומנותי שלי! התחביב העיקרי שלי הפך לצילום, כאשר בדרך יצא לי גם לכתוב סיפור פנטזיה (עוד חייב לכם המשך) וליצור דברים…
מטרד הצבא… ויתרתי על לעבור, אומנם הגעתי לדברים רבים אבל לא מה שרציתי. כעת זה די לא משנה בכל מקרה נשארה כחצי שנה.

האחת – אני כבר לא יודע בכלל…קיימת, לא קיימת, אמצא, לא אמצע… זה נשאר בגדר של תקווה וחלום…

אני יושב ושואל את עצמי… מה זה? זה כל מה שנשאר ממני? אני מרגיש גמור…

שנת 2011 היא שנת הארנבת… רשום שזו תהיה מבחינה אסטרולוגית שנה רגועה וככה יותר ספציפית לגבי… הרבה חיוביות כנראה ושינויים בטוחים וטובים… האמת היה גם דברים ממש חיוביים בעניין הרומנטי אבל עד כמה אפשר להאמין בזה?

אני שוקל שוב אולי לפרסם את הפוסט הראשון לעתיד למרות שאני עוד איכשהו כן מאמין… לפי הזמנים כנראה לא אפתח בסוף השבוע הזה את בלוג הצילום שלי… יותר מדי שמות תוקעים אותי.

זהו אני כנראה נשאר בבית לבדי כמו כל שנה… משתדל להנות מהסרט השלישי של בליץ’ ולא למות מהדיכאון.

לקראת הסוף יש התפתחות… דיברתי עם בן וכנראה אחרי חצות אני מצטרף אליהם… נוסעים לתל אביב לפלורנטין לאיזה מסיבת רחוב או משהו ומשם לכל מיני פאבים עד הבוקר.
בנוסף בתוכנים כנראה מחר בבוקר להצטרף לאנדרי ומשפחתו לנסיעה לזכרון יעקוב.

מה שלא יהיה אני מאחל לכל הקוראים שבשנה החדשה יהיה לכולכם המון אושר, עושר, בריאות, מזל והצלחה בכל אשר תעשו. שיהיה שקט נפשי ופיזי והמון אהבה.
אה וכמו ששמעתי כבר היום, מאחל לכם גם שלא תהיו סנובים ותגיבו ותענו לי לפעמים! :-)

ולכם נראה סרטון חמוד כפינת הצחוק להפעם:

עוד 230 ימים….

סוף.

אני מתכנן, כל מי שקורא/ת את זה וגר/ה באזור המרכז ופנוי/ה ב31.12.2010, צרו איתי קשר בבקשה!

נתחיל לגבי מחר…
יצאתי היום להסתובב קצת עם הבולגרי… כנראה שמחר הוא גם יהיה עם בן ויהיה שם עוד עם איזה מישהו שיכור לגמרי…
אני חושב על זה יותר רציני… אני באמת רוצה להתאכזב עוד ועוד לראות שקיימות שם בחוץ רק בנות זונות כשכולם שיכורים מעשנים ואווירה שאני בכלל לא אוהב ורק להשלות את עצמי? אומנם ככה אני עם עוד אנשים אבל זה באמת מה שאני רוצה?
או ש… אני מעדיף להיות לבדי כמו כל שנה בבית… כרגיל אולי על סף דמעות… אבל אולי הסרט השלישי של בליץ’ יעשה את העבודה?
נקווה עדיין שיקרה משהו עד מחר בערב… עוד לא מאוחר… דברים יכולים לצוץ עד הרגע האחרון… גם זה שמגיב לי פה מעניין מה הוא עושה מחר?

היום היינו לגבי כמה עניינים בתל אביב עם אימא, נכנסנו לחנות פלאפונים פרטית שאנחנו מכירים אותם כבר, לבדוק אם אפשר לתקן את הפלאפון של סבתא… המוכר אמר שאין טעם לתקן מכשיר כזה שכבר עדיף לרכוש חדש והראה 2 דומים שאחד מהם של נוקיה ב 450 שח ודומה למה שיש לאבא שלי… לבנתיים לא לקחנו והלכנו… לבסוף אימא שלי התעקשה להכנס לדינמיקה בקניון בעיר שלנו כדי לעשות מתנה לסבתא מחר… שם המוכר ישר אמר שחסר לו איזה אחד של אלקטל במלאי שהוא טוב וזול… ואז אימא שלי… לא יודע אולי מעייפות אבל כמעט סגרה עסקה בסגנון הזה: לקחת טלפון נוקיה די זהה למה שהיה בחנות הפרטית שעולה 39 ל 36 חודשים (כלומר 1400 שח!) ובשביל זה היא מסכימה להעביר את הטוקמן של סבתא לקו רגיל במחיר שבכמות השיחות שסבתא עושה הוא לא שווה רק הקו! אימא שלי הייתה משוכנעת שזה יותר נוח לה כספית ומבחינת תשלומים ואחריות…. לאחר שהוכר הלך לבדוק אם יש לו במחסן עוד מכשירים אולי הסברתי לאימא שלי מה היא מנסה לעשות (לצאת בהפסד של 100 שח על מכשיר ותוכנית עם התחייבות חדשה שלא שווה לה) המוכר חזר ואני עוד הייתי באטרף ההסבר אז עירבתי את המוכר והוא עצמו הסתבך אבל בסוף הסכים! המוכר בדינמיקה חח הסכים שאני צודק שעדיף לקחת רק מכשיר נפרד זול אבל הוא כמובן ניסה לשכנע את אימא לחכות לראשון שהוא אז יקבל את האלקטל ההוא…
משם המשכנו להום סנטר… גם הם מוכרים פלאפונים… היה שם בדיוק את אותו המכשיר שהיה בחנות הפרטית רק ב 100 שח יקר יותר… אחריות לא ידוע של מי והמוכרת כלל לא מבינה מה היא מוכרת… משם הכל הלך קל… העסקה נסגרה בזה שאני מחר קם בבוקר נוסע לחנות הפרטית, בודק אם אפשר למכור את המכשיר הישן שלי ובכמה, קונה לאימא מעביר לאוזניות כדי שתוכל לשמוע מוזיקה שלה בכל מקום בכל רמקול, קונה את המכשיר לסבתא וב100 שקל שחסכתי מהום סנטר קונה לעצמי סיליקון לפלאפון חחחחח
ככה מנהלים כסף! חח אימא שלי ככה בטח עושה כל הזמן ואם לא השטויות האלה אני מתחיל לחשוב שאולי המשכנתא כבר הייתה מאחוריה וכבר היינו בדירה משופצת ולא הייתי שומע כל חודש יש לי מינוס בבנק והמצב הכספי לא טוב…

מי יתן ומחר איכשהו כן אצא עם האחת!

מכאן אין לי מה לעדכן אז נעבור לפינת הצחוק:
והפעם מהם ראשי התיבות של אימא באנגלית



עוד 231 ימים….

סוף.

מה שנחמד בחופש, זה שאפשר לעדכן כל יום.

בואו נתחיל מנושא הבנות… אני התחלתי עוד אתמול להתכתב עם אחת שהיא גרה בעיר שלי, בכלל לא יפה לא כלום… כרגע סתם נחמדה שלא מעשנת ולא שותה… הבעיה היא… שאם אני לא טועה ואני כרגע כמעט בטוח! שאני כל פעם כשנוסע לבסיס עולה איתה לאותו אוטובוס!!!! היא עולה לפני… בקיצור הבעיה כאן זה שאם אנחנו נריב או משהו זה ממש לא יהיה נעים לסוע באוטובוס הזה… ואני גם לא לגמרי בטוח שזו אותה אחת אז יום ראשון הבא אני ממש אהיה בדילמה מה לעשות! בקיצור זה מבחינתי סוג של סיכון… מה אני מרגיש כלפיה? הממממ… אני יודע שזה מוזר ולא מתאים לי… אבל לדעתי היא יכולה להיות אחלה צעצוע זמני! כלומר חד פעמי שכזה… לא יודע משהו משונה בי בכלל.

ולנושא אחר זה מה היה היום…
נסענו עם אימא (ופה הייתה סוג של הטעות שלי, עם אימא!) לסוג של מסע חיפוש אחר הסניף השני של מקס ברנר בתל אביב שבאזור הנמל. כל פעם כשהיינו בנמל לא הצלחנו מעולם למצוא אותו… הפעם הכנתי את המיקום שלו מסומן ב GPS של גוגל והכוונה קלה מאחת תל אביבית מהדת”ק. כשיצאנו מהאוטובוס וראיתי שאיפה שחשבתי שזה נמצא זה לא שם (וזה קרה כמעט מיידית) שלפתי את הפלאפון וכאן התחרפנתי לגמרי!!!

מה שנחמד בחופש, זה שאפשר לעדכן כל יום.

בואו נתחיל מנושא הבנות… אני התחלתי עוד אתמול להתכתב עם אחת שהיא גרה בעיר שלי, בכלל לא יפה לא כלום… כרגע סתם נחמדה שלא מעשנת ולא שותה… הבעיה היא… שאם אני לא טועה ואני כרגע כמעט בטוח! שאני כל פעם כשנוסע לבסיס עולה איתה לאותו אוטובוס!!!! היא עולה לפני… בקיצור הבעיה כאן זה שאם אנחנו נריב או משהו זה ממש לא יהיה נעים לסוע באוטובוס הזה… ואני גם לא לגמרי בטוח שזו אותה אחת אז יום ראשון הבא אני ממש אהיה בדילמה מה לעשות! בקיצור זה מבחינתי סוג של סיכון… מה אני מרגיש כלפיה? הממממ… אני יודע שזה מוזר ולא מתאים לי… אבל לדעתי היא יכולה להיות אחלה צעצוע זמני! כלומר חד פעמי שכזה… לא יודע משהו משונה בי בכלל.

ולנושא אחר זה מה היה היום…
נסענו עם אימא (ופה הייתה סוג של הטעות שלי, עם אימא!) לסוג של מסע חיפוש אחר הסניף השני של מקס ברנר בתל אביב שבאזור הנמל. כל פעם כשהיינו בנמל לא הצלחנו מעולם למצוא אותו… הפעם הכנתי את המיקום שלו מסומן ב GPS של גוגל והכוונה קלה מאחת תל אביבית מהדת”ק. כשיצאנו מהאוטובוס וראיתי שאיפה שחשבתי שזה נמצא זה לא שם (וזה קרה כמעט מיידית) שלפתי את הפלאפון וכאן התחרפנתי לגמרי!!!

במפה למעלה רואים לאן מכוון הGPS כשמחפשים את מקס ברנר בנמל תל אביב בכמה תוכנות GPS!
המקום… ממש ממש ממש לא שם! לאחר שהתחלנו לשאול אנשים והסתבכנו לא מאט לאן ללכת מצאנו אותו! והמיקום האמיתי הוא כאן:

בקיצור מקום די שונה לחלוטין! אבל מה… עכשיו כשמכירים… הסניף חמוד, האזור נחמד עם חניה למי שצריך… ואפשר לטייל על גדות נחל הירקון.
אחרי שאכלנו הלכנו באמת לטייל על נחל הירקון… המשכנו עד לרחוב וייצמן ושם פנינו עד לכיכר המדינה… ואחרי סיבוב לא נורמאלי שם פנינו לאבן גבירול ומשם אימא שלי רצתה לגן העיר ורק אחרי זה נסענו הביתה…
כאן אני מספר את זה בכמה שורות אבל בעצם זו הייתה חתיכת הליכה נחמדה… ואיכשהו, איא שלי התלוננה רק בקטע החיפוש של מקס ברנר…

כמובן צילמתי! לא הרבה, ממש לא הרבה! אני שוקל מחר אם יהיה לי זמן ליסוע לשם שוב לבד לנטו מסע צילום. אבל מהקצת שצילמתי היה שם כמה תמונות לדעתי נחמדות…
בקטע אחד רציתי לצלם משהו (תכף תראו מה) אבל זה לא נכנס לי בשום דרך בפריים (בזווית שעמדתי גם העדשה הכי רחבה שיצא לי לראות לא הייתה מצליחה להכניס הכל לפריים). אז החלטתי לרמות על כל העולם! לשלב את יכולת הצילום, ידע, דיוק ידיים, ידע וניסיון בפוטושופ, יצירתיות ועוד! ולבסוף יצאה לי התמונה שרציתי בצורה פאנורמית ממש מגניבה לטעמי! אני ממש אוהב אותה! זו באמת תמונה שלדעתי שווה פיתוח והדפסה בגדול!

בקיצור הטיול הזה יחזור על עצמו איזה יום, אני מקווה עם האחת.
לילה טוב! זזתי לראות Element Hunters


עוד 231 ימים….

סוף.

פיצוץ מצב

וזה רק התדרדר…
עד שהתפוצץ!

היום ממש הלך דפוק… הרגשתי חלש ומעפן ומדוכא… ואז לבסוף בן התחבר ויצא לנו להתכתב… כרגיל הרוב כלל להטיף לי מוסר ולשפוט אותי… וכמה שניסיתי להסביר וכל זה לא כזה הלך ואז אימא שלי התעצבנה רצתה שאנקה את הבית ועוד כל מיני אבל זו הייתה ההזדמנות לדבר עם בן… הכל הלך ולחץ עלי עד שלא יכולתי יותר… היו לי ביד איזה 3 סוללות שלא עבדו כבר פשוט דפקתי אותן בשולחן המחשב והלכתי ויצאתי מהבית…

נראה לי זו הפעם הראשונה שבאמת יצאתי לבד סתם בלי להודיע בלי כיוון בלי פלאפון בלי שאיש ידע… פשוט הלכתי! איכשהו הגעתי לשבת תחת השמש בטיילת… השמש דווקא לא כזה הנעימה לי למרות שאני אוהב את זה בדרך כלל… לאחר כמה זמן החלטתי לעבור את כל הטיילת ולחזור הביתה… משום מה למרות שמרוב עייפות ודיכאון הלכתי לאט, איכשהו מהר מאוד עשיתי את זה…

האמת, היה הרגשה לא רעה להתנתק מכל צורת תקשורת… נטו לבד ללא פלאפון איש לא יודע איפה אתה ומתי תבוא ולאן…

כשחזרתי האוירה עדיין הייתה מתוחה… אימא שלי הייתה בעצבים וכאלה אבל לאט לאט הכל התחיל להסתדר מעצמו… בן חזר והתחבר ואמר לי על מה שקרה שזה לא נורא שקורה… מצא לי איזה פיתרון משונה… קבלה מעשית… לקחת לקנות איזה חומר לפזר ממנו בכניסה לבית ולשים קצת בשקית ולקחת תמיד איתי… אני די שוקל לנסות… הבעיה שהחומר המוזר הזה שנקרא “מסקוטה זהב” עולה בסביבות 300 שח!!!! אבל הוא טוען שזה 99 אחוז יעבוד…
אימא שלי נרגעה, ואז החלטתי לשלוח למפקד דתק הודעה… מסתבר שהכל כבר סודר ואני את השבת הזו בבית!

השאלה היא כרגע… האם את החצות של ה 31 הזה אבלה בבית במחשב או אנדרי יעשה משהו? או עם בן בצורה הזויה ולא קשורה? או שאצליח לחולל נס ואחת מאלו שאני מנסה להתכתב איתן תצא איתי? או שאיכשהו, אמצא את האחת?

העיקר זה לא יהיה בבסיס…

אני שוקל לדפוק בסוף שבוע הזה חזרה לפייסבוק עם לא מאט העלאות של תמונות וסרטונים ומלא דברים וכל מיני. זאת תהיה גם החזרה שלי לפייסבוק וגם אני מקווה פתיחת בלוג הצילום.

אוקיי לילה טוב, מקווה מחר יהיה מהנה… אמור להיות… אמור לכלול אפילו מקס ברנר! בכל אופן התחלתי לראות במקביל סדרת אנימה חדשה שניקראת Element Hunters הסידרה מגניבה ומשונה… מדברת על העתיד על אלמנטים (יסודות בטבע) שנעלמים לעולם אחר ומתמזגים למפלצות או משהו… קיצר דבר הזוי אבל מלמדים שם המון כימיה ופיזיקה בעזרת הסידרה הזו… די נחמד…

ולסיום… הפינה המצחיקה! אני אשתדל בכל פוסט להביא איזה תמונה מצחיקה או משהו מצחיק… ככה לפחות זמנית… אז הינה קבלו…

קצת השראה… הדבר הראשון שרואים כשבאים לארה”ב היום ופעם…

עוד 233 ימים….

סוף.

שנה חדשה בבסיס?

אני מתכנן כל מי שקורא/ת את זה וגר/ה באזור המרכז ופנוי/ה השבוע או בסוף שבוע, צרו איתי קשר בבקשה!

נכון הפוסט של אתמול? זה עוד כלום!

היום התינוק של אנדרי היה אצלנו כל היום, אימא שלי התנדבה עוד בשבת לקחת אותו יום שני. היום בכלל התחיל בזה שאני מתאורר ושומע אותו מהסלון והכלבה עושים פה “סימפוניה”. זה היה יום קצת באסה להיות איתו יום שלם… ללא שקטע כאילו… לא שזה רע אבל לא ככה בא לי… אבל זה עדיין כלום…

בערך ב 3 בצהריים אני מקבל טלפון מהראש צוות (השניה שאחרי הראשי אצלנו בדתק), לא הייתי צריך לענות פשוט… במידה וזה היה משהו רציני כבר אז לא היא הייתה מתקשרת, אבל עניתי…
הכניסו לטייסת בלת”מ כוננות בסוף שבוע ואתה צריך לחזור חמישי בערב לסגור שבת.
נראה לך? זה מה שהקצין החליט… טוב תמצאו פיתרון כי יהיה חסר לכם כונן!
מאותו רגע רתחתי כל היום ואני בטוח שאם היו מקריבים מד חום ברדיו של מטר לגוף שלי הוא היה מתפוצץ! לבסוף חברה של אנדרי לקחה את התינוק ובאותו רגע הרשיתי לעצמי להתקשר לקצין (לא התקשרתי לפני כי מוקדם מדי לתינוק ללמוד קללות וצרחות)
הקצין הזה כל כך אטום! ניסה לשכנע אותי שאני היחידי שנשאר לו, שהשאר או שמילא סוגרים את השבת או הבאה ויש להם תורנויות וכל זה… טוב המשפט היחידי שהיה לי להגיד לו זה שאין מצב שאני סוגר את השבת הזו! זה לא שאני איימתי או משהו אבל הוא נכנס טיפה לאטרף הזכיר לי שהנה הייתי הרי בסדר והכל ואין לו ברירה ופתחנו הרי דף חדש מאז כל הסיפור של לעבור מהטייסת… אז למה אתה שוב חוזר על הטעויות שלך קצין אידיוט??? סעמק! לבסוף אימא שלי חטפה לי ממש את הטלפון ודיברה איתו… איכשהו אחרי כמה דקות הוא כבר הבטיח לה שהוא ינסה לסדר משהו עד מחר בצהריים…
לפני כשעה שלח לי המפקד דתק הודעה אם נרגעתי והחלטתי להתעלם! עכשיו כשרק התחלתי לכתוב את הפוסט הוא התקשר… שאל אם נרגעתי אמרתי שאני לבסיס חוזר ביום ראשון והוא אמר שמחר עד הצהריים הוא יתקשר אלי ומקווה שיסתדר… הוא תמיד רגוע כזה נחמד ומעודד… אם יש מפקד כלשהו שדואג לחיילים שלו זה הוא! אבל הפעם אני אדרוס גם אותו אם צריך כדי לא לסגור את השבת הזו… אני כבר עכשיו הולך ללמוד איך מעלים את החום ויום חמישי אני בביקור רופא! אם לא יעזור אני כן אחזור לבסיס ולא מעניין אותי באיזו שעה וכמה פעמים תצלצל האזעקה אני לא רץ! לא מתקרב למטוסים וכל חתימה תהיה בליינד (כשחותמים על בדיקה בלי באמת לבדוק כמו שצריך) נשבר לי מכל זה… כן זה באסה שחצי שנה בערך לפני שחרור זה מה שעושים לי אבל די סבלתי מספיק… אחרי הכל מה יעשו לי? יאיימו עלי בכלא, בזה שיעיפו אותי לתל נוף או משהו, אבל בסוף בגלל מחסור בכוננים יתנו לי ריתוק דפוק וזהו! וגם זה אני לא בטוח כמה הם יכולים כשיש לי ת”ש 2! המניאק הזה יעשה לי אותו הדבר בטח גם בפסח למרות שהבטיח שלא ואני לא מדבר על יום האצמעות כבר…

אבל בטאכלס, גם ככה ביום שישי ב 31 בחצות שוב אשב לי לבדי במחשב ופשוט אחנק וההרגשות החרא שעוברות בי…

חברים אין, אהבה אין, ובקצב שלי כבר אפשר לשכוח מכל זה לתמיד.
ניסיתי לדבר עם בן בשבת והוא היה עם עוד אחד מהביצפר ליד הבית שלי באזור איכשהו ההוא התנדב לעזור למצוא לי מישהי מאז התכתבנו בפייסבוק די רציני אבל ברגע שזה באמת הגיע לרציני הוא פשוט נעלם כמו תמיד! כמו כולם!

כמה שנמאס לי… כמה שאני רוצה לפחות טיפה כיף… לו רק הייתי יכול למצוא כבר את האחת…

יש לי איזה סרטון שמצאתי לפני כמה זמן וכמה תמונות מאיזה אתר שקורעים מצחוק פשוט! אבל אני מקווה לפרסם את זה ב 31 כבר (במידה וכן אהיה בבית)…  גם קיבלתי כבר את המשלוח של הלוח שנה מאתר לופה… זה לא מושלם אבל נחמד. גם את זה אני מסתיר מההורים עד ה 31… וכן ממש יהרוס אם לא אהיה בבית! האמת אני מקווה שהם לא יתנו לי הערות על זה פשוט יגידו כמה נחמד ותודה או משהו… פשוט שיהנו מהמשהו הקטן שהשקעתי בו קצת כדי לגרום מאט שימחה בבית הזה בשנה החדשה…


עוד 234 ימים….

סוף.

וואו… איזה יום משעמם… אני רק הולך ונשבר נפשית עוד ועוד… גם אם אמצא את האחת כבר כנראה לא ישאר ממני כלום…

חברה של אנדרי הגיעה לפני כן לכמה דקות… רצתה לנסות לסרוק איזה ספר מהלימודים שלה… הספר בקושי קיים באינטרנט והוא גדול מדי בשביל הסורק שלי… ועוד אנדרי אמר שגם התמונות של אתמול הצבע שלהן לא בסדר בקיצור לא יודע אני די חש מעפן…

הכנתי די בוכטה של תמונות להעלאה לפייסבוק, במידה ואני חוזר זו המטרה בדיוק! צילום!

זו שאני מתכתב איתה מהאתר הכרויות כנראה רוצה להוציא את הקשר מהאינטרנט ולהפגש… לי האמת לחלוטין אין חשק… לא מצב רוח וגם שהיא נראת לא טוב ולא מעניינת אותי בכלל…

אם רק הייתי יכול פשוט לחיות בדמיונות והחלומות שלי… עם האחת…

לפחות למצוא משהו לעשות ב 31… או לפחות מחר או במשך השבוע… אני צריך להתחיל אנימה חדשה מקבילה אולי זה טיפה יעודד…

תקוע במעגל דפוק! מצד אחד אני רוצה למצוא את האחת, מצד שני, אם לא אצא וכאלה איך אקיר מישהי? אבל בעצם אני איכשהו מחפש אחת שגם לא יוצאת ככה… אין יצאה מזה!

מה אעשה אחרי הצבא?

אני מלא דאגות… לגבי הכל פשוט! אולי זה השעון הביולוגי אולי לא כבר לא יודע! אני פשוט מרגיש אבוד…

אפילו אין למי לשפוך את הלב כבר! הבלוג זה נחמד אבל אני צריך כנראה מישהו…

אם לפחות… אם לפחות היה לי את האומץ לעלות לאיזה גג גבוה ולזרוק את עצמי משם ולסיים עם כל זה…

טוב די אני לא יכול לכתוב עוד… אני עייף ושפכתי כאן קצת את הלב ואין לי יותר מה לכתוב אז די…


עוד 235 ימים….

סוף.

הנה עברה לה עוד שבת…
מלאה בפעילויות עם משפחת אנדרי! חח…
הפעם נסענו לפארק רעננה. פארק מדהים ביופיו ובגודלו.הצורך שלי בעדשת זום טובה יותר הורגש היום גם כן.
אבל העיקר הוא שבמשך כל היום מכל המראות האלה ומהבילוי עם התינוק של אנדרי…
אני רוצה גם!!!! אני רוצה למצוא מישהי ולהקים משפחה, ילדים, בית…
אסור לי להשבר, חייב להחזיק! חייב למצוא את האחת אם הגורל שלי באמת להשאר לבד אני רוצה לדעת על כך עכשיו!

השבוע אני בחופש כמו שכבר אמרתי, ואין לי לחלוטין מה לעשות! ממש כלום! אולי באחד הימים אצטרף ב 25 שח לאיזה מפגש צילום או משהו בנמל תל אביב… אבל זהו! מעבר לזה אני ריק ופנוי לחלוטין, ולבד…

אה כן, אחרי הפארק גם הלכנו עם אנדרי להטיס… זה היה קצר אבל נחמד והכי נחמד שסוף סוף מאז שיש לי את המצלמה יצא לי לצלם שקיעה!
זה יצא די מעולה לדעתי, אפילו הצלחתי לעשות HDR לא רע לדעתי.
חשבתי לי בשלב מסוים שכמה טוב היה יכול להיות אם היה לי איזה פילטר מתאים… אחד כזה שמכהה את החלק העליון וכמעט לא משנה בחלק התחתון של התמונה… מה שגורם לשמיים והשמש לצאת פחות בהירים ואת הים והחוף רגילים וזה מאפשר צילום טוב יותר עם יותר צבעים וכו…
ומה נותן אפקט של כהה מלמעלה רגיל מלמטה?? הממ… המשקפי שמש שלי!!!!!!! זה בדיוק ככה הן עובדות! המטרה בהן (Prada) להגן מהשמש שלרוב למעלה ולאפשר לראות די רגיל למטה!
שמתי את משקפי השמש מול העדשה וצילמתי את השקיעה הכי מגניבה שיש לדעתי! בגלל שה”פילטר” היה מאולטר כמובן יצא לי קצת השתקפויות שמש אבל מעבר לזה זו יצאה תמונה מעולה לדעתי!
מעבר לזה גם צילומי הוידאו שלי השתפרו… אני ברגע זה מעלה וידאו אחד קצת ערוך במובי מייקר של ווינדוס, גם הוא יצא ממש נחמד… מראה את יכולות המצלמה ואת פלאי הטבע!

אוף לא יודע אפילו למה אבל אני ממש מקווה שיצא לי השבוע להגיע למקס ברנר… בא לי קצת הרעלת שוקולד :-) חחח

אני חושב שהחל מתחילת 2011 אני אפתח רשמית את בלוג הצילום שלי אם לא לפני השבוע, ובנוסף אני כנראה אעבור לספור את הימים עד השחרור כולל הקיצור… ככה שצפו לקפיצה במספר הימים שנשאר לי…

ועכשיו לכמה מה200 תמונות שנשארו היום אחרי סינון…

HDR:

שימו לב לקשת בענן:

וזה אפקט חלומי כזה, המים נראים זורמים ולא עומדים. בשביל זה פותחים את הצמצם לקצת יותר זמן:

וזו התמונה דרך ה”פילטר” (משקפיים)



עוד 235 ימים….

סוף.

מזל של בית

הייתי צריך כנראה למלא היום טופס לוטו!

חזרתי אתמול מהאפטר לבסיס. בגלל שהייתי צריך להגיע עד 12 לא מיהרתי ויצאתי מאוחר יותר. איכשהו, למרבה הפלא, הצלחתי להגיע באותו זמן בדיוק כמו שאני מגיע לרוב (כמובן יש לזכור שזה לא יום ראשון).
בדת”ק הכוננות הכל כבר די כרגיל רק הלכנו לישון בסביבות 10:30 בערב כי היום (שישי) היינו צריכים לקום מוקדם ב 4 וחצי לפנות בוקר בגלל שיש מספר מטוסים שמשתתפים בניסוי.
11:20 בערב, לאחר שנרדמנו, הזכיר לנו הפעמון היכן אנחנו ועל כך שאנחנו בכוננות (זה עניין רגיל בכוננות אבל התזמון היה מעצבן). בבוקר אם ככה אפשר לקרוא לזה היה קיפאון לחלוטין! כל הדבר הזה נמשך עוד אחרי 11 בצהריים… כן טסים, לא טסים, תקלה לא תקלה עיכוב ומה לא… בנתיים הקצין הסביר לנו שגם הוא לא יודע מה הניסוי אבל מסתבר שכנראה משהו היה אמור לטוס “שם” ואם זה ייכשל אז ישמידו את זה… והמשפט הכי יפה של הקצין “אף אחד לא אמר שזה מטוס” המממ… Area-51 בארץ? חחחחח
בשלב מסוים קלטנו אחד מהאנשים עם תיק… מסתבר שהקצין שיחרר אותו הבית כפי הנראה כי הגיע עוד חייל מתורנות שלא רצה לצאת בגלל מרחק הבית (נו וגם כי הוא צהוב!) אחרי מספר דקות שאלו אותי “היכן המדי א’ שלך?” בקיצור הקצין החליט שהוא משחרר אותי אמר לי “הארכתי לך את החופש” בצחוק קל. יכולתי פשוט ללכת אבל זה היה לא הגיוני… אז עצרתי אותו כי חשבתי נדפק לו השכל וספרתי לו בדיוק עם כמה כוננים הוא נשאר אבל התשובה הייתה מעניינת! שינו לנו את הכוננות מה שאיפשר להשאיר בערך חצי מהאנשים שהיו שם… וככה מצאתי את עצמי טס הביתה לשבוע חופש (קצת יותר)!

סוף סוף! שבוע חופש אני מרגיש כמו ילד בבית ספר שיוצא לחופש גדול! זה באמת אחד החופשים הארוכים נראה לי שיוצא לי לקבל מאז הגיוס!
הבעיה שאין לי שום תוכניות והוא סתם יבוזבז לכלום.

אבל החשק להיות עם מישהי, למצוא את האחת, אהבה או משהו כזה רק גובר! אפילו אם זה רק לבוא במגע עם מישהי…
זה הפך להיות סוג של הרגשה משונה עמוק בפנים על הנשמה… פחד, תשוקה, משהו עז וחזק ולא מוסבר… בסוף עוד באמת אלך למישהי בתשלום ואני פוחד שככה יהיה.
ואני ממש אבל ממש ממש לא רוצה לסיים את 2010 לבד ללא אף אחת. חייב מישהי! אבל לרוב נס כזה כמו מה שקרה שעכשיו אני בבית, מעיד על חוסר אהבה והצלחה חברתית…

הסתכלתי על הפוסטים שלי משנה שעברה… על סוף השנה ותחילת השנה הזו. ואני רואה מישהו שונה מאוד מאז לעכשיו… לא יכול כלל להגיד שלטובה… גם שמתי לב לכמה מטרות שהיו לי לשנה זו… מהן הצלחתי להשיג…

אף לא אחת!

אני אנסה אולי כמה אתרים שונים… ננסה לדבר עם בן… אולי עוד יש סיכוי כלשהו לבלות את ה 31.12 הקרוב עם מישהי? להזכירכם אני כבר די מזמן מתתי ואין לי מושג מאז מי מו מה… זה רק הלך והתדרדר…

אולי עוד בכל זאת כן אמצע את האחת?

עוד 237 ימים….

סוף.

מישהי לפני 2011

שווה בכלל לציין שאני באפטר? בכל אופן, השבוע היה די נוראי מהבחינה שפשוט כל יום סימנו מאוחר למרות שהיום היה להגמר לא אחרי 5! אבל כל הזמן היו תקלות כאלה ואחרות…
הקטע שהיה שמועה חזקה שמי שיוצא יוצא ברביעי… ואכן כך היה בסוף… אז היום בסוף היום שואלת אותי הראש צוות איפה המדי א’ שלי… הזכרתי לה שאני סוגר שבת אבל מסתבר שהמפקד דתק החליט לשחרר אותי לאפטר. כנגד כל הסיכויים בכלל עם כל הבלאגן הם שיחררו אותי והאמת אני לא בטוח שזה יצא כזה טוב… הייתי עייף והתכנון היחידי היה בערב לראות אולי פרק של הבורר… בבית לא מחכים לי ככה שגם אימא גם אבא בעבודה ואין אוכל… בקיצור זה היה די בעייתי אבל בסוף לפחות הספקנו לסופר ולאחר ארוחה קצת מעפנה נשאר לי עוד התה טראפלס שוקולד החדש המוזר של ויסוצקי שהאמת ציפיתי ליותר מדי בשביל תה אבל הוא נחמד… וכמובן העוגיות חח…

אז בסוף מסתבר שאחרי השבת ביום ראשון וכנראה רק בערב אצא לשבוע חופש! ואחזור כבר ביום ראשון שנה הבאה… חחח נו 2011!
לפחות הורדתי עכשיו פרקים 9 ו 10 של הבורר (10 בכלל עוד לא שודר, אבל זה מעולם לא הפריע לי להשיג בכל זאת! חחחח)

אוף הזו שהתחלתי להתכתב איתה מהאתר הכרויות היא לא רק לא יפה היא גם לא כזו מעניינת… לא יודע פשוט לא כזה נהנה להתכתב איתה… היא כזו… סתם…
באחד הימים אלוהים רצה שוב לתת לי לסבול… לקח את כל הבנות הכי יפות בבסיס שם אותן סביבי כשרובן פשוט סביב בנים וכאלה וכל מיני… זה כזה מדכא…

וכאן נוצר משהו עמוק בפנים… מצד אחד אני לא רוצה שום ק'שר עם בני אדם אפשר להגיד… מצד שני, אני לא יודע איך אבל אני לא רוצה לסיים את 2010 לבד!!! לא רוצה!!!!! אבל במצבי אני לא כל כך יודע כבר מה לעשות כדי להגשים את זה…
אז חוץ מלהגיד שזה גם זמן לניסים… אין לי כרגע משהו שעוד עולה לראש…
אז לילה טוב לכולם… ראשון אחזור לשבוע חופש שהאמת מיותר בתקווה שתהיה לי לפחות תוכנית כלשי לנסות לחפש לי מישהי… או לפחות כבר משהו לעשות ב 31.12 בחצות…


עוד 239 ימים….

סוף.

צילומים בראשון וטיסות בצוק

כאילו שאתמול לא היה מספיק טוב, היום נסענו בהתחלה לטייל בראשון לאיזה פארק ענקי מול הסינמה סיטי. בסך הכל סיימתי עם 443 תמונות! (אחרי מחיקת כפלים ולא טובים נשארו כ 270) ו 4 סרטונים טובים שכבר עובדו קלות בלייב מובי מייקר והועלו ליוטיוב… אז מסתבר שלאנדרי יש חוץ מהטיסנים גם מכונית על שלט… אבל לא מאלה שעל בנזין ולא מאלה שקונים ב 200 שח לילדים… זו אחת על חשמל שתעלה בארץ מעל 2000! ראיתי את המכונית הזו מול העיניים מעיצה מ 0 ל 80 נראה לי בשניה אחת! ואנדרי אומר שהוא עוד הגביל אותה! הדבר הזה חיה רעה ואני רציני! מה שהכי קטלני שהדבר הזה קופצני! היה שם איזה שורש עץ שמציץ קצת מעל הדשא וזה פשוט הקפיץ אותה באוויר! כל עוד היא לא מתהפכת היא פשוט ממשיכה! סלטות חריקות דריפטים ומה לא… ויצא לי לשלוט עליה טיפה ובחיי זה מפחיד!!! כזו אני כן רוצה! אחרי מלא תמונות של המכונית טיפסתי גם אחר התינוק למתקנים שם… הוא נכנס כזה לצינור מעבר באזור המגלשות וזחלתי אחריו לצלם וגם לשמור עליו… איך שיצאתי היה שם ברזל כזה מעקה באתי לאחז בוא ובום!!!! חשמל סטטי כזה עוד לא הרגשתי בחיים!!!! אחרי כמה דקות שנרגעתי התחלתי לבדוק עם המצלמה והפלאפון בסדר חחחחח (הם כן היו בסדר שלא כמוני)
אחרי זה נסענו לצוק הישן והטוב בקצה העיר שבה אני גר שכנראה מתחילים לפרק אותו… גם שם התמונות היו נהדרות ורבות… היה שם עוד חבר של אנדרי שגם הוא מטיס טיסנים ואז הגיע עוד אחד שגם בעסק אבל בא סתם להיות עם החבר’ה כזה ולפטפט… האיש מעניין… מתעסק גם ברולר בליידס וכאלה אבל מה… הוא סוג של כמו בן… די ראש כחול התחיל לדבר שם על חיי המיטה שלו ושל אחרים וכל מיני כאלה ואני כמובן שקעתי לבאסות שלי… בערב אנדרי פרש הביתה ואני, אימא וחברה שלו עם התינוק המשכנו לקניון טיפה…
הקטע שבמהלך היום הזה יצא לי לזלול כמות אדירה של שוקולד!!! ממש הגזמתי איכשהו…
אבל העיקר נהניתי…

התחלתי להתכתב עם מישהי מאתר הכרויות… האמת היא די מכוערת ולא ממש מעניינת… לא יודע סתם כזה… עוד מישהי נפנפה אותי בפייסבוק וגם החליטה שאני ערס או משהו חח….

חיי הדפוקים והבודדים…
אני שוקל לחזור לפייסבוק בעיקר בגלל הצילום.. נראה כבר…
מחר לבסיס לשבועיים ואז השנה החדשה שכל כך מבאסת בכך ששוב אחגוג בישיבה לבד מול המחשב בחדר…
האמת אני אמור עוד לקבל שבוע חופש אבל כפי הנראה בטייסת הזו אני יכול רק לחלום על כך… איזה באסה זו!

שוב תחושת חנק הבדידות הנצחית שלי…

טוב אני אפרוש לבליץ’ ולישון… אמור להיות פרק מעניין אבל היי, זה מה שמצפים אחרי פרק 296 כשאבא של איצ’יגו מופיע! בכלל… למה אני מעולם לא כותב פה על אנימה??? מילא כמעט לא קוראים ולא מגיבים פה? אז מה איכפת לי על מה לכתוב? חחח אני אכתוב גם על זה…

עוד 242 ימים….

סוף.

הדפסת תמונות וסוף שנה

העדכון הזה הוא יותר מרוב שעמום מאשר הצורך שלי לעדכן כרגע. אבל יש על מה בכל זאת…

אז אחרי עוד קצת צפיה וכל מיני דברים הקשורים בצילום פתאום נכנס לי לראש הצורך גם להדפיס תמונות… כלומר הי, לפעמים רוצים אותן גם מודפסות יפה… זה פשוט מגניב…
אז אחרי חיפושים באינטרנט וניסיון להבין איך אני עושה את כל זה בלי לצאת מהבית והכל מצאתי כמה אתרים נחמדים לזה אבל אז עניין אותי כבר משהו שונה… לבחור תמונה טובה שלי ולהדפיס קנבס! מה זה קנבס? הדף בד הזה שמתוח על עץ שתולים אותו במקומות יוקרתיים כאלה… בואנה הדבר הזה יקר! אבל זה פשוט קלאסי! כלומר היי… זה בדיוק איך שמדפיסים תמונות לתערוכה… (אוקיי… אם תמונה בגודל נחמד תעלה כ 200 שח אז… שיט! תערוכה תעלה יותר מטיול ליפן???) אוקיי רגע… לחזור למציאות! מוקדם לי תערוכות! חח…

האמת צריך לבדוק אם באותה דרך בלי לצאת מהבית אני יכול להזמין לוח שנה עם תמונה… זה לרוב לא עולה יותר מ 100 שח וזה נראה טוב ואחלה מתנה… למרות שאם מדברים על מתנות… יש דבר מגניב נוסף באתר שניקרא Lupa אפשר לאסוף תמונות ולהדפיס אצלם ספר שלם שכזה… זה בכלל קטלני! מעניין כמה זה עולה באמת… וואו! זה ממש לא יקר! כלומר זה יכולה להיות מתנה נפלאה!!! פשוט גדול!
יש לי רעיון… ננסה עכשיו לעשות באמת לוח שנה נחמד למשפחה הביתה… בדיוק לשנה החדשה…

וזה מביא אותי למחשבה האחרת שמתחילה לעלות כבר…
הנה מתקרבת לה השנה החדשה ואני שוב לבד כרגיל וגם הפעם החגיגה שלי תהיה לבד מול המחשב? זה כל כך מדכא ומעציב… אני באמת לא יודע מה הבעיה בי למה אני בסוף תמיד ככה… ניסיתי הרבה אבל אני מסיים באותה צורה… בחלק מהשנים אני חושב שלפחות היה לי מישהי לחשוב עליה וגם כשלא אז התכתבתי עם אנג’ל… ומה עכשיו? אני מרגיש כה אבוד אבל לא רואה שום דרך לצאת מזה…


עוד 243 ימים….

סוף.

יום צילומים לתינוק

לפני הכל אני חייב להגיד שביום שלישי בערב היה כל כך קר!!!! שאני מכבד ארטיקים! הרגשתי מה זה להיות אחד!

טוב אז… אני די בשוק עד עכשיו… התמונה שפירסמתי בפוסט הקודם קיבלה כמה תגובות ממש ממש חיוביות מאנשים רבים בפורום צילום מסוים כולל המנהל שלהם ובעוד מקומות… אני ממש נהנה מזה…

היום התחלנו להתארגן ללכת לסבתא ואז חברה של אנדרי התקשרה שהם באים לחנות משקאות שנמצאת קרוב אלינו לבית, החנות עושה מדי פעם כמו מסיבת משקאות כזו… אז הם לרוב באים… אז באנו לשם, במילא זה בדרך לתחנת האוטובוס לסבתא… לקחתי כמובן את המצלמה (מישהו לרגע חשב שלא אקח?)
אחרי כמה דקות של פטפוטים וחרישה על המצלמות זה של זה עם אנדרי אימא שלי מטוב ליבה הציעה שאנחנו ניקח את הילד לסבתא והם ישארו שם… האמת אותי זה בהתחלה עיצבן… גם ככה אני לא הייתי בהכי מצב רוח ואני יודע שהילד הזה אוהב להרעיש ולפתוח כל ארון בבית חחח אבל הפעם היה שונה… הוא קצת התבגר חייכן כזה חמוד ונחמד… בכה רק קצת כשאימא ניסתה להשכיב אותו לישון חחח גם סבתא שלי שמחה לראות אותו… ואני? יאללה בלאגן!!!!!!!! בוק של כ 90 תמונות עשיתי לו חחח אחד המצחיקים הוא חחח אני עוד צריך לבקש מהאימא אישור לשים את התמונות קצת באינטרנט… וכמובן שוב… ברגע שהתחלתי לצלם ניכנסתי לעולם משלי המלא מרץ ומצב רוח!

כרגע אני שוב טיפה כזה בבאסה… זה שוב שישי בערב ושוב אני מן הסתם ידוע איפה ועם מי… זה נמאס אבל זה מה יש לי… אין לי חברים הרי ואין לי עם מי לצאת ולא נראה לי שאי פעם יהיה כבר… אבל אני אלך לאכול ואמצע לי משהו לראות במחשב או לעשות אני מניח…

אני אולי אעדכן עוד מאוחר יותר…


עוד 244 ימים….

סוף.

הגשם שבפנים

האמת מבחינת החשק שלי, למרות שאימא מעולם לא הייתה מסכימה במזג אוויר של אתמול. רציתי ללכת לנמל בתל אביב! האמת אני מצטער שלא הלכנו לשם!
אני יודע שמה שהיה שם אתמול אפשר להגדיר גם כמסוכן אבל אני מקנא בצורה מטורפת באיזה מישהו שכן היה שם וצילם את הגלים ממש מעל ראשו כבר! (ממש צלם מושבע שכמוני חח)

הסתפקתי בעזריאלי…
משום מה לא כל כך צילמתי… אבל תמונה אחת דווקא כן!
ישבנו לאכול בקניון באיזה מקום וצילמתי שם מהחלון את מה שקורה בחוץ… בהתחלה בכלל הפוקוס של המצלמה החליט שהוא מצלם את הטיפות מים על החלון אבל אחרי שהעברתי אותו לידני (או כן! צילמתי בידני מלא לחלוטין אתמול!) יצאה תמונה לא ממש טובה אבל מעבירה בהחלט את מה שקורה בחוץ כולל הטיפות שעל החלון ולצערי לא מאט השתקפויות עליו מהבפנים של הקניון… אבל אמרתי לעצמי אולי זה שווה משחק בפוטושופ…
אז עכשיו אני בטוח שאצלם יותר ב RAW שזה ללא שום קיווץ ל JPG וכל תמונה שוקלת מלא אבל אפשרויות העריכה יותר מגוונות… אבל הסתפקתי במה שהיה לי כבר ואחרי קצת פוטושופ לדעתי יצאה תמונה אומנותית לא רעה (וכך גם לדעת כמה יותר מקצוענים ממני) תמונה שמשדרת את הקור ממש ומה שהולך בחוץ… לא יודע יש בה משהו…

היום הרבה התכתבתי בפורומים וגם עם אנדרי על עדשות… אני נורא מתקשה להחליט מה יותר טוב לי ובמיוחד שכולם מנסים לשכנע אותי לרדת מהרעיון של עדשה אחת אוניברסלית אלא ללכת על עדשת זום איכותית יותר ולצילומים רגילים להשתמש במה שיש לי… על כל פנים זה עוד יש לי זמן להחליט… אני לא אקנה עדשה עד השחרור לדעתי ובנתיים אלמד עוד… אולי כשאשתחרר אטוס לארה”ב שם הרבה יותר זול וקל לקנות עדשה… או שאצליח לשכנע את דודה שלי?? מי יודע… היא כבר הכריזה שהיא רוצה לבוא בסביבות אפריל וזה בדיוק היום הולדת שלי אז… המתנה ממנה זה העובדה שהיא מביאה איתה את העדשה מבחינתי! חח

לצערי אני עדיין לא מצליח להחליט גם על שם לבלוג… בן איכשהו הוציא את רוב השמות שלי כבעלי קונוטציות פורנוגרפיות אבל הוא אומן בדיוק בזה חחח…

טוב רגע לפני שאפרוש להתארגן בליץ’ ולישון כי מחר לבסיס אני למרות הכל אציג בפניכם ולשיפוטכם את התמונה שצילמתי מאתמול…

עוד 248 ימים….

סוף.

לא הלך… חבל! כמעט הכל עמד… הבעיה שרוב התוכנות לא חזרו… וזו אחת הבעיות העיקריות שמהן פחדתי… בקרוב אולי אתקין ווינדוס 64 ביט בדיסק נפרד… יש לי באמת איזה דיסק של 40 ג’יגה ששוכב בחוץ… נחבר נראה אם עובד… ישבתי שוב על המחשב הנייד ניסיתי לראות מה איתו אבל זה פשוט חסר טעם… במקרה הטוב תיקון של הדבר הזה יעלה נניח 400 שח… במקרה גרוע זה משהו שברור שעדיף לקנות חדש…

כרגע לדעתי עדיף שאני אחסוך לכל מיני דברים למצלמה… באמת נעשה רגע ככה חישוב… אומנם רע אבל עדיין… טוב אז החישוב ככה… מה אני צריך לקנות למצלמה?

עדשת זום – ₪2620

פילטר פולוריזר - ₪140

חצובה - ₪300

לא חייב בנתיים - עדשה איכותית קבועה - ₪1500 (לא יחשב במחיר כולל)

סה”כ":  3060₪ וכל זה ככה בערך… זה יכול להיות פחות ויכול להיות יותר…
אבל הבעיה היא שאני ככה עוד איזה שנה שנתיים רואה את עצמי יושב עם מחשב נייד של אפל! ועורך כל דבר שרק בא לי… אחרי הכל המחשבים האלה נועדו לזה… וכולנו יודעים שאחד כזה עולה… בסביבות 6000 שח וזה דגם יחסית זול!

בקיצור כל העסק ממש ממש לא זול… וזה עוד לפני שאמרנו שאני צריך לעשות רישיון, שלא נדבר על אוטו! ושלא נשכח שאני רוצה לבקר בחו”ל במקומות כמו: יפן, ארה”ב, אנגליה, אוסטרליה ואירופה!

מאיפה מביאים סכומים כאלה של כסף?? ועוד משאירים משהו בצד לשלם על בגדים חשבונות אוכל ודירה אולי???? מאיפה?????? זה לא שיש לי איזה משהו שהמשפחה שומרת לי… טוב יש אבל זה סכום שלא מגיע ל 10000 שח נראה לי… וזה גם נועד יותר ללימודים שגם אותם לא כללתי בכל זה…

קיצור החיים שלי כנראה יהיו לבד וגם בזבל! ניסים יתקבלו בברכה…

אוקיי… נזכרתי! שחכתי שלט… תוסיפו עוד 100 שח…


עוד 250 ימים….

סוף.

אוקיי החורף הגיע! ואני אומר את זה לא רק בהסתמך על מזג האוויר בחוץ אלא גם על הכאב ראש הנוראי שיש פה ללא מאט אנשים! זה פשוט נורא! אני ממש פיזית מרגיש כאילו דופקים לי על הראש עם פטיש ועוד מבפנים!

טוב, מעבר לכך הכל משעמם. חוץ מזה שמצאתי סוף סוף את כל ההקלטה באיכות הכי גבוהה של ההופעה של לינקין פארק בארץ. זה ממש נשמע טוב, ונאורר זכרונות טובים… ואם זה לא היה מספיק, הורדתי את דיסק מועדון המעריצים האחרון שהם הוציאו. יש שם מלא שירים בעיבודים שונים ומגניבים ובינהם גם שירים שלא זכו לפרסום כמו זה:

כרגיל אני ממשיך להתעמק בצילום. עדיין לא התחלתי עם בלוג הצילום אבל הגיע הזמן! (כמעט) אני צריך להחליט על שם…  הייתי מעלה כאן כמה שמות שעלו במוחי אבל מכיוון שהבלוג לא יהיה אנונימי אז זה בעיה.
הצלחתי אתמול אבל לראשונה “לצייר” בתמונה עם אור!
הכוונה היא להגדיל את זמן החשיפה נניח ל5 שניות שלמות ולסגור בהתאם את הaperture, לקחת פנס (במקרה שלי הפלאפון) ולהתחיל לצייר במהלך הצילום… זה יוצר תמונה רגילה שהפוקוס עלי לא משהו בגלל שאני זז קצת ויד ימין שלי בכלל לא נראת עם הפלאפון כי המצלמה לא מספיק לקלוט את האוביקט הזז הזה לעומת האור של הפנס שאיתו אני מצייר שיוצא בתמונה כאילו ציירתי עם מברשת זוהרת… ממש כמו הפרסומת של הסמארטפונים של אורנג’ רק שכאן זה תמונה ולא וידאו…  בסוף אחרי הרבה מחשבה וניסיונות הצלחתי לצייר את החתימה שלי! יצא די מגניב…

עכשיו אני מתחיל לגבות מחדש את כל המחשב ממש בצורות שונות ומשונות… תחילה צץ לי רעיון לעשות הפרדה ולהתקין ווינדוס 64 ביט בדיסק שונה והוא יהיה מיועד לכל הנוגע לצילום אבל כשהתחלתי לחשוב לעומק הבנתי שלאט לאט אני אתקין עליו את הכל מחדש ואז בכלל יהיה בלאגן… אז צצו לי כמה רעיונות לנסות לעשות קומבינה מוזרה שסופה יקרה “לשדרג 32 ביט ל 64 ביט!” (שזה לפי מיקרושיט בלתי אפשרי) במקסימום נשחזר הכל ונתקין באמת ווינדוס נפרד לעריכות וידאו וכאלה.

אתמול בן התכתב איתי… חזרתי זמנית לאיי סי קיו ועכשיו הוא מתחבר לצ’אט של פייסבוק. קיצור הוא אמר שבקרוב יצא אולי לעיר שלי לטיילת עם עוד כמה חברים ואני מוזמן… טוב לא ידעתי אם אלך… האמת הייתי די בטוח שלא כי אני לא אוהב לצאת כל כך מאוחר ואין לי מה לעשות שם עם כמה אנשים ששותים וזהו במיוחד שכבר ויתרתי על החיים החברתיים שלי אפשר להגיד. סגרנו שהוא ידבר איתי כשזה יהיה בטוח וכשהם כבר יצאו, אבל מאז לא שמעתי ממנו כמובן.

אה ניזכרתי… אתמול ביקרנו את סבא בבית האבות ובצד ראיתי שם דף עם כמו שיר נחמד… אז הינה לכם:

זו לאחכמה לצחוק
כששמש ואביב
והמון חברים מסביב

צריך לדעתלחייך
גם כשעננים ורטוב
וקר ולבד ועצוב

זו לא חכמה לאהוב
את אלה שהולכים אחיך
בתלם הישר

צריך לדעת לקבל גם
אל הלא מוכר
האחר השונה, המוזר.

כי יש אנשים שהם יפים
רק עמוק עמוק
בפנים.

אני אהבתי ומקווה שגם אתם תאהבו. טוב אני זז לנקות קצת בבית ולהמשיך בתוכנית השדרוג המשונה שלי. הפוסט הבא כנראה יהיה מווינדוס 64 ביט אחרי שדרוג, או מהווינדוס הזה אחרי כישלון ושחזור חח…


עוד 250 ימים….

סוף.

חנוכה אחרון בבסיס

סוף סוף בית! זה היה די נוראי לחזור יום חמישי לבסיס, לראות את כולם יוצאים ואז לחזור למגורים ולא לעשות כלום!! רביעי חמישי רק הייתי בתורנות…

הייתי אמור להיות לבד בחדר אבל איכשהו רק 2 לילות באמת הייתי לבד (וגם ישבו אצלי אנשים מהטייסת ראינו סרטים) לילה אחד היינו אפילו חדר מלא (4 אנשים) כשאחד מהם הראש צוות שלי חח…

הדבר המוזר שיוצא לי לשים לב זה שבעצם אין לי באמת תחושה של חוסר החברים וכל זה… תחושת הבדידות שאני ממש לבד זה כן… אבל הדבר שכן מציק שחסר זו מישהי… מצד אחד מנסה להשלים עם העובדה שזה אני לבד לעד ומצד שני יש איזה שבריר של תקווה…

במהלך השבוע גם צילצל בן… כנראה ביני ובינו הכל נשאר די כרגיל… גם אנדרי וחברתו סוג של צצו… אני לא ממש יכול להגיד שיש לי כוח למישהו מהם אבל שיזרום אני יודע…

ולפני שאשכח קבלו משפט דפוק שנפלט מאיזה רס”ר שהיה קשור לתורנות
“מחבל יבוא, יתפוצץ ויסע הביתה”

והכי דבילי שזהו אין לי מה לספר כלל! עכשיו אני בחופש עד יום שלישי ואין לי שום תוכניות לחלוטין! אפילו לא נכנסים חשק או רעיונות לעשות עוד מסע צילום…
מבחינת בלוג הצילום כלל לא התחלתי לעשות שם כלום! ייתכן שצץ איזה רעיון לשם אבל לא מעבר וזה…
וגם עריכה אני תקוע בגלל הקטע של ה 64 ביט…

אה ו… יצא לי לספור כמה בערך שבתות נשאר לי עד השחרור… הגעתי למספר של סיפרה אחת! 9!!!!
ובגלל כמה מקורות שונים אני מניח שבקרוב אעבור לספירה עד השחרור הכוללת את הקיצור!

הייתי רוצה עד מחר בערב להכנס להתכתבות רצינית עם מישהי נחמדה שמתאימה לי וגרה קרוב ולצאת איתה מחר לסוג של בליינד דייט או משהו…
טוב… שוב אני גולש לפנטזיות שלי… יש יותר סיכוי שאסע ואקנה מחר עדשה בכסף שאין לי מאשר שזה יקרה! (אני רציני שיש לזה יותר סיכוי!)

וואו! הצלחתי לכתוב פוסט כל כך משעמם… אולי יצוץ בראש משהו מאוחר יותר…


עוד 252 ימים….

סוף.

הדממה ליום אחד

אך! הראש כואב! אז לאחר שקיצרו לי את התורנות משבוע שלם ליומיים מסכנים בסוף חנוכה… יצאה גם הרשימה מי איפה בהדממה של החג… במקום לחפש איפה אני, חיפשתי איפה אני לא! קיבינימאט איך דפקו אותי! פשוט לא יוצא וזהו! אז אוקיי לפחות הייתי אמור לצאת רביעי ובתכנון לחזור שישי אבל לא! אין אנשים אז כבר מחר בבוקר אני חוזר לבסיס סתם ככה להיות בחדר עד רביעי הבא ואז יומיים של התורנות…
או במילים אחרות…

קרה נס חנוכה! אני סוגר את כל ההדממה!

אחר כך כנראה יחזירו לי טיפה ימים אבל מה אני כבר צריך את זה? ומה בכלל אני אעשה כל השבוע בבסיס??? אני אשתגע!

לפחות נסענו למקס ברנר ואז לקניון לטייל עם אימא והבת דודה… וזהו… זו ההדממה שלי… אוף בחיי כמה בנות יפות…

אה והסלקום האלה! חצי יום חשבתי נדפק לי הטלפון ואז חשבתי שאימא שלי לא שילמה חשבון ונכנסתי ללא מאט סרטים… לבסוף רוב הזמן דווקא הפלאפון שלי עבד ושלה לא…

זהו אין לי מה לעדכן הראש מתפוצץ והכל דפוק!
אז לילה טוב וחג שמח! מאחל לכם ניסים יותר נעימים משלי.


עוד 259 ימים….

סוף.