קדימה קדימה!! הפוסט הזה באיחור של שבוע בערך השנה עוד רגע נגמרת והעבודה עוד מרובה!
אז אני ועוד חבר מהעבודה הקודמת שומרים על קשר וחברים טובים, נפגשים הרבה מטיילים מדברים...
אבל בהתחלה היה איתנו עוד אחד מהעבודה הקודמת... הוא גר רחוק יותר אך עם רכב והכל היה טוב עד ש...
הוא התחיל להטיס רחפנים... ומאז הוא די נעלם לנו...
מדי פעם מחליפים כמה מילים וזהו...
אז לאחרונה החבר הראשון החליף איתו כמה מילים ומסתבר שהבחור חולה, חולה מאוד כמו שהבנו...
כשאני מסתכל על זה עכשיו לאחור... זה ממש ממש כמו:
ממה שהחבר סיפר לי, יש לו אלרגיות, הוא לא עובד, בקושי יוצא מהבית ובכאבים כל הזמן... מצב לא משהו בהחלט, נורא מבאס לשמוע שככה אצלו... אז דיברנו איתו והחלטנו ליסוע לבקר אותו...
הבחור חי ב.... אם עד אותו יום הייתם מבקשים ממני להצביע על המפה איפה הישוב הזה... אני חושב שהייתי מצביע איפשהו סתם מניחוש באזור הצפון ואז משנה את הניחוש שוב ושוב...
הישוב הזה דווקא די קרוב למרכז אבל... לא יודע... אזור משונה כזה...
הגענו, ולקח לנו זמן להבין איפה הבית שלו... הוא גם ביקש מהכלב שלו לנבוח כדי שנמצא אותו אבל לא שמענו את הנביחה אפילו... חשבתי יש לו בטח כלב גדול אז בטח נשמע... כשמצאנו אותו והדבר הקטנטן הזה רץ לעברינו.... הכלבה שלי נראה לי נוחרת יותר חזק ממה שהוא נובח חחח
בכל אופן עלינו אליו הביתה והוא סיפר לנו את כל הסיפור...
לשימחתינו, הוא במצב מעולה יחסית!
מסתבר שמה שקרה זה שהוא ניסה לטפל בבעיה בריאותית שהייתה לו מזמן והפריעה לו פה ושם, אז הטיפול במקום לעזור עשה את זה גרוע יותר, ובגלל שהוא לא יכל לתפקד קבוע כמו שצריך בעבודה וההנהלה שלו גם ככה לא כזה הייתה לצידו כבר מזמן הם החליטו לפטר אותו, אבל כעת הוא חוזר לטיפולים קודמים ובדרך לחפש עבודה חדשה, ככה שבסופו של דבר הוא אחרי תקופה לא קלה אך הוא בסדר, וזה ממש שימח אותנו...
אז ישבנו, דיברנו, קצת שיחקנו במשחק כלשהוא בקונסולה...
ואז הוא שואל את החבר שאני כל הזמן מטייל איתו... מה איתו, מה חדש אצלו...
"אני די כרגיל עובד בזה, מאורס........."
אני כזה לפתעקולט שהוא אמר מאורס אבל עד שקלטתי זה היה...
-"דנג'י יודע?"
-"דנג'י יודע?"
- "עכשיו הוא יודע"
צחקנו על זה דווקא, הבן אדם ממש לא היה בקטע של זה ורק אחרי שנסענו כבר הביתה תיחקרתי אותו, מסתבר שחברה שלו רצתה והוא כזה גם ככה הרגיש כמו נשוי ולמרות שהוא כלל לא מעוניין בכל הרישמיות הזו הוא החליט שאם היא כל כך רוצה אז בסדר והציע לה... לא עשה משהו יחודי מזה...
אני משונה כזה, זה מסוג הרגעים שלע מעיק וכואב ששוב מישהו סביבי הנה מתחתן ואני עוד לבד, וכן, זה מעיק גם פה אבל אני שמח בשבילו ודווקא שמחתי לשמוע על זה והאמת אני ממש אשמח להיות בחתונה שלו למרות שאני מבין שזה יהיה ממש כואב בכיס כנראה, הוא חבר טוב וקרוב...
אותו שבוע לקחתי יום חופש, זוכרים את החבר ההוא מיפן? אז הוא הגיע לארץ, ויצא לנו להפגש...
הבחור שוקל לבוא לארץ ללמוד פה שנה, ולכן הוא רצה לבקר באיזה מקום לימודים... אז נסעתי איתו, הוא רצה סתם לראות אבל אמרתי, אנחנו כבר פה, בוא נמצא איפה רושמים סטודנטים מחו"ל וננסה לברר מידע, ואכן מצאנו ובהחלט טוב שכך, הוא גילה מה הוא צריך לשפר ומה בדיוק לעשות, האמת זה די הלחיץ אותו, מסתבר שהציונים שלו קצת לא מספיקים והוא נלחץ... אבל הוא נלחץ בצורה של אני הולך לעבוד יותר קשה! ולא של זהו החיים נגמרו וזה טוב שכך...
משם הלכנו לטייל קצת וישבנו לאכול ולפטפט ואז הוא הביא לי כל מיני חטיפים מיפן... יה זה ממש היה כיפי!! אני כל כך שמחתי! זה פשוט לא מוסבר כמה זה שימח אותי אותו רגע...
ואז עשיתי לו את מה שהוא עשה לי ביפן, הוא הלך לקנות ממתקים ישראלים לחברים וקרובי משפחה, אז פשוט שילמתי על זה! הוא הכיר כבר חטיפים ישראלים וידע מה הוא מחפש, אבל די מהר עליתי על מה איש משום מה לא הכיר לו... קרמבו! אז הוא לקח גם את זה... יהיה מעניין לראות אחרי זה... הוא יעשה סירטון עם איזו יוטיוברית ישראלית שחיה ביפן עם זה... יהיה כיף לראות...
אז הגיע שישי שעבר... אני מטייל עם החבר המאורס... לפתע קורה משהו בתזמן מעניין... חברה שלו מתקשרת ואומרת לו שבעוד X זמן שיגיע הם הוזמנו על ידי זוג חברים שלהם למסעדת יוקרה על חשבונם... באותו זמן אימא שלי מתקשרת ואומרת שאחרי שנסיים לטייל שאצטרף אליהם לבית קפה עם הדודות...
חבר שלי אין לו חשק למסעדת יוקרה במיוחד כשראה את התפריט המשונה והלא נשמע טעים, לי אין חשק לבית קפה הזה וצחקנו על זה שרצינו להתחלף...
בסוף הגעתי מסתבר שממש רק כשהם התישבו שם ורגע לפני שנכנסתי לבית קפה דוד שלי הגיע גם משום מקום, היה נחמד ואז גם הן שוב הזמינו אותנו לחגוג איתן את השנה החדשה.......
והאמת... זה די הולך לשני הכיוונים... מצד אחד לא היה לנו תוכניות בכלל וטוב שכך זה יהיה בסוף...
מצד אחר, האמת מעט נמאס לי מזה, כלומר שנה שעברה בערך חברה של אימא שלי כביכול חזתה שהשנה לא אחגוג איתם כי אהיה עם מישהיא, מצד אחר אני מבין שכל זה בולשיט אבל איפשהו היה לי חשק שמשהו כבר יקרה ותהיה מישהיא, השעון מתקתק והשלב הראשון הרי כבר לא חודשים ממני, לא שבועות אפילו! כבר אפשר לספור את השעות...
אבל היי, נתתי פייט... כמו שאני יודע...
אוקיי, אז שנה חדשה... שיהיה... קדימה! אז אני אופה את הקאפ קייקס הטבעוניות כמו שנה שעברה, כולם אהבו אותן, הן קלות להכנה וטבעוניות ככה שגם הדודות עם הצום המוזר שלהן יכולות לאכול וגם כל החברים בעבודה...
החלטתי ואפילו הפתעתי את עצמי, לוותר הפעם על העוגיות שוקוצ'יפס, יש שם במתכון כמה דברים שאני לא אוהב, ראשית כמו הלכלוך שזה עושה ובגלל שאין לנו ממש מיקסר בבית אני מערבב הרבה עם הידיים וזה ממש לא כיף, שנית זה המון המון סוכר, זה בעיקר סוכר!
אוי אני צריך עוד לכתוב פוסט סיכום שנה... טוב נו נראה מתי אצליח...
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה