Intel

היינו בבית בחמישי ואז גם בראשון ואז גם בשני... 

מה שקרה בסוף, המנהל שלנו חזר במוצאי שבת מחו"ל...

ראשון בבוקר הגיע כרגיל לעבודה וקלט שהכל ריק! מסתבר ששאר המנהלים ואלה שמעליו חשבו הוא חוזר ראשון בערב ורק במקרה הוא פגש מישהו בכיר בחניה שם שהסביר לו הכל...

שני החליטו זמנית לפזר אותנו בכל מיני מקומות בחברות שונות... אותי ועוד אחד ואחת (שעקרה שן ולא באה) שלחו ל...

בקיצור שלישי ורביעי נשלחנו לשם... הובטחו החזרי נסיעו כי הנסיעה ברכבת... באסה רק שזה כיוון דרום שמאוד הזכיר לי את הנסיעות לבסיס!

בכל אופן... לראשונה בחיים שלי יצא לי לראות את המקום הזה במציאות...

שמעתי סיפורים ראיתי הרבה על חברות בסדר גודל כזה באינטרנט או בטלויזיה אבל לראות את זה בפנים זה משהו אחר...

מלא חדרי אוכל למבחר, הכל חדש לגמי נראה, אבטחה מעל ליאומן, רק לראות את רוחב המסדרונות שם זה כבר להבין כמה זה לא משהו מעפן רגיל... עולם ומלואו...

חדר כושר 24/7 מרפאה... מה אין שם...

טוב ככה זה כשמדובר בחרה קטנה שאם תסתכלו על מדבקות המחשב שלכם או בעלייתו בטוח לא תזהו את שמה הלא מוכר...

INTEL!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הפאק בכל הסיפור שממש לא היה מה לעשות שם בשבילנו... אז את חבר שלי שמו באיזה חדר של שידרוגי פלאפונים והוא לא עושה כלום...

אותי שמו בכלל בעמדה להחלפת דיבוריות ברכב ואני פה ושם עוזר ברישום של פרטים ועוד על נייר! פאק!

בקיצור היינו אמורים להיות שם גם חמישי אבל החלטנו לבקש חופש...

החבר בגלל ראיונות עבודה ואני כי נמאס קצת ולא רציתי ליסוע לשם לבד, ואז גם לי צץ ראיון אחד...

היום הייתי בראיון, חברת מחשוב שעושה משהו בסגנון אאוטסורסינג לחברות אחרות, פקידה מעפנה, מבחן מעפן ביותר של טכנאים ותפקיד שאני לא לגמרי מעוניין... טוב נו אני שואף להגיע כרגע לניהול רשתות...

בקיצור נדבר אחרי החגים אמורה להתפנות שם איזו משרה...

היום בארוחת הצהריים קיבלתי טלפון מהמנהל שלי...

שבוע הבא שוב אינטל...

אחרי זה היינו בים מלא שעות אני אימא ואנדריי והבן שלו... היה ממש נחמד יחסית... די רציתי את זה פשוט...

בחיי שוב כל הקשיי מציאת עבודה האלה... אני מבין שאני יכול להוריד את הציפיות וללכת לתפקיד טכנאי או הלפ דסק ותוך שבוע אני אמצע עבודה אבל זו לא המטרה!

טוב אין לי מה לחפור הרבה כרגע ואני עייף אז, פינת הצחוק:

יאמי!

Ka me ha me ha!!

זה הולך לכאוב

סוף.

כששתי חברות כנראה נפרדות

שוב פעם נתתי זמן עד העדכון אה?

ככה זה כשאין הרבה מה לעדכן...

לגבי חו"ל זה בנתיים פשוט לא הולך... השניים כרגע קצת ננעלו על הטיול היחידי שהשאירו להם שהוא כ 15 יום ועולה כ 2700 דולר! לדעתי מוגזמם גם הימים וגם הכסף... במיוחד שאני לא בטוח שיתנו לי בעבודה חופש כזה ארוך אם בכלל...

איזה יום התחילה להתכתב איתי מישהי מאיזה אתר הכרויות... קצת משונה כזו מירושליים ודי גבוהה ממני...

עברנו לפייסבוק מאוחר יותר ואז הקטע המוזר שהיה רשום שהיא במערכת יחסים... מה שמפגר זה שהיא יצאה ממנה כשעתיים לפני שהיא כתבה לי... ילדונת משונה יחסית עם די אובססיה לאקסים שלה כנראה... לא יודע לא יצא לי עוד ממש לדבר איתה הרבה אבל אני גם לא רואה בזה טעם...

בכלל לאחרונה נעשה לי איזה סוויץ' במוח... אני לא חושב שאני רוצה ילדים, לא רוצה להתחתן כנראה...

לא בטוח שמה שאני מחפש זה באמת משהו רציני כרגע אם בכלל אני צריך את זה...

לא שלא בא לי זוגיות וכל זה פשוט איכשהו לא בראש שלי כל זה למרות כל המחשבות על האחת וכל זה...

בכל אופן, המנהל שלי חוזר מוצאי שבת הקרובה משבועים בחו"ל...

הוא טס כשאנחנו נשארנו במתכונת מצומצמת בגלל הריב של החברה שבה אני עובד שנותנת שרותי IT לחברה שבה אנחנו יושבים פיזית... הריב מתבסס על חוב כספי בגבהים ממש לא קטנים! ממש ממש לא קטנים! בקיצור בלאגן שלם ומלא שמועות אבל אנחנו במתכונת מצומצמת...

בנתיים כשהמנהל נהנה לו בחו"ל...

שלחו פה ושם אנשים מהצוות שלי ומצוותים אחרים למקומות אחרים שהחברה נותנת גם להם שרותי IT משהו זמני כזה סתם תגבורים... אותי לא שלחו ונשארתי עם עוד כל מיני במקום הרגיל...

השמועות רצות בלי סוף אבל אם לא מקשיבים למנהל הגבוהה באתר אז זה די ברור שהחברה לא תצליח לצאת בקלות מחוב שכזה וזה רק חוב לחברה שלנו ויש לה עוד ספקים וכל מיני אחרים... גם עוד אחת עזבה אצלנו איזה יום...

בנתיים בגלל שבמקרה צץ לי איזה משהו יצא לי ממש ממש לשפץ טוב טוב את הקורות חיים שלי...

שזה עוד שלב...

חמישי האחרון הצלחנו לארגן מפגש כל הצוות שלנו ממש כולם כולל זה שעזב שהתחיל איתי וזו שעזבה עכשיו... היה ממש נחמד לשבת איתם עשינו על האש וכאלה...

השבוע... גם השמועות לא פסקו ורק גברו...

השיא התחיל בשלישי...

תחילה פיטרו אחד מצוות שונה... אחרי זה אחד מצוות אחר הגיע ופשוט לקח את כל הדברים מהמשרד שלו חוץ מהמחשב...

בצהריים אחד החברים מהצוות שלי פגש בהפסקה בחוץ מישהי מצוות אחר שלא מהחברה שלנו דווקא אבל אנחנו עובדים איתם המון במקביל ומכירים טוב... שאלה אותו עם למחרת אנחנו עובדים ולא הסביר למה השאלה... כל היום הוא ניסה להבין איזה חג יש ביום רביעי או מה יש...

ואז... 

קלטנו במערכת קריאות של הצוות של אותה אחת קטגוריות חדשות שלא היו שם... חד משמעית אלה היו קטגוריות שלנו!!!!!!!!!!!!!!!!! 

מצד אחד, אם אנחנו נעבור לעבוד במערכת ההיא רק... זה נהדר! זו אחלה מערכת שבאמת עובדת ולא כמו החדשה ששמו לנו...

מצד שני לאור כל המצב... החברה שלה אנחנו נותנים את השירות כנראה רוצה להפטר מהחברה שלנו ולהביא אנשים משלהם שיחליפו את כולנו...

בקיצור ההוא הלך אליה לבדוק מה היא יודעת וחזר עם שמועה חדשה!

לגבי הקטגוריות היא לא ידעה אבל... היא שאלה על רביעי כי מסתבר שנוצר שם אולטימטום שיום רביעי החברה צריכה לשלם את כל החוב!

יום רביעי חקרנו את העניין יותר וגילינו בחברה כמה אנשים חדשים שכנראה אמורים להחליף אותנו... זה עדיין נשמע די בלתי אפשרי להחליף את כל הצוותים שלנו באנשים חדשים כשאין להם כלום! 

במהלך היום ביקשו מהמחליפה הזמנית של המנהל שלנו לרשום את מספרי הציוד של המחשבים שלנו ובצוותים אחרים... ושחכתי לציין שביקשו השבוע שכל אחד יקח יום חופש אחד לפחות, יותר נכון דרשו. ואני מחר (חמישי שזה כבר היום) בחופש.

אז היום קצת גיחחנו על זה שלפי השמועות האלו מחר כל הצוות איתי בחופש...

בסוף אחרי הלימודים בדרך הביתה באוטובוס ראיתי הודעה בוואטס אפ בקבוצה שעשינו כל הצוות בעבודה ואחת רשמה אם זו רק היא בשוק ולא הבנו על מה היא מדברת ואז כשהיא שאלה אם לא התקשרו אלינו קיבלתי טלפון...

זה משום מה נורא הלחיץ אותי לרגע... זה נורא הזכיר לי לרגע את ההקפצות האיומות בצבא וכל מה שהיה שם...

התקשרה המחליפה של המנהל... מחר... אף אחד מהחברה שלנו לא בא לעבודה!

אישית אני מקבל את זה די רגוע... כן זה איפשהו מבאס אם ככה זה נגמר והכל... אבל היי... אני מילא מחפש להתקדם כבר וגם די נמאס לי וחוץ מזה זה כן יאפשר לי חופש ארוך לחו"ל...

אבל חלק מהחברה... לא כזה אוהב את זה... לגבי שבוע הבא אמרו שיודיעו לנו...

כל הדברים האלה על חברות בחובות וכל זה... היה לי תמיד רק כתבות בעיתון וכאלה... הכל מהצד... כאן זה מבפנים וזה שונה מאוד... אתה חש מעורב... מה שכן... אני שמח שאני בצד של החברה שלה חייבים את החוב ולא החברה החייבת...

בקיצור גם אם הם יוציאו את החברה שלנו והכל... הם עדיין יצטרכו לשלם את החוב ואני לא רואה את החברה מצליחה וזה אומר רק דבר אחד... חברה לא קטנה ועולמית שקיימת הרבה שנים הולכם ביי ביי!

אני בנתיים התחלתי לשלוח קורות חיים אך בנתיים לא התקשרו אלי... לא נחמד הדבר הזה של חיפוש עבודה אני די נזכר בפעם הקודמת... אבל נראה איך יהיה... 

שישי שעבר נסענו עם אימא לתל אביב לכל מיני עיניינים בינהם לפתוח את מכשירי הפלאפון שלה ושל אבא וכנראה לקנות לה מכשיר חדש כי שלה כבר עבר את חייו...

עברנו בין כל מיני חנויות והבנתי שלאימא יש רק 2 אפשרויות... או לקחת מכשיר עתיק של נוקיה שכבר לא איכותי כמו פעם ומחיר נוראי ובחלקם גם אין לה רוסית... או לגרום לה לנסות טאצ'... הגענו לחנות האהובה עלי של המכשירים הסלולריים וזה לקח זמן אבל אשכרה היא החליטה לנסות וללכת על מכשיר זול של כ 700 שח אפילו פחות של סמסונג עם אנדרואיד אבל המסך נורא קטן!! יצאנו מהחנות למשוך כסף ולחזור ואני החלטתי שאני קונה לה את המכשיר ושכנעתי אותה לקחת מכשיר זהה רק עם מסך גדול יותר... בסוף קניתי לה Samsung galaxy Ace 

בנתיים כשחזרנו התחלתי את התהליך העברה של כולם לגולן!

היום כל המספרים כבר עברו ובנתיים אימא שלי כבר די למדה להסתדר עם המכשיר שלה... כבר מסוגלת לקרוא מיילים עליו ולהתכב ב SMS עם מקלדת לא רעה שמצאתי לה.

רק למוזיקה עוד לא התרגלה לנגן... צריך למצוא לה נגן שמנגן טוב לפי תיקיות...

ואני? הייתי תקוע בלי אפשרות של MMS אצלי וכמה שלא הגדרתי הגדרות לפי כל מדריך שמצאתי זה לא עבד... אחרי פניה מחודשת לגולן והסבר שאני לרוב בעבודה ולא מסוגל לענות קיבלתי מהם טלפון בערב! והנציגה שעות הייתה איתי על הקו והגדירה איתי הכל מא' עד ת'!!! ממש השקיעה אפילו שיש לי מכשיר נדיר והכל... בסוף זה לא עבד אבל הגעתי למסקנה שזה בעיה ברום שיש לי במכשיר ואז היא העבירה את התקלה לצוות בכיר יותר אני בנתיים החלטתי לנסות כמה דברים בהתאם למה שהיא אמרה ולמרות שלא ממש שיניתי משהו זה פתאום התחיל לעבוד!!!

אבל הקטע הוא... תראו לי עוד חברה שהייתה מספקת תמיכה ברמה כזו נהדרת בשעות הערב אפילו? ועוד למכשיר שכלל לא מכירים ולא נמכר בארץ? אין על גולן לדעתי!

ואחרי שחפרנו, פינת הצחוק!

סוף.

מחשבות וניסיונות כושלים לחו"ל

המון זמן כבר בא לי לעדכן ופשוט לא הולך!

הכל מתחיל עוד ביום ראשון, לא האחרון שהיה אלא זה שלפניו...

הלימודים קרבים לסופם ושני חברים מהלימודים סיפרו לי שהם חושבים אחרי לטוס קצת לחו"ל ואם אני רוצה גם...

מכירים את זה שאומרים אל תשלול משהו כי אחרי זה תצטער על זה? ומכירים שאני לרוב כן שולל? הפעם עניתי בחיוביות!

הכיוון אירופה ודי מהר קלטנו שהכיוון העיקרי זה צרפת ואנגליה (במקרה הטיולון שתכננתי לפני ארה"ב שבסוף התפוגג) הרצון העיקרי היה טיול מאורגן...

מצאנו כל מיני פה ושם במהלך השבוע מהאינטרנט אבל רצינו לבוא לאיזה חברה מוכרת שסוכן יראה לנו יסביר ויציע...

ביום שישי קבענו להפגש!

בנתיים יום רביעי היה השיעור האחרון עם המרצה שלימד אותנו במהלך השנה בלימודים... אותי זה נורא מבאס... היה באמת מישהו סביב עם שכל ומחשבות מעניינות... העובדה שאחרי הלימודים לרוב היינו נוסעים ביחד ואפילו אם זה רק כ 20 דקות פעמיים בשבוע זה עדיין הייתה בהחלט סוג של תקשורת שחסרה לי עכשיו שוב... נו... הרי לי תקשורת בין אנשים לרוב חסרה...

בנתיים גם החבר הקצין... שזה נראה שצריך למצוא לו כינוי או משהו וזה מוזר כי הבן אדם קורא כאן חח...

הציע תוכנית ליסוע בסוף השבוע לדרום או לצפון... אני לא יודע אם הוא קלט אבל היה לי כל כך חשק חזק לזה שזה היה מטורף!!!!

בכל אופן, חמישי הגיע... כמו כל יום אני בא לעבודה בבוקר ואחרי הרמזור עומדת לה ניידת משטרה...

כהרגלי אני הולך לי עובר את הכביש ואז הוא קורא לי... מבקש תעודת זהות... אני לא מבין כלל למה אבל מה זה משנה אני בסדר... בקיצור החליט הבן זונה ימך שמו יקבר ע"י ערבים אנטישמיים אמן שעברתי באדום! הייתי בהלם טוטאלי... לאחר בדיקה שזו פעם ראשונה שבכלל יוצא ככה הביא לי אזהרה... באמת שאני זועם עד עכשיו ומת איכשהו לנקום... בא לי פשוט איכשהו להשמיד שוטרים! בצורה חוקית אפילו אבל לפגוע בהם! לא יודע לצלם אותם עם כל העבירות שלהם שהם עצמם עושים לדוגמא... מה שלא יהיה אני מוכן להישבע שעברתי בירוק! אני לא אומר שאני כזה מושלם ותמיד עובר לפי חוקים אבל... ברמזורים מהסוג הזה בכבישים כאלה מי שעובר באדום 70% יפגע! בקיצור פקח מסריח שקרן אידיוט שרצה למלא עלי את המכסה שלו!

השבוע ביום רביעי הם שוב היו שם, לא יודע אם אותם הפקחים אבל לא הסתכנתי... איך שראיתי אותם עשיתי אחורה פנה ועיקוף לא קטן כדי להמנע מהם... הם עדיין רואים אותי אבל מרחוק...

מה שממש דפוק פה... שבעיקוף במרחק מספיק טוב מהם קלטתי שוטר נוסף די מסתתר שם... 

מה נהיה האח הגדול גירסאת משטרה? האמת אם אז לאידיוט ההוא לא הייתה חברה (שותף) שנראה כמו קקי (אטיופי או שחום כמעט ככה, מרשה לעצמי להיות גזען כלפי שוטרים) אולי הייתי שוקל לרוץ... 

בשישי נפגשנו אני והשניים מהלימודים... נפגשנו בדיזנגוף בתל אביב והלכנו לחברת נסיעות אחת שלהם לא היה כלום משם החלטנו ללכת לפי כתובת שהייתה לאחד מהם אז התחלנו די לטייל וכשהגענו לא מצאנו את החברה אלא משהו לא מוכר אחר... התקשרנו לחברה לשאול אם יש להם איזה סניף באזור והם אמרו יש בכתובת ככה וככה ואנחנו קולטים שהוא התכוון למה שהיה מאחורינו בדיוק חחח

לצערינו הייתה שם רק פקידה אחת שהתעסקה אך ורק במקרים דחופים... אבל היו לה קטלוגים שונים אז לקחנו את מה שעניין אותנו ואז התקשרנו לאחת החברות כדי לברר...

טיול מאורגן נחמד שכולל הולנד,בלגיה,צרפת,אנגליה פשוט נהדר... 11 ימים במחיר די יקר אבל סביר אני מניח לכל זה...

טיילנו עוד וגם לא מעט! ישבנו בטיילת שתינו מילקשייק (לראשונה גיליתי כמה מילקשייק יכול להיות טוב!) והיה כיף לשבת שם לא רק בגלל השמש והים אלא בגלל כמות הבנות שנראות לא רע שעוברות שם...

משם התפזרנו אבל החלטנו שאני אנסה לבדוק לגבי לעשות טיול עצמאי...

איכשהו היום הלך די סביב סביב והגיע שישי בערב די מאוחר. ונזכרתי לענות למייל של אחת מהלימודים שטסה בקרוב לארה"ב לחודשיים... החלטתי ממש לפרט לה איפה אני הייתי ולשפוך את כל המידע שאז צברתי... מצאתי את כל המידע שאז אני נעזרתי בו והכל והתחלתי לשחזר ממש את כל הטיול שעשיתי וזה עשה לי כזה חשק לעוד!

בכלל לאחרונה תקוע לי קטע קטן בראש מהטיול ההוא... 

אני לא זוכר אם סיפרתי... אבל כשהלכתי למחזה של ספיידרמן שם... אז כשהמתנתי שיכניסו את כולם לאולם עמדו די בקירבתי שתי יפניות משהו לא מהעולם הזה! אחת מהן פשוט מושלמת! זה כל כך תקוע לי בראש בצורה מטורפת... ואין לי אף אחת בכלל לא מדבר על יפנית שתהיה סתם מישהי מתאימה לי אבל גם אין... הבדידות אוכלת אותי כרגיל... ואני חושב לי... זה הזמן לטוס לחו"ל? לבזבז את הכסף כרגע במקום להמשיך לחסוף ובסופו של דבר לעשות את הטיול האמיתי ליפן? טוב איך אני אעשה אותו לבד כאילו... בחיי לא יודע מה הכיוון שלי כרגע...

לקראת שישי בערב כבר הייתה לי תשובה שלמחרת בשבת נוסעים!

אז שבת בבוקר הם הגיעו לאסוף אותי ונסענו לצפון לכיוון נחל בניאס...

ועכשיו אני קולט שאני צריך להזהר עם מה שאני כותב... לא שיש לי משהו רע לכתוב פשוט האיש כן קורא פה...

בכל אופן נסענו בעזרת המפות של גוגל לשם. כשהתקרבנו די לא היה ברור מה המפות של גוגל רצו מאיתנו.. וחבל שלא המשכנו... בסוף נסענו פשוט מסביב לדרך שגוגל הראה והגענו מהצד השני כאילו אבל לא נורא... עשינו מסלול ממש מגניב ונחמד בבניאס...

אני כרגיל מהקליק הראשון במצלמה משהו משתנה בי...

לצערי שוב הרגשתי חוסר בעדשת זום או גיוון כלשהו אבל לא נורא... הסתדרתי...

היה נחמד להצליח לצלם איזה משהו שטיפה מזכיר יטוש אבל בגודל של מסוק צעצוע! גם כמה שפיריות שבהן הכי הרגשתי חוסר בעדשת זום...

היה איזה פרפר שלא רצה לשבת במנוחה ואם ישב אז עם כנפיים סגורות... לא הצלחתי לצלם אותו אבל עכשיו אני מרגיש מפגר כי כל מה שהייתי צריך לעשות זה לשנות למצב אחד במצלמה או להעיף כמה דברים וידני לצלם אותו בשקט... הייתי בטוח מצליח! אבל לצערי מאוחר מדי... מה שכן קלטנו סרטן קטן... העדשה שלי לא הספיקה כדי להגיע עד אליו ממש אבל נזכרתי שיש אופציה לעשות  פוקוס על נקודה מסוימת... המצלמה בעצם מראה על המסך את מה שהעדשה רואה וע"י זום דיגיטלי של פי 10 מכוונת את הפוקוס... עשיתי על הסרטן פוקוס והבנתי שבעצם רואים אותו במצב הזה טוב מאוד... אז פשוט צלם ותחתוך אחר כך מה שנקרא... אבל נחמד שמצאתי לאופציה הזו שימוש... מעולם לא השתמשתי בזה באמת...

והנחל והמפל... טוב הסיפור כאן היה כזה שידעתי מראש שאני הולך שוב לנסות לצלם תמונה יציבה עם אפקט המים הזורמים...

העלון שנתנו לנו עם מפת המסלול כלל תמונה מקדימה עם האפקט הזה...

ואני ישר כזה "Chalange Accepted!" 

להפתעתי הרבה... אכן הצלחתי בהמשך להכריז בגאווה "Chalange Defeated!" 

לראשונה בחיי הצלחתי לבצע מושלם את הסוג צילום הזה... תמיד או שזה לא היה מספיק או שהייתי לא יציב וכל התמונה הייתה נמרחת או שזה היה שורף את התמונה מכמות האור (הרי בטאכלס הסגנון הזה מומלץ עם פילטרים מסוג ND) הפעם התאורה הייתה אופטימלית יחסית לצילום כזה וכל מה שבעצם צריך זה לכוון, להתייצב טוב טוב, לכוון את הצמצם לזמן קצת ארוך יותר ולצלם במשך קרוב לשנייה שלמה מבלי לזוז...

הרי בפניכם אחת התוצאות היפות לדעתי:

לאחר מכן המשכנו לאזור אחר די פתוח כזה שפשוט אנשים מתמקמים להם איפה שפנוע על גדות הנחל ואפשר גם לשחות שם... המים שם נורא קפואים... אני רק הכנסתי קצת את הרגליים... לא היה לי כוח להחליף בגדים ואני גם לא אוהב מים קרים...

קצת הציקו שם דבורים אבל נגמר בסדר... בסוף חזרנו הביתה ועוד בדרך חזרה אימא שלי התקשרה שהם בדרך לסושיה הקבועה... אז אחרי יומיים שהרגשתי שאין לי אף רגע מנוחה נכנסתי הביתה, זרקתי את התיק, וקדימה לסושיה! לא מספיק כל זה אני עוד התחלתי לשחק שם מלא עם הבן של אנדריי חחח

ואז עוד שבוע... ניסיונות לארגן לבד את הטיול די כשלו... כל הזמן משהו אחר... פעם לא יצא להבין את התחבורה שם פעם הטיסות יקרות פעם המלונות כל פעם משהו להסתדר ובמאורגן לא כזה נראה שהם מטיילים במקומות שממש בא לנו תמיד...

כל יום ישבנו שלושתינו בסקייפ בועידות עד הלילה ואני גמור בקושי ישן... ידעתי כמעט ישר שהיחיד שיוכל להוציא אותנו מהסיבוך הזה זה דוד שלי... בסוף ביום שלישי אכן יצא לי לדבר איתו בסקייפ... 5 דקות והוא פתר לי הכל!

אם אנחנו רוצים לבד אז לטוס לבלגיה בטיסות מוזלות ושם להמשיך ברכבת שזה יוצא הרבה יותר זול... או לחילופין... לבדוק אם בטיול המאורגן הזה יש אפשרות שנטוס איתם ופה ושם לא נצא איתם לסיורים אלא נטייל לבד... יום רביעי וידאנו שאפשר ובקיצור יום חמישי החלטנו לסגור הכל...

רביעי עוד ישבנו לתכנן מה נעשה בזמנים הפנויים ומה אנחנו לא רוצים בטיול הזה...

בסוף יום חמישי אחד החברים התקשר ומסתבר שחברת הנסיעות ביטלה את הטיול הזה מכיוון שלא היו מספיק אנשים! וזה לאחר שביום שישי בטלפון נאמר לנו שיש כבר די אנשים שהטיול מובטח!

מאז אנחנו די בסוג של לא יודעים מה לעשות...

בעבודה בינתיים די שקט כזה... אנחנו עושים פחות דברים וזה די נראה שהסוף של החברה הזו קרב אבל אני לא זה שיכול לדעת מה הולך שם למעלה... אם לא התכנונים לחו"ל היום הייתי ניגש למבחן הראשון כבר...

עכשיו עוד סוף שבוע הפעם אין לי ממש תוכניות לישון כבר ישנתי די לא מעט ואני אשן עוד... הקטע שמחר יש לחברה של אנדריי יום הולדת... ממש אין לי חשק וכוח לזה... היא מסתבר חוגגת בבית של המארחת מהסושיה... אין לי מושג למה היא הסכימה לזה... אישית אותי לא הזמין אף אחד... אימא סיפרה לי פשוט... לא יודע לי ממש אין חשק לזה וגם לה האמת... כנראה ששוב זה יצא שאימא תיקח את הבן שלהם אלינו ויהיה פה מלא בלאגן בנתיים... די סוף שבוע משעמם... החו"ל כנראה יבוטל בנתיים, משום מה אני מרגיש כאילו אני בוויתור טוטאלי לגבי זוגיות וכאלה... נורא כואב האמת כרגיל מבפנים... בקיצור שם דבר חדש...

אתמול בעבודה מישהי טאילנדית או משהו הוסיפה את חבר שלי בפייסבוק... ניראת מדהים אני מוכרח לומר... וזה קצת התגלגל לשיחה על אסיתיות... מסתבר שהוא מכיר איזו יפנית אבל היא עם שם ישראלי כבר ועם חבר... לא יודע הקטע הזה די דיקא אותי גם ההזכרות ביפנית ההיא שראיתי בארה"ב...

כל כך חסר לי כרגע איזה חיבוק או משהו...

נו, שיהיה...

פינת הצחוק:

סוף.