כמובן שראש של צלם מקצוען עובד אחרת מראש של צלם חובבן כמוני או כמו הרוב שעמדו שם סביבי היום בתל אביב.
קמתי די מאוחר בסוף, פשוט לא הצלחתי לקום. אבל בסוף לקחתי את עצמי בידיים ובסביבות 12 וחצי הייתי כבר בין ההמון באזור בית האופרה בתל אביב… כשהגעתי בדיוק לחוף מתחנת האוטובוס בדיוק הגיעו 4 מטוסי עפרוני (בתור אחד שמשרת בחיל האוויר ועובד על מטוסים יש לי יתרון ואני מכיר את רוב הזבל המעופף הזה). אני מוכרח להודות שהעפרונים דווקא הפתיעו לטובה, לא ציפיתי ממטוס עם רוטור לאוירובטיקה כזו. מהרגע שבכלל קירבתי את עינית המצלמה לעין שלי כבר הבנתי שאני בבעיה רצינית! לא מספיק שעוד לא הגעתי למקום טוב לצלם אז אני גם מוגבל בעדשת 55 מ"מ כאשר המינימום לצילומים כאלו צריך 200 וגם זה נחשב לא מספיק! כל עוד העפרונים עשו את שלהם ואני המשכתי לצלם בידיעה שכל התמונות שלי הולכות לעבור חיתוך הגעתי לסוג של מצפה לעבר הים ושם היום מלא צלמים אחרים גם כן… אני לא אפרט כל דבר אבל לא מאט דיברנו שם אחד עם השני יעצנו וכל מיני… היה ממש נחמד זה באמת הפך את זה להרבה יותר כיף ולסוג של סדנת צילום…
אבל למרות שלאלו שהיו שם עם עדשות שמגיעות ל 200+ וגם אלו שהיו עם עדשות הL (אלה לרוב העדשות הלבנות שנחשבות לאיכותיות יותר) כולם לא חשבו על מה שחשב צלם אחד שאני מתכתב איתו הרבה באינטרנט…
שעת הצילום! מה הקשר? לא משנה אצל מי אצל כולם סביבי התמונות נראו לא בעלות הרבה צבעים ולא מי יודע מה יפות… ואילו התמונות של הצלם ההוא בפייסבוק נראות שונות לחלוטין! מלאות צבע, בהירות יפות וחדות… אז נכון שהוא צילם עם עדשת 400 אבל הסוד העיקרי הוא שהוא לא צילם בצהרי היום… לפי מה שהבנתי ממנו הוא לא היה בתל אביב אלא במקום אחר ששם המטס עבר בשעה מוקדמת או מאוחרת יותר… מה הרעיון? בצהרי היום השמש למעלה… מה שאומר שבכל מקום יש שמש באופן שווה ואין צל. אומנם הרבה אור זה טוב אבל לא כשהוא בכל מקום…
ואילו בשעות אחרות השמש בצד מסוים וכל עוד השמש מאחורי הגב שלך התמונות נהדרות! משום מה כן זכרתי את החוק הזה היום כשזוג מסוים ביקש ממני לצלם אותם… בחיי זה נהיה כזה מגעיל לצלם במצלמה קומפקטית אבל כיוונתי אותם בצורה כזו שהתמונה יצאה כמה שיותר טוב…
למדתי לא מאט היום… ואם ארצה לחסוך כסף אך בכל זאת לא לוותר כרגע על עדשה אז הראו לי היום שתי אלטרנטיבות לא ראות שמחירן לא מגיע ל 1000 שח שזה יחסית זול.
זהו מחר שוב לבסיס וממש אין לי כוח… הפעם אנחנו יוצאים שישי כי יש טיסות. אבל אחרי זה לבסיס אחזור רק ביום שלישי. ביום ראשון אני נוסע עם אימא ליומיים לים המלח. היא נוסעת עם העבודה והכריזה לי ישר שאני בה איתה וזהו… אז למזלי המפקדים הסכימו לי ישר…
יהיה משעמם אבל קצת מנוחה… יהיה שם אחד בן של אחת מהעבודה של אימא שלי שהוא די סבבה כזה… גרוזיני מטומטם אבל אני מאמין שיהיו צחוקים…
גם היום תחושת הלבד החזיקה בי קשות… אבל הרעב החזיק בי לא פחות… כל העולם ממנגל ואני אוכל את הבשר הטעים של אימא שלי אך לא ממנגל אלא מתנור מעפן… אני פאקינג צריך להוציא רישיון ולקנות אוטו… זה יצא לי נראה לי יקר מאשר לכל אחד אחר… כי ברגע שאני קונה אוטו זה עסקת חבילה של מנגל וכל הציוד הנלווה!
קלטו סיפור… אני לא בטוח אם סיפרתי או לא אבל הינה…
אני ועוד אחד מהטייסת יוצאים הביתה מהבסיס ומתחילים להתערב מי מאיתנו יגיע מהר יותר הביתה…
כל אחד נוסע בדרך שונה וכל הזמן בכל חלק מסוים אנחנו נפגשים וזה נורא מעצבן! בסוף אנחנו נפגשים שוב ונמאס לנו מזה אז התחלנו ממש לריב על זה… אז אני כזה בעצבים עושה לו "רוצה לראות איך עכשיו מיד אני מגיע הביתה?"
ואז אני פותח עיניים! קולט שאני קמתי משינה במיטה שלי בבית והשעה איזה 5 בבוקר ואני מתפקע מזה מצחוק!
נו מה עוד אפשר לספר? אין כרגע כלום… מניח שאלך להתארגן לבסיס ואז קצת אנימה בליווי גלידת Ben&jery…
עוד 58 ימים….
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה