חח כמו ילד קטן!
קודם כל אתמול לא יצא בסוף להצטרף ליו ואלה לסרט… הם תכננו ללכת מוקדם מדי למקום די מעפן אפילו ללא תלת מימד…
עכשיו אני פה יושב עם סטטוס בפייסבוק בסגנון האם מישהו היום יזכר בקיומי ויקרא לי… בלי קשר לסטטוס מתקשר הרמטכ”ל (כינוי, לא גבי אשכנזי כן!) בקיצור לא מבין איך קרה שהוא נתקע לבד בכל מיקרה איש אינו ענה ועוד מאט הוא בא ונוסעים כנראה לסינמה סיטי בראשון… נראה כבר לאן ה GPS יקחו אותנו…
בחיי אני מתרגש כמו ילד קטן חחח טוב נו אני בקושי יוצא מה להאשים אותי? חחח יאללה אזוז להתכונן…
עוד 455 ימים….
סוף.
כמו ילד קטן
21 במאי 2010
הקפס בתל השומר
19 במאי 2010
מצטער. פשוט לא היה לי כוח לכתוב עד עכשיו. וראשון שני גם זמן לא היה.
אלוהים, תודה! (הייתי חייב)
אז הייתי אצל הקפס בתל השומר, וזה היה משונה הייתה לי תחושה שאני אפגוש מישהו שאני מכיר והאמת זה המקום האחרון שציפיתי לפגוש מישהו במיוחד את מי שפגשתי. הגעתי למקום ואת הראשונה שישבה בתור שאלתי אם יש שם איזה קבלה או רישום, היא הצביעה לאנשהו ולפני שהספקתי להסתכל לכיוון מישהו קרא בשמי. היה זה אחד מהשלוש חברה שהיו איתי בטירונות ובביצפר כשאחד מהם זה יו. מזמן באמת לא יצא לי לדבר איתם.
מסתבר המצב בטייסת שלהם לא יותר טוב. הוא הגיע לקפס רק אחרי שבחדר חתך ורידים, שתה בקבוק ויסקי שלם והתעלף! הוא היה בדרך לפסול מקצוע ולעבור בסיס. כאשר הוא חשב לנסות לבקש להשאר במקצוע רק בבסיס שונה. החלפנו מספרים ויש מצב שסוף שבוע הזה ניפגש לאיזה סרט.
ואני?...
נכנסתי לשם ושפכתי את כל האמת כמה שיותר בקצרה... הפעם... קיבלתי הצעה שונה! קה"ס 43. במצב כזה זה כמו תש 3 או במובן אחר בסיס עד מאה ק"מ מהבית. מה שאומר אוטומטית ביי ביי לבסיס הנוחכי!
לאחר הרבה מחשבות ופחדים הסכמתי לזה...
עכשיו זה עניין של זמן וזהו... ייתכן שלא יפסלו לי מקצוע בכלל וישר אגיע לדרג ד' מה שרציתי בהתחלה. בבסיס כרגע יודעים על זה רק הראש צוות שלי המפקד דתק והקצין טכני שאיכשהו לקח את זה בקלות....
ניצחון מבחינתי! לראשונה הגעתי לבסיס הזה עם חיוך!
זהו אפשר להגיד בעיה אחת גדולה יורדת מליבי בחודש הקרוב... נגמר?! חחחח
אני רואה כבר איך זה מתקדם... את עזיבת הבסיס הזה... לא עוד שבתות וחגים ללא אוכל כמו עכשיו... לא עוד כוננויות... חחחחחחחחח הידד!
עוד 457 ימים....
סוף.
פוסט מרוקן ממדיטציה קצרה
16 במאי 2010
אוקיי… תודה! התגובה של alex440 עזרה מאוד… הצלחתי… עשיתי סוג של מדיטציה קצרה רגע אחרי שהגבתי על התגובה שלך… לא יאומן אבל השיר ההוא ברקע דווקא הועיל איכשהו… נכנסתי לסוג של עולם פנימי שכזה… הורדתי את החום שלי לנורמה אני חושב… גם השיעול נחלש… רואים שאני חלש… במקרים מסוימים דברים מהסגנון הזה כמה שזה ישמע לא אמיתי שורפים איזו מנורה בבית… טוב נו לפעמים זה גם קורה קצת אחרי כשאני נוגע במפסק האור… חחח נחכה…
אז שוב הייתי בתל אביב… הנסיעות האלה בשישי ומוצאי שבת עם אימא נהיו פטטיים יותר ויותר…
עם כל פעם שאני שם אני רק מקנא באנשים יותר ויותר…
בעצם זהו כאילו אין לי מה לעדכן בכלל…
מחר שוב ליארפא… קפס כלשהו… אין לי מושג אפילו מה להגיד לו… יודע שאין למה לצפות באמת אבל מי יודע… אז כן שבועות לפי התכנון אני בבסיס… וזהו בעצם…
וואו! איזה פוסט מעפן! חחח כאילו הוא ריק! אין כלום…
שיט עדיין חם לי בטירוף… אוקיי… אממ נארגן את התיק נעביר כל מה שנכנס לנגן נראה פרק של בליץ’ ולישון נראה לי…
אה ושבוע הבא אני מקווה שיהיה לי סוף שבוע שלם להתעסק בפרויו! אנדרואיד 2.2! רק שיצא לנקסוס השבוע באמת...
עוד 461 ימים….
סוף.
ושוב לבדי
15 במאי 2010
נראה שברלין שוב שכח ממני. לפי הפייסבוק הוא היה אתמול וגם היום איפושהו…
החברים האלה נתנו לי את ההזדמנות לעבור לצד השותים… אני לא לקחתי את זה ולא יודע מה בכלל עלי לעשות וגם מה שלא אבחר כבר מאוחר מדי…
עדיין מנסה להבין מה כל כך קשה לכולם לקבל אותי כמו שאני… מה זה באמת כזה נורא כשאתם יוצאים לאיזה פאב שותים או משהו ברגיל ויש איתכם עוד חבר שדווקא לא רע ונחמד אבל הוא מזמין קולה או משהו? כאילו… בחייכם עברתם כבר את הקטע של “אנחנו ניראה לידו חנונים” וכאלה… זה גם לא שיש לכם במה להתבייש… לא מצליח להבין את זה…
זה אוכל אותי מבפנים ואני כבר לא תמיד שם לב… כל דבר קטן כבר לא רק שמפיל אותי אלא מפיל אותי חזק יותר! על כל שטות אני עלול להגיב בצורה נוראית וקיצונית ביותר וההודעה הקודמת מעידה על כך בדיוק.
באתרי הכרויות או שאני לא מוצא אף אחת שמוצאת חן בעיני או שהן לא עונות. לחילופין זה אתר שמתגלה להיות בתשלום. בבסיס עד עכשיו כל מי שמצאה חן בעיני ישר גיליתי או חבר או עישון או תכונות אחרות ובבסיס גם ככה נדיר למצוא מישהי שהיא לא כונפה או ערסית ממוצעת…
יש את התל אביביות האלה שמסתובבות באזור קינג ג’ורג’ וכל אלה… מתוקות כאלו חלקן הלא קטן דווקא לא בנות רעות לא מעשנות ואני מאמין שחלקן גם לא מעשנות… אבל זה אפילו לא נראה לי הגיוני שאני אלך שם ברחוב ואתחיל עם כל אחת שנראת לי שלא נדבר על זה שאני ביישן בדברים כאלה זה גם מגעיל בצורה כזו.
ללכת בינהן רק יוצר לפעמית תחושה שהגובה שלי ממש מעולה… לא שיש לי בעיה ממש עם הגובה שלי אבל זה בהחלט נחמד לראות לידך עוברת מישהי מטר 40…
וננסה לחזור להיום….
הלכתי אתמול לישון דווקא בערך ב 12:30 בלילה… זה שיפור… והיום קמתי ב 9 אני חושב… הרעיון לסוע לקנות מצלמה יצא לפועל בערך… רק לפני החלטתי לראות שוב באינטרנט קצת מידע על כל מיני דגמים כי הדגם שהמליצו לי בחנות אז וזה שממליצים בהרבה מקומות בעיקר בגלל עדשת ה LEICA שלו… הוא נראה לי די מסורבל כזה ולפי יוטיוב התפריטים לא כאלה נחמדים (תודה לממציאי היוטיוב, אתה בה לקנות משהו אתה כבר יודע להשתמש בזה ויודע בדיוק מה אתה אמור לקבל בקופסא)
אז התחלתי לחפש ופתחתי שוב את הדגמים המקסימליים למחיר שאני מסוגל להשקיע ונעצרתי על 2 דמים של הפנסוניק שהם די זהים ואותם המליצו לי, דגם אחד של אולימפוס שהיה לי ספק לגביו, וניקון שבסרטון הדגמה אחד כבשה את ליבי! הגענו לחנות עם אימא והפעם מוכר אחר שוב המלצה ראשונה הביא את הפנסוניק (ככה אתה באמת מבין מה מומלץ) לעומת הפעם הקודמת שהמצלמה הייתה בלי סוללה הוא הדליק אותה והראה קצת ונתן לי… ביקשתי כמובן לראות את האולימפוס והניקון, אחד הדברים שאהבתי שהיום המצלמה נדלקת כמעט מיידית ומוכנה לצלם… והפנסוניק מהירה יחסית כמעט כמו הניקון שרציתי, האולימפוס בזמן שפנסוניק נדלקה הספיקה רק להדליק תאורת מקשים שזה כמובן גם מאגניב אבל לא כזה שווה ככה שישר שמתי את האולימפוס בצד… ניקון הוא אמר שאין את הדגם הזה עדיין אז ביקשתי לראות דגם ישן יותר… בעיקרון אותו דבר בערך… המצלמה נדלקה אכן מהר… אהבתי את הממשק והגלגלת שלה והכל.. עכשיו השאלה האם אני הולך על המלצת הרוב וקונה את הפנסוניק או מחכה לניקון? לקחתי שוב את הפנסוניק והפעם ברצינות בחנתי הכל… המראה שלה לא משהו לטעמי, הרגשה ביד לא מה שאני מצפה… אבל היי… וידאו HD עם זום X12? בואו נבדוק… עשיתי זום על משהו במהלך וידאו והזום התבצע בצורה איטית ביותר! והפוקוס לא היה משהו… אז אממ… ניקון! יש עוד חנויות שכבר מוכרות אותה… נראה מה יהיה…
ראיתי כבר בבית עוד סרטוני דוגמא ב HD של שתי המצלמות חבל שזה נקרא HD אבל כן זה אכן באיכות טובה לרוב הדברים… הבעיה שבטעות ראיתי גם וידאו ממצלמת DSLR כלשהי והיה הבדל לא קטן! החלטתי לרגע לראות את המחיר שלה ובמחיר כזה אני מעדיף לטוס ליפן ולקנות שם מצלמה!
אז אחרי שיצאנו מהחנות אימא שלי הייתה צריכה משהו בקינג ג’ורג’… וכן כל הבנות האלה… זה משגע וגם מדכא כשאתה נזכר במצב שלך…
אני כבר חושב… אולי אני רוצה לקנות מצלמה רק כדי להרגיש הנאה כלשהי? להשיג משהו?
מצאתי דבר כזה שניקרא סורוגייטס… הכוונה היא לטיפול כזה לאנשים שיש להם בעיה עם מין… זה בעצם טיפול פסיכולוגי עם קשר וקיצר סבטוכה כזו… חשבתי אולי זה מה שאני צריך ואז במקות מסוים גיליתי שבמחיר של זה אני יכול לטוס ליפן, לקנות מצלמה, בית, אוטו ועוד לחיות!
אז ככה אני ללא כלום!!!!!
אה ונראה לי שהבנתי מאיפה כל העייפות וחוסר החלטיות האלה… אני חושב שאני חולה! לא ברצינות אני מרגיש שיש לי חום הגרון לא משהו ואני די משתעל… עכשיו צריך לכוות שזה לא יהיה חזק ואימא שלי לא תדע עד יום ראשון אחרי הקפס… ואם אחרי זה אני אצליח להוציא גימלים ולדפוק את הקצין עם מחסור בשבועות זה יהיה נהדר! חח
בזמן הכתיבה של הפוסט ניסיתי לשמוע שיר אחר ולא שוב משהו מהשירים שתקועים לי…
כל הזמן האצבע הייתה על כפתור ה NEXT… עד שנמאס ושמעתי גיטרות נחמדות ואז זיהיתי שזה שיר של Nightwish (השארתי את כל הדיקוגרפיה למקרה שאוהב עוד שירים) אז תהנו גם אתם (מצחיק שאני כבר בא לשים פה קישור ליוטיוב עוד לפני שבדקתי שיש שם את השיר!):
עוד 462 ימים…
סוף.
כמעט ועשיתי טעות נוראית!
13 במאי 2010
כולנו נולדים כאלה…
מעטים מתים כאלה…
זה משותף בין כמעט לכל בעלי החיים וכל בני האדם…
יש כאלה שמאבדים את זה בדרך יפה ומקבלים את זה בדרך פשוטה…
יש כאלה שהולכים בעקבות חוקים מסוימים בכדי לאבד את זה…
ויש אותי… מאמין שמין צריך להיות אחרי חתונה. מצד שני ההורמונים שולטים… בן 22 כבר, ללא חברה…
הגעתי הביתה ואחרי שאכלתי התלבשתי ובאתי ללכת לבנק עוד לפני הבנתי שאני כבר לא יכול יותר! השגתי מספר של מישהי בתשלום… לאחר המתנה לא קצרה בבנק בתשובה פשוטה לשאלתי ענתה הפקידה לא… רציתי לעשות כרטיס מאסטר קארד דירקט חשבתי שם לא צריך פקדונות או חסכונות או איך שזה נקרא… מסתבר שכן צריך… שוב יצאתי משם בלי כלום…
הנה… ברגע זה אני מרגיש שוב את קריסת העצבים הזו! לא יכול עוד!
המשכתי משם לאחר צילצול למספר שהשגתי ישירות לכתובת… בעיר שלי אבל בקצה ששם כמעט מעולם אני לא מבקר כבר שנים… כמו שביקשה התקשרתי כשהגעתי ואז בדיוק כמו שקראתי באינטרנט התחילה להסביר לי משם ללכת לכתובת שונה בית ממול בערך… קלטתי ישר מישהו “מסדר” שלט כלשהו של מספר הבית…
עכשיו אני קולט שהמספר כלל את ספרת המזל שלי ועוד באחד הצבעים האהובים עלי…
היא ניסתה כאילו לקרב אותי לאנשהו… בהתחלה חשבתי היא רוצה לוודות מהחלון בית שלה שאני לא שוטר או משהו… לא יכולתי להבין לאן בדיוק היא מפנה אותי (ותודה לאל על כך!, הרגשתי משהו) בשלב מסוים ההוא קלט שאני מחפש… אמר “זה פה” עוד לפני שאמר אמרתי בטלפון טוב לא חשבו! בקול עצבני והסתלקתי!
כאן מתחיל המוח הישן והטוב שלי לעבוד ב 100%!
אולי יעקוב אחרי? לא! אני הרי מאז ומתמיד יכולתי להיאלם למישהו ולהופיע במקום אחר בכל מקום וזמן שרק רציתי! כמו הודיני או קוסם כלשהו! כמו מרגל! מה שאותו איש ראה זה מה שרואים בסידרת אנימה בדיוק… איש כלשהו עובר ביני ובינו ואני כבר לא שם! לא רצתי בכלל צריך רק לדעת לעשות את כל זה נכון
לפחות ההימלטות מעלה לי משהו חיובי על ההרגשה והחשיבה…
כמובן שלא ממשיכים ישירות לבית בדרך הקצרה אלא בוחרים נתיב משונה שגם אם מישהו דבוק לרגל שלך הוא יאבד אותך! ומישהו שגר בעיר הזו יותר מ… 15 שנה!!!!! כבר יודע בדיוק לאן ללכת איפה לעבוד וכל זה גם בעיניים עצומות!
ועדיין אני כל כך מפחד… זה פשוט לא הולך לי כאילו… אני מאבד את זה ומשתגע… אחרי הכל אין לי שוב לא סיפוק מהסוג הזה ולא כרטיס אשראי בינלאומי… מה עכשיו? אני אנסה שוב את השטות?
כרגע אני חושב שמחר אם זה ילך אני אבזבז כסף על מצלמה חדשה למרות שכבר חשבתי אולי אין צורך כרגע… ככה אני אמנע מעצמי לבזבז את זה על מישהי בתשלום…
ובכלל… לפי מה שהוא אמר… בנוסף למה שאני… (צינזור! אולי יבוא יום תדעו…) במהלך החצי שנה הקרובה חיי ישתנו לטובה… אבל זה חלק אחד שיהווה את הטוב… מה עם השאר? האם זה יעלה לי בדברים יקרים עוד יותר? האם זה בכלל נכון?
אני רק חייב להגיד ש… אני נורא מתבייש במה שניסיתי לעשות היום… אני מרגיש כאילו ניסיתי להרוג את עצמי… ואינני יודע… שוב… כיצד עלי להמשיך!
עוד 463 ימים….
סוף.
גם ללא מצלמה
7 במאי 2010
טוב באמת שאין לי מה לרשום כרגע בבלוג הזה… הכל ילך לבלוג האישי…
בכל מקרה, שבוע רגיל רק שנסענו ביום שני לטקס סיום קצונה של איש קבע שהיה ראש הצוות שלי… היה נחמד הם עשו המון בלאגן אבל בסוף התמונות הכי קרובות אליו שיצאו הכי טוב וכרגע היחידות שעלו לפייסבוק זה התמונות שאני צילמתי בפלאפון… באמת השבוע מצלמה הייתה יכולה להיות בזמן ובמקום טוב…
(חייב לקנות כרטיס זיכרון לפלאפון!)
מרגיש שכבר לא יכול יותר! חייב למצוא מישהי… אבל מצד שני אני מסתכל על מישהו… הוא כבר בן 37… עבודה מעפנה… בודד… הורים מבוגרים… אפילו עם שם כמו שלי… החליט גם הוא שהוא לא צריך את כל הזונות האלה למרות שאין לו בעיה איתן… ורק עכשיו מבין שהוא בודד ומחפש מישהי… אולי הכי טוב להיות לבד? אולי זו שאני מחפש באמת לא…?
כשהייתי אצל הקפסית פעם אחרונה ניסיתי לבקש ממנה שיחה עם קפס מחוץ לבסיס… היא די לא רצתה אמרה אין צורך שגם הקפס שמעליה בבסיס דיבר איתי ובלה בלה… השבוע קיבל המפקד דתק שלי אימייל ממנה עם תור ל 16 למאי… חח שרוטה!
לסיום רק סרטון של שיר נהדר ביותר!!:
עוד 469 ימים….
סוף.
פאב ובירה
1 במאי 2010
יושב לי עם אימא בסלון משתעשע עם הכלבה ככה ב 10 וחצי בערב… ואז שומע את הטלפון שלי מצלצל ורץ לחדר…
ברלין מתקשר…
כרבע שעה אחרי זה כבר יצאתי מהבית לבוש והולך הליכה מהירה לעיר הסמוכה… מהירה גם כי זה לא נעים ללכת בעיר שלי בלילה וגם כי ברלין ביקש מהר…
אחרי שגיליתי שעברתי כמה רחובות רחוק יותר נסענו לאסוף עוד מישהו ומשם להרצליה לפאב…
הייתי בטוח בכלל שאני לא יוצא ולא כלום היום… זה היה נראה כבר מאוחר… ברלין לא שאל אם אני רוצה לבוא או משהו אלא פשוט בוא נפגשים ככה וככה…
להפתעתי הם הזמינו כמה דברים משונים לאכול… (נו פאב אירי, האמת דומה יותר לבית קפה ועוד במקום מכובד מאוד לטעמי) וזה כמובן בנוסף לבירה… ברלין היה על ההגה אז הוא לקח קולה (לו היה סיבה מוצדקת) אחד הזמין… ועוד להתחלה… ליטר בירה! עוד שניים הזמינו חצי ועוד אחד הזמין שליש… האמת אני לא זוכר כמה הזמין השני שהיה עם רכב… בכל מקרה די מהר התחיל הקטע של איך זה שאני לא שותה וכל מיני ואז ברלין דפק ציטוט של סטטוס ישן מהפייסבוק שלי… “אני מוכן להתחיל לשתות להשתמש בסמים ולרדת לזנות!” זה כמובן קרה כשהייתי ממש בדאון… בכל מקרה ישר קיבלתי לפרצוף את המשפט הזה שמעלה את השאלה האם אלה שאני יושב איתם באמת חברים שלי… “זכור, אם אתה לא שותה פעם הבאה אני לא לוקח אותך איתנו!” ישבנו אכלנו שתינו וצחקנו והיה די לא רע… הקטע שעוד מאז שהגענו רציתי לשרותים ואחרי לגימה מכוס הקולה השניה שלי הלכתי… הייתה לי תחושה שיקרה מה שבאמת קרה…
חזרתי ולגמתי מה”קולה” שלי… היא כבר לא בדיוק הייתה קולה… זה כבר היה קולה עם טיפה בירה… הרגשתי את הטעם ואני לא יכול להגיד שזה היה טעים וגם לא יכול להגיד שנהנתי… בסוף פשוט שתיתי את זה…
אני לא חושב שהייתי שיכור או משהו… כל הזמן ניסיתי להבין האם אני הולך ישר בכלל… (סביר להניח שלא הלכתי ישר כי הרגליים שלי היו עוד עייפות מההליכה לעיר הסמוכה לברלין!) אחרי סיבוב קצר באזור נסענו הביתה…
רציתי לעצור מונית עד הבית מהקצה של העיר שלי אבל לא ראיתי מוניות אז פשוט המשכתי ללכת בהליכה מהירה שוב והפעם רק כי זה ממש ממש לא נעים ללכת שם בשעות כאלה! כשהתקרבתי לרחוב שהוא חשוף יותר וגם ליד הרחוב שבו פעם גנבו לי את הפלאפון אני פשוט החלטתי שאני מאריך קצת את הדרך אבל הולך ברחוב מואר ויחסית בטוח…
נשארתי עם שאלות…
* האם זה נחשב ששתיתי?
* האם אני מוכן להתחיל לשתות?
* האם זה אומר שאני מתחיל לוותר על העקרונות שלי?
* האם נכנעתי?
* האם אלה החברים הנכונים שלי?
* האם באמת זו הדרך היחידה בכלל להיות עם חברים ולהנות?
אלה רק חלק מהשאלות… אבל תשובות אין לי לאף שאלה!
עוד475 ימים….
סוף.