שני הנורא

הסוף של הלימודים ממש מתקרב...

השבוע יום שני היה כזה סיוט! פשוט נוראי ביותר!

בעבודה היה מלא חרא עם המערכת המעצבנת, היה עומס מטורף בגלל שתי תקלות שנוצרו אחת מטימטום של איש אבטחת מידע ואחת כי מישהו החליט להעביר שרת מבלי להכין את כל המחשבים או לפחות אותנו...

מעבר לזה עשיתי פאשלה ממש ממש לא קטנה והמנהל די יצא עלי...

אחרי זה הוא שוב יצא עלי בגלל עוד פאשלה אחרת!! קיצור יום נוראי וכל זה אחרי שישנתי לא משהו ובקושי קמתי.

אחרי העבודה נסעתי כמו שתכננתי לחנות מחשבים לקנות עכבר חדש מבין 2 שהתלבטתי בינהם ועל הדרך לשים את הדיסק און קיי 32 ג'יגה שלי שנדפק די מזמן ולא היה לי כח אליו...

הגעתי לחנות ובאתי מוכן עם 2 דגמים של עכברי לוג'יטק אלחוטיים נטענים. רק לבחור ולקנות...

אבל המוכר קטל אותי בכך שאף אחד מהם לא נטען! אה ולפני זה נכנסתי לעוד חנות של רשת ידועה מאוד בארץ ויקרה אבל שם בכלל לא היה שום דבר נחמד והמוכר גם טען שאין עכברים נטענים והראה לי חרא שהיה בסניף במחיר של העכברים הכי הכי יקרים שקיימים...

בקיצור התבאסתי פיקפקתי במה שקראתי והחלטתי לא לקנות בנתיים... ניגשתי למעבדת תיקונים והם אמרו ישר שזה נשלח למעבדה ויודיעו לי כשיחזירו מתוקן... משם הלכתי מבואס והחלטתי לא לעלות על האוטובוס שם בתחנה מאוד עמוסה אלא להמשיך לאוטובוס שונה אחר ששם התחנה די קרובה יריקה וגם האוטובוס בתדירות גבוהה וריק.

איכשהו... תהרגו אותי אין לי מושג איך!! הצלחתי לעשות את הבלתי אפשרי! הלכתי לאיבוד באמצע תל אביב!!!! אין לי מושג איך!! בדרך נתקלתי בכל מיני זוגות וגם ככה כבר לא היה לי מצב רוח אז זה בכלל הכניס אותי לדיכאון הטוטאלי שלי... שלפתי כבר את הפלאפון הבנתי איפה אני והלכתי לכיוון התחנה הקרובה שבכלל לא חשבתי להגיע עד אליה ברגל קיבינימאט!  בנתיים שקלתי ממש לבדוק וללכת למישהי בתשלום... כל כך נשבר לי מהכל... כבר לא יכולתי יותר...

בסוף איכשהו החזקתי את עצמי ונסעתי הביתה...

למחרת כבר התקשרו מהמעבדה שהדיסק און קיי מוכן... אבל לא היה לי זמן עד יום חמישי... יום חמישי נסעתי לקחת אותו בכלל לא ניכנסתי לחנות לא רציתי לראות בכלל את המוכר האידיוט הזה, באתי ולהפתעתי הטכנאי מהמעבדה הביא לי דיסק און קיי 32 ג'יגה בדיוק כמו מה ששמתי לתיקון אבל חדש באריזה סגורה ומה שהכי מעניין... קטן יותר פיזית!!!!! אני המום עד עכשיו אבל קטלני! למה לא? חחח

בנתיים גם ביום רביעי קיבלתי הודעה מחבר שלמד איתי בתיכון... היום הוא עובד בחנות מחשבים בראשון, חנות לא מוכרת אבל... מסתבר שמוכרת את שתי העכברים שרציתי במחיר שמנצח את החנויות הכי זולות שהכרתי. אז החלטתי שישי (היום) ליסוע לקנות...

חמישי בערב התכתבנו עם החבר הקצין שמגיב פה על זה שהם רוצים ללכת לסרט בשישי... זה הלך מעולה... הם רצו לראשון ואני כבר בראשון... הבאסה שהם רצו סרט ישראלי שלדעתי מעפן גם בגלל התוכן וגם כי הוא ישראלי, אבל לפחות נתראה  אית קצת. התכנון היה ליסוע לקנות את העכבר להמשיך להפגש עם חבר שגר באזור ואז להמשיך אליהם לסרט... כל זה אחרי שקמתי מוקדם ללכת למרפאה לבדוק בעניין של תשלומים בגלל שעברה שנה מאז שהשתחררתי אבל הפקידה שאימא אמרה לי לגשת רק אליה לא הייתה שם... סתם קמתי נורא מוקדם!

נסעתי לראשון והאוטובוס נסע בצורה כזו מוזרה! ברחובות כאלה משונים שלא כמו המסלול שהיה לו לפני... אבל ידעתי שהוא מגיע לאן שצריך... ואז הסתבר שירדתי תחנה לפני בטעות... כשירדתי קלטתי שאני רחוב אחד מהרחוב שבוא גרה בלונדה א'!!! (האהבה הראשונה) לא בטוח אם זה דיכא אותי או בכלל עשה לי משהו אבל זה כן הזכיר לי כמה אני בודד... הגעתי לחנות וציפיתי שאני לא אזהה את החבר הזה אפילו... גם לא ידעתי מה זו החנות הזו... נכנסתי והדבר הראשון שקלטתי דווקא היה אותו! חחח הוא בדיוק היה עם לקוח אז רק אמרנו שלום וראיתי אחלה חנות לא קטנה גם... מוצרים טובים ומהמשפטים שעברו שם ממנו מטכנאים אחרים רואים שהם מבינים עניין... אחרי שהחבר השתחרר דיברנו קצת כזה מי מו מה איפה היום כל אחד... ואז הוא הוציא לי את 2 העכברים... הייתי יותר בעד דגם G700 אבל ברגע שנגעתי בוא וקלטתי שזה עוד רגע מקלדת על העכבר מרוב הכפתורים ויתרתי עליו, כששמתי את היד על ה Performance MX ההתלבטות נגמרה לחלוטין... לקחתי אותו...

ואז אחרי שהלכתי התחיל הכל... החבר שגר באזור היה בעיר אחרת בכלל ורק בדרך הביתה... החבר הקצין נתקע אז בהתחלה דחה ל 5 אז נאלצתי ליסוע הביתה לפחות לבנתיים

שוב הדיכאון... שוב שקלתי ללכת לאנשהו למישהי בתשלום... עברו לי מחשבות גם נוראיות עוד יותר...

ואז סתם איכשהו הצלחתי להרגיע את עצמי טיפה ושוב עליתי לאוטובוס הביתה כבר גמור... הבנתי שכבר ב 5 לא אצא איתם כנראה וגם היה משהו בבית לסדר...

ואז בכל מקרה הקצין החבר התקשר שלא יוצא לו היום ומבטלים (שוב איכשהו לטובתי)

יש טעם שאני אספר איך היה אחרי זה בערב? כרגיל לטיילת, שטויות עם הילדים הקטנים... הבן אדם הכי מעניין ומצחיק בחבורה של אנדרי וכל אלה לא היה כי כאב לו הראש, אחרי זה סושי כרגיל...

המארחת/ בעלים של המקום כל הזמן אמרה לי תסתכל על בנות וכל מיני... שאני לא צריך להיות תקוע בפלאפון... היא מצד אחד אולי צודקת... מצד שני אימא שלי שם, החברה של אנדרי ועוד חברה שלהם וזה כזה מוזר הכל... גם נגיד ואני מסתכל... מה כבר עובר שם? או בנות מכוערות פאקצות מגעילות ברובן מרוקאיות וכאלה... או הרוסיות הזונות המעפנות שחלקן יפות מאוד אומנם וזה ממש לא עוזר לי... קיצר נמאס לי מהלבד הזה ואני משתגע וחושב יותר מדי על בנות בתשלום וגם העבודה עם כל השינויים והבעיות...

גם כשדיברנו עם החבר בחנות... קלטתי שמבחינה מקצועית אני די מתקדם טוב ביחס לאחרים... הבעיה היא... שהם... מתקדמים נהדר מבחינה אישית!!! חברה, דירה עצמאיות יחסית... ומה אני? כלום! גם אין לי מושג איך שוכרים דירה, במיוחד עם הכלכלה של היום. אין לי רישיון לא אוטו והכי חרא מכל זה שאין חברה!

בקיצור... נמאס לי מהמצב שלי... וכשזה קורה צריך לשנות משהו... השאלה היא איך אשנה... האם זה יהיה בקטע הפחות בולט כרגע ואוציא את כל המבחנים מהקורס ואקבל תעודה ואתקדם לעבודה טובה יותר ואולי על הדרך גם רישיון? או שאדפוק לעצמי את החיים כנראה ואלך למישהי בתשלום?

אה וגם סיימתי לראות Heroes ואת Misfits שיחזור לעונה רביעית בעוד מספר חודשים...

הסידרה הבאה כנראה ההמשך של Fringe

טוב טכנית... היום (שישי) בכל זאת די נקמתי בשני הנורא שהיה... אז הינה הנקמה:

וכמובן איך לא, פינת הצחוק:

סוף.

שנה לשחרור

לונה פארק

שמתי לב די באיחור... אבל עברה לה שנה! שנה לחירות! לשחרור מהעבדות הצבאית!

אני זוכר איך תפסתי רגליים קרות רגעים לפני השחרור... לא בטוח אם זה היה בגלל אותה נבואה או כי הבנתי שאני לא יודע מה לעשות עם עצמי כשאני משתחרר. מניח שזה היו שניהם. מה שכן, חוץ מהתקרית עם הבית משפט אכן מימשתי תוכניות...

שנה עברה... מה בעצם קרה לי? מבחינת אהבה כלום! אבל...

• חברים רבים הלכו...
• אחדים חדשים באו
• מקצוע חדש
• לימודים
• ניסיון בבתי משפט (לטוב ולרע)
• טיול לחו"ל (ארה"ב)
• עבודה במקצוע

ללא ספק דברים קרו... באמת חסר עדיין אהבה..

אני זוכר את היום ההוא... נסעתי מהבקו"מ כולי אבוד איכשהו לא יודע מה הכיוון שלי...

החלטתי להמשיך עם האוטובוס לתחנה הסופית ולתת הליכה לעשות לי רב קו. משם נתתי עוד הליכה לכיוון הטיילת... התישבתי מתצפת לים ופשוט לא יודע מה הלאה... ככה הייתי די הרבה זמן...

ועכשיו מה?

הלימודים מתקרבים לסיומם... אני בשבוע שבועיים הקרובים מתכנן להתחיל סוג של מרטון לבצע את המבחנים שלי כדי לקבל את ההסמכה. ברגע שסיימתי את המבחן האחרון אני מתכונן לתאוריה גם. 

ואז באוקטובר מתחיל קורס התמחות שבסופו יהיה לי גם הסמכת CCNA (נטוורקינג של סיסקו בקיצור).

בנתיים בתקווה שאת הקורס כבר אתחיל עם עבודה חדשה ויותר מתקדמת, הגיע הזמן לדעתי. מהרגע שיש לי הסמכת MCITP ביד אני לא רואה טעם להמשיך להיות הלפ דסק.

בכל אופן בעבודה נהיה די נורא... הכניסו לנו מערכת חדשה וובית שהיא ממש נוראית... לא נוחה איטית באגים ואיש לא באמת יודע איך להשתמש בה. וכל זה רק שלב אחד קדימה למטרה הסופית בה כשמישהו בחברה הזו יתקשר להלפ דסק יענה לו איזה הודי באנגלית עם מבטא. ככה שכן, זה הזמן להתחיל לחפש את ההמשך.

האמת אני מנסה לחשוב הכי אוביקטיבי על אנשים אחרים שהשתחררו ולראות איפה הם היום... דווקא לעומת רבים אני חושב שהמצב שלי די טוב... לא שאני ממש בקשר עם הרבה אנשים...

טוב רק דבר אחד נוסף לספר כרגע...

חמישי הזה כל כך חיכיתי שהסוף שבוע כבר יתחיל... הייתי נורא עייף...

וקצת לפני שנגמר היום אימא שלי שלחה לי הודעה שהיא לוקחת את הבן של אנדריי והם נוסעים ללונה פארק ושאם אני רוצה שאצטרף...

עכשיו כשאני מסתכל על זה מהצד זה נראה כמו תרגיל בחשבון...

אימא שלי יוצאת בשעה X כשהיא יודעת את מסלול הנסיעה והכל...

אני יוצא כשעה מאוחר יותר מהעבודה כשאין לי שמץ איך להגיע לשם בכלל ועוד לא לגמרי החלטתי אם בא לי...

לא יודע ממש כמה זמן עבר... בטוח שקצת... אבל כאן שום משוואת חשבון לא תהיה הגיונית!!

אני מוצא את עצמי ממתין לאימא והילד בתחנת הרכבת של האוניברסיטה אחרי שלקח לי כמה זמן להבין שהם מגיעים לשם ולא ישירות ללונה פארק...

היה די כזה נחמד ומשעמם... כאילו המקום משעמם יחסית ואני עוד עם ילד בן 3 שמילא לא מעלים אותו לרוב המתקנים והמתקן היחידי שבאמת הוא רצה והתלהב זה מטוסים שעולים לגובה שלי בערך ומסתובבים כמו קרוסלה... נו הילד חולה מטוסים/מסוקים... 

מה שכן עליתי איתו במכוניות המתנגשות וקלטתי שאני ממש נוהג לא רע... עברתי בין כל הצוציקים מבלי להתנגש כמעט... כלומר חמקתי מהרוב חחח

ואז בשישי הכל היה כרגיל... את האמת נמאס לי סתם ככה לשבת איתם בטיילת ואז סושי... צריך שינוי צריך חברים של ממש או יותר טוב חברה... 

בסוף כמובן הגענו לסושיה רק שהפעם לשם שינוי המקום היה די ריק ובאנו ממש כל החבורה!! בואו ננסה לספור...

וואו! 10 אנשים היינו שם! אה רגע... 11!! חחח ענק! חיברנו שולחנות וכאלה והיה נחמד כמובן כרגיל... חולה על המקום הזה... אבל הייתי רוצה לשם שינוי לשבת בשקט בנחת עם מישהי שם...

נ.ב.

התמונה בפוסט של האחת תוקנה. רק שעכשיו במקום שתהיה שם תמונה אחת יש אלבום שלם מתאים של כמה דמויות!

פינת הצחוק:

סוף.

החיים הולכים להם איכשהו... בצורות מוזרות כאלו ואחרות...

הלילה שוב זה קרה שוב חלום כזה... שוב האחת והיחידה...

אני לא זוכר לגמרי את החלום אבל הוא היה מוזר מאוד...

אני והיא מכירים או משהו... אבל לא זוג... משהו איתי לא לגמרי בסדר... לא זוכר ממש מה היה... ואז איזה יום נסעתי למקום כלשהו כנראה צמוד לתיכון שלמדתי בו... זיהיתי שם כמה מקומות שראיתי שצילמה איזו צלמת (אני חושב שגם במציאות ראיתי תמונות כאלו אצל איזו צלמת) משם אני חושב שנסעתי לאנשהו ואני זוכר שבאזור ההוא היה משהו ענקי לא ברור אם מפעל או מה אבל משהו שקשור לטילים או חלל או משהו... ואני זוכר שעברו לי הרבה מחשבות על כמה קונספרציות יש בדבר הזה... ואז הגעתי לאנשהו ושם היה כבר חושך יחסית והיה איזה חבורה של אנשים בינהם אני זוכר אחת או שניים מהעבודה שלי והיה גם אחד שממש מזכיר בפנים את זה שהיה בסרט רובוטריקים שעבד ב CIA או משהו... וכזה התחיל פתאום משום מקום גשם והם רצו לאנשהו בגשם ואני זוכר שמישהו החליט שהוא רץ בעירום... והאיש הזה רץ אחריהם מודאג או משהו ואני גם כנראה הלכתי בעקבותם...

לבסוף אני חושב שהם רצו לאיזה סוג של שוק או משהו והזה תפס אותם לפני שבאו משטרה ואמר להם משהו בסגנון כמה אני צריך לדאוג לכם שלא תסתבכו בצרות או משהו כזה...

ואז אני זוכר כנראה ביום הבא באתי לתחנת אוטובוס כלשהי (תחנה שאני מכיר במציאות והים גם עברתי לידה) והיא ישבה שם... התישבתי לידה או משהו ודיברנו קצת ואז סוג של ישבנו מחובקים צמודים כאלה ואז כבר הכל היה איתי בסדר... 

והיום עבר די קשה... החלומות האלו לא יפסקו ואני רק מקווה שיבוא היום וזה יתגשם שבאמת אפגוש אותה במציאות אבל מצד אחר אני מבין שאולי זה לא יקרה ואשאר לעד לבד או משהו... זה כל כך גומר אותי...

כל כך רוצה סתם לצאת עם חברים לאכול או סתם ללכת לפטפט או לשבת איפשהו או סרט אבל הכל רק דיבורים תמיד ותירוצים... לפחות לרוב...

בסוף הערב שוב הייתי עם אימא בטיילת עם אנדריי והחבורה... שוב הלכנו לסושיה ההיא וזה די כרגיל רק מסתכל לצדדים ורואה זוגות וגם אנדריי וכל אלה מבוגרים ממני כולם עם משפחות מה בכלל אני קשור אליהם מה אני אמור לעשות כבר? אני כזה מרגיש גמור! כל כך נמאס לי מהמדינה הזו לא שבאמת באמת בהרבה יכול להיות יותר טוב במקום אחר כנראה כל עוד העולם מתקיים כמו שהוא היום... אבל עדיין...

אם לפחות לא הייתי צריך לעבור את כל זה לבד, אילו רק הייתה מישהי לצידי, שפשוט תהיה שם בשבילי ואני בשבילה, שתחייך לעברי ותגיש שהיא מאמינה בי... חיבוק משהו...

ניתן לכם את מה שבטח אתם רוצים...

פינת הצחוק:

סוף.

שמעו משהו די לא בסדר. אני לאחרונה לא מסוגל לשמוע כלום חוץ מלינקין פארק ורק האלבום החדש!

בלימודים יש לנו פרויקט ואני הייתי ממש בפיגור... קלטתי את זה די מאוחר והעצלנות גדולה גם עכשיו... יום ראשון בחצי השיעור השני המרצה נתן לנו לעבוד עליו ואני כלל לא מרוכז ולא כלום לגמרי... הרבה דברים נדרשים בשורת הפקדוה בעיקר ב PowerShell ואני גרוע בזה האמת... תנו לי C תנו לי HTML, PHP, JAVA, ודברים אחרים אני אסתדר... אבל הגיון הפעלים של הפאוור של שאמור להיות יותר אנושי פשוט לא מסתדר לי! יום שני קבענו כמה חברה לבוא ולהפגש... התחלנו הכל על המחשב שלי כי הוא היה הכי פעיל ומסודר לאותו רגע... אז התחלנו 4 אנשים שאיש לא מבין כלום בפאוור של אבל צריכים לעשות סקריפט שעושה לא מעט דברים... כל דבר בודקים בגוגל ומנסים להבין... אחרי כמה שעות בודדות, לפחות אני כבר הבנתי מה הולך שם... לא מומחה או משהו אבל הבנתי את הבסיס של השפה המפגרת הזו בערך... בנינו סקריפט לא קטן ממש שעושה כמה דברים בודדים... בסוף יצאנו מהמכללה (נפגשנו שם בכיתה ריקה פשוט) בשעה שאנחנו יוצאים כל הזמן מהשיעורים

ואז פגשנו את המרצה שלנו בדיוק חח...

שלישי עבדתי לבד על הסקריפט... עבדתי ממש ממש באטרף עליו כי טכנית למחרת צריך להגיש הכל... לא הלך לי כלום כמעט! הזמן בקושי נשאר ויצא לי דווקא סקריפט אסטטי מאוד (כמו של מתכנתים ברמה) שעושה לא מעט סעיפים אבל אז החלטתי לבדוק אותו בפועל והשגיאות התחילו להציף!!! שום דבר לא עבד כמעט!! נכנעתי כבר היה 1 בלילה ולמחרת לקום ב 5! שלחתי את המעט שעשיתי למרצה וסיפרתי הכל... למחרת כבר מהעבודה ראיתי שהוא רשם לי להתמקד בנתיים בסעיפים שלא דורשים את הסקריפט. אחרי עבודה באתי ללימודים וישבתי עם אחד החברה לעבוד על זה... הבעיה שכל סעיף שחא קשור לסקריפט לדעתי ניתן לעשות גם בסקריפט ובכל מקרה אני לא יכול לעשות אותו לפני שהסקריפט עושה כמה דברים... בסוף חזרתי לסקריפט לנסות לתקן שלפחות יעשה את הבסיס שאני חייב... אחרי כמה דקות בודדות קלטתי מקום קטן שבמקום רווח הייתה צריכה להיות נקודה... שאר התקלות היו פשוטות יותר... אחרי מספר רגעים...

הסקריפט רץ! הוא רץ עם שגיאה שכל רגע קפצה אבל זה בגלל שהיה לי משהו ריק במקום מסוים שהוא לא ידע מה לעשות עם זה אבל זה בסדר. ואז הראתי למרצה והוא אמר כן אבל זה לא יפה ככה למרות הכל שיש אדום כזה...

אז אמרתי לו יודע מה חכה תכף לא תראה אדום! ואז הוא ישר קוטל אותי אבל בגלל שהתחלת להריץ ויש דברים שהוא עשה הוא עדיין יראה לך אדום אז חבל שתנסה... אותו רגע למזלי משהו קצת בלם אותי והראתי לו פשוט אגרוף כזה אבל אם זה לא היה הוא הייתי ממשיך ומראה אצבע משולשת... אמרתי לו חכה דקה ונראה! אכן אחרי מספר רגעים שוב הראתי לו את המסך ללא אדום ללא שגיאות סקריפט שרץ תקין שעושה כבר חצי מהרויקט ואז המשכתי כמו מטורף... גוגל כבר פחות נחוץ אני כבר יודע מה אני עושה ופשוט זורם... 

אחד ביקש ממני את הסקריפט והעתקתי לו הוא כזה שם במחשב שלו והתחיל לנסות להבין מה הולך שם כולו בהלם... ואני צוחק וכל כמה דקות אומר לו תביא את הדיסק און קיי יצא עידכון לסקריפט! חחח ואז המרצה הסתובב בין כולם קצת לראות מי איפה ולעזור טיפה... וקלט אצלו את הסקריפט שלי ואז הבנתי שהוא לא פתח מה ששלחתי לו במייל חח... הוא בהחלט קלט את ההשקעה והכל... ואז הוא שאל למה לכל הרוחות יש שם פונקציות IF ודווקא אהב מה שעשיתי איתן גם חח

למחרת באתי לעבודה והיה כמה רגעים כאלו ללא עבודה ממש... אז קלטתי את עצמי יוצר סקריפטים קטנים שיעזרו לי פה ושם... אני הייתי רגע אחד לפני לבנות סקריפט שבכלל לא יראה כשורת פקודה אלא יקפיץ חלונות! אני אשקרה בשלב כזה כבר כמעט...

היום במקרה קראתי על איזה וירוס שיצא בתחילת השנה מאיזה האקרים אסטוניים שכשמו כן הוא DNS Changer והוא כביכול מונע מהמחשב לגלוש באינטרנט וה FBI פשוט זמנית פתח שרתים שאליהם הוירוס היה אמור להפנות כדי שמי שהודבק ימשיך לגלוש כרגיל וב 9 ביולי הם סוגרים אותם ומי שלא טיפל בוירוס אז לא יוכל לגלוש... אז אני בטוח לא נגוע אבל אני עולה לי רק מחשבה אחת...

הוירוס הזה אני יוצר בפקודת סקריפט אחת פשוטה!!!! ואני רציני!! אני גם חושב שאם אני אתאמץ קצת יותר הוא יעשה את אותה תוצאה גם בווינדוס וגם בלינוקס!

אבל האמת...

הפוסט הזה כלל לא אמור היה לדבר על פאוור של וכל זה... 

אני אסגור אותו ואצור עכשיו עוד פוסט שידבר על העיקר יותר...

סוף.