כולי צמרמורות מהתרגשות! אך לפני שאספר על כך, אעבור קצת על מה היה אחרי יום העצמאות.
יום רביעי נסעתי לראיון עבודה... אמרו לי עוד בטלפון משהו בסגנון שאין לי סיכוי אבל שיהיה...
הגעתי והמפגרים האלה... דווקא חברה מוכרת מאוד בארץ, פשוט לא מבינים כלום מה הם מחפשים... זה היה כזה סתום... בטאכלס הם גם היו די מגעילים... לדעתי גם אם היו מקבלים אותי לא חושב שהייתי הולך לשם...
משם יצאתי ורציתי להפגש עם חבר שעבד איתנו בהתחלה לפני הבלאגן. נפגשנו ופיתפתנו לנו והיה נחמד ומשם נסעתי פשוט הביתה... די בבאסה כזה, ממש נמאס הכל!
הגיע לו יום חמישי, הגעתי לעבודה והבלאגן שם פשוט הזוי מה שהולך... פשוט די כבר! מלא לחץ, סביבי כולם חדשים חוץ מאחד וגם הוא עוד כשבועיים מסיים את העבודה ומלא לחץ ומיילים ומה לא... היה קטע שרציתי לקום ללכת למנהלת הזו ולהגיד שאני מתפטר... ואז אמרתי לעצמי, רגע, למה שאני אסבול? אז עצרתי הכל מבכינתי, הוצאתי את הפלאפון, קראתי חדשות הודעות שיחקתי ואז חזרתי ברגוע בקצב שלי...
בערב אחרי כל הבלאגן התארגנו עוד מזמן לעשות על האש! דווקא הבחורה לא באה... חבל, אבל שיהיה, היא הפסידה...
בכל אופן היה ממש נחמד וחזרתי די מאוחר.
טוב האמת תכננתי להמשיך לכתוב כאן על מה שרשמתי בשורה הראשונה של הפוסט אבל אני חושב שיהיה יותר לנכון לעשות לזה פוסט נפרד!
אז מיד לאחר פוסט זה אכתוב את הפוסט על מה שקרה עוד...
אז לבנתיים, פינת הצחוק:
סוף.
יפה יפה
השבמחקאתה הולך למפגשים
סוף סוף :)
תראה שזה יקדם אותך
גם אני הלכתי למפגשים עם הבר'ה מוזרים למיניהם לפני כשלוש שנים - סיפרתי לך נראה לי... לא החבר'ה של וונוס, אבל משהו כזה אלנטנטיבי...
אתה לא אוהב שאומרים לך את זה, אבל ואלה, אני יכול להגיד לך כמו סולמית בערך, שאתה עכשיו במצב שגם אני הייתי בו בערך בגילך.
לא הייתה לי חברה, והייתה לי עבודה משעממת ועוד בצבא.
התחלתי ללכת למפגשים האלה בשביל איכשהו למצוא מסגרת
ואז פגשתי את יוליה והעברתי איתה שנתיים מיוחדות שלעולם לא אשכח...
אהבה ראשונה לא שוכחים...
וגם היא לא תשכח אני יודע...
לא ידעתי שהפרידה ממנה תהיה כזאת קשה... אתה לא מרגיש את זה מייד, אבל זה כאב ותחושת אשמה שמתגברים אחר כך ולא הולכים... בכל יום ובכל שעה הזיכרון הזה איתך... לא קל...
פעם הייתי ממליץ לך ללכת על מישהי סתם, ועכשיו אני לא בטוח שזה נכון... לא קל אחר כך... גם עם לנה יש לי האמת לפעמים את התחושה הזו של ריקנות... היא מותק אבל גם מפריע לי שאני לא יכול לדבר איתה על נושאי דת... זה חלק יותר מדי גדול ממני, וכשאני נאלץ להעלים אותו אני מרגיש כאילו אני עם מישהו זר...
מה שמעניין זה כשאני כן ען אנשים דתיים, אין לי שום דחף לדבר על הדת...
מוזר...
ככה שחיבוק זה לא הכל... צריך כנראה גם להיות איזשהו בסיס משותף...
בכל אופן אין לך מושג כמה התקדמת. היית לפני שנתיים בלי כלום, ועכשיו יש לך חוג חברים, יש לך עבודה, אתה מסיים לימודים, היית בארה"ב, יש לך אפילו תחביב מגניב... בקיצור יש לך הרבה יותר חיים מאשר היו לך. אני מאוד שמח שאתה הולך למפגשים האלה. ככה תכיר יותר אנשים, יותר בנות, חיבוק, ועוד חיבוק, וזה כבר יגרום לך להרגיש עם עצמך יותר טוב, וככה אתה גם תהיה יותר אטרקטיבי, כי בנאדם שנראה שממש רע לו, אנשים אולי ירחמו עליו אבל לא יראו אותו בתור אופציה לזוגיות.
מבחינת זה שהיא גרה רחוק, לא חושב שזה צריך להיות מחסום... הייתי בחתונה של חבר שלי שהוא מחיפה ואשתו מאשדוד. והוא היה לומר, עובד ונוסע אליה לסופ"שים. או אנחנו עם לנה. בגלל שאנחנו רחוק, אנחנו מהשבוע השני שלנו ביחד כמעט אף פעם לא ישנים בנפרד...
מתאר לעצמי שאתה ממש לא מרגיש כרגע שהתקדמת, וכבר הכל נמאס לך... טוב, דברים גדולים נראים רק מרחוק...
ובהצלחה עם הראיון.
השבמחקוואו! אם הייתי מגיב לך כמה שעות קודם... זה היה משהו כמו:
השבמחקאני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני נשאבתי חזק מדי לתוך כל השינויים וכל מה שסובב אותי זה מהר מדי אני כמו כדור שלג שמתחיל להתדרדר והבחורה הזו האובססיה המוזרה הזו! וגם הראיון עבודה הזה עד עכשיו לא תשובה ולא נעליים ולא כלום!
אבל... עכשיו... אחרי עוד לימוד... ולא מחשבים כרגע...
אני מבין ש... כן אני כרגע ממשיך לחפש עבודה איכשהו להעביר את הימים והכל... אבל... האובססיה לבחורה הזו, המחשבות האלו שאני לבד ואני לא מצליח למצוא אף אחת... זה לא כי אני לא בסדר! זה כי אני רואה זוגיות ואת החבר'ה והסביבה בצורה אחרת. ואני אולי באמת לא קל לי יותר מכל זה אבל אני מרגיש עכשיו בטוח מעצמי יותר מאי פעם שאני כן מבין מה אני רוצה, שאני כן יודע מה חשוב לי וגם אם זה לא תמיד נכון התמונה יותר ברורה לי ואני כן יודע בערך מה עלי לעשות ואיך...
מה שכן זה היה כל כך חזק ממני ושילוב של כמה דברים הובילו אותי לשקול להיות טבעוני...
כרגע אני לא מוותר או משהו אבל אני יודע שלפני שאני עושה צעדים פזיזים מדי אני צריך קצת הנחיה וכיוןן כיצד לעשות את זה... לא חושב שעלי למהר באמת כי אני לא סגור שאני מוכן לזה.
אני לא כזה חכם ומעולם לא הייתי בענייני חבר'ה ותקשורת בין אנשים, אבל הסיבה שאתה לרוב עם אנשי דת לא מרגיש את הצורך לדבר עליה לדעתי, זה לא כי זה מה שחסר לך אלא כי אנשים כאלה יותר קרובים אליך מכל מיני בחינות ואולי בהרבה בצורת חשיבה, סוג של משדרים על גל דומה אז אתה לא צריך לכוון את עצמך או אותם...
ודבר נוסף! אתה לא חייב לציין כאן שמות :)
תודה שהגבת ואני אשמח להפגש, סרט או סתם לטייל או סתם לשבת איפשהו איזה יום,
אז שמור על קשר!