כמות הדברים שקרו השבוע פשוט בלתי ניתנת לתפיסה, רשמתי פה ושם נקודות בגוגל קיפ, זה כבר נהיה הרגל כדי לא לשכוח דברים... ועכשיו כשראיתי את זה הבנתי שהשבוע קרו דברים שחשבתי שקרוב שבוע לפני כבר מרוב הכמות.
אני עוד זוכר איך הסתכלתי תחילת השבוע על טיסות ליפן, בא לי לבכות.
באחד הימים הבחור החדש בצוות שם שיר כלשהוא מהיוטיוב שקצת נדהמתי בהתחלה לשמוע את מה שהבחור שר בו, שמעתי רק את הפזמון והמנגינה הטובה וזה הספיק כדי לרשום את השם בפלאפון... אותו רגע עוד לא ידעתי כמה השיר הזה הולך להיות הסמל של הג'ינג'ית... ולמי שמעונין, השיר נקרא Bitch Came Back
עיזבו את הקליפ (דווקא גם לא רע) אבל תקשיבו למילים של השיר, זה דווקא נכון מאוד ולהרבה בחורות. מצטער אבל ככה זה! וטאכלס, הג'ינג'ית חזרה ופגעה בי שנית , אז כה השיר מתאים אבל חכו חכו...
שוב אני והג'ינג'ית מפטפטים לנו וכל מיני סתם ככה, לפתע היא מספרת לי שבחור מסוים מהצוות שלה...
מסתבר שהיא ועוד חבר מהצוות הזמינו אותו להצטרף איתם למסיבה כלשהיא ובמסיבה התגלה לה שהוא דלוק עליה וזה עיצבן אותה כאילו ואם היא הייתה יודעת, לא הייתה קוראת לו בכלל.
מסתבר שהבחורה ביץ' אמיתית!! לא רק שכל זה נורא הזכיר לי את בלונדה א' איך היא ברגע שגילתה התעלמה ממני לחלוטין, אלא זה גרם לי לשקול האם אני אכן חושב לספר לה שגם אני הייתי דלוק עליה ובנוסף להכל, לי, הם לא קראו למסיבה!
היא הגדירה את כל זה כ "confuse" אז אמרתי לה שאם היא ממש רוצה, אני יכול ביום של המסיבה לארגן לה כזה קונפיוז שהיא לא תשכח!
מאז אותה התכתבות לא התכתבתי איתה, לא שאני ברוגז איתה או משהו אבל קרו מלא דברים ואין לי לא זמן לא חשק אליה בכלל, עד כדי כך שהיום או אתמול לקח לי כמה דקות להזכר בכלל איך קוראים לה!
בנתיים הגעגועים ליפן גוברים וגוברים...
ואני כרגיל בודד, הג'ינג'ית ירדה מהפרק כבר וצריך להמשיך, מוסיף עוד אפליקציית הכרויות לאוסף...
אני עוצר לי רגע וחושב... אני ניסיתי כל אתר הכרויות שיש, כל אפליקציה והכל... בואו נודה בזה שבחורה בסגנון שלי כנראה כן תחפש באתרים או אפליקציות בסגנון ולא בפאבים וכו. מה זה אומר בעצם?
ניסיתי הכל ואני עדיין לבד, כלומר אין פשוט כזו?
אני באמת לא יודע מה לחשוב ומה לעשות, אבל... רגע לפני שאכנס לדיכאון אמרתי לעצמי....
התחלתי לבדוק תקופות טובות וכבר בדקתי מחירי טיסה ליפן לטיול השני! החלטתי שזהו, אני עושה את זה! שוב לבד אבל יאללה!
ואז זה בא...
נודע בפני משהו, וכעת עומדת בפני החלטה קשה מאוד וגורלית מאוד שבעצם תיקבע הרבה על המשך החיים שלי...
מאותו רגע החיים שלי נהיו מרוץ לא ברור לאן ואיך, אני לא בטוח איך להמשיך והאם אני רוצה את זה אבל לבנתיים אני די זורם עם זה עד רגע האמת... זה לא שהכל כבר הוחלט...
יש לי מספיק סיבות למה כן והאמת גם מספיק למה לא... הקטע הוא שאני גם במרדף נגד הזמן עם כל זה ולא ברור אם אספיק הכל אכן...
עומד בפני חודש שלם של לא ברור כמה ומה ומתי.
הקטע הנורא מכל כאן... זה שאם אני הולך על זה בכל דרך שהיא, הטיול השני ליפן יידחה וכנראה שזה לא עניין של חודשים וגם לא שנה!
כשאני מסתכל על זה שנית אני מבין שאני מספיק מטורף כדי גם כאן להצליח לאכול את שתי העוגות ולהשאיר אותן שלמות אבל זה באמת ללכת על קצה משונה.
ואם כל זה לא הלחיץ מספיק, זכיתי באיזה סוג של מתנה של משהו אבל בסוף זה לא הגיע אלי כי מסתבר שקבעתי עם החברת משלוחים שזה יגיע בזמן שאין אף אחד בבית וכמה שלא ניסיתי לחזור אליהם בטלפון לא היה מענה, באסה.
ובנוסף להכל ניכנס לי איזה יום מייל מפגר שמזמינים אותי להתראיין ברדיו לאיזו תוכנית לגבי כתבה כלשהיא שלי בבלוג השני. זה היה הזוי ומגפר כי הכתבה כבר מעט לא רלוונטית, אבל אותו יום פשוט לא היה לי זמן ואותה בחורה נעלמה אחרי זה, אולי לה לא היה זמן או ויתרה... לא כזה מעניין זה לא משהו שבאמת היה נותן לי את הבוסט שאני מחפש.
בטח כל השבוע הזה למזלי היה ניצוץ שפיות אחד...
לפתע הזמין אותי בפייסבוק חבר מהפרויקט למפגש של האנשים... במרכז הפעם ממש כמו פעם, שמחתי מאוד אך נעניתי באיפוק. הגעתי כמובן ואכן שמחתי לראות הרבה אנשים טובים ומוכרים וכמה חדשים... היה ממש כיף ונחמד בתוך כל השיגעון שעופף אותי...
ובראשון הקרוב המסיבה... אם לפני כשבועיים הטריד אותי הג'ינג'ית תהיה שם לבד או לא, תדבר איתי או לא או שכולם יהיו עם בנות זוג ואני לא...
כרגע לא מטריד אותי כלום! אני פשוט רוצה לבוא להינות עם חברי הצוות שלי להשתעשע קצת ולנוח וכמובן מסוקרן לראות את היפניות כרגיל...
רק מקווה שלא יהיה כזה משעמם ומעפן כמו שהאשת כוח אדם החדשה תיארה את זה.
פינת הצחוק
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה