דבר ראשון, חג עצמאות שמח!
האמת שתכנון ממש לצאת הפעם לא היה לי… אבל לפני כמה ימים הבולגרי דיבר איתי שנצא אז כמובן שמחתי והסכמתי… האמת היום גם חשק וכוח לא ממש היה לי… אבל לוותר על זה? למה לי? אז אחד שאנחנו מכירים קרא לנו לחולון לעוד חברים קיצר כשיצאנו רק אז הבולגרי הסביר לי שהוא בדק במפה איך הולכים לפארק כלשהו… הוא הסביר לי וזה נורא נשמע לי כמו פארק ידוע אחד בחולון אבל לא הייתי בטוח… בסוף פיספסנו איזה רחוב שהוא אמר שהיינו אמורים לפנות בו ונמאס לי אז שלפתי את הפלאפון והמפות של גוגל תוך רגע הבהירו את הכל… והופ הגענו לפארק שחשבתי אבל בסיבו לא קטן… חבל שהוא לא אמר לי על ההתחלה את השם של הפארק… בכל אופן נתקענו גם אז כי הבולגרי הביא איתו אלכוהול ואסור היה להכנס לשם עם זה… אז הוא שתה בחוץ ואז רק נכנסנו לחפש אותם שגם זה לקח זמן… בסוף היו שם איזה 7 אנשים כשמתוכם הכרתי אחד ואת חברה שלו. עשו על האש ושתו מלא אלכוהול… חחח תחמנים באו לפני הכל כדי להכניס לשם אלכוהול… אבל היה נחמד… צחוקים קצת ואוכל על האש אז למה לא?
אבל עוד מלפני שיצאתי ידעתי בוודאות שהערב הזה יגמר כרגיל בעיר שלי בטיילת ומשום מה תחושה כלשהי אמרה עם מישהו על הכתפיים שלי במהלך הזיקוקים…
אז לקראת השעה 11 מצאתי את הסיבה לחזור לטיילת שאני כל כך אוהב… נזכרתי שאנדרי אמר שהוא אולי יהיה שם… ואכן הוא ענה לי ב SMS שהם שם… אז נפרדתי מכולם ולקחתי מונית לשם… היינו שם איזה כמה זמן שיחקתי עם התינוק וברגע שהתחילו הזיקוקים באמת אוטומטית לקחתי אותו על הכתפיים! ממש מימוש הגורל… זה ממש סגירת מעגל מבחינתי… פעם כשהייתי קטן אנדרי סחב אותי על הכתפיים במהלך הזיקוקים, והנה היום אני סוחב את בנו… מסתבר שמחר הם מתכננים לנסוע לתל אביב אז אולי הם יקפיצו אותי אני אישית מתכנן לצלם מהחוף שם את המטס והמשט.
אחרי שהלכנו הבנתי מה הפריע לי כל הערב… הבדידות! כלומר חברים כבר הבנתי שאין לי ואני לא ממש צריך אולי איכשהו… הסתדרתי עם אלה שהיו שם למרות האלכוהול… אבל העובדה שאין לי אף אחת…
ועכשיו… מאט זמן נשאר לשחרור… הפוסט הראשון לעתיד מתחיל להיות באמת דבר משמעותי… זה או שדברים איכשהו, בזמן הממש קצר הזה יקרו בנס כלשהו או שאני אשתחרר לחיי בדידות טוטאלית וזה חד משמעי…
אבל אם זה יהיה ככה אני אם אשרוד לבד אשאר כנראה לגור עם ההורים איכשהו ולאט לאט אלמד אתחיל לעבוד ונאסוף כסף שמטרתו רק לדבר אחד…
לקנות ציוד צילום מטורף ולטוס למלא מקומות לבד לצלם… אני כלל לא אוהב את הרעיון של הלבד אבל מה באמת עוד יכול לקרות… הפוסט הראשון לעתיד הולך למעוך הכל… אלא אם איכשהו זה ישתנה…
זהו די… מחר לקום מוקדם אז שיהיה לילה טוב…
עוד 58 ימים….
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה