ההורים ממש לוחצים!! ממש בטירוף!! חייב למצוא עבודה ומהר…
אני מחפש כמובן משהו בתחום מחשבים אבל לא איזו חנות או משהו… מחפש משהו שאולי לא עם משכורת גבוהה אבל שיביא לי לצבור ניסיון… אז התחלתי לשלוח קורות חיים לכמה מקומות בודדים ובינתיים איש לא חזר אלי!! זה די מדאיג האמת…
כרגע האמת עשיתי משהו שלא חשבתי שאעז לעשות אותו… שלחתי קורות חיים למקום מסוים שהייתי בטוח שאם אשלח לשם קורות חיים זה רק בעוד כמה שנים טובות אם אשלים עוד איזה כמה תארים בדרך ואצבור ניסיון… אבל אמרתי ניתן ניסיון ציינתי כמובן שאני מבין שחסר לי עוד הרבה השכלה למקום כזה אבל אולי בכל זאת יש להם מקום כלשהו בשבילי… אם הם חוזרים אלי אני כבר אהיה סופר מאושר.
בינתיים אני גם מנסה את הרישיון נהיגה… הלכתי היום להוציא באופטיקה אישור לזה ולעשות בדיקת עיניים אבל מסתבר שהיא עולה 50 שח ולא היה עלי… אולי מחר נעשה ואולי במקום קרוב יותר לבית… הלחץ של ההורים רק מקשה ולא עוזר… הזלזול פשוט נוראי…
בינתיים היה לי כבר שיעור שני בלימודים… חומרת מחשבים ויותר מדויק זיכרון… שכחתי לגמרי האמת על קיומה של טכנולוגיית הדיואל צ'אנל בזיכרונות… זה כאשר יש במחשב שתי זיכרונות זהים והם מחוברים במקומות מסוימים בלוח אם המחשב אוטומטית מפעיל דיואל צ'אנל מה שמאפשר להם לעבוד ביעילות רבה יותר. איך שבאתי הביתה ישר בדקתי אם אצלי הם אכן ככה כי בזמנו פירקתי הכל ושיניתי הרי דברים… אבל אצלי זה פעל כבר.
אבל הקטע המעניין היה לקראת סוף שיעור. כף יד ימין שלי התחילה לגרד בטירוף! עד כמה שאני יודע זה מסמל שהולכים לפגוש מישהו (סוג של אמונה תפלה כזו) לרוב אני לא מיחס משמעות לזה כי לרוב לא קורה כלום ואני מתאכזב… בתחנת האוטובוס הביתה פתאום זה הפסיק לגרד. באותו רגע קלטתי שדי לידי עומד המרצה שלי מהקורס… התחלנו לפטפט כזה… ומכיוון שכבר היה לי לא מאט מידע עליו במיוחד שגיליתי שיש לנו חבר משותף בפייסבוק שהרצה לו על פרויקט ונוס ועל צייטגייסט למי שראה את הפוסט ההוא שלי… (קישור לפוסט) הוא נורא נרדם שמישהו מהתלמידים שלו רואה סרט שכזה… נורא התעניין הסתכל עלי מאותו רגע בצורה שונה גם איכשהו השיחה התנהלה יותר מעניין לכל מיני נושאים… בסוף הסתבר שהוא גם נוסע איתי אותו אוטובוס… דיברנו לא מאט על מחשבים אבטחת מידע וכל מיני… וואו! הבן אדם מלא ידע באמת! וגם נורא מעניין…
אני מקווה שאשתלב באיזו עבודה טובה כבר שתביא גם כסף ולאט לאט יהיה טוב… מי יודע אולי בסוף אפגוש לפחות איזו מעפנה שלפחות תאהב את הכסף שלי ותראה נורמאלי… בחיי לא יודע מה יהיה… רק תקווה ותקווה…
אני מניח שעוד אעדכן בראש השנה על איזה פוסט ממש מדכא שאני שוב לבד (הרי מה יהיה שונה?) אבל מי יודע אולי יהיו דברים חדשים טובים…
הפעם הפצצתי בפינת הצחוק אה? חחח יש לי מלא!!! וזה רק מתמלא כל הזמן!!!
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה