I probably never even had any chance in winning this war...
Change of hearts...
This is not an ultimatum anymore, it's just taking down the ship as there is no reason to hold onto it anymore...
מאז ומעולם נהגתי לרשום דברים מסתוריים ולא ברורים, תמיד! אבל תמיד! היה להם משמעות...
אני רק יכול להגיד כזה דבר, כפי הנראה הפעם אני באמת משנה כיוון קצת... לא בטוח אם זה נקרא כניעה או לא, אך אם כן, זו בעצם תהיה הכניעה הראשונה שלי מאז ומעולם, השאלה לאן תוביל.
This is me, doing the wrong thing...
איך העולם שלי מאינספור דימיונות וחלומות הפך לזה שהחלום ההישג הכי גדול יהיה למצוא בחורה ולבנות בית ולהקים משפחה ביחד כשגם החלום הזה כבר בלתי אפשרי להשגה?
שתבינו, אינני בדיכאון,
I just understand that it's too late and it's time to let it go...
אני כנראה לא אסלח לעצמי על זה לעולם...
ואחרי ששפכתי מליבי את מה שהולך בקרוב לקרות וזהו!, אספר קצת בכללי על מה הולך...
השבוע אחד מהחבר'ה בעבודה היה לחברתו יום הולדת. הבחור קשוח כזה מגניב, הסיפור הוא שהוא גרוש, בעבר התחתן עם מישהי ושניהם לא רצו ילדים, הוא ממש לא רוצה ויהי מה, ואז היא רצתה אז הם התגרשו, כיום הוא עם חברה שגם עובדת בתחום החברות שלנו, זה די היה נראה שהוא נגד חתונה גם, השבוע הם תכננו לטוס לחו"ל יום אחרי יום ההולדת שלה, הערב שלפני הטיסה ביום ההולדת שלה, הוא הציעה לה נישואים. היה קצת משונה לראות אותו סוג של נופל ככה...
האמת, אני אשמח להיות בחתונה שלהם, פשוט יודע איזה אנשים יהיו שם ויהיה כיף...
במקביל השבוע הקרוב כנראה המנהל שלי לא יבוא מסיבות אישיות...
אני לא בטוח אם זה יהיה לטובה או לרעה אבל מעבר לכך, השבוע עשוי להיות שונה לפי התחלת הפוסט...
בנתיים יצא לי לשחק עם ווינדוס 10 וכאלה, דווקא ממש נחמד...
וזהו, בעצם אין לי מה לכתוב עוד...
רק השבריר הזה... שכל כך רוצה להשמיד את כל הכוונות של תחילת הפוסט הזה, אך לא עוד...
הפעם לא פינת צחוק אלא קצת נוסטלגיה, הפעם שני שירים די ישנים, אחד מהם משנת הלידה שלי בכלל.
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה