עשיתי כל מה שהיה ביכולתי… אין לי מושג איפה הגורל שלי. אבל גם אחרי שיחה עם הקפ"סית, קצין, מפקד ואימא שלי, יצאתי בלי כלום...
אני לא יכול להגיד שאני מדוכא או משהו, פשוט משהו בי כאילו מת. לא מחשבות, לא חלומות, לא דמיונות, לא כלום! כאילו ניתוק מוחלט מהכל... לא רואה מטרה בחיים ולא כלום.
הם פשוט ברמות לי להבין שעדיף לי לשתוק... כמו כלב של הצבא... נשאר לי עוד שנה וחצי... ליתר דיוק 547 ימים (כן, עכשיו גם בפלאפון אני רואה טיימר עד השחרור).
אין לי יותר כח להילחם. יש כמה דברים עוד שקורים אבל הם שוליים.
כמו חרב שבורה...
עוד שנה וחצי... ומה אז?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה