אישית אני חיכיתי לזה הרבה, להזדמנות הזו לרשום את הפוסט הזה או לפחות להתחיל...
נראה לי בהתחלה יהיו לי פה ושם שגיאות כתיב, צריך מעט להתרגל למקלדת של הלפטופ הזה וגם הקלדה עיוורת...
שנתחיל?
אז דבר ראשון אני אתחיל מדי לסכם את מחשבותי, אני חושב שבשלב מסוים אקדיש פוסט יחויד ומעט... רישמי אפילו הייתי אומר בעניין אבל לבנתיים אם לדבר בקצרה, אני לא רואה את עצמי עושה את המהלך הזה, כלומר... בואו נגיד את זה ככה, אני מסוגל, יהיה לי קצת קשה אבל אני אצליח מבחינה כספית בכלל אין לי מה לחשוש ממש. הבעיה שרק המחשבה שאם אני עובר והכל, נגמר יום העבודה, אני חוזר בואו אפילו נגיד לדירה טובה שלי ואז... זהו בעצם... אין לי ממש לאן לצאת אין לי למי להתקשר אין לי עם מי להתכתב או לספר איך עבר היום או תקשורת כלשהיא... אני גם פה מרגיש פה ושם בודד ובעבר בכלל הייתי בודד לחלוטין... אני אמנע בכל דרך על הבדידות הזו לחזור על עצמה! לכן עם כל הכבוד... לעבור למדינה אחרת להיות לחלוטין לבד שם זה לא משהו שאני רוצה, נכון יש שם יותר אפשרויות ועוד מעט אפרט לגבי הנושא הכספי וכמה אבל, זה שוב להיות בין ערבים, להיות סובב מלא מפגרים, בכל רגע יש מצב מישהו מחליט לשלוף עליך סכין או אקדח וזהו... נכון, שם אני לא אצטרך לזכור איפה המקלט הקרוב ולרוץ אליו כמעט כל קיץ אבל באופן כללי אני כרגע לא רואה את זה שווה... מה שכן... אם אמצא מישהי או אעשה מהלך כזה עם עוד חבר, זה הופך לריאלי מאוד ואפשרי.... אבל לא לבד!
כמו פעם קודמת, גם הפעם נשארתי אצל קרובי המשפחה שם, כמו תמיד דוד שלי חפר בלי לעצור אפילו לרגע! וזה כולל לדבר תוך כדי שינה! אני לרוב סובלני והכל אבל האמת הוא הצליח לשבור אותי עוד לפני שנפגשנו... זה סיפור בפני עצמו איך בשיא הקור של כ4 מעלות בסך הכל אני עומד כשעתיים מחכה לו בחוץ כשכל רגע בא רכב אובר אחר אוסף מישהו ושורה ליד יש מלא מוניות!!
פעם האה בוודאות אני לא נשאר אצלם, די! מלון או משהו וזהו!
אחד הדי יתרונות נקרא לזה ככה שם, זה שגלא רק שיש בחורות יפות אלא שיש אומנם לא יפניות אך לפחות סיניות! ויש סיניות ממש יפות אני חייב לציין... בכללי כשאתה רואה שכל מיני מיעוטים משתלטים ממש על ארצות הברית אתה מבין שיש מיעוט כלשהו שאתה מעדיף אותו, מבחינתי כמובן זה הסינים. יפנים דווקא יש שם אבל מעט מאוד (זה כשאני לא סופר את המון התיירים שנתקלתי בהם)
מבחינת אוכל, ארה"ב היא מקום מעפן! כלומר, הכל מרגיש ממש ג'אנק פוד... אני סבבה עם זה כלומר אני כן נהנה מהחרא הזה (ואני מבין שזה רע) אבל המעצבן הוא שכשאתה כבר בא ומזמין משהו שהוא לא ג'אנ'ק פוד במקום אחר, משום מה יש הרגשה שזה מנה שכאילו מישהו ביסס על ג'אנק פוד, אין לי הסבר פשוט מוזר כזה וגם הכל גדול! כל המנות בגודל שלא ברור לי למה!
וכשאתה בא לאכול סושי שם, אז מי שמכין לך ברוב המוחלט של המקרים לא יפני אלא גג סיני וגם זה במקרה הטוב! הסושי מעפן! כלומר ממש כאילו ילד בן 3 הכין לך סושי ושלא נדבר על הדגים החסרי טעם!
אבל יום אחד נפגשתי בצהריים עם דודה שלי לאכול, היא שאלה מה אני מעדיף, יש סלטים בהרכבה וכל מיני ליד העבודה שלה באזור, או מקום יפני די רחוק... זו הייתה שאלה די רטורית, זה מצחיק ששם אתה יוצא לצהריים ויכול לקפוץ בלי בעיה לקצה השני של העיר לאכול שם.
הגענו למקום קטן שנראה, לא מוזנח אבל גם לא כזה מושקע או משהו.
אמרתי לעצמי בוא נראה איך הסינים כאן... אנחנו נכנסים ו...
יפנית!!!!!!!!!!!!!! כל הצוות מדברים יפנית בינהם!!!!!!!!!!!!! אותו רגע הבנתי שאני הולך לאכול סושי טוב! רגע אחרי זה קלטתי את מקרר השתיה בצד ו.... חלק גדול ממנו מורכב ממשקאות שהיו במכונות ביפן!!!!!!!!!!!! דאמן אני בשלוחה קטנה של גן עדן! בקופה יש גם חטיפים מיפן כולל פוקי! אפילו אוניגירי הם מכינים שם למרות שנגמר אז. הסושי שם היה בהחלט נחמד, הדגים בכל זאת ללא טעם אבל ככה זה ארה"ב כפי הנראה...
אחרי שהתענגתי על התה היפני, המשכתי משם לטייל והיה חם, התחשק לי משהו קר. אז החלטתי לבדוק אם יש בארה"ב סניפים של הגלידה Hagen Daz או איך שזה נקרא, בסניף בחו"ל שהייתי בהתחלה זללנו שם קצת וזה היה ממש טוב שלא כמו הקופסאות שנמכרות בארץ. ואכן, היה סניף לא ממש רחוק אז הלכתי לשם והחלטתי לקחת מילקשייק... נראה לי כל הקיץ אני הולך להתגעגע אליו!!
מיותר לציין שלמסעדה היפנית הזו חזרתי לאכול עוד מספר פעמים :)
בכלל זה נהיה לי קטע שם, להזכר במאכל שאין בארץ ולאכול אותו שם, KFC, בייקון, צ'יזבורגרים, גלידות למיניהן, הרשיז, חטיפים, ועוד.
אבל זה נחמד להסתובב שם ברחובות ולפתע פה ושם בין כל הסינים בלי לחשוב פעמיים עוד מרחוק לזהות את היפנים בינהם! זה נהיה אצלי ממש תכונה הזויה אני בלי בכלל להיות מודע לזה מסוגל להתקע עם הראש בכיוון מסוים ורק אז לקלוט שיש שם מולי יפנים.
טוב, סדר לא יהיה בפוסט הזה, אני פשוט שופך הכל מה שנזכר לי ומה שרשמתי בצד...
אז מערכת הבידור במטוסים הלוך וחזור, אם בטיסה ליפן התלהבתי ממערכת הבידור במטוסי לופטאנזה עם מסכי מגע והכל, כאן בKLM וdelta היו מסכים גדולים יותר, טובים יותר וכמות תוכן אדירה! שלא נדבר על חיבור USB, ושקע חשמל מתחת למושב שגם עובד!
ואם כבר טיולים, הפעם הייתי חייב לנסות ולעשות טיול לוושינגטון לבד, אז הזמנתי לי פשוט נסיעות אוטובוס מיוחד שנוסע מניו יורק לוושינגטון הלוך חזור.
הנסיעה ארוכה ולא היו עצירות בכלל, באוטובוס יש WIFI ושקעי טעינה ככה שזה היה נחמד.
בוושינגטון עברתי הכל ברגל ואכן זה היה שווה את זה! בשלב מסוים ראיתי את הבית הלבן מזווית שלא ממש רואים הרבה אבל.... העדשה שלי... בקיצור יש לי תמונה כמו בסרטים וממש מקרוב של כמה צלפים שעומדים על גג הבית הלבן...
באזור שבו כולם מצלמים ומצטלמים עם הבית הלבן החלטתי לפני שאני ממשיך להתישב בספסל ממול וסדר כמה דברים בתיק... אחרי שסיימתי קלטתי שכולם סולקו מהרחבה והשוטרים מבקשים לא להתקרב ומחכים... הבנתי את הרמז והכנתי את המצלמה, לאחר כמה דקות יצאה מהבית משאית הובלת רהיטים, אחלה, הזיזו את כולם מהרחבה כדי שאובמה יקבל ספה חדשה? חח
אבל עדיין לא הרשו להכנס ולאחר עוד זמן עברה שיירה עם משטרות צמודות ועוד, על הרכבים היו דגלי ארה"ב וקנדה... אני מניח שלא אובמה אבל כנראה גם אנשים חשובים... היה נחמד...
אגב, אולי לא יצא לי השנה לראות את הסאקורה פורחת ביפן, אבל מסתבר שהיא פורחת לא רע בוושינגטון.
בניו יורק כמובן נכנסתי לחנות המפורסמת של אפל ואני חייב להודות שנדהמתי שאיש אפילו לא ניגש אלי שם חחח...
בכל אופן אחרי המעפנים האלה ביקרתי ליד בחנות של מיקרוסופט שכבר בכניסה יש מארחת שמברכת אותך, קניתי שם מתאם שחבר שלי ביקש והסתובבתי לראות את כל הדברים המגניבים כולל הHololens ואז גיליתי שיש עוד 2 קומות שם, האחת היא לאקס בוקס והאחת היא קומה של דל! הכל שם נראה בקומה כמו חללית בעיצוב של אליינוור ומלא מחשבים שלהם עם בקרים מרשימים ולפטופחם ומה לא... לחנות הזו עוד חזרתי שוב מאוחר יותר כדי לרכוש את הלפטופ שלי שממנו אני גם כותב.
אם כבר לפטופ, לקראת סוף הטיול ראיתי שיש לי מספיק כסף ולחשבון בנק נכנס יותר מהרגיל בשל אותה בחורה שהבאתי לעבוד אצלינו והתחשק לי נורא, אז גיליתי שיש את הלפטופ שאני רוצה בחנות של מיקרוסופט בגירסה מיוחדת שלא כוללת תוכנות זבל וזה עולה כ200 דולר פחות, החלטתי שאקח דגם בינוני שיספיק לי להכל אבל בחנות גיליתי שאותו יום מיוחד היה גם הנחה גדולה נוספת על הרבה מוצרים, אז יצאתי באותו מחיר כמעט בריצה שלא יתחרטו עם I7 16GB ומסך טאצ'!
אפליקציות הטינדר למיניהן וכו מלאות בחורות שם! בחורות מוזרות מכוערות יפות וגם סיניות וכו.... לא יכול להגיד שהיה לי שם יותר מזל מכאן אבל ניסיתי...
אז אם כבר יש לי מחשב, הפלאפון שלי בשל כמה ניסויים שעשיתי לפני הטיסה לא רצה לקבל את העדכון האחרון.
אז אמרתי בוא נצרוב פשוט מחדש את הרום העדכני. הורדה פשוטה מגוגל ואז הלכתי משום מה במקום על פקודות ידניות על סקריפט שעושה אותו דבר ובא עם ההורדה, הבעיה שאחד הדברים נוספים שהוא עושה זה צורב מחיצת דאטה נקיה, או במילים אחרות, מפרמט!
קלטתי את זה כבר מאוחר מדי והאמת, רק מהירות ההאלעה מהבית הגבילה את קבלת כל המוזיקה חזרה אבל ככה לא איבדתי כלום, היה לי שם סדרה שהעתקתי לטיסה אז הורדתי אותה בלפטופ מחדש, התמונות שצולמו כולן כבר בענן. אז כה, שיחזור נהיה משהו לא קשה מדי במכשירי אנדרואיד... גם אם אין לך גיבוי ורוט.
אם אתם זוכרים את ההתרשמות שלי מהטיול הקודם לארה"ב, אז אחד הדברים שהתלהבתי ממנו נורא זה שהם הולכים ישר ומסודר מה שאיפשר לי ללכת מהר בכיף עד הרגע שאני נתקל בישראלים. הפעם משהו קרה להם, משהו נדפק גם אצלם והיום גם הם הולכים בדיוק כמו בארץ בזיגזגים. הכינוי שלי לישראל כ"מדינת הזיגזגים" כבר לא כזה רלוונטי.
מעבר לכך הפעם לא הייתי ילד טוב וחיכיתי לרמזורים ירוקים כי לא הבנתי מתי לעבור אצלם, הם כולם עוברים בשלב מסוים של האדום בלי שיהיה להם איכפת מרמזור או משוטר שעומד שם בדיוק.
אני פשוט הלכתי איתם, הם יודעים מה הם עושים אחרי הכל... זה די מקל ברוב המקומות בלי לחכות לירוק.
ועכשיו אני רוצה לעשות משהו קצת יוצא דופן ולחתוך את הפוסט. הוא נראה לי מספיק ארוך אז אני רוצה להמשיך בפוסט נפרד גם כי הנושא יהיה טיפה עמוק יותר לגבי משהו מסוים וכבר יכלול את סוף הטיול ואולי גם את מה שהיה אחריו.
פינת הצחוק
סוף.
אז אמרתי בוא נצרוב פשוט מחדש את הרום העדכני. הורדה פשוטה מגוגל ואז הלכתי משום מה במקום על פקודות ידניות על סקריפט שעושה אותו דבר ובא עם ההורדה, הבעיה שאחד הדברים נוספים שהוא עושה זה צורב מחיצת דאטה נקיה, או במילים אחרות, מפרמט!
קלטתי את זה כבר מאוחר מדי והאמת, רק מהירות ההאלעה מהבית הגבילה את קבלת כל המוזיקה חזרה אבל ככה לא איבדתי כלום, היה לי שם סדרה שהעתקתי לטיסה אז הורדתי אותה בלפטופ מחדש, התמונות שצולמו כולן כבר בענן. אז כה, שיחזור נהיה משהו לא קשה מדי במכשירי אנדרואיד... גם אם אין לך גיבוי ורוט.
אם אתם זוכרים את ההתרשמות שלי מהטיול הקודם לארה"ב, אז אחד הדברים שהתלהבתי ממנו נורא זה שהם הולכים ישר ומסודר מה שאיפשר לי ללכת מהר בכיף עד הרגע שאני נתקל בישראלים. הפעם משהו קרה להם, משהו נדפק גם אצלם והיום גם הם הולכים בדיוק כמו בארץ בזיגזגים. הכינוי שלי לישראל כ"מדינת הזיגזגים" כבר לא כזה רלוונטי.
מעבר לכך הפעם לא הייתי ילד טוב וחיכיתי לרמזורים ירוקים כי לא הבנתי מתי לעבור אצלם, הם כולם עוברים בשלב מסוים של האדום בלי שיהיה להם איכפת מרמזור או משוטר שעומד שם בדיוק.
אני פשוט הלכתי איתם, הם יודעים מה הם עושים אחרי הכל... זה די מקל ברוב המקומות בלי לחכות לירוק.
ועכשיו אני רוצה לעשות משהו קצת יוצא דופן ולחתוך את הפוסט. הוא נראה לי מספיק ארוך אז אני רוצה להמשיך בפוסט נפרד גם כי הנושא יהיה טיפה עמוק יותר לגבי משהו מסוים וכבר יכלול את סוף הטיול ואולי גם את מה שהיה אחריו.
פינת הצחוק
 |
| הדת החדשה |
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה