2 ראיונות ביום אחד זה מוגזם!
אבל זה משהו שלומדים מניסיון אני מניח, לא חשבתי שככה זה ילך חח
זה נראה שאני נזכר בבלוג יותר כשיש לי מצב רוח ירוד או דיכאון... מודה שזה משהו שעבר עלי לאחרונה...
הסיבה? נו כרגיל... מתהלך לי בפראג, לבד כי החבר החליט שהוא נשאר במלון, כל כיוון זוגות אהבה וכו, התכתבתי עם מישהיא באיזו אפליקציה מקבילה לטינדר שדי פופולארית שם, ושוב כאילו לא כזה ברורה ותירוץ למה לא להפגש וכו... למחרת שלחה לי לינק לאיזה בית קפה, לא זול אבל שיהיה, כנראה התכוונה לזה שהנה בוא ניפגש שם אבל כל כך נשבר לי מלנסות להבין את הרמזים שלהן ואז לטעות ולהדפק שפשוט עניתי סתם משהו וזהו... שתיחנק!
מאז לא הכתבנו ממש ואז שלחתי לה סתם את הקישור לאלבום תמונות וסירטון שעשיתי משם וראיתי שהיא קראה את זה וסתם שלחה סמיילי...
היום לפתע שאלה מה המצב וכו, סתם קצת החלפת משפטים קצרה וזהו, גם ככה אנחנו כבר במרחק לא קטן בכלל אחד מהשני...
חזרתי לארץ עם מצב רוח של להכנס בזה בכל הכוח... אבל אז ראיתי את כל המכוערות בארץ... ראיתי את הקקות בטינדר ובשאר וכן ישבתי ממש יום ולילה על האפליקציות האלה!! פשוט כלום! ממש משגע...
זה גם מתחיל להפחיד אותי, זה מדכא, זה כנראה המקור היחידי שנשאר לדיכאון שלי וזה לא יוצא ממני בשום צורה! לא מצליח להתגבר על זה או להיפטר מזה... וזה מפחיד! מפחיד מאוד כי אני חושב על צ'סטר, הסולן של לינקין פארק שהתאבד... הוא היה לאורך השנים סובל מדיכאון אבל הוא היה סובב חברים אישה ילדים כסף ומה לא!
אבל בסוף הוא התאבד... וזה מפחיד אותי שאני לא משנה מה לא מצליח להתגבר על הדיכאונות שלי שיבוא היום ולא אצליח יותר לסבול את זה...
בסופו של דבר אני בן 31... כה היה לי יום הולדת... האמת שהפעם איכשהו היחס שלי היה שונה... זה יום כזה שאתה פשוט נותן לכולם לשגע אותך ולאחל לך דברים ולהזכר כמה אנשים יש לך בפייסבוק ומסביב שאתה לא מבין למה הם שם... זה יום כזה שאתה אולי בדיכאון הרגיל שלך אבל אתה שם מסיכה כי אתה לא אמור להרגיש ככה ביום הזה...
אבל... כמה ימים לפני זרקתי לבן את הרעיון של לעשות משהו ביום הזה, סתם משהו לא גרנדיוזי והוא זרם...
באותו יום דיברנו באמת לעשות משהו בערב אבל לא היה לי רעיון ממש... ואז התקשר החבר מהעבודה הקודמת... אחרי שיחת המזל טוב ובכללי כל מיני אמר שבערב הוא יהיה פנוי אפשר לעשות משהו... אז עזרתי אומץ לעשות משהו בפעם השניה בחיים שלי וזה בעצם להפגיש חברים שלא קשורים אחד לשני בכלל...
אז מצאתי את עצמי עם שני חברים טובים שלי במקס ברנר בערב...
בהתחלה זה היה אוקוורד כי יש לי נושאים משותפים עם כל אחד שהם שונים אחד מהשני...
וכל פעם אחד מהם היה משתעמם מהשיחה מעט ואז לפתע דיברנו על סרטים וזה עבר לדוקומנטרי וכל מיני ואז אני קלטתי שאני זה שצופה על השיחה מהצד כבר חחח זה האמת ממש שימח אותי...
לצערי אימא שלי גם הכינה עוגה ליום הולדת... למה לצערי? היא הרי עושה אחלה עוגות יפות ומרשימות בשנים האחרונות... אבל הפעם... זוכרים מה שכתבתי על צ'סטר? אז... עוגת לינקין פארק... אני התנהגתי הכי בקור רוח ותודה והכל אבל בפנים זה שבר אותי לגמרי...
באמת, אני חייב איכשהו למצוא פיתרון לפני שהדיכאונות הבאלה באמת יביאו אותי לקבר מהר מאוד...
עוד משהו שקרה בנתיים זה סוף המשחק! הכוונה ל Avengers: Endgame
אל תדאגו! בלי ספוילרים!!
אז הלכנו לראות עם חבר את הסרט, והסרט מעולה בהחלט אבל זה קצת מכאיב וקשה להבין שזו בעצם תקופה ארוכה מאוד של כ11 שנים של סרטי מארוול שהגיעה לסיומה בעצם, פרויקט גרנדיאוזי שהכניס להם המון המון כסף אבל לדעתי מגיע להם כל אגורה שהרוויחו! זה היה מדהים!!
האם יצאתי 100 אחוז מרוצה מהסרט? לא! כי קורים שם כמה דברים שאני נגד אבל לא נפרט כאן למען אלו שעוד לא ראו...
ובעבודה?
טוב האמת מאז הקיצוצים, השוואתי את המנכ"ל שלנו לת'אנוס שהוא כאילו בא ו Snap! והלכו מלא עובדים...
אז מאז בעצם עברנו בניים, עוד אנשים עזבו והאמת אחד חדש הגיע... ובקרוב עוד אחד...
ישנן הרבה שמועות, אחת הגדולות זה שלאחר פסח סמנכ"ל עוזב, שבוע שבועיים אחרי המנכ"ל עוזב ואז אנחנו מתאחדים עם חברה נוספת של הבעלים... בנתיים אכן הסמנכ"ל עזב... אבל לא יודע... ההרגשה שונה דווקא, קצת נרגעתי מהבאסה של החזרה לבניין הקודם ונחמד דווקא זה אנשים שאתה מכיר זה העבודה שאתה כבר יודע והכל...
והיי, אם אכן הכל יקרה ויאחדו חברות ואם אשרוד את זה... זה הולך להיות פרויקט ממש מעניין!
אבל אם לא? ובדיוק אם לא... הייתי השבוע ב2 ראיונות עבודה... האחד בקומה שאם אגיד את המספר תשאיר לדעתי ממש ממש מעט בניינים בארץ לאופציה שעליהם אני מדבר...
והשני בבניין שמאוד מוכר גם כן...
והשני בבניין שמאוד מוכר גם כן...
בשני המקומות לצערי מדובר בחברה של כ80 איש שהרוב בארץ ומעט מאוד פעילות בחו"ל שתיהם מחפשות איש IT אחד שיהיה לבד לכל החברה כלומר הרבה לחץ ואחריות... ובאחת אין גם נגיעה בציוד תקשורת בכלל...
אז אולי באחת מהן מדובר בבניין חדיש ומקום נהדר גם מבחינת אוכל וכו... האווירה מרגישה רגועה וכו...
אבל בשניה יש באמת מטרה שאני מתחבר למה שהחברה עושה וגם זה מעניין ונראית יציבה יותר כי גם הלקוחות שלה זה לא סתם משהו...
אבל שוב... אני? לבד... ללא צוות? לא יודע... לא בטוח שזה באמת מה שכרגע אני רוצה או צריך...
הם דווקא זימנו אותי לראיון נוסף כנראה בשבוע הקרוב ואני אלך אבל לא יודע... כרגע אני מרגיש יותר להשאר איפה שאני ולהמשיך לחפש משהו יותר טוב...
אז מחר שוב יחגגו לי קצת יום הולדת... הפעם קרובי משפחה בקטנה כזה גם...
מה הלאה? אני ממש לא יודע... אבל כשאני חושב על זה, ומנסה להסתכל על זה די חיובי והשיר שבמהלך כמה ימים תקוע לי בראש בגירסאת הרמיקס שלו וזה שאני שומע במשך כל כתיבת הפוסט הזה בלופ ויהיה גם מצורף בסוף גורם לי לרצות לכתוב רק משפט אחד לכיוון העתיד לבוא...
Beam me up, Scotty!
סוף.