6.25 ק”מ הליכה כדי לשפר את המצב רוח כאשר בדרך הרעלת שוקולד במקס ברנר! זה מה שהייתי צריך כנראה… המצב רוח בהחלט טוב יותר.
אני מבין שכל מה שעולה לראשי אלו אשליות לרוב… במציאות כבר לא איכפת לי כמעט מאיש בעולם ואני לא מאמין בחברויות או באהבה. ולמרות זאת יש את האשליה הזו שאני קורא לה תקווה שיבוא יום אולי יהיו לי חברים או לפחות מישהי שאוהב והיא תאהב אותי. כרגע אני בספק ענק אם בכלל אוכל עוד אי פעם להתאהב באמת.
בהתחלה כשהגענו עם אימא לאזור הנמל בתל אביב שאלתי אם בא לה רגע לעשות סיבוב, רציתי לראות איפה הפיצריה שבה עובד החבר הצלם שהשתחרר כבר והיה בחדר שלנו בצבא. בסוף ויתרנו ובסביבות 10 שניות אחרי מישהו קרא בשמי…
הייתי המום לא מהעובדה שקצה תל אביב אני פוגש מישהו שאני מכיר אלא העובדה שזה יום שני ברצף שאני רק חושב על מישהו וישר פוגש אותו! היה זה אכן אותו החבר הצלם… דיברנו כמה דקות ואחרי זה הוכנסה לי מחשבה… שבוע הבא אני הולך להכנס בכמה אנשים בכל הכוח! וכל זה רק כדי לצאת! הצלם הזה, אולי בן והקצין המגיב פה! (כן גם אתה!, ואתה מוזמן להציק לי גם)
בקיצור לא חשוב מה הסוד פשוט דופק כמו מכונה משומנת!
ומשום מה כל אזור החוף לאורך כל תל אביב מלא בכרטיסי ביקור של נערות ליווי… זה פשוט דוחה כבר!
טוב נו נזיר שכמוני…
אימא ממש בטוחה שהיא הולכת לקנות ביחד עם סבתא עדשה ליום הולדת שלי… איך להסביר לה שזה פאקינג יקר ולא משתלם בארץ? בגלל שהיא לא מבינה היא כבר חושבת גם על חצובה… חצובה בלי שלט אני לא צריך אז מה הרעיון? למרות ששלט אפשר להזמין מהסינים בפחות מ 10 דולר והוא יתאים להרבה סוגי מצלמות גם.
טוב בגלל שעוד לא החלטתי על עיצוב סופי לבלוג הצילום ולא התחלתי איתו ממש אז הרי לכם כמה מהתמונות מהיום… הצלחתי לעצור את הנשימה קצת ולא לזוז וליצור כמה תמונות לא רעות בחושך בחשיפה ארוכה.
זהו… נראה בליץ’ ונטוס לישון. מחר מתחיל שבוע של הרבה עבודות חרא! בנוסף מלחמה על חופשת פסח במקום שוב תורנות וניסיון לצאת את השבת ביום ההולדת המתקרב שלי… אה שיט… גיל 23 ואין לי אף אחת! פשוט למות…
עוד 102 ימים….
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה