טוב לפוסט הזה חיכיתי... בשל כל מה שקרה הוא ממש נדחה וגם עכשיו הוא לא במתכונת שרציתי אותו...

יחסר בוא תוצאות של בדיקות וניסויים מטורפים שרציתי... יחסר בו סיפור שינוי מדיניות האבטחה שלי באינטרנט ויחסרו בו תמונות...

שישי האחרון היו לי הרבה תוכניות אבל קרה מה שקרה לצערי...

שלישי אותו שבוע קיבלתי אותו... את המחשב הנייד שהאמת ממנו כבר רשמתי על סבא זכרונו לברכה...

הגעתי הביתה והתחלתי... הרי קניתי אותו בלי מערכת הפעלה אז היה צריך להתקין הכל בניסיון להספיק להביא אותו למצב שיהיה לו את מה שצריך ללימודים אך לא הספקתי...

בדקתי עוד בחנות שהוא עובד והכל...

כשהכנסתי את דיסק הווינדוס 7 שהיה לי והתחלתי בהתקנה על ההתחלה הוא הקפיץ לי BSOD...

באותו רגע הוצאת את הדיסק ושברתי אותו לשניים! המחשב תקין, והדיסק כבר חשדתי ששרוט יותר מדי.

שלפתי דיסק גיבוי והתקנתי בלי בעיה...

ואז גיליתי שהדיסק דרייברים לא הכי נוח... אבל בסוף התקנתי הכל והכל עבד אבל משום מה עדיין היה משהו בלתי מזוהה ובדקתי הכל ולא מצאתי מה חסר... שעות ישבתי על זה ופרשתי.

למחרת לא הבאתי אותו ללימודים ואחד הציע לי שאולי חסר הדרייבר של הקורא כרטיסי זיכרון שדווקא אותו לא בדקתי (עלק צלם, את אחד הדברים הנחוצים לי שחכתי לבדוק!) שמחתי שכנראה זה זה וחזרתי הביתה הכנסתי כרטיס ולצערי דווקא הוא ישר עבד...

ישבתי עוד כמה שעות ואז מצאתי לפי ID של חומרה דרך חיפוש גוגל שמדובר היה בסך הכל בחיישן שמגן על הדיסק הקשיח במידה והמחשב נופל... מסתבר שלחרא הזה יש דרייבר...

משם המשכתי לשאר הדברים כמו סנכרונים ברשת עם המחשב השולחני לגשת לקבצים וכל מיני... התקנת תוכנות העברת כל המכונות הוירטואליות של הלימודים ולגלות שאפשר להדליק 3 מכונות כבדות ביחד, לגלוש באינטרנט, להתקין אופיס, לשמוע מוזיקה ולהריץ עוד כמה דברים בו זמנית וזה לא מזיז למחשב... אני חושב שזה בעצם היה הפעם הראשונה שהרגשתי ממנו קצת חום מפתח האוורור...

ואז לצערי גיליתי שיש בעיה עם לינוקס... וכאן האכזבה שלי בו... בגלל שלמחשב יש שבב גרפי מובנה במעבד של אינטל וגם כרטיס מסך NVIDIA זה יוצר בעיה ללינוקס... (לפחות לזה שניסיתי) ולצערי הפתרון ממש לא פשוט שם...

האמת במחשב הקודם אני זוכר שתמיד שמתי את הידיים בפתח אוורור לחמם קצת... אבל פה זה קצת מחם רק אם אני לדוגמא משחק בניד פור ספיד האחרון... (שדרך אגב רץ עליו ממש נהדר!!)

כשחיפשתי מחשב נייד מתאים חיפשתי משהו מחברה אמינה שלא נראה כמו פלסטיק זול מפרט חזק ללימודים ועוד כל מיני דרישות... אחד הדברים שהחלטתי לא להתעקב עליו זה רמקולים... ידעתי שברוב המחשבים הניידים הרמקולים לא משהו ושבקודם היה לי מזל שלקחתי במקרה דגם ראשון עם הארמון קארדון משהו כזה שהרמקולים היו חזקים וטובים...

הפעם כשהגעתי לדגם שלי בסרטוני היוטיב ראיתי שזה הדגם שאני רוצה אבל לא היה שם משהו שבאמת יגרום לי לקום מהכיסא ולהגוד WOW! ... עד ש...

באחד הסרטונים הבן אדם הראה והסביר הכל עליו בפירוט ואז הביא דגש לגבי הרמקולים... הוא הראה שהרמקולים הם של JBL (שבדיוק של החברה הזו מחוברים לי למחשב השולחני ואני מרוצה)

ואז אחרי זה הוא הדליק מוזיקה... זה נשמע רגיל למדי ושקט... אבל אז אחרי כמה משפטים הוא אמר שזה ווליום חלש והוא מקווה שהשכנים לא יצעקו עליו והגביר... לפני שהוא הגביר גיחחתי על המשפט לגבי השכנים...

אבל אז.. שמעתי סאונד נקי לחלוטין בווליום אדיר!!!! ואז הוא גם הראה סאב וופר מלמטה במחשב הנייד!! וזה באמת היה ה WOW! עכשיו כשהדגם הזה בדיוק על הברכיים שלי וא ני שומע ממנו מוזיקה בווליום יחסית נמוך אני יכול כבר מניסיון להגיד שהשכנים בהחלט שומעים!!!

והאמת זה ממש ממש מעצים את החוויה בניד פור ספיד...

מה שעוד לא יצא לי ממש לנסות ועכשיו אני סתם מתעצל זה לכבות את האור ולהמשיך לכתוב... יש תאורה במקלדת והיא ממש טובה ונוחה...

המצלמה עובדת נהדר בסקייפ גם בתנאי התאורה היחסית נמוכים בחדר שלי שהמצלמה המעפנה במחשב השולחני ממש לא הסתדרה איתם...

הסוללה של ה 9 תאים נהדרת, גם כפתור שמראה עליה כמה היא טעונה, גם מעלה את המחשב בזווית ממש נוחה לי לעבודה, גם מעניקה איזה 6 שעות עבודה אינטנסיבית בלי בעיה. רק היום גיליתי שהנורית של סמן הסוללה מהבהבת בכתום כשהיא עומדת להתרוקן... ואז מעבירים את המצב אנרגיה למצב חיסכון של דל ומקבלים הפלא ופלא הורדה בכמה הגדרות ושעתיים של עבודה נוספת!

הבעיה היא... שאומנם הצלחתי להכניס אותו לתיק של המחשב נייד הישן וגם את המטען... אבל כאן נגמר הסיפור! אפילו עט נוסף אי אפשר כבר להכניס ככה שבזמן הקרוב אני אקנה גם תיק חדש כי אני הרי עוד צריך לדחוף לשם כמה כבלים, עטים, דפדפת והכי בעייתי ספר של מיקרוסופט! (בעייתי מבחינת עובי, לא ספציפית שזה מיקרוסופט)

זהו החסרונות של המחשב הם:

• הניד פור ספיד נתקע הרבה אבל כנראה מצאתי פיתרון
• לינוקס עושה בעיות בגלל ה NVIDIA
• צריך תיק חדש
• הפעם לצערי יש לי אותיות עברית במקלדת וזה די מגעיל
• אימא כבר הספיקה ללכלך אותו טיפה
• אני שוב כמו חולה ניקיון כל רגע מנקה אותו!

טוב אני מניח שבקרוב אנסה יותר לעמוק להפעיל לינוקס, אעשה קצת תמונות שלו ועוד.

בנתיים כל המקרה עם סבא שוב די האיר לי את הרגשות.... שוב התחושה שכן צריך למצוא מישהי וכל זה למרות שזה די בלתי אפשרי... 

אני גם די חש אבוד לא יודע מה לעשות ממש עם החיים שלי לאיזה כיוון בדיוק אני הולך...

בדידות נוראית שגם ביומיים האחרונים הכלבה שלי כנראה כועסת עלי על משהו ודי מתעלמת ממני וזה גם מדכא...

טוב נו... לישון נראה לי... (סורי אני עייף מדי לפינת הצחוק אולי מחר נוסיף)

סוף.

איזה שבוע...

עדיין כואב על סבא...

בשבת הגענו לסבתא לספר לה...

היא הבינה וכנראה כבר איכשהו הרגישה את זה...

היא לקחה את זה בסדר בלי דמעות בלי כלום...

אבל כשאימא אמרה שאין מצב שהיא תבוא להלוויה אז היא כן בכתה קצת...

כמובן שהיא עמדה על שלה והייתה בהלוויה...

התקשרתי במוצאי שבת למנהל בעבודה, הוא בלי שום בעיה הסכים שאקח כמה ימים שאני צריך ודיבר מאוד יפה (למרות שעדיין הרוב אצלנו טוענים שהוא די קר ושומר דיסטנס)

יום ראשון על הבוקר נסעתי לדחות לסבתא שלי מיון לבית חולים... יש לה בדיקה נוראית שהיא כבר עברה.

לאחר מכן חזרתי הביתה ואז נסעתי עם אימא לבית החולים כדי לסדר את עניין ההלוויה ואז התחלתי להזכר איזה עולם אני נמצא...

אתה רוצה לחיות? רוצה דירה? או משהו? תשלם!

רוצה למות? תשלם!!

כן, אני בטוח שאלוהים מרוויח אחוזים מכל זה...

עיזבו... הלוויה זה עסק יקר... במיוחד אם רוצים באדמה ולא בתוך קיר...

חחחחחחח נראה לי אני לא אמות מעולם! כי פשוט לא יהיה כסף בשביל זה! חחח ענק!!! וגם לא יהיה מקום!

אימא ניסתה להשיג איזה קרוב משפחה שסבא מאוד אהב למרות שהוא תמיד ביקש ממנו כסף... כשסבא הגיע לבית האבות ולא יכל כבר לתת לא כסף הוא נעלם...

אבל סבא אהב אותו אז בשבילו ניסינו להשיג אותו... הוא לא ענה בשום דרך ואימא רק כעסה איזה רע הוא...

לבסוף סבתא התקשרה לקרובים של אותו אחד והסתבר שלפני כמה חודשים הוא היה כנראה בדרך הביתה מהעבודה... ובמעבר חציה דרסו אותו... שבוע הוא היה בבית חולים ואז נפטר... וגם המשפחה שלו הבנתי יש שם סיפורים מספיק קשים... בת חולה נפש שאימא לא מדברת איתה ועוד...

ההלוויה הייתה יום שני...

אני ואימא נסענו באוטובוס ובדרך עלינו לאוטובוס עם עוד איזה קרובי משפחה שאימא לא ראתה יותר מ 10 שנים מאזור חיפה... זוג אנשים מבוגרים ונחמדים...

סבתא שלי נסעה עם דוד שלה (אם אני לא טועה זה מה שהוא בשבילה) באוטו של בנו (דוד שלי) עם אבא שלי שעזר להם עם הכיסא גלגלים והכל... הגיעה גם עוד מישהי שהיא אישתו של קרוב רחוק משפחה שאין לי מושג מה הקשר שלו למשפחה אבל הוא רוב הזמן ברוסיה ולא נמצא בארץ...

הגיעו גם כל העבודה של אימא... כולם כמעט!

הייתי על סף דמעות רוב הזמן אבל בסדר...

אבל אז הביאו אותו עטוף בבד הזה...

גם אני וגם סבתא נשברנו באותו רגע...

ואז לקחו אותו הדתיים שם ואנחנו אחריהם למקום הקבורה... הייתי גמור לגמרי שם וגם סבתא שלי... אחרי שהכל נגמר קצת נרגעתי וכמובן שהדתיים קיבלו עוד קצת כסף על התפילה וכל זה...

ואז ביקשתי מאימא שתסביר איפה קבורה סבתא רבה כי היא אמרה שזה מאוד קרוב... 

לאימא אסור ללכת לשם לפי הדת לא הבנתי את זה אך זה מה שאמרו לה...

אבל הסתבר שרק כביש מפריד בין סבא לסבתא רבה... הלכתי אליה קצת דיברתי... לא יודע לעצמי או מה אך אמרתי שכולם שם... והסתבר ששחכתי את הקרובים מחיפה והדוד שלי ואבא שלו... כשהלכתי משם בדיוק אותם פגשתי והם ביקשו שאראה להם איפה היא כדי גם לבקר אותה... אז חזרתי שוב איתם...

גם יום לפני זה בלימודים הלכתי בתקווה שזה קצת ירגיע אותי בכל זאת זה מה שאני אוהב ואווירה טובה...

אכן כך היה חוץ מזה שהיה איזה נושא שלמדנו שהמרצה השווה למוות של אנשים וזה ממש לא היה במקום...

שלישי הלכתי כבר לעבודה עם חוסר חשק ענק! אבל זה הלך לאט לאט בסדר... גם שם קצת תמיכה כמובן...

האמת חשבתי בהתחלה להמשיך בפוסט הזה גם לדברים הטובים יותר אך אני לא רואה שזה המקום בשבילם אז אני פשוט אסיים וישר אכתוב אחד נוסף...

סוף.

סבא זיכרונו לברכה

כשהנשימה נפסקת

כשהדופק נפסק

והגוף מאבד את החום

במהלך השבוע המצב של סבא התדרדר. חיברו אותו למכונת הנשמה וכל מיני צינורות.

היום בסביבות השעה 8 בערב התקשרו לאימא שלי שתבוא שהוא גוסס.

נסעתי איתה. היא הייתה בטוחה שזה אומר שזהו כי ככה אמרו לה גם במקרים אחרים.

אני הייתי בתקווה שיגידו שאנחנו לא יכולים לראות אותו כרגע כי הוא הרגיש רע או היה לו התקף ולקחו אותו לניתוח או משהו בדחיפות.

למרבה הצער ביקשו שנחכה בחוץ לרופאה והיא כשהגיעה אמרה שניסו עוד להחיות אותו אך לא הצליחו.

כך נפאר סבא שלי בגיל כ 93. כשעד לפני חודש אומנם הוא היה בכיסא גלגלים אבל כשהתחשק לו לשרותים או משהו הוא קם והלך, אולי לא היה לגמרי צלול אך שמח תמיד.

בכלל במהלך חייו הוא היה גיבור! הוא נלחם במלחמת העולם השניה ונפצע. היה לו צלקת מכדור שפגע לו בלסת התחתונה. היו לו חיים טובים לפי מה שאני יודע. אני עוד זוכר כשהוא לקח אותי איתו לחפש את משרד הפנים או הקליטה באיזה יום ודי הלכנו לאיבוד.

אחרי כמה דקות נתנו לנו לראות אותו. אני לא מבין ממש בשביל מה עושים את זה. הוא היה נראה קר בפנים אך זה היה ממש נראה כאילו עוד רגע נאיר אותו והוא ישאל מה אנחנו רוצים או משהו...

הג'קט אלגנט ההוא שלו... עם כל המדליות ללא טיפת מקום נוסף בכלל..

סבתא עוד לא יודעת על זה. והיא עוד מסכנה צריכה ביום ראשון ליסוע לבית חולים מרוחק כי יש לה בעיות וחשד לסרטן כלשהו אומנם אומרים שהוא יחסית קל.

אני לא יודע אם אלוהים קיים או לא, אך כנראה שהוא לא השלים את עבודתו אם כן. אנשים חיים בדרך כזו או אחרת אך בסוף ככה זה נגמר.

ואני עם כל החטותי שתכננתי היום להתחיל להתנתק מכולם... אין לי מושג מה לעשות כבר...

המחשבה הזו שכשבוא יומי איש לא יהיה שם אפילו כדי לזכור או להזיל דמעה...

הרי בסוף אני, הומלס כלשהו, אחמדינג'אד, ביב, גלעד שליט, ביל גייטס, אלכוהוליסט, אנס, רוצח... כולנו נמות... וזה כלל לא משנה מה ואיך כל אחד מאיתנו עשה...

אני ממש מרגיש רע, גם אין כרגע עם מי לדבר מישהו שלפחות יגיד איזו מילה או מישהי שרק תיתן חיבוק...

אני פשוט אסים ב

סוף.

שינוי מבט לעתיד

דווקא הייתי די בטוח שהעידכון הזה כבר ייעשה בעודי יושב על המיטה או בסלון או משהו עם המחשב הנייד אבל מסתבר שלא.

יום לפני שהגעתי לקנות את המחשב הנייד קנו אותו.

אז עכשיו אני מחכה עד יום שלישי כנראה שתגיע ההזמנה החדשה, באסה! ואולי לא?

המצב של סבא החמיר אפשר להגיד... לבית האבות שהוא היה בו כבר לא יחזירו אותו ככל הנראה, וכעת לא ברור לאן ישלחו אותו ומתי ומה יהיה...

אימא שלי כל הזמן רצה מפה לשם בצורה מטומטמת חושבת שזה עוזר במשהו זה שהיא במקום ברוגע לעבוד לחיות היא רצה בין כולם...

פה ושם קורה לי שאני רואה באוטובוס מישהי שמרוב שהיא יפה אני פשוט בטוח שהיא לא מהעולם הזה! רציני פה ושם יוצא לראות בנות ממש יפות... אבל מצד אחד אין לי מעולם אומץ לדבר איתן גם אין לי מה להגיד ומה גם שאני בטוח שהן סתם כמו כולם... אז אולי עדיף להסתכל עליהן מרחוק...

אחד שהיה איתי בצבא מסתבר שהציע נישואין לחברה שלו...

וזה די מזכיר שהזמן הולך ועובר לו...

אבל אני כנראה כבר הבנתי ודי מפנים שאחד כמוני זה רק לבד... 

מי בכלל תוכל לסבול אחד כמוני? אני לא יודע מה יהיה באמת, אבל אם לפני כשנה כשהיו שואלים אותי איפה אתה רואה את עצמך עוד כ 10 שנים הייתי חושב לי על משהו כמו: אי שם עם מישהי אהובה תאומים בן ובת עבודה כלשהי לא פיזית בית כלב טיולים פה ושם וזהו...

אז היום זה הפך איכשהו להיות משהו כמו: אי שם במדינה אחרת רחוק מכל הבלאגן, לבד, בית, עבודה במחשבים, תחת זהות שונה לחלוטין וללא כל קשר לשום דבר ממה שיש לי היום! (וזה רק ממה שאני רואה לנכון כן לספר)

בטאכלס... הייתי צריך להבין שמהרגע כשהייתי בן כ 12 ולחצתי על אותו קובץ תחת השם sub-7 אין! דרך חזרה!

אני לא באמת יודע מה יהיה מה יקרה... אך כרגע אני כבר רואה דברים מול העיניים... מלחמות סייבר, אני מתנתק יותר מרשתות כמו איי סי קיו ומסנג'ר מדלג על עשרות אם לא מאות "חברים" בפייסבוק פרנואיד על אבטחה...

כל זה בלי לשים לב כבר מתחיל... הניתוק יתחיל מזה שאני אתחיל יותר לשמור על עצמי כנראה ואעיף את רוב החרא מהפייסבוק... ארוקן אותו כמעט לגמרי... נמאס לי לראות פוסטים של אנשים שמעולם לא עונים לי אנשים שהכאיבו לי אך היו יקרים או הבנות האלה שניסיתי סוג של להכיר אותן אך גם הן הפנו גב או סתם לא עונות יותר...

פינת הצחוק:

דונאלד דאק הפדופיל

המחסל של המדענים האיראנים

סוף.

מערכת הצדק

הפעם באמת שאין לי על מה לכתוב... אבל חשק יש.

אתמול הייתי ביום חופש, עברתי שוב את הבדיקה השנתית של הלב...

זו הייתה הפעם ראשונה מאז שהעבירו אותי אך הרופא שבדק אותי כבר יצא לו בעבר לבדוק אותי פעם. 

רופא מבוגר מצחיק עם מבטא אמריקאי. הבדיקה הייתה בסדר רק שהוא בדק אותי ממש מהר ובקלות...

אחרי זה הוא ישב דיבר איתי ועם אימא... חלפה לי עוד לפני הבדיקה מחשבה כזו... האם צריך בכלל לשאול אותם אם רוב הסיכויים שהסוף שלי יהיה סיבה כלשהי בלב... אבל הוא הסביר כבר לבד שהסיכוי שלי הוא כמו כל אחד אחר... והסביר אבל שיש 3 דברים שצריך להקפיד עליהם... לא לעשן, לאכול בריא וספורט. לאכול אני לא ממש אוכל בריא... ספורט גם לא ממש... אבל לפחות אני לא מעשן... עכשיו אימא שלי די לקחה את זה קשה והולכת לנסות להאכיל אותי דברים בריאים...

מעבר לכך, עבר לו שבוע רגיל... לקראת סוף השבוע התחלנו כבר קצת לעבוד לבד ובהתחלה זה ממש מלחיץ ומפחיד... שום דבר אחר לא התקדם, סבא באותו מצב, מחשב עוד לא קניתי, עניין העורך דין עוד לא סגרתי.

החלטתי בקרוב לעשות לעצמי סוג של מהפכה... כבר כשיהיה מחשב נייד אני שוקל להתנתק מכמה שרותי IM שבהם כבר אין לי עם מי להתכתב, למחוק אנשים שלא צריך מהפייסבוק (יש יותר מ 150 שאני צריך למחוק!) לשנות את הגדרות האבטחה בכל מקום שבוא אני משתמש... להתחיל להשגיח על דברים... זו לא פרנויה, זו גישה שונה לדברים! כי פעם הבאה אם יקרה מצב ואאלץ לגלות שעברתי על החוק ע"י שוב מכתב מאיזה עורך דין פלצן עם מספרים לא הגיוניים אני חופשי אכתוב לו בחזרה! "תוכיח!"

ומשם מצידי שתבוא כל יחידה מיוחדת שיש ותחטט לי במיילים ובמחשב... אני רוצה לראות אותם מצליחים! אני בהחלט הולך לעלות כמה רמות! לא שאני הולך באמת מחר לפרוץ לבנקים או משהו אחר אבל אם יקרה מצב כמו הקודם אני בהחלט לא הולך להוציא אגורה על זה!

אחרי הכל בבית המשפט לא מדובר בצדק אמת או שקר... אלא בכסף ומה שאפשר להוכיח!

ככה עובדת לה מערכת הצדק בימינו!

מה שמזכיר לי סיפור של אנשים שאנחנו מכירים בשל עבודתם באזורינו (לא מפרט בכדי לשמור על הפרטיות כי הנושא הזה עדיין חם מהתנור)

מישהו (והיה על כך גם כתבה אתמול בערוץ רוסי) שעבר לא מזמן ניתוח וחתכו לו חלק מהריאה בגלל בעיות שהיו לו... השתחרר מבית החולים ויצא לפארק בשכונה לשבת עם חברים... שום דבר רע שום דבר לא חוקי... הם אבל ישבו עם בירות וכנראה אחרי 11 בלילה... לפי הסיפור שלו (או ההורים) באו אליהם 4 מתנדבים של המשטרה (לפי מה שהבנתי מתנדבים) והיו בטוחים שהם שיכורים (האמת בימינו גם עם זה אני לא ממש רואה בעיה למרות שאני נגד) הבחור דיבר איתם או משהו לא יודע בקיצור הוא החזיק את היד שלו באזור שהוא עבר את הניתוח איפה שהתפרים כפי הנראה מכאבים שעוד נשארו... השוטרים ביקשו ממנו להזיז את היד והוא הסביר שהוא עבר ניתוח ועדיין כואב לו אך זה לא עניין אותם והם לא האמינו לו... אחד מהם תפס לו את היד ולחץ שם, מהכאבים הוא כמובן דחף את היד של השוטר אחורה כאינסטינקט... השוטר ישר אמר זה התקפת שוטר ואז כל ה 4 התנפלו עליו הכו אותו כבלו באזיקים את הידיים והרגליים וזרקו ישר לניידת כאילו הוא היה איזה שק! עצרו אותו בתחנה הוא בדרך מהמכות לא הרגיש טוב התפרים נפתחו שברו לו את הראש כך שגם היה לו אירוע מוחי וסחרחורות... בתא כלא הוא ביקש מהם מים, הסביר שהוא עבר ניתוח ונפתחו לו התפרים, ביקש אמבולנס, לפחות לדבר עם הקצין... אך בתגובה הם רק צחקו עליו ולעגו באמירה כן כן אנחנו מאמינים לך... 

אימא שלו ידעה מהחברים שלקחו אותו אז היא הגיעה ישר לתחנה עם כל הטפסים שהוא עבר ניתוח וישר לקחה אותו באמבולנס לבית חולים.. הוא התקשה ללכת בכלל ביציאה מהתחנה והיא לא הצליחה לבד לסחוב אותו היא ביקשה מהשוטרים שיעזרו לה קצת לפחות והם רק לעגו לצחקו עליהם... 

הבחור כבר שוחרר אך עם סחרחורות וחולשה...

בכתבה קראו את תגובת המשטרה שהייתה בסגנון הזה...

במקום סיירו שוטרים מתנדבים וראו בחור מדמם... הם באו לברר מה קרה אך הוא היה שיכור וסירב להסביר להם... הם עצרו אותו והביאו אותו לתחנה אחרי שהוא תקף אותם, בתחנה הוא קיבל מכה בראש מהקיר וכלל לא היכו אותו...

השוטרים פעלו על פי החוק והם אלו שיכולים להגיש עליו תביעה על כך שהוא תקף אותם.

שמעו... אני לא יודע בואו נגיד השוטרים דוברים אמת לפחות שיתנו סיפור הגיוני כי זה נשמע דפוק לגמרי!

וזוהי דוגמא למערכת הצדק...

בלימודים סיימנו את הפרויקט ההוא... במהלך השיעור האחרון רוב הכיתה עבדו על סעיף אחד שלא הצליח לאף אחד בעצם... המרצה עזר פה ושם לאנשים לפתור תקלות שהיו להם אבל איש לא הצליח עדיין את הסעיף... אחד שהוא עובד שנים בתחום ובקורס הוא רק מחדש את הידע הוא כנראה הצליח חלקית... הקשבתי פה ושם למרצה שהסביר על כל מיני תקלות שקרו לכל מיני אנשים ואז צץ לי רעיון...

מספר דקות אחרי זה חלקית הצלחתי לעשות את הסעיף! זה היה ממש נחמד שבסוף עלה לי רעיון איף לפתור את זה... החלק השני הייתי גם מצליח אבל הייתה לי בעיה משונה של הרשאות... אולי אנסה עוד היום בבית וזה יעבוד לגמרי...

אני מקווה אולי השבוע לנסות לפתור כבר את העסק עם העורכי דין ולקנות את המחשב... הבעיה עם המחשב שאני רוצה לנסות להוציא אותו מרשת אחרת בזול יותר (יש דרך) ומעבר לזה מסתבר שהדגם שבחרתי הוא קצת עבה יותר מהמחשב הנייד הישן מה שממש מבאס האמת...

ולפינת הצחוק:

כל העולם עצלנים!

ככה זה כשאמיליון זה שכר שעתי...

סוף.