Void

VOID!
זה מה אני מרגיש. או שלא מרגיש? זה בהקשר לפוסט הראשון לעתיד שכבר איננו העתיד שלי.
כרגיל אני לא ברור ולא מובן. אני חי מת. משהו בי מת! אין עוד אמונה, אין מטרה, אין תקווה ואין אהבה!
כמו שכבר הגיבו לי בפייסבוק, רובוט.

אין לי מושג אם כלל יש לי גורל או אם אלוהים זוכר את קיומי (אם בכלל אחד מהם קיים) אך כרגע אני בהחלט הייתי יכול להיעזר בפניה לשטן או משהו.

נהייתי מה שניקרא נראה לי Outsider. ללא חברים, מתרחק מאנשים ולא סובל אותם. לא מאמין באחת והיחידה יותר ולא כלום. ספק אם מאמין בכלל בעצמי.

ובפנים מה אני מרגיש? ריק! לא טוב, לא רע, פשוט ריק! חסר כל משמעות.

מנסה להבין את חיי ללא שום גורל… יגמר הצבא הרי זה ברור שאני מעולם לא אצליח להמשיך באמת ללמוד משהו. הן אם זה בגלל פסיכומטרי והן אם זה כי אני לא מסוגל יותר להתרכז בכלום ומתאצל. לעבוד? טוב במקרה הטוב יקחו אותי לאיזו חנות מחשבים או טכנאי בטלפון או משהו… לבד! תמיד לבד! ואם אי פעם אשכב עם מישהי כנראה תהיה זו מישהי בתשלום!
אני גם שוקל להתנתק מכל הרשתות החברתיות, פייסבוק, איי סי קיו, מסנג’ר וכל השאר. הרי מילא אני לא מדבר בשום מקום עם אף אחד כבר. בקושי מגיבים לי וכשכן אני נזכר כמה יש אנשים מפגרים או כמה שעדיף שלא יענו. גם הבלוג הזה אני לא יודע עד כמה אני רוצה להמשיך.

היום הגיעה הדודה מאמריקה. לבסוף! אחרי שהגענו לסבתא שלפתי את המצלמה. צילמתי ללא כל רגש, פשוט ממה שלמדתי וזהו. גם לא העברתי עוד את התמונות וזה לא מתאים לי בכלל.

יום ראשון מתחיל ה”חופש” נסיעה לים המלח עם אימא,סבתא והדודה. מצד אחד אני בחדר נפרד במלון, מצד שני… לבד!

אישית אני איבדתי את האמונה והתקווה באנושות כולה. ומצד שני אני לא מאמין גם בגורל יותר אז אני גם לא מצפה ל 21.12.2012
שיחות עם אנשים כמו בן כבר נראות לי מיותרות. אלא אם הן יבואו ויוכיחו לי באמת את יכולתם!

ניסיתי לתקן את המחשב הנייד. אין מה לעשות גם אם אפרק אותו אני לא אוכל באמת לעשות משהו. הבעיה שלו משונה מדי לדעתי ואפילו לא כל כך הגיונית מבחינה חשמלית.

מה שכן, אם יכנסו מעכשיו לבלוג לפה או לשני שלי ממכשיר נייד אז אמורה לעלות גירסה ניידת של הבלוג (מישהו בכלל עושה את זה חוץ ממני??)

טוב די! נמאס לי לחפור כאן! ניתן שני שירים שמשפיעים עלי עכשיו וזהו!

וזה… כמה שהשיר נכון לגבי… אך אינני מצליח לעזוב הכל ולהמשיך. לא יודע איך ולא רואה טעם בכך בכלל!

ללא כנפיים….
עוד 294 ימים….

סוף.

בחיי השיר הזה מאתמול עדיין לא יוצא והדבר היחידי שמתנגן לי בלי הפסקה במחשב זה וריאציות של השיר! וזה פשוט לא נגמר! זה פעם אחרי פעם! שוב ושוב!

Near a tree by a river
There's a hole in the ground
Where an old man of Aran
Goes around and around
And his mind is a beacon
In the veil of the night
For a strange kind of fashion
There's a wrong and a right

אז מה בעצם עבר עלי בסוף השבוע הזה? לא דברים מיוחדים אבל הרבה נחמדים… מצאתי כמה אתרים מגניבים, הצלחתי להשתמש בכל מיני תכונות בווינדוס שלא השתמשתי לפני.
נכנסתי גם שוב לסוג של ויכוח בפייסבוק עם ברלין… לדעתי סיימתי את הויכוח בצורה לא רעה… זה די גרם לי לחשוב מהצד מחוץ לקופסה מה שניקרא ואני ממצב של באסה של בדידות וחיפוש אחר לא יודע מי נהייתי רגוע ושמח!
אבל הכי נחמד… זו מהפייסבוק שדי נראית לי… יש לי סוג של תחושה של חיבה כלפיה… לא יודע…
ילדונת כזו שלומדת במכללה… נראת לטעמי עם משקפיים כאלו חמודות… לא יודע משהו מיוחד בה… נראה אולי זה יוביל לאנשהו.

אז מה עוד?
מי אמר שאי אפשר לרקוד בשתי חתונות באותו זמן? או לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? איזה שטויות! אני יכול! אני עושה את זה לא פעם ובקרוב אעשה זאת שוב!
אני אסע עם המשפחה לים המלח אבל במקום להשאר שם עד רביעי וליסוע הביתה, אני אסע בשלישי בערב לבסיס! ואז יום רביעי אני אסע עם הטייסת לטיול לאילת.
מה אני מפסיד? העצבים של אימא שלי שהיא שילמה לחינם עלי וכל זה, לילה אחד במלון ונאלץ לסחוב יותר דברים איתי.
מה אני מרוויח? יותר ימי חופש, הנאה, טיול לאילת, בריחה משעמום ועוד.
אם זה יוצא לפועל אני ממש אחוש את עצמי מלך! חח… זה פשוט נשמע לי כזה מגניב לעשות את זה!

הבטחתי משהו אתמול לגבי הפוסט של היום נכון?
תראו קורה לי פה ושם שבלב או עם עצמי אני פשוט פונה לאלוהים (גורל/כח עליון מה שלא יהיה) ומבקש עזרה או אומר תודה וכו. בשל סיבות כאלה ואחרות הקשורות לפוסט הראשון מעתיד… חשבתי לי פעם אחת לעשות זאת כאן בכתיבה. אני מבקש אל תשפטו אותי גם ככה זה קשה לשפוך דברים כאלה מהלב ובמיוחד שמעולם לא עשיתי את זה בצורה כזו.

אלוהים אני צריך את עזרת. לאחרונה חיי סבבו סביב שתי בעיות האחת היא השרות הצבאי שלי שכנראה עזרת לי בה ולבסוף השלמתי איתה איכשהו. השניה היא למצוא את האחת, החצי השני שלי. אני רואה חברים ואנשים שאני לא מכיר, מוצאים זוגיות ללא כל בעיה. אך הם כולם דומים בהרבה דברים וכנראה בשל דברים כאלה מסוימים מצליחים יותר ממני בחברה מה שמקל עליהם.
אני שונה, אינני מעשן ושותה ואינני מחפש חברה ליופי או סתם. אני באמת מחפש את האחת שאיתה אני רוצה לחיות, להקים משפחה והכל. אני מודע לכך שדרישותי שונות ויתכן גבוהות מאחרים. אך אומרים שלכל סיר יש מכסה. אני כן פוגש פה ושם בבנות שבהחלט נראות לי אך תמיד יש משהו המונע את הקשר בינינו. אני מודע לכך שאולי זו אשמתי ואני צריך עזרה. אני לא מצליח למצוא עזרה מחברי פרט לעצות שעד היום לא הראו ממש תוצאות. אני מקווה שאתה לא שוכח אותי ושיש כאן באזור מישהי שמבקשת את אותו דבר. תפגיש בינינו בבקשה ועזור לנו. אני מודע לכך שאני לא הכי טוב וגם אני חוטא, אבל אני רואה גם גרועים ממני מצליחים יותר אז אני מאמין שאני מחכה פשוט בגלל שאני זה שאמור לקבל את הטוב יותר. אבל אתה הרי יודע טוב יותר ממני… גם לגבי הזמן אתה יודע ועוד דברים שעליהם לא אכתוב…

מקווה שתבינו אותי בכך…
אני מאחל לכולם שבוע/שבועיים מצוינים… אני רק יכול להגיד שכנראה הפוסט הבא יהיה מעומק ליבי ומשמעותי מאוד… אינני יודע מה עוד יקרה אך הזמן מגיע!

הכל… עניין של 7!


לא בטוח לגבי הכנפיים….
עוד 307 ימים….

סוף.

ראשית כל, תוכנת הכתיבה שלי לבלוג התעדכנה. אני מתנצל מראש אם יהיו פאקים בפוסט זה.

ועכשיו נחזור לענייננו!
יום ראשון האחרון היה מבצע מלביש. בעקרון אין לי מה לפחד מהם, הייתי מדוגם והסתפרתי חמישי שלפני זה. הבעיה שמבחינתם לא הסתפרתי מספיק!! עוצרת אותי שוטרת צבאית קיצר עמד שם איזה רס”ר מבסיס מסוים והחליט שאני לא מסופר מספיק. בקיצור חוגר אצלם ואני נשלח למספרה באזור ואז חוזר לקחת את החוגר ולא מקבל תלונה. סעמק זה היה כזה מפגר! רצתי להסתפר שוב!! בקיצור איכשהו ממצב שבבוקר הגעתי לתחנה לפני הזמן, הגעתי באיחור די ענקי! הקטע המשונה שכשאני כבר מאחר אז כל העולם מאחר איתי! עליתי לאוטובוס לבסיס ביחד עם רוב הטייסת! בכל מקרה הסיפור הזה לא עלה לאוויר יותר מדי. במיוחד שסיפורים אחרים כמו ביקורת ענקית שלראשונה בטייסת עברה בהצלחה (חיילים כיום יודעים איפה להחביא כל מה שאסור בחדרים!) או כמו חיילים ששיחקו בנשק והפחידו חייל “מפגר” שהם מתאבדים וריתוקים אחרים.

למרות כל החוסר חברים שלי חשבתי לנסות להתקרב לאלה שאיתי בחדר בצבא, איכשהו דיברנו סתם בערב על כל מיני דברים והם דיברו על איך ששניים מהם יצאו לאילת איזה חופש. אז הוספתי חבל לא קראתם לי וכאלה וזה נגמר במשפט הידידותי הזה שאני כל כך אוהב! “אבל אם היינו קוראים לך, מה היית עושה שם? הרי אתה לא שותה.”
אז אחרי כל זה תגידו לי, זה בגלל שאני לא שותה? בגלל שאני משעמם? בגלל חוסר תקשורת? לא! אתם יודעים למה זה? כי הם כולם מפגרים וסטומים! לצערי רק כאלה סובבים אותי! בטח שאני אשב בבית בודד…

דברים אחרים שקרו זה למשל מישהי שנראתה חמודה עוד לפני שידעתי משהו משום מה ישבה עם כמה אנשים מהטייסת סיפור ארוך אבל המשפט שהיא יוצאת עם מישהו 7 חודשים היה מספיק. הכי דפוק שרק יום לאחר מכן קלטתי את שמה וקשר נוסף למישהי מהטייסת…

הזמן אוזל ודברים שנראו כאילו לטובתי והולכים לכיוון החיובי פתאום משתנים ולהמשיך לקוות כבר נהיה הזוי!
הקפסית כבר דיברה איתי סגרנו את העניין ההוא וזהו! שארית השרות בטייסת… ניסים קורים? לא במקרה הזה כבר כנראה… היו עבודות בשישי ככה שהגעתי רק היום בשעה 2 בצהריים וגם זה בקושי. ומרוב היאוש למצוא מישהי… וכל הדברים מסביב כולל הפוסט הראשון לעתיד רק דחפו אותי לעשות חיפוש מקיף ועצום באינטרנט שעוד לא עשיתי כמוהו נראה לי… והתוצאה? דברים שוליים ולא קשורים…

אבל דווקא מכל אלה שיצא לי להתכתב איתן לאחרונה יש אחת בפייסבוק לא רעה… מסתבר שלא שותה ולא מעשנת אבל זה לא כזה הולך לאנשהו הקשר הזה… הייתה עוד אחת דווקא ממש זרמו השיחות איתה אבל שותה ובלאגנים אחרים מסביב וגם לא יפה… אבל אני לא חושב שמישהי מהן זו היא… יש בכלל דבר כזה? או שזו אשליה כמו החברים שלי?

עכשיו זה הכל עניין של 7…

^אני יודע שלא תבינו^ , אבל זה קשור… בטאכלס למרות הכל 7 עולה לא מאט כמספר דומיננטי ואמור להביא מזל… או ששוב אני משלה את עצמי?
מחר אני אפרסם פוסט כנראה עם משהו קצת שונה ממה שעשיתי אי פעם.

אממ… לגבי השבוע חופש בים המלח עם המשפחה אז הכל סודר התורנות עברה לשבוע לפני והשתנתה למשהו אחר בכלל שעוד לא יודע מה זה. הבעיה שהטיול טייסת נדחה בדיוק לשבוע החופש!!! אז בטאכלס אנחנו בים המלח עד יום רביעי. אז עלה לי הרעיון “לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה”

כלומר ליסוע עם המשפחה ולנסות לחמוק ביום רביעי או אפילו שלישי בערב להגיע לטיול… אימא שלי כבר רואה בזה רק שהיא ביזבזה כסף על המלון וכל זה וזה רק מעצבן אותי! בטיול לאילת אני מקווה להירגע בנסיעה באוטובוס כמו שאני אוהב ואולי לצלם לא מאט, מצד שני בערב, למרות שאסור, אני יודע בבירור שהם כולם ישתו! אבל האם אני מעדיף באמת על פני הטיול לבלות מיום ראשון עד רביעי בים המלח עם אימא,סבתא,והדודה ולחזור איתן עוד הביתה? או שאני מעדיף טיפה לשגע את אימא שלי מבחינות כספיות אבל לחתום על פחות ימי חופש ולהגיע לטיול שאני עשוי לפחות קצת להינו ממנו… הבעיה שאני בכלל לא יודע איך אני חותך מים המלח לבאר שבע א אילת בעצמי…

נ.ב.
זו מהפייסבוק שדי חמודה, נתתי לה את המספר שלי. מי יודע…

אה כן, שיר חופר שלא יצא מהראש והמילים והשם מתאימים לי לא מאט! (המלצה לראות עוד קליפים של השיר ביו טיוב. יש כמה טובים יותר פשוט זה באיכות טובה)

לא בטוח לגבי הכנפיים….
עוד 307 ימים….

סוף.

החתול

אני מודה. אני פוחד משינויים. לדעתי רבים פוחדים, גם משינויים טובים. כרגע הבעיה שלי היא בחורה. כלומר אין מישהי ספציפית אבל… הכל פשוט מוביל דרך הפוסט הראשון לעתיד וכל מיני דברים נוספים… פתאום דברים בבסיס מסתדרים ככה שמשאירים חשד שהאחת היא איזו מישהי מהמרפאה… כלומר יש כמה אפשרויות אבל אחת אפילו סבירה איכשהו. והעניין הוא… שאני ממש לא אוהב את הרעיון! אני לא מאמין באמת שזו היא אבל זה לא שאני כל כך לא מכיר את האנשים בבסיס. אבל מה אני מדבר? בטאכלס עוד יש זמן נראה לי… דברים עוד יכולים להשתנות בלי סוף במיוחד כשאני בטייסת כזו. מה שאני אישית בטוח… זו שהייתה קשורה לטייסת שלנו פעם והיא במרפאה, השמנה המשונה הזו היא לא האחת! אם זה מה שהגורל מציב לי… אז אצטרך להבין שבחיים האלה זה אני עם עצמי וזהו!

התחלתי יותר לחשוב מה לעשות אחרי צבא… קצת יותר רציני. כלומר טיול אחרי צבא, מאיפה יהיה לי הכסף? עבודה, איפה ממשית אני מסוגל לעבוד? לעזוב את הארץ, מה באמת הסיכויים להשיג אזרחות? המון תסבוכים כאלה בראש…
בכללי רוב הזמן אני מרגיש די בסדר. ממשיך כרגיל להתעסק עם הפלאפון וכאלה…
ניסיתי לפני כמה שעות להמשיך את סיפור הפנטזיה ואז חשבתי לי, למה אני כותב באנגלית כשאני יכול להכתיב למחשב באנגלית? אחרי כמה דקות החרא הזה לא רק עשה אינספור שגיאות אלא בסוף הוא קרס! חח ואז התחלתי להתעסק בתוכנה ויצא לי כל חשק הכתיבה. אולי עכשיו אנסה שוב.
היום בבוקר נסעתי לתל אביב לקחת את הכרטיסים להופעה! אני כל כך נהנה שהם אצלי! וגם השער שלנו הוא בין הקרובים לבמה! לצערי לחבר הזה מהטייסת אין כסף ל VIP וגם לי לא ממש יש, 750 שח בשביל חייל זה יותר מדי אפילו אם יש לו רמת פעילות או איך שקוראים לזה… אבל בסדר! לחילופין אני אשאיר לי קצת כסף לבזבז כבר שם…
האתר הרישמי בארץ מכין ללהקה קולאז’ של מעריצים ששולחים לאתר תמונה שלהם מחזיקים שלט מודפס עם התאריך ותודה באנגלית. אני את חלקי כבר הבטחתי שם חחח!

סוף החודש אני בים המלח עם אימא, סבתא והדודה מאמריקה. זה כבר מסודר גם בצבא. כן זה לא כזה כיף איתן אבל אני מעדיף שבוע חופש כזה מאשר שבוע בטייסת. הבעיה שכבר הספיקו לדחות את הטיול טייסת בדיוק לשבוע הזה! חח אבל אחרי הכל אני לא כזה אהנה בלילה אחד באילת שכלל לא מתכננים לנו כלום ובערב בטח יהיה ערב חופשי וכולם ילכו לפאבים וכאלה. אני סתם אתבאס מזה!

ועכשיו! סיפור החתול!

חח זה היה כזה חזק! אחד מהחדר בשמירות, אז איזה לילה אנחנו כבר ישנים והוא חזר וכהרגלו השאיר טיפה את הדלת פתוחה שיהיה לו טיפה אור. ואז כזה התאוררתי ואני עוד חצי ישן רואה אותה מסתובב בחדר. הוא קלט אותי והסתכל עלי עם חיוך מפגר מאוד! המשיך להסתובב בחדר והגיע לידי ואומר “הוא מתחת למיטה שלך” אני לא מבין על מה הוא מדבר מתרומם טיפה ורואה ממתחת למיטה יוצא חתול!!! קיצר אחרי ההלם המשונה והכל העפנו אותו. שמעתי אותו עושה עוד טיפה מיאו אבל נרדמתי כבר.
בבוקר הגיע כרגיל איש קבע להאיר אותנו (ככה זה בטייסת אצלנו) והגיע אחד הנחמדים. קיצר אני כזה אומר לו שמע אתה לא מבין מה חלמתי, או שזה קרה באמת… סיפרתי לו את הסיפור ואז הוא עונה “אה אז זה השומר שלכם הביא את החתול” אני שואל אותו מאיפה הוא יודע על החתול והוא עונה “תעלה לקומה השניה, הוא ישן במיטה עם Y!” חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זה היה כזה הזוי!!! במהלך היום גילינו שהחתול ביקר גם בעוד חדרים.


לא בטוח לגבי הכנפיים….
עוד 314 ימים….

סוף.