כותרת בנאלית שכזו אה? חח
אז ראשית, נתחיל משישי שעבר אני מניח...
עבר זמן אז כנראה שכבר לא ממש אדייק אבל זה התחיל בזה שכמו כל שישי פתחתי עיניים, לקחתי את הטלפון ביטלתי את מצב הטיסה ועצמתי את העיניים עד שיסתיים הרטט מכל ההתראות...
פתחתי את העיניים והיה לי לא מעט דברים... הודעות מחבר כזה חבר אחר עוד מישהו ואפילו הודעה בטינדר...
התחלתי להתכתב משם עם איזו בחורה ככה קצת מוזרה עם שיער קצר שהגיעה לכאן באיזו תוכנית כלשהיא וחושבת להשאר פה. היא אפילו עובדת גם כסוג של IT מהבית בשביל חברה כלשהיא בחו"ל ואוהבת יפן...
הבעיה שהיא נראית מוזרה קצת עם שיער קצת כזה ויש לי תחושה שהיא גבוהה, בנתיים מתכתבים אבל זה לא הכי זורם שבעולם לרוב...
בעוד שאני ממשיך להתכתב עם אנשים ולא היה לי תוכניות לסוף השבוע, כבר קמתי וכאלה ואז אימא שלי רשמה שבערב הדודות רוצות להפגש בזמן שחבר מהעבודה הקודמת החליט להפגש בצהריים כאשר לפתע בקבוצת הוואטסאפ של העבודה חבר אחד רשם מי רוצה ללכת למחרת לים...
וכך תוך כמה שניות כל הסוף שבוע נתפס!
לא היה לי רגע מנוחה מרוב התכתבויות אבל זה היה ממש כיף דווקא...
למחרת נסענו לים וממש שיחזרנו איך שעשינו את זה שנה שעברה, זה היה במקרה בסוף אותם האנשים ועד כדי כך שכשהגענו לעיר שבה רצינו להיות בים ושם קרוב גם אחד החבר'ה אז החבר שאספנו בדרך יצא לעשן ובזמן הזה כמו שנה שעברה הגיע הבחור מהעיר ההיא...
היינו גם בערך באותו המקום רק שהפעם היה שם יותר סלעים ואבנים על החוף...
היה ממש טוב והיינו לא מעט זמן. כשחזרתי ונכנסתי הביתה שמעתי קולות וחשבתי זה כרגיל הטלוויזיה ואז התברר שהדודות באו לבקר חחח...
מה שמצחיק שאחרי כשעה מצאתי את עצמי ליד הים שוב עם הבולגרי...
ולמרות שהתחלתי בשישי, יום לפני כן בערב עשינו ערב צוות עם העבודה והיה ממש טוב יחסית, היינו כולנו במסעדה המגניבה ליד העבודה והתפרענו כי היה לנו תקציב פר בן אדם, הזמנו מנות פתיחה עיקריות ומלא קינוחים, מצחיק שלמרות שהתקציב היה ל8 אנשים ואנחנו 10 ובנוסף לזה שהתפרענו נשאר עוד כסף אפילו שחלק אחרי הלכו לשתות בקבוק אלכוהול מאיזו חנות משקאות באזור...
מעבר לזה שזה היה ערב צוות זה גם היה סוג של מסיבת פרידה מהמנהל.
החלטתי לקחת על עצמי משהו השבוע ופתחתי לכולנו בעבודה ללא המנהל קבוצה נפרדת בוואטסאפ כדי לאסוף כסף ולקנות לו איזו מתנה...
היה לנו רעיונות חלק מפגרים חלק מוגזמים אבל בסוף הכי הגיוני היה גיפט קארד לאיזו חנות בגדים ועם זה הלכנו...
כשחישבתי כבר ביום שהיה צריך לקנות את הסכום שאנחנו נאסוף כולנו (בתקווה שכולם יביאו את הכסף) הבנתי שיש לנו ספייר של כ50 שח, אז אמרתי נוסיף איזה בונבונירות או משהו רק שבזמן שזרקתי את המשפט באוויר זה השתדרג אצלי...
מה, אני אביא איזה ספנדיד או משהו פשוט מכל סופר לאדם שאני ממש מעריך? אני אוסיף מעצמי עוד קצת ואקנה משהו רציני!
אז סיימתי אותו יום ונסעתי לקניון באזור שיש שם את החנות שהחלטנו (טכנית רוב ההחלטות והתכנונים נעשו על ידי ועל ידי עוד בחור) וקניתי שם כרטיס בסכום שהוחלט (בנתיים רק איש אחד הביא לי חצי מהסכום שאספנו מכל אחד) אז העול היה כבד אבל יאללה...
משם הלכתי רגלי לתחנה קצת מרוחקת ונסעתי לחנות שמסתבר שהרבה אנשים לא יודעים שהרשת הזו קיימת בארץ...
מדובר בשוקולד בלגי ממש משובח ומפורסם, יקר כמובן אבל שווה את זה ומדי פעם אפשר, קניתי שם משהו ובזמן שהמוכרת אורזת אמרתי באוויר "זה פעם ראשונה שאני קונה פה משהו ואני יודע שאני לא הולך לאכול מזה" אז היא ציחקקה ואמרה שאקח גם משהו לעצמי, די נמנעתי אבל כשהיא אמרה שהחפיסות שוקולד המיוחדות שלהם בהנחה למי שקונה בסכום שקניתי החלטתי לקחת אחת לעצמי, עוד לא טעמתי את זה אבל זה אמור להיות מטורף...
זהו, מתנה יש, נשארה הברכה... ביקשתי מראש שהחבר'ה ישבו על זה קצת שכל אחד יזרוק משפט ונרכיב משהו, אבל מכיוון שלא היה ממש היענות ישבתי בערב לנסות לכתוב משהו, כתבתי איזה משהו ככה קצר נחמד מעט מצחיק ושלחתי לכולם לבדוק וכאלה, ואז הבנתי שאני אצטרך טיפה לעצב את זה ולבחור פונט ולהדפיס ואני לא טוב בזה...
אז שלחתי מהר מייל למעצב אחד מהעבודה ושאלתי אם יהיה לו רגע לעזור או להמליץ לפחות על פונט...
ציפיתי לראות מייל למחרת רק אם בכלל, אבל לא עבר 5 דקות והוא ענה בכיף.
למחרת התברר שהבחור השני שהיה פעיל בהחלטות איתי בנושא כתב ברכה מאוד... איך אני אגיד את זה, פסיכית! חריפה! מגניבה! שילבנו כמה שורות ממה שאני רשמתי וזהו, שלחנו נוסח למעצב שהיה לו המון עבודה אבל הוא הבטיח לעזור וגם הציע שנלך ממול לאיזה בית דפוס קטן נדפיס על קלף... אכן הוא הספיק ממש ברגע האחרון ויצא נהדר!
המנהל היה ממש שמח נרגש והתלהב מזה...
רק שאותו יום לפתע התקשר אלי המנהל שמעליו וכמעט צרח עלי, איך זה ייתכן שאנחנו אוספים כספים למתנה שלו ולא מבקשים גם ממנו כסף חחחח
זהו, אתמול היה היום האחרון של המנהל... קבעו שהבחור האתיופי אצלינו יהיה סוג של מנהל זמני, הוא תותח אבל איכשהו מוזר לי שיש מעלי כאילו אתיופי והאמת שלא מוזר לי, הוא אכן תותח ובחור טוב, אבל איכשהו אימא שלי מימי ברית המועצות כנראה לא מקבלת את זה טוב...
נראה מה יהיה ואיך נשרוד את זה...
אז... מה אמרנו על ים?
היום שוב הלכנו לים... כלומר נסענו, בעצם הם נסעו... בא הבחור עם האוטו שוב והצטרף הפעם חבר אחר מהעבודה, זה שכרגע כביכול מנהל...
הפעם החליטו ליסוע לעיר שלי, לי היה קשה להחליט בשבילם איזה חוף כי לי טאכלס הכל טוב, והכל גם עמוס בימים ושעות כאלה, אז נתנו לזה איך שיצא וישבנו באיזה חוף והם דווקא התלהבו מהחופים, אכן, העיר הזו לא משהו אבל החופים למרות כל הבעיות ממש נחמדים פה ותוססים...
הפעם היה גלים בים והיה נחמד, אכלנו מלא אבטיח חח ואני די נתקעתי להביט באיזו בחורה שהייתה עם משפחה לידינו...
ולגבי בחורות... הכל די רגיל, עם ההיא משישי הקודם לא כזה זורמות השיחות, אחת אחרת היום צצה בטינדר והעברנו כמה הודעות בודדות והיא הפסיקה לענות לפתע, האמת גם ההיא משישי הקודם לא ענתה לי לשאלה ששאלתי אותה אבל קראה את ההודעה, מוזר שמתי לב שהיא הרבה קוראת לי את ההודעה אבל עונה מאוחר יותר... נראה אם תענה לי הפעם... נראה לי ראיתי אותה ברחוב איזה יום ואם זו היא אז היא גבוהה מנני...
קיצר לא הולך לי ואני בבאסה מזה ואבוד לחלוטין...
פינת הצחוק? כן כן! חח
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה