אם ציפיתם שהמצב רוח המשונה הזה יעבור לי כבר, אז זה ממש לא נראה ככה...
זה שונה, זה לא שאני בדיכאון ממש ביום יום, אבל אני פשוט איבדתי כל תקווה לחלוטין לגבי למצוא אי פעם מישהי, אני לא רואה כל סיבה אפילו להמשיך לנסות, כלומר בכלל.
לפני כמה ימים עברתי איפשהו ועברה בחורה חמודה, הסתכלתי לכיוון שלה ונראה לי היא חייכה אלי, לא שהייתי עושה משהו גם ככה אבל כלל לא היה לי איכפת מזה כבר.
הבעיה שזה ממשיך לכאוב וזה לא משהו שעובר בנתיים זה סוג של כמו לנסות לגרד שריטה עד שתיעלם אבל זה רק מחמיר אותה...
לגבי יפן... טוב לא יודע, הבחור ההוא רוצה טיסות זולות, מקומות לינה זולים... אני גם, אבל זה לא אומר שצריך לטוס בחברה שאומנם אנשים מרוצים מהם, אין להם הרבה בטיחות והעצירה היא בוסיה למשך כיום שלם כל כיוון!
אני פשוט לא רואה סיבה לבזבז בכל כיוון יום על רוסיה כשהמטרה היא יפן...
מה בכלל אני עושה??????
למה אני מנסה בכלל לטוס עם מישהו שאני לא ממש מכיר? למה אני מנסה להתפשר? למה אני מנסה בכלל לטוב באוקטובר שלא ברור לי עדיין כמה המזג אוויר שם? למה אני בכלל מתאים את עצמי למישהו? למה....
ועוד בן הוסיף לי עם השטויות שלו... הוא הרי סוג של מסוגל לקרוא את העתיד לפי אמצעים כאלה או אחרים, אני לא בא להגיד הוא צודק או לא ואם בכלל צדק אי פעם אבל...
הוא אמר לי בעצמו שהוא יותר רואה אותי טס בספטמבר, וזה אכן הרי מתי שטסתי פעם קודמת והיה נהדר, ואם הייתי טס לבד הייתי טס בספטמבר או סובל את הלחץ של האנשים וטס במרץ לפריחת הדובדבן, אבל אז בן אמר שזה הזמן שיתחילו אצלי בעיות כלשהן, סתם עכשיו אני מודאג, אבל...
כבר אמרו לי מספיק שאני אהיה בקבע בצבא אשרת אי שם במדינה אחרת אעבוד במחשבים אתחתן מוקדם וכאלה...
אז איפה כל זה?
WELL FUCK YOU!
לכו תקראו את העתיד במסטיק בזוקה! עדיף...
אבל החוסר מוטיבציה שלי לגבי כל דבר אפשרי כבר פתח לי עוד משהו...
לוותר, לא לטוס בכלל וזהו... והאמת זה די נראה לי מה שיקרה כרגע...
בנתיים, אימא טסה לחו"ל...
וואו קשה לאדם כמוהה להבין שזה קצת שונה כשהמכשיר שלך בחו"ל אפילו שיש לך שימוש חופשי לחלוטין...
טוב העיקר הכל בסדר והיא יודעת כמה דברים בסיסים...
אנחנו בבית בנתיים שורדים מבחינת אוכל, כלומר הכל בסדר... קניתי מנה חמה מסוימת שתמיד אני מוצא את עצמי קונה אותה כשאימא בחו"ל והצלחתי לטגן שניצלים, האמת החלק הקשה בשניצלים היה להצליח סוף סוף להדליק את הגז בתנור החדש... הוא כבר הרבה זמן אצלינו אבל לא יצא לי לבשל וכשכן ניסיתי להפעיל לא הצלחתי וזה רק הלחיץ אותי כי אני לא סובל מה שקשור לאש...
אבל הצלחתי איכשהו מהניסיון השני. דווקא יצאו אחלה שניצלים...
היום הלכתי לקנות עוד כמה דברים ככה שיהיה איך לשרוד עד יום ראשון שאימא שלי תחזור, בתכנון היה להכנס לסופר לקנות גלידה ואולי עוד דברים אבל העיקר ללכת לחנות רוסית ליד לקנות קיסוני בשר, מה שנקרא ברוסית פלמני, קל לבשל אותם הם ממש טעימים.
משום מה איך שנכנסתי לחנות, כאילו ידעתי!!! אחרי כבר כמה שנים שבכל חנות רוסית שחיפשתי לא מכרו אותם, אפילו ממסעדות הם נעלמו... מצאתי במקפיא ממש מול העיניים חבילה של קציצות קייב!!!!!!!!!!!!
למי שלא מכיר, זה מאין שניצל שמן כזה שבפנים יש מילוי, לרוב זה סוג של כמו מרק מבוסס שמן שכזה...
קיצר אני ממש אוהב את זה ופעם מכרו את זה בכל חנות רוסית ולפתע זה נעלם...
היום פשוט הרגשתי את זה... אז מכר כנראה נכין את זה... או שנסיים את השניצלים...
יום העצמאות...
כל שנה חוץ מאחת אני יותא בערב! לפעמים אין לי עם מי עד הרגע האחרון אבל אני יוצא ובסוף עם אנשים!
השנה, איש לא זרם כרגיל אבל הפעם אני מרוב כל החוסר בכלל רצון לחיות או כל מוטיבציה, לא חשבתי בכלל ללכת בעצמי...
בסוף החלטתי ללכת לראות זיקוקים ולחזור...
אז הלכתי לבד, לא הרגשתי לא אווירה לא כלום, הבנתי שאני ממש בבעיה אם אלו הרגשות שלי...
אני יושב לי שם בצד די בפינה באזור חשוך מחכה לזיקוקים, דווקא פינה טובה הם ממש מולך... מזפזפ בפלאפון משהו ונעמדת מולי דמות...
חבצלת, מה הקשר? בכלל לא הבנתי את זה... היא עצמה לא יודעת איך קלטה אותי אבל היא הייתה שם עם אחותה בעלה ותינוק, אז פיטפטנו בקטנה וזהו נפרדנו, נשארתי שם כלל לא חשבתי להצטרף לא כלום, לא רואה את עצמי אפילו עושה את זה יותר...
אבל אותו ערב לא הייתי היחידי בדיכאון, דווקא עוד חבר שהכרתי מהפרויקט, הוא משונה כזה הוא נראה ערס הוא גם חלקית אולי ערס, אבל אחלה איש, לומד דווקא חקלאות רציני עם זה עם שכל וגם הוא לבד, הוא אותו ערב לא יצא כי כל החברים שקראו לו הם זוגות והוא לא אוהב להיות גלגל שלישי כמו שהוא הגדיר את זה...
למחרת למטס אבל הלכנו ביחד, הוא הוקפץ ע"י אבא שלו ברכב ואני באוטובוס שנתקע בפקק וגרם לי בסוף לצאת ממנו ולעשות מסע ברגל, מסתבר שגם ביום העצמאות הישראלים והתל אביבים ילכו על הכבישים אבל לא על שבילי אופניים, אז אם כבר אני הולך במהירות של אופניים החלטתי לקחת את השביל :)
המרחק לא קטן הזמן אפסי אבל...
אני מעולם לא מאחר כשזה תלוי בי! הגעתי לשם ממש בזמן!
טיפונת הגדרות מהירות במצלמה והכל התחיל...
איך שהמטס נגמר אני שם לב... הISO, הוא היה מוגדר ידנית למשהו גבוהה בטירוף!!!!!!!!!!!
נאלצתי בבית ללמוד איך מתמודדים עם רעש בתמונות... יצא קצת סבבה אבל זה היה מבאס...
אבל, עוד חבר שניסיתי לקבוע איתו, החליט דווקא להפגש אותו ערב, רצה לצלם בטיילת, הוא דווקא אמר שמספיק פלאפון אבל בשבילי זה לא בעיה לקחת את המצלמה מקסימום לא אשתמש, אבל על מי אני עובד? אני חייב לעצמי לפצה על מה שהיה בבוקר...
אז צילמתי כ10 תמונות אבל כאלו שאכן שוות את זה ואת כל ה70 ומשהו מהמטס!
הבעיה היא שהיום הזה גמר לי את הרגליים, עד כדי כך שאני היום בקושי יכולתי ללכת... גם ככה כל היום ישנתי, לא היה לי לא חשק ולא כוח לכלום..
עוד משהו לכתוב עליו, ארוויזיון... אני די חובב את התחרות הזו ובשנים האחרונות יותר משתדל לעקוב אחריה, לרוב אני ממש לא בעד ישראל או משהו...
השנה, ראיתי את שני חצאי הגמר, ישראל מחר מופיעה בגמר והשיר לא הכי משהו לדעתי, הזמר הומו מגעיל אבל יש לו קול טוב, אז השיר הרוסי ללא ספק מדברים עליו הרבה וכמו שנה שעברה יש ציפיות רבות, אגב אני מאוד אהבתי את השיר הרוסי משנה שעברה וגם את של השנה...
אבל חבל שהיו כמה שירים טובים שלא עלו לגמר דווקא.
מי שכבר ראה ומכיר אותי יכול בלי לחשוב להבין בעד מי אני, זה די משחק מכור...
אוסטרליה שלחו לא רק שיר טוב, אלא שהזמרת היא אסייתית דרום קוריאנית! אז זה ברור...
אבל בין היתר, יש שירים נוספים שהם טובים... הנורבגי מיוחד, הפיזמון הוא קצב שונה וזה מגניב כזה...
האזרבג'ני נחמד, הבולגרית אומנם מכוערת עם התספורת חצי קרחת הזו אבל השיר סבבה בהחלט, והגרמני... יש לה לוק ממש ממש חמוד, והשיר עם כל פעם שאני שומע אותו אני נקשר אליו יותר ויותר... הצרפתי שלא ברור לי איך הם שלחו ישראלי, יש להם גם שיר סבבה, ועוד...
אז מחר הגמר, שאלה רטורית (הרי ברור שאף אחד), מישהו מצטרף אלי לטוס לארוויזיון שנה הבאה? איפה שלא יהיה...
פינת צחוק...
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה