זה שוב קורה... שוב תחושת בדידות... פשוט אוכל אותי כל הזמן...
אתה מנסה למצוא מה לעשות עם אנשים... את המה יש לי לא מעט אפשרויות פה ושם אבל עם מי... פשוט אין אף אחד...
השבוע רשמית יצא האלבום החדש של לינקין פארק, The Hunting Party.
כבר שמעתי ואני די בהלם והרבה שירים, זה כל כך לא הם לגמרי... אבל בסך הכל אני חושב שאהבתי... ברגע זה שוב שמתי את כל השירים בפליי ליסט...
לאחרונה אני משחק לא מעט כמעט כל ערב במשחק האון ליין War Thunder ומדי פעם Watch Dogs....
הראשון הוא משחק סימולטור מטוסים און ליין עם מטוסים ישנים... לרוב אני לא ממש נקשר למשחקים כאלה בכלל אבל זה אחד שהוא ממש טוב, המשחק מרגיש ממש טוב ולמרות הדרישות הנמוכות הגראפיקה ממש נהדרת ביותר! ואם חשבתי שמפות בודדות יחסית שצריך להשמיד את כל כלי הקרקע של האויב בצלילה ויריות בהם הולך להמעס, אז כרגע אני מתגעגע כי עכשיו אני במפות הרבה יותר גדולות עם מטוסים מתקדמים יותר עם מפציצים עם צורך להשמיד גם בסיס אויב וזה ממש לא קל, שלא נדבר על לטוס בין הרים עם עוד מטוסים רבים סביב ולהלחם במטוסי האויב. אי אפשר להעביר בכתיבה כמה מהנה המשחק הזה...
המשחק השני הוא מאין GTA מודרני מאוד שמשלב בתוכו לוחמת סייבר, הבחור שמשחקים איתו קבוע עם טלפון נייד שבעזרתו הוא יכול לצוטט לשיחות של אחרים, להשתלט על מצלמות אבטחה לשדוד כסף ועוד מלא מלא דברים... האמת הגראפיקה נהדרת, פרטי העיר שעשו שם נהדרים אבל... כשאני יורה למישהו ברגל עם אקדח מעפן, למה הוא מת?? יש הרבה פאקים במשחק הזה ולפעמים משימה פשוטה מאוד עלולה להסתבך מאוד שלא נדבר שכבר קרה לי שלחצתי לפרוץ בטעות לסוג של שנאי לידי והדבר גורם לפיצוץ שלו וכשמישהו קרוב אני מניח שלא צריך להסביר מה קורה...
בכל אופן בWatch Dogs אני משחק פחות.
השבוע בקטנה ניסיתי להזרים אנשים לים אבל לא הלך...
אני חושב אולי לעשות איבנט בפייסבוק וגוגל+ אבל מפחיד אותי שני מצבים, האחד שאיש לא ירצה לבוא, השני זה שלהפך רבים כן יבואו וזה יצא מכלל שליטה לחלוטין שבסוף אני ארצה לבטל הכל...
לא יודע אולי אנסה...
השבוע באחד הימים יצאתי מהעבודה טיפה מאוחר יותר וככה יצא שלמעלית למטה נכנסתי עם היפנית הכי יפה...אוי היצור הקטן החמוד הזה!!!!
ואני חושב על זה.. הנה עכשיו נצא מהמעלית נראה על איזה קו את נוסעת נדע איפה את גרה...
בכל אופן, ברגע שהדלת של המעלית נפתחה... היא נתנה לפתע ריצה של החיים!! יצאתי מהבניין והעיניים שלי עקבו אחרי די הרבה זמן... רצה בוודאות לרכבת חח
השבוע גם החלטתי שלטוס ליפן עם האוזניות הגדולות והמגושמות שלי זה אולי מגניב אבל זה לא קומפקטי ותופס מקום וגם משקל... אז החלטתי לקנות גם משהו יחסית זול, קטן, נוח אך לא כזה שיתפרק אחרי יומיים...
מצאתי בסוף כמה וכמה דגמים של החברה הידועה סנהייזר, בחרתי לעצמי אוזניות כפתור כמובן כי אני לא סובל את אלה שנכנסות פנימה הפולשניות האלו...
מהחנות נסעתי לאימא וזו בנתיים הייתה הפעם היחידה שניסיתי אותן, אכן נוחות, מקווה שלא יהיו לי הרבה קשרים איתם כמו רוב האוזניות ושלא יהיה בעיות בכבל... האיכות סאונד... נחמדה, טובה הייתי אומר אבל יש מצב שחסר לי קצת משהו... בכל אופן שמעתי כמה שירים של לינקין פארק וזה לא רע... כל אוזניות חדשות דורשות קצת להתרגל לסאונד שלהן...
השבוע גם הידידה מהצבא ילדה סוף סוף... זה לא שהשעון הביולוגי דופק לא אבל הבדידות הזו שוב משפיעה עלי חזק...
כל האתרי הכרויות האלה, כל הניסיונות וכלום... זה מדכא ומפחיד... מאוד....
רגע לפני פינת הצחוק, השבוע הגעתי לפרקים עם פתיח חדש בסדרה Fairy Tail, הפתיח כמובן ביפנית אבל השיר נשמע ממש כמו שיר ברזילאי שמח מקפיץ מתאים למונדיאל... אס אתם מוזמנים גם לקפוץ ולשמוח ואולי גם להכיר לי מישהי שיהיו לי עוד סיבות לעשות זאת גם...
ועכשיו זה הזמן לפינת הצחוק:
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה