מלווה לבדיקה

וכך די בטעות ביום שהיה אמור להיות יחסית עמוס, זכיתי בסוג של אפטר.
אימא שלי עברה היום בדיקה רפואית שדורשת (אוקיי מומלץ) שיהיה מלווה. אז החלטתי לנסות לבקש למרות הסיכויים הקטנים. בהתחלה התכנון היה שאני אחזור עוד היום לבסיס אבל לבסוף הראש צוות אמר לחזור מחר.
ובכל זאת אני עייף ומדוכא מהכל… הדיכאון הזה פשוט חזר… אבל מה, אני חייב לספר קטע שכמעט הכניס אותי אתמול לכלא! חח… “טייס” יורד ממטוס וחייל אחד אמור להוריד את התיק שלו עם הקסדה והכל למטה לחייל אחר… החייל למעלה היה אחד די חדש שבדיוק אתמול עבר אלינו לדתק, חייל שוקיסט מאמין לכל דבר נלחץ מהכל והכי הזוי הוא משהו שניקרא יהודי משיחי… החייל למטה… אני! החייל ההוא מושיט לעברי את התיק אבל לא מתאמץ להוריד אותו כמה שיוצר ואני הרי נמוך כמובן לא מגיע… כבר באתי לעלות אליו ובאותו רגע הוא פשוט עזב לעברי את התיק… לא כל כך הצלחתי לתפוס!! חחח ה”טייס”: “אוי, זה לא טוב…” אחרי שהוא פתח את התיק וראיתי שזה שלם פשוט הלכתי בלי שבכלל יהיה לי איכפת… החייל ההוא נראה לי עד עכשיו לחוץ… אותי יותר מעניין מה יקרה פעם הבאה כשהקסדה תהיה בשימוש חחחחחח

שוב גולש לי בחברים של חברים… ניכלא שוב ושוב לאיזה מעגל אנשים שדי מסוכן לי איתם כנראה… אתרי הכרויות שונים שיהפכו בקרוב להיות גם בתשלום ואני פשוט לא מוצא כמעט כלום! ומה שאני מוצא הן לא עונות… מרגיש עייף תשוש ואבוד… פשוט חור שחור מוזר… אין לאן ואין למה… הכל נהיה כזה כלום!

אני מאמין שאם לא הייתי עייף עכשיו כל כך אז הייתי מצליח לכתוב קצת המשך לסיפור…


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 353 ימים….

סוף.

אהבה… אומרים שזה משהו שכולם רוצים יותר, כולם מחפשים אותה. ואני, לא שונה מהאחרים. כל אחד בדרכו שלו. אני כמעט כל מי שיצא לי להכיר בפייסבוק חיפשתי בחברים שלו ומה לא… כשאני רואה מישהי שנראית לי אני מנסה לכתוב הודעה או לשלוח POKE ככה זה לא רק בפייסבוק כמובן. אבל נדיר שאני מקבל תשובה וגם כשכן זה נתקע די מיד. דברים רבים מפחידים אותי והזמן קרב…

חיפשתי כמו תמיד מישהי… איכשהו התחלתי לחתת למישהו בחברים שהוא… טוב בואו נגיד לא לכולם אפשר לקרוא בני אדם… בקיצור הגעתי למישהי שמפחיד בכלל לדעת שיש לה פייסבוק! כלומר לכאלה בכלל לא צריך להיות עניין במחשבים או משהו… עליה אני רק שומע שמועות וזהו! לא יותר מזה… והוא לא רוצה בכלל לדבר עליה… מה לכל הרוחות היא עשתה לו כבר? כמובן שלא כתבתי לה ולא כלום אחרי הכל הוא היה אומר לי למרות שאני יודע שלא כדאי לי לכתוב לה…
אני ממש לא יודע מה לעשות עם עצמי הזמן זז לא משנה מה ואם באמת הכל טעות אני צריך לחשוב איך אני ממשיך משם… הכל כרגיל כמו אידיוט? שובר את כל העקרונות שלי? מסיים את חיי פיזית? קרביץ? (לא חשוב כרגע מה זה)

אליזבט שלחה לי הודעה רצתה לצאת להסתובב קצת או משהו… חזרה זמנית לעיר… כבר התחלתי להתכונן ואז היא שלחה הודעה שצץ משהו ואולי מאוחר יותר… כמו שאני מכיר את כל זה… זה ילך ככה… או שהיא כבר לא תוכל, או שכשהיא תזכר בי שוב כבר ממש לא יהיה לי חשק.
בעיקרון אני לא יודע גם מה הטעם להפגש איתה. אפשר להתכתב או לדבר בטלפון. אני סתם לא ארגיש נעים כי לה יש חבר ואין בינינו כלום וזה סתם אידיוטי להסתובב ככה בעיר הזו.

טוב זה היה סתם שפיכת לב קצרה… אשתדל לעדכן עוד מאוחר יותר.


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 356 ימים….

סוף.

חתיכת יום…
רציתי לפני כמה שעות טובות לכתוב את הפוסט הזה אבל איכשהו נשחפתי בללמוד קצת צילום. אז עכשיו אני אחרי לא מאט סרטונים ומדריכים על צילום בכללי במצלמות DSLR וגם ספציפי למצלמה שלי. אני צריך מחר לנסות ליישם איזו טכניקה אחת גם בצילום וידאו… זה אפקט נורא נחמד שיש פוקוס למשל על משהו קרוב ואז מעבר לפוקוס על הרקע שלו.

בכל אופן הייתי היום עם אימא שלי בנווה צדק בתל אביב. היינו בעיקר באזור תחנת הרכבת המשוחזרת. עשו שם מקום ממש יפה לתיירים. ושם כמובן התחלתי את הצילום שלי! אני לא הולך לשים כאן את כל התמונות שצילמתי כי זה כ 160 תמונות אבל אחרי שמצמצמים את מה שלא יצא הכי טוב ואת התמונות שבהם אני או אימא שלי מופיעים ובקיצור אחרי סלקציה קפדנית יחסית ומחיקה של הרבה דברים… אוקי סלקציה ממש כבדה! מגיעים ל 17 תמונות חחח חבל אבל שמה שלמדתי עכשיו לא ידעתי היום בבוקר. כנראה שלא הייתי מצלם כמעט על אוטומט והייתי מבין מה ניסה לצלם הצלם המקצועי שהעתקתי ממנו חח…

אז קודם אני חייב לשים את התמונה הזו, היו שם שניים מחופשים למלאכים מפגרים ופירסמו איזה בושם. אז ברגע שהוא קלט שאני בא לצלם אותו עשה לי פוזה

וזו כביכול התחנה עצמה

זו התמונה שדיברתי עליה, עובר איזה צלם שלפי האביזרים והכל רואים שהוא מקצועי, וצילם בזווית די דומה לשלי אנשים שמרכיבים פאזלים משונים. עכשיו אחרי שלמדתי אני מבין איזה אפקט הוא יצר בתמונה שלו. זה לא מה שיצא לי כמובן אבל אני ניסיתי לחכות אותו וברגע שהוא זז צילמתי מאותה זווית

באחד המקומות שם בכניסה יש קיר מלא בתחתיות בירה, יש לי כמה חברים שנורא יאהבו לראות את זה אז זו תמונה בשבילם. לצערי לא היה שם מקום להתרחק לכן לא תפסתי את כל הקיר אלא בחלקים, זה הבולט בינהם שיצא לי

כמובן הייתי חייב לנסות צילום מאקרו. מי שלא מכיר זה צילום תקריב, כלומר צילום של משהו מקרוב מאוד כמו פרח לדוגמא. (ברוב המצלמות מצב מאקרו מסומן בפרח)

ואחרונה חביבה שאני אשים פה זה סתם הקטע שלי

מקווה שאהבתם. התמונות רובן כאן לא כ”כ בוצעה מחשבה לעשות אותן וללא ידע ממש בצילום במצלמה מהסוג הזה אבל עדיין לדעתי יצאו תמונות מרשימות.
מה שאתם רואים דרך אגב זה אחרי הקטנת רזולוציה (שגם מקטינה איכות) וזאת בכדי להעלות את כל זה בקלות לאינטרנט.
3 דיסקים של כל מיני תוכנות ושטויות קיבלתי עם המצלמה! אני לא אתקין אפילו לא אחת! מספיק לי הפיקאסה של גוגל שיודעת לעשות הכל! וברגע שבאמת אצתרך משהו ממש מתקדם יש פוטושופ שגם היום השתמשתי כדי ליצור לוגו למכולת של זה שהשתחרר חח…
אני חושב אולי בזמן הפנוי לעבוד על כמה מהתמונות האלה שצילמתי ולראות מה יצא…

עוד דבר שלמדתי זה שלא משנה איזו מצלמה ולא משנה מי הצלם, עד שאני לא אצליח לצלם את עצמי אני לא אגיע לתוצאה שאני רוצה. עד אז אימא שלי נהינת מהתהילה שלדעתי היא מקבלת בצורה נהדרת באחת התמונות שצילמתי, מבחינתה סתם ליכלכתי את המכנס חחח.


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 356 ימים….

סוף.

המצלמה החדשה

לאחר לא מאט לבטים, קניתי! קניתי לבסוף כמו שחשבתי את ה Canon EOS 500D

תמונה זו צולמה כמובן מהנקסוס. המצלמה בהחלט נחמדה מאוד. כבר עשיתי בוק לכלבה, זה היה האוביקט הכי טוב להתנסות בו. אני בהחלט צריך ללמוד שם הרבה אבל בנתיים אפשר גם לצלם כמו שיש.
מה שנחמד זה שקניתי אותה עם חבילה של אחריות סוללה תיק וכל מיני כאלה… מקווה כבר בקרוב לשים כאן תמונות ממנה.

הספקתי גם להסתפר היום והפעם גם הספר שם לב…
מאז שאני בטייסת השיער שלי נהיה כזה… די פחות מסודר… ולאחרונה זה מתחיל להיראות כאילו אני מקריח! אי אפשר כבר לקרוא לזה התקרחות נראה לי אבל זה נראה כאילו השיער שלי ממש דליל מקדימה… זה כזה משונה ומפחיד!!! נורא מפחיד!!! יום ראשון אני מניח שאבקש תור לרופא אבל יש בכלל בצבא רופא שמתעסק עם דברים כאלה??? וכאילו שבכלל יעשו עם זה משהו… מעניין אם לפחות אני יכול איכשהו לתבוע את הצבא בגלל זה…

מעבר לזה אחד שהשתחרר אצלנו פותח מכולם (הוא בוכרי!) וביקש ממני לנסות לעצב לו איזה לוגו בפוטושופ… בחיי כמה חרא זה לעבוד עם עברית… הפונטים נוראיים!


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 357 ימים….

סוף.

ציורי סקיצה

אני חושב שזה ניקרא ציורי סקיצה. תקנו אותי אם אני טועה. לא יודע מה נכנס בי עם כל היצירתיות הזו! רואה תוכניות בישול ועוד חושב איך אני הייתי משפר את המתכון או אופן ההגשה…

בכל מקרה איכשהו ראיתי אצל מישהו תמונת פרופיל בפייסבוק נראה לי שנראת כמו סקיצה כזו. יש כל מיני אפליקציות נראה לי ישר בפייסבוק שעושות את זה אבל אתם מבינים הרי שאותי זה לא מספק! עניין של כמה דקות משחק ולימוד קל והינה אני תוך שניות הופך כל תמונה לסקיצה. האמת עם אנשים זה עובד ממש לא רע אבל עם נוף טיפה פחות טוב לדעתי אבל גם נחמד. אז אני אתן לכם ככה טעימה של מה שיצא מתמונהת נוף על יפו העתיקה שצולמה לפני כחודש מהנקסוס שלי.

זה המקור:

זה גירסה שנראת כמו תמונה מיושנת:

וזו סקיצה:

מן הסתם קצת בעיה להראות סקיצה עם בן אדם כי זה בלוג אנונימי ואין לי מי לשים פה…
טוב מחר אולי כבר אעלה איזה תמונה אם אני אקנה מצלמה. היום לא יצא כלום בכלל. אז שיהיה לכולם לילה טוב!


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 358 ימים….

סוף.

הפעם בפני 4 משימות מבחינתי: לצאת מהטייסת לתפקיד טוב יותר, למצוא חברה זה העיקריות שתיים משניות: לתקן את המחשב נייד ולקנות מצלמה.

להיום זה נראה שאני מוותר לבנתיים על תיקון המחשב הנייד. אני לא כזה צריך אותו כרגע כשאני בצבא. אפילו אם הוא היה עובד מעולה לא הייתי לוקח סיכון ולוקח אותו איתי לבסיס. במיוחד שאין לי אינטרנט סלולרי בלתי מוגבל.
אבל מצלמה זה דבר אחר. יש לי איזה סוג של דחף לאומנות ויצירתיות לאחרונה, בין כל זה כל מקום אני קולט משהו שהיה יכול להפוך לתמונה נהדרת אם הייתה עלי מצלמה כי הפלאפון לא מספיק טוב, מעבר לזה כל פעם שאני מסתכל בתמונות בפלאפון או מצלם איתו אני משתגע מזה שאין לי מצלמה טובה. אני מרגיש שאני מפספס הרבה רגעים שהיו יכולים להפוך לזכרונות נהדרים!
אז שוב מצאתי היום את עצמי מחפש מצלמות. כרגע אני רואה לנכון לוותר על הקומפקטיות לטובת מקצועיות אמינות ואיכות… כלומר אני בוחר בין מצלמות ה DSLR. כאשר הדרישות שלי זה בעיקר אפשרות לצלם וידאו באיכות גבוהה ביותר וזום!
אז אחרי שכל היום שיגעתי דרך האיי סי קיו את אנדריי לגבי מצלמות שיסביר לי כל פרט וימליץ על דברים טובים עלו לגמר שתי מצלמות בעלות נתונים כמעט זהים.
Nikon D5000
Canon EOS 500D
כן, שתיהן עם הסיפרה 5. לאחר אינספור השוואות ובדיקות ביו טיוב וכאלה הגעתי למסקנה שאני מעדיף את הקנון בשל היכולת וידאו היותר טובה שלה וכמובן שהיא לא מוגבלת ל 5 דקות של וידאו. יש כמובן עוד דברים אבל הם משניים.
הבעיה האמיתית מתחילה בעדשות!!
יש קיט עם עדשת 18-55mm שמתאים לי יחסית במחיר. הבעיה שעדשה זו לפי ההסברים של אנדרי ישנה ופשוטה והזום אפסי! הבעיה שאין לי כסף לשום עדשה אחרת כי כל עדשה טובה יותר מעלה את המחיר באיזה 1000 שח כמעט!!
אולי בגלל כל בעיית העדשות שלי עדיף לי לשכול בכל זאת לקנות מצלמה קומקטית עם זום גבוהה וצילום וידאו פחות טוב אך עדיין חזק? האיכות של מצלמה כזאת בהחלט חרא לעומת DSLR…
או אולי לחכות עד השחרור מהצבא? פה אימא שלי צודקת טיפה, עד שאני אשתחרר ואטוס לאנשהו כנראה יהיו מצלמות חדשות טובות יותר שארצה אותן… אבל אז מה אני עושה עד השחרור?? חייב מצלמה!

כנראה שמחר אסע קצת לטייל לברר בחנויות יותר לעומק, ויש סיכוי קטן אך קיים שכבר מחר אחזור עם מצלמה! (Dejavu! המשפט הזה ממש כמו שכתבתי לגבי הנקסוס לפני שקניתי אותו…)


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 359 ימים….

סוף.

עזבו רגע את המוח המעוות שלי שאין סוף למחשבותיו… עיזבו שיש לי עוד סטארטאפ שבארץ ההצלחה שלו (במידה ויתבצע נכון) תהיה 100%… בואו פשוט נספר איך הגעתי אתמול הביתה!

השעה 17:25
הזמינו לנו כבר נהג שיקח אותנו למגורים ומשם ניסע הביתה… עד שנגיע כבר נאחר לאוטובוס שיוצא מהבסיס ואחריו יש אוטובוס רק ב7 בערב.
אנחנו עומדים עוד בדתק 4 חיילים ביחד… החיילת התל אביבית עושה פתאום “כמה היה מתאים לי עכשיו לטוס בתובלה” כולנו הסכמנו כמובן. אחרי הכל ארבעתינו גרים באזור המרכז וצפונה… ואז אחד החליט למה לא לשאול את הקצין? רוב הקצינים במקרה ישבו אצלנו בדתק. אז הם הלכו לשאול ואני ציחקקתי… יש לי בבסיס חבר שהמפקד שלו אחד הטייסים או משהו כזה במטוסי התובלה… ככה שאני יודע שלרוב אין מקום, שצריך להרשם מראש ואם כבר עלית ובא קצין ולו אין מקום אתה צריך לפנות לו מקום גם אם זה יהיה חייל שהפז”מ שלו יום אחד מעליך!
לא שמעתי מה ענה הקצין אבל לפי המבטים זה היה לא ברור מאוד… הבעיה שלא רק אני לא שמעתי אז השאר שאלו את המפקד דתק… הוא כבר ענה שהוא לא ממש יודע אבל הוא יבדוק והלך לדבר עם איזה מישהו בתפקיד מסוים… בנתיים הגיע הנהג ועזבנו את זה ונסענו… בנסיעה המפקד דתק התקשר לחיילת ושאל כמה אנחנו ואז הביא לה מספר להתקשר ולהרשם…
כשהגענו עם הנהג התקשרנו ונרשמנו… הטיסה, נאמר לנו ממריאה ב 18:20.

השעה 17:38
קבענו להפגש באותו מקום בעוד רבע שעה מוכנים ולבושים ולהתחיל בהליכה מהירה לקצה השני של הבסיס משם יוצאות טיסות התובלה חחח…
בזמן שהתלבשנו קיבלנו מהמפקד דתק הודעה שנרד למטה ויאספו אותנו כנראה…

השעה 18:05
כבר היינו שם וסימנו שבאנו וכל מה שצריך…

השעה 18:40
המראנו! כל מי שהיה שם היו רגילים לטיסות האלה וקראו ספר או ישנו. אנחנו לעומת זאת פעם ראשונה טסנו ככה והתלהבנו כולנו! החל ממני שאני כבר יותר משנתיים בצבא ועד לחייל שבקושי חודשיים בצבא. היה כיף יחסית והתחלנו לצלם שם בלי סוף! גם תמונות גם וידאו ורק כשנחתנו מכונאי מוטס אחד ניזכר להגיד לי לא לצלם וכל זה…

השעה 19:05
נחתנו ויצאנו בשדה דב, עדיין מואר. צד אחד הירח בולט לו, צד שני השקיעה…

השעה 20:10
בית, אנדרי ומשפחתו באו ובלגנים אבל זה בכללי מה שהיה.

בקיצור שעה וחצי מהבסיס עד הבית במקום כ3 שעות! מה שלא תגידו מבחינתי זה מדהים!

עכשיו בא לי לסיים את הפוסט הזה וישר לכתוב עוד פוסט על היום. משהו קצר ולא רציני מאוד…
אה כה מי שלא קלט אני בחופש קצר עד יום ראשון… שוב לא מספיק כלום אבל נראה עוד מה יקרה.


עדיין, (למרות שהיום היה משהו משונה!) בלי כנפיים….
עוד 360 ימים….

סוף.

מחפש משהו לאנג’ל

אפטר כה פתאומי… האמת כנראה שהוא יצא מהקצין… אולי בגלל הניסיון המשונה שלי לקדם משהו כה משונה בשבילי… חייל חדש בדת”ק עבר בחינה על בדיקה ראשונה שלומדים על המטוסים… נהוג בטייסת לרוב להשתדל לשחרר אותו שבת צ’ופר. הקטע שהראש צוות לא כל כך איכפתי אצלנו כרגע והקצין די אידיוט… אז די רצתי השבוע אחרי כל מי שאפשר להזכיר לו שהחייל עבר את הבחינה + שיש לו יום הולדת השבוע. מעניין אם מחר הוא ייצא…
בכל מקרה אני נורא עייף לאחרונה… בסוג של באסה כזו שאני לא יודע כבר מה קורה סביבי ואיזה זמן אני בכלל סופר… את ה 365 ימים שנשארו? (פאק!!! בדיוק שנתיים לגיוס!!!!) או את התאריך האחר… משהו מיוחד אחר… אין לי שמץ לגמרי מכל זה… אבל מה שכן היצירתיות שלי רק עולה… משהו משונה באמת אבל זה חיובי!

בנתיים לאנג’ל ב 2.9 יש יומולדת ואני שוקל לנסות לשלוח לה משהו קטן בדואר כל הזמן חושב מה… פרחים לפי מה שהבנתי עולה המון לשלוח מפה… וככה אין לי רעיון… יש איזה חבר אצלי בחדר שאימא שלו מכינה תכשיטים או משהו הוא רצה שאשאל אותה מה הצבע האהוב עליה והוא יברר אצל אימא שלו מה אפשר למצוא במחיר לא גדול…

טוב אני מניח שאני אנסה לסיים את הניסויים החדשים בפלאפון ואפרוש לפרק של בליץ’ ולישון…

אז כן… לילה טוב ואני באמת מקווה שאחזור יום שלישי… סוג של חופש דפוק שמנסים ליצור לנו אבל בטאכלס רק מקצרים!


עוד 365 ימים…. שנה בדיוק ללא הקיצור!!!!
עדיין, בלי כנפיים….

סוף.

חבר להשכיר

מרגיש באמת נורא שוב… גם ההורסקופים לימים הקרובים לא הכי תומכים. פירסמתי את הגירסה העברית של הסיפור אתמול בלילה… אשמתי שזה בלילה אבל היה מאט מאוד תגובות וחסרות עניין לצערי…  העייפות שלי נוראית… ושוב הייתי בתל אביב באזור דיזנגוף עם אימא שלי… רק חושב לי כמה רע לי פה… כלומר החברים שלי נוהגים לשכוח אותי אם בכלל יש לי כאלה… למצוא חברים שבאמת מתאימים לי אני לא מצליח… ושלא נדבר על בנות… כל הקטע שהזמן אוזל כבר!  דברים צריכים להיות בצורה שונה אך זה לא נראה ככה… הפעם כשהזמן יגמר… אני לא אחכה לזמן אחר יותר… לא יודע האם אני אגמור את חיי ביום זה… לא יודע אם אשבור הכל לא יודע מה יקרה אבל אם דברים אכן לא יקרו אז אין לי יותר טעם לחיים האלה באמת… עד אז עלי להמשיך לנסות את מה שביכולתי ולקוות שכל הגורמים שקשורים לדבר הזה לא יכולים לטעות כולם ביחד… אולי לא מדובר במיליארד סינים אבל עדיין…

בכל אופן עלה לי רעיון קטן… שמעתי פעם על אתר כלשהו אמריקאי… חברים להשכרה… כלומר אתר שבוא באים לחפש חברים לפעילות מסוימת… למשל עכשיו אני רוצה לצאת לסרט או משהו אני נכנס מחפש מישהו שמעונין לצאת לסרטים… משהו בסגנון הזה… לא רק שמצאתי את האתר אלא יוצא שהוא פתוח כבר לכל העולם אבל בארץ יש מאט מאוד אנשים… כלומר זה מסתכם באיזה 5! ובנתיים לא יצא לי לראות אתר דומה כזה ישראלי… חשבתי לרגע אולי זה הקאטצ’! אולי זה האתר שאני צריך לפתוח… אבל כשעוצרים וחושבים זה לא מסוג האתרים שאני אצליח לתפעל לבד. מה גם שאתר מסוג כזה לא מתאים לישראלי הממוצע ו… קיצר לא יודע זה גם אבוד כבר… עד שדברים יקרו אם בכלל אני אצתרך להמשיך להסתגר מול המחשב בבית ומדי פעם לסוע למקומות עם אימא שלי ולהכאיב לעצמי מלראות מהצד את כל אותם חבורות של אנשים נהנים להם בכיף ומכל אותם הזוגות…

נשאר מאט מאוד זמן… אולי זה כן יקרה? אולי זה יצליח? להזכר בעבר איך דברים אלה קרו… באמת שהכל יתכן… אבל איך??


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 370 ימים….

סוף.

עייף

עייף!!!!!

כאילו ממש ממש מממש מממש עייף כבר! הייתי השבוע שוב בבסיס ההוא… הפעם זה לא התקצר לשבוע אלא יום למחרת שהגעתי כבר עשיתי קלירנס יציאה! שמעו זה ביזיון הצבא הזה! סתם נתנו לי צו לבסיס ההוא בלי לקבוע לאן לא כלום הם שם החליטו לשלוח אותי לטייסת כלשהי שגם לה יש את מטוס אחד כמו שלנו קיצר סיפור ארוך ולא היה להם מה לעשות איתי רצו כבר לשלוח אותי באמת לבייר לדרג ד שוב חח ואז התקשרו לקצין… והקצין לפני התפקיד שם היה אצלנו בטייסת ובאותו רגע החליט להם שאני שם! יום למחרת הוא הגיע ודיברתי איתו… וזהו בעצם… כמה שעות אחרי עשיתי קלירנס חזרה… עכשיו עברה איזו שמועה ששוב שולחים אותי לשיחה לקריה או משהו סתם…ויצאנו רק בשישי הפעם בגלל טיסות ונשבר לי כבר מזה! בדרך חזרה באוטובוס התישבה לידי איזו אמריקאית… אמריקאית אבל אסיאתית (לא יפנית!) קיצר מושב לפני ישב איזה מישהו שהיה איתה לא יודע אולי חבר שלה… ואני התחלתי להבין כמה אני פטתי… כלומר כן פעם גם הייתי כזה שלא יכולתי לדבר סתם עם אנשים אבל בשלב מסוים התגברתי על הבישנות/פחד הזה… ואז הגיע הצבא וזה פשוט שוב הרס אותי… הבנתי כמה המצב שלי גרוע ובכלל אני מתחיל לפחד שאני טועה! טועה אולי גם לגבי כל הפוסט לעתיד ההוא וכל זה… זה די לא הגיוני שכל זה טעות! מצד שני גם זה שהכל אכן ככה זה לא הגיוני אבל ככה בדיוק זה היה בעבר… ולמרות הכל…

כנראה שיש לי חשודה ראשונה… (כן כן, שוב אתם לא מבינים על מה אני מדבר… הצטלבות תאריכים, גם בן ראה את זה, חשודה ראשונה, הפוסט הראשון לעתיד, כל זה אותו הקשר וכשיגיע היום כנראה התמונה תתבהר ותתגלה… גם לי גם לכם!)

מחר בערב צריך דחוף לקנות תיק גב חדש! שלי ממש כבר מתפורר. ומה עם מצלמה? אוך די אני עייף ולא מסוגל להמשיך יותר ככה… ולמרות שהזמן קרב ובא… אולי פחות ממאה ימים למרות שכבר אמרתי שאולי אני טועה בכל זה… ואני בעצמי כבר איבדתי את עצמי… עייף! אבל לא מצליח גם לנוח!

דברים בלתי אפשריים יקרו! והזמן רק גורם להם להיראות עוד יותר בלתי אפשריים!


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 370 ימים….

סוף.

עוד סיפוח לשבועיים

האמת אני די מעוצבן על הצבא… כשהגעתי היום בבוקר כבר קרוב לבסיס התקשר המפקד דת”ק סיפר שיום חמישי הוא קיבל מייל שיש לי עוד הפעם סיפוח… בקיצור ישר הלכתי לעשות קלירנס… ואז במקום ללכת הביתה בתום ליבי שאלתי את הראש צוות אם צריך עזרה ואז נוצר הבלאגן! מפקד חיל האוויר היה אצלנו והחליט לדבר עם אנשים הדת”ק ההוא… קיצר תפס אותי הקצין טכני ואני בטוח שהוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי… אז אחרי השיחה הקצרה הוא ברח ביחד עם המפקד חיל האוויר ואמר שיחזור שאני אחכה ואז אמר לי קצין אחר שהוא מסר שאני אסע לשלישה בשעה X שזה +שעתיים בערך ואחכה לו שם… עד שכבר הצלחתי להגיע לשם הסתבר שהוא חשב שאני רציתי לדבר איתו… אז טסתי משם הביתה חחח קצין אידיוט!

רבל בחיי… שוב לבסיס הזה? הפעם אומנם למקום אחר בבסיס לא ממש מבין בדיוק מה הולך כבר… איפה כבר ישימו אותי שם? בכל מקרה הצבא לא מבין… תנו לי תפקיד מחשבים בקריה או משהו כזה וגמרנו! עומדים על זה שאתם לא יכולים?? תשאירו אותי בטייסת ואני אמשיך לשבור אותכם! זה לא שאני באמת יכול, לא שיש לי כוח אלא פשוט זה הטבע שלי! יש לי את הסיבות להמשיך ולהמשיך! להגיע לתפקיד מחשבים בבסיס קרוב בתנאים טובים… לא יעזור!

אני עייף בטירוף עכשיו! ומחר לקום נורא מוקדם עוד הפעם לקוות שהבייר דיבר עם האחראי שם של ההסעות שוב ושיתנו לי לעלות כי הבייר לא עונה לי כבר כמה שעות.

ולגמרי שחכתי מכל מה שהיה לאחרונה…

ללינקין פארק יצא שיר סינגל חדש! כמובן הורדתי אותו ישירות מהפלאפון ברגע שיצא למרות שבכלל הייתי אמור להיות באמצע תרגיל בטייסת ללא פלאפון חחח…

השיר ניקרא

Linkin park – The Catalyst

 

טוב זהו אני משום מה גמור מעייפות! עוד רציתי לכתוב פוסט לבלוג השני על תוכנות GPS לאנדרואיד ולא רק… אבל לא חושב שזה יקרה היום… ומן הסתם אני לא אתחיל היום את כתיבת ההמשך של הסיפור שלי…


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 376 ימים….

סוף.

Half angel Half demon

אני מניח שכל זה התחיל הרבה לפני אבל בטאכלס הפנטזיה הזו עלתה לי די הרבה אחרי מה שהיה אז עם אנג’ל… למרות שאנחנו שוב מתכתבים כרגיל ובכיף…
לדמיון שלי עלתה פנטזיה בת אולי 2 שורות ככה… בגדר תמונה קטנה… כנראה שבאותו רגע השירים ששמעתי העלו לי הרבה השראה והחלטתי לנסות… ואכן כתבתי את הסיפור. כבר לפני שהתחלתי חשבתי באיזו שפה אכתוב ואיכשהו יצא שהתחלתי כבר לכתוב בעברית. לאחר שסיימתי שוב שאלתי את עצמי “למה עברית? למה לא אנגלית?” אז התחלתי לתרגם… בהתחלה זה הלך נורא קשה… גוגל תרגם הכל בצורה טיפה הפוכה תחבירית… אבל לאט לאט למדתי לעבוד עם 2 הגירסאות במקביל מה ששיפר לדעתי את שתיהן. גם המתרגם של גוגל השתפר והתחיל לקלוע בול למה שרציתי. אתמול סיימתי! ומיד חזרתי לחפש תמונה שתתאים לי לתוכן לטעמי… לצערי לא מצאתי את מה שרציתי אז השתמשתי בפוטושופ ויצרתי משהו טוב עוד יותר.
במהלך הכתיבה הדמיון שלי השתולל והבנתי שאני יכול לכתוב גם חלק שני. האם אכתוב את החלק השני אתם תחליתו, אם תאהבו אכתוב ואם לא אז לא.
אני חייב לציין שזה נורא העסיק אותי ושימח אותי לכתוב את כל זה. זה גם הזכיר לי איך משתמשים באופיס ובגלל הציור גם בפוטושופ.

לפני שאני נותן לכם לקרוא אני חייב להזכיר! אני לא מקצוען ולא שום דבר! אני בסך הכל לראשונה ניסיתי באמת לשלוף משהו מהדמיון ולתת לזה צורה יותר פיזית הן בכתיבת הסיפור והן בתמונה… אני אשמח לכל ביקורת אבל בבקשה אל תקשו איתי יותר מדי.

אתם תקבלו כאן את הגירסה האנגלית ואני מקווה מאוד שתאהבו אותה. תהנו!

Half Angel Half Demon.pdf

עדיין, בלי כנפיים….
עוד 377 ימים….

סוף.

4.5cm+

עדכון קצרצר… יום עמוס בנסיעות עם אימא לכל מיני סידורים בינהם המצאה שלה לקנות לי איזה רפידות לנעליים שמוסיפות גובה… זה נורא משונה אבל איכשהו זה דווקא די נוח למרות שזה נורא משונה אבל זה לא כזה בולט בנעל איכשהו וזה מוסיף עד 4.5 ס”מ לגובה ככה שהיום הייתי בגובה 1.645 וכשחזרתי הביתה כבר היה לי פחות משעה להתארגן עד שברלין אסף אותי אליו… שיחקנו קצת עם הנקסוסים ואז הגיע עוד חבר גם עם נקסוס! (הצלחתי להעביר את כל החבורה לטלפון הזה!) ואז בא עוד אחד ששוקל לקנות אותו גם… ישבנו קצת דיברנו ככה כמה שעות כזה הם על בירות אני על מים היה ממש דווקא נחמד ואז פרשתי ביחד עם אחד מהם שגר איתי באותה העיר ולקחנו מונית ביחד… מילא אני יורד מהמונית כמה מטרים אחריו פשוט… זהו בלי לפרט בלי כלום יותר אני אשתדל להמשיך עכשיו את תרגום היצירה… ככה שאני אזכר רשמתי פה על איזה נושא היצירה או את שמה??


עדיין, בלי כנפיים….
עוד 378 ימים….

סוף.

תרגום היצירה

מצטער שאני מאלץ אותכם לחכות כל כך הרבה. נתנו לי לצאת רביעי… אחרי תרגיל עמוס וקשה… מן הסתם אני לא אפרט את כל זה אבל בהחלט היה חסר לי המון המון שעות שינה!

כרגיל הרבה לבטים בראש… הן לגבי אהבה והן לגבי צבא… מלא שאלות מלא תשובות לא שלמות פאזל גדול כרגיל…

ולגבי היצירה? החלק הראשון מוכן כמו שכבר אמרתי… הבעיה היא שאני שוב בדילמה שהייתה לי עוד בהתחלה… למה עברית? למה לא אנגלית? אז הינה אני יושב ומתרגם את כל החלק הראשון לאט לאט לאנגלית! זה נורא קשה! טוב שיש את המתרגם של גוגל… הוא לא מושלם אבל בהחלט עוזר. אחד היתרונות בזה שזה יהיה בשתי שפות זה שאחת הגירסאות תוכל להתפרסם כאן בהיותי Denji והשניה בהיותי מי שאני בפייסבוק ובבלוג האישי. השאלה היא באמת איזו גירסה תלך לאן… אני מאמין שאת העברית אצטרך לשים כאן… יהיו לדעתי הרבה טמבלים שישפטו אותי בפייסבוק לא בצורה טובה… ככה שם יהיה אנגלית ורק אלה שיותר חכמים יוכלו לקרוא…או שאולי זה לא משנה? עוד לא החלטתי… האמת הייתי ממש רוצה את האנגלית כאן… לא יודע למה אפילו… אה והכי מאגניב שנעצרתי בשלבי התרגום כדי לספר את כל זה בדיוק במשפט

ספריה, כאן הם לא ימצאו אותי. כל האזור נטוש די ממזמן. עכשיו אני כבר נזכר איך הגעתי לכאן, כל הגוף כואב.

שבאנגלית כרגע מתורגם כ

Library, here they won't find me. The whole area is abandoned for a long time. Now I remember how I got here, my whole body hurts

וככה להרגשה טובה ניתן לכם שיר נחמד של אמינם:

עדיין, בלי כנפיים….
עוד 379 ימים….

סוף.