יציאה ולפני בית סושי

התגעגעתם?? כמה שעות כבר לא פירסמתי אה? חחחחח

טוב אז יצאנו עם החבר שקורא פה... נסענות לתל אביב ועשינו שם סיבוב לא קטן... דיברנו על כל מיני דברים והיה ממש נחמד... 

פה ושם עברו כל מיני בנות שנראות לא רע ואחת שם גרמה לי להסתובב באמת... זה נדיר מאוד! כאילו זה קרה לי רק פעם אחת שעברה מישהי יפנית מאז ארה"ב....

הבעיה שהראש שלי פשוט היה במוד שונה מאוד... מצד אחד דיכי בדידותי מצד שני טראקים תקועים בראש מהג'נגו וחשק לאיזה משהו מקפיץ שכזה... סוג של על ספידים כזה...

חזרנו דווקא די מוקדם... נפרדנו והלכתי לכיוון הבית...

אבל רגע לפני המדרגות הבנתי שאני לא מסופק... אין אם בא לי לצאת אז זה לא יכול להיות ככה בקטנה פשוט נראה...

אז נתתי צלצול לבולגרי שחשב מקודם ללכת לאיזה פאב...

הסתבר שהבחור ישב באיזה פארק באזור עם חבר נוסף ולא ממש שתו כי השני הרגיש מעט חולה...

אז הלכתי אליהם... כאן הראש התמלא בקליפים מפגרים שהראו לי וכל מיני שטויות... המוזיקה מעט עברה... קצת הייתי עצבני קצת דיכאוני וקצת גם רגוע אולי... ואז לפתע אחד אמר שהוא רעב ורוצה בקרוב לפרוש וגם השני חשב על זה ואני הייתי רעב אבל לא רציתי לפרוש... אז הצעתי אולי לנסות לאכול משהו בטיילת... חששתי שנאכל משהו מעפן ואני אסבול מאוד מכאבי בטן...

התחלנו ללכת וקלטתי שאנחנו בכיוון לסושיה הקבועה... זרקתי משהו על זה ומסתבר שזה היה הדבר הכי נכון!!! 

זה היה הדרך הכי מושלמת אכן... אני יושב ופשוט צוחק מרוב שאני לא מאמין שאני עם שני אלה בסושיה... זה היה פשוט גדול! צחוקים, שטויות מעט... הבולגרי רק הזמין לשתות אלכוהול אנחנו אכלנו ואז ניסינו ללמד את הבולגרי לאכול עם צ'פסטיקס...

ושם בדיוק קלטתי שהכל כאילו אולי זמנית אבל נרפא! לא הרגשתי דיכאון לא בדידות! הייתי שמח! הייתי עם חברים ונהניתי!

עכשיו חזרתי ועדיין אני מסרב לגמור את הערב!! שוב טראקים, מעדכן פה ועכשיו אפרוש ל"שישי הגדול", סרט וממתקים! 

יבוא אולי יום... אצא עם מישהי לאיזה סרט... ואז נשב על איזו גלידה או משהו או סושי נפטפט לנו נצחק נהנה... לא צריך מעבר לזה...

בנתיים יצא עוד קטע סרטון של לינקין פאר על העבודה על שיר עם סטיב אאוקי... הם שרו את השיר החדש בלייב ביפן לפני קצת פחות מחודש וזה ענק... יש כבר קטעים מוקלטים וכאן הוסיפו קצת זה נשמע כזה טוב! כזה עלי כזה... אין פשוט גדול! הקטע הקודם שיצא הוא כבר הצלצול אצלי בפלאפון וזה כזה טוב! אני לרוב לא עונה לאנשים ישר רק בגלל השיר!

טוב אני לא נותן עוד פינת צחוק באותו יום, סורי.... אז לילה טוב ומי ייתן שאשרוד עד ואת החורף הקרוב ולא לבד...

סוף.

ג'ינג'ית, טראקים וג'נגו

איך לכל הרוחות הצליחו ליצור עוגה שמתוקה מדי בשבילי???????

אימא שלי הביאה היום איזו עוגה שפיצצה אותי פשוט וזה נדיר מאוד שזה קורה לי... הזוי...

בכל אופן, מלחמה, ערכות מגן בהלה... מה זה השטויות האלה??!!??!!??!!??!!??!!??

כאילו, קצת חדשות וזהו? כל העולם נכנס למוד מלחמה? מפגרים!!!

לא באמת, מה השתנה מלפני שבועיים? כבר שנה ארה"ב שוקלת את התקיפה בסוריה ו? כן נכון עכשיו זה נראה יותר קרוב אבל מה הקשר ביום אחד כולם הולכים לקבל ערכות מגן פתאום, ישר בלאגנים תורים מקלטים ומה לא... 

ושימו לב מתי זה התחיל...

יום! אחרי! שנגמר! האח הגדול!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה לא תהמולה תקשורתית שקרית???? זונות! זה מה יש לי להגיד!

בחייכם! הרי אם באמת תהיה תקיפה זה לא אומר בכלל שיהיה משהו קשור לישראל, ואם כן ובמכוון אז זה לא יהיה ברמה שערכת מגן תועיל במשהו עדיין...

איך הגעתי למצב שאני שומע כל הזמן טראקים טראנסים ובסגנון? אין זה האוזניות האלה והפרומו לשיר החדש של לינקין פארק... האוזניות שלי כל כך טובות לסאונד כזה...

במקביל בעבודה התחלנו לשמוע מוזיקה מאיזה אתר שנקרא Jango פשוט בוחרים משהו וזה רץ... זה פשוט טוב!!

אני לא מתלהב מסטרימינג של מוזיקה לרוב... אבל אחד הימים בדרך הביתה רציתי לנסות באמת קצת טראקים חדשים עם האוזניות שלי אז הורדתי אפליקציה של Jango וזהו נדבקתי קשות! גם ברגע זה אני שומע איזה טראק משם... אין זה נהדר דווקא השירות הזה, לא פירסומות, לא צריך לשלם, עובד חלק... אז למה לא לגלות כמה טראקים טובים של סקרילקס?

בכל אופן...

הכאב משבוע שעבר לא ממש עבר או משהו... פה ושם התקפים והם חזקים גם אם זה לא מושפע פיזית ממש...

יום חמישי בהתאספות הקבועה בחברה לקראת השבת (זה כבר נוהל, יש נאום של המנכ"ל, קבלת פנים לעובדים חדשים, וכיבוד ממש טוב!) אז במקרה קלטו עיני מישהי חמודה, ג'ינג'ית כזו עם משקפיים לא ממש גבוה ממני... קלטתי שחבר שלי מהצוות נתקע עליה לגמרי... אכן חמודה וקלטתי שאני עלול להשאב כאן... ואני לא בטוח שזה מה שצריך עכשיו אני גם ככה כאוב לגמרי... למזלי במקרה עברה מול העיניים אחת היפניות ושכחתי מהג'ינג'ית...

אחרי זה כשישבנו במשרד חבר שלי אומר, אני צריך שתעזור לי שתתחבר לאיזה מקום תבדוק אולי שם של איזו מישהי... נפל לי האסימון ישר, וידאתי שאנחנו מתכוונים לאותה אחת ואז אמרתי לו, לא צריך שיטה כזו מסובכת... סתכל רגע מהחלון על הציפורים, לא רציתי שיראה איזה מנוול אני ולאן אני חודר... חחחח

בכל אופן אחרי כ5 דקות הצצנו לה בפייסבוק בגוגל+ וכאלה... מעניין אם הוא יצליח משהו איתה... 

יום חמישי המצב שלי גם התדרדר...

יצאתי מהעבודה  ועוד רגע הייתי אכן מגיע למישהי בתשלום... אני מאבד את זה... אני רואה שזה הסוף ומשהו צריך להיעשות כאן או להשתנות ומהר! מהר מאוד!

ניסיון להוציא את בן משום מה לא הלך כמתוכנן... חשבתי שוב יהיה פאב או משהו וזהו אבל הוא בכלל מתכנן ללכת שבת לים עם החברה (שוב הם ביחד או לא יודע מה) ועם המשפחה שלו ושלה... אני מוזמן להצטרף והתוכנית שלו להשאיר עלי את הילדים כמובן אני מניח הוא אמר בצחוק, אני במילא לאחרונה ממש לא מרוצה מחברת ילדים ואשמח להטביע אותם, במילא לאחרונה רבים טובעים בים... איומים מפגרים נשלחו לעברי חזרה הכל כמובן בצחוק כזה אבל... זה מוזר עם אבוא ככה...

לא יודע אולי אבוא עם עוד אנשים...

לפתע היום כתב... הוא צריך כינוי... הוא כבר מזמן לא קצין... המממ....

הממ בכל אופן החבר שקורא כאן... טוב אז כפי הנראה יוצאים היום... מעניין מה יצא מזה... הראש כרגע שקוע בטראקים שזה מתאים למסיבות אך זה לא המצב... בחיי אני חולני אה?

קלטתי שיש לי 42 מנוים רשומים ליוטיוב שלי... מגניב... הרוב מגיעים בגלל הסרטונים על האנדרואיד על הנקסוס 1 מריץ 4.2.2 והעדכון שעשיתי בלייב לחדש...

וואו הJango הזה... חחח מזמן לא נהניתי מטראקים ככה...

טוב אז... המממ... אולי אעדכן היום בלילה או מחר או משהו...

בכלל קלטתי שאני מעדכן פעם בשבוע, אינני מבין למה... ציך לעדכן יותר... סתם ככה כי למה לא?

פינת הצחוק:

סוף.

בדרך לבוקר עוצרים בחתונה

הכאב אני חייב לציין הגיע לרמה שאין לי איך להסתיר פיזית כמעט...

הרעד, הצטמקות, דמעות בעיניים, כאב אדיר בחזה, בקושי מצליח לנשום... אני מאבד את זה... כנראה שאפשר לספור את הזמן ככה כמה נשאר לי לחיות כי אני כבר קורס...

זה כבר לא סכינים וחרבות בגב ובכל הגוף... אליהם כבר אני רגיל...

כאן זה כאילו פשוט משום מקום ולא ברור ממי סוג של קרני לייזר או משהו לא מהעולם הזה...

אני מתבונן בהם, נזכר באתמול... חש רגע של שמחה בשבילם ואז ההתפרצות... אני לא יכול עוד בבדידות הזו...

זה עבר כל גבול אפשרי והגבול הבא זה גופי הפיזי שיתמוטט או מהתמוטטות עצבים כנראה או מדום לב מרוב כל זה או אשאאבד את זה נפשית או שפשוט אגמור עם זה ואמצע לי גג נחמד לקפוץ...

אבל אם אנסה רגע ככל האפשר לא להתמקד בכאב, להתעלם ממנו כבר אינני יכול...

אני אנסה לספר את מה שהלך הלילה...

כמות הדמעות שהיו לי בעיניים מרוב הכאב הייתה, !שווה! לכמות הדמעות שהייתה לי מרוב צחוק!!

עד היום האחרון לא ממש ידעתי איך אני נוסע ואיך חוזר... קיוויתי שאכן החבר שגר בדרום שם ימשיך עד הבוקר אך לא הייתי בטוח... גם עד שבאמת הסתכלתי איך להגיע לשם...

אחד שנסע גם מאזור המרכז אז גם הוא נסע בתחבורה ציבורית ככה שהוא לא עזר לי... אבל הוא נסע לבחור שגר בדרום כדי להחליף אצלו בגדים ומשם לחתונה... אז די הצטרפתי אליהם...

בנסיעה לדרום היו לי סוג של... לא ממש בחילות אבל ממש לא הרגשה טובה... כאן האוזניות החדשות והרבה לינקין פארק עזרו...

כשהגעתי לשם ממש אחרי הגיע החברה האחר שבא מהמרכז ואז הלכנו לפגוש את הדרומי... התישבנו באוטובוס שנוסע אליו והשיחות שהלכו שם גרמו לי לחשוב מה בכלל חשבתי שבחרתי להצמד לשני הרוסים האלה שאם הם יהיו ערים בבוקר אז בטוח לא יוכלו ללכת ישר או לדבר ברור מרוב אלכוהול...

הגענו אליו הביתה... אם זה בית שמתאים למישהו שהוא איש קבע יחסית ותיק שגר רק עם אימא שמקבלת סיוע אז באמת אין מה לדבר על המצב של המדינה הזו!!! בחיי זה ביזיון... כלומר לא שזה גרוע אבל ציפיתי שהבחור חי ברמה טובה יותר... קצת צחוקים פה ושם ויצאנו החוצה ואז מאיפשהו צצה שם בבית החברה של הדרומי... היא הגיעה לטייסת קצת לפני שעזבתי ונראה לי שלא יצא לי להכיר אותה שם... בהתחלה היא נראתה כזה כמו איזו פרחה מרושעת מציקה... אבל טאכלס, אחלה בחורה! לא ממש יפה אולי אבל היא ממש אחלה מצחיקה ומגניבה... שמח שזה מה שהחבר הדרומי מצא לעצמו... הוא בחור טוב באמת...

הזמנו מונית, הבעיה שהבית הזה נמצא בסוף העולם שמאלה של סוף העולם שמאלה של המקום הדרומי הזה... בקיצור אחרי לא מעט זמן הגיעה המונית ונסענו... הגענו קצת לפני שנגמר שלב הקבלת פנים... את הכלה הידידה שלנו בהתחלה לא ראינו... בעלה כן היה שם הסתובבנו שם קצת וקצת היינו בבאסה כי לא הכרנו איש שם ואנחנו רק 3... מצאנו את השולחן שלנו ואז התישבו לידינו עוד זוג... אני לא בטוח אבל נראה לי הבחורה הייתה ביחד עם הכלה באיזה קורס בצבא לכן הם השתיכו לשולחן הצבא... מקום קטן כזה, יותר מסעדה מאשר אולם אבל ממש חמוד...

אחרי כמה זמן ...

רגע... כמות הכאב כרגע מעלה לי את השאלה אם אני אחיה עד סוף כתיבת הפוסט הזה בכלל... 

ננסה... קראו לנו לחופה אחרי כמה זמן...

התאספו כולם כזה בשתי שורות כשבאמצע השביל אל החופה... תחילה קיבלו את החתן וההורים שלו... 

ואז היא יצאה... הבחורה נראתה ממש יפה גם בצבא תחת כל הגועל...

כאן היא עמדה שם בשמלת כלה מטופחת... יפה יותר מתמיד... שמחה... ואז קראו לה לבוא לחופה ובמהלך ההליכה היא ראתה אותנו, היא גם ככה הייתה עם חיוך, כאן בכלל היא שמחה ועשתה לנו שלום חח...

ההורים של החתן בכו מרוב התרגשות בערך בקטע הזה...

במהלך כל הטקס עם הרב תחת החופה לפתע קלטנו בצד השני עוד מישהי מהצבא, היא אטיופית וכשהרב קלט אותה יצאו לו העיניים! זה היה כזה מצחיק!! חחח

אחרי זה התישבנו והאטיופית בהתחלה לא זיהתה אותי, זה היה מצחיק אבל לא נפגעתי או משהו...

האוכל היה שם די לא משהו אבל זה לא מה שהיה איכפת לנו... 

הבאסה שהם כל הזמן יצו לעשן כל החבורה וכדי לא להתקע שם לבד יצאתי איתם... אחרי כמה זמן הגיע עוד זוג... חבר נוסף מהצבא שהיה איתי בחדר כל השרות עם החברה שלו... שמחתי לראות אותו... אן כבר פחות הרגשנו לבד כזה... והאמת לתדהמתי הכלה הגיע להיות איתנו יותר ממה שציפיתי... היה באמת כיף לשבת איתה קצת ולהצטלם וכל מיני... 

שמו בכל שולחן אחרי זה בקבוק של משהו אלכוהולי והחבר הדרומי שהוא גדול מאוד וחזק ניסה לפתוח אותו וזה לא הלך לו... אז הוא העביר לשני לנסות... הוא לקח סכין לחתוך את הציפוי שמונע לפתוח את הפקק ואז ניסה שוב ולא הלך אז לקחתי לו את זה מהיד כי זה היה נראה כבר מוגזם ופשוט ניסיתי להבריג החוצה את הפקק אבל אז גיליתי שנשארתי ביד רק עם הציפוי וכאן היינו על הרצפה כבר מרוב צחוק! אבל אז פשוט משכתי את הפקק והוא נפתח בקלות חחח

בהתחלה לא ממש רקדנו אבל אז הכלה קראה לנו, והחברה של הדרומי קצת הוסיפה וזה די זרם לאט לאט... 

אני כרגיל שתיתי קולה בלבד חח...

בשלב מסוים היה ריקוד סלואו... אני מניח שאם החבר מהמרכז לא היה מזמין את האטיופית לרקוד היה לי קצת יותר קל... אבל כשראיתי את כולם שם רוקדים ואני בכיסא.... הדבר היחיד שמצאתי שיסיך את דעתי רגע לפני שאני מתפוצץ שם בזעקות מהכאב היה לשתות קולה... במהלך ריקוד של אולי בקושי 2 דקות הצלחתי לגמור בקבוק קולה גדול שלם...

ועדיין בקושי החזקתי מעמד...

אחרי זה היה איזה קטע סתם הרוב רוקדים, החבורה יצאה לעשן ואני נמאס לי וגם החברה של הדרומי נשארה... בקיצור היא באיזה קטע רצתה גם לרקוד אז היא פשוט תפסה תיד שלי משכה אותי חחח זה קרה כמה פעמים בערב אבל סבבה שיהיה... לא סלואו או משהו סתם כזה... אני בכלל גם לא יודע לרקוד... אוף...

ואז היה איזה קטע שכולנו רקדנו שם והחבר הדרומי אמר משהו לחבר מהמרכז והוא רצה לענות לו... והוא רוסי כזה שדוחף הרבה קללות במשפטים שלו ובגלל המוזיקה כמובן הוא אמר מספיק חזק כדי שהשני ישמע אבל באותו רגע ה DJ הפסיק את המוזיקה לרגע להגיד משהו.... ובקיצור על כל האולם נשמע המשפט "я иво в рот ебал" 

למזל כולם כנראה שאיש לא ממש שם לב לזה והוא היה כבר מספיק שיקור כדי לא לשים לב...

אחרי כמה שעות הארוע נגמר, נפרדנו לשלום מהכלה חיבוקים ואיחולים... והיא שאלה אותנו מתי החתונות שלנו... עמדתי שוב למות אבל מישהו ענה משהו... ואצלי נדלק כנראה מנגנון הנקמה שגרם לי ישירות לשאול מתי הברית...

ללא בכלל למצמץ היא ענתה שאנחנו כמובן נוזמן ושהיא רוצה לעשות את זה ככה וככה... באמת שכל הכבוד לה... לפני שהלכנו החבר הדרומי מצא בקבוק סגור של אלכוהול ובגלל שאני הייתי היחידי עם תיק אז שמו אותו אצלי, אמרתי שיש לי תחושה שהבקבוק הזה עוד ימשיך איתי לבת ים (זכרו את זה!) אחרי כמה זמן ושיכנועים אנחנו המשכנו לבאולינג אי שם... הבאולינג היה סגור אז הלכנו לסנוקר שהיה ממול... היה נחמד שם שיחקנו וכל מיני והעברנו שם לא מעט זמן... אחרי זה ישבנו שם כולנו די גמורים אז החלטנו לעבור לאיזה מקום עם נרגילות (המילה החלטנו לא נכונה... הם החליטו) 

המשכנו לאיזה מקום של נרגילות... ישבנו שם והזמינו גם צ'יפס אז היה סבבה... סתם עלו שם זכרונות וכל מיני פטפטת... בשלב מסוים נשבר לי... התחלתי לדבר כל מיני שטויות ורשמתי משהו מוזר לבן והשעה כ 4 לפנות בוקר... (אני נזכר שראיתי בפלאפון 4:04) ואותו רגע בום! נכנסתי לדיכאון שותק כזה...

אחרי זה זה שהיה איתי בחדר בצבא פרש עם חברה שלו אליה כי היה לו קורס למחרת...

החברה של הדרומי גם לקחה מונית נסעה אליו קצת לישון ואחרי זה אנחנו פרשנו משם... רצינו להמשיך לתחנת אוטובוס ולעלות על האוטובוס הראשון כי כבר הזמן התקרב אבל האטיופית הייתה על עקבים וכעסה וכל מיני אז תפסנו מונית... המונית הגורלית! החבר מהמרכז והיא הצטלמו פה ושם ושטויות והגענו ככה הביתה לחבר הדרומי ושם במקום שהבחור יתלבש ויקח את התיק שלנו התחלנו למשוך זמן, פטפוטים ניסיון לשחק משחקי חברה פשוטים שלא הלכו כי חלק גמורים מעייפות וחלק שיכורים ובקיצור מלא צחוקים... ואז... התברר שהפלאפון של החבר מהמרכז נעלם!! 

ואז זה די הפך להיות כמו הסרט "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" התחלנו להתפקח ולנסות להזכר בהכל ולהבין אפי הפלאפון... אכן... מונית גורלית כמו שאמרתי... ניסינו לחייג לפלאפון אבל לא היה מענה... אחרי כמה זמן יצאנו לכיוון האוטובוס לתחנה ששם יש קווים למרכז... כשישבנו חיכינו לאוטובוס אז שאלתי במקרה את החבר אם היה לו בפלאפון אולי תוכנה של איתור המכשיר... הוא ענה שלא אבל אז נפל לי אסימון ששקל טון!!!

מכשיר אנדרואיד, עם חשבון GMAIL... אינטרנט פתוח...

זהו! זה כל מה שאני צריך!

אחרי כ5 דקות יכולתי להגיד שהמכשיר נמצא באזור בקצה האחר של העיר ושכנראה הוא במבנה סגור כי אין קליטת GPS... הבנו שכנראה הנהג מונית סיים משמרת לילה והלך לישון ולא ראה את המכשיר...

אחרי זה בתחנה השניה לפני שהתפזרנו תחקרנו תחנת מוניות אחת... וישבנו עוד איזה שעה אם לא יותר די סתם... שם כבר התפזרנו...

במרכז כבר בדרך אלי הביתה קלטתי שהמכשיר שלו כנראה באזור של איפה שהחבר הדרומי גר אז שלחתי לו SMS... לצערינו הטלפון כנראה לא יחזור כי בנתיים הקו נותק וזהו כנראה...

הכלה העלתה כבר תמונות וגם תמונות מהלא יודע איך לקרוא לזה שעושים תמונות לחתן והכלה לפני... אז בקיצור ממש צלם נהדר... לא מושלם אך הוא גם לא איזה עורך שטויות בפוטושופ... זה צלם בהחלט מהסגנון שאני מבין ואוהב...

מה שמצחיק שהיה קטע שכמה חברה עמדו שם לתמונה וצילמתי עם הפלאופן שלי ובמקביל הצלם צילם לידי... בקיצור לתדהמתי הרבה, יצאה לי תמונה אחת יותר טובה ממה שלצלם המקצועי עם מצלמה מקצועים...

אני כרגע לא רואה את עצמי נהיה אבא או משהו... אבל אני בהחלט דווקא הייתי רוצה אירוע שכזה, קטן לא גדול מדי עם אנשים שטוב לי איתם להתחתן עם מישהי שאוהב והיא תאהב אותי...

אני ממש לא יודע עם משהו יקרה בימים הקרובים... אני רק יודע שהזמן די כנראה זהו... ואו שיקרה משהו כנראה או שהסוף שלי באחת מהדרכים שרשמתי למעלה או בדרך אחרת מגיע בקרוב מאוד... אני לא יודע מתי אבל זה כבר לא הרבה כפי הנראה... 

בקיצור... אני לא יודע מה יהיה וכמה עוד פוסטים נשאר לי פה... אני מקווה שמשהו יקרה או שפשוט ברגע זה כבר זה יגמור אותי והסבל יפסק... אבל... היה כיף עד כה לנהל את הבלוג הזה... התקווה שהייתה לי ביום מן הימים לחשוף אותו למישהי ולתת אפילו לה לרשום כאן משהו כנראה לא יגיע לעולם... ואם כן... אני באמת אשמח לראות אותה קוראת את הפוסט הזה כשכבר לא יהיה שם את הכאב הזה...

לסיום, נכנס לי חזק לראש שיר שהיה הרבה בלילה בכל מקום וגם במהלך החופה... הפיזמן שם די מה שגם עובר עלי... התקווה הזו שכבר לא יודע אם שווה משהו..

סוף.

לקראת חתונה בדרום

הערב החתונה...

אסיים את הפוסט הזה ואתחיל להתארגן.

התוכנית היא... פאק, כן... להגיע ל... דרום... הממ

אחרי יותר משנתיים שלא העזתי בכלל להתקרב לשם... כבר שבוע אני בסוג של חרדות לגבי זה...

בקיצור שם להפגש עם שניים מהצבא, אחד מהם גר שם, נוסעים אליו כי השני רוצה להתלבש, משם לאולם...

כבר הכנתי כסף, הרוב משום מה אמרו שנותנים מזומן לרוב בימינו אז גם אני דחפתי מעטפה עם מזומן...

אני מקווה ששמתי יחסית יותר, בכל זאת ידידה טובה שאני מכבד מאוד.

לפני כמה ימים סוף סוף קניתי אוזניות! אחרי כל ההתלבטויות היה לי תחושה שאני אקח משהו שכבר מוכר לי רק לא ידעתי מאיזו בחינה ואין זה יקרה...

אז בסוף מה שקרה... אמרתי, אם כבר יש לי בבית רמקולים של JBL, במחשב נייד יש רמקולים של JBL, ואני אוהב ורגיל לסאונד הזה, לא יותר מדי באס ולא פחות מדי, בדיוק מה שאני אוהב...

אז למה לחפש משהו אחר??

JBL מייצרים כיום כל מיני אוזניות, הקטנות כמעט כולן עם הגומי שנכנס לאוזן שאני לא אוהב...

הגדולות יש להם בעיקר 3 דגמים... משהו מעפן פשוט... משהו גדול מאוד יחסית וגם יקר שהוא לא בשבילי והאמצע הדובדבן שבקצפת, מגיע בשני צבעים או לבן כתום או שחור... אז החלטתי לקחת לבן כתום אבל בגירסה סטנדרטית ללא מיקרופון כי הן מותאמות רק לאייפון בגירסה עם השלט...

אבל רגע לפני בדקתי באתר מה עוד יש להם ומסתבר שיש את אותה גירסה, מחודשת, עם שלט מותאם אך ורק לאנדרואיד!!!! המינוס הוא שרק בשחור...

אז נסעתי לי לאיזה מקום וקניתי אותן סוף סוף... הבאסה שכמה שעות אחרי נפל ליד סיפרון הנחות שכלל בו 25% הנחה בחנות שקניתי, חזרתי לשם והמוכר אחרי התיעצות החליט כן לעזור לממש את הקופון אבל אז התגלתה התכונה השלילית היחידה של כרטיס הדירקט שלי... אין אפשרות לעשות החזרה! פאק...

אומנם לא קיבלתי הנחה אך קיבלתי אחלה אוזניות שאיתן היום אני נוסע...

במקביל אני מחפש תיק... וגם פה אני קשה עם כל זה...

אבל בחיפושי תיק מחשב או מצלמה או רגיל אני תמיד הייתי חוזר לאותה חברה אחת אוסטרלית... Crumpler... הם לא מוכרים מדי בארץ אבל יש להם לדעתי את התיקים הכי מעוצבים והכי נוחים שיש!

הבאסה שהם קצת נדירים בארץ אבל יש איזו חנות עם כמה דגמים שאני רוצה לבדוק בקרוב, בנתיים לא יצא לי אז הערב אסע עם תיק ישן מעפן...

הערב גם אלבש חולצה מכופתרת מה שלא כל כך אופייני לי... אבל טאכלס לאחרונה הסתפרתי, די בצורה של פעם, לפני הצבא! ואיזה יום אחרי מספר ימים שלא התגלחתי עברתי ליד המראה וקלטתי שדווקא די מתאים לי כזה... נוסיף לזה חולצה בהירה קצת צבעונית מכופתרת, פשוט גבר חלומות מאיזה מיאמי או משהו... זה כן נותן הרגשה טובה... חחח

בעבודה הכל די רגיל, השבוע התעסקתי די לעומק בESXi ובלינוקס... עם כל הפחד של המנהל שלי בסוף המערכת קרסה פעם אחת אבל בגללו! חחחחח

בנתיים העלתי כבר אפליקציה לגוגל שאני יצרתי... היו כמה הורדות בלבד שזה רק האנשים שסיפרתי להם ורצו לראות...

אבל היי אני מתנסה, זה מגניב ויש לאן להמשיך כאן...

עוד רגע אתחיל להתארגן ואולי אספיק טיפה לצלם את עצמי לבוש כבר, הגיע הזמן באמת להחליף את תמונת הפרופיל שלי בכל הרשתות... אולי היום תצא תמונה חדשה טובה סוף סוף...

אחזור כנראה מחר ובנתיים...

פינת הצחוק: 

אישתי אופה לי עוגה?

סוף.

היפנית המשגעת

הרי אחרי שבוע שעבר, חיכיתם לפוסט הזה לא? חח

אז מה קרה עם היפנית? טוב אז זוכרים שכמעט תמיד כשיש לי קטע כזה לא עובר הרבה זמן ואני בדרך לא דרך מגלה המון פרטים על אותה בחורה?

אז זהו, שכשאתה איש סיסטם יש לך כח...

בקיצור... לבחורה כפי הנראה יש ילד, היא גדולה ממני ב9 שנים (וכן, נראית כמו ילדה!) ודי נרגעתי...

למרות שעדיין היא משגעת אותי כי היא ממש יפה וחמודה ואני בכלל משתגע לאחרונה, גם הרבה בחורות יפות, גם היפניות בכלל טירוף!

משהו בדרך הזו ככה יהרוג אותי אם אשאר לבד... שבוע הבא גם החתונה הזו...

אבל בטאכלס...

זה כבר לא נושא הפוסט!

כבר מזמן רציתי לנסות, בעבר כבר הכנתי את כל הכלים, אין לי את הידע הדרוש למרות שיש לי בסיס מאוד דומה, יש לי רצון, יש מוטיבציה, אין זמן, ויש עצלנות...

אבל לאחרונה הרבה דברים מאוד דירבנו אותי לכיוון הזה...

נתקלתי במישהו מהמפגשים שגם התחיל להתעסק בזה, יצר משהו די מתקדם הייתי אומר...

תחקרתי אותו קצת, לו יש את הרקע הנכון ולא ממש מעט... הבסיס הטוב... אבל הוא גם רק התחיל...

אז אתמול בערב התחלתי...

בקיצור מה שאני מנסה להגיד שכנראה מחר תעלה לאוויר לגוגל פליי סטור אפליקציית האנדרואיד הראשונה שלי!

ככה שבמובן מסוים אני יכול להחשיב את עצמי כמפתח אנדרואיד...

כמובן שבנתיים אין לי סיבה להתלהב, סך הכל תוכנה מאוד מאוד פשוטה קטנה שלא עושה הרבה אבל זה שלי, בניתי לבד (עם קצת עזרה) וזו ההתחלה שלי! 

ועדיין כולי התרגשות חחח...

ממש רוצה כבר לראות את זה באוויר...

פינת הצחוק:

סוף.

מחמאות מיפנית

השבוע עבדתי שישי במקום ראשון.

התוכנית הייתה דווקא ליסוע לצלם בירושלים, לעשות טיול רגלי כזה שונה מכל טיול שעשיתי בירושלים. אבל רבים שיכנעו אותי שחם מידי למרות שהשכנוע העיקרי זה שלא היה לי מסלול מתוכנן...

אז יום ראשון כולו די התפקשש עד שלפחות נפגשתי עם חבר מהלימודים ונסענו בתל אביב קצת לטייל, לסיים את זה עם מילקשייק על החוף לפטפט להסתכל על המון בחורות יפות שעוברות היה הכי טוב...

דווקא היה נחמד לעבוד שישי, בעבודה הקודמת ימי שישי הרגשתי לבד בודד לגמרי, כאן לרוב יוצא שלא עובדים לבד בשישי, וגם רוב החברה עובדים אז זה יוצא ממש נחמד כזה דווקא...

אבל הסיפור של השבוע זה מעולם אחר! כמו כל דבר שקשור ליפן...

יום חמישי, השעה בערך 8 בבוקר, בדיוק התחלתי לעבוד...

ניכנסת אחת היפניות ואומרת שהיא לא מצליחה להכנס למחשב שלה (באנגלית), חשבתי שהיוזר שלה פשוט ננעל ובגלל שאני עוד לא זוכר את כולם שאלתי מה השם שלה אבל משום מה היא ענתה שהיא אצל היפניים וברחה....

אז הלכתי אליהם וסידרתי לה את הבעיה... אז היא אמרה משפט בסגנון "אנחנו צריכים את הטלפון האישי שלך למקרה שלא תהיה במשרד או משהו"

זה היה חמוד אבל סתמי כזה כאילו... לא יודע לא עבר לי כלום במוח...

אחרי זה היה צריך להחליף שם איזה טלפון אצל מישהי אחרת... אחרי שהחלפתי ההיא מהבוקר עושה לי... "אתה צריך לשבת כאן איתנו, כי יש לך חיוך כזה נחמד..."

כאן הייתי כבר גמור מרוח זהו!! לא יודע מה חחחחחחחח

אין לי מושג אם היא סתם אמרה את זה או סתם כדי שיעזרו להם יותר או שבא לה עלי או מה... אבל זה היה בהחלט בהחלט מאוד כיף לשמוע את זה מיפנית!!!! 

בן טוען שזה סתם כי היא רוצה לנצל אותי, טכנית שתמשיך כך ותנצל כמה שבא לה חחח...

ניסיתי לחפש עליה קצת באינטרנט אבל לא עליתי על כלום לצערי... פשוט מעניין היא נשואה או יש לה מישהו או מה... 

בכל אופן היא עלולה למצוא את עצמה בשלל של תקלות קטנות שיגרמו לה שוב לקרוא לי... חחחח טוב לא חושב שאעשה לה תקלות אבל מי יודע...

היום היא לא עבדה, דווקא בא לי לראות אוה שוב ככה חח... טוב נו את כל היפניות שם...

אז אתם יודעים...

Oyasuminasai!
פינת הצחוק:

סוף.

חיפוש אוזניות, תיק, מגן מסך ושישי הגדול

השבוע חיפשתי אוזניות ותיק די בכל הכוח...

על תיק כבר די החלטתי, זיוף ישראלי של סוויס מרקו פולו קטן אבל נחמד דווקא... (הרוב פה זיופים, זה פשוט מפחיד)

לגבי אוזניות מצאתי חנות נחמדה שיש להם הרבה סנהייזר לשמוע גם קטנות לנסות וכאלה... ניסיתי כל מיני דגמים ולבסוף הכי אהבתי את השמע במשהו עם קשת אבל מהסוג של פעם, דגם פשוט כזה, די זול, ומתקפל...

אבל כשהגעתי הביתה קראתי עליו דברים לא הכי משהו והמשכתי בעוד ועוד חיפושים... חיפשתי גם בחו"ל וכרגע אני פשוט לא יודע מה לבחור כבר... הרבה אוזניות בנויות לתת הרבה באסים ואני לא אוהב את זה ממש... כששואלים בארץ מה מומלץ חצי מדינה חושבים שביטס שווים משהו, השאר קצת יותר עם שכל הולכים על AKG, ואלה שמבינים ממליצים סנהייזר או שור... מצאתי דווקא שתי זוגות ממש מגניבים שרק אחד מהם קיים בארץ בחנות שלעולם לא תיתן לנסות, אוזניות של מונסטר, החברה שיצרה את ביטס אבל כאן זה לא ביטס.

בנתיים לא יודע מה לעשות כבר... יותר מדי דגמים ולא מצליח לבחור...

שבוע שעבר קיבלתי מגן מסך לפלאפון, אחרי ניסיון כושל של ההדבקה שלו בדקתי באינטרנט אם אפשר לתקן את זה, ואז הבנתי שמה שקיבלתי זה זיוף, די היה לי ברור כשקניתי אבל זה היה נראה איכותי ממש... בקיצור אחרי כל מיני התכתבויות עם המוכרת הדי מציקה של זה, קיבלתי את הכסף חזרה...

זה הוביל אותי להחליט שאני רוצה לקנות מגן מסך של חברה שאכן נותנת מענה טוב ולקנות מקורי מהם ולא איביי או משהו... אחרי כמה חיפושים מצאתי מגן מסך שלטענת כל מי שם אותו בנתיים, "הוא יהיה המגן מסך היחידי שתצטרכו לקנות עד שתחליפו מכשיר" הדבר הזה הוא פשוט כאילו חתיכת זכוכיתת אלסטים עם פינות מעוגלות שלא מרגישים שמעלימה בועות לבד ומה לא... המחיר התגלה בהתאם! הטענתי בנתיים את הכרטיס ויזה נטען שלי אבל לא הזמנתי, לא יודע למה... בנתיים אני שמתי את המגן הפשוט שבא עם האוטרבוקס, גם עליו יש לי חשד שהוא מזויף אך הוא דווקא טוב.

המגן אומנם, כל פעם אוסף כאיל שומן מהידיים... ולצערי יש כמה בועות כי לא הדבקתי טוב ממש...

עבדתי גם על הבלוג השני בנתיים...

החלטתי להוסיף תגובות של פייסבוק...

בחיי לא חשבתי שזה יהיה כזה מסובך!!! כל מדריך אומר משהו שונה, ואם הולכים לפי ההגיון של פייסבוק עצמם לפי ה API שלהם, אז זה נגמר בתגובות שמופיעות בכל הפוסטים זהות וגם נראות בדף הבית של הבלוג וללא ניהול...

אחרי כל מיני ניסיונות, כרגע יש לי תגובות פייסבוק שנראות רק בתוך פוסטים וכל פוסט התגובות שלו. יש לי גם מאיפה לנהל את זה אבל אני לא יודע עדיין אם זה יתריע לי ברגע שיש תגובה חדשה או לא, אני גם לא יודע אם אחרים חוץ ממני יכולים להגיב אכן כי איש לא רוצה לקחת כמה דקות לבוא למחשב ולנסות רגע להגיב לי שם! אוף!

כבר כמה ימים אני מתכנן ומעקב פוסט לשם שיפרט איך להוציא הרבה יותר סוללה מה HTC One. 

מעבר לזה, הכל זהה כזה... בעבודה טוב, רק משתגע מהיפניות... בכלל יש הרבה בנות לא רעות, גם אחת נסעה איתי השבוע באוטובוס, מסתבר גרה באזור.

טוב כרגע יום שישי הגדול!

זהו, זה הפך להרגל קבוע שלי, שישי בערב, בדיקה אם יש סרטים חדשים והוספת השמות שלהם לרשימה, בדיקה אם יש סרטים מהרשימה להורדה באיכות טובה, להכין את החדר לשינה, את המיטה של הכלבה, למלא את בקבוק המים, להביא את מיטב הממתקים, לבחור סרט בעזרת תוכנה שבוחרת קובץ רנדומאלי וקדימה! צפיה מהנה!!

אין זה הרגע שלי בשבוע שבוא אני לבד נהנה!

כמובן היה יכול להיות נחמד לעשות משהו דומה רק בבית קולנוע עם עוד חברים או מישהי אבל כרגע זה מה יש.

יום ראשון אני לא עובד ככה שאולי אתן גיחה לירושלים, או שלא יודע מה אעשה בדיוק,

בכל אופן, שיהיה לכם סוף שבוע נהדר ושבוע נהדר, אתם מוזמנים להינות מפינת הצחוק ואני מהסרט שכרגע אבחר.

פינת הצחוק:

סוף.