טוב אני חייב לשפוך דברים מהלב...
שמעו אני לא אדם דתי ולא מאמין או משהו, להפך, רחוק מזה אפילו מאוד.
אבל אני כן משתדל לכבד את האחרים... כך גם ביום השואה,
לי במשפחה היו קרובים שנספו בשואה ואיכשהו ככה יצא שאני אפילו משתמש לא מעט במשפט שהיה נוהג לאמר ילד אחד מהם...
אני לא אומר שכולם צריכים להיות באבל ממש 24 שעות והכל, כל אחד והחיים שלו...
אבל תכבדו את המעמד...
אני לא מדבר עם אותם טקסים שטחיים וכל מיני הבטחות דפוקות לניצולים או ראש ממשלה מפוקפק מאוד מבחינתי שלא שוכח לרגע אחד להריץ את הקמפיין שלו גם במהלך הטקס...
ביום השואה תמיד כל ערוצי הטלוויזיה היו או סגורים או משדרים תוכניות בהתאם, הרדיו היה מנציח גם שירים ותוכניות בהתאם ואנשים ברחוב לא היו שומעים מוזיקה לא היו חגיגות וכו.
מי שכמובן רצה, אצלו בבית עשה כרצונו בשקט וזה בסדר גמור.
אבל השנה, ראיתי דברים אחרים לגמרי!!!
טלוייזיה שמשדרת מה שבא לה בלי קשר, תחנות רדיו ששכחו בכלל מהיום, אנשים שומעים להם מוזיקה כרגיל באוזניות וגם בלי, משחקים בפלאפון ועוד ועוד...
בעבודה עוד בבוקר הייתה תקלה למישהי עם הרמקולים, היא צריכה רמקולים לתפקיד שלה והלכתי לבדוק...
מסתבר שהיא בכלל ניסתה להפעיל איזה רדיו אינטרנטי שלא עבד לה, ניסיתי קצת לרמוז ואמרתי כאילו בצחוק שאולי זה לא פעיל בגלל יום השואה אבל היא אמרה שזה לא ישראלי ולהם שם לא איכפת, שהיא תנסה תחנה אחרת...
בחורה אחרת החליטה שהיא מצלמת מהחלון איך אנשים עומדים בצפירה, שמעתי על מקרים כמו "יום השואה זה חג של האשכנזים" או כל מיני דברים כאלו מפגרים...
אני ראיתי בעצם שוב, כמו הרבה הרבה פעמים את אותה מדינה שכבר לא יודעת לכבד לא את עצמה לא את האחרים ולא ברור כלל לאן פניה נועדות...
אני לא אתפלא בכלל אם לא יעבור יותר מדי זמן ויונפו כאן דגלי פלסטין במקום ישראל...
כל הנושא הזה, לא היה לי עם מי לדבר על זה וכמובן שזה נבלע בי עמוק, זה הוביל לדיכאון שכנראה לא כל כך שמתי לב אליו...
הימים המשיכו הכל כרגיל רק קצת שם משהו לא במקום כאילו...
יום שישי לקרובת משפחה מגגו יום הולדת ונפגשנו במסעדה בעיר, מסעדה כזו של רוסים ואני בדיוק שוקל איפה אני רוצה לחגוג את היום הולדת ולא מצליח להחליט משום מה...
במסעדה הזו בשלב מסוים הכל התפוצץ בי, אני הבנתי רק אז שאני בדיכאון ששוב אני מרגיש בדידות לא בוטח באיש לא יודע מה לעשות עם עצמי לחלוטין...
ואז היו שם ריקודים ודי כולם הלכו לרקוד ובת דודה שלי ניסתה להקים אותי אבל ממש לא רציתי... לא קמתי...
בשלב מסוים שמו שיר אחד ברוסית... השיר הזה...
זה כאילו NUKE עם כוונת לייזר ישר ללב שלי... מהרגע שהוא יצא כבר לפני כנראה לי שנתיים ועד היום...
אני מודה אני כן אוהב אותו איכשהו הוא קיצבי והכל המילים לא רעות אבל הבעיה היא שהוא בדיוק השיר ששום בחורה לא רצתה עוד וכפי הנראה מעולם לא תרצי להקדיש לי...
הבנתי אותם רגעים שזה לא שאני לא מצליח להחליט איפה לחגוג את היום הולדת, אלא זה שפשוט אני לא רוצה לחגוג בכלל!! אין לי מה לחגוג! אני בן 27, חי עם ההורים בלי אפשרות לעבור לבד ממש, בלי חברה בלי באמת חברים בלי שום דבר ואין לי שום מצב רוח כמובן לחגוג!
חיכיתי אבל והחזקתי את עצמי... יש דבר אחד שיכול לסדר הכל בקלות ובמהרה או לפחות להשכיח את כל הכאב הזה...
אבל... מכירים את זה שאחרי שלב הדיכאון מגיע שלב הכעס? העצבים? אז זהו שהשלב צפוי רק לא בצורה כזו...
הגיע השלב שחשבתי יציל הכל וזה הקינוח! האוכל היה גם ככה מעפן ואז הביאו תה קפה וכל זה וקינוח מעפן עוד יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כאן כנראה כל מה שהיה סביבי נמס וקיבל המון חשמל אלקטרו סטטי רק מהעצבים שלי! זה כבר היה השיא! רציתי לצאת החוצה לדפוק מכות למישהו! וזה בדיוק האזור והזמן לזה...
בסוף יצאנו משם הכל נגמר והתחלנו ללכת הביתה, ניגש איזה בחור כזה כנראה נרקומן, טיפוסי למקום בשעות כאלה... ביקש שקל מאיתנו, האנשים זרקו לו הערות שכבר חשבתי הנה הוא מסתובב הנה זה בא, היד שלי הייתה כבר אגרוף אני כבר בקטע להוציא לתוך הפרצוף שלו כל מה שאגור בתוכי רק מחכה לזה אבן הבן זונה פשוט המשיך לו בדרכו....
בבית, כבר היה נורא מאוחר אבל היי, יש ממתקים וזה יום שישי וזה הזמן לראות סרט! בחרתי סרט מהר, הפעלתי וקלטתי שהוא כמעט 3 שעות... התבאסתי כיביתי והלכתי לישון!
במקביל כל השישי שבת אפשר להגיד שעבדתי, אנחנו מפרידים חברה שהייתה חלק מאיתנו, אחד המנהלים שלה עכשיו זה אותו בחור שאז טסתי איתו לחו"ל לעבוד. פרויקט מגניב דווקא שמחתי לעשות אותו אבל איכשהו דברים בקושי זזו, לא באשמתי אלו שרותים שידענו מראש שהם ככה אבל אני ציפיתי להיות כבר בסוף של הכל עוד אתמול או היום בבוקר אבל רק עכשיו זה ב 50 אחוז בערך...
טוב יש לי עוד מה לכתוב... עוד לא מעט כנראה אבל זה לא המצב רוח הנכון לכל זה וזה מדבר על השבוע שבועיים הקרובים אז אני מניח שאדחה את זה טיפה...
פינת צחוק ככה שיהיה לכם קצת נעים:
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה