שוב נעלמתי אה?
סורי... עבר עלי יום הולדת מחורבן ביותר באמת. קמתי אחרי שחשבתי לנסות להשאר כל היום במיטה בכלל. אימא הדודה והבת דודה היו אצל סבתא. אני כבר לא זוכר ממש את היום אבל שיהיה. הדבר היחיד שהכניס לי קצת נעימות אותו יום זו שיחה קצרה מבן דוד שלי מהולנד ושהבן והבת שלו אמרו לי מזל טוב כל אחד בנפרד כזה חחח מצחיקים כאלה, ממש מתגעגע אליהם.
השבוע ההוא עבר בצורה מטורפת. המצב של סבתא ממש לא טוב וכל הזמן או שנסעתי מהעבודה ללימודים או לבית חולים. פה ושם בת דודה שלי דחפה אותנו אחרי כל זה ללכת לאכול לאנשהו. אז יום אחד הלכנו לסושיה הקטנה ההיא ולמזלי חברה של אנדרי והשאר לא היו שם אבל זה כי היה מאוחר ממש כבר. היה ממש נחמד שם כרגיל. אפילו בת דודה שלי עם כל הקטעים שלה נהנתה שם למרות כמה פאשלות קטנות שהם ישר תיקנו לה. בעצם היא עד כדי כך נהנתה שביום הבא שיכנע גם את הדודה לבוא איתנו ושוב ללכת לשם רק הפעם השעה הייתה סבירה וכשראינו מהמונית שחברה של אנדרי שם המשכנו פשוט לג'פניקה.
לי אין בעיה עם ג'פניקה אבל מסתבר שבשביל אמריקאים זה ממש חרא! חח גם המלצרית בסוף יצאה מפגרת דפקה לעצמה את הטיפים.
היו לי כמה שיחות עם בת דודה שלי... היא הסבירה שאומנם באמריקה זה גם לא מושלם ודיור יקר שם אבל שם לא יתנו לחולה בבית חולים סתם ככה לשכב לו בכאבים כמו פה עם סבתא שלי מלא התעלמויות וחוסר יחס או יחס מגעיל. גם ניסיתי להשוות כמה עולה באמת לגור שם והכל וקלטתי ש... פה המחירים די דומים... קלטתי שהקורס ניהול רשתות שלי מבחינת עבודה יספק לי בדיוק את מה שצריך! בקיצור זה אכן אפשרי. הבעיה היא שכרגע זה לא נראה שמישהו יתן לי את האפשרות לעבור לשם לפחות לא בצורה חוקית... ואין לי מושג מה לעשות.
מלבד זאת... אנג'ל... כנראה שזהו... עיזבו שפה ושם היה לה חבר ואז נפרדו ואז שוב מישהו, כרגע אני חושב היא עם מישהו אבל כבר לא איכפת לי... אני את היום הולדת שלה בלי פייסבוק בלי כלום זוכר טוב מאוד. כל שנה כותב מהלב כל מה שיש לי... אבל השנה היא שכחה אותי... אז הנה עוד אדם חשוב בחיי נעלם לו ככה סתם....
דווקא המצב שלי לא כזה רע... תחשבו על זה... אני רק צריך איכשהו לקבל אזרחות אמריקאית וזהו! יש לי מקצוע, יש לי שפה, כאן אין כלום שמחזיק אותי, אין לי כאן חברים ואני לא להוט להשאר עם המשפחה ככה.
בשבועות האלו גם נורא איבדתי את האמונה שלי ברפואה. עם כל החרא הזה אצל סבתא שלי וזה. הגעתי למצב שאני למרות שחולה הרבה זמן ורוב הסיכויים כבר חייב אנטיביוטיקה אני פשוט לא הולך לרופאה. לא רוצה יותר! לא שווה לי להפסיד יום עבודה בגלל זה. מקסימום אמות ונסיים עם זה כבר. גם ככה אין לי מה לעשות עם החיים האלה.
גם השבוע אחרי שהדודות עזבו היה נוראי... אין זמן וכוח לכלום! זה פשוט גמר אותי. היום לפחות ישנתי קצת. יום אחד שחררו את סבתא שלי הביתה! הביאו מכשיר מיוחד כזה שמספק חמצן כי יש לה מחסור בחמצן או משהו בדם... הבעיה שאין ממש מי שיטפל בה. היא לא במצב שהיא מסוגלת לקום לבד. ואם נדבר על מה היא רוצה אז זה רק לשכב על הגב וזהו! לאכול לא רוצה להסתובב על הצד קצת גם לא. פשוט כלום! זה נורא והמטפלות שהיו לה לא יכולות להסתדר איתה במצב כזה ואני מתכוון שהיא צריכה עם כל הצער שבדבר תיתולים....
זה כזה נורא, במיוחד שסבתא שלי הייתה רופאה... בלילה אחרי ששיחררו אותה אימא שלי כבר שוב נסעה איתה לבית חולים כי היא לא יכלה לעשות כלום... בקיצור אין יציאה מזה... כל הזמן כואב לה והכל... ואותי זה גם רק גומר...
אתמול קרה קטע...
נסעתי מהעבודה עם חבר שנסע לקנות משהו אז הוא לא נסע כרגיל אלא למקום קצת שונה שאני מכיר אותו ממש טוב ואת כל האוטובוסים שם. הוא שאל אם אני רוצה לבוא איתו רגע וליסוע איתו אחרי זה רגיל. אבל מכיוון שזה די אותם אוטובוסים אמרתי שכבר אסע משם. למרבה ההפתעה אחרי דקה הגיע לתחנה קו שנוסע פעם בלא יודע כמה זמן וגם מגיע ישירות לבית החולים! עליתי לי בשמחה ואז...
מרוב כל השינויים של האוטובוסים לאחרונה בגוש דן הכל נהפך... גיליתי שעליתי לקו בכיוון השני!! זו פעם ראשונה שזה קורה לי!
מה אתם הייתם עושים אם הייתם קולטים ברגע אחד שאתם נוסעים על אוטובוס במקומות לא ידועים וכיוון לא בטוח? לי לקח כמה דקות בודדות וישר קלטתי איפה אני בערך למרות שלא הכרתי את האזור, הבנתי לאן האוטובוס מגיע ושעדיף לי להמשיך איתו לתחנה מסוימת שבה יש בוודאות אוטובוס שמגיע לבית חולים וכך עשיתי! מה שהכי מפחיד... הוא הגיע לתחנה מרכזית באותה עיר שהיא כמו קניון קטן. פעם ראשונה בחיים שלי ראיתי את הקניון מבפנים! הכי מפחיד שפשוט ניכנסתי ובלי להסס בכלל הלכתי ישירות לאן שצריך מבלי להכיר את המקום! אני פאקינג GPS מהלך וזה מפחיד אותי לפעמים.
נו לפחות היום ישנתי קצת בבוקר...
היה מתאים לצאת היום או מחר עם מישהי לטיילת קצת סתם לאכול גלידה או משהו לפטפט קצת... נו שוב אני בפנטזיות המעפנות שלי שלא מתגשמות כי זה רק אני ואין אף אחת...
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה