תחילת לימודים והחרא הבלתי נגמר

אני פשוט חש את הצורך לעדכן, זה הכל!

טוב אז…21.9 זה היה 3 שנים מהיום שרגלי דרכה בבסיס הארור ההוא שנאלצתי לשרת בו 3 שנים. הפעם 21.9 רגלי דרכה ביתה ממוזגת שנמצאת בבניין חדש לחלוטין עם מחשבים די חזקים עם כ 20 חבר'ה נוספים ומרצה מגניב אחד. ושם רגלי תדרך במשך קצת יותר משנה פעמיים בשבוע!
אז למי שלא ממש הבין התחלתי ללמוד…

בינתיים התחלתי ללמוד קצת לבד באינטרנט תאוריה (נהיגה)… ויש לי מכל הלימודים בינתיים שאלה אחת… איך לעזאזל עדיין יש אנשים חיים במדינה המפגרת הזו שגם החוקים שלה לא מוסברים טוב וגם היא כולה לא מצייתת להם??? כלומר, החוקים כולם בכל העולם פחות או יותר זהים מבחינת תחבורה אבל אני מאמין שבאנגלית למשל באמריקה בטח יש שם והסבר הגיוני לתמרורים… ולא איזה משהו פלצני ודפוק!
כמו שכבר הזכירו לי, אנחנו המדינה היחידה בעולם שעל תמרור עצור מצוירת יד ולא רשום STOP. אני לא יודע מהי הסיבה האמיתית אבל ישראלי ממוצא עד שיקרא מה רשום שם (STOP) כבר ימצא את עצמו בתוך הקיר או הרכב שאחרי הכביש שאותו הוא היה אמור לחצות! מצד שני גם הסבירו לי סיבה… יקראו את זה הפוך כמו שקוראים בעברית כלומר יצא להם פוץ! (POTS) ואז יבוא המשפט "למי קראת פוץ? אה??"

זה כזה מגדיל את השנאה כלפי המקום הזה והגעגועים לאמריקה…

יום שלישי חברה של אנדרי החליטה שהיא יוצאת עלי… לקראת ערב שאלתי את שניהם באינטרנט אם הם במקום הקבוע שלנו והיא ענתה בבית ואז התחילה שהבטחתי לבוא אליהם (היה לנו דיבור אבל זה לא שהבטחתי משהו!) ושזה לא פעם ראשונה ושבחברים משקיעים ואני מזלזל ומה אני יושב כל הזמן בבית ועל כל פיפס שהוצאתי היה לה עוד 10 האשמות… ניסיתי לא לריב ברוגע להעביר את זה לבקש סליחה לסיים עם זה ולהמשיך הלאה אבל בשלב מסוים קלטתי שאני עוד רגע מתפוצץ! ואז כתבתי שהיא מגזימה… כדי שתפסיק… אבל היא המשיכה ומאותו רגע מבחינתי היא לא קיימת יותר! שחכתי! יום רביעי אנדרי כתב לי הודעה באיי סי קיו לא עניתי לא אכפת לי לענות לא אבל זה יביא אותה גם מהר מאוד אלי איכשהו… בהמשך היא עוד כתבה לי איך מתקדם עם התאוריה התעלמתי ובכלל לא רוצה לענות לה כי אם אני עכשיו עונה לה אני אומר הפעם מה היא עושה לא נכון וכמה… ואז אני לא חושב שאשמע מהם בכלל למשך כמה שנים! אבל לא עבר 24 שעות והיא הזכירה לי כמה פאקים יש לה! רביעי בערב יצאתי מהאוטובוס מהלימודים ובדיוק אנדריי הגיע לתחנה כדי לנסוע הביתה עם התינוק… התנהגתי די כרגיל גם הייתי עייף… בסוף הוא אומר לי כנראה מחר הוא (התינוק) יבוא אליכם. לא ממש קלטתי מה הוא התכוון… כשהגעתי הביתה הסתבר שהיא בדיוק התקשרה לאימא שלי ביקשה להביא אותו אלינו חמישי בערב ולקחת בשישי כי הם יוצאים לאנשהו… זה יום לפני היא מבקשת, אימא שלי לא הייתה מסוגלת להגיד לא למרות שבלי קשר לכל הריב הזה היא יודעת שאני משתגע כשהוא מלא זמן אצלנו בבית ואבא שלי כבר כעס עליה על זה… בקיצור הם היו אמורים להביא אותו לקראת 9 כי אימא שלי רק חוזרת באיזה 8 וחצי בערב מהעבודה… ואז יום חמישי כותב לי אנדרי משהו בסגנון אנחנו נביא לך אותו לפני אימא שלך בטח לא תספיק להגיע כי לאן שאנחנו הולכים זה מתחיל ב… 6!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואני בלי לחשוב פעמיים… יד אחת כותב לו שאני כנראה לא אהיה בבית יד שניה כבר מתחיל לצלצל לבן לשאול לאן יוצאים ולכל הלילה!!! אך לצערי הוא לא ענה… נו הוא ישן בימים לרוב… לקראת ערב אימא שלי אמרה לי לנסוע אליה לעבודה בינתיים… אז נסעתי ואז הם התחילו להתקשר, אנדרי אלי פעם אחת ולא עניתי ואז לאימא שלי היא התקשרה והפעם האירוע שלהם מתחיל ב 7 בקיצור רוצו אחרי העבודה לקחת אותה… וזה מה שהיה ככה הם סיכמו כשהיא סיימה ואני טסתי משם לתחנת אוטובוס… התקשרתי שוב לבן והסתבר שהוא רק התעורר ויש מצב שלא יצא בכלל.. ואז אימא שלי… הגיע לתחנה!!!! החליטו לאסוף אותה משם… לקחתי קו שהגיע והחלטתי להחליף אוטובוס בדרך למרות שישר אחרי ראיתי את שלי… עליתי עליו כבר בתחנה אחרת פשוט ואז כדי למשוך זמן למקרה שהם עוד יעלו אלינו קצת הביתה אני נכנסתי לסופר ליד הבית… קניתי לי וופלים והתחלתי ללכת לכיוון הבית לאט… ואז התקשרתי לאבא שלי לבדוק אם הם כבר הגיעו… איכשהו!!! הספקתי לנסוע בשני אוטובוסים, שעושים סיבובים, להיכנס לסופר, לקנות וופלים לאחר בחירה מה לקנות, ללכת לאט… ועדיין הגעתי לפניהם כשהם עם אוטו וממהרים!!!!!!!!!!!!!!!!!! WTF??? חחח זה באמת היה הזוי… מאבא הבנתי שאימא רצתה בלי לעלות הביתה לטייל איתו קצת התחלתי לעשות את הדבר הכי פאתטי… הוצאתי את הטלפון נכנסתי לאנשי הקשר והתחלתי לחשוב אחד אחד על מי אפשר ליפול כי זה כבר בגדר של מקרה חרום! וכך נזכרתי והבנתי שוב את המציאות המפגרת של החיים שלי… אין לי חברים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פרשתי הביתה מעוצבן ומדוכא ואז אימא שלי הגיע עם התינוק… הכלבה נובחת רוצה צומת לב לעצמה והוא עוד משגע אותה, הטלוויזיה בסלון פול ווליום, הוא גם פה ושם עושה רעשים… אני אחרי רגע לא שמעתי כלום חוץ ממוזיקה פול ווליום באוזניות! אחרי כמה זמן אימא שלי באה ושכנעה אותי ללכת איתה ועם התינוק לטיילת קצת לטייל… הסכמתי בסופו של דבר לא יודע למה פשוט הרגשתי חרא וכל השטויות המצחיקות באינטרנט לא ממש עזרו… הבעיה שהייתי ממש רעב… זרקתי לכיס כמה שקלים מקסימום אתענג על גלידה וזהו… בטיילת הסתבר שאימא שלי רוצה גם שאכן נאכל אני והתינוק (הייתי בטוח שהיא כבר לא תחשוב על זה…) ואיפה שנינו אוהבים לאכול ושלא יעלה יקר?
הסושיה הקטנה שלנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בהתחלה כלל לא היה לי חשק… הייתי פשוט בדאון מוחלט כי גם לא הצלחתי לצאת גם נזכרתי והבנתי מחדש שאין לי חברים וגם אני תקוע לילה נוסף עם התינוק הזה כשיום שישי אני רוצה לקום ב 8 בבוקר! אבל בסושיה הזו יש משהו מוזר… תוך רגע הכל עובר! זה כאילו עולם נפרד… המקום הפצפון הזה שבקושי יש שם מקום מצליח לעשות את מה ששום מסעדה יוקרתית לא עושה! הכל כזה עבר אפשר להגיד… משם לאט לאט חזרנו הביתה ואחרי שהרגעתי את עצמי עם אנימה וכל מיני בערך בשעה 2 הלכתי לישון… ולקום ב 8 בבוקר!

אז למה 8 בבוקר? הבייר… החבר ההוא מהביצפר  הבאתי לו איזה פנס מאמריקה שהוא שלח לכתובת של דודה שלי… היינו צריכים להיפגש כדי להביא לו… אז קבענו שישי בבוקר הוא יבוא לעיר שלי ומשם ניסע לביצפר כי הוא צריך לקחת דיפלומה ומשם ניסע לגני התערוכה לאיזה יריד שח חבר כי הוא יכול לקבל שם סיר מתנה… חחח
אחרי זה נסענו חזרה לעיר שלי ונכנסנו לקניון אחרי איזה שעה שמצאנו חניה בתוכו… התכנון היה שנאכל משהו אבל לא היינו רעבים אז הוא לקח מהאוטו איזה שני שוברים לאייס קפה חינם שהיה לו חחחחחחחחח הקומבינטור הזה!!! ישבנו קצת וכשיצאנו משם גילינו שפספסנו את כל הגשם חחח… חזרתי הביתה ולקראת ערב הלכנו עם אימא לבית אבות לבקר את סבא… היא הזכירה לי כמה שטויות היא לפעמים עושה וכל מה שהולך שם וכל החוסר חברים וחוסר אהבה וכל זה… פשוט נמאס… אין כבר צבא אין כלום כזה… והכל עדיין כזה חרא! ותאכלס… בסוף לא משנה איך אתה תחיה טוב רע עשיר עני בסוף זה לגמור באיזה בית אבות אחרי שאתה זקן והכל כואב ובקושי מתפקד אם בכלל… מהי מהות החיים האלה? עם כל האנושות שמשמידה את עצמה ממציאה איזו שיטת כסף לכל העולם שלא קיים בכלל… אמונות שלפעמים האגדות לילדים יותר אמינות מהן מלחמות ומה לא… בסוף עוד אחד שעבר לפני כמה שנים לאמריקה שהמשפחה שלו זכו בהגרלת גרין קארד כותב שזה היה היום הכי משמעותי בחיים ולרעה משום מה… גם בקורס אם היה לי קמצוץ של תקווה שתופיע שם מישהי שתיכנס לי לחיים באו שתי בנות אחת דתיה מעפנה השנייה סתם לא נראית משהו ישראלית ולא יודע מה…

היום בן יוצא אבל יוצא לאיזו מסיבה בתל אביב ואני לא אוהב את כל זה… אז מה אני אשלם להיכנס לאיזה מסיבה שהכל יסריח שם מסיגריות ואלכוהול אסתכל על בנות שיכורות ודפוקות שרובן תפוסות אכנס ליותר דיכי?

אז הינה עוד שישי… לבד בית אולי סרט רוב הסיכויים סתם פרק אנימה ולישון ומחר גם עם אנדרי וחברתו יציעו לנסוע לאנשהו לא אסע בשום פנים ואופן! (הנה… אבא בא לקחת ופלים… נו באמת! ההנאה הקטנה שלי גם הולכת…)

אבל עזבו מה אני חופר? הרי הדבר היחידי שאולי מעניין בבלוג שלי זה פינת הצחוק לא?

סוף.