אז, ברגיל אני אפילו לא מספר פה דברים כאלה, זה בא וזה הולך כל הזמן...
אני מתחיל להתכתב עם מישהו/מישהי ואז זהו ישר...
לפעמים כמו במקרה הזה זה להציע להם לשלוח אלי קורות חיים כי הם אולי יתאימו אצלנו בעבודה, גם כאן לרוב הם סתם נעלמים וזהו...
אבל הפעם אני אספר...
לפני כשבוע שבועיים באחת מהקבוצות הקשורות ליפן שאני חבר בהן, רשמה מישהי הודעה שהיא מחפשת עבודה והיא רוצה להשתמש בשפה היפנית שלה...
מדובר בילדונת חצי יפנית כנראה עם קצת שכל על הכתפיים, אה נו בעצם הרי אמרתי חצי יפנית אז ברור!
בכל אופן שלחתי לה תגובה עם טיפה פרטים על העבודה אצלנו ואם היא רוצה שתכתוב לי. לרוב זה בדיוק הקטע שזה נגמר, אבל קיבלתי ממנה הודעה שזה דווקא מאוד מעניין אותה, טיפה פיטפטנו הסברתי לה יותר על האפשרויות אצלינו וכאלה והיא אמרה שבראשון תעביר את הקורות חיים שלה אלי, הגיע ראשון, לא קיבלתי כלום והאמת שכחתי מזה...
ואז אחד החברים בצוות בדיוק בדק לגבי משרה בשביל חבר שלו ונזכרתי בה אז שאלתי...
מסתבר שהילדונת קצת סטלנית חח יצא לה מהראש, שלחה ישר אחרי זה.
שיחה קצרה עם המנהלת של הצוות היפני... בהתחלה אמרה שכרגע לא צריכה עובדים אבל רגע לפני שבכלל הספקתי להגיב אמרה שדווקא כן בא לה לראיין אותה ומקסימות היא תהיה אופציה לעתיד...
העברתי, אחרי זה סיפרה שהיא דווקא תחשוב לגייס אם היא תתאים כי יש לה איזה תפקיד כלשהו שהיא צריכה...
מאז לא סיפרה כלום עד שפגשתי במסדרונות את אחת היפניות מהצוות שלהם והיא לפתע סיפרה לי כזה דרך אגב הבחורה שהעברת קורות חיים שלה אז היא הייתה בראיון והיא התקבלה וברגעים אלה מתחילה תהליך...
הייתי מופתע אבל יפה יפה...
ואז חבר מהצוות אמר לי בקשר לזה שאני צריך לשלוח לכח אדם שאני הבאתי אותה כי יש לנו תגמול על חבר מביא חבר לאחר 3 חודשים... זה מעולם לא קרה בצוות אצלינו אבל שלחתי לה הודעה רק למקרה...
בכל אופן אחרי זה הילדונת חיכתה בדיוק לשיחה עם מנהל מכירות שיושב ליד החדר שלנו אז פגשתי אותה, וגם זה אחרי שהתכתבתי איתה ומסתבר שלקח לה זמן לקלוט שהיא התקבלה לחברה שאני העברתי את הקורות חיים שלה... כשפגשתי אותה בהמתנה דווקא זיהתה אותי, יותר חמודה מבתמונות, ואז באמת היה המשפט המרסק! "אז אתה עובד במכירות בשפה הרוסית?" הסברתי לה שאני במחשוב אבל איכשהו זה הרס אותי חחח...
מאז שהיא התחילה ממש לעבוד עוד לא יצא לי לפטפט איתה, שלחתי לה הודעה לא מזמן לפייסבוק אבל בנתיים לא ענתה, סתם מעניין איך היא, אני אשמח אם היא תעבוד 3 חודשים באמת ואני אקבל על זה משהו אבל גם בלי קשר המחשבה שצירפתי לחברה שלנו עוד יפנית זה מגניב!
אני גם לא מתכנן עליה ולא כלום, היא חמודה אך שוב היא חצי יפנית ולא יודע... ראיתי אותה בישיבה ככה שיש מצב היא גבוהה חחח...
על כל פנים שיהיה בהצלחה...
ב10 לחודש נכנסה משכורת, ואחרי הרבה תנודות הגעתי ליעד שכבר כמה חודשים לא הצלחתי להגיע אליו...
אז החלטתי שזה הזמן להגביר את הקצב ולמצוא תיק סוף סוף להחליף את התיק המתפורר כבר שלי ועל הדרך גם נעלי בית... הסיבה ששניהם נקשרו לי זה כי החלטתי לבדוק תיקים של The North Face ונזכרתי שבעבר ראיתי אצלם נעלי בית חורפיות ממש נחמדות אבל כשראיתי את המחיר ברחתי.
הפעם החלטתי שאבחר לי תיק, אבחר לי נעלי בית ואמדוד אותם ואז אזמין באינטרנט...
עד שיצא לי להגיע לחנות שלהם, גיליתי נעלי בית דומות של חברה בריטית בשם Bedroom Athletics ויש להם שני סוגים שאהבתי ומסתבר שהם נמכרים בחנויות קרוקס אך כנראה שאין בארץ את המידה שלי :/
השבוע הגעתי למקום שיש בוא את שתי החנויות, לגבי התיק מסתבר שבארץ המחיר די סביר גם עם משווים להזמנה באינטרנט, אני די התלבטתי בין שני תיקים, כן זהו מצאתי משהו מתאים.. אבל היה להם צבעים לא הכי משהו...
אז החלטתי שאבקר בהזדמנות בעוד סניף לבדוק עוד משהו או אזמין את הצבע שבא לי.
בחנות הנעליים אכן מצאתי את שני הדגמים שאהבתי זה ליד זה, אכן מידה גדולה ממני אבל זה היה מספיק טוב כדי להבין את המידה הבריטית שאני צריך וגם לוודא שהן אכן נוחות יפות ומי מהדגמים יותר אהבתי...
איך שיצאתי מהחנות רציתי להזמין ישר מהפלאפון, אבל נזכרתי שהכרטיס ויזה שלי לא טעון ככה שזה יחכה ליום ראשון כבר.
בנתיים בכמה דולרים שעוד היה לי בכרטיס החלטתי לנסות ולהזמין את אחד הדברים שאני כל כך מתגעגע אליו...
הזמנתי מרק ראמן ישירות מיפן בתור מנה חמה, לאחר התייעצות גיליתי שאני האידיוט היחידי שעד כה לא הזמין, אפילו רוב היפניות בעבודה מזמינות אך אצלן המצב יותר טוב כי שם יש להן קרובים משפחה שיכולים לאסוף מוצרים ולשלוח להם חבילות...
בכל אופן נראה איך זה יגיע ואז ננסה גם שוקולדים יפניים וכל מיני ואולי נזמין יותר...
ואם כבר בכסף אנחנו עוסקים...
הבוקר אימא שלי יצאה לקנות לחם וכל מיני ומהר חזרה, מסתבר שהיא שוב במינוס ובחריגה! נמאס לי כבר לחסות את המינוס שלה כל כמה חודשים! הפעם אני לא מעביר לה כסף לחשבון, אני אוריד סכום מסוים והיא תשתמש בוא כמה שצריך למה שצריך וזהו (כמובן שאם צריך אני אוריד עוד אבל ככה זה יגרום לה להבין כמה ואיפה היא מבזבזת)
שוב לקחתי לה את הכרטיס אשראי וכמה שרציתי הפעם שבור אותו לשניים, זרקתי אותו פשוט בארון איפשהו שמהר אשכח בעצמי איפה זה. אני עומד בפני משהו גדול אולי בקרוב, אני לא יכול להרשות לעצמי להתפרע יותר מדי כרגע...
לפני קצת יותר מחודש, יש לנו איזה קרובי משפחה קצת רחוקים שהם גרים בצפון, בקיצור אישתו של הקרוב משפחה שהיא בערך בגיל של אימא שלי הרגישה לא טוב באיזה יום ואחרי שהמצב התדרדר לקחו אותה לבית חולים, הרופאים כמובן ישר התחילו לדחוף המון תרופות ואנטיביוטיקה...
בנתיים עשו בדיקות וגילו שעקץ אותה כנראה יתוש עם איזה נגיף, במקרה סטנדרטי בן אדם גג יקבל אנטיביוטיקה אצל הרופא משפחה וממש כמו מחלה רגילה אחרי כמה ימים יחלים, אבל במקרה שלה כנראה המערכת החיסונית לא הייתה במצב טוב והמקרה היה שונה, עדיין טיפול נכון בבית החולים ואחרי כמה זמן הכל בסדר...
אכן המצב התחיל להשתפר אך לפתע היא לא הרגישה טוב, התחילה להיחנק ואני לא אפרט אבל אחרי ממש קצת זמן נפטרה...
זה פשוט נורא לחלוטין!
היום נסענו ביחד עם הדודות והדוד אליהם לצפון לנחם וכל זה...הבן שלהם בערך בשנתיים גדול ממני ויש לנו אותו שם (רק שהבחור מגודל ביחס אלי) הוא התחתן גם ממש לפני שנה ברוסיה עם חברת ילדות והיום היא איתו בארץ.
היה נחמד לראות אותם, כמובן כואב והכל, היינו גם בבית עלמין, אני ממש לא חשם כבר שום... לא יודע איך להגדיר את זה, אני מבין את החשיבות לזכור אדם שנפטר ולתת לו כבוד והכל אבל אני לא מקבל את העובדה להגיע למקות בוא נקברה הגופה שלו והוצב "פסל" מעליה... אולי אני לא בסדר אבל אני פשוט לא מרגיש שזו הדרך לזכור בן אדם...
אישתו של הבחר האמת... היא מה זה בעעע כאילו לא יודע... גם ההתנהגות כזו מוזרה, כאילו שקטה כזו לא ממש מנסה לתקשר למרות שהיא מתקשרת בסדר...
אנימקווה שהם יסתדרו איכשהו, ובכלל שנתקשר יותר בינינו...
אני עייף מדי ככה שהפעם נוותר על הפינה...
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה