סיום חבילת אינטרנט

חחח רגע, איך זה קרה?? משום מה יש לי בבלוג הזה בשבוע האחרון יותר צפיות מהבלוג השני...

לא צפוי בכלל!

אז המנהל שלי כן בדרך לעזוב, ויפניות כבר סיפרתי...

אבל זה לא הספיק כנראה, החצי יפנית שהבאתי לחברה אז אמרה שהיא מחפשת משהו לשנה כזה... לא ידעתי למה אבל השבוע פוסט אחד שלה הסביר הכל...

"היי, אני דוברת יפנית שפת אם ובספטמבר אני עוברת לגור בטוקיו ואני מחפשת עבודה..." 

באסה! עוד יפנית בדרך לעזוב...

מצד אחר יש פה משהו דווקא קצת חיובי, אני מכיר מישהי בטוקיו :)

ולגבי המצב רוח שלי? טוב... קשה לי להגיד כשאני מסומם... כלומר... שוקולד חחח 

הפעם תאמינו או לא זה לא ממש אשמתי, נפגשתי היום עם חבר והוא רצה על ההתחלה לקנות איזה קפה או משהו ומאוחר יותר אולי לאכול...

אז נכנסנו לאיזה בית קפה והוא קנה קפה ומאפה ולא עמדתי בפיתוי אז הזמנתי שוקו וגם מאפה כמובן עם שוקולד...

אחרי זה כבודו במהלך הסיבובים ראה וופל בלגי איפשהו וזה הזכיר לו כמה הוא נהנה מזה לא מזמן בחו"ל...

אז התחלנו לחפש ובסוף זללנו וופל בלגי מושחט ביותר...

השבוע התחיל לי בצורה קצת מוזרה, אני לרוב יוצא מהבית או בתחנת אוטובוס מבטל את המצב טיסה בפלאפון וכשאני מתיישב באוטובוס אני בודק טוויטר מיילים של העבודה וכו, הפעם נכנסתי לאוטובוס וגיליתי שלא הגיע כלום! אבל זה בלתי אפשרי... מציץ ידנית וזה לא נטען, רציתי לבדוק משהו באיזה אתר, פותח ולא נטען, מכבה אינטרנט מדליק ואז קולט...

לראשונה בחיי גמרתי את חבילת האינטרנט שלי לפני הזמן! 3 ימים לפני הסיום מחזור....

הרי כשאימא הייתה בחו"ל לא ראיתי סיבה להפעיל WIFI, אז השארתי את הפלאפון כל הזמן על הסלולר, ו... צילומים יום עצמאות סרטונים הכל אוטומטית עולה לגוגל וזה גמר את זה חחח...

לא נורא, כמה ימים מוגבלים טיפה וזה נגמר כבר.

האמת זהו, אין לי על מה לספר ומה לחפור, הכל אותו דבר אפשר להגיד...

לגבי זוגיות, מצד אחד משהו בי סיים את זה וזהו די! צד אחר צריך למצוא מישהי שאפילו תראה כמו הצרות שלי או אופי מעפן רק לא להיות לבד, והצד היותר נורמאלי כבר מזמן הגדיר באפליקציית ההכרויות היחידה שטאכלס יש מה לעשות בה את הגדרות החיפוש לחפש רק יפניות כי הרי כל השאר זה כבר סתם חסר תועלת...

טוב נראה לי הבנו שכאן אופטימיות אין כלל.

לגבי יפן... לא יודע, מצידי אני מחר מזמין מלונות וכרטיסים, זה נהיה לי קל בראש פשוט בום וזהו, הרי ברור שאהנה ביפן לא משנה מה ואיפה ומתי, הבעיה באמת שאני לא יודע מתי באמת נעבור בניין בחברה וזה פרויקט שממש לא בא לי לפספס, זה חשוב לי וגם זה חתיכת דבר לקורות חיים...

פינת הצחוק

סוף.

המנהל עוזב וGhost

אז כאילו שלא הספיק לי...

לא יודע תקראו לזה משבר גיל 28 או מה שבא לכם אבל זה פאקינג חרא!

אז רגע לפני שאני עובר למה שזיעזע את השבוע הזה...

אימא שלי עוד לפני שחזרה מחו"ל סיפרה שהן דיברו על הספינה עם איזו בחורה יפנית או משהו והן אמרו לה שאני אוהב את יפן ובנות יפניות ובלי לחשוב היא הביאה להם כרטיס ביקור, לא הייתי במצב רוח כשהיא סיפרה לי ולא חשבתי על זה בכלל אבל הייתי בטוח שהנושא יישכח ומעולם לא אראה את הכרטיס ביקור הזה, נחשו מה? אני מגדת עתידות!

שלא נדבר על כל הכ 15 בנות שלאחרונה פניתי אליהן באפליקציית הכרויות, כולן יפניות (כן אני מכוון ישר לשם כבר) וכמה ענו לי?

.

.

.

.

.

אפס! כן הספרה הזו שפחות מ1!!!

אבל היי, ה עוד כלום לעומת מה שחיכה לי...

בלילה בין ראשון לשני היה לי חלום משונה, אנחנו בעבודה כאילו בבניין החדש עוד במהלך המעבר, ומשום מה מי שמנהל את הצוות שלנו או משהו בסגנון זה בחור אחד שהוא היה מנהל בקפריסין של מכירות והיום הוא סוג של עושה הדרכות למערכת ראשית חדשה ברחבי כל הסניפים...

עכשיו הוא אמר שם משהו ועניתי לו באנגלית, אני מבין שאתה רוצה לעשות את זה פשוט, אני חושב שאפשר להתרגל לזה, הוא עשה שם כמה דברים מוזרים אבל זה לא הקטע...

כשקמתי, זה הרגיש מסוג החלומות המוזרים האלו שאתה אומר "whatever" וממשיך... כך היה...

עד שבמהלך היום המנהל עצר אותנו מעבודה ופשוט ככה הודיע... הוא עוזב...

אני לא בטוח כמה זמן הייתי שם בהלם לחלוטין, בשלב מסוים הוא עבר לנושא אחר וכבר המשכנו לעבוד אבל אני פשוט יצאתי הלכתי לשתות מים וישבתי קצת במטבח מבין שמה שקרה פה זה בעצם כנראה התחלה של הסוף למקום הזה...

כלומר, כן הוא יעזוב יבוא מנהל חדש וזה ימשיך איכשהו אבל... זה לא זה, האיש הזה פשוט אחד האנשים! 

הדבר הזה כן יתפרק לדעתי...

האיש אומר שמצא מקום טוב שהוא חברת סטארטאפ מתחום שונה שהוא יקים שם צוות בעצם ויהיה שם פחות לחץ... יש לו עוד כחודש איתנו, כלומר כבר פחות...

והוא לא מספר לאן הוא הולך כי ההנהלה תעשה דברים כדי להשאיר אותו... אני הפעם עושה יד אחת עם ההנהלה!

אז יש לי כמה חברות שזה נראה שאחת מהן זו החברה... איך עשיתי את זה? PLEASE.... אנחנו מדברים עלי... והאמת, לא פרצתי לשום מקום לחלוטין, המידע פשוט זמין מול העיניים...

אני כבר יושב על איזה מנהל על הראש ונראה שהבן אדם למרות שהוא האשם העיקרי שהוא עוזב הוא ממש בקטע של לעשות דברים שהוא יישאר... אני מבין שהסיכוי קלוש... אבל אני לא אסלח לעצמי אם לא אנסה...

בקרוב גם עוברים בניין...

אגב, כשהוא הודיע על זה שהוא עוזב, כלל לא זכרתי את החלום ההוא, נזכרתי אחרי...

אותו יום, נכנסת לפתע אחת היפניות המבוגרות אלינו למשרד עם הלפטופ שלה, הייתי בטוח שכרגיל היא באה לפני שהיא טסה כדי שנוודא שהכל בסדר והיא תוכל לעבוד...

אבל היא באה להחזיר אותו ולהפרד ולהגיד תודה על השרות שלנו והכל... זה היה מחמם את הלב שהיא באה ככה, אל זה פשוט חנק אותו יום לגלות שהיא פוטרה...

מה שאני מנסה להסביר פה, זה לא שזה שהמנהל שלי עוזב ויפניות עוזבות זה סוף העולם בשבילי...

אבל, גם כשהיה לי רע בשנים האחרונות גם כשלא יודע מה היה קורה, היה לי את העבודה מקום בטוח מגניב שאני שמח מרוצה נהנה שם והכל יציב וזה כמו החממה שלי כאילו...

וכל הארועים האלו מרעידים את כל זה בצורה חזקה בדיוק ברגעים שאני הכי צריך את המקום הזה...

השבוע גם סיימתי איזו יום משמרת ערב והלכתי לתחנת אוטובוס דרך איזה אזור, כולי עייף גמור הולך הליכה ממש מהירה שקוע במחשבות וכל מיני וקלטתי בעיניים דמות, לא ברור אם זו מישהי שאני מכיר או אולי יפנית אבל עד שהמוח קלט היא כבר עברה אבל אז שמעתי משהו בדיוק מאותו כיוון, הסתובבתי והבנתי שכמעט לא קלטנו אחד את השני, זו הייתה החצי יפנית שהבאתי לעבודה, סתם הסתובבה בתל אביב, קצת פיטפטנו אבל לא הזכרתי בכלל את מה שרשמתי לה אז בפייסבוק והייתי גמור מעייפות וזהו כל אחד הלך לדרכו...

לגבי הטילו ליפן...

כרגע אני כלל לא בטוח אם אטוס בכלל, אפילו לבד לא אוקטובר לא ספטמבר לא כלום...

מעבר לזה, התקשרתי היום לחבר מהצבא שיש לו יום הולדת לאחל לו מזל טוב וכאלה ואני יודע שהוא וחברה שלו מאורסים כבר... אבל בשיחה התברר שיש כבר תאריך וכמובן איך לא... ספטמבר! 

אני זורם, אם אני טס לבד אני עולה על המטוס כמה ימים בודדים אחרי החתונה שלו, אם אני טס עם הבחור ההוא אז אוקטובר... אבל לא יודע אם אטוס...

הוא רק מקווה שלחתונה אגיע עם בת זוג... זה היה סוג של לאחל לי בהצלחה למצוא אחת... אז זה סוג של challenge שאני מאוד רוצה איכשהו להצליח בו למרות שהסיכויים... אתם יודעים....

רגע לפני שאסיים, ואני אשים בסוף את השיר, אני הבנתי למה נקשרתי כל כך חזק לשיר הגרמני בארוויזיון, 

השיר מדבר על כביכול זוג אוהבים שכבר אינם אבל הסיפור כביכול נמשך ורחות הרפאים שלהם עדיין רודפות אחת את השניה...

זה בערך במובן כלשהו מה שאני מרגיש, המחשבה שאמצע מישהי אצלי די מתה כבר ורק הרוח רפאים של זה במחשבות עדיין רודפת את הרעיון הזה, זה כאילו אי יכולת להתנתק מזה עדיין למרות שזה איננו עוד...

בכללי השיר יפה והזמרת חמודה...

סוף.

האירוויזיון 2016

אם ציפיתם שהמצב רוח המשונה הזה יעבור לי כבר, אז זה ממש לא נראה ככה...

זה שונה, זה לא שאני בדיכאון ממש ביום יום, אבל אני פשוט איבדתי כל תקווה לחלוטין לגבי למצוא אי פעם מישהי, אני לא רואה כל סיבה אפילו להמשיך לנסות, כלומר בכלל.

לפני כמה ימים עברתי איפשהו ועברה בחורה חמודה, הסתכלתי לכיוון שלה ונראה לי היא חייכה אלי, לא שהייתי עושה משהו גם ככה אבל כלל לא היה לי איכפת מזה כבר.

הבעיה שזה ממשיך לכאוב וזה לא משהו שעובר בנתיים זה סוג של כמו לנסות לגרד שריטה עד שתיעלם אבל זה רק מחמיר אותה...

לגבי יפן... טוב לא יודע, הבחור ההוא רוצה טיסות זולות, מקומות לינה זולים... אני גם, אבל זה לא אומר שצריך לטוס בחברה שאומנם אנשים מרוצים מהם, אין להם הרבה בטיחות והעצירה היא בוסיה למשך כיום שלם כל כיוון!

אני פשוט לא רואה סיבה לבזבז בכל כיוון יום על רוסיה כשהמטרה היא יפן...

מה בכלל אני עושה??????

למה אני מנסה בכלל לטוס עם מישהו שאני לא ממש מכיר? למה אני מנסה להתפשר? למה אני מנסה בכלל לטוב באוקטובר שלא ברור לי עדיין כמה המזג אוויר שם? למה אני בכלל מתאים את עצמי למישהו? למה....

ועוד בן הוסיף לי עם השטויות שלו... הוא הרי סוג של מסוגל לקרוא את העתיד לפי אמצעים כאלה או אחרים, אני לא בא להגיד הוא צודק או לא ואם בכלל צדק אי פעם אבל...

הוא אמר לי בעצמו שהוא יותר רואה אותי טס בספטמבר, וזה אכן הרי מתי שטסתי פעם קודמת והיה נהדר, ואם הייתי טס לבד הייתי טס בספטמבר או סובל את הלחץ של האנשים וטס במרץ לפריחת הדובדבן, אבל אז בן אמר שזה הזמן שיתחילו אצלי בעיות כלשהן, סתם עכשיו אני מודאג, אבל...

כבר אמרו לי מספיק שאני אהיה בקבע בצבא אשרת אי שם במדינה אחרת אעבוד במחשבים אתחתן מוקדם וכאלה...

אז איפה כל זה?

WELL FUCK YOU!

לכו תקראו את העתיד במסטיק בזוקה! עדיף...

אבל החוסר מוטיבציה שלי לגבי כל דבר אפשרי כבר פתח לי עוד משהו... 

לוותר, לא לטוס בכלל וזהו... והאמת זה די נראה לי מה שיקרה כרגע...

בנתיים, אימא טסה לחו"ל...

וואו קשה לאדם כמוהה להבין שזה קצת שונה כשהמכשיר שלך בחו"ל אפילו שיש לך שימוש חופשי לחלוטין...

טוב העיקר הכל בסדר והיא יודעת כמה דברים בסיסים...

אנחנו בבית בנתיים שורדים מבחינת אוכל, כלומר הכל בסדר... קניתי מנה חמה מסוימת שתמיד אני מוצא את עצמי קונה אותה כשאימא בחו"ל והצלחתי לטגן שניצלים, האמת החלק הקשה בשניצלים היה להצליח סוף סוף להדליק את הגז בתנור החדש... הוא כבר הרבה זמן אצלינו אבל לא יצא לי לבשל וכשכן ניסיתי להפעיל לא הצלחתי וזה רק הלחיץ אותי כי אני לא סובל מה שקשור לאש...

אבל הצלחתי איכשהו מהניסיון השני. דווקא יצאו אחלה שניצלים...

היום הלכתי לקנות עוד כמה דברים ככה שיהיה איך לשרוד עד יום ראשון שאימא שלי תחזור, בתכנון היה להכנס לסופר לקנות גלידה ואולי עוד דברים אבל העיקר ללכת לחנות רוסית ליד לקנות קיסוני בשר, מה שנקרא ברוסית פלמני, קל לבשל אותם הם ממש טעימים.

משום מה איך שנכנסתי לחנות, כאילו ידעתי!!! אחרי כבר כמה שנים שבכל חנות רוסית שחיפשתי לא מכרו אותם, אפילו ממסעדות הם נעלמו... מצאתי במקפיא ממש מול העיניים חבילה של קציצות קייב!!!!!!!!!!!!

למי שלא מכיר, זה מאין שניצל שמן כזה שבפנים יש מילוי, לרוב זה סוג של כמו מרק מבוסס שמן שכזה...

קיצר אני ממש אוהב את זה ופעם מכרו את זה בכל חנות רוסית ולפתע זה נעלם...

היום פשוט הרגשתי את זה... אז מכר כנראה נכין את זה... או שנסיים את השניצלים...

יום העצמאות...

כל שנה חוץ מאחת אני יותא בערב! לפעמים אין לי עם מי עד הרגע האחרון אבל אני יוצא ובסוף עם אנשים!

השנה, איש לא זרם כרגיל אבל הפעם אני מרוב כל החוסר בכלל רצון לחיות או כל מוטיבציה, לא חשבתי בכלל ללכת בעצמי...

בסוף החלטתי ללכת לראות זיקוקים ולחזור...

אז הלכתי לבד, לא הרגשתי לא אווירה לא כלום, הבנתי שאני ממש בבעיה אם אלו הרגשות שלי...

אני יושב לי שם בצד די בפינה באזור חשוך מחכה לזיקוקים, דווקא פינה טובה הם ממש מולך... מזפזפ בפלאפון משהו ונעמדת מולי דמות...

חבצלת, מה הקשר? בכלל לא הבנתי את זה... היא עצמה לא יודעת איך קלטה אותי אבל היא הייתה שם עם אחותה בעלה ותינוק, אז פיטפטנו בקטנה וזהו נפרדנו, נשארתי שם כלל לא חשבתי להצטרף לא כלום, לא רואה את עצמי אפילו עושה את זה יותר...

אבל אותו ערב לא הייתי היחידי בדיכאון, דווקא עוד חבר שהכרתי מהפרויקט, הוא משונה כזה הוא נראה ערס הוא גם חלקית אולי ערס, אבל אחלה איש, לומד דווקא חקלאות רציני עם זה עם שכל וגם הוא לבד, הוא אותו ערב לא יצא כי כל החברים שקראו לו הם זוגות והוא לא אוהב להיות גלגל שלישי כמו שהוא הגדיר את זה...

למחרת למטס אבל הלכנו ביחד, הוא הוקפץ ע"י אבא שלו ברכב ואני באוטובוס שנתקע בפקק וגרם לי בסוף לצאת ממנו ולעשות מסע ברגל, מסתבר שגם ביום העצמאות הישראלים והתל אביבים ילכו על הכבישים אבל לא על שבילי אופניים, אז אם כבר אני הולך במהירות של אופניים החלטתי לקחת את השביל :)

המרחק לא קטן הזמן אפסי אבל...

אני מעולם לא מאחר כשזה תלוי בי! הגעתי לשם ממש בזמן!

טיפונת הגדרות מהירות במצלמה והכל התחיל...

איך שהמטס נגמר אני שם לב... הISO, הוא היה מוגדר ידנית למשהו גבוהה בטירוף!!!!!!!!!!!

נאלצתי בבית ללמוד איך מתמודדים עם רעש בתמונות... יצא קצת סבבה אבל זה היה מבאס...

אבל, עוד חבר שניסיתי לקבוע איתו, החליט דווקא להפגש אותו ערב, רצה לצלם בטיילת, הוא דווקא אמר שמספיק פלאפון אבל בשבילי זה לא בעיה לקחת את המצלמה מקסימום לא אשתמש, אבל על מי אני עובד? אני חייב לעצמי לפצה על מה שהיה בבוקר...

אז צילמתי כ10 תמונות אבל כאלו שאכן שוות את זה ואת כל ה70 ומשהו מהמטס!

הבעיה היא שהיום הזה גמר לי את הרגליים, עד כדי כך שאני היום בקושי יכולתי ללכת... גם ככה כל היום ישנתי, לא היה לי לא חשק ולא כוח לכלום..

עוד משהו לכתוב עליו, ארוויזיון... אני די חובב את התחרות הזו ובשנים האחרונות יותר משתדל לעקוב אחריה, לרוב אני ממש לא בעד ישראל או משהו...

השנה, ראיתי את שני חצאי הגמר, ישראל מחר מופיעה בגמר והשיר לא הכי משהו לדעתי, הזמר הומו מגעיל אבל יש לו קול טוב, אז השיר הרוסי ללא ספק מדברים עליו הרבה וכמו שנה שעברה יש ציפיות רבות, אגב אני מאוד אהבתי את השיר הרוסי משנה שעברה וגם את של השנה...

אבל חבל שהיו כמה שירים טובים שלא עלו לגמר דווקא.

מי שכבר ראה ומכיר אותי יכול בלי לחשוב להבין בעד מי אני, זה די משחק מכור...

אוסטרליה שלחו לא רק שיר טוב, אלא שהזמרת היא אסייתית דרום קוריאנית! אז זה ברור...

אבל בין היתר, יש שירים נוספים שהם טובים... הנורבגי מיוחד, הפיזמון הוא קצב שונה וזה מגניב כזה...

האזרבג'ני נחמד, הבולגרית אומנם מכוערת עם התספורת חצי קרחת הזו אבל השיר סבבה בהחלט, והגרמני... יש לה לוק ממש ממש חמוד, והשיר עם כל פעם שאני שומע אותו אני נקשר אליו יותר ויותר... הצרפתי שלא ברור לי איך הם שלחו ישראלי, יש להם גם שיר סבבה, ועוד...

אז מחר הגמר, שאלה רטורית (הרי ברור שאף אחד), מישהו מצטרף אלי לטוס לארוויזיון שנה הבאה? איפה שלא יהיה...

פינת צחוק...

סוף.

פחות יפניות בעבודה

טוב אז בסוף היה יום הולדת סבבה כזה.

אימא הביאה 2 עוגות כשרות לפסח שדווקא היו ממש ממש סבבה, אחת לעבודה אחת לבית.

לפתע נכנסה בחורה אחת, היא קצת מוזרה וכל מה שעכשיו אספר זה לא כי היא מעוניינת ביא אלא כי היא כזו..

היא נכנסה התחילה לשיר לי ועוד לא בידיים ריקות אלא עם בלונים וקצת שוקולד... זה היה ממש כיף ואיפשהו מביך טיפה... כלומר, אני יודע שבוודאות זה לא שהיא מעוניינת בי, אם כבר בחבר שיושב לידי אבל היא פשוט נחמדה ומוזרה כוז. היא גם לא הטעם שלי מבחינת אופי.

בפייסבוק היה המון אנשים שכתבו לי והחלטתי שאני מגיב לכל אחד בנפרד.

לקראת סוף היום הקצרצר הזה דיברו איתי גם בן וגם החבר מהעבודה הקודמת, חשבתי ששניהם רוצים להפגש ולא ידעתי מה אעשה אבל החבר מהעבודה הקודמת סתם רצה לאחל לי מזל טוב ולא יכל אותו יום. אז נפגשתי עם בן שהגיע קרוב לבית שלי, ישבנו על בקבוק קולה, פיטפטנו קצת טילנו לכיוון שהוא היה צריך להגיע ומשם... לא רציתי לחזור הביתה אז הלכתי לטיילת וישבתי באיזה מקום מסתכל לי על הנוף....

בנתיים, המיקרוגל בבית החליט שנמאס לו, מפעילים אותו והוא עושה טובה שמדליק אור וזהו, לא מחמם...

אז עשינו חיפוש קל עם אימא ומצאנו משהו שנראה לנו סבבה והיא רצתה אותו בשחור, בגלל שהוא היה גם ברשת חנויות שהתלושים שקיבלנו לחג תקפים שם אז רצינו סוף סוף לנצל אותם... הלכנו מוצאי שבת אבל החנות הייתה סגורה ובחנות אחרת הוא עלה יותר ולא קיבלו תלושים.

אז למחרת נסעתי לשם שוב, היה להם אותו אבל בלבן והוא אמר שיש אותו במלאי בשחור בעיר הקרובה... חשבתי ליסוע למחרת לשם אבל אז הרמתי קופסה של מיקרו כזה והבנתי שבשביל להשתמש בתלושים זה לא שווה, המיקרו עולה 500 שם, במקום זה, אקנה אותו בכסף מחנות אחרת ששם הוא עולה 450 ואוסיף למשלוח עד הבית.

למחרת הגעתי הביתה וכ5 דקות אחרי צילצל בדלת השליח עם המיקרו...

לאן הגענו אה? קונה גם מיקרו באינטרנט... אבל היי זה יצא טוב ולא הייתי צריך ליסוע או לסחוב דברים ואם לא להתיחס לעובדה שזה לא בתלושים, אז אפילו חסכתי קצת כסף.

השבוע באיזה יום אני חוזר למשרד ממשהו וקולט את אחת היפניות ליד המשרד, היא די מבוגרת וממש נחמדה... שאלתי מה היא עושה שם וכשהיא אמרה לי למי היא מחכה הבנתי שהמצב נוראי!!!

היא חיכתה למנהל כלשהו לשיחה איתו. שיחה איתו יכולה להיות על 2 דברים אם לא מדובר במנהל צוות...

1 זה פתיחת סניף אבל לא היו לוקחים אותה בשביל זה אלא מישהי אחרת דווקא (בסופו של דבר אני כן יודע מי מה עושה שם) והאפשרות השניה זה השיחה לפני הפיטורים....

ואכן לצערי הרב ביום למחרת התברר שכנראה היא שלחה דברים אסורים דרך המייל הפרטי שלה ופוטרה על כך :(

אם זה לא הספיק, פוטרה או התפטרה אחת נוספת אותו יום שלא מי יודע מה הכרתי והיא מצוות אחר גם...

על הדרך יצא לי אותו יום לפטפט עם המנהלת של הצוות היפני ומסתבר שהמצב לא הכי טוב כרגע וכנראה שנקבל מתישהו עוד הודעות כאלו... זה נורא העציב אותי והכניס לדיכ....

....

על מי אני עובד??? אני כבר שבוע בדיכאונות אפשר להגיד! משהו קרה! אני בן 28 ומאותו רגע המשמעות שאני לבד ללא אף אחת כאילו גברה ברמות אחרות... אני מנסה בכל הכוח כאילו להפנים שזה אבוד וזהו, אני די גם בקטע לוותר על הפעם פעמיים ביום שאני נכנס לכ4 אפליקציות הכרות ואני מבין שזו כעת השיטה היחידה שלי להכיר בנות ועיזבו שהיא מעפנה ולא עובדת, בלעדיה הסיכוי שלי נמוך עוד יותר מה 0 נקודה משהו שהוא עכשיו...

אז כן, אני שוב מאתגר את חוקי מרפי ומחליט שעד יפן אני לא נוגע באף אחת ומבחינתי בתוכנית הטיול זה ללכת שם למישהי בתשלום אבל זה בולשיט, הרי אני יודע שכאן לא תהיה לי אף אחת וכשאגיע לין אם אטוס אכן עם החבר הזה אז לא יהיה לי לב וגם לא כנראה כסף לזה...

אז האמת, המצב ממש לא בעננים אצלי ואני לא רוצה לאחרונה כלום, כאילו אין עניין בכלום בכלל...

היום אספתי כוחות, לקחתי את הכמה נקודות שהחבר הזה שלח שנבקר ביפן והתחלתי לעבוד... חצי שעה אולי קצת יותר ויש לי סקיצה שחצי ממנה לא נספיק בכלל וחלק ממנה גם מהטיול הקודם...

הוא היה בהלם כשהראתי לו...

לא יודע גם מה לעשות לגבי זה... איתו זה אומנם לא לבד בטיול הזה, אבל אני לא מכיר אותו יותר מדי וגם זה כאילו לא כל השליטה בטיול היא שלי... קצת מפחיד אותי ויש לי איפשהו בפנים רצון לעצור את כל זה ולטוס לבד...

כלומר, אם הייתי טס עם חבר טוב שאני מכיר טוב, הייתי יכול לתכנן ולדעת איפה אני אתפשר ואיפה השני ירצה מראש כי מכירים אחד את השני ואתה יודע עם מי אתה. פה זה בחור שהוא סבבה אבל זה לא שאנחנו מכירים הרבה והכל...

אימא שלי אתמול טסה לחו"ל... משום מה יש לי תחושה שזה יעבור לי ארוך...

אז עכשיו כדי להפיג את הגעוגועים של הכלבה ישבתי לידה בסלון בספה וכאלה ואז במקום ללכת לחדר הבאתי את הנייד לפה.

פירמטתי אותו אתמול והאמת אני מרגיש שהוא עובד דווקא טוב יותר למרות שעדיין יש דברים מוזרים אבל כרגע היחיד הוא נובע מדפדפן הכרום...

בכל אופן נעבור לפינת הצחוק ואז אפרוש לסידרה...

סוף.