האמת אני לא יודע איך להתחיל...
כתבתי לא מעט בבלוג השני על כל הדברים אך לא כתבתי ממש את הכל ביום יום...
גיליתי שבשלב מסוים המצלמה שלי, או יותר נכון הכרטיס שלה לא יודע להתמודד בצורה טובה עם כמות תמונות כזו גדולה. סיימתי את הטיול כשבמצלמה יש כ 2100 ומשהו תמונות, לאחר סינונים ועריכות של קרוב לשבוע שלם זה ירד באיזה 500, אבל עדיין זה המון זה האלבום הכי גדול שהיה לי עד כה ואני מרגיש כאילו בחלק מהמקומות לא צילמתי מספיק.
אז איך בעצם היה? טוב האמת היה מפחיד פה ושם... לא מפחיד שעוד רגע יתנפלו עלי היאקוזה או מפחיד בקטע של אני רוצה את הבית או את אימא...
יותר מפחיד בקטע שלמרות שהכל בנוי אצלי ומתוכנן, אני בקצה השני של העולם לבד במקום שאני לא באמת מכיר ואנגלית היא לא שפה כל כך מדוברת אפילו...
באמריקה באחד הימים הראשוני כשנתקעתי כבר ליד הבית ללא סוללה ולא ידעתי לאיזה כיוון ללכת אז יכולתי בכיף לעצור לשאול מישהו איפה נמצא הרחוב שאני צריך, במקרה הזה ועוד בטוקיו, לא רק שקשה למצוא מישהו שידע אנגלית אלא שגם נראה אותך מגלה מהי הכתובת של המלון.
הכי חמוד זה שיצאתי בתחנת הרכבת הקרובה למלון שלי ביום הראשון עם המזוודה וכמו גיבור בלי להציץ בפלאפון רק מהזיכרון הלכתי באמת בגשר ואז פניתי לרחוב ליד שמאלה...
הבעיה שלא הבנתי שלא רק תחנת הרכבת הזו ענקית אלא שגם מבחוץ מדובר ב7 גשרים בערך... אז אחרי שהבנתי שאני ממש לא בכיוון הייתי צריך להסחב עם המזוודה במדרגות ולעבור בגשר אחר ואז להתמודד עם העובדה שחודש לפני המלון שלי עבר צביעה ואין לי מושג איזה צבע הוא בחוץ...
בכל אופן כשמדובר בארץ בתחנת רכבת אז מה עולה לנו לראש? כניסה אחת לרוב יציאה ליד הכניסה ולא אותו מקום, לפעמים יש שתיים, אני חושב שבתחנות הגדולות יותר יש כ6 רציפים ו2 קומות כשאחת זה הכניסה והשניה הרציפים... לפעמים יש בתחנה חנויות קטנות פה ושם וסוג של בתי קפה קטנים... ובמקרים מסוימים התחנה צמודה לקניון...
אז לא כך הדבר ביפן, לפחות בתחנות הגדולות...
מה לגבי תחנה ענקית בגודל של כמעט עיר שלמה? שמחוברת ללפחות!! בניין קניון אחד שהוא כ7 קומות לרוב ויש יותר מאחד כזה... כשבתוך התחנה יש המון חנויות בתי קפה מסעדות ועוד... כשכדי לקנות כרטיס רכבת לא צריך לעמוד בתור של שתי מכונות או לפנות לאחד מ2 הקופות אלא אפשר ללכת למשרד מכירות שלם ומסודר או לגשת לאחת מתוך כ10 מכונות שעובדות ממש נהדר גם? אה וכה מי אמר שכל ה32 רציפים!!!! צריכים להיות באותה קומה??
בקיצור לא קל להסתדר במקומות כל כך גדולים... אבל זו יפן והכל מסודר ובדיוק בגלל זה אחרי שמבינים את העיקרונות והשיטה אז האמת שזה לא קשה, כיום אני יודע איך לעבור את כל התחנה שליד המלון שלי בלי מדרגה אחת בכלל...
היפנים האלה פשוט מדהימים! בהכל! בנימוס, באוכל, בניקיון, בסדר ושלא נדבר על הבחורות!
או כן, בחורות... כבר עברו כמה? יותר משבועיים שחזרתי ואני עד עכשיו פשוט לא מסוגל להסתכל פה על אף אחת!! פה ושם עוברות כל מיני שאיכשהו מזכירות לי יפנית או נראות באמת טוב אז סבבה...
בקיצור אם לפני יפן היה אפשר להגיד שלבנות כלשהן אפילו אם לא הרבה יש את הסיכוי להצליח איתי פה אז כיום זה עוד יותר אפסי!
ומה קרה שם? דיברתי הרי על לנסות אולי למצוא מישהי או ללכת למישהי בתשלום?
טוב אז... אכן ניסיתי להתחיל עם כמה... לא הרבה אבל עדיין... כמו שאמרתי לא כולם יודעים שם אנגלית אבל אלו בכלל השתדלו להיעלם לי מהעין עוד לפני שפתחתי את הפה כמעט... האמת כל היופי סביב וכל הזוגות והכל זה פתח לי את הדיכאון! החזיר את הדיכאון הבדידות ההכי כבד שהיה לי אי פעם תוך רגע! מודה, לא ידעתי איך להתמודד עם זה ממש ושוקולד תה וגם לא תה לא ממש עזר לי...
כמובן שמה שמחק את זה איכשהו הייתה המארחת בסושיה פה כשחזרתי, דפקה לי משפט מצחיק מגוחך קצת אבל יש מצב שזו אכן הייתה הסיבה שהן נעלמו לי ככה...
בכל אופן... הלכתי למשהו בתשלום... לא מה שאתם חושבים ואני כן בתול אבל סתם משהו נחמד... לא מתגאה בזה אבל זה פתר לי חידה קטנה על עצמי שדווקא התשובה הייתה די צפויה, אני לא מחפש רק את הקשר הפיזי אלא בעיקר קשר ריגשי...
בכל אופן, לטייל לבד היה קשה... גם הבדידות הזו שלי וגם שאין לך ממש עם מי לדבר או להתייעץ וכאלה...
מה שכן, לדעתי שום טיול מאורגן ושום מדריך טיולים לא היו מצליחים לארגן טיול בצורה כל כך מדויקת וטובה כמו שיצא לי... הגעתי למצבים שהבנתי שאני לא צריך מפה, לא צריך לשאול אנשים ולא כלום אלא להשתמש בכלים שכל יפני משתמש...
איכשהו שלא כמו אז שטסתי מהעבודה לחו"ל, העובדה שביפן נוהגים בצד שמאל של הכביש בילבלה אותי עד היום האחרון...
לחזור לפה הייתה תחושה של לחזור למערת קדמוני או משהו... האמת הדבר היחידי שבאמת לא נהניתי בטיול זה הטיסות הארוכות האלה... זה פשוט מציק! במיוחד שאני לא מסוגל לישון בתנועה... זה משהו שדי מילדות אצלי שאם הייתי נרדם באוטובוס או רכב אז הייתי מתאורר מהר מאוד עם כאב ראש וללא שום מצב רוח או פוקוס... כאן במטוס אני בכלל לא הצלחתי להירדם זה כאילו איזה פחד משונה שגורם לי להישאר ער ופשוט מקפיץ אותי ברגע שאני מתחיל להירדם...
מה שבטוח ואין בו שום ספק בכלל זה שהטיול לאירופה שחשבתי עליו שנה הבאה לעשות... נמצא בסכנת דחייה... הרי צריך לטוס עוד כמה פעמים ליפן!!!!! דאמן אני מתגעגע בטירוף! חחח
ושלא נדבר על כמות הטכנולוגיה שראיתי שם, פלאפונים ללא שוליים במסך, מכשירים בלתי מזוהים ומשהו שבכלל לא הבנתי מה זה עושה או מה השימוש של זה, טלויזיות באיכות ששום 4K שראיתי כאן בחנויות לא משתווה להן, אוכל טרי וטעים וגם מוזר...
ושוב, הבחורות... אם כאן אני הייתי הולך וביום קולט איזה 2 בחורות בערך שממש נראות טוב... הרי ששם זה 2 בחורות על כל כ5 דקות שנראות ממש טוב! זה משהו לא נורמאלי...
ומה לגבי להיכנס לרכבת מלאה? כמה רעש יש ברכבות או אוטובוסים מלאים כאן בארץ... ושם? שקט מוחלט!! רק אם יש ילדים או כאלה אז הם מדברים לרוב וגם לא כזה ברעש זה גם סבבה...
לעשן ברחוב? לא! יש פינות עישון באמת בפינות חח ועוד ועוד...
וואו אני ממש לא יודע מה עוד צריך לספר אני רק מחכה כבר לתלוש משכורת, לא בגלל המשכורת אלא כדי לדעת כמה ימי חופש נשאר לי ולחשב כמה זמן בערך יקח לי לצבור כמות מספיקה לעוד טיול, האמת... מגלה כאן משהו... יש לי כבר תאריכים שבא לי כרגע לבנות עליהם... אבל יש משהו קצת לא ריאלי בהם לצערי אך עוד מוקדם להגיד...
במהלך הטיול קניתי כמה דברים שהמארחת מהסושיה ביקשה, במקביל גם הבת החצי יפנית שלה ביקשה איזה שוקולד מיוחד... המון זמן חיפשתי ולבסוף מצאתי אותו באריזה שכן אפשר לקחת ולא משהו טרי שחייב לאכול באותו יום כמו שהיה בהרבה מקומות...
אחרי שהבאתי למארחת את הכל אז מספר ימים אחרי זה במקרה פגשתי באזור את החצי יפנית, היא אומנם כבר רשמה לי תודה וכל מיני אבל החיבוק שהיא נתנה לי היה שווה הכל...
ואני אדחוף עוד משהו קטן לפה...
יום לפני ערב ראש השנה קצת דיברנו איפה כל אחד בחג וכאלה ושלפתי משפט שדווקא אני הייתי רוצה להיות באיזו ארוחה משפחתית לכבוד החג כי 2 אחרית בצוות לא רצו להיות בארוחות האלה... רק שלי לא היה כמובן בתכנון ארוחות כאלה מעולם...
אך קרה והאיר המזל... ולבן דוד שלי שעובד בחו"ל ולכן גם גר שם נולדה בת...
אז המשפחה בארץ, אחותו, האבא וכל המשפחה שם צריכים לחגוג והרי זה נהדר להפוך את זה לחלק מערב ראש השנה? אז יצא שהיה לנו ארוחה לא כזה לכבוד ראש השנה אבל נהננו והיה כיף וטוב...
אז יפן הטיול הראשון זו רק ההתחלה...
למרות שחשבתי שלא אפרסם כאן תמונות, נזרוק אחת עם בחורה...
טוב נו... לא הצלחתי לבחור, אז קחו כמה...
סוף.
