כשהנשימה נפסקת
כשהדופק נפסק
והגוף מאבד את החום
במהלך השבוע המצב של סבא התדרדר. חיברו אותו למכונת הנשמה וכל מיני צינורות.
היום בסביבות השעה 8 בערב התקשרו לאימא שלי שתבוא שהוא גוסס.
נסעתי איתה. היא הייתה בטוחה שזה אומר שזהו כי ככה אמרו לה גם במקרים אחרים.
אני הייתי בתקווה שיגידו שאנחנו לא יכולים לראות אותו כרגע כי הוא הרגיש רע או היה לו התקף ולקחו אותו לניתוח או משהו בדחיפות.
למרבה הצער ביקשו שנחכה בחוץ לרופאה והיא כשהגיעה אמרה שניסו עוד להחיות אותו אך לא הצליחו.
כך נפאר סבא שלי בגיל כ 93. כשעד לפני חודש אומנם הוא היה בכיסא גלגלים אבל כשהתחשק לו לשרותים או משהו הוא קם והלך, אולי לא היה לגמרי צלול אך שמח תמיד.
בכלל במהלך חייו הוא היה גיבור! הוא נלחם במלחמת העולם השניה ונפצע. היה לו צלקת מכדור שפגע לו בלסת התחתונה. היו לו חיים טובים לפי מה שאני יודע. אני עוד זוכר כשהוא לקח אותי איתו לחפש את משרד הפנים או הקליטה באיזה יום ודי הלכנו לאיבוד.
אחרי כמה דקות נתנו לנו לראות אותו. אני לא מבין ממש בשביל מה עושים את זה. הוא היה נראה קר בפנים אך זה היה ממש נראה כאילו עוד רגע נאיר אותו והוא ישאל מה אנחנו רוצים או משהו...
הג'קט אלגנט ההוא שלו... עם כל המדליות ללא טיפת מקום נוסף בכלל..
סבתא עוד לא יודעת על זה. והיא עוד מסכנה צריכה ביום ראשון ליסוע לבית חולים מרוחק כי יש לה בעיות וחשד לסרטן כלשהו אומנם אומרים שהוא יחסית קל.
אני לא יודע אם אלוהים קיים או לא, אך כנראה שהוא לא השלים את עבודתו אם כן. אנשים חיים בדרך כזו או אחרת אך בסוף ככה זה נגמר.
ואני עם כל החטותי שתכננתי היום להתחיל להתנתק מכולם... אין לי מושג מה לעשות כבר...
המחשבה הזו שכשבוא יומי איש לא יהיה שם אפילו כדי לזכור או להזיל דמעה...
הרי בסוף אני, הומלס כלשהו, אחמדינג'אד, ביב, גלעד שליט, ביל גייטס, אלכוהוליסט, אנס, רוצח... כולנו נמות... וזה כלל לא משנה מה ואיך כל אחד מאיתנו עשה...
אני ממש מרגיש רע, גם אין כרגע עם מי לדבר מישהו שלפחות יגיד איזו מילה או מישהי שרק תיתן חיבוק...
אני פשוט אסים ב
סוף.
משתתף בצערך.
השבמחקמזמן לא נכנסתי...
כן כולנו נמות...