ראשית כל, תוכנת הכתיבה שלי לבלוג התעדכנה. אני מתנצל מראש אם יהיו פאקים בפוסט זה.
ועכשיו נחזור לענייננו!
יום ראשון האחרון היה מבצע מלביש. בעקרון אין לי מה לפחד מהם, הייתי מדוגם והסתפרתי חמישי שלפני זה. הבעיה שמבחינתם לא הסתפרתי מספיק!! עוצרת אותי שוטרת צבאית קיצר עמד שם איזה רס”ר מבסיס מסוים והחליט שאני לא מסופר מספיק. בקיצור חוגר אצלם ואני נשלח למספרה באזור ואז חוזר לקחת את החוגר ולא מקבל תלונה. סעמק זה היה כזה מפגר! רצתי להסתפר שוב!! בקיצור איכשהו ממצב שבבוקר הגעתי לתחנה לפני הזמן, הגעתי באיחור די ענקי! הקטע המשונה שכשאני כבר מאחר אז כל העולם מאחר איתי! עליתי לאוטובוס לבסיס ביחד עם רוב הטייסת! בכל מקרה הסיפור הזה לא עלה לאוויר יותר מדי. במיוחד שסיפורים אחרים כמו ביקורת ענקית שלראשונה בטייסת עברה בהצלחה (חיילים כיום יודעים איפה להחביא כל מה שאסור בחדרים!) או כמו חיילים ששיחקו בנשק והפחידו חייל “מפגר” שהם מתאבדים וריתוקים אחרים.
למרות כל החוסר חברים שלי חשבתי לנסות להתקרב לאלה שאיתי בחדר בצבא, איכשהו דיברנו סתם בערב על כל מיני דברים והם דיברו על איך ששניים מהם יצאו לאילת איזה חופש. אז הוספתי חבל לא קראתם לי וכאלה וזה נגמר במשפט הידידותי הזה שאני כל כך אוהב! “אבל אם היינו קוראים לך, מה היית עושה שם? הרי אתה לא שותה.”
אז אחרי כל זה תגידו לי, זה בגלל שאני לא שותה? בגלל שאני משעמם? בגלל חוסר תקשורת? לא! אתם יודעים למה זה? כי הם כולם מפגרים וסטומים! לצערי רק כאלה סובבים אותי! בטח שאני אשב בבית בודד…
דברים אחרים שקרו זה למשל מישהי שנראתה חמודה עוד לפני שידעתי משהו משום מה ישבה עם כמה אנשים מהטייסת סיפור ארוך אבל המשפט שהיא יוצאת עם מישהו 7 חודשים היה מספיק. הכי דפוק שרק יום לאחר מכן קלטתי את שמה וקשר נוסף למישהי מהטייסת…
הזמן אוזל ודברים שנראו כאילו לטובתי והולכים לכיוון החיובי פתאום משתנים ולהמשיך לקוות כבר נהיה הזוי!
הקפסית כבר דיברה איתי סגרנו את העניין ההוא וזהו! שארית השרות בטייסת… ניסים קורים? לא במקרה הזה כבר כנראה… היו עבודות בשישי ככה שהגעתי רק היום בשעה 2 בצהריים וגם זה בקושי. ומרוב היאוש למצוא מישהי… וכל הדברים מסביב כולל הפוסט הראשון לעתיד רק דחפו אותי לעשות חיפוש מקיף ועצום באינטרנט שעוד לא עשיתי כמוהו נראה לי… והתוצאה? דברים שוליים ולא קשורים…
אבל דווקא מכל אלה שיצא לי להתכתב איתן לאחרונה יש אחת בפייסבוק לא רעה… מסתבר שלא שותה ולא מעשנת אבל זה לא כזה הולך לאנשהו הקשר הזה… הייתה עוד אחת דווקא ממש זרמו השיחות איתה אבל שותה ובלאגנים אחרים מסביב וגם לא יפה… אבל אני לא חושב שמישהי מהן זו היא… יש בכלל דבר כזה? או שזו אשליה כמו החברים שלי?
עכשיו זה הכל עניין של 7…
^אני יודע שלא תבינו^ , אבל זה קשור… בטאכלס למרות הכל 7 עולה לא מאט כמספר דומיננטי ואמור להביא מזל… או ששוב אני משלה את עצמי?
מחר אני אפרסם פוסט כנראה עם משהו קצת שונה ממה שעשיתי אי פעם.
אממ… לגבי השבוע חופש בים המלח עם המשפחה אז הכל סודר התורנות עברה לשבוע לפני והשתנתה למשהו אחר בכלל שעוד לא יודע מה זה. הבעיה שהטיול טייסת נדחה בדיוק לשבוע החופש!!! אז בטאכלס אנחנו בים המלח עד יום רביעי. אז עלה לי הרעיון “לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה”
כלומר ליסוע עם המשפחה ולנסות לחמוק ביום רביעי או אפילו שלישי בערב להגיע לטיול… אימא שלי כבר רואה בזה רק שהיא ביזבזה כסף על המלון וכל זה וזה רק מעצבן אותי! בטיול לאילת אני מקווה להירגע בנסיעה באוטובוס כמו שאני אוהב ואולי לצלם לא מאט, מצד שני בערב, למרות שאסור, אני יודע בבירור שהם כולם ישתו! אבל האם אני מעדיף באמת על פני הטיול לבלות מיום ראשון עד רביעי בים המלח עם אימא,סבתא,והדודה ולחזור איתן עוד הביתה? או שאני מעדיף טיפה לשגע את אימא שלי מבחינות כספיות אבל לחתום על פחות ימי חופש ולהגיע לטיול שאני עשוי לפחות קצת להינו ממנו… הבעיה שאני בכלל לא יודע איך אני חותך מים המלח לבאר שבע א אילת בעצמי…
נ.ב.
זו מהפייסבוק שדי חמודה, נתתי לה את המספר שלי. מי יודע…
אה כן, שיר חופר שלא יצא מהראש והמילים והשם מתאימים לי לא מאט! (המלצה לראות עוד קליפים של השיר ביו טיוב. יש כמה טובים יותר פשוט זה באיכות טובה)
לא בטוח לגבי הכנפיים….
עוד 307 ימים….
סוף.
טוב נו אתה ודע יותר טוב ממני מה יש לי להגיד. ככה שלא אחזור על עצמי.
השבמחקמה שכן מצאתי בזמן האחרון המון חבורות של אנשים מעניינים ופעילויות נחמדות. אני עושה מועדון לדיבייט, שזה כיף חיים, אלך לחוג לריקודי סלסה, ועוד כל מיני דברים נחמדים בסגנון. ותתפלא - אין שם שום דבר שקשור לשתייה. כמה שלא מוזר.
בנאדם, פשוט תמצא אנשים ברמה קצת יותר גבוהה ממה שיש מסביבך, וזה לא כזה קשה.
מה שכן, לא מבין איך אתה מאמין בכל מיני מספרים וסימנים ומי יודע מה. כאילו, באמת, החיים נותנים לנו את כל הפתרונות והתשובות, צריך רק לראות אותן. אבל נראה לי הן פשוטות ונמצאות מתחת לעף שלנו, צריך רק להיות מסוגל להשתמש בהן.
לגבי החברה, בזמן האחרון אני דוקא חושב לא מעט על למה אנחנו צריכים חברה. אני מגלה בי תשוקה להערצה ולהרגשה א' הזו, ונראה לי שהיא המניע העיקרי של לחפש חברים. מצד אחד זה נראה טבעי - כל אחד צריך מישהו שיתמוך בו ויוהב אותו, מצד שני זה די מסריח - לגשת לאנשים בגישה - בוא תוהב אותי, אני צריך ממך שתתמוך בי, וכו'. אהבה צריכה לבוא מרצון לקחת אחריות על מישהו, לגרום לו להגשים את עצמו, מתוך הערצה כלפי מישהו, ממקום של נתינה ולא של קבלה. אני לפחות לא אוהב בנות שבאות מנקודת מבט "אני רוצה שתוהב אותי".
ככה שאני מחפש כרגע איך לפתור את הבעיה של צורך ב"תשומי-תשומי" בלי להזדקק לחברה, וככה באמת להפוך לבנאדם שיש לאחרים מה לעשות איתו.
אצלי בנתיים הכל התרסק... ריקנות ממלאת את הכל... אני אנסה לכתוב למרות שלא רואה יותר צורך להמשיך בכלל
השבמחק