המצב אתמול רק הלך והחמיר... איבדתי את השפיות ונדפק לי השכל לגמרי! מעולם לא התפרצתי ככה על אנשים, לא קפצתי על שולחנות ולא צרחתי ככה... לבסוף אחרי כמה ניתוקים דיברתי עם בן אבל זה רק עשה את זה יותר גרוע... נראה לי גם הוא כבר לא ידבר איתי... ישבתי כמה שעות סתם לבד בצד... ממש רעדתי... זה מפחיד כשיש דברים על הלב ואיש לא שם כדי להקשיב ולתמוך בך... הרי אני לא יכול לשפוך הכל רק כאן בבלוג בכתיבה וזהו... חשבתי לא מזמן לחשוף בפני מישהו את הבלוג... אבל עכשיו גם אין למי... הריקנות הזו... ההבנה שחברים אמיתיים זה אשליה וסתם פנטזיה...
ואז אחד מהחדר שלי זה שגם אוהב צילום בא וניסה לדבר איתי... חשפתי בפניו קצת דברים שלא טוב לדעתי לחשוף בפני מישהו מהטייסת כי אני לא באמת סומך פה על מישהו... אחרי שוב הבטחות שאני כלל לא מתיחס אליהן כבר ושוב ניסיון ללמד אותי דבר מה עברנו לדבר על צילום.
מאז שמתתי התנתקתי די מהאיי סי קיו והמסנג'ר עכשיו כשאין לי אף אחד הדרך להתנתק מהפייסבוק קצרה מאוד... אין לי יותר עם מי לשמור על קשר ואין יותר איך להכיר אנשים חדשים וכמובן שלא אמצע כך מעולם אף אחת... אני פשוט נועל את עצמי... מתנתק מבני אדם כאילו...
אז סוף שבוע הבא או שאני יוצא איכשהו עם מישהו או שזה נגמר סופית!
עד אז... אני שוקל לנסות משהו שצץ לי לפני כמה חודשים.. אם אני כבר בענייני אמנות ... אז למה לא לנסות איכשהו היכנשהו לחפש מישהי מוזיקאית? רוב המשפחה שלי קשורים במוזיקה... אימא שלי פעם ניגנה על פזנתר ואבא שלי ואחיו כנרים וכך גם הבן דוד שלי מהולנד... אולי באמת לאנשים כאלה יש רמת שכל ואיי קיו גבוהים יותר? אבל אני כלל לא יודע איפה לחפש כאלה ואם בכלל יש איפה...
ככה שעם אנשים אני לא מסתדר... אבל לבד אני לא שורד... ואם סוף שבוע הבא לא אצא, זה אומר שלא שרדתי... ואני חושב שהריקנות תגבור על הפחד מלפגוע בעצמי... שהגורל או אלוהים אם משהו מהם קיים ינסה לעצור בעדי ולהראות לי דרך! השבוע זה ניסיון ההישרדות האחרון...
אבל מה אני מדבר? הרי כנראה מרוב התכננות אני כן אצא עם מישהו שירחם עלי אבל אז הכל שוב יחזור...
ועוד צריך למנוע את התורנות שדפקו לי על כל חנוכה! רציתי בכלל לקחת ימי חופש להיות עוד איפה עם הבת דודה מאמריקה שמגיע בסוף שבוע הקרוב... כמה שכל זה נמאס! לא יודע בכלל למה אני נותן עוד צ'אנס עד הסוף שבוע הבא....
ריקנות...
עוד 271 ימים....
סוף.
ואז אחד מהחדר שלי זה שגם אוהב צילום בא וניסה לדבר איתי... חשפתי בפניו קצת דברים שלא טוב לדעתי לחשוף בפני מישהו מהטייסת כי אני לא באמת סומך פה על מישהו... אחרי שוב הבטחות שאני כלל לא מתיחס אליהן כבר ושוב ניסיון ללמד אותי דבר מה עברנו לדבר על צילום.
מאז שמתתי התנתקתי די מהאיי סי קיו והמסנג'ר עכשיו כשאין לי אף אחד הדרך להתנתק מהפייסבוק קצרה מאוד... אין לי יותר עם מי לשמור על קשר ואין יותר איך להכיר אנשים חדשים וכמובן שלא אמצע כך מעולם אף אחת... אני פשוט נועל את עצמי... מתנתק מבני אדם כאילו...
אז סוף שבוע הבא או שאני יוצא איכשהו עם מישהו או שזה נגמר סופית!
עד אז... אני שוקל לנסות משהו שצץ לי לפני כמה חודשים.. אם אני כבר בענייני אמנות ... אז למה לא לנסות איכשהו היכנשהו לחפש מישהי מוזיקאית? רוב המשפחה שלי קשורים במוזיקה... אימא שלי פעם ניגנה על פזנתר ואבא שלי ואחיו כנרים וכך גם הבן דוד שלי מהולנד... אולי באמת לאנשים כאלה יש רמת שכל ואיי קיו גבוהים יותר? אבל אני כלל לא יודע איפה לחפש כאלה ואם בכלל יש איפה...
ככה שעם אנשים אני לא מסתדר... אבל לבד אני לא שורד... ואם סוף שבוע הבא לא אצא, זה אומר שלא שרדתי... ואני חושב שהריקנות תגבור על הפחד מלפגוע בעצמי... שהגורל או אלוהים אם משהו מהם קיים ינסה לעצור בעדי ולהראות לי דרך! השבוע זה ניסיון ההישרדות האחרון...
אבל מה אני מדבר? הרי כנראה מרוב התכננות אני כן אצא עם מישהו שירחם עלי אבל אז הכל שוב יחזור...
ועוד צריך למנוע את התורנות שדפקו לי על כל חנוכה! רציתי בכלל לקחת ימי חופש להיות עוד איפה עם הבת דודה מאמריקה שמגיע בסוף שבוע הקרוב... כמה שכל זה נמאס! לא יודע בכלל למה אני נותן עוד צ'אנס עד הסוף שבוע הבא....
ריקנות...
עוד 271 ימים....
סוף.
עצוב
השבמחקתשמע גם אני מרגיש לפעמים ריקנות כזאת.
אתה מחפש אנשים שקצת מעבר לעולם החומרני של "להרוויח כסף, לקנות בזול, לצאת, לדפוק את הראש, להרוויח..."
מה שמעניין שכיוצא לך לקבל קצת חום מהקרובים שלך, ופחות רע לך, אתה גם כן מוצא את עצמך בבועה נוחה כזאת של טכנולוגיה, אנימה, תחביבים וקרובי משפחה.
זה לא בעיה להכיר בנות שאוהבות מוזיקה. אפשר ללכת לקונצרט בקונסרבטוריון. להתחיל עם בנות בקונצרט זה לא דבר הכי נח כמובן, במיוחד אם אתה נראה כמו אחד שקפץ לשם ישר מאיזה פרק בליץ'. בוא נחשוב. תשמע, אם אתה יודע להתחיל עם בנות אתה יכול לעשות את זה באמצע צניחה חופשית, ואם לא - אתה תהיה איתה על אי בודד והיא גם כן תבטל לך דייטים (שמת לב שהן אף פעם לא אומרות "לא", הן תמיד קובעות דייט ואז לא יוצא להן ממש באותו יום... וגם בפעם שנייה... ואם אתה מפגר מספיק אז גם בפעם השלישית... שזה עושה עוד יותר גרוע.
סיפרתי לך שלפני כחודשיים נרשמתי לחודש ניסיון בחברה אחת שנקראית "המשחק"
אתה יכול לראות אותם בפייסבוק שלי
מנהל את זה בחור אחד די יוצא מן הכלל - מן גאון כזה לא למד כלום אבל יש לו הרבה מרץ והבנת אנשים, הוא ממציא כל מיני משחקים עם התת מודע. אני לא אהבתי את המשחקים, כי אני לא חושב שכדאי לשחק עם התת מודע, אבל לא נשמה.
מצאתי אותם כי היה להם עמוד פרסום באנטרנט, די לא קשור (בסגנון של הבחור)
אבל המילה "חבר" חזרה בו הרבה
לא ממש הבנתי לאן אני נכנס, מה כן שהבחור מערפל את העניין עוד יותר, כדי לשווק מה שהוא מציע לא משנה מה אתה מבקש.
מתברר שזו חברה שנותנים שירות של חממה ליזמים ולאנשים אחרים שצריכים מישהו שיעזור להם לחשוב.
יש להם כל מיני טכניקות של אסוציאציות חופשיות וכו', וסתם אלה חבר'ה כיפיים - לא יודע אם הם שותים או מעשנים, לא יצא לי לראות. בכל מקרה אלו אנשים גם כן שלא חיים בשביל להרוויח, אלא בשביל ערכים אחרים - בשביל ליצור משהו חדש בעולם הזה, בשביל לעזור לאנשים, בשביל להתפתח, וכו'.
עזוב שאני לא מסכים עם הדרך שבה הם פועלים, זה משהו אחר.
ואי, התחלתי לחפור.
טוב, בקצרה, באתי אליהם עם שאלה
HOW PEOPLE BECOME FRIENDS
כי אמרתי אני רוצה ללמוד איך אני נהייה חבר עם מישהו, כי אני רוצה למצוא חברים. מקווה שאף אחד ממי שאני מכיר לא יקרא את זה כי זה נשמע די מסכן, במיוחד בשביל בנאדם בן 26.
בכל אופן, דיברנו איתם כמה פעמים, עשינו פגישות אישיות (אחת מהן אפילו רציתי לצאת איתה שוב, לא בקטע רומנטי, אבל נפנפה אותי לא ברור למה. דוקא היה לנו קשר טוב. והיא גם די כונפה בשביל להיות סנובית. טוב, לא משנה).
מה שנהיה לי ברור אחרי כל הדיבורים והחשיבה, זה שהדרך לקבל משהו זה בעצם לתת משהו. זה גם מה שכתוב אצלך בפייסבוק אגב. כלומר, עד שלא למדת לתת אהבה, אתה לא יכול לקבל אותה. אז עכשיו התרכזתי באיך לתת אהבה ולהיות פחות מרוכז בעצמי. אמרתי, נשתפר בזה, ומה שיבוא - יבוא. זה כמו מגנט - אם אין לך שדה אתה לא תמשוך כלום, ואם יש - הכל בא לבד, לא צריך לרוץ יותר מדי מסביב.
אז כרגע אני די שלם עם זה שמגיע לי להיות לבד, ולא יותר מדי מחפש חברים. אמרתי, אני אהיה מספיק טוב בשביל חברים, הם יבואו. לא שממש חברים, בגיל שלנו חברי ילדות זו כנראה באמת אשלייה, אולי חברה או משהו. או שלא יבואו. בכל אופן, אם אני אדע לתת אהבה, אני מאמין שזה מה שירפה את הכאב, ולא אם אני אמצא מישהו להתנפל עליו וליהנות מאהבתו.
לא שזה עוזר במצבך, אתה במצב של רעב אהבה די כרוני ומתקדם, קשה לדרוש ממך לתת מהפרורים שיש לך עוד למישהו. מה שכן, שמעתי שיש כזה דבר אי יכולת לקבל אהבה. כמו שבדיאבט הגוף לא סופג סוכרים, למרות שהוא מקבל אותם. פשוט הוא שכח איך לקלוט אותם. ככה יש אנשים שלא יכולים לקלוט אהבה, הם דוחים אותה. אני לא אומר שזה דוקא אתה, לא יודע. בטייסת אין ממי יותר מדי לקלוט אהבה כנראה, ובכלל יש לך סביבה די יבשה שם. בעיה שרוב האנשים בסביבה שלך הם קקטוסים שמסתדרים עם מעט, ואתה כנראה פרח יחסית עדין.
בקיצור, מקווה שתיצא מהדואן הזה שלך איכשהו ותחזור לאחד האפים שלך.
אין לך משהו טוב להיזכר בו, שיחזיק אותך על הרגליים?
קבוצה משונה... ממש נפגשת איתם? ואתה ממש לא חופר למרות שזה איפה בעייתי לקרוא ולהגיב על זה בפלאפון... בטייסת ובכל חור אחר הם פשוט שונים... הכל די נראה מזויף לא יודע... והשדה מגמטי כמו שאמרת, אצלי לא קטן... הבעיה שהוא בתדר שונה לחלוטין! ולא! אני ממש לא מעוניין לשדר איתם על אותו תדר... אין לי מושג מה אני עושה ומה יקרה איתי בסוף השבוע הקרוב כבר...
השבמחקלהזכר במה? בחברים ישנים? רק מעצבן! בחומריות? לא מסוגל יותר... אני באמת גמור ונס חנוכה אני עוד מחכה לו משנה שעברה אם לא מלפני שנתיים... כנראה זה אבוד ורק עניין של זמן שאוזל עד שהפחד לשים קץ לעצמי לא יצליח לגבור על הכאב הזה...
כן נפגשתי איתם די הרבה.
השבמחקלמה משונה?
יש הרבה דברים כאלה. זה העולם האלטרנטיבי
חבר'ה נחמדים
הם אפילו עושים מסיבה במוצ"ש
יש להן ליין של מפגשים כאלה - כל פעם מזמינים איזה מישהו שעושה הפעלות וכל מיני שטויות, כמו יוגה צחוק, גיטרה קלאסית וכו' , ברוח מסיבתית כזאת
לא להיט כי כולם שנטי כאלה, מה שאני לא אוהב
אבל לפחות חבר'ה יחסית נחמדים ועם ראש פתוח
אם לר תהיה לך ברירה אתה מוזמן לבוא.
אפילו אם תהיה לך ברירה.
חח תפסת אותי באפטר... מתי ואיפה כל זה קורה? אתה ממשיך עוד ללכת לזה?
השבמחקחזרתי ואחרי חרישה קטנה על כל מה שהעלו מאז ההופעה (זה קטלני לראות את לינקין פארק עם כיפות בכותל!) חזרתי לעיסוק העיקרי לאחרונה... צילום! אני טוחן לאנשים את המוח! ועכשיו צירפתי עוד אחד מהבסיס שאני מכיר... חורש עליהם מוציא כל טיפת מידע... בחיי התחביב ממש לא זול והוא די יקר... הוא נשמע עוד יותר יקר אחרי שמישהו שיש לו דגם מתקדם יותר משלך של מצלמה אומר לך שיש לו כמה וכמה עדשות ועוד שואל אותך איזה פלאש קנית... חחח אבל זה בסדר... אני יותר מביט בנתיים על עדשות שקצת יותר זולות למה שאני מסוגל להגיע... וגם זה בעתיד קצת... לבנתיים אני לומד יותר את הצילום וכל מיני דברים ובטח בסוף שבוע אפתח בלוג צילום... במיוחד אחרי השראה של מישהו שפתח בלוג צילום וידאו עם מצלמה טיפונת מתקדמת משלי... יש לו טיפה יותר אפשרויות בוידאו משלי אבל ככה הכל אותו דבר... מעבר לזה אני נכנס לאט לאט לעריכות... פעם עשיתי פה ושם חתימות לעצמי בפוטושופ לפורומים ועוד כל מיני שטויות... אבל כאן זה צילום... זה דברים שרוצים שימשיכו להיראות אמיתיים לרוב... הבעיה שיצא לי לראות כמה דוגמאות של מה שניקרא HDR וזה ממש אוכל אותי איך מגיעים לתוצאות כאלה אבל זה אוכל לא רק אותי...
אז הינה! עכשיו אני חופר!
אני שוקל לפרסם את הפוסט הראשון לעתיד... זה די השלמה עם מוות אם אני עושה את זה... אבל פיסה קטנה של משהו שאולי זה אשליה או תקווה עוד אומר לי חכה...
ומה אין לך זכרונות טובים בכלל?
השבמחקזכרונות טובים יש... אבל זה רק עוד געגועים ולחיות בעבר...
השבמחקמדוע אני לא מקבל תגובות במייל אתה יכול להסביר לי???
השבמחקכאילו, חבל, אלו התגובות שלך שאני מפספס בסופו של דבר
ועוד המנוע הזה של דיסקוס עובד על להוציא לך כל תגובה כמו איזה כספומט
על כל פנים, הם דחו המסיבה בשבוע
גיליתי את זה היום כשהגעתי לשם והיה נעול
שבוע הבא יש לי בינתיים תכניות אחרות, לא חושב שאגיע
פשוט לא התעדכנתי בפייסבוק
הם.
מצפה בכיליון עיניים לפוסט הראשון
רגע, שאני אבין, יש גם פוסט שני?
לפחות מצאת סוג של אנשים להיות איתם...
השבמחקאני מנסה להבין... אתה מקבל מייל רק על פוסטים חדשים בבלוג אבל לא על תגובות? אולי תנסה להירשם למערכת של דיסקוס ולהתחבר במשתמש קבוע או משהו?
למה הכוונה של הכמו כספומט?
ולא... אין פוסט שני לפחות אין בנתיים... התכנון הרי היה שאכתוב דברים שלדעתי עוד מוקדם לפרסם אבל בנתיים הייתי כותב במחשב... רק אחד כזה עשיתי שהוא המשמעותי ביותר...
אני מניח שהוא יחכה עוד קצת עד ליציאתו לעולם.. (ואל תפתח ציפיות שזה משהו כזה מיוחד)
ואיזה תוכניות יש לך שבוע הבא?