למה זה לא זורם? למה?
היום מתחיל בזה שאני ואימא מתכוננים ליסוע עם החברה של אנדריי לירקון, יש לה מפגש אמהות וכזה דבר משונה כמו צעיף להחזיק ילדים קטנים על הבטן כאילו… ואנחנו בנתיים נטייל שם עם הילד ומשם ניסע לעבודה של אימא ואז הביתה… זה מה שקרה לאחר שלצערי החבר מהבסיס כתב לי מאוחר מדי.
ליד האזור היא די איבדה את הדרך ואמרה איזה באסה שאנדרי לא פה עם ה GPS שלו… שלפתי את הטלפון ותוך כמה דקות הגענו חח…
עוד מקום יפה מאוד לטיולים… מזג אוויר נהדר… ואני? תקוע עם אימא שלי וחבורת אימהות עם תינוקות קטנים… ההרגשה החונקת והמוכרת של השעון הביולוגי המתקתק… זה די הכניס אותי לבאסה… חשבתי בערב לראות שוב את הסוד… לנסות להחזיר כוחות אך לצערי נזכרתי במהרה שבערב החלטתי להשאר בבית עם אימא והתינוק במקום ליסוע עם אנדרי וחברים שלהם לאנשהו… התכנון שלהם היה לשבת לחגוג לו יום הולדת וכמובן לשתות אז אמרתי שהספיק לי מאז השנה החדשה…
האמת אם היה לי עם מי הייתי בשמחה ובלי בעיה חומק מכל זה לסינמה סיטי או משהו לאיזה סרט טוב ואז קצת לאכול… זו יציאה טובה ללא אלכוהול… חבל שאין עם מי…
בערב כבר הייתי גמור לחלוטין וכל הרעש והבלאגן שעשו הילד והכלבה ביחד שיגע אותי לחלוטין! ואני רק מנסה ומנסה לחפש עוד ועוד בין חברים של חברים של חברים בפייסבוק מישהי מתאימה… לבסוף שאלתי מישהו מהבסיס אם הוא מכיר מישהי כזו אך התשובה הייתה “לא נראה לי שעדיין יש כאלה בנות” זה די הורג אותך מבפנים כשאתה שומע דברים כאלה ודי מבין שזו האמת…
הנה חצות… יום הולדת של הלוחם ולי אין את המספר הנכון שלו והוא נעלם מהפייסבוק משום מה…
לו רק האחת הייתה כאן…
ניסיתי למרות כל המחשבות וכל הרעש להמשיך לכתוב את החלק השני של סיפור הפנטזיה שלי… הצלחתי להמשיך קצת אבל זה פשוט לא זורם! אבל אני ממשיך ולא מרפה בנתיים…
והנה כמה תמונות חמודות מהירקון עם הרבה פטריות:
זהו לילה טוב לכולם.
עוד 208 ימים….
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה