כולנו נולדים כאלה…
מעטים מתים כאלה…
זה משותף בין כמעט לכל בעלי החיים וכל בני האדם…
יש כאלה שמאבדים את זה בדרך יפה ומקבלים את זה בדרך פשוטה…
יש כאלה שהולכים בעקבות חוקים מסוימים בכדי לאבד את זה…
ויש אותי… מאמין שמין צריך להיות אחרי חתונה. מצד שני ההורמונים שולטים… בן 22 כבר, ללא חברה…
הגעתי הביתה ואחרי שאכלתי התלבשתי ובאתי ללכת לבנק עוד לפני הבנתי שאני כבר לא יכול יותר! השגתי מספר של מישהי בתשלום… לאחר המתנה לא קצרה בבנק בתשובה פשוטה לשאלתי ענתה הפקידה לא… רציתי לעשות כרטיס מאסטר קארד דירקט חשבתי שם לא צריך פקדונות או חסכונות או איך שזה נקרא… מסתבר שכן צריך… שוב יצאתי משם בלי כלום…
הנה… ברגע זה אני מרגיש שוב את קריסת העצבים הזו! לא יכול עוד!
המשכתי משם לאחר צילצול למספר שהשגתי ישירות לכתובת… בעיר שלי אבל בקצה ששם כמעט מעולם אני לא מבקר כבר שנים… כמו שביקשה התקשרתי כשהגעתי ואז בדיוק כמו שקראתי באינטרנט התחילה להסביר לי משם ללכת לכתובת שונה בית ממול בערך… קלטתי ישר מישהו “מסדר” שלט כלשהו של מספר הבית…
עכשיו אני קולט שהמספר כלל את ספרת המזל שלי ועוד באחד הצבעים האהובים עלי…
היא ניסתה כאילו לקרב אותי לאנשהו… בהתחלה חשבתי היא רוצה לוודות מהחלון בית שלה שאני לא שוטר או משהו… לא יכולתי להבין לאן בדיוק היא מפנה אותי (ותודה לאל על כך!, הרגשתי משהו) בשלב מסוים ההוא קלט שאני מחפש… אמר “זה פה” עוד לפני שאמר אמרתי בטלפון טוב לא חשבו! בקול עצבני והסתלקתי!
כאן מתחיל המוח הישן והטוב שלי לעבוד ב 100%!
אולי יעקוב אחרי? לא! אני הרי מאז ומתמיד יכולתי להיאלם למישהו ולהופיע במקום אחר בכל מקום וזמן שרק רציתי! כמו הודיני או קוסם כלשהו! כמו מרגל! מה שאותו איש ראה זה מה שרואים בסידרת אנימה בדיוק… איש כלשהו עובר ביני ובינו ואני כבר לא שם! לא רצתי בכלל צריך רק לדעת לעשות את כל זה נכון
לפחות ההימלטות מעלה לי משהו חיובי על ההרגשה והחשיבה…
כמובן שלא ממשיכים ישירות לבית בדרך הקצרה אלא בוחרים נתיב משונה שגם אם מישהו דבוק לרגל שלך הוא יאבד אותך! ומישהו שגר בעיר הזו יותר מ… 15 שנה!!!!! כבר יודע בדיוק לאן ללכת איפה לעבוד וכל זה גם בעיניים עצומות!
ועדיין אני כל כך מפחד… זה פשוט לא הולך לי כאילו… אני מאבד את זה ומשתגע… אחרי הכל אין לי שוב לא סיפוק מהסוג הזה ולא כרטיס אשראי בינלאומי… מה עכשיו? אני אנסה שוב את השטות?
כרגע אני חושב שמחר אם זה ילך אני אבזבז כסף על מצלמה חדשה למרות שכבר חשבתי אולי אין צורך כרגע… ככה אני אמנע מעצמי לבזבז את זה על מישהי בתשלום…
ובכלל… לפי מה שהוא אמר… בנוסף למה שאני… (צינזור! אולי יבוא יום תדעו…) במהלך החצי שנה הקרובה חיי ישתנו לטובה… אבל זה חלק אחד שיהווה את הטוב… מה עם השאר? האם זה יעלה לי בדברים יקרים עוד יותר? האם זה בכלל נכון?
אני רק חייב להגיד ש… אני נורא מתבייש במה שניסיתי לעשות היום… אני מרגיש כאילו ניסיתי להרוג את עצמי… ואינני יודע… שוב… כיצד עלי להמשיך!
עוד 463 ימים….
סוף.
זה אחד הטובים
השבמחקבנאדם הרסת אותי
סיפרתי לך?
דיברתי עם מישהו שהלך ל"מכון"
זה עלה לו 250 ש"ח עבור איזה 20 דקות של "שירות"
הוא לא היה הכי מרוצה
מה שהכי הפריע לו זה שבחורה גנחה באופן מזוייף ומציק.
למה מישהו חירבן לי מתחת לחלון?????
אני אשים קוצים שם.
אופטופיק.
ראית את הסרט "נהג מונית" של סקורסיזי?
יש שם קטעים דומים :)
אהבתי את הקטעים המודגשים
מה בסוף גרם לך להסתובב?
יו הכניסו אותי לקטע של קייט בוש שוב
תשמע אתה צריך סיפוק רגשי לא פיזי.
לא חושב שזה יקל עליך באיזושהי צורה.
תמצא איזו כונפה בחינם. עדיף :)
יו אתה מזכיר לי.
אני צריך להתקשר לגבי איזה ערב פנויים פנויות.
אני מרגיש שזה משהו חולני מלא בסוטים זקנים, אבל שווה בשביל הנסיון.
איך החלטת ללכת על זה?
מה הרגשת כשיצאת מהבית? כאילו שמשהו מושך אותך? זו לא הייתה זו לא הייתה החלטה שקולה נכון?
מה הלקחים שלך מהניסיון? אין לך את ההרגשה "טוב שזה עבר"?
את הסרט לא ראיתי.
השבמחקמה גרם לי להסתובב וללכת? אני לא ממש יודע... כנראה המוזר הזה בכניסה...
אני יודע שאני צריך סיפוק ריגשי אבל אולי זה משולב... חח כונפה... גם זה לא בדיוק הולך... ואם כבר ערב פנויים פנויות אז ספר לי על זה אולי גם אני אנסה...
איך החלטתי ללכת על כל זה? לא יודע... כנראה משהו שוב נדפק בראש כרגיל... כעת אני מרגיש הזוי... עייף בבאסה אבל לא רוצה לעשות כלום... מת כזה...