יום כיפור שוב...
לפני כמה ימים, בעצם אתמול, שמתי לב שהזמן מתקרב... אני די בקרוב בן 30, התאריך שקבעתי שבוא אפסיק לרדוף אחרי בנות גם באפליקציות מתקרב ולאחריו התאריך שגם אעיף את כל האפליקציות...
הפחד הזה עופף אותי שוב, לא משהו חדש אבל הזמן כל כך מתקרב... זה כן מפחיד, אתה מבין שאחרי זה הבחורות היחידות זה בתשלום וגם זה סתם מעפן...
גם עבר עלי יום שכזה... לא שרע אבל לא הכי נהניתי אפשר להגיד...
הבחור בעבודה שכל הזמן סוג של ראש כחול וזה יצא עם איזו מישהיא סתם כזה בנתיים אבל זה נשמע שהוא מוצא איתה שפה משותפת וזה משמח אותו מאוד, אני שמח בשבילו מבין את זה ורק מקווה שבזמן הקצר איכשהו אפול גם על מישהיא כזו.
נו לפחות יש בבית אוכל, שוקולד וכו... יום כיפור חחח
פעם אני זוכר שהיה לי ממש משעמם בכיפור, כאילו זה לא שיש לי משהו מיוחד השנה לעשות, אבל יש לי חברים להתכתב איתם, חלק גם שגרים קרוב ואולי ירצו להסתובב למרות שלא נראה לי, אבל זה מרגיש כאילו הכל יותר חי...
שנה שעברה בזמן יום כיפור קלטתי שאני מסתובב בין מקומות אוכל טובים ביפן (אותה ארוחה אכלתי ראמן עם בשר חזיר) ולפני שנתיים הסתובבנו עם הבולגרי לכיוון הערבים כי הוא רצה לקנות בירה ויהי מה...
השנה איכשהו זה יותר רגוע, יש לי מה לראות מה לעשות ואם אסתובב זה באזור יותר נורמאלי ובתקווה עם החברים האחרים ולא דווקא עם הבולגרי...
מצחיק, יש בבית אפילו עוגה! התחשק לאימא שלי חחח
הנה עכשיו טיילתי עם הכלבה, זה נראה כאילו השנה יהיו הרבה תאונות בגלל ילדים שממש לא נזהרים, זה הרי נהיה בהחלט דפוק יותר כל זה שהם עם אופניים חשמליות, זה לא שהחינוך השתפר בהתאם... כשאני הייתי ילד היו תאונות במהירות של כמה? איזה 5קמ"ש אז אוקיי מישהו ייפצע וכאלה... לא הכי נורא... ועכשיו כשזה איזה 20קמ"ש.... לא נשמע טוב לחלוטין... הם גם לא מסתכלים לא כלום... לנו לפחות היה את הקטע הזה בהתחלה לנסות לציית לרמזורים וכאלה, זה נמאס מהר אבל לפחות משהו...
אם ביום רגיל כשאני עובר כביש חד סיטרי אני מסתכל לכיוון ממנו באים רכבים, ביום כיפור אני מסתכל לכל הכיוונים כי לך דע איתם.
האמת קצת חבל לי שאין לי איזה משהו חשמלי או לא חשמלי ליסוע עליו קצת, סתם כזה הייתי עושה סיבוב...
בזמן שאני הולך ונזכר באיך זה היה כשאני הייתי קטן, קלטתי בכביש בחורה יפה... סתם חושב לי שבשנים שאני הייתי ילד על הכביש עם רולר/אופניים היא בטח גם נסעה עם כולם ועכשיו הנה היא הולכת לצד הילד הקטן שלה עם הקורקינט... ואתה פשוט מבין שהזמן כבר התחלף לשלב הזה שהדור שלך אמור להיות עם ילדים שעל הכביש עם האופניים שלהם כשאתה מאחוריהם וכאלה... ואני מבין שאני לא שם וכנראה לא אהיה שם זה מכאיב נורא, צורם כזה... זה לא שאני בדיכאון או משהו אבל... לא יודע... לא מצב מוסבר, זה סוג של מצב של הכל סביבך זז, ולך אין ברירה אלא לזו עם כל זה איך שיש.
פינת הצחוק...
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה