מחר 24 נוראי

איזה יום מחורבן עבר עלי...

קמתי מוקדם וסתם חיכיתי שאימא שלי תתחיל לקום... ואז היא רצתה שאהיה בהיכון אחרי הטיול עם הכלבה כדי לעזור לה בקניום...

בסוף בכלל לא הייתה צריכה אותי רק נלחצה מזה שסבתא שלי עדיי לא משתחררת מהבית חולים...

אספה הכל ושלחה אותי לבית של סבתא להביא לשם הכל ומשם כבר ישר נסעתי לנתב"ג לפגוש את דודה שלי מאמריקה... (כן גם אני שחכתי שהיא באה כמעט) דיכאונות הבדידות לא עזבו אותי אפילו לרגע היום...

משם נסענו לבית של סבתא אכלנו קצת ויאלה לבית חולים... סבתא כרגיל חלשה וכל זה ומסתבר שהרופא דיבר עם אימא והמצב ממש לא טוב... המוגלובין נמוך, קרישה בדם ולא יודע מה...

אחרי זה חזרנו אני הדודה ואימא לבית של סבתא ואני כולי בדיכאון מהכל מהבדידות מהמצב ומהיום הולדת הנוראי ביותר שיהיה מחר מנסה רגע קצת לנוח אבל הדברים היחידים בראש זה השיחות בין אימא לדודה... סבתא צריכה או מטפלת 24/7 כפי הנראה או בית אבות בקיצור הם ממש כבר מספידות אותה! המצבר אכן לא טוב אבל עד כדי כך? זה גמר אותי עוד יותר ובאמת שנמאס לי מכל זה! אני כולי גמור!! 

סבא נפטר, כל הבלאגן עם סבתא, אימא משתגעת מכל זה, אבא עושה שטויות, חברים אין, אהבה/חברה אין, העולם מתדרדר, הבדידות מתגברת ואני ממש ממש לא רואה סיבה לחיים המכוערים האלה! והכל תקוע כמו איזו עצם בגרון! אין למי לשפוך את הבכי אין עם מי לדבר באמת ואין מישהו לפוצץ מכות לפחות להוציא קצת עצבים!

להציל את היום הולדת איש כנראה לא יצליח ואפילו לא ינסה...

סוף.

הצלת ערב יום העצמאות

איך בכלל כותבים פוסט שכזה? כשמי שהולכים לכתוב עליו יקרא אותו... כבר שחכתי מה זה. אבל אין לי מה להסתיר.

ערב יום העצמאות ניצל! מישהו כאן אכן עשה מעשה. אותו חבר שלא מעט מגיב פה ועוקב אחרי הבלוג וכבר יודע מי אני הציע להצטרף אליהם.

למרות שאני לא אוהב מוזיקה ואומנים ישראלים לרוב, די נהניתי אתמול. היה ממש נחמד בסופו של דבר.

אז יצאנו אני הוא חברה שלו ועוד חברה שלה.

אה פאק! עכשיו נזכרתי! אני חייב לו כסף על האוכל! (עכשיו באמת יש סיבה להפגש שוב! חח)

משונה כזה אני גם לא רוצה איכשהו לספר כאן יותר מדי... 

בכל אופן, אני מקנא בזוג הזה... במובן טוב כמובן. שני אנשים שהם ממש אחלה... מאחל לכם המון בהצלחה בהכל! 

מה שכן... דווקא איכשהו במהלך ההפועה הרגשתי את הבדידו או יותר נכון חוסר שייכות... לו אליהם אלא למקום הזה, למדינה הזו... אני מבין רק יותר ויותר כמה המקום הזה לא בשבילי וכמה אני כן רוצה להתקדם לאנשהו...

בסוף חזרתי הביתה וישר התיישבתי להעלות תמונות. די לתדהמתי גיליתי שיש כמה תמונות לא רעות. לא ממש ציפיתי ממצלמה קומפקטית להוציא תמונות כאלו בתנאי תאורה כה נוראיים.

בסוף יצאה תמונה של שניהם כשברקע יש זיקוקים... אולי לא התמונה הכי טובה שיש אבל לדעתי אחלה תמונה אבל הם ישפטו :)

מעניין... זה משהו פסיכולוגי שלאחרונה הסמיילים שלי ללא המקו של האף?

בכל אופן המון תודה לכם! הצלתם אותי אתמול!

היום דווקא הייתה לי תוכנית להציל את יום העצמאות עצמו אבל לא חשבתי עליה עד הסוף.

מזמן לא צילמתי ממש עם מצלמת ה DSLR. אז חשבתי לצלם את המטס מתל אביב אבל עם כמה שידרוגים משנה שעברה...

אני מילא יש לי יום הולדת בשבת הקרובה והוא יהיה מעפן בלי כלום אז לפחות אקנה לעצמי מתנת יום הולדת עדשה חדשה למצלמה ומהחנות אלך לתפוס מקום ממש ממש טוב לצלם את המטס!

התוכנית גם עכשיו נראית לדעתי נהדרת!

אבל מה שקרה בפועל: התאוררתי די מאוחר, התקשרתי לחנויות באזור וגיליתי שכולן סגורות היום ובנוסף בזמן המטס היה ממש מעונן ובכלל לא נסעתי...

כשיצאתי לטיול בערב עם הכלבה קלטתי משהו שנורא מעציב ומעצבן האמת כרגע... חברה של אנדרי עובדת עם האלו מהסושיה הנחמדה ההיא... מה שאומר מבחינתי שאני לא מתקרב לשם יותר!

בכל אופן... מה יהיה בסוף? אני לבד לתמיד? ולמה זה? מה שונה מהחבר הזה (מצטער שאני די אנוכי פה) אצלי? למה הוא ורבים אחרים מוצאים את החצי השני שלהם ואני לא? זה כי אני לא מכיר כלום חוץ ממחשבים? זה כי אני נמוך? זה כי אין לי רישיון? זה בגלל המראה שלי? זה כי אני לא שותה? זה כי אני הולך נגד הזרם? זה כי אני רואה הכל בצורה די שונה? זה כי מה?????????????????!!!!!!!!!!!!!????????????????

לאיש אין באמת תשובה כנראה... רק תירוצים אני שומע, עוד ועוד...

אין לי בעיה להוכיח שרוב המריבות והניתוקים שלי מחברים הם לא באשמתי אלא אשמתם! ככה עם אנדרי, ברלין ועוד רבים אחרים!

אם פה ושם יהיו לי כמה חברים כמו אלה מאתמול אולי אצליח עוד לשרוד כמה זמן... אבל הבדידות הזו כנראה בסוף תהרוג אותי או תגרום לי להיהרג...

וחבר יקר... אני מנחש שבתגובה שלך לפוסט הזה יהיה איזה משהו שאני מניח שעדיף לדון עליו בפרטי ולא פה אבל זה בסדר נסתדר... ומצטער אם אי פעם פגעתי בך מבחינת משהו שרשמתי כאן או במקום כלשהו אחר.

שוב תודה גדולה על אתמול!

ועכשיו, פינת הצחוק!:

לאן אתה רץ? תאכל משהו!

זה מה שחסר כאן

שלפחות יהיה לי סיפור כזה! גם זה עדיף מהלבד

See you later Aligator!

סוף.

עוד מעט עצמאות ו24 בודדים

אבא בעבודה, אימא אצל סבתא.

ואני בסלון. הטלויזיה דלוקה סתם ואני בכלל במחשב.

לפני זה עשיתי משהו לא הכי שיגרתי...

לאחרונה נמאס לי מהשניצלים של אימא שלי. כלומר היא מכינה שניצלים ממש טובים אבל הם או ממש ממש גדולים או שהם ממש שמנים ואני לא אוהב ככה. התגעגעתי קצת למה שהיינו עושים בצבא בערבים. אז הפעם אני הכנתי בעצמי שניצילים!

שילבתי את מה שעשינו בצבא ומה שאימא שלי עושה והוספתי קצת מעצמי... אחד קצת נשרף לי אבל לדעתי הם יצאו נהדרים!

לצערי סבתא שלי מרגישה ממש לא משהו... חולשה עייפות ובקושי יכולה לזוז.

רק לקוות שיהיה יותר טוב. הרופאים מפגרים לא יודעים כלום ובהם אין לי כלל אמונה.

כעת שני דברים מטרידים אותי...

השבוע ערב יום העצמאות וכלל אין לי עם מי לצאת... עוד רגע בן 24 וכלום! לא חברים לא חברה ושום דבר...

במקרה הכי טוב אני אצליח להסתובב קצת עם הבולגרי וכמה מהחברים שלו.

זה ממש לא מה שאני הייתי רוצה...

אם סתם הייתה מישהי לא לשום מטרה סתם מישהי שכיף לפטפט איתה להסתובב קצת בטיילת לצחוק לראות זיקוקים לאכול אולי משהו וזהו...

שלא נדבר על זה שאין לי מה או עם מי לעשות (גם לא על האש) ביום העצמאות עצמו

ואחרי זה?

יום ההולדת ה 24 שלי יוצא בשבת! כאילו הימי הולדת שלי גם ככה גרועים אבל שבת?? כאילו אפילו אין איפה לקנות עוגה!!!! סעמק השנה גם עוגה לא תהיה! אני כבר בטוח בזה שאימא שלי תביא לי איזה כמה חולצות חדשות או משהו בסגנון שאני לחלוטין לא אוהב וגם את זה היא תביא לי בטח בשישי...

סעמק! כמה נשבר לי מכל זה!

אז אולי מישהו/ מישהי כאן רוצים להציל לי את ערב יום העצמאות ויום ההולדת?

תבקשו משהו בתמורה... אם זה משהו שאני מסוגל למלא, בכיף! שיהיה! אבל פעם אחת! פעם אחת בחיים! אל תציעו לי עצות מפגרות אלא תעשו משהו ותעזרו לי עם זה!

פינת הצחוק (ואני מבטיח הרבה צחוקים למי שתצא איתי בערב יום העצמאות או ביום הולדת!):

חיים שכאלה

אני באמת מרחם עליו

מרפי בפעולה

בין דימיון למציאות

סוף.

סיכוי קידום

איזה שבוע...

סבתא שוב בבית חולים לצערי... כבר מרגישה יותר טוב אך לא מספיק...

עוד משבוע שעבר הייתה לי במחשב בעבודה בעיה. רק לי! תוכנה של התכתבות בסגנון מסנג'ר וכאלה שזה רק בתוך החברה לא עבדה לי. בעיקרון יש תחליף וובי לזהו אבל הוא לא הכי משהו ולא תומך בחלק מהדברים.

אז בין התקלות של אחרים ניסיתי שבוע שלם ומעלה לטפל בבעיה שלי.

התכנון כבר היה שהטכנאי יחליף לי ווינדוס אבל המשכתי לנסות ועירבתי המון אנשים בזה וכולם ניסו לעזור... החל מחברים בהלפ דסק והטכנאים ועד למנהלי הרשת ואפילו אנשי יוניקס...

כולם! והכל לשווא...

בסוף אתמול איזה מישהו התקשר לא הצליח לשחזר סיסמא דרך איזה אתר של החברה. באתי להכנס לשם לשחזר לו ו... האתר לא עובד לי! ביקשתי ממישהי שיושבת לידי ואצלה זה עבד... אחרי בדיקה מעמיקה קלטתי שבמשך כל השבוע הזה HTTPS לא עבד לי באינטרנט אקספלורר... ותוכנת ההתכתבות מבצעת התחברות ב HTTPS!!!

אז עכשיו היה לי כיוון חדש וניסיתי כל מיני דברים... על שתי התקלות האלה אני מכיר כל מה שיש לגוגל להציע! הכל!

ושום דבר לא עזר... בסוף משהו גרם לי לחשוד בעידכונים לא תקינים של הווינדוס... הכל הראה לי שהוא מעודכן אבל משהו שם עדיין לא היה נראה לי... אז כנראה שבטעות הצלחתי לגרום לווינדוס לקבל עידכונים ישירות ממיקרוסופט והפלא ופלא הופיעו להם קרוב ל 50 עדכונים!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חצי יום זה הוריד והתקין ובסוף היום לא בדקתי כי היה צורך בריסטארט.

היום בבוקר באתי לעבודה מוכן לנסות עוד שני דברים שהסיכוי שאחריהם בכלל יהיה לי רשת לא גבוהה אבל הם אמורים לתקן הכל...

אני נכנס לי רק למחשב והופ! מסתבר שהעדכונים פתרו את הבעיה!!! שבוע שלם וכל זה בגלל עדכונים מסריחים של מיקרוסופט!

אל תאשימו אותי ששבוע שלם לא קלטתי שאין לי HTTPS... אחרי הכל זה לא עבד רק ב IE. ואני לרוב הצרכים שלי גולש מהכרום ושם הכל עבד נפלא (זה גוגל בשבילכם!)

אבל כל הסיפור הזה לא היה מעניין אם לא החלק הבא...

התחלתי לכתוב לרוב האנשים שעזרו לי תודה והסבר קצר מה בסוף פתר את זה למקרה שמישהו יתקל במשהו דומה.

האיש סיסטם כתב לי משפט בסגנון:
"אתה רואה? תעביר אלינו קורות חיים שלך, משכורת פי 2 משלך כבר על ההתחלה."

המשפט הזה פשוט עשה לי את היום! הוא כמובן לא אמר שזהו אני עובר אליהם או משהו אבל ביררתי איתו ואכן היה אצלם דיבור להוסיף בן אדם. מי יודע... אולי יש לזה סיכוי...

השבוע גם התעסקתי עם מישהו עם שם מאוד משונה... הבן אדם לפני כחודש נתקל בבעיה שניסיתי לעזור לו וחשבתי זה משהו שבא מתוכנה מסוימת והעברתי למי שמטפל בסוג הזה אבל טעיתי... כשאמרו לי שטעיתי מי שמשם... אז אמרו שהוא כועס ושהוא מתחיל לערב שם אנשים מדרג גבוהה וכל מיני... ישר נלחצתי קצת וחזרתי אליו כדי לנסות לפחות להרגיע... הבן אדם ענה לי הכי נחמד שיש ובכלל אמר שאני היחיד שמנסה לפחות לטפל בו... ניסינו איזה משהו ואז ראיתי שזה לא משהו בכוחי אז העברתי לאנשים שיותר חזקים בתחום בתקווה שזה יעזור...

השבוע הבן אדם חזר אלי מספר שכשניסו לתקן את התקלה זה גרם לתקלה אחרת שהיא כן ידועה... אז הוא רצה שאפתור לפחות אותה בנתיים... עזרתי לו איתה ואז ניסינו שוב לחפור על התקלה הראשונה שלו... ואז האמת הוא הציע משהו שהיה ממש דרסטי ואני לא המלצתי אבל בסוף זרמתי איתו... ושמעו... זה פאקינג פתר תקלה שבמשך חודש איש לא ידע ולא הצליח לפתור! הבן אדם מאוחר יותר התקשר אלי שוב לברר מה השם משפחה שלי... כנראה להגיד למישהו משהו שזה גם מגניב...

בכלל שבוע הזוי בקיצור...

אבל היום באמת היה נחמד...

אם רק היום היה יכול להגמר בזה שאני נפגש קצת לשבת עם מישהי בחיבוק או משהו על איזה סושי או קולה או סתם משהו...

ועוד משהו שקרה השבוע... אני מאז חורש על השיר הזה בלי סוף! מי שמכיר אותי כבר מבין על איזה שיר בדיוק אני מדבר. זה ברור הרי כשמש!

הסינגל החדש של לינקין פארק! Burn It Down

ועכשיו אפשר לעבור לפינת הצחוק (אנא מכם, לחצו בבקשה על אחת הפרסומות כדי לתמוך בי)

השרותים הכי מגניבים שראיתי אי פעם

סוף.

צבא בסופרלנד

איזה בזבוז...

אני לא מתכוון ליום אלא לכמות הכסף שביזבזתי היום. אבל היה שווה את זה לדעתי.

כבר שכחתי במה מדובר...

קבענו ב 9 ליד בית של זה שאירגן את זה...

קצת לפני הגעתי וניזכרתי... בטייסת שהיינו עמידה בזמנים זה בולשיט!

בכל אופן משם נסענו לסופרלנד.

כמות האנשים שם הייתה נוראית...

את האמת די נתקעתי שם... אני לא עליתי על רוב המתקנים שהם עלו... פשוט רכבות הרים ובאנג'י זה לא בשבילי!

מה שכן, היה נחמד לראות את רוב האנשים שם. למזלי אלה שלא רציתי לראות לא באו.

היה באמת ממש נחמד. ישבנו דיברנו, זכרונות ואפילו פגשנו בן אדם שהיה איתנו בטייסת וכלל לא היה קשור למפגש במקרה היה שם עם חבריו.

בסוף חזרנו לעיר בנפרד יחסית ואני במונית עם שניים שאחד מהם המשיך לאוטובוס שלו הביתה והשני חיכה לאחד אחר שגר שם. נשארתי עם זה שחיכה... הוא היה לי לחבר לא רע ועשינו מלא שטויות ביחד וכן נשארים בקשר. דיברנו מלא על כל מיני דברים זכרונות וכאלה... ואז זה שהוא חיכה לו התקשר שהוא לא יכול להגיע או משהו והסביר לו איפה האוטובוס שלו והוא נסע אחרי שחיכיתי איתו שם...

משם בעיקרון הייתי אמור להמשיך 2 רחובות קטנים ולקחת אוטובוס הביתה...

אבל משהו הרגיש לא במקום... הבדידות הטוטאלית הזו או חשק משונה מיני או מחשבות לכיוונים מוזרים ואז עברה במוחי מחשבה כן טובה!

אתמול איכזבתי את זה שרציתי להפגש איתו בפארק... אז היום אני בדיוק ליד הפארק כבר והוא גר באזור... 5 דקות אחרי זה נפגשנו... הבן אדם אכן קצת משונה כזה אבל ממש ממש בסדר... דיברנו הרבה ואז סתם התחלנו להסתובב כי הוא נהיה רעב וחיפש משהו טעים ולא יקר בפסח! אחרי טיול לא הכי קצר וגם לא הכי ארוך הוא פרש לאכול הביתה ואני הביתה גם...

הוא הכניס לי הרבה מחשבות לראש וכל מיני... באמת היה יום נחמד שכזה...

עכשיו החברה המעצבנת של אנדרי התכתבה עם אימא שלי... היא כאילו נעלבה ממני מכל הסיפור חח... אנדריי רשם מה שרשם החזרתי לו (לא מסתיר) ובסוף אני אשם, ואני זה שמתנהג מגעיל בזה שחולף על פניו כאילו ולא מכירים... כן אשמתי בטח! זדיינו! הצליחה אבל להעציב את אימא שלי ולי מה זה יש חשק להחזיר על זה...

ובנוסף איכשהו שיקרתי שם על מישהו על משהו... באמת שבשיא הרצינות אין לי מושג על מה היא מדברת... היא עוד אומרת לאימא בהתכתבות שתפסיק להגן עלי כבר...

סבבה, את רוצה כאילו בלי הגנה איתי??? תכתבי לי ישירות! דפוקה בשכל מפגרת זה מה יש לי להגיד!

אבל בסדר... אני אחד שתיים שוכח כאלה...

טוב אני גמור מעייפות, מחר פוגש את האחת.

וזהו לילה טוב...

(נו זרמו פשוט פוגש אותה מחר וזהו. למה לא?)

סוף.

American Pie Reunion

רק משפט אחד נשאר לי להגיד...

Finch's mom was messed by the Stifmeister!

טוב מי שלא מכיר את הדמויות לא מבין במה מדובר...
העניין היה כזה... הרי רציתי מזמן ללכת לסרט או סושי או משהו עם חברים...

אז התכנון היום היה אחרי העבודה להפגש אם איזה חבר מכל הפרויקט ונוס וכל זה סתם באיזה פארק נחמד על קולה...

ואז זה התחיל!!

חבר מהתיכון שלח SMS שהם רוצים ללכת היום לאמריקן פאי החדש לשעה 5 וחצי.

הבעיה ש5 וחצי לא הייתי מספיק מהעבודה במיוחד שלא אכלתי כלום!

ניסיתי לשכנע אותם ללכת מאוחר יותר אבל הם לא יכלו ובנתיים...
התכתב איתי חבר מהצבא! גם הוא רצה 5 וחצי  אותו סרט... חשבתי אולי לאחד את הכל אבל אז הסתבר שהוא מצרף עוד מישהי שהייתה איתנו והיא לא טיפוס מתאים ממש... מה שכן הוא עם אוטו וזה קצת יותר קל...

בסוף חוק מרפי היום ניסה כנראה להוכיח לי משהו...

בבוקר יצאתי מהביתה כרגיל לא ממהר לא כלום כי בחג אין ממש פקקים... אז איך שיצאתי פגשתי שכן שהסתבר נסע בערך לתחנה שבה אני מחליף אוטובוס אז הוא הקפיץ אותי והגעתי נורא מוקדם... ואז איכשהו הפעם נסעתי כרגיל עם חבר מהעבודה והגעתי לתחנת אוטובוס לכיוןן הקולנוע בשעה 3:25 בערך כשרצינו להפגש ב5 שם! ואני יכול להגיע תוך כ 20 דקות... אז התקשרתי סיפרתי לחבר הזה והוא עדיין בצבא אז כמו כל חייך דבר ראשון שעלה לו בראש היה "לך הביתה" וקלטתי שהוא צודק ולפי כל הזמן נסעתי הביתה שמתי את התיק אכלתי קצת ונסעתי לקולנוע והגעתי בדיוק בזמן!

ראינו את האמריקן פאי החדש וזה היה ממש מצחיק וטוב!

משם הלכנו ליציאה ואוט שלו כי הוא היה צריך להחזיר עד 8 את האוטו לאימא שלו... הייתי קצת בבאסה... רציתי בנוחות לשבת ברוגע איתם לאכול או משהו או סתם... וכנראה שמשהו קרה שם והחבר הזה קלט שהוא במהלך הסרט קיבל SMS מאימא שלו שהיא לא צריכה את האוטו... צחקנו וחזרנו חזרה... הבחורה רצתה בהתחלה איזה קפה אבל איכשהו בטעות היא הזכירה סושי וגיליתי להם שגם שם במקום יש ג'פניקה והלכנו לשם!

מה שכן אני מעולם לא טעמתי כזה ספייסי טונה... זה היה סופר ספייסי! אבל סבבה... משם כבר אכן הלכנו לאט ואני חזרתי באוטובוס הביתה...

זה היה ממש נחמד נהניתי והכל אבל עמוק בפנים חסר משהו... מישהי! חברה או בסגנון...

זה לא יכול להמשך ככה!!

אבל כאן זה לא נגמר... מחר הזמין אותי עוד אחד מהצבא לשעבר... הם מתאספים מלא מלא אנשים לסופרלנד... אז אני מחר גם הולך וכך גם השניים שהיום הייתי איתם בסרט...

ככה שאת חופש פסח הקצרצר שלי התחלתי ממש טוב... (גם סרט גם סושי זה הישג ענק!)

לא יודע מה יהיה מחר... יהיו כמה אנשים שלא ממש מתחשק לי לראות אבל מקווה לטוב... בינהם יהיו לא מאט שאני די התגעגעתי אליהם...

השאלה מה הלאה? עוד מאט יום הולדת ואני עדיין לבד... לא חברים אמיתיים וללא חברה או אפילו מישהי שבכיוון...

סוף.

לקראת יום הולדת בנוסף לבדידות

לא חשבתי שהבדידות הזו יכולה להתגבר עוד יותר...

מסתבר שהעובדה שחם וכולן בחוץ חצי לבושות מגבירה את התחושה הנוראית הזו פי מיליון...

בעבודה היו לי בעיות היום במחשב... קצת הזוי אבל מקווה מחר יסתדר...

חזרתי הביתה והדבר היחיד שרציתי זה להסתובב קצת בטיילת...

אחרי שהוצאתי את הכלבה שכנעתי איכשהו את הבולגרי לצאת ולפני שזה קרה גיליתי ממנו שבירות זה לא כשר לפסח!

בכל אופן יצאנו ומסתבר שלא מאט קיוסקים לא שמעו על המילה כשר, לי זה לא מפריע לא ככה ולא ככה אבל הבולגרי נהנה לו מהבירה שלו... אני כרגיל בקבוק הזכוכית של הקולה...

משם רצינו לשבת באיזה ספסל נחמד ספציפי אך הוא היה תפוס אז הלכנו לאיזה מקום ישן שלא מאט פעמים ישבנו בו... ליד המקום הזה יש פארק די מוזנח מעפן שתמיד יש שם שיכורים כבדים כאלה חצי מתים הומלסים מעפנים... ודווקא ראינו שם איזה חבר שפעם היה שכן שלנו עם עוד איזה חבר שלו אז הלכנו לשבת איתם קצת... המצב רוח שלי היה די בסדר אבל מתנדנד... ישבנו דיברנו בכיף צחוקים וכאלה אבל מבט אחד לצד שקלט זוג אוהבים... די הפיל אותי חזרה למציאות הדפוקה שלי...

ובעניין אחר...

עוד 20 יום יש לי יום הולדת...

אימא שלי די מזמן הכריזה שהיא רוצה לקנות לי שעון ליד... הקטע שאני אוהב רק דיגיטליים וזה או משהו פשוט בדיוק זה שיש לי עכשיו על היד... או משהו שבאמת טוב שמסתבר שבארץ עולה לא פחות מ900 שח! ולשלם סכום כזה על שעון זה טמטום! 

אז עכשיו היא כרגיל תקנה לי איזה בגדים מעפנים וביום הולדת הזה גם כן יתחשק לי רק לבכות!

הדבר היחידי שכרגע אני רוצה זה חברים, מברה ותקשורת טובה כלשהי...

פשוט אין לי את זה וזה לא משהו שאפשר באמת לבקש מההורים ליום הולדת או מסנטה קלאוס או ממשהו כזה... 

אני בכלל כבר לא מדבר על העובדה שאין לי עם מי ואיפה לחגוג...

אז גם יום ההולדת ה 24 שלי יהיה דפוק לבד ומבודד... כל שנה אותם חלומות שמעולם לא מתגשמים!

השנה נראה לי גם עוגה לא תהיה...

ובנימה אופטימית שכזו...
פינת הצחוק:

אכן יש סניף בכל חור

סוף.

בדידות בכל מקום

וזה נמשך ונמשך... (Skillet) נו וגם הדיכאון של הבדידות...

אני משתגע זה בטוח... 

טוב השבוע יהיה די קליל כנראה וקצרצר...

שעות עבודה לא ארוכות כ 6 ביום במקום 9.

יום רביעי וחמישי אני לא עובד...

יואו נו... מישהי לצאת איתה בדיוק השבוע סתם לאכול משהו להסתובב בטיילת ללכת לקניון לבחור בגדים אפילו או סתם לשבת לדבר או סרט או משהו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני אמות מהבדידות הזו! לא יכול יותר עם זה...

מחפש בפייסבוק, מחפש באתרי הכרויות, בין החברים שנשארו לא שממש נשארו, בכל מקום שרק מכיר... מנסה לשכנע את עצמי שזהו שאני לבד וככה זה... אבל הנשמה לא נותנת מלחמה על עצמי ואת זה אני לא אשרוד עוד הרבה...

אבל מה אני חופר? הרי הדבר היחיד שעוד אולי מעניין מישהו בבלוג שלי זה פינת הצחוק... גם ככה איש לא מגיב כמעט ואיש לא נכנס כמעט... בטוח שאיש לא מנסה ממשית אולי לעזור להכיר לי מישהי אבל באיזה פנטזיות אני חי?

שתושמדו כולכם ביחד עם כל חלומותיכם ואהבותיכם ב 21.12.2012!

פינת הצחוק יא זבלות:

איזה אבא...

הגיימרים של היום... לכן בכל הצ'אטים יש מישהו שתמיד עושה מיאו!

כאלה הורים הייתי רוצה ואם אי פעם אהיה אבא אשתדל להיות כזה!

אחלה אחים

סוף.

Heroes בבדידות

עוד שבוע רגיל עבר...

שום דבר חדש הכל אותו הדבר. לפחות סבתא בבית.

אתמול בעבודה התחלתי להרגיש את זה... כמה הבדידות הזו חודרת עמוק לתוכי... זה רק מתגבר ואני לא יודע מה לעשות עם זה... משתדל להחזיק איכשהו לא יודע איך לא יודע במה...

בחיי אני בקושי מסוגל לכתוב! אבל לא, לא בגלל הבדידות, משהו אחר מפריע לי אני רוצה לשמור אותו לסוף הפוסט.

אתמול והיום הדיכאון נורא גבר עם הבדידות הזו... פשוט אין לי אף אחד ואני לא יכול לעשות עם זה כלום ולא עושה כלום... משתדל להשלים ולהבין שככה זה ואין מה לעשות.

בחיי זה באמת מקשה לכתוב! (עוד מאט)

אך למרות הכל, הליכה פשוטה עם הכלבה ומבט אחד לים הכבר די קייצי והאנשים... מאורר כזה חשק עז בסך הכל לצאת שם עם מישהו ללא כוונות סתם אפילו אולי לצלם על נוף הים, לטייל, לשתות איזה קולה או מיץ או סתם לדבר על סרטים או כל דבר טוב אחר. לא צריך כלום יותר ואין גם את זה...

ולא משנה כמה אני מחניק את כל זה כמה אני משתדל להשליםםםםםםם אה!!! באמת קשה לכתוב כשזה ברקע!!!! (עוד רגע אסביר!)

כמה שאני לא מרגיש כבר שום חג כקשור אלי כמה שלא איכפת לי מזה ורק גועל זה כזה מכביד... 

ומשהו עמוק עמוק... הנשמה... לא מקשיבה לי פשוט זועקת מאבדת את זה לא יכולה יותר חייבת תקשורת כלשהי משהו קשר אהבה חיבה חברות משהו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 

ואין כלום!

הכאב הזה נשאר מורגש נורא כואב גם עכשיו.... ברגע זה...

לבנתיים...

הפרקים של נארוטו התחילו להגמר לי והייתי צריך למצוא משהו אחר לראות בנתיים...

נבחרה הסידרה האמריקאית Heroes הבעיה שכשהורדתי אותה בצהלך השירות הצבאי לא חשבתי שאצטרך להוריד מחדש כדי לראות את זה באיכות פול HD... אז התחלתי להוריד פה ושם מחדש אבל עם 20 מגה אינטרנט זה לא כזה כואב...

אני ממש נמשך לסידרה ראיתי כבר עונה 1 ונראה לי גם את 2 פעם אבל אז עזבתי גם צבא גם עוד לא יצא ההמשך ועכשיו אני רואה הכל מהתחלה וממש נהנה... איזה ערב ראיתי 2 פרקים ברצף...

אבל אתמול... בעודי נמאס לי מהמוזיקה שלי חלקית ומחכה ל 16 לאפריל בקוצר רוח ליציאת הסינגל הבא של Linkin Park - Burn It Down הזמן כאילו לא זז ואני מת כבר לשמוע אותו...

יושב אני אתמול בערב ורציתי לראות משהו באיכות גבוה מהיו טיוב... כשהתחלתי לחפש החלטתי לראות עם יש משהו חדש מעניין אולי על הסידרה Heroes ונפלתי על סרטון שלא היה משהו...

אבל השיר ברקע...............................................................

כבר כ 24 שעות השכונה נאלצת לסבול אותו בווליומים לא נמוכים!

היו כמה הפסקות בהן נשמעו שירים אחרים שונים של אותה להקה!

להקה שקמה באותה שנה 1996 כמו לינקין פארק...

להקה מדהימה שבכמה קליפים לא יכולתי אתמול אפילו למצמץ! שירים כל כך טובים מוזיקה כל כך טובה עם מסרים וזה פשוט כזה חזק ומרוב הקצב הזה פשוט קשה לכתוב הידיים פשוט עולות לאוויר וזהו!!!

אני לא יכול להגיד שהמוזיקה הזו מקלה לי על הכאב במיוחד שיש כמה שירים שממש מעבירים את הרגשות שלי... אבל איכשהו זה מלווה אותי...

אני לא אתחיל פה להציג את כל השירים והקליפים אבל עד עכשיו כל מה שראיתי ושמעתי ללא יוצא מהכלל אני ממליץ עליו ממש בחום! (כל הדיסקוגרפיה שלהם כבר מתנגנת לי בווינאמפ!)

אז אני שמח מאוד להציג בפניכם להקה שאני די מובך שעד היום לא הכרתי...

Skillet!!!!!

השתי בחורות שם גם ממש מדהימות!!
(פינת הצחוק תבוא אולי בפוסט מחר כי אני עייף כרגע)


סוף.