דרקון אחרון, 2012

מה לכתוב פשוט שנה אזרחית שמחה ולסיים את הפוסט?

זה המקום היחידי שנשאר לי שבו אני עוד יכול לכתוב משהו ממה שאני מרגיש. לא שמישהו באמת קורא את זה אבל זה מה יש.

חמישי אנדרי החליט שהוא כותב לי משפט כל כך מגעיל וכל כך מעצבן וזה לא פעם ראשונה שהוא כתב את זה בצורה כזו... לא יכולתי יותר!! הגבתי בהתאם ואני מניח שיותר לא אשמע ממנו! ועדיף שכך!

הספיק לי מכל זה! בהתחלה הייתי בדיכאון טוטאלי כזה משונה. ואז זה הפך לסוג של עצבים! אתמול אימא שלי התכתבה איתו דיברה עם חברה שלו לא יודע מה אבל זה נראה כאילו זה נגמר בזה שגם לה לא אמרו את הדברים הכי נחמדים שיש. בקיצור זהו. אין אותם יותר מבחינתי!

במהלך הצבא ממש למדתי לזרוק ולשכוח אנשים כמו כלום.

אז בטאכלס עם מי נשארתי שעוד איכשהו אני מחשיב כחבר? בן... ומה אתם חושבים שהוא עשה לי חיים קלים יותר בהמשך?

אתמול התכתבנו קצת בפייסבוק אמר שהם מתכננים לצאת גם בשישי כי היום אחד שם שאני גם מכיר הולך להורים של חברה שלו. אז הם תכננו לצאת באיזה 9 או משהו. אז אמרתי אוקיי אני בא איתכם תקשר אלי כשתקבעו לאן מי מו מה. ומה נראה לכם? אני חושב אחרי 12 בערך כתבתי לו משהו בסגנון אני מניח שאו שלא יצאתם או ששחכתם ממני ואני די מנחש מה משניהם אבל כבר התרגלתי.

ואתם יודעים מה? באמת קשה היה לו להרים טלפון מסתבר... למה אני לא התקשרתי אליו?? למה? כי כל פעם כשאני מתקשר הוא או לא עונה, או שהוא עסוק. SMS הוא כמעט אף פעם לא עונה. אז מה אני אמור לעשות? כנראה שכשכותבים מה שיש אנשים קצת מבינים רק שכבר לא איכפת לי! היום פעמיים הוא התקשר ופעמיים לא עניתי! אחר כך התקשרתי אני פעמיים הוא לא ענה אני מבחינתי את שלי עשיתי! אחרי זה הוא התקשר עניתי... היום הם מתכננים לצאת אחרי חצות כבר והכל לאיזה פאב או משהו מסריח עם אנשים שאני לא מכיר.

תנו לי סיבה אחת להמשיך להשקיע בחיי חברה כלשהם?????????????

נגיד ואלך איתם, נגיד ויהיה צחוקים ודי סבבה אפילו... אני סתם מחר אקום מת לעבודה וגם ללימודים. ובסוף אזכר בלילה הזה בדיוק כמו שאני נזכר בשנה שעברה... היה נחמד אבל מה הייתי צריך את זה??

אז אני מעדיף שפשוט לא! אני סיימתי...

אם תמצא מישהי שקצת אולי תבין אותי ולא תהיה מגעילה או איזו קונפה אולי אני לא אשאר לבד... אבל אני לא מצפה יותר לכלום! אני עם האמונה או התקווה שלי באנושות סיימתי!

בתקווה גדולה שכל זה אכן יגמר ב21.12.2012 למרות שמניסיון עם כל מיני שחזו את העתיד... זה לא הולך לקרות... וגם את זה חזו אנשים הרי!

רע לי... רע לי לבד!

אבל זה מה נשאר... לבד אז לבד! שנת הדרקון!! השנה שלי! (נראה לי) בתקווה השנה האחרונה לעולם הזה!

משום מה מכל החרא הזה... קיבלתי קצת מוזה להמשיך לכתוב... אז עוד כדף נוסף לסיפור ההוא שלי...

אז שיהיה לכולם שנת דרקון מטורפת בדברים טובים ואמיתיים. שכל החרא ישאר וימות וישרף ב 2011!

שלאלוהים יהיה תקלה במוח ויחליט להפגיש אותי עם מישהי שאולי כן נתאים זו לזו ולא סתם חרטה!

פינת צחוק! צחקו עד מוות אמן!

סוף.

שוב ה 31 בדרך

שוב זה מתקרה... השנה האזרחית החדשה...

קודם כל בעבודה סבבה, הלימודים סבבה ודי עוברת עלי תקופה טובה אפשר להגיד. חוץ מהקטע ההוא עם המשפט.

אבל יש דברים שלא משנה מה לא משתנים... השנה החדשה הזו חשבתי בחצות לישון כבר... אבל אני מבין טוב מאוד שאם אני אנסה בחצות אני עדיין אהיה ער אתהפך במיטה מצד לצד וזה יכאב בפנים כמו שזה לא כאב מעולם!

ואז ניזכרתי במשהו...

אסור לישון בשנה האזרחית החדשה הזו! זו שנת הדרקון השלישית לחיי!! ואני לפי גלגל המזלות הסיני דרקון! זו השנה שלי! לא ישנים דבר כזה! 

אך זה לא עוזר, בכל מקרה אין לי עם מי לצאת ולא כלום. אז כן יש מצב שאצליח להדחף לחבורה של בן שוב ושוב זה יהיה מעפן בצורה שאני לא ממש אוהב וחבל.

אם באמת זה היה תלוי בי, בחצות הייתי יושב בסושיה עם מישהי צוחקים ונהנים. זה לא חייב להיות רומנטי או משהו... פשוט להעביר את הערב לפחות וזהו. אבל אין לי עם מי פשוט. 

אני ממש לא יודע איך זה יעבור השנה... אני לא רוצה להעביר את חצות שוב בבית כשאימא שלי רואה טלויזיה או כבר נרדמה מולה ואבא שלי אם לא אותו הדבר אז ישן בחדר שלו. שנה שעברה ככה זה היה אפילו שידעתי שאחרי זה אני כן יוצא... 

יהיה באסה להתחיל את שנת הדרקון הזו שבה עלול להתרחש סוף העולם ועוד אין ספור דברים משונים, ברגל שמאל.

לא נכנעתי כשרציתי את הפלאפון שלי שרק יצא ו19 ימים מאז יציאתו לעולם הוא היה אצלי

לא נכנעתי בצבא ורגלי כן דרכה בבסיס והתפקיד שרציתי

לא נכנעתי למה שיש ואני בדרך לקריירה במחשבים בניהול רשתות

לא נכנעתי בחיפוש עבודה ואני עובד במחשבים

האם זה מספיק כדי להחזיק אותי כרגע מעמד שלא אכנע לכך שאין לי אף אחת?

פינת הצחוק:

כן, בטח!

היא נפלה במלכודת

סוף.

התלמדות

התחלנו!

באחת הפעמים מכל הראיונות עבודה היה לי אחד ברעננה! העבודה עצמה אי שם בתל אביב אבל החברה שכאילו נותנת את העבודה נמצאת ברעננה. אז נסעתי עד לשם ומילאתי איזה שני סוג של מבחנים מעצבנים... האחד בנושאי מחשבים כי העבודה היא משהו שממש מתאים לי לקורס שאני לומד ומזה מתחילים בעצם (די הבנתי שאין לי סיכוי כי דורשים לזה ניסיון) והשני מבחן נאמנות או משהו כזה...
לא הכרתי כמה מהשאלות במחשבים שנשאלו שם והלכתי די בבאסה משם למרות שאמרו לי שתוצאות רק בעוד שבוע... הייתי די גמור מהנסיעה הזו...

שבוע בדיוק עבר וכשהפלאפון צילצל משום מה לא חשדתי שזה כח אדם כלשהו או עוד איזה עבודה מפגרת שבטעות שלחתי עליה קורות חיים אלא היה לי תחושה שזו הם... הפעם דיברה איתי מישהי אחרת והיא אמרה שאותה חברה בתל אביב זה לא רלוונטי כרגע ובקול שלה שמעתי את האבל מתקרב... ואכן הוא הגיע... יש חברה בפתח תקווה ככה וככה אותו תפקיד וכל מיני והיא תעביר את קורות החיים שלי ל**** והוא יצור איתי קשר. היא כנראה בטעות אמרה את שמו ומאז חיכיתי לצלצול ממישהו בשם הזה... אני לא יודע כמה באמת זמן עבר בגלל כל התרתורים עם סבתא לבית החולים אבל יצאתי מהחדר שלה כדי לענות לשיחה כלשהי וכששמעתי את השם כבר ידעתי במי מדובר.. קבענו רעיון יום למחרת והפעם די ציפיתי לאותן השאלות ולאותו סגנון מבחן ולא טעיתי... הפעם השתפרתי לדעתי... זו בין הפעמים היחידות שדיבר איתי לא מישהו ממשאבי אנוש אלא מי שבאמת מנהל את המחלקה שאני מנסה להתקבל אליה... גם כאן תשובות תוך שבוע... ואכן שבוע אחרי בערך ירדתי עם הכלבה לרגע ולמטה היה לי תחושה... הם עכשיו יתקשרו! אותו רגע הפלאפון שלי צילצל!! ואכן ההיא מרעננה התקשרה ואמרה שהם רוצים להמשיך איתי את התהליך ובקיצור היא אמורה לקבל איזה אישור לגבי תוך יומיים והיא תחזור אלי לקבוע איתי פגישה שוב ברעננה לחתום חוזה! ואכן כך היה ויום חמישי הייתי שם... היום התחלתי!

אני לא החדש היחיד... יש עוד שניים ובנתיים אנחנו מתלמדים... אני לא יודע האם אצליח שם ואיך זה ילך אבל אחרי כל החיפושים המפגרים שלי אכן הגעתי לעבודה שחיפשתי!!

בהפסקה הלכנו אחרי הותיקים כמו הזנבות שלהם כי אנחנו לא מכירים את האזור וגם כי אין לנו כרטיס שאיתו נכנסים לכל מקום... הלכנו לאכול בחדר האוכל ולא הייתי רעב בכלל ציפיתי יום ראשון די כזה לא לאכול רק לראות מה יש ולהבא לדעת מה להביא מה לא... אבל כשנכנסנו פנימה... הייתי בשוק! חדר אוכל כמו של בית מלון!! פאק ומגוון של אוכל ומה לא... 

מחר אני ישר מהעבודה נוסע ללימודים ככה שמחר יום קשה באמת ואני מצפה כבר שתיגמר ההתלמדות ואז נראה באמת מה אני שווה... מה שבטוח זו עבודה שבאמת מלמדת הרבה ולא להסתכל באיזה טקסט מוכן איך לפתור כל תקלה לאיזה אידיוט שלא מתחבר לא האינטרנט בבית כי הוא בטעות דרך על הכבל!

זכיתי בהזדמנות ממש טובה אפשר להגיד... ומה שלא יהיה זה מקנה בדיוק את הניסיון שאני צריך!

אז שיהיה לילה טוב ל... פינת הצחוק:

אומרים שאם מסתכלים מספיק זמן בתמונה אפשר למצוא פה תוכי

חחח מחר אחרי העבודה זה מה שיקרה לי בלימודים נראה לי

Baby liky liky!

יש פסיכיאטרים לתוכים?

אמינם?!

סוף.

מקלדת נקיה

שום כלום חדש. אתמול הבת דודה חזרה לארה"ב ועשו לה בדיקות מעמיקות בביטחון שם משום מה אבל הכל נגמר בסדר.

היום בניקיונות הבית משום מה ניקיתי פה ושם קצת יותר בהקפדה... ואז חטפתי איזה קריזה או משהו והמסך קיבל ניקוי נחמד... ואז התקדמתי לפנים המחשב ולבסוף למקלדת... וכך לאחר זמן עבודה ממושך פירקתי מהמקלדת את כל הכפתורים שלה, שאבתי את כל הלכלוך, קירצפתי את הבפנים וניקיתי כל כפתור בנפרד! ועכשיו אני כותב עם מקלדת ששרדה אותי כבר יותר מ 11 שנים וכיום נראית כמו חדשה לחלוטין!!!! 

אבל משהו שלאחרונה קורה לי המון ובעצם ממש קבוע זה מה שקרה מספר דקות לפני כתיבת הפוסט הזה...

אני יושב לי מול הפייסבוק, איי סי קיו, מסנג'ר, סקייפ ופשוט רוצה לדבר עם מישהו... ואין לי עם מי לדבר!! לא שכולם אוף ליין אלא פשוט אין לי שום חשק לדבר עם אלה שמחוברים כי הם לא סוג האנשים שאני רוצה לדבר איתם. אחרים או שמנותקים או שלא עונים וככה זה קבוע! אנדרי כרגע עם החבורה בסושיה הקבועה אבל לא מתחשק לי, כבר אכלתי ובטאכלס אין לי גם איתם הרבה מה לדבר... אני מסוגל לתקשר עם אנדרי ולפעמים עם עוד חבר שלו אבל מעבר לזה... אני לא מחפש שוב לרדוף אחרי הבן שלו בן השנתיים שמתרוצץ כל הזמן ולא בא לי פשוט... 

ומצד שני שבעצם זה אותו הצד... נמאס לי מזה שגם אין לי אף אחת... ניסיתי לאחרונה לקדם משהו עם מישהי אבל זה חסר טעם...

נמאס לי מהעובדה שמעולם לא הייתי עם אף אחת ושוב המחשבות הללו ללכת למ... לזונה! מה הטעם שאני כותב בעדינו מישהי בתשלום? 

אין לי מושג מה הקטע כרגיל אבל לא הולך לי בלתקשר עם אנשים. עם זונה באמת לא צריך לתקשר... להביא לה כסף וזהו... אבל זה מגעיל, לרוב הן מכוערות, חסר רגשות וגם לא חוקי. ואני כבר מסובך מספיק עם חוק... 

זה כזה מוזר... אני כל כך רוצה חברים ואהבה... אני כל כך מחפש את זה...

אבל כבר די מזמן אני לא מאמין באף אחד מהם!

רגע לפני פינת הצחוק... צילום מהשבוע האחרון... שיחקתי קצת ב HDR

ועכשיו אפשר ללכת לזונה... חח... בסוף באמת אני אשבר ואלך ואני לא אתפלא אם זה יקרה עוד לפני 2012...


פינת הצחוק:

המייק אפ הכי איכותי והכי מועיל בעולם שלא מספרים לכם עליו

איזו אהבה...

למישהו יש את המספר שלה? אני מוכן להתחתן איתה!

סוף.

שוב חלום מנחה

קודם כל קצת עידכונים... הבת דודה עם אימא בים המלח, לבנתיים שיחררו את סבתא הביתה, הכל אותו דבר מעבר לכך.

לרגע נעזוב את חיי היום יום שלי... אם מישהו מבין בחלומות עיזרו לי בבקשה קצת...

לפי מה שאני יודע זה נקרא חלום מנחה, חלום מנחה זה חלום שחוזר על עצמו כל כמה זמן... 

פעם היה לי חלום מנחה שהייתי בים או בחוף הים לבד או עם אנשים והיו מתחילים גלים גדולים מאוד ומציפים הכל... בסוף אני תמיד הייתי צף על המים ואם מישהו בהתחלה היה איתי אז הוא לא היה שם כבר!

בשלב מסוים השתנו אצלי דברים בחיים... והיה עוד חלום כזה ששם פשוט הברחתי את כולם מהמים וברחתי בעצמי ומאז הוא לא חזר...

לפני כמה ימים היה לי חלום שאני הולך עם הכלבה שלי עם אימא ואבא בטיילת החוף. יום שמש נורא חם וכל כמה מטרים מוכרים ממש בחוץ בקבוקי מים. ואז לפתע זה התחיל... בהתחלה היו כמו טיפות שעפו מכיוון הים ממש מעל הראש שלי ואז הגלים הגיעו ואיכשהו שוב כולם במים. אני זוכר שבהתחלה הכלבה כאילו לא הגיבה והתנהגה כרגיל מתחת למים ונורא דאגתי לה ואז יצאנו משם אני לא לגמרי זוכר אם כולם יצאו. וישר רצתי למעבר לכביש מתחת לבית מלון שיש שם כי ירד בכלל כבר גשם והיה קר!

ונעניק לכם קצת פינת צחוק:

אנחנו מוכנים לטיול

כמה שזה נכון!

המצאה נהדרת! מישהו קונה לי כזה? אני רוצה עם העוגה!

Space Dog

סוף.

חרא עצם

סורי שככה נטשתי.

ממש עבר חודש ויום.

הבעיה שמאז כלום לא השתנה! כרגיל אני מרגיש חרא, ללא חברים, ללא חברה, ללא אהבה, אין לי עם מי לדבר, סבתא בבית חולים (השבוע אושפזה שוב לאחר שכבר שיחררו אותה), הצרות המשפטיות לא התחדשו, אין עבודה כל הזמן מסרבים לי או כי אין ניסיון או כי השעות לימודים מפריעים.

באמת שנשבר לי מזה... (נראה לי זה אחד המשפטים הכי נפוצים בבלוג הזה!)

כל כך רציתי לדבר עם מישהו עכשיו שנכנסתי לאתר של ער"ן. יש להם צ'אט כזה אנונימי אבל אז התחלתי פשוט לבכות שאני מגיע לאתרים כאלה.

אני חושב בסוף ללכת לעבוד עם הבולגרי ועוד חבר שלו שאני מכיר... הם עובדים במפעל אורזים עיתונים וכל מיני כאלה בלילות... המשכורת חרא כמובן. ואני כזה חושב... בסוף אני אעבוד שווה עם מישהו שלא סיים בית ספר ואין לו בגרות בכלל? זה מה אני שווה??? די עם זה...

גם הלך לי השבוע הדיסק און קיי שלי ה 32 ג'יגה... איזה מישהו בלימודים בטעות דרך עליו כשהוא היה מחובר במחשב.

קיצר הכל חרא!

כל העבודות המחורבנות האלה...

"תמיד חלמת לעבוד בביטוח? בוא אלינו תענה לטלפונים!" מישהו באמת חלם לעבוד בביטוח תגידו לי???

או ש...

"משרה מדהימה! הזדמנות חד פעמית! ארוחות + הסעות מהבית הלוך וחזור + תנאים סוציאליים + מענקים ועוד..." רגע... אבל מה העבודה בכלל????

ומחר אני אמור לסוע לנתבג לפגוש את בת דודה שלי וליסוע איתה לבית של סבתא... במקומה הייתי בכלל דוחה את הטיסה... כאילו מה זה החרא הזה??????? זה מפגר לגמרי!! ביום ראשון היא אמורה ליסוע עם אימא שלי לים המלח. אימא שלי שוקלת להשאר עם סבתא ובת דודה שלי גם כבר חושבת על זה כשסבתא בכלל קיבלה תוספות שעות למטפלת וכל מיני.

ומה בכלל עם סבתא? אני לא מבין אני לא רופא אבל מה שאני כן יודע זה שגם הרופא בבית חולים לא יודע!! אבל ההנחה שזה או משהו שניקרא המוליז או לופוס או MDS כרגע זה נראה שזה MDS... בקיצור כנראה סוג של סרטן דם או משהו לא ברור ועשו לה בדיקה למח עצם ולא יודע מה...

קיצר נמאס לי מהעולם הזה! נמאס מהכל! אבל לאיש הרי לא איכפת ממני בעולם... 

בקיצור לא יודע...

(הייתי דוחף איזה פינת צחוק אבל ממש אין לי מצב רוח)

סוף.

התאריך של כתיבת הפוסט באמת איננו משנה. זהו פוסט לעתיד שאני כותב על העתיד על דברים שעוד לא קרו ואפרסם אותו רק לאחר שהדברים יקרו.
במידה ואתם קוראים את ההודעה הזו זה אומר שדברים התגשמו או שנפלתי סופית או שמישהו פרסם את זה בשמי לאחר מותי.

הנבואה, זוהי אחת הסיבות הכי חזקות שגורמת לי לא מאט לחוסר פחד, ללהשאר במסגרת הצבאית, אי נפילה עם כל בת שרק תבוא ואי הליכה למישהי בתשלום.

הסיפור מתחיל אי שם בשנת 1992. לסבתא שלי היה חשד למחלת הפרקינסון, במקרים כאלה אז אני לא בטוח שכלל היו טיפולים לדבר. למרות חוסר האמונה, סבתא שלי ואימא שלי החליטו לפנות לעזרה לאדם שהן מכירות עוד מברית המועצות. אדם בשם דוד המתעסק ב… לא הייתי רוצה לקרוא לזה רפואה אלטרנטיבית… אולי יותר נכון לכתוב אדם בעל יכולות על טבעיות. מה שיצא לי להבין מפיסות המידע שהצלחתי לאסוף עם השנים ורובן הגדול בא כמובן מאימא וסבתא, דוד אהב את אימא שלי עוד מברית המועצות וכנראה זו הסיבה שהן הצליחו להגיע אליו ביום אחד וכמובן לקחת איתן את הילד הקטן בן הארבע שזה אני… דירה דווקא לא כזו רעה למיטב זיכרוני וזאת למרות הכניסה מרחוב כה מגעיל ביפו.
הוא טיפל בסבתא שלי בדרכו שלו… שבעצם הייתה להעביר יד מולה ולהסתכל בעיניים לפי זיכרונה של סבתא שלי. מאז אותו יום סבתא שלי ברוך השם לא זכרה בכלל את החשד הזה.
אך כאן לא נגמר אותו יום. צריך להעסיק את הילד במשהו הרי בינתיים… הוא פתח מגירה בשולחן והוציא משם אקדח עם כדורים. באקדח הוא לא נתן לי לגעת אך הכדורים היו לי לחיילי צעצוע למשך כל אותו הערב.

כל מה שסיפרתי עד כה היה אך ורק מזיכרוני האיש שלי! זיכרון שנראה צלול מאוד כאילו היה אתמול למרות שזה קרה כשהייתי בן 4! את הנבואה, סיפרו לי אימא וסבתא בהמשך, בחלקים ועד היום אני מנסה פה ושם לגרד מאז עוד!

בזמן שאני שיחקתי בתומי ב"חיילי הצעצוע" הוא החליט להסתכל עלי ואז התרכז… ופשוט ניבא את העתיד שלי!
אני רואה שהוא ילבש מדים בהירים של צבא בגיל מוקדם מאוד. למרות זאת הוא יתגייס לצבא מאוחר. הוא יפגוש מישהי במהלך הצבא והיא תהיה משלנו (רוסיה וכנראה עולה חדשה), הוא ימשיך בצבא ויעבוד במחשבים, אני רואה אותו עובד בחוץ לארץ בשביל הצבא והוא יתחתן מוקדם.

וכך, במספר משפטים הוא פרס בפני אימא וסבתא שלי את העתיד שלי. חלקו כבר התגשם!

עלי רק לציין שחלק לא קל מהנבואה החלטתי למרות הכל, לא לכתוב. הדברים החשובים כן נכתבו.

לאחר פרק זמן מסוים מאז אותו ערב הוא הגיע למקום העבודה של אימא שלי ושאל איך סבתא שלי מרגישה. מלבד זאת הוא שאל מה קורה אצל אימא שלי… באותה תקופה לאימא שלי הייתה בעיה רצינית עם המנהלת בסניף החנות בה היא עבדה… אימא שלי סיפרה לו בקצרה… הוא חייך ואמר שאין לה מה לדאוג כבר…
לאחר מכן מיד התחילו לקרות דברים שהובילו עד מהרה לפיטורין של אותה מנהלת והגעה של מנהלת שאותו גם אני טיפה זוכר שגם הייתה חברה טובה לאימא שלי.

היה מקרה נוסף שכרגע לא מצליח להיזכר איזו מהפעמים זו אבל הייתי ברגע מסוים ממש בסכנת חיים רצינית… אני די מאמין שזה היה אותו ערב שנער דרס אותי במהירות אדירה עם אופניים… הבעיה היא שמאירוע כזה אף ילד בן 4 לא יוצא רק!!!! עם סימן של גלגל על החולצה הלבנה שלו!!!!!! ועוד ממשיך ישר לרוץ עם החברים בגינה!!!!
יום למחרת הוא התקשר ואני לא ברור לי אם הוא וידא שאני בסדר או שהוא פשוט קבע לאימא שלי שאני בסדר… מה שהיה ברור שהוא היה מעורב!

מכאן עולות לי השאלות עד היום מה בעצם קרה בעוד מקרים לא מעטים שהייתי אמור לגמור במינימום באשפוז בבית חולים…

במהלך השנים תקופה מסוימת גם אני נקלעתי לעולם העל טבעי, חזיתי תאריך… אני ולא איש אחר! חזיתי תאריך בו אני אמור לפגוש אותה… לחילופין אולי זה התאריך בו שנינו מבינים שנועדנו זה לזו?

כמובן שיש לי חששות שזה לא יקרה, שמשהו לא נכון, או שהגורל השתנה. ולמרות זאת אני מאמין בכל כוחי!
אני מבקש סליחה אך אני מחליט שגם הפעם אשמור את התאריך אך ורק לעצמי. מה שכן, מיום כתיבת הפוסט ועד לתאריך… נשארו מספר חודשים בודדים!

הרבה זמן עבר מאז... דברים השתנו הייתי אומר...

אבל דווקא היום... מסיבות כאלה ואחרות החלטתי לפרסם את הפוסט הראשון לעתיד.

מיד לאחר הפוסט הזה אני מפרסם אותו. לא ערכתי אותו ולא ביצעתי בו שום שינוי מאז היום שכתבתי אותו.

גם היום לא קל לי לפרסם אותו משום מה למרות שישר תבינו שדברים השתנו וכמה הוא התברר כלא נכון בסוף.

בהתחלה הפוסט היה אמור להיקרא "הנבואה" כי הוא מדבר אכן על נבואה... אבל החלטתי שהכותרת שלו תהיה הפוסט הראשון לעתיד.

אז בלי דיבור מיותר, מיד לאחר פוסט זה הפוסט הראשון לעתיד!

סוף.

ברייטלינג / Breitling

אז מה הולך? אצלי הכל די אותו דבר... 

אני מוכרח להודות שלא ממש האמנתי שבאמת יחזירו את גלעד שליט חי... את דעתי בעסקה אמרתי כבר בפוסט הקודם. אבל עכשיו די! תנו להם לחזור לחיים שלהם. אני לא רוצה להמשיך לשמוע שטויות כמו מעניין מה הוא אכל היום, מה הוא עושה וכו. חחח

הרופאים של סבתא רק מתחילים להבין כנראה מה יש לה... וזה לא משהו טוב... בקיצור בלאגן ארוך וכל החגים האלה סתם מאיטים את הכל.

לפני כיומיים אחד מהצבא כותב לי שיש איזה מטס של מטוסי ברייטלינג בארץ ושואל אם אני בא...

אז אתמול היה המטס... ממש אירגנתי לשם אנשים... אני הייתי במשך המטס עם החבר מהצבא ועוד 2 חברים שלו שמסתבר למדו איתי בביצפר שכבה מתחתי... השניים מסוג האנשים שיודעים הכל על כל מטוס, מסוק וטייסת בעולם! אני יודע שאיפהשהו באזור מבין כל העדשות היה גם הצלם המקצועי ההוא שהכרתי בצבא...

ייתכן שהשכן שלי שיש לו מועדון טיסנים גם היה. ואנדרי והבן איחרו קצת בגלל שהאוטובוס נסע בצורה שונה.

הפעם הייתי יותר מוכן... ידעתי מה היכולות שלי ומה מצפה לי כשאני עם עדשה לא מתאימה לדברים כאלה. טוב שהיה לי ניסיון מיום העצמאות.

למרות כל המגבלות יצאו כמה תמונות ממש נהדרות לדעתי. ממש נהנתי. בסוף המטס החבר מהצבא ושני חבריו נסעו לבסיס ממנו הם המריאו לנסות לראות אותם מקרוב... אני החלטתי לא להתקרב לבסיס צבאי והמשכתי לגינה קרובה ששם היו אנדרי ובנו... טיילתי קצת איתם והסתבר שעוד איזה אחד מהצבא היה שם (ראה שעשיתי צ'ק אין בפייסבוק חח) ואחרי עוד תמונות לא רעות ממש חזרנו הביתה.

הביתה הגעתי כשיש לי במצלמה למעלה מ 900 תמונות... (צילמתי כמובן במצבים מהירים ובכמויות) אחרי סינונים ועריכות נשארו כ 160 תמונות חחח...

ואני כמובן אפנק אתכם באחת מהן:

במופע עצמו ראינו שבקטע הזה 2 מטוסים עוזבים את המבנה אבל לא קלטנו שהם עשו בינהם חליפה! למזלי הרב יצא לי לתפוס את הרגע הזה ונורא נדהמתי לראות את התמונה במהלך העריכה

ואחרי כל זה... פינת הצחוק:

אפשר טרמפ?

סוף.

נהיה בקשר אחרי החגים

לפני הכל הייתי רוצה להפנות את צומת לבכם, באיחור כבד הייתי אומר... לסוג של הרצאה של סטיב ג'ובס זכרונו לברכה. למרות שאני לא חובב אפל ומוצריה הבן אדם היה חכם, מעניין, חזק והוביל את החברה שלו להצלחות רבות ולא פעם הוציא אותם מהבוץ. אחרי הכל עד היום הווינדוסים מעתיקים ממנו. ובשל מותו אפילו גוגל דחו את ההכרזה של מכשיר הדגל הבא שלהם עם מערכת האנדרואיד החדשה.

שנדבר על גלעד שליט? נראה לי חפרו מספיק... אני לא חושב שזה נכון ללכת על עסקה כזו אבל זה עוד פחות נכון להשאיר אותו שם כמו רון ארד.

אני חושב שישראל צריכה להחליט על מדיניות שאם נחטף חייל פותחים באולטימטום לא ארוך... לא מחזירים את החייל? נכנסים בהם בכל הכוח בלי לדבר בלי לרחם בלי לעצור! משטחים את האדמה מה שנקרא עד שמחלצים אותו!

אם מחר באמת הכל יתבצע כמו שצריך והוא יחזור חי.. לא יעבור שבוע ונשמע בחדשות על ניסיון חטיפת חייל!

אני בנתיים הכל אותו דבר... היום אבל הייתי בראיון עבודה די מעניין בחברה קטנה שלא הכרתי עד אתמול... היה נחמד דיברו איתי יפה ראיתי שיש לי עם מי לדבר שאלתי שאלות התעניינתי גם המנהלת של המחלקה שאליה אני מועמד הייתה עם הבת הקטנה שלה היה מצחיק ונחמד... אבל השיחה נגמרה במשפט "אנחנו נהיה איתך בקשר אחרי החגים" אז מה אני אמור לעשות? אם יצוץ משהו אחר איך אדע אם לסרב או לא לחכות או מה? כל כך קשה להם להגיד בפנים כן או לא?? זה די משגע...

כל ערב אני בבית החולים עם אימא מבקרים את סבתא... מחר אולי יוחלט על טיפול רק... היה מספיק דחיה ובעיות... חגים, שיקולים לא נכונים... בגלל שאחת שעובדת עם אימא שלי עובדת גם במעבדה בבית החולים אנחנו כבר יודעים שתוצאות הבדיקות שלה ממש לא משהו... הרופא יקבל אותן רק מחר ויתחיל לחשוב מה לעשות... הוא בנתיים טען שזה כן ניתן לטיפול...

מסתבר שיש איזה מטס של מטוסים לא מהארץ ביום רביעי ככה שאפשר לצפות לתמונות... נו לפחות אני אהנה קצת זה כבר משהו...

ובנימה אופטימים של השורה מעל השורה הזו, פינת הצחוק:

מעריץ נסחף?

למרות התמונה, אני עדיין חולה על יפניות!

זה מספיק טוב כדי להסביר למה אין לי חברה?

סוף.

שישי ללא שינוי

בא לי פתאום לעדכן אבל כרגע אין ממש מה. המצב של סבתא לא ממש השתנה ומה בכלל יכול להשתנות ביום שישי (למרות שסטטיסטית זה היום שבו רוב הפעמים המחשב שלי נדפק!) התוכנית כרגע שאני אלך בערב לסבא ואימא לסבתא ומשם נפגש עם אנדרי והחבורה בים. אני החלטתי שאשתדל פשוט להתעלם ממה שקרה ולנסות להיות עם חברה של אנדרי כרגיל כאילו לא רבנו.

אתמול היינו אצל סבתא וכשיצאנו עם אימא הלכנו באזור לאכול במסעדה שדווקא ידענו שהיא די מעפנה אבל הסוכה הלהיבה את אימא שלי (תלמדו מטעויות של אחרים, סוכה זו לא סיבה להיכנס למסעדה). מה שכן המלצרים היו ממש נחמדים אבל האוכל חלק היה סתם מחומם חלק גם לא חומם וכשהזמנתי משהו בהתחלה זה לא היה אז נאלצתי לקחת משהו אחר. בקיצור מניסיונות בעבר ואתמול החלטתי שמעכשיו כשאני מזמין משהו איפה שהו ונגמר להם אני קם הולך! פשוט ככה! (אלא אם זה מקום מוכר שאני יודע שיש להם דברים אחרים טובים והמקום באמת שווה את זה).

הבולגרי ועוד חבר שלו די מצליחים בקלות להחזיר אותי למשחק אגדי ישן שניקרא Enemy Territory Wolfenstein  או בקיצור ET. המשחק הוא משחק ישן חינמי שוטר און ליין והוא ממש כיפי! היום לא כזה נפוץ כבר אבל היו תקופות ארוכות מאוד שזה היה המשחק הכי טוב שיש! והינה אני כנראה חוזר אליו לשחק איתם קצת מדי פעם... גם ככה לא מזמן התקנתי פרוטוטייפ במחשב בעיקר כדי להוציא עצבים (זה הכי כיף להיכנס למשחק מעוצבן כולך ולפרק שם כל דבר!).

לאחרונה כשאני רואה סדרות אמריקאיות אני ממש מזהה את המקומות בניו יורק... כאילו היה מצב שמישהו פנה ברחוב ויכולתי להגיד ממש איזה חנויות יש שם. ממש בא לי לחזור לשם שוב.

אבל כרגע צריך למצוא עבודה להרוויח כסף לפחות למשהו! ושלא נשכח את התביעה ההיא...

טוב אז הפעם גם הפוסט קצר וכך גם תהיה פינת הצחוק:

סוף.

מה ש 40שח לא קונים, 2 דולר כן קונים

טוב...

בואו נעזוב רגע את כל מה שקורה לאחרונה כי זה לא דברים טובים. אני לא מצליח עם עבודה, סבתא בבית חולים, העניין עם הבית משפט לא נסגר רק התגבר ואני חש לבד לגמרי.

אז אני אקח רגע הפסקה ואספר קודם שכמו שאתם רואים (בבלוג בגירסאת הגוגל, בלוגר) נוספו פרסומות. אני יודע שכולנו לא אוהבים אותם, גם אני לא. אבל גוגל עושים המון מאמץ ומצליחים להביא פרסומות דווקא שיש לנו עניין בהן. אז תעשו טובה, לפעמים אם אתם רואים פרסומת אצלי שמעניינת אותכם לחצו עליה. אתם אולי תמצאו משהו שאתם צריכים/רוצים, ואני אולי ארוויח מזה גם. אני אשמח אם תוכלו לספר לי על זה שלחצתם עליה גם כן.

בכל אופן, סיפרתי נראה לי שהייתי צריך קורא כרטיסים ולא היה לי ושל אנדרי לא תמך בכרטיסים גדולים. אז יצאתי לחנויות באזור והמינימום זה עולה כאן כ 40 שח וזה חרא סיני מזויף שגם הוא לא ברור אם תומך. אז הזמנתי באיביי אחד שכן תומך ב 2 דולר! כלומר פחות מ 8 שח והינה הוא הגיע לא מזמן, עובד מעולה, כתום, נראה מגניב ותומך ברוב סוגי הכרטיסים!

עכשיו אני מחכה שכבר יגיעו האוזניות של הפלאפון והמגני מסך (למה לקנות מגן מסך סיני בארץ שעולה כ 20 שח לפחות כשאפשר לקנות 10 כאלה בדולר וחצי?)

טוב האמת לא חשבתי לספר כאן עוד משהו בפוסט הזה אבל שיהיה... יש לנו הרבה שכנים בבניין שאני בכלל לא מכיר... בזמן שהייתי בצבא כמעט כל הבניין התחלף. דירה אחת אולי 2 פיצלו ועשו דירות להשכרה לתיירים מחו"ל כמו בית מלון כזה ובכלל שם כל שבוע מישהו אחר וזה משגע אבל הם לרוב שקטים חוזרים רק לנוח ולישון. בין כל השכנים יש שכנים שנשארו ובינהם משפחה דתית אחת נחמדה... יש להם בן (כאילו הוא מבוגר, אני חושב כ 30 אולי קצת פחות) שהוא ממש נחמד תמיד אומר שלום ולא מזמן התחתן עם מישהי ניראת תימניה ומכוערת אבל גם נחמדה כזו ויש להם ילדה כבר.

בקיצור מסתבר השכן הזה גם חולה טיסנים וכאלה כמו אנדרי ואם זה לא מספיק יש לו סוג של מועדון כזה שהוא הבעלים שם. אז הוספתי אותו די מזמן בפייסבוק ובמקרה לא מזמן יצא לנו להתכתב... מסתבר שאותו שכן נחמד דתי שלא מזמן גיליתי שמתעסק בטיסנים הוא גם אדם מעניין מאוד שמסתבר וגם הוא הנדסאי חשמל ובנוסף למד עיצוב גרפי!

דרך אגב, כל הפוסט הזה נכתב מהממשק החדש של הבלוגר של גוגל. הממשק ממש נוח מגניב עם מלא אפשרויות. אני מקווה שהתוכנה בפלאפון תגיע גם לרמה כזו.

בנוסף אני שוקל להחליף את עיצוב הבלוג לממשק החדש של הבלוגר, אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

טוב ועכשיו קבלו במחיאות אוזניים! שוערות! חחח...

פינת הצחוק:

אני מת לדעת איך הם הגיעו למצב הזה

לשלי זה היה מתאים!

איך??

שתבינו, כל המחשב הזה זה עוגה!

כשיהיה לי כסף מיוצר אני קונה כזה

סוף.

תקוות עבודה

טוב אז אחרי כל ראש השנה המשונה הזה ללא חגיגות בכלל…
היום המשכתי להתעסק אך ורק בשני דברים… שליחת קורות חיים לכל דבר שנראה לי רגע לפני שאני יורד לרמה של חנויות מחשבים וכאלה… וללמוד לתאוריה…
אני חוש שמחר אני אנסה לעשות תאוריה… מוזר לי כל הלימוד הדפוק הזה באינטרנט פשוט תזכור את התשובה הנכונה זה מפגר ככה בלי להבין…

במהלך היום קיבלתי שני טלפונים… האחד מתמיכה בטלפונים סלולריים ספציפיים… מרכז תמיכה של אנשים צעירים כ 10 אנשים עבודה נחמדה באמת לא רע… עד הרגע שהזכרתי את הלימודים… עכשיו באמת לפי השעות שם והמרחק… אני בסך הכל צריך לצאת מקסימום שעה לפני סוף המשמרת פעמיים בשבוע… זה באמת כזה בעיה??????? היא אמרה שתברר את זה ותחזור אלי… היא בטח כבר לא תחזור כי היא התכוונה לחזור בעוד כמה דקות… ובאמת חבל זה אחלה ניסיון אחלה תחום לא רע לי…

זה פשוט דפוק, מעודדים אנשים ללמוד וכאלה ואז כשהם מחפשים עבודה שהיא קצת מעבר לסטנדרט החנויות והמלצרות אז הם נענים בשלילה רק בגלל חוסר גמישות לכך שהם לומדים.

אחרי זה התקשרו אלי מאיזה חברת כח אדם שמסתבר שהם פרסמו משרה כלשהי באחד מאתרי הדרושים שאני שלחתי להם קורות חיים… אמרו שמה ששלחתי הם דורשים ניסיון אבל יש משהו אחר והציעה לי משהו עם בקרים… זה משהו שאני צריך קצת תזכורת ואני חוזר להיות טוב בזה כמו כלום… אבל אז היא קלטה שאין לי רכב וזה דורש רכב… אז גם זה ירד מהפרק…

המשכתי לשלוח אבל התקווה שלי ממש חלפה…

לעומת זאת אימא שלי דווקא התלהבה בערב שדווקא אני מחפש ועושה משהו… נחמד שהיא קלטה משהו…

בסוף מישהו שלמד איתי בשכבה פרסם בפייסבוק משהו ששנה חדשה רכב חדש עבודה חדשה ועוד כאלה אז רשמתי שיתחדש ועל הדרך שאלתי איפה הוא עובד… מסתבר שהוא עובד באחד המקומות שאני ממש ממש ממש מקווה להגיע אליהם… שלחתי להם קורות חיים אך הם לא חזרו אלי… אז הוא מספר לי שגם אליו לא חזרו ישר אלא חזרו רק אחרי איזה חודש וחצי כמעט חודשיים… ואז התחילו מיונים וכל מיני שזה היה עוד איזה 4 חודשים… הוא רק אומר שלימודים עלולים להוות בעיה אבל הוא בכל זאת העלה לי ממש את התקווה… כאילו ממש עודד אותי איכשהו…

נקווה יהיה טוב… ננסה למצוא איזה עבודה טובה ככה נחמדה לבינתיים ואם ההם יחזרו אלי אז מושלם! אם לא אז עוד כשנה כבר אחפש משהו בניהול רשתות כשיגמרו הלימודים…

ועכשיו גבירותי ורבותי… קבלו במחיאות כפיים סוערות את פינת הצחוק! חחח
טוב, עם תחזית כזו אני לא יוצא מהבית!

מכה מתחת לחגורה!

כמה דלק היא צורכת?

סוף.

עדכוני מייל

חברים, עידכנתי ושיניתי קצת את המערכת ששולחת לכם אימייל עם כל פוסט חדש בבלוג. אני ממליץ לכם למחוק את עצמכם מקבלת העדכונים הנוכחית ולהרשם מחדש.

בכל אופן תוכלו גם להרשם לעדכוני RSS וכל דרך שמתחשק לכם בקישור הזה: http://feeds.feedburner.com/blogspot/dFcVI


סוף.

שנה טובה תחת נידוי

במובן מסוים איכשהו שרדתי… הפעם אפילו לסבתא לא הלכנו! שום דבר לגמרי… לא דבש לא תפוח ולא עוגת דבש… חג כאילו אין… בטאכלס הדבר היחידי שמעיד על חג כלשהו זה כמות הסטטוסים המפגרים שאנשים רושמים בפייסבוק… ואני מודה שאני לא שונה רק מוסיף קצת סרטונים לפחות… בעצם אני אוסיף כמה גם פה בסוף.

בעצם כבר אפשר להגיד הסוף כלום לא שונה כלום לא זז אז מה הרעיון?

הבדידות עמוקה בפנים ומה שקצת העביר לי את הערב זה פרק של סאוט פארק, פרק ראשון של הסידרה Fringe וקצת לשחק בפרוטוטייפ. זהו עכשיו אנימה ולישון… ומחר אותו דבר… רק מתחשק משהו חדש לעשות משהו רק לא יודע מה חשבתי אולי אתר חדש כי מילא יש לי שרת וכל זה אבל רציתי משהו קטן ויחודי ולא עולה כלום לראש! כל מה שהציעו לי או שכבר קיים בכמויות או לא חוקי…

בקיצור כלום… פשוט כלום… מצאתי כמה אתרי הכרויות שלא הכרתי ולא נרשמתי בעבר… כמובן ישר נרשמתי וכשראיתי את רמת החרא שיש שם ישר יצאתי…

קבוע מגיבים לי שני אנשים בערך בפייסבוק וזה תמיד סולמית ואיזה אחד עצלן מהצבא… סולמית כל הזמן קוראת לי לדרום ואני ממש לא מתכנן על זה… השני סתם נדחף מדרבן אבל טאכלס הוא עצמו גרוע ממני… איש לא חוזר אלי לגבי עבודה ואיש כמעט גם לא עונה לי מהחברים בפייסבוק ובשום מקום…

מה נידו אותי מהעולם ולא ידעתי??????????

לא מבין את זה…

בכל אופן שיהיה לכם חג שמח ותהנו מהסרטונים, אחרת למה לכם להכנס בכלל לבלוג שלי?

סוף.

לחץ מציאת עבודה

ההורים ממש לוחצים!! ממש בטירוף!! חייב למצוא עבודה ומהר…
אני מחפש כמובן משהו בתחום מחשבים אבל לא איזו חנות או משהו… מחפש משהו שאולי לא עם משכורת גבוהה אבל שיביא לי לצבור ניסיון… אז התחלתי לשלוח קורות חיים לכמה מקומות בודדים ובינתיים איש לא חזר אלי!! זה די מדאיג האמת…

כרגע האמת עשיתי משהו שלא חשבתי שאעז לעשות אותו… שלחתי קורות חיים למקום מסוים שהייתי בטוח שאם אשלח לשם קורות חיים זה רק בעוד כמה שנים טובות אם אשלים עוד איזה כמה תארים בדרך ואצבור ניסיון… אבל אמרתי ניתן ניסיון ציינתי כמובן שאני מבין שחסר לי עוד הרבה השכלה למקום כזה אבל אולי בכל זאת יש להם מקום כלשהו בשבילי… אם הם חוזרים אלי אני כבר אהיה סופר מאושר.

בינתיים אני גם מנסה את הרישיון נהיגה… הלכתי היום להוציא באופטיקה אישור לזה ולעשות בדיקת עיניים אבל מסתבר שהיא עולה 50 שח ולא היה עלי… אולי מחר נעשה ואולי במקום קרוב יותר לבית… הלחץ של ההורים רק מקשה ולא עוזר… הזלזול פשוט נוראי…

בינתיים היה לי כבר שיעור שני בלימודים… חומרת מחשבים ויותר מדויק זיכרון… שכחתי לגמרי האמת על קיומה של טכנולוגיית הדיואל צ'אנל בזיכרונות… זה כאשר יש במחשב שתי זיכרונות זהים והם מחוברים במקומות מסוימים בלוח אם המחשב אוטומטית מפעיל דיואל צ'אנל מה שמאפשר להם לעבוד ביעילות רבה יותר. איך שבאתי הביתה ישר בדקתי אם אצלי הם אכן ככה כי בזמנו פירקתי הכל ושיניתי הרי דברים… אבל אצלי זה פעל כבר.

אבל הקטע המעניין היה לקראת סוף שיעור. כף יד ימין שלי התחילה לגרד בטירוף! עד כמה שאני יודע זה מסמל שהולכים לפגוש מישהו (סוג של אמונה תפלה כזו) לרוב אני לא מיחס משמעות לזה כי לרוב לא קורה כלום ואני מתאכזב… בתחנת האוטובוס הביתה פתאום זה הפסיק לגרד. באותו רגע קלטתי שדי לידי עומד המרצה שלי מהקורס… התחלנו לפטפט כזה… ומכיוון שכבר היה לי לא מאט מידע עליו במיוחד שגיליתי שיש לנו חבר משותף בפייסבוק שהרצה לו על פרויקט ונוס ועל צייטגייסט למי שראה את הפוסט ההוא שלי… (קישור לפוסט) הוא נורא נרדם שמישהו מהתלמידים שלו רואה סרט שכזה… נורא התעניין הסתכל עלי מאותו רגע בצורה שונה גם איכשהו השיחה התנהלה יותר מעניין לכל מיני נושאים… בסוף הסתבר שהוא גם נוסע איתי אותו אוטובוס… דיברנו לא מאט על מחשבים אבטחת מידע וכל מיני… וואו! הבן אדם מלא ידע באמת! וגם נורא מעניין…

אני מקווה שאשתלב באיזו עבודה טובה כבר שתביא גם כסף ולאט לאט יהיה טוב… מי יודע אולי בסוף אפגוש לפחות איזו מעפנה שלפחות תאהב את הכסף שלי ותראה נורמאלי… בחיי לא יודע מה יהיה… רק תקווה ותקווה…

אני מניח שעוד אעדכן בראש השנה על איזה פוסט ממש מדכא שאני שוב לבד (הרי מה יהיה שונה?) אבל מי יודע אולי יהיו דברים חדשים טובים…

פינת הצחוק:

הפעם הפצצתי בפינת הצחוק אה? חחח יש לי מלא!!! וזה רק מתמלא כל הזמן!!!

סוף.