כל הבלאגן הזה לגבי ים המלח...
בסוף אכן נסעתי...
אוטו צפוף מזגן לא ממש פעיל, עייפות, חוסר חשק לכלום,
הגענו, התחיל הניסיון להתפצל לשני חדרים אבל לא היה אפשרות, קיבלנו את החדר די מאוחר, חדר אחד 5 אנשים... מיטה זוגית נורמאלית אחת ספה פתוחה למיטה מעפנה ומיטת תינוק...
לא היה לי לא כח לכלום לא חשק ולא כלום לגמרי... ארוחת הערב הייתה לא הכי מי יודע מה,
הקטע הקצת נחמד היחידי שהיה זה שאני והילד יושבים על הספה שנינו ומנערים בצחקוק עם כל הכוח כל אחד שלט של Wii במהלך משחק משונה שניקרא קירבי...
בסוף הלכנו לישון, לא הצלחתי למצוא את עצמי בספה הזו... אימא שלי גם נשכבה בצורה ממש לא נוחה וראיתי את עצמי עוד רגע לוקח את הכרית ונשכב על הרצפה... מה שמנע ממני זה המחשבה שזה ביזיון במלון לישון ככה והיותר גרוע שמישהו בלילה ילך לשרותים ולא יראה אותי... רגע לפני שכבר קמתי לרצפה היד שלי קלטה שהכריות הצדדיות בספה הזו גם אפשר להוציא, ובחיי שמחתי לגלות שהן שמנות! זרקתי אותן לרצפה ונהיה יותר נוח אבל עדיין לא הצלחתי לישון כל הלילה כל הזמן מישהו גם נחר... בסוף בבוקר התברר שהילד קם לשרותים בלילה ואימא שלו לקחה אותו ובדרך הוא באמת נפל על הכריות שזרקתי... מה שהכי מצחיק שבדרך שהוא הלך חזרה למיטה היא השאירה לו קצת אור שיראה את הדרך והכריות אבל כנראה הוא היה כזה ישנון שהוא נתקע בהם גם בחזור חח...
הארוחת בוקר סתם מילאתי את עצמי בכל דבר שהיה מתוק... טעים זה לא ממש היה...
אחרי זה קצת זחלתי איתם לבריכה ולבריכת מי ים מלח קצת ודי הספיק לי... עוד מראש ידעתי שאני כנראה עושה את זה וגם אימא שלי ידעה...
לקחתי בצהריים את הדברים שלי ויאללה לאוטובוס! כן גם בחור הזה יש תחבורה ציבורית... והאמת גיליתי שזה דווקא למרות שזה ארוך זה נחמד ליסוע ככה דרך מצדה עין גדי אזורים אחרים וירושליים...
בדרך שקעתי בכל מיני מחשבות מוזרות ומפגרות (איך לא קלטתי את זה כבר אז!) ובאמצע הדרך קיבלתי טלפון מהמנהל שכנראה עוד השבוע בחמישי ובמקרה שלי זה כבר בשלישי, חוזרים לעבוד במקום הרגיל המקורי... שמעתי את זה גם יום לפני וכבר דיברו על זה מלא וניסו אז די לא התלהבתי לא כלום... רק חשבתי שאולי מצב שיגרה כזה למרות הקשיים יהיה לי טוב, ואולי לא ולא יודע מה...
כשכבר עברתי לאוטובוס הביתה אז קיבלתי הודעה מההיא שהבריזה לי... שיעני היא החליטה שאני לא מתאים לה וזהו ביי בהצלחה בהמשך...
אחרי שהיא עוד שאלה אם אני לא אחד ששולל על ההתחלה וכל מיני כאלה...
הסברתי לה בקצרה שהיא יצאה כלבה ומילא היא משעממת...
היא ענתה לי בצורה תינוקית מאוד וחסמה אותי... זה לא מדכא אותי אבל זה מבאס בכל אופן...
הגעתי הביתה ואז קלטתי שמשהו פשוט לא בסדר... אני בבית ועדיין מרגיש חרא לא מסוגל לשמוע אף אחד לא להחליט כלום אפילו אם זה משהו פשוט ובכלל דיכאון משונה... כשקלטתי שמשהו פשוט לא בסדר נהיו לי גם קצת חרדות ולא יודע מה...
מדדתי חום וכל מיני החום לא רגיל אבל גם לא מצדיק אפילו אקמול... מחר מילא אלך לרופאה בגלל השיעול שעוד נמשך וגם בגלל זה... אין לי מושג מה הולך איתי לאחרונה, אולי הדיכאון המחודש מאז שההיא הבריזה לי וכל זה שאף אחד לא צריך אותי, אולי חוסר הוודאות שאני חי בוא שאין לי מושג אם יש לי עבודה או מה, אולי חוסר שגרה ואולי לא יודע מה...
אני מרגיש כרגע אידיוט ומעפן ומדוכא אבל טיפה נרגע נראה לי, נראה מחר מה הרופאה תגיד, פסיכולוג אין לה טעם להמליץ לי כי הפסיכולוג שלי זה הבלוג הזה...
אין לי מושג גם אם אני צם מחר... לא רואה סיבה לצום אבל אין ממש אוכל וצריך לבשל ונראה לי שאני אתעצל ואצום בגלל זה רק... או שאני אצום חלקי ורק אשתה מים או שהרופאה לגיד לי לא לצום...
אה והראיון עבודה שהייתי בחברת סטארטאפ, קיבלתי טלפון והמנכ"ל שלהם (זו הרגשה הזויה לדבר עם מנכ"ל) והוא זימן אותי לראיון שני... אני לא בטוח כרגע שבא לי שוב לחזור לאיפה שהייתי להלפ דסק... אבל כרגע במצב שלי אני לא בטוח בכלום גם לא מה השעה אפילו אם אני מסתכל על השעון כרגע...
תסלחו לי בבקשה אבל הפעם אין לי מצב רוח וכוח לפינת הצחוק...
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה