לפני כמה ימים במקרה נתקלתי באיזה מדריך תמונות איך לעשות פיקאצ'ו (הדמות מפוקימון) מאוריגאמי.
אני ממש לא אוהב את הסידרה כבר מזמן אבל הראו שם תוצאה ממש מגניבה וחמודה אז החלטתי לנסות... ועם היד העקומה שלי לא עבר הרבה זמן והיה לי פיקאצ'ו מגניב כזה חח...
(לא סתם סיפרתי את הסיפור)
היום היה ה 8 למרץ... יום האישה הבינלאומי, היום המפגר הזה שכל פעם אני לא סובל אותו... לפעמים זה כי לי אין בטאכלס למי להביא פרחים חוץ מאימא וסבתא אבל לרוב זה כי משהו מתפקשש עם אימא או משהו ממש מתוח...
הפעם ראיתי עוד אתמול את המקרר מלא בדברים מתוקים שאימא שלי אוהבת, יותר נכון שאבא שלי חושב שהיא אוהבת! וכמה פרחים בודדים מהסוג שהיא אכן אוהבת כבר בלי צילופן בלי כלום... בקיצור סטייל אבא...
ידעתי שאין לי דרך איכשהו להסתיר בבית זר או משהו אז אין מצב על הבוקר להפתיע אותה...
לכן בבוקר סתם אמרתי לה מזל טוב ואחרי העבודה קניתי פרחים. כשהגעתי הביתה למזלי היא עוד הייתה בעבודה וכהרגלי רציתי להדפיס איזו ברכה או משהו...
כשהלכתי לקנות פרחים הייתי די מתוח בעצבים שהיא בטח כבר חושבת שוב משהו שאני לא מביא כלום או לא יודע מה וכמה היום הזה מטומטם... בכל מקרה הפרחים שאני מביא זה תמיד לא אלה שהיא אוהבת ואני לא מבין בזה... גם הם נובלים אחרי יומיים ואין להם ריח אז מה הטעם בחרא הזה??
בדרך הביתה היא כבר התקשרה אמרה שמחר נלך לסבתא ולא היום (יופי עוד דברים נדפקו!) ושאלה אם קניתי לסבתא פרחים... אמרת שנקנה כבר מחר למה סתם אז לקנות היום והיא ממש לא אהבה את זה...
בבית במהלך החיפוש אחר איזו ברכה קלטתי כמה דברים... הפרחים האלה שהבאתי ושאבא הביא ינבלו עוד כמה ימים הם יקרים אין להם ריח וזה סתם כסף... ואז נזכרתי באוריגאמי של הפיקאצ'ו וגם בזה שבצבא אחד מראשי הצוות שלי לפעמים משעמום הכין פרח עם גבעול מנייר...
חיפוש קל באינטרנט וכישלון אחד הובילו אותי לממש מפעל שמייצר כאלה בלי בעיה! בעל פה כבר זכרתי ועשיתי כמה כאלה וקישטתי שולחן שלם באמצע הזר שקניתי מסביב הפרחים שעשיתי מנייר בצבעים שונים ומקדימה ברכה קטנה והאמת הפעם די מעפנה...
האמת חשבתי שהיא כן תתלהב לפחות מהפרחי אוריגאמי אבל התלהבות לא הייתה... נו טוב... ההשקעה שלי תמיד שווה לתחת...
היום היה יום די שקט בעבודה, החברה בארץ בחופש ונשאר רק אנשים של חו"ל אבל אז גילינו שיש בהודו פסטיבל שנקרא הולי וגם להם יש חופש... אז מרוב שעמום חיפשנו שטויות וסטנדאפ באינטרנט... מבין הדברים כמובן נזכרנו בכמה להיטים ואת אחד מהם תראו הפעם בפינת הצחוק (רמז: Silence! I kill you!)
אוף מה אני עושה עם עצמי? עם החיים שלי? לא שרע לי עכשיו אבל לאן זה הולך? אני סתם אמשיך איך שילך אמות לי איכשהו לבד איזה יום וזהו? או שאני אקרוס אעשה דברים רעים ואסורים אתפס אשב בכלא וארקב שם למוות? או שאצליח להקים מעצמי איזה משהו לאם לא אתפס איכשהו אחיה איפהשהו לבד מנדה את כל האנושות?
מה יהיה איתי אין לי מושג כבר... אחרי הכל זה עניין של החלטה מפגרת אחת של מישהו ואני אם לא בדרך למילואים אז תקוע בבית עם מקלט דפוק וכל פגיעה באזור מכיוון איראן רוב הסיכויים לא תשאיר אותי בחיים...
בקיצור... פינת הצחוק:
חכם האיש |
כמה פעמים אפריל אמרה לצבים לפתוח בעדינות את ה"דלת" |
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה